יד דוד על חגיגה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ד.
זכורך להוציא את הנשים הא למה לי קרא הא כל מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות והקשה בשער המלך ח"א דף ט' ע"א דהא איצטרך זכורך דהא איכא נמי לאו דלא יראו פני ריקם ובהא נשים חייבות וה"א כל שישנו בלא יראה פני ריקם ישנו ג"כ בעשה. וכמו דדרשינן גבי זכור ושמור וגבי חמץ ומצה ולהכי איצטרך זכורך למעוטינהו הן אמת דבחנוך כתב דנשים פטורת גם מלאו דלא יראה פני ריקם אלא זו היא דלאחר דאית לן מיעוטא דזכורך אבל אי לא הוה לן מיעוטא דזכורך ה"א דנשים חייבות בלאו וממילא נמי בעשה ולע"ד יש להשיב דבשלמא אלו היה הלאו של לא יראו פני ריקם בכל השנה ה"א וודאי דנשים חייבות ומדחייבו בהא מחייבה נמי בעשה מכח הסמיכות אבל השתא דלא יראה פני ריקם דוקא ארגל קאמר ולאחר שקיים העשה של שלש פעמים בשנה יראה ואם לא יקיים העשה אינו עובר בלאו והנהי נשי הואיל וליתנינהו במצוה של שלש פעמים יראה מכח מ"ע שהזמן גרמא הוא ממילא לא חל עלייהו החוב דלא יראה פני ריקם איברא דלכאורה יש להשיב דהא יראה על ראיית קרבן קאי דביום הראשון כ"ע מודו וכן כתב הרמב"ם דמי שבא לעזרה בלא קרבן בטל עשה ולא תעשה מ"מ לשיטת תלמודא דידן ואפשר לפי שיטת הירושלמי ג"כ מצות יראה הוא על ראיית פנים בעזרה ממש מלבד הקרבן וא"כ כל שלא קיים העשה דביאה אי אפשר לעבור על הלאו משא"כ זכור ושמור חמץ ומצה יש לעבור על הלאו בלי קיום וביטל העשה ואפש' להלום תי' זה בדברי מהרי"ט שהביא שם הרב שער המלך ע"ש ועל דברי מהרי"ט גופי' עיין בדברי אמת בקונטרסים דף נ"ח ע"ג ע"ד ועוד יש לתרץ דקושיו' הגמרא כך היא למה אסמכינהו ומהשתא יש מקום לטעות לחייב הנשים מכח הסמיכות ואיצטרך זכורך לא לסמכינהו ולא איצטרך זכורך. עוד הקשה הרב שער המלך לדעת הר"י איש ירושלים שהביא התוס' בקדושין דף ל"ו דעשה ול"ת תרי מילי נינהו א"כ נשים נחייביה בל"ת דלא יראה פני ריקם וכ"ת דהכי נמי הא לא אישתמט בשום מקום דנשים חייבות בלאו לא יראה ותירץ דזכורך אלאחריו נמי קאי אלאו דלא יראה אלא דא"כ מאי מקשה הגמרא זכורך למה לי הא איצטרך לפטור מן הלאו והניח בצ"ע והנה לקושיא אחרונה י"ל דהכי קמקשי כיון דעיקר לימודא דזכורך לפטור מן הלאו אבל לעשה לא איצטרך א"כ ליכתב רחמנא גבי לאו ולכתוב ולא יראה זכורך פני ריקם אבל השתא דכתיב גבי עשה משמע דלעשה איצטרך אמנם בעיקר קושייתו נלע"ד הקלושה דיש לתרץ בפשיטות כמו שהבאתי לעיל דאיך אפשר לחייבם בלאו כיון דפטורים מן העשה ואין הלאו רק במי שמחויב בדבר לבא אבל נשים כשבאים ברגל לא עדיפא משאר כל אדם בכל ימות השנה דבכל ימות השנה אין חיוב וכשם דבכל ימות השנה ליכא לאו אביאה רקנית ה"ה מי שנכנס ברגל ואינו מחויב בדבר ומ"ש הרב ק"ו משביתה ברגל אין זו ק"ו וכמ"ש דכאן נמי תליא הלאו דוקא בעשה ובע"כ צ"ל כן אף לדעת החנוך והרמב"ם דס"ל דכל דאיכא לאו ועשה כולהי מילתא חדא היא וכל היכא דחייבן בלאו חייבן בעשה וכל היכא דפטורת מן העשה פטורת מן הלאו וכתב הרב שער המלך דלדידיה לא קשיא מה שהקשה על ר' יוסף איש ירושלים ע"ש ובאמת זו ניחא לפי המסקנא דיש לן מיעוט דזכורך למעט מהעשה ממילא פטורים נמי מן הלאו אבל עכ"פ קשה על המקשה מאי מקשה למאי איצטרך זכורך הא איצטרך דלא נימא איפכא הואיל וחייבת בלאו חייבת נמי על עשה וכמו שהקשה הוא בתחילה אלא וודאי צ"ל כאשר כתבתי ושוב נדפס לימודי ה' וכיוונתי במקצת לדבריו ועיין שם דף ס"ד ס"ה ועוד האריך וכאן אין מקומו:
זכורך להוצי' טומטם עיין שבת קל"ו ד"ה הזכר זהב שבא:
אמר אביי כשביציו מבחוץ הכי תירץ נמי אביי ביבמות דף ע"ב לענין תרומה ורבא מוקי לה התם בתרוצא אחרינא וכ' הכ"מ פ"ז דתרומת הי"ד דהרמב"ם פסק כרבא ולא כאביי ולכאורא משמע דס"ל להרמב"ם דאף כשביציו בחוץ לא מהני ואפ"ה ספיקא הוה וא"כ קשיא לרבא קושיא דהכא מאי איצטרך מיעוטא וצ"ל דרבא לא חש לקושי' זו ולפיכך הרמב"ם לשיטתו דפסק שם כרבא כתב נמי כאן בהלכות חגיגה דטומטום פטור מטעם דספיקא הוא והמפרשי' האריכו בו ועיין פר"ח בנימוקיו להרמב"ם אמנם המשנה למלך שם בפ"ז דתרומו' כ' דוודאי אין סבר' לומ' דכשביצי' בחוץ לאו זכר גמור אלא דוק' התם גבי תרומ' לא מהני ביציו בחוץ. ומקושי' התו' דהתם כיון שאינו ראוי' לביאה ע"ש א"כ כאן בראיה גם רבא מודה ולפ"ז הקושי' במקומ' עומד' לרמב"ם ושוב נדפס חזון עובדי' וראיתי שם בדף קס"ח ע"ד שהאריך בזה ע"ש:
כאן בקטן שהגיע לחינוך. עיין יומא כ"ח ד"ה כאן:
בשלמא נשים כדאמרן אלא עבדים כו' גופי הלכות כ"א ע"ב זהב שבא תולדת יצחק:
מכדי כל מצות שאשה חייבת בה עבד חייב בה שמחת י"ט קל"ה ע"ב:
דגמר לה לה מאשה מכאן מקשין למ"ש התו' ב"ק דף פ"ח דג"ש דלה לה מאשה היינו דוק' לחומר' לחייב לעבד אבל להקל לא הא מהכא מוכח דאף להקל ילפי' ועמ"ש שם בתו' וכעת אבא בקצרה דלע"ד הקלושה המובחר כמו שנראה מדברי הרשב"ץ בח"ר סי' קס"ט דדוקא לענין מ"ע שהז"ג הוא דילפינן עבד מאשה בין לקול' בין לחומר' (וסבר' הוא כיון דפטרה התורה הנשים מפני שאינן ברשות עצמן אלא ברשות בעליהן ואין להם הזמן לקיים כל המצות ה"ה בעבדים) אבל לענין שאר כל המצות בוודאי לא ילפינן מהדדי רק לחומר' לא לקול' ומה"ט בעי הגמ' בפ' מי שמתו אי נשים בבהמ"ז דאוריית' אבל עבדי' פשיט' לי' דחייבי' מן התור' אף אי נשים פטורת כמ"ש הרשב"ץ בשם י"מ שם (אע"ג דאין דעת עצמו כן לפי שאפש' שהוא אינו סבר כסבר' התו' בהחובל) ומה"ט פסק הרמב"ם דעבד חייב בהקפ' הראש כיון דאשה פטורה דלא שייכא וה"ט דכיון דמצות ל"ת הוא והא דממעטין הכא אשה מזכורך ואפ"ה ילפינן עבד לה לה מאשה משום דהכא מ"ע שהז"ג הוא וע' שער המלך ח"א ט"ו בתי כהונה בית אבות מקום שמואל לימודי ה' לימוד ע"ד רוח אליה בשיטתו לקידושין י"ב ע"ב קדושין ל"ה ד"ה איש מטה אפרי' צ"ד ע"ד:
רגלים פרט לבעלי קבין. ע' ר"ה ה' ד"ה שלמי פסח בכורות ויו ד"ה רוטב:
תוס' ד"ה אלא טומטום. שער המלך ח"ג ס"ג ע"ג. צרור החיים קי"ב השני פסחים ס"ב ד"ה ערל בכורת מ"א בריכות המים רנ"ב מרכבת המשנ' ח"ג פ"ט דטומאת מת הי"ב:
תוס' ד"ה לא נצרכה. פרי אדמה דף ע"ב שער המלך ח"ג ס"ד ע"ג בתי כהונה בית אבות כ"ז מטה אשר פ"ו אדמת קודש ח"ב י"ד ע"ב ולהלן מלך שלם ח"ב י"ז ע"ב זהב שבא מרכבת המשנה ח"א פ"ב דק"פ הי"ג לימודי ה' לימוד ס"ז גט מקושר קס"ו ע"ב שמחת י"ט ק"מ ע"א בריכות המים רנ"ב ועמ"ש בגיטין: