יד דוד על ברכות· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יב.
דלמא הא דלא אמרי יוצר אור שונה הלכות דף י"ח
סדר ברכות אין מעכבות מלכי בקדש. שו"ת הרשב"א סימן שי"ז. יצחק ירנן ויו ע"ג לקמן י"ג ד"ה היה קורא:
אף בגבולים בקשו לעשות כן תבואת שור ק"ח:
פשיטא היכא דנקט כסא דחמרא מלכי בקדש ק"ד לשון לימודים י"ט הרמ"ע מפאנו סימן ד'. זרע יעקב סימן ב' הר"י הלוי סימן מ"ז תוך התשובה. מרכבת המשנה ח"א פ"ח דברכות. לחם יהודה דף וי"ו זי"ן ביאור כל השיטות:
פתח בדשכרי וסיים בדחמרא לשון תהר"י גופי הלכות דף י"ט דרך המלך י"א ע"ג:
פחח ביוצר אור מטה יוסף ח"ב חא"ח כלל א' (סימן י"ט){לוח הטעות: סי' יז'. יצחק ירנן ז' ע"א ע"ב:
לאו לאתוי' גינת וורדי' חלק א"ח כלל א' סי' י"ט:}
רש"י ואי מכללא מאי גופי הלנות מ"א ע"א:
כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום הקשה מהר"י לבית לוי האיך קאמר הכל הולך אחר החיתום והא בחמרי ונהמא לאו משום חיתום הוא דגם תחילת הברכה טובה דאם סיים בדנהמא יצא ונ"ל דכך פירש הברייתא כללו של דבר הכל הולך אחר החיתום כלומר אם בתחילת הברכה הי' לו כוונה אחרת מפסדת הברכה רואין אחר החיתום אם אותו הדבר שהי' לו הכוונה עליו טובה בהחיתום אז הכוונה בפתיחה אינה מפסדת אבל אם אותו הדבר שהי' הכוונה בפתיחה עליו לא הי' יוצא בהחתימה אז גם בפתיחה הפסיד הכוונה זה נ"ל פשוט ומשום דאפשר לפרש הברייתא כפשוטא כמו שהי' דעת המקשין דלא אזלינן בתר פתיחה כלל לכן לא נפשטי' האבעי:
רש"י בקשו לקבוע. מקום שמואל סימן ע"א:
רש"י פתח בדשכרא משפט צדק ח"ב סימן ס"ב תוך התשובה:
רש"י ד"ה דילמא שאני התם כו' כלומר דילמא פתיחה אינה כלום כוונתו דהפשטון רצה לפשוט מהברייתא כיון דסוף הברכה אמר כהלכתא ממילא צריך לומר דגם הפתיחה נעשה טוב ועל זה השיב לו לעולם הפתיחה אינה כלום אע"פ שסוף הברכה כהלכתה והא דהכא יצא מפני שיש בו גם חתימה בסוף זה פשוט לדעתי ובמקום שמואל שער התרוצים נדחק בזה:
רש"י ד"ה לאו. חקרי לב צ"ב:
תוספות ד"ה משום דלא מטי כו' דבריה' מגומגמים ובוודאי שנפל ט"ס בדבריהם וכונתם נראה משום דבעל המאור הביא ראי' דאין הלכה כותיקין ואין מותרין לקרות קודם הנץ החמה מהא דאמרינן הקורא עם אנשי משמר לא יצא ונראין הדברים שאנשי משמר הי' קורין לאחר שיעורא דשיכיר חבירו שהרי שחיטת התמיד אחר שהאיר המזרח וכמה דברים הי' עושים אח"כ כדמוכח במשנה בסדר תמיד אלא ש"מ דלא יצא קודם הנץ החמה והך ברייתא דהקורא לא סברי כותיקין ומכח קושיא זו הרמב"ן במלחמות נדחק לומר דלא יצא ידי חובת המצוה כתקנה. אמנם התוספות סברי כיון דאמרי כאן דלא מטי זמן יוצר בוודאי שלא הגיע עדיין שיעור כדי שיראה דאל"כ למה לא מטי זמן יוצר אור. וא"כ שפיר יוכל הברייתא דהקורא עם אנשי משמר לסבור כותיקין דהקורא לאחר כדי שיראה חבירו אף קודם הנץ החמה יצא ועיין בברכי יוסף סימן נ"ח דעלה ונסתפק אם בשעת קריאת אנשי משמר הגיע זמן כדי שיראה וכפי מה שכתבתי הוא מחלוקת התוספות ובעל המאור: