אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לט.

דף לח:

רב אשי אמר משום דהוה דבר שיל"מ הרמב"ם בפט"ו מהלכות מאכלות אסורות כתב יראה לי דדבר שיש לו מתירין שלא בטל הוא במינו וכתב עליו הראב"ד משנה שלימה היא וכתב הכ"מ דכוונת הראב"ד למשנה דידן ולכאורא דבריו תמוהין שהרי משמע דהראב"ד לא בא להשיג על הרמב"ם על עיקר דינו דמודה הוא דבטל רק דקשיא ליה למה כתב יראה לי וא"כ אין מסוגיא זו ראי' אדרבה לכאורא משמע להיפוך דלא בטיל עד שהוצרכו התוספות לתרץ וכן הרשב"א בתשובה שהביא הכ"מ שם תירץ כתירץ התוספות וצ"ל דכוונת הראב"ד לפי הכ"מ לשאר אמוראי דלא פירשו כרב אשי דוודאי רב אשי סבר דאפילו שלא במינו לא בטיל אמנם שאר אמוראים שלא תירצו כרב אשי בע"כ ס"ל דמין שלא במינו בטיל אפילו בדבר שיש לו מתירין. ומ"מ לא יצדק משנה שלימה היא דעכ"פ מן המשנה לכאורה משמע ההיפוך ועיין פר"ח סימן ק"ב מקראי קדש ק"ל:

הגחלת כרגלי הבעלים. שער המלך ח"א דף נ"ח:

גחלת של הקדש. שער המלך ח"א וי"ו ע"ד קרבן אליצור פ"ט צ'. ועיין מ"ש פסחים דף כ"ז:

גחלת של ע"ז. כתב הרא"ש בשם הירושלמי מברכין על השלהבת והא דאיתא בברכות דאין מברכין על הנר של עכו"ם היינו כשיש עמה גחלת והקשה בשער המלך ח"א דף ויו ע"ד דהא ע"ז קילא מהקדש דהא שלהבת של הקדש לא נהנין ולא מועלין ושל ע"ז מותר ואלו בהקדש גופא אשה הי' בוררת לאור בית השואבה אע"פ שיש עמה גחלת ולע"ד וודאי הא דקאמר בירושלמי דמברכין על השלהבת היינו על שלהבת של נר דדוחק לומר דמיירי בשלהבת לבד. ובגוונא דמוקי בגמרא דכל כי האי הוה לי' לירושלמי לפרושי אלא וודאי בשלהבת של נר קאמר דזה לא מקרי גחלת הפתילה של נר שנשרף אבל התם בברכות מיירי משלהבת של גחלת של עץ דהא יש בו ממש דהתם הגחלת וודאי אסורה וא"כ גבי אור בית השואבה שם היה רק שלהבת מנר וליכא גחלת ממש לפיכך שרי וע"ש בשער המלך ועוד בדף נ"ח. קרבן אליצור פ"ד. פרשת הכסף מ"ג עד מ"ד. יצחק ירנן ד' ע"ד:

המוציא שלהבת. הרמב"ם פי"ח מהלכות שבת כתב סתם המוציא שלהבת פטור ולא כתב דאדי' אדוי' וקשה למה לא מחלק כחילוק הגמרא ושוב ראיתי במרכבת המשנה שהקשה כן. ומה שתירץ בפכ"ט הוא דוחק גדול גם בחזון עובדי' דף רכ"ד הניח בקושיא ואפשר דהרמב"ם לא הוצרך לפרש כיון דאמר המוציא שלהבת משמע וודאי דשלהבת לחוד הוא ולא דבר אחר. ואדרבה בברייתא דחייב צריך לדחוקי שהוציא בדבר אחר ועדיין צ"ע. ושוב ראיתי להפר"ח בנימוקיו ובראשון לציון שעמדו ג"כ על זה ועיין יצחק ירנן ס' ע"ב:

כרגלי אנשי אותה העיר. פרי חדש במים חיים ג' ע"ג:

ושל עולי בבל. קרבן אליצור קע"ז ע"ד:

מלא ונתן לחבירו. עיין ע"ז ס"ב ד"ה לקוט לי:

מר סבר בירא דהפקירא הוא כו' והקשה בשער המלך ח"א דף נ"ח למה לא הקשה לר"נ דאמר של שותפי הוא מהא דמקשין בעירובין דהוכיח ממתני' דר"י בן נורי סבר חפצי הפקר אין קונין שביתה מדתנא באידך ברייתא בור של שבטים יש להם אלפים אמה לכל רוח ש"מ הא ר"י ב"נ הא רבנן וא"כ קשיא מתני' וברייתא אהדדי. ואפשר לומר דאף רב נחמן לא קאמר דשותפי הוה אלא למתניתין מדקאמר כרגלי הממלא אבל ריב"נ ס"ל דהפקירא הוה וחפצי הפקר קונים שביתה וא"כ הברייתא כר"י בן נורי ולמסקנא דגם ר"נ סבר דהפקירא הוא בלא"ה ניחא:

רשי' ד"ה סדומית דקה. עיין שופרא דיעקב:

רשי' ד"ה אביי אמר יצחק ירנן ס' ע"ב:

רשי' כרגלי אותה העיר ויש להם אלפים עיין בתוי"ט מ"ש על דברי רשי'. ובעירובין כתב רשי' להדיא דאם עירב אין יכול להוציאם למקום שעירב וכ"כ הטור. ועיין בשער המלך ח"א דף נ"ח:

רשי' כרגלי הממלא. תולדת יצחק:

תוס' ד"ה משום דהוה דבר שיש לו מתירין כו'. ועוד י"ל כיון דהעיסה אינה נילושה אלא ע"י המים כו' הוה כמין אחד עיין בפ"ח י"ד סימן צ"ח ס"ק כ"ו דכתב דדוקא לענין דבר שיל"מ כתבו התוס' כן אבל לא לשאר דברים והביא ראי' ממתניתין דערלה כל המחמץ והמתבל וכבר השיג עליו מהרח"א בעץ חיים בסופו בלשונות דף ויו ע"ד דהתם מיירי בשאין בו שיעור לתבל וע"ש ואין כאן מקום להאריך בזה:

תוס' ד"ה ותיפוק ליה כו' ולבטל מנא אגב שלהבת. והא דלא הקשו התוס' קושייתם אקיסם דלבטל קיסם אגב שלהבת משום דקיסם ושלהבת שייכי בהדי אהדדי והשלהבת מן הקיסם בא לכן לא שייך לומר דלבטל אבל השלהבת אינו בא מן הכלי אלא מן המשחא ולכן שפיר הקשו דלבטל וקרוב לזה כתוב בשער המלך דף י"ח ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה