אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לח:

דף לח.

חטים בחטין נמי ניהי דלר"י לא בטל לרבנן מבטל בטל שמעתי מקשים לפמ"ש בחולין דף צ"ז שאני ציר דזיע בעלמא הוא דכיון דמדרבנן הוא בטל אלמא לרבי יהודא בדרבנן מין במינו בטל והכא תחומין דרבנן הוא ושוב מצאתי קושיא זו בכרתי ופלתי סימן ק"ט ולע"ד לא קשיא כלל חדא דעיקר סברא זו דלר"י בדרבנן בטל רפוי' בידינו שהרי התוספות ביבמות דף פ"ב ד"ה בטומאת משקין כתבו דלרב שישא ברי' דרב אידי לא נחלקו רבנן ור"י אלא בדרבנן אבל בדאורייתא אף לרבנן לא בטל וא"כ איך נאמר דלשאר אמוראי הסברא להיפוך דבדרבנן לא פליגי ודוקא בדאורייתא אלא וודאי דהתוספות אף בחולין ס"ל דבדרבנן לא בטל ודוקא גבי ציר קאמרי התוספות כיון דזיע בעלמא בטיל ואפילו אם נאמר דהתוספות בחולין דוקא קאמרי בכל בדרבנן בטיל אולי אמוראי דהכי סברי כרב שישא ברי' דרב אידי דבדרבנן נמי לא בטיל ועיין בשער המלך ח"ב דף קמ"ב ומלבד כל זה לא קשיא כלל דהא לכאורא נראה דעיקר קושייתם על הא דאמר מי שנתערב לו קב חטין בעשרה קבין של חברו דהתם לא מדין איסור הוא כלל אלא מדין ממון ובוודאי אף אי לרבי יהודה בדרבנן בטל גבי ממון לא בטל ויהיבנן ליה דינא דאורייתא אבל על המתניתין לא קאמר כלל דהא רישא דמתניתין נמי ר' יהודה היא דרבי יהודה חולק ואפילו אם נאמר דגם על המתניתין קאי ועיין בשיטה מקובצת מ"מ הא כבר כתבתי לעיל דמתניתין נמי לאו מטעם איסורא נגעו בו ולתת לו דין תחומין להקל אלא כיון דעיקרו ממון הוא דלא פקע שם בעלים ממנו נותנים לו חומר דין ממון וכשם דבממון לא בטיל לרבי יהודה בשום ענין ה"ה הכא וכמו שכתבו התוספות לקמן וכמ"ש לעיל ועיין זבחים ע"ג ד"ה ר' יהודה מנחות כ"ב ד"ה ור' יהודה. חולין צ"ז ד"ה אמר רבא. יבמות פ"ב ד"ה ר' יהודה. ועיין מהרש"א ומהרש"ל ולפמ"ש מהרש"א לא שייך מה שתרצתי כיון דעיקר הקושיא מאיסורא הוא ולא ממונא. וצ"ל למהרש"א כתירוץ הראשון שכתבתי:

רש"י ד"ה משה ביקרא דמשה. עיין כפות תמרים ל"ד ע"ד. ובשיטה מקובצת:

רש"י ד"ה ולטעמך כו' דאי הוה לי' בעלים לא בטלה. תולדת יצחק:

רש"י ר"י בן נורי אומר תולדת יצחק:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה