אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף לג:

דף לג.

אוכלי בהמה אין בו משום תיקון כלי רוח אלי' י"ד ע"ד:

השתא פטור אבל אסור קשיא לי. יש לדקדק דשפת יתר הוא ועוד שאר דקדוקים דהא יש לדקדק לרב כהנא דסבר דאפילו ברכים אסור מהיכא תיתי ומה סברא יש לו. וצ"ל דעיקר קושיא שלו מהך ברייתא דלקמן ושוין שלא יקטמנו והיה מפרש דאאבוס קאי דהיינו ברכין והא דלא הקשה מהך ברייתא משום דהי' אפשר לדחות דאקיסם קאי ולכן הקשה מהך ברייתא דקתני מוללין ומוכח דאיירי ברכים כמו שמסיק ונמצא דהך ברייתא מגלה על הברייתא האחרת ושוין נמי ברכין מיירי ונמצא אע"פ שהיה יודע דהברייתא כר"א. מ"מ מקשה מינה להוכיח דברייתא אחרת ברכין מיירי ועכ"פ לרבנן פטור אבל אסור ואיך רב יהודה מתיר לכתחילה וכן היה יכול להקשות מתוספתא דשם משמע דאפילו רבנן מודו דחייב חטאת אלא דאיכא לאוקמי בכלי ורבי יהודה מיירי ביד ולכן הקשה מהך ברייתא דמיירי ביד דומיא דמוללו כמ"ש מהרש"ל וא"כ אי אפילו רבי יהודא איירי ביד קשה נמי דמוכח דאפי' ביד לר"א חייב חטאת ומינה דבברייתא אחרת לרבנן אפילו ביד פטור אבל אסור זה היה תוקף קושייתו של רב כהנא ורב יהודה הבין זה ולכן אמר לו לשיטתך דמוקמת הכל ברכין השתא פטור אבל אסור כו'. כלומר דמהך ברייתא דשווין בקשים דושווין אקיסם קאי אבל ברכים מותר לכ"ע והך תוספתא ליתא מכח ההיא ברייתא דקתני בה לפתוח בה את הדלת [לוח הטעות: כלומר הך ברייתא דושוין דאמרי רבנן פטור אבל אסור קשיא לי אפי' אי נאמר דמיירי בכלי שהרי אינו מתיר בכלי לכתחילה מכ"ש ברייתא דתוספתא שנזכר בה חיוב חטאת לכ"ע. אמנם כ"ז ליתא אלא כי תני' הא ברייתא דושוין בקשי' דושוין אקיסם קאי.] ורב כהנא השיבו על זה שהרי הוכחתי מכח ההיא ברייתא דקתני ומללו דברייתא אחריתא נמי ברכין מיירי והשיבו רבי יהודה דהך ברייתא נמי בקשין וחסורי מחסרא וא"כ והכל מתורץ דהא דאמר לו השתא פטור אבל אסור הוצרך לומר כן כדי שידע רב כהנא שמבין קושיתו וגם מתורץ הועוד שכתבו התוספות ולא צ"ל הא ר"א דגם רב כהנא ידע אלא דעיקר קושייתו להוכיח מהך ברייתא דברייתא נמי ברכין מיירי ואפ"ה לרבנן פטור אבל אסור. וניחא נמי הא דכתב רש"י אם מצאתי ברייתא לחצוץ שיניו פטור אבל אסור ולא פירש"י דברייתא לקטום להריח פטור אבל אסור משום דהוה באמת שפת יתר אבל השתא הכל מדוייק כפתור ופרח. אמנם התוספות שהקשו על רש"י י"ל משום דבלא"ה יש לדקדק על התוספות שכתבו לפי שיטתם אבל לדידך קשה דמיירי גם בקשים כדמוכח מההיא דמפשח ויהיב אלותא דבאמת זה תמוה הלא בדברי רבי יהודה לא נזכר כלל קשים בהך מימרא והאיך נאמר דהקשה לו מכח מימרא אחריתא ובזה לא נרמז כלום דאיירי בקשים. ועוד הקשו המפרשים לתוספות דסברי דגם רבנן מוקי מתניתין דחביות במוסתקי למה קאמר ולית לי' לר"א והלא גם לרבנן קשה. ועיין רוח אליה שנדחק מאוד ולכן הנראה לי דהתוספות לשיטתם שכתבו במתניתין דטעמא דרבנן שמא יקטום וכבר הקשה במגיני שלמה דהא היה גזירה לגזירה כיון דאפילו קטים פטור אבל אסור לרבנן ולכן י"ל דהתוספות סברי דוודאי בקיסם אפילו לרבנן חייב חטאת והא דקתני ושוין אאבוס של בהמה קאי והא דמק' הרא"ש א"כ היאך קתני לפתוח בו הדל' י"ל דהתו' סברי דתרי גווני אוכלי בהמה יש דרש"י מפרש אוכל בהמה כגון תבן או קש והרמב"ם הוסיף עוד הוצין אבל התוספות סברי דיש ג"כ אוכלי בהמה קשין ובזה פליגי ר"א ורבנן דלר"א חייב חטאת ולרבנן פטור אבל אסור אבל בקיסם לכ"ע מחייב ולפי דהברייתא של ושוין אאבוס קאי והי' אפשר לפרש דאפילו אוכלי בהמה רכין לרבנן אסור לקטום להכי מפרש לפתוח הדלת כדי לאשמעינן דאאוכל בהמה קשים קאי ולא ארכים והתוספתא לא פירש ועכ"פ ג"כ אקשים קאי והי' קשה ג"כ להתוספות למה קאמר אוכלי בהמה אין בו משום תיקן כלי ולא קאמר מותר לקטום מזה הוכיחו התוספות דרב יהודה אכל אוכלי בהמה קאי אפילו קשים ולא הי' יכול לומר מותר לקטום דעכ"פ פטור אבל אסור אפילו לרבנן להכי אמר אין בו משום תיקון כלי כלומר דלא שייך כלל חיוב חטאת אפילו בקשין ונ"מ דמותר לקטום להריח כדמסיק כיון דלא הוה אלא פטור אבל אסור והנה לפ"ז לשיטת התוספות בדברי רב יהודה אי אפשר כלל לפרש כמ"ש לשיטת רש"י ולכן שפיר הקשו שתי הקושיות ופירשו לפי גירסתם ומתורץ שפיר דרב כהנא הוכיח מדברי רב יהודה עצמו דבקשים מיירי מדקאמר הלשון אין בו משום תיקון כלי ולא קאמר מותר לקטום והנה לפי שיטתם דטעמא דחכמים במתניתין משום שמא יקטום ובקטימה חייב חטאת המקשן דפריך ולית ליה לר"א שפיר הוה ידע דמתניתין דחביות דלא כרבנן אלא דהי' סבר כיון דר"א במתניתין מתיר ליטול קיסם ולא גזר שמא יקטום ש"מ דבקטימה ליכא חיוב חטאת והיה מוקי מתניתין דחביות כר"א אמנם השתא דבהך ברייתא נזכר דאדרבה ר"א מחמיר יותר מחכמים רק דלא גזר נטילה אטו קטימה שפיר מקשה ולית ליה לר"א כלומר ולית לי' לר"א ג"כ הך מתניתין וא"כ מתניתין דלא כמאן ותירץ רב אשי במוסתקי כלומר מתניתין בין ר"א בין חכמים רק דמיירי במוסתקי וכשיטת התוספות ובהכי ניחא נמי הא דכתבו התוספות לפי שיטתם דרב יהודה סבר דברייתא משבשתא דזה תמוה ומ"ש מהרש"א מכח סברא זה דוחק כמ"ש מהר"ם שיף ומ"ש מכח ברייתא דמותר לקטמו ג"כ קשה דאף אם תחלת הברייתא משובשת דילמא סוף הברייתא דקטימה לחצות שנים חייב חטאת ניחא גם מ"ש מהר"ם שיף דהוכחתם דברייתא דלא כמאן ליתא לפי מ"ש דהתוספות מפרשים דושוים אאבוס קאי אמנם לפי מ"ש שפיר הוכיח רב יהודה דברייתא משובשת דהא במתניתין לא אמרי רבנן אלא קיסם אבל מן האבוס שרי וכדקתני בהדיא בברייתא ש"מ דאוכלי בהמה אין בהן חיוב חטאת דאל"כ הוה גזרו רבנן ליטול מאבוס כמו ליטול קיסם אלא וודאי דליכא חיוב חטאת כלל ולפ"ז לא נזכר כלל היתר לקטום באוכלי בהמה רכין בדברי רב יהודה ולכן הרא"ש דלא ס"ל כפירש התוספות אלא כרש"י כתב דהתוספתא נגד הגמרא לכן כתב דהתוספתא ל"ק לדברי רב יהודה כדי להלום הפירוש שכתבתי לעיל בדברי רש"י:

תניא חדא קיטמו לשון לימודים דף ע"ט באר יעקב ד' ע"ד מרכבת המשנה ח"א פי"א דשבת ה"ז:

במוסתקי יצחק ירנן נ"ה ע"א:

מאי קעביד הכא ברעפים חדשים עיין בשער המלך ח"א נ"ג ע"א רוח אלי' י"ז ועיין חוות יאיר סימן קנ"ח מה שהקשה מהא דפסק בי"ד דאדם שלא מל מעולם אסור למול בשבת והמרדכי למד זה בס"פ כיסוי דם מסוגיין להך לישנא מפני שצריך לבדקן יע"ש ומה שתירץ בשבות יעקב ח"א סימן כ"ג ובשאגת ארי' סימן ס"ד. ועיין במקראי קדש דף ק"נ:

תוס' ד"ה כי הוינא לשון לימודים דף ע"ט. שער המלך ח"א י"ז ע"א:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה