יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לא:
והאמרת רישא אין מבקעין כלל. מדלא קתני סואר של קורת כדקתני השתא דמגיה המשנה לפיכך סבר המקשן דמיירי בקורה העומדת להסקה וע"כ לאו בנשבר בי"ט דהא קתני ולא מן הקורה שנשברה בי"ט. ולהכי הוה סבר דבכל ענין אסור משום טירחא ולהכי מקשי א"כ איך תני סיפא בקוע הא בקוע בכל ענין אסור. ועיין בשער המלך ח"א מ"ב. רוח אלי'. בתי כהונה בית אבות:
לא שנו אלא בנקבות שלו לפירשי' י"ל דאיכא חילוק בין לישנא קמא ללישנא בתרא דללישנא קמא אף במקום שעושים בקרדום זכרות ונקבות עיקר תשמישו בנקבות. ואפ"ה שרי בזכרות ומכ"ש בקופיץ במקום שעושים זכרות ונקבות דהא עיקר תשמישו בזכרות אבל ללישנא בתרא י"ל דוקא קופיץ דעיקר תשמישו בזכרות להכי שרי אם אית בו נקבות ג"כ אבל קרדום דעיקר תשמישו בנקבות אע"פ שיש בו זכרות אסור בזכרות. ועיין ברוח אלי' מ"ש בשם המאירי ובבתי כהנה בית אבות:
בית שהוא מלא פירות סתום ונפחת ופירשי' ונפחת מאליו כוונתו לאפוקי מפי' הרמב"ן במלחמות דמיירי דנפחת מעי"ט וא"כ אפילו נפחת במתכוון לזה כתב רשי' ונפחת מאליו כלומר דבי"ט מיירי ונפחת מאליו בע"כ מיירי דהרי לרבנן אסור לפתוח ועיין ברוח אלי' דף י"ג י"ד על הסוגיא רשי' ותוספות:
והא קאסתר אהלא והקשה ברוח אלי' בשם המאירי דלמה לא מקשה נמי לרבנן והא אסורין משום מוקצה וי"ל משום דלרבנן אפשר לפרש כמ"ש הרמב"ן דנפחת מעי"ט ולא קמ"ל דשרי ליטול אלא שלא יהי' פוחת יותר ממה שנפחת ולכן לא הקשה לת"ק וכיון דמתרצינן באוירי דליבנא א"כ מעתה לרבנן נמי א"צ לפרש כן כמ"ש הרמב"ן אלא כיון דהוה איסור דרבנן לא אמרי' מוקצה מיהו הא תינח לרשי' אבל לפי' התוס' אי אפשר לתרץ כן דאם כן מאי חזית לרבנן באוירא דליבנא הא לענין מוקצה להתו' אין חילוק בין אוירא דליבני או בנין אחר אלא שלהתוס' ל"ק כלל הא דלא מקשי לרבנן דידע דרבנן כר"ש ס"ל בין בקושיא בין בתירוץ:
התם באוירי דליבני לפי תירץ זה י"ל דרבנן אסרי לפחות לכתחילה משום דסברי דגם באוירי דליבנ' יש בו משום סתירת אהלא וג"כ יש לומר דוודאי גם רבנן מודו דליכא סתירא אהלא באוירא דליבנא והא דאסרי לפחות לכתחילה משום טלטול מוקצה כדמקשה הגמרא. ובע"כ צ"ל כן דאל"כ איך בסמוך הי' סבור לומר דגם רבנן מתירין בחותמות שבקרקע כמו ר"מ וא"כ למה אסרי רבנן לכתחיל' אלא וודאי צ"ל דאסרי לפחות לכתחילה משום טלטול הלבנים אבל בחותמות שבקרקע לא שייך טלטול מוקצה ועיין שער המלך ח"א כ"ד מ"א. בתי כהונה:
איני והאמר רב נחמן כו' עיין מהרש"א וכוונתו לפרש דלכאורא מה הקשה כיון דלשיטת התוס' המקשן ידע דת"ק לית ליה מוקצה ולר"מ ל"ק אלא מסתירת אוהל וכיון דתירץ לו הך קושיא א"כ מאי קשיא ליה ממוקצה נימא ג"כ דלית ליה מוקצה ולזה תירץ כיון דלא מצינו כן לר"מ דלית ליה מוקצה לא ניחא ליה למימר דלית ליה מוקצה. ולהכי תירץ דבי"ט דוקא שרי מוקצה משום אוכל נפש. מיהו היינו דוקא טלטול מוקצה אבל אכילת מוקצה גם בי"ט אסור וכאן ליכא אכילת מוקצה דהא כיון דמותר לפחות הפירות לא הוה מוקצה כלל ועיין ברוח אלי' שהאריך לפרש דברי מהרש"א ומה שכתבתי הוא פשוט. אמנם מה שרצה לדמות מהרש"א טלטול הלבנים לאכילת פירות וכשם דבאכילת פירות ליכא מוקצה גם בטלטול הלבנים אחר המחילה ליתא דוודאי מידי דבר אכילה פלוגתא דר"י ור"ש לענין שבת וכן מגו דאתקצאי לבין השמשות. אבל לענין שאר דברים דלאו בני האכילה האוסרים בטלטול ליכא פלוגתא בין ר"י לר"ש כלל ועמ"ש בריש פ' כל הכלי' ומה שכתב הנ"י בסימן ש"י. ועיין שבת מ"ג. חולין ט"ו ועיין שער המלך כ"ג ע"א:
תוס' ד"ה ונפחת. עיין שער המלך ח"א דף מ"א שהקשו למה לא הקשו התוס' לרשי' מנר שהדליקו בו דלא היה אלא בסיס לדבר האסור ומותר השמן דאף בשעת הדלקה הכבוי לא הוה רק מלאכה שא"צ לגופה ולע"ד לא קשיא דוודאי בסיס לדבר האסור חמירא טובא כיון דבמניח מיירי אקצינהו בידים ואסחיה מדעתי' בפירוש וכי רשי' אינו מודה לכל בסיס לדבר האסור ומלאכה שאינה צריכה לגופה נמי כתב הר"ן בשבת דחמיר טפי דהוי מלאכה ממש אלא שאצ"ל אבל בשאר איסור דרבנן שפיר י"ל כדעת רשי':
תוס' ד"ה אמר רבי זירא מכאן יש ראי' כו' דאין לומר דבאמת טעמא דרבנן דאסרו לפחות לכתחילה לאו משום סתירת אוהל אלא דס"ל דאסור לטלטל הלבנים משום מוקצה דהא שמואל קאמר אנא דאמרי כרבנן ומוכח דרבנן משום סתירת אוהל אסרי וכיון שכן למה לן לאוקמי' בפלוגתא חדשה בטלטול מוקצה בי"ט ג"כ אלא וודאי בטלטול מוקצה בי"ט מודו רבנן דשרי. והשייך לסוגיא זו עיין מה שכתבתי במסכתת עירובין: