יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף לא.
מביאין עצים מן השדה רש"י פירש הטעם משום מוקצה. ור"ן פירש בשם אחרים משום מעמר. וכתב הט"ז בסימן תק"א דלפ"ז אפילו אם הכין אותם מעיו"ט אסורים. וכתב באליה רבה דמדעת שאר פוסקים לא נראה כן וברוח אליה הקשה דוודאי אף דעת רש"י כן הוא דלא מהני הכנה דהא בעלי קנים ועלי גפנים שהכין אותם ואעפ"כ אסורים ולא ידענא מאי קושיא דהא רש"י כתב דלא סמכיה דעתיה ואפילו לא נתפזרו וא"כ כיון דלא סמכא דעתיה הכנה דידהו לאו הכנה הוא עוד הקשה בשם מהר"י הכהן לדברי הר"ן דכאן כתב דמצד הדין גיבוב מותר דצורך אכילה חשוב כביקוע עצים וא"כ איך הביא לקמן במתניתין דמגבב מן החצר ראי' לדברי ר"י דאין עמור אלא במקום שגדלים מדקאמר התם טעמא דמחזי כמאן דעבד ליומא אחרא ולא קאמר טעמא משום דמחזי כמעמר ש"מ דמעמר ליכא אלא במקום גידולו ומאי ראיה דילמא לעולם עימור שייך ואפ"ה לא היה יכול לומר כן דהרי לצורך י"ט שרי כמ"ש כאן וכבר נדפס בבתי כהונה בית אבות ע"ש. ולע"ד אפשר לומר לעולם אם היה עימור שייך אפילו שלא במקום גדולו אלא דהוא מותר ביו"ט מ"מ צבורין צבורין אסור דעכ"פ אין לו לעשות אלא בשינוי כיון דמחזי כמעמר אלא ש"מ דליכא מעמר כלל ולכן אפילו צבורין שרי אי לאו מטעמא דמחזי דעביד לצורך מחר. ועיין בשער המלך ח"א מ"ג ע"ב:
איבעיא להו היכי קאמר כל שסמוך. עיין על הסוגיא זקן אהרן סימן צ' בתי כהונה בית אבות דף י"ג. הליכות אלי דף נ"ט:
והוא דאית ליה פותחות ואתא רבי יוסי למימר. עיין על הסוגיא מרכבת המשנה ח"א פ"ב די"ט הי"ד:
רש"י מן המכונס כו' ואינו מוקצה אבל מן המפוזרין מוקצין הן וכתב מהרש"ל דלפ"ז דלדעת הפוסקי' כר"ש בי"ט במוקצה שרי בכל ענין ולפ"ז לשמואל דסבר דמתני' יחידאי היא וברייתא עיקר וא"כ בברייתא מוכח דב"ש אוסר וא"כ ב"ש אית ליה מוקצה ולעיל בריש מסכתן סבר רב נחמן דב"ש לית ליה מוקצה וצ"ל דהאי מוקצה הוה כמו מוקצה דמחובר דאסור אפילו לר"ש כמ"ש רשי' גבי גוי שהביא דורון אלא שלפ"ז לדעת הריף והרמב"ן שסברו דגם שם לא אסור מטעם מוקצה רק משום שמא יעלה ויתלוש א"כ בע"כ לית להו הכי טעמא דרשי' אלא משום מעמר. ובספר בתי כהונה דקדק למה כתב רשי' עצים התלושים מן השדה דפשיטא וכי מותר לתלוש בי"ט ולפמ"ש כיון דעיקר טעמא דמוקצה דלמחובר מדמינן לה א"כ י"ל דמיירי בנתלשו בי"ט ממילא או ע"י גוי ולהכי אסירי משום מוקצה ולפיכך קמ"ל דאע"ג דהי' תלושים מעי"ט אסורים כיון דלא לקטינהו מעי"ט אסח דעתיה מנייהו דחזינן דלא הי' דעתו ללקטם לצורך י"ט. ולפ"ז בחצר אפשר דס"ל לרשי' דלאו מוקצין הן דלא אסח דעתי' מנייהו והיה מוכנין. ועיין מה שאכתוב עוד לקמן אי"ה. ועיין בשער המלך דף מ"ג: