אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ל.

דף כט:

אתקן רבא במחוזא דדרו בדוחקא. בתי כהונה בית אבות דף יו"ד וע"ש על כל הדף:

והא הני נשי דשקלן. מנחת ביכורים:

ולא היא ל"ש בדאורייתא וכו'. כבר הוקשה לראשונים סתירת סוגיא זו לסוגיא דר"פ שואל דשם מסקי' דבדאורייתא מחינן ותירץ הרא"ש בשם בעל העיטור דדוקא דבר מפורש באורייתא אבל דבר שבא מדרש חכמים אע"פ שהוא מדאורייתא לא מחינן. ועיין בר"ן כאן ובשו"ת הרשב"א שנדפסו מחדש סימן ש"נ. ומהר"ם אלשאקר סימן צ"ה ומכל זה מוכח שבנוסח הראשונים לא היה כתוב במסכת שבת ולא היא ל"ש בדרבנן ל"ש בדאורייתא כמו שהוא כאן בגמרותינו. וכל זה אישטמיטתיה להרב צרור החיים בדף א' ע"ג שהשיג על הרשב"ץ בח"ב סימן מ"ז שגם הוא כתב משינוי שבין כאן למסכת שבת ותירץ ג"כ כתירץ הראשונים וכתב הרב צרור החיים שאין כאן שינוי כי הכל עולה לנוסח אחד ע"ש וזה אמת כפי נוסחא דידן אבל לראשונים בוודאי היה נוסחא אחרת. ועיין עוד שם בצרור החיים ובדברי אמת בקונטרסים פ"א ע"ב באר יעקב ס"א ע"ב וע"ג. ארעא דרבנן מהדורא רבתא קל"ו. זרע יעקב בדרשות דף ל"א ל"ב. מחזיק ברכה חא"ח קט"ו ע"ד:

רש"י באגרא. מרכבת המשנה ח"ג פ"ג דשכירות הי"ב:

תוס' ד"ה זימנין דמטמיש ועי"ל דהכא מיירי בסחיטת מים. עיין בר"פ שואל ושם בשבת קי"א. ויותר מבואר בכתובות דף ו' ד"ה מסוכרייתא לתרוצם כאן הוא סברת ר"ת דבמים סחיטה אסורה משום לבון הבגד ולפיכך שהמים הולכים לאבוד אסור. אבל לגבי שאר משקים לא שייך ליבון הבגד רק שם סחיטה הוא מטעם מפרק ודש ולפיכך כל שהולך לאיבוד לא שייך מפרק ודש. ועיין ברוח אליה שיש מי שרצה לפרש דברי התוספות בענין אחר ובלי ספק אישטמיטתיה ליה מקומות אלו בתוספות שזכרתי כי שם הזכירו התוספות סוגין והוכיחו דעתם מזה ותירץ הראשון נראה הם להחולקים על ר"ת. וע"ש בכתובות ובבתי כהונה בית אבות האריך בזה:

תוספ' ד"ה תנן אין מטפחין כו' ומיהו לדידן שרי. בלשון למודים דף ב' ע"ד כתב טעם למה כתבו התוספות הכא ולא לקמן בפרק משילין. ונ"ל פשוט כי לפי גמרא דכאן משמע אפשר למחות צריך למחות להכי כתבו דלדידן אפילו לכתחילה שרי. ועיין עוד שם ובשער אפרים סימן ל"ו בהגהת בן המחבר:

תוס' ד"ה דהא תוספות יו"כ כו' דהא וודאי לא היה אוכלים עד שחשיכה כוונתם מבוארת שלא הי' אוכלים משחשכה ממש והי' פורשים עצמם מזה וא"כ בע"כ הרי יש תוספות מעט זה השיעור שהי' פורשים קודם שחשכה אלא ש"מ דתוספות בעי שיעור והם לא הי' פורשים השיעור של כל התוס' וכן מבואר בדברי הראשונים אלא שקשה לפ"ז למה צריך הגמרא לומר דהא תוספות יוה"כ דאורייתא נהוי נמי התוס' דרבנן הא בין השמשות דאורייתא דספק אסור מדאורייתא לדעת קצת רבוותא והם הרי אכלו בין השמשות ותו דאפילו למ"ד ספיקא דאורייתא אסור מדרבנן מ"מ בין השמשות אסור מדאורייתא דהא איקבע איסורא ומפני טעם זה כתב הרא"ש ביומא באמת לא הי' אוכלים בין השמשות רק קודם בין השמשות בזמן התוס' שהוא ע"כ קודם בין השמשות דבין השמשות בלא"ה אסו' לכל הדיעות כמ"ש ואפשר גם דעת התוס' כן הוא אלא דדברי הר"ן תמוהים שכאן כתב שצריך להוסיף חוץ מבין השמשות דאלו בין השמשות לא הוצרכו התורה לצוות להוסיף דבלא"ה אסור וכוונתו לומר בזה דלעולם אין לתוספות שיעור אלא שלא הי' פורשת רק מחמת ספק בין השמשות ולא קודם לכן וזמן התוספות צריך להיות קודם בין השמשות נמצא שלא הי' עושים תוספות כלל וכן מבואר זה התירץ במגיד משנה סוף פרק ראשון דשביתת עשר אלא שהר"ן הוסיף דזה יצדק למ"ד ספקא דאורייתא לחומרא מדאורייתא דמשמע למ"ד ספקא דרבנן מדרבנן אסור שפיר י"ל דזמן התוספות בבין השמשות והוא עצמו כתב בפרק יום הכפורי' דאי אפשר לומר דזמן התוס' בבין השמשות הוא דבין השמשות איסור עשה ובין השמשות ספק כרת וחייב באשם תלוי וא"כ אפילו למ"ד ספיקא דאורייתא מדרבנן ג"כ צ"ל דהתוס' הוא קודם לבין השמשות ובע"כ צ"ל שמ"ש הר"ן לדעת הסובר דספיקא דאורייתא מדאורייתא לא בא למעט להרמב"ם דלדידיה אי אפשר לומר כן דהא ליתא שהרי הרמב"ם סובר דבין השמשות מדאורייתא אסור וחייב אשם תלוי וכן דעת רשי' וכמ"ש הר"ן עצמו ביומא אלא בא למעט דעת התוס' דסברי דדוקא במוצאי שבת בין השמשות חייב באשם תלוי דהוקבע איסורא אבל בין השמשות של ערב שבת דלא הוקבע איסורא אינו חייב באשם תלוי מעתה לדעת הסובר כן אי נימא בכל מקום דספיקא דאורייתא מדרבנן אסור שפיר י"ל דתוספות הוא תוך זמן בין השמשות. ועיין ברוח אלי' שהאריך. ובלשון לימודי הלכות יום הכיפורים סימן רי"ח ובשער המלך ח"ג דף ס"ט ע"ג שעמדו על לשון הר"ן:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה