יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כט:
שמואל הלכה למעשה אתא לאשמעינן עיין גופי הלכות ל"א ע"א:
הולך אדם אצל חנוני הרגיל אצלו. רש"י פירש בגמרא על רועה הרגיל אצלו שמפני שהוא רגיל אצלו נותן לו בלא פיסוק דמים ונראה שלא היה כן בגירסתו במשנה אלא כגירסת הירושלמי אומר אדם לחבירו דאלו הוה כגירסת רש"י במתניתין הוה מפרש על המתניתין ולא על הברייתא. ובבתי כהונה בית אבות דקדק מאי נ"מ דתני הרגיל אצלו וע"ש:
תן לי בצים ואגוזים במנין. עיין ב"מ ע"ה ד"ה בני חבורה:
ת"ר הולך אדם עיין בארוכה בתי כהונה בית אבות:
אצל חנוני הרגיל אצלו ואומר תן לי עשרה בצים. עיין משנה למלך פ"ז דמעילה ה"ו ובשער המלך ובפרשת הכסף דף ל"ט ע"ג וכבר הארכתי לעיל בדף ז' ע"ש:
תוס' ד"ה אצל חנוני בין הוא נכרי בין הוא ישראל כו' כתבו כן משום דהראב"ן הביאו המרדכי אסר מגוי אפילו היכא דאין חשש מחובר ונולד משום חשש שמא ירבה להביא בשביל ישראל לפיכך הוצרכו לפרש דאין חילוק ובכל ענין שרי מגוי היכא דאין חשש מחובר ונולד. גם באגודה הביא דעת הראב"ן בשם יש אוסרים ועיין בתי כהונה בית אבות דף ז' שכתב טעם לדברי התו' דמוכח דבגוי נמי מיירי:
תוספו' ד"ה שלא יזכיר לו סכום מקח. עיין הליכות אלי נ"ה ע"ב. בתי כהונה. בית אבות דף ז':
פרק רביעי
אבל מביא הוא בידו. בתוי"ט דקדק למה שינה מלשון הרישא דקתני על כתפו או לפניו. ועיין בבתי כהונה בית אבות ופ"ח במים חיים:
תוס' ד"ה המביא. עיין בתי כהונה בית אבות קול בן לוי דף ד'. שער המלך ח"א דף נ"ה: