אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כח:

דף כח.

והוה קא מעבר סכינא אשפתא דרחיא האי רחיא לאו היינו משחזת דהוא אסור אלא רחי' של חטים וכ"כ הפ"ח שם:

מהו להראות סכין לחכם בי"ט רשי' פירש הטעם דמחזי כעובדא דחול שדעתו למכור באיטליס ולפ"ז אחר שאינו טבח מותר. והקשה הפר"ח דא"כ הול"ל ת"ח רואה לעצמו ומשאילה לטבח וזו אינו ראי' דמסתמא ידעינן דלטבח הוא אבל וודאי הא קשיא מה שהקשה עוד דהא סתמא קמבעי מהו להראות סכינו משמע דאין חילוק. ובאמת לולי דעת הגהות הרא"ש ושאר ראשונים שפירשו דעת רשי' כן הי' אפשר לומר דלדעת רשי' אף לכל אדם אסור כי הרואה אותו מוליך סכינו לחכם מי יודע אם טבח הוא או לאו ובה"ג ורי"ף כתבו שמא ילך חוץ לתחום. ועיין בבעל המאור ובמלחמות ואף לדעת הסוברים דתחומין אסור דרבנן י"ל דלפעמים החכם דר חוץ לתחום וילך אחריו ולכן לא פלוג רבנן ובעל המאור כתב דדמי למתקן והוה כמו רואה את הבכור והרמב"ן הקשה עליו דא"כ אף לעצמו יהי' אסור והר"ן תירץ דלעצמו אינו אלא לברר ספיקו אבל לאחרים הוה נטילת רשות מפני כבודו ונטילת רשות תיקון גמור כעשיית כלי וכוונת דבריו דהא האיבעי' לא הוה אם מותר הטבח לבדוק סכינו דזה וודאי מותר דוודאי לא שייך לומר דבר שיש בו ספק וצריך בדיקה יהי' מקרי מתקן וכן אם חוששין שנפל דבר מה לתוך המאכל יהי' אסור לבדוק הא וודאי ליתא וכן מותר לראות את הטריפה אלא וודאי כל שהוא עושה כן לא מקרי מתקן אבל כיון שצריך נטילת רשות מחכם מפני כבודו וא"א לעשות בלתי התרת החכם אע"פ שברור לו שהסכין בדוק א"כ התרת החכם נקרא מתקן ולפיכך אסור ובספר אדמת קודש ח"א דף י"ג נדחק מאוד בתורץ הר"ן וא"צ כמ"ש וכ"נ שהבין הרב פר"ח וכן מצאתי שוב בשיטה מקובצת. והרמב"ם סבר טעמא שמא ישחיזנו ובת"ח לעצמו לא חיישינן. ועיין עוד שם בספר אדמת קודש:

כתיב הוא וכתיב לכם. עיין שו"ת הרא"ם ח"א סימן צ"ב:

שפוד שצלו בו. עיין שו"ת הרשב"א סי' תר"ו:

לא יאמר אדם לטבח שקול לי בדינר בשר והקשה בתי"ט דמשנה יתירה הוא דהא מרישא שמעינן אין נמנין על הבהמה לכתחילה בי"ט ומפרשינן אין פוסקין דמים לכתחילה על הבהמה בי"ט ואפשר לומר דלעיל היינו כשהם נמנים על הבהמה בשותפות שהבהמה שוה כך וכך דהוה מקח וממכר גמור אבל כאן אין כאן מקח וממכר גמור שהרי רק אומר לו בדינר בשר כדי לידע הטבח כמה הוא מבקש והטבח יכול ליתן לו כמו שירצה ואין זו פסיקת דמים דדוקא אם הי' אומר בבשר זה אני נותן דינר הוה כמקח וממכר קמ"ל דאפ"ה אסור דאי לא הוה משמיע לן ה"א דהוה כמו דאמר מלא לי כל זה דמותר ועיין פר"ח במים חיים ושושנים לדוד:

תוס' ד"ה רבינא כו' וקשה דמשמע הכא דרבינא. הרמב"ן במלחמו' ברפ"ק הוכח מכח קושיא זו של התוספות כדעת הרי"ף דמוקצה בי"ט אסור ולפיכך אע"ג שבשבת פסק רבינא מוקצה להיתר בי"ט פסק לאסור ובדע' שמואל מספקא ליה להרמב"ן לפיכך כתב לשמואל משום דהוה מוקצה מ' מיאוס ובמוקצה מחמת מיאוס לא פסק כר"ש רק כר"י אמנם ראיתי להרשב"א סימן תר"ו דמשמע מדבריו דדבר שהוא כלי אף שהוא מוקצה מחמת מיאוס שרי לטלטלו לצורך גופו ולצורך מקומו וא"כ לכאורא לא סבר ליה כהרמב"ן וכאן אין מקום להאריך בזה ועיין מ"ש בשער המלך ח"א דף ל"ב ע"ד ודף ל"ג בדברי התוספות והרמב"ן:

תוס' ד"ה איכא בנייהו שפחות. יבין שמועה דף ט' ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה