יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף כו:
עבר ובקר אינו מבוקר. התוספות בשבת מ"ג ד"ה טבל הקשה למה בכאן בדיעבד אינו מבוקר ושם אמרינן גבי טבל מוכן הוא שאם עבר ותקנו מתוקן ולא תירצו כלום ונראה דמטעם זה הראב"ד פסק דבדיעבד שרי מכח סוגיא דשבת דהיא סתמית והיא הלכה פסוקה ולפ"ז י"ל דמה שכתב רש"י במתניתין דר"ש לאו משום מוקצה אסיר ליה דהא ר"ש לית ליה מוקצה לאו בנולד ביו"ט קאמר דהא בנולד ביו"ט אית ליה מוקצה כדמוכח בשבת אלא פלוגתא במתניתן בנולד בעי"ט הוא דהא בנולד בי"ט גם לר"י אסור משום מוקצה רק בנולד בעי"ט לית ליה לר"ש מוקצה כשם דלרבי יהודה לית ליה מוקצה רק דאין רואין משום מתקן. ובאמת לפ"ז בדיעבד מותר לפי הסוגיא דשבת. ועל פי זה הקשו התוספות דלרש"י בדיעבד מותר ונדחק בו מהרש"א דכל הסוגיא משמע דבדיעבד אסור. ובאמת סבר רש"י דדוקא בי"ט אסור בדיעבד משום מוקצה אבל נולד בעי"ט לא. ובזה יש לתרץ מה שהקשו התוספות בס"פ כירה דמהיכא שמעינן דאית ליה לר"ש מוקצה הא ברואין מומין הא דפליגי וי"ל דקשה למה מדייק ר"ש אינו מן המוכן דהוה יתירה אלא לומר כל שאין מומו ניכר מעי"ט אסור אלא לפי שר' יהודה לא דיבר אלא בנולד בעי"ט. אבל בנולד בי"ט לא צריך למימר דאסור אפילו דיעבד דכבר שמעינן דרבי יהודא אית ליה מוקצה וא"כ ה"א דר"ש דוקא אנולד בעי"ט הוא דפליגי לכתחילה וסבר דאסור אבל בדיעבד מותר אבל בנולד בי"ט ה"א דר"ש מיקל טפי מר"י ומתיר ג"כ בדיעבד דלית לי' מוקצה לזה קמ"ל דאינו המוכן כלומר דיש בכור שאסור ג"כ בדיעבד משום מוקצה והיינו בנולד בי"ט דבמוקצה כי האי מודה אבל לא קאי מן המוכן רק אנולד בי"ט אבל בנולד בעי"ט לאו אינו מן המוכן הוא אלא לכתחילה אין רואין משום מתקן ובדיעב' מותר וזה דקתני ר"ש אינו מן המוכן דייקא הגמרא בשבת דאסור משום מוקצה
בין שנולד בו מום מעי"ט כו'. עיין כללי שמואל בתמים דעים דף ה' ע"ג:
יש מוקצה לחצי שבת. שבת מ"ד ד"ה שעליה. חולין ט"ו ד"ה כגון:
רש"י אבא תנא אביו קאמר כוונתו שלא נטעי לומר לאיש ששמו אבא תני הכי לפיכך פירש דלאו שם האיש הוא דלא מצינו מי שנקרא אבא סתם אלא ר' אבא אלא בוודאי כוונתו על אביו ועיין בהליכות אלי דף ד' שנדחק ומה שהקשה אם אביו תנא למה יכעוס על אחרים שלא סוברים כן אינו קושיא הא לא מעצמו אמר אביו אלא תני בשם ברייתא:
רש"י ה"ג אלא דאחזו ולא אחזו. תולדת יצחק: