אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף כו.

דף כה:

בכור שנפל לבור רבי יהודה ירד מומחה כו' ופירשי' דר"י אית ליה מוקצה דמיירי דנפל בעי"ט והקשה בבתי כהונה ח"ב בית אבות דף ד' דמנליה לרשי' דילמא רבי יהודה סבר דלא שייך מוקצה דכל שעה דעתיה עלויה שמא יפול בו מום כמו שסבר ר"י הנשיא לקמן ולע"ד זה אי אפשר דוודאי בדברי ר"י הנשיא מוכרחין אנו לומר כן מדקתני בכור תם אבל לר' יהודה כיון דחזינן דבכל שבת אית ליה מוקצה מה שלא הי' ראוי' בין השמשות וכמה דברים שעתידים להיות ראוי יותר מן הבכור דלא שכיח כלל אם כן פשיטא דשייך מוקצה:

רש"א כל שאין מומו ניכר מעי"ט אין זה מן המוכן. ופירשי' משום מתקן. והקשה בשער המלך ח"א ל"ז ע"ב דמ"ש מהא דאמרינן לקמן ל"ז דטבילי בי"ט כגון להפריש חלה שרי כיון דלא אפשר מאתמול והכי נמי לא הוה אפשר מאתמול וכתב כי יש לחלק והנה לכאורה לא קשה דדוקא בחלה אמרינן כן ובתרומות ומעשרות כתב הרב שער המלך עצמו בח"ג דף כ"ט דאע"ג דטבילי בי"ט אסור להפריש כמ"ש לעיל דף י"ט בשלמא למה שסבר הרב מהר"י בהגהות משנה דהיכי דטבילי בי"ט יכול להפריש שפיר קשה למה בכור אסור אבל להרב שער המלך לכאור' ל"ק מידי אלא שלזה י"ל דשפיר מקשה לטעמו של הרב שער המלך דאע"ג דטבילי בי"ט אסור להפריש משום שהי' יכול לעשות שיהי' טבולים מאתמול אבל גבי בכור אי אפשר לעשות שיפול בו מום מאתמול ולכן שפיר הקשה מיהו יש לומר דתרומות ומעשרות נמי לא הוה מתקן כל כך דהא קודם לזה הו' ראוים עכ"פ לאכילת ארעי וכן הקמח אין עליו חיוב כלל ואפשר לא יבא לידי חיוב כגון שיאפה ממנו מינים שאין חייבים בחלה או שילוש פחות מכשיעור משום הכי לא הוה מתקן כל כך אבל בכור דאסור בכל ענין ואם לא יפול בו מום לא יתירו הוה מתקן גמור ובשיטה מקובצת כתב דדמי להגבהת תרומות ומעשרות והא וודאי קשה דהתם הי' בידו להפריש מאתמול אע"ג דלא טביל לעשותם טבל אבל הכא אין בידו כלל. וא"כ הי' ראוי יותר להתיר:

אי נימא ברואין מומין קמפלגי. עיין מהרצבי פ"ה על הסוגיא. מרכבת המשנה ח"א פ"ב די"ט ה"ג:

מהו דתימא לערים ולסקיה והקשה בבתי כהונה על רשי' שפירש לומר וודאי ימצא בו מום דמה"ת לומר ודאי ימצא בו מום וא"ל דע"י נפילה נפל בו מום א"כ הרי נולד בו מום בי"ט ואסור משום מוקצה ובע"כ צ"ל דכוונת התרצין כמו שמסיק לבסוף דהי' בו מום עובר ומעתה שפיר קאמר לערים ולסקיה ולומר דע"י נפילה וודאי יהי' בו מום קבוע ומוקצה לא הוה כיון דהי' דעתו עליו מאתמול כדמסיק בסמוך:

מהו דתימא דעתיה עלויה ונשחטי' קמ"ל ופירשי' דאסור משום מוקצה אי נמי משום קנסא ויש חילוק בין ב' הפרושים דללישנא קמא אסור לגמרי וללישנא משום קנסא דעבר ואסקי' היינו דוקא אם עבר ואסקיה אבל אם שחטו תוך הבור שרי דלית ליה כה"ג משום מוקצה אמנם מהרש"א מחק האי נמי והקשה דא"כ מאי דייק רב נחמן לקמן ואי אין מומו ניכר אלימא שאין ניכר כלל פשיטא נוקמי בכה"ג כגון שהי' מום עובר בעי"ט ונעשה מום קבוע בי"ט דרבי יהודה מתיר דאינו מוקצה ור"ש הוצרך לומר דאינו מן המוכן. ועיין בשער המלך דף צ"ז שכתב דרבה ורב נחמן נחלקו בטעמו של ר"ש אי הטעם משום מתקן או משום שמא יטלטלנו ע"ש א"כ מעתה נוכל לומר דפליגי גם אליבא דר' יהודה דלרבה טעמו דר"י משום קנסא ולפיכך לא קשה ליה הך דיוקא דדייק רב נחמן בר יצחק דאיהו מתרץ ליה באמת כקושיות מהרש"א אמנם רב נחמן בר יצחק לא ס"ל טעמא משום קנסא אלא משום מוקצה אסר ר"י וכיון דר"י נמי סבר בכה"ג שפיר דייק רב נחמן בר יצחק מר"ש דהוה פשיטא ובהכי יש לתרץ מה שהקשו על הראב"ד בפ"ב מהלכות י"ט דבנולד בו מום עובר מעי"ט אם בקרו מבוקר וקשה דלמה יהי' מותר כיון דמדיוק דמתניתין למד רב נחמן ועיין בפר"ח תצ"ח שדחה בשתי ידים דעת הראב"ד גם הר"ש חיון נדחק בזה. גם מהרצבי נדחק מאוד וכבר השיג עליו בספר צרור החיים ע"ש ולפמ"ש י"ל דוודאי אי ר' יהודה ס"ל דאסור משום מוקצה גם לר"ש אסור בדיעבד דהא ר"ש גם בזה ס"ל מוקצה לשיטת התוספות וכדמוכח הסוגיא דסוף כירה ואפילו בחד מי יימר אסור וא"כ זה הי' דעת אביי כמו שהבאתי ולפיכך הביא סיוע אמנם אי נאמר דלרבי יהודה בכה"ג לא הוי מוקצה בנולד בו מום עובר מעי"ט א"כ פשיטא דלר"ש לא הוי מוקצה דבוודאי לא יחמיר ר' שמעון במוקצה יותר מר' יהודה. וכיון דבאמת הראב"ד מפרש לר"י טעמא משום קנסא אבל משום מוקצה ליכא אם כן פשיטא דבדיעבד מותר אמנם וודאי דאסור לראות לכתחילה בנולד הוא ומומו עמו היינו משום איסור טלטול ובזה וודאי שייך איסור מוקצה עכ"פ לכתחילה. ועיין מה שאכתוב בסמוך:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה