יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יב.
אין מוציאין לא את הקטן. זכרון יוסף:
השוחט עולת נדבה חגיגה ז' ד"ה עולת מגילה ה' ד"ה עולות. וראיתי להרב מכתם לדוד דף ל"ה שהקשה מנלי"ה דב"ש היא דילמא עד כאן לא אסרי ב"ש אלא הוצאה שרוב ההוצאה הם שלא לצורך אבל שחיטה שרוב השחיטה הם לצורך אפי' ב"ש מודה דאינו לוקה ואחר המחילה לא ידעתי מנלן לחלק חילוק זה. דהא כיון דאמרי' בשום מלאכה מתוך א"כ לא נחלק בין מתוך כי עכ"פ הותרה לצורך חוץ ממה שמצינו בפירוש וכיון דב"ש לא סבר מתוך בהוצאה ה"ה בשחיטה ועוד הכי מוכח לב"ש דהא דרשי וחגותם אותו חג לה' כמו דאיתא לקמן וכמו שהביאו התוס' כאן וא"כ פשיטא דלוקה. עוד הקשה מנלן דלא אתיא אפילו כב"ה שהרי ב"ה דרשו לכם ולא לנכרים לכם ולא לגבוה ודברים אלו לא הבינותי שהרי הוא קאמר לוקה ומלכם אינו לוקה דלא הוה רק עשה כמו שכתבו התוס' עוד הקשה למה אמר מתקיף רב יוסף שהרי רב יוסף בא לתרץ דברי רב יצחק בר אבדימי א"כ תרוצא הוא ולא קושי' והוה ליה למימר אמר ליה ולפי מה שכתבו התוס' יש לומר דרב יוסף על רב יצחק בר אבדימי נמי קשיא ליה דניהי דוודאי דבמתוך פליגי אבל לא בעירוב והוצאה מ"מ הרי מוכח דצורך קצת בעינן דאל"כ אף אבנים לא מתסרי מדאורייתא וכיון דבעי צורך קצת א"כ קשה השוחט עולת נדבה למה אינו לוקה אפי' לב"ה דמה צורך יש בה וכקושיות התוס' ומה שתירצו בתו' דהוי נמי צורך קצת שלא יהי' שלחנך מלא ושלחן רבך חסר י"ל דרב יוסף ס"ל דדוקא אבא שאול לקמן הא דאית לי' סברא זו והוא סבר נדרים ונדבות קרבים בי"ט אבל למאן דסבר נדרים ונדבות אין קרבין בי"ט לא סבר סברא זו שלא יהא שלחנך מלא ולכן הקשה לו קושיות התו' ועיין בהליכות עולם דף ז' שכל לשון מתקיף הוא כמו תמיה. ולפי שרב יוסף תמה על קושיות רבה שאין סברא כלל לומר בעירוב והוצאה פליגי לפיכך אמר לשון מתקיף:
מתוך שהותרה לצורך כו'. עיין כתובות ז' ד"ה מתוך ועיין ספר יראים דף נ"ו. תמים דעים דף כ"ה. באר יעקב ל"ד ע"ב ע"ג מקראי קדש פ"ט ע"ב קכ"ח. שער המלך ח"א כ"ט ולהלן מכתם לדוד דף ל"ה. זרע אמת בחדושים סימן ל"ח ל"ט מ'. חקרי לב רנ"ז. מרכבת המשנה ח"א פ"א די"ט ה"ד והט"ו ותוספות שם שאגת ארי' סי' ע':
המבשל גיד הנשה. עיין סנהדרן ס"ג ד"ה ועל כולם מלך שלם ח"ב י"ח ע"ב:
רש"י ד"ה לוקה. מכתם לדוד דף ל"ג:
תוס' ד"ה השוחט עולת נדבה. עיין בשער המלך ח"ג דף ס"ג שהקשה למ"ש התוספות דשלמי נדבה פטור כיון דאיכא צורך הדיוט ולקמן משמע דאף שלמי נדבה אין קריבין למ"ד נדרים ונדבות אין קרבין ביו"ט והתירוץ פשוט כמו שכתב הוא עצמו. ועכ"פ אין לוקה לב"ש כיון דאיכא צורך הדיוט. ועיין בתמים דעים דף כ"ה דמשמע דלחד מ"ד ליכא רק איסורא דרבנן אלא שדבריו מגומגמים ומ"מ קרויבים דבריו למה שכתב בעל המאור בסוגיין ועיין מ"ש עליו הראב"ד בהשגותיו בתמים דעים סימן רמ"ב ובשער המלך שם ועיין דברי אמת בקונטרסים נ"ח ע"ב. פרשת דרכים דף ס"ט זרע אמת בחדושים סימן ל"ט ועיין בכורות ט"ו ד"ה ואהני קרא. ועיין חקרי לב דף רנ"ה:
תוס' ד"ה דילמא בעירוב והוצאה. באר יעקב ל"ד ע"א. זרע אמת בחדושים סימן ל"ח:
תוס' ד"ה ה"ג רש"י עיין לקמן כ"ח ד"ה גריפת תנור: