יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף יא.
אמר אביי בדף. והקשה בתו' ישנים דלמה לא תירץ אביי כן על רישא דמתניתן לעיל ולעיל אמר כדאמר אביי וגם על רבא קשה דלא ס"ל תרוצא דמדף איך יתרץ לעיל ועיין בלשון לימודים דף צ"ו ולפי מ"ש לעיל בשם הליכות אלי י"ל דלעיל וודאי ל"ק להו לאביי ורבא משום דלעולם רוב וקרוב שווין הן. והכא אסור משום ספק דשיל"מ ואביי ורבא סברי דהכנה דאורייתא לפיכך כל ספק מוכן אסור כמ"ש הרשב"א במשמרת הבית דאפילו ביצה שנולדה ביו"ט דעלמא אסורה או דס"ל דמוקצה כעין דאורייתא ולפיכך אסור ספיקא כמ"ש התו' ישנים לעיל רק כאן קשה להו דמאי אשמעינן בסיפא כיון דכבר אשמעינן ברישא ותירצו כל אחד לשיטתם אמנם לעיל תירץ הגמרא להני אמוראי דלית להו מוקצה בי"ט וגם לא הכנה ולא סברי כר"א דספק דשיל"מ בדרבנן אסור וצריכין לאוקמיה רישא בדף וסיפא כרבא:
אילימא במפריחין. לשון לימודים צ"ו ע"ג:
בש"א אין נוטלין את העלי לקצב עליו בשר. מנחת בכורים:
אין נותנין את העור לפני הדורסין. עיין זבחים צ"ג ד"ה מנין לרבות. שבת מ"ט ד"ה טומנין בשלחין:
אפי' תברי גרמי חדתא כו' לא חייש לאמלוכי. והקשה בלשון לימודים דף כ"ז דמחלפי ליה שיטתא דהאי מקשן דמעיקרא פריך פשיטא והדר פריך ולא חייש לאמלוכי והביא ראי' מרשי' פרק כיצד מברכין ולא הבינותי דבריו דוודאי המקשן דהוה סבר דאביי דוקא בתברי גרמי ישן קאמר דב"ש מודו אבל בחדתא לא דחיישינן לאמלוכי שפיר פריך פשיטא דבתברי גרמי עתיקא פשיטא הוא דב"ש שרי אבל השתא דאמר דבחדתא נמי שרי שפיר קמקשי לא די דאינו פשיטא להתיר אלא אדרבה פשיטא לאיסור ובשיטה מקובצת הקשה וכי טעמא דב"ש אתי לאשמעינן וי"ל דנ"מ גם לב"ה דהא תני ושוין שאם קצב עליו בשר שאסור שוב לטלטל אבל תברי גרמי שרי לטלטלו כמ"ש הג"א והביאו הפ"ת בסימן תצ"ט וזה אשמעינן אביי דלב"ה שרי לטלטל דה"א דשוה לעלי ואפשר זה כוונת רש"י במה שכתב וב"ש לא חייש לאמלוכי בתמי' ולאביי פריך ופירש מהרש"א דכוונתו דלא נפרש דאדלעיל קאי דאפי תברי גרמי חדתא דב"ש לא חייש לאמלוכי וקשה למה באמת לא נפרש כן כמ"ש בלשון לימודים אמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דאם נפרש כן עיקר חידושא דאביי לב"ש וזה לא רצה רש"י לפרש דבאמת לב"ה נמי חדושא הוא דמותר לטלטלו דהוי כלי שמלאכתו להיתר ולא חיישינן שמא ימלך רק מב"ש קשה היכי קאמר דכ"ע הכי ס"ל ואפשר לומר לכאורא דבזה פליגי הני תרי לישנא דבשבת דף קכ"ג וקכ"ד נראה מקושיות אביי לרבה דאפילו דבר שמלאכתו להיתר אסור לצורך גופו ולצורך מקומו ונמצא דללישנא קמא ב"ה אסרי באמת בתברי גרמי לטלטל אבל לישנא בתרא סבר דאביי הדר ביה כמו שאמר רבה שם ונמצא דתברא גרמא מותר לטלטל:
ושוין שמולחין עליו בשר לצלי. עיין פסחים ע"ד ד"ה ההיא מוליאתא. חולין י"ד ד"ה ונסבן:
ת"ר אין מולחין את החלבים. עיין בשער המלך דף מ"ט דפשיטא ליה דלכ"ע חייב במליחת חלבים משום מעבד דאי לא איסורא דאורייתא הוה שרינן משום שמחת י"ט ואחר המחילה רבה אין ראי' לדעתי הקלושה דהא נמי קתני אין מהפכין בהן והיכן מצינו דלחייב בהיפוך משום מעבד ולא מצינו במשכן ובע"כ צ"ל דהוה רק מדרבנן ואפ"ה אסרו וצ"ל דלאו כל מלאכות מדרבנן התירו וכל שהוא דומה למלאכה דאורייתא אסרו ולפ"ז אף שהפוסקים כתבו דמליחת חלבים הוה משום מעבד לאו מעבד גמור מדאוריית' אלא כעין מעבד כיון דלאו אוכל גמור הוא ולפיכך אסרו מעתה לא קשה מה שהקשה על
הרב משנה למלך וע"ש:
פשיטא יחיד ורבים הלכה כרבים עיין שער המלך ח"א נ' ע"ג:
תוס' ד"ה אין נוטלין כו' וב"ה שמתירין היינו משום שמחת י"ט והקשה בשער המלך ח"א דף מ"ד ע"א דהא לקמן דף י"ז קאמר הגמרא בכל דבר ס"ד ופירשו התוספות אפילו סיכי ומזורי דמוקצין הן אפילו לר"ש ומאי מקשה הגמרא בכל דבר ס"ד דהא ב"ה מתירין הכי משום שמחת י"ט ע"ש והדבר פשוט דדוקא עלי דוודאי צורך גדול בו דאי אפשר בלא"ה לקצב בשר אלא בדוחק גדול וממנע ולא שחט וגם השחיטה צורך י"ט שהבשר מתקלקל מעי"ט אבל מלח יכול לעשותו מעי"ט ואינו מתקלקל וגם יוכל לדוכו בכל דבר שימצא שאינו מוקצה כל כך בוודאי כל כי הא לא שרינן משום שמחת י"ט:
תוס' ד"ה ושוין שמולחין עליו בשר לצלי. שער המלך ח"א דף מ"ט: