יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף י:
זימן שחורים ומצא לבנים. על כל הסוגיא שער המלך ח"א מדף ל"ז עד דף מ'. הליכות אלי דף ס"ג מרכבת המשנה ח"א פ"ב די"ט ה"ו מנחת בכורים:
פשיטא כו' וכתב ברוח אלי' ששמע מקשים דמאי קושי' דאימא מתני' לאפוקי מר' חנינא דדוקא דמצא לבנים הוא דאסירי הא מצא שחורים אפי' מצאן שלא במקומן שרי דאזלינן בתר קורבא ולפי מה שפירש רשי' במשנה דמיירי שאין שם עוד קינים אחרים וכתב בשיטה מקובצת והפר"ח בסימן תצ"ז דהכריח כן מדקאמר זימן שחורים משמע שזימן כל השחורים א"כ לא קשה מידי דפשיטא דאם אין שם אחרים אע"פ שמצאן שלא במקומן מותרן ולדעת הריטב"א הובא בשיטה מקובצת דמוקי לה בדאיכא עוד יונים אחרים וכן נראה דעת הרשב"א בס' עבודת הקודש מ"מ אפשר דוקא להתרצן הוא דמסקינן הכי אבל להמקשן הוה פשיטא ליה דלא מיירי בדאיכא עוד ולהכי שפיר מקשה פשיטא ועוד דע"כ הך דיוקא לאו דיוקא הוא דא"כ אכתי נדייק הכא בתירץ דוקא שמצא שחורים במקום לבנים ולבנים במקום שחורים אבל כל שמוצאים שלא במקומן לית לן בה והוה דלא כר' חנינא אלא ע"כ האי לאו דיוקא הוא ועיין מה שתירץ ברוח אלי' וע"ש על כל הסוגיא:
הכי במאי עסקינן כגון שזימן שחורים ולבנים. לשון לימודים דף צ"ו וע"ש על כל הסוגיא:
לימא מסייע ליה לרבי חנינא. גופי הלכות נ"ד ע"א
הניח מנה ומצא מאתים. יצחק ירנן דף ס"ד:
זימנין דמתעכל קטרייהי. עיין גיטין נ"א ד"ה אימר צררי:
רש"י הואיל ועשוים לדדות. לשון לימודים דף פ"ז ע"ב ע"ג וע"ד:
תוס' ד"ה איכא חד כו' דבר שיש לו מתירין. והקשו בשער המלך ובלשון לימודים דמה חידשו התוס' דפשיטא דהוה דשיל"מ. וראיתי בהגהות מרדכי לעיל גבי עצים שנפלו לתוך התנור שכתב ולראבי"ה נראה דבדרבנן היכא דלא הוי דשיל"מ מבטלי איסור לכתחילה אפילו איתא לאיסורא בעיניה שלא הוצרך התלמוד לחלק בין מקלי קלי בין איתא בעיניה אלא לרב אשי דאסר דשיל"מ ע"ש והנר' דראבי"ה לא פסק כרב אשי בדרבנן בדבר שיש לו מתירין אלא כתרוצא קמא דלעיל דעל ספק טריפה קאי או כיון דפסקינן כרבה דאסר משום הכנה אם כן אסור מדאורייתא ולא צריכין כלל לתרוצא דרב אשי נמצא דהתירץ ראשון שכתבו התוס' הוא לשיטת ראבי"ה דלא קימ"ל כרב אשי ולכך הוצרך לתרץ דב"ח לא בטלי ובתירץ השני תירצו דקימ"ל כרב אשי ומשום דשיל"מ אסרינן וכ"ע מודו לדינא דרב אשי דאפילו בדרבנן לא בטל ומה שכתבו התו' לקמן דף ל"ח ד"ה ולבטל מים ומלח היינו לתירוץ שני דהכא דכ"ע מודה לרב אשי אלא שדברי הראבי' תמוהים דמשמע מדבריו דהיכא דהוה דבר שיש לו מתירין אין מבטלין איסור והוא מוכח מהגמרא דאף בדבר שיש לו מתירין מבטלין. ולכן הנראה דודאי הוא פסק כרב אשי אלא דוקא משום דשיל"מ צריך מקלי קלי איסורא הא היכא דלא הוה דשיל"מ אפילו בעינו בטל וא"כ אין ראי' מכאן מדברי הראבי'. ומ"מ הדברים נכונים לאמר דהתוס' אפשר בחד תירוצא לא סברי כרב אשי ועיין ברוח אלי' ובריכת המים דף רכ"ד והקשה בספר גופי הלכות דף כ"ט ע"ג לתירץ התו' מאי סייעתא לרבי חנינא דילמא הכי לא אזלינן בתר קורבא משום דהוה דשיל"מ אבל בלא"ה אזלינן בתר קורבא. ואפשר לומר כיון דיש ספק אם יש כאן איסור אין סברא להחמיר בדבר שיש לו מתירין נגד קורבה ואע"ג דספק אסור אע"ג דלא איתחזק איסורא היינו משום דהוה ספק שקול אבל בקורבה דלא הוה ספק שקול אין לאסור משום דבר שיש לו מתירין. ועיין לשון לימודים רוח אלי':
תוס' ד"ה חד מינייהו. עיין הליכות אלי דף ס"ד:
תוס' ד"ה חולין. מרכבת המשנה פרק ה' דמעשר שני הט"ו:
תוס' ד"ה הכל חולין. גופי הלכות כלל תקל"א רוח אלי'. מנחת ביכורים. לשון לימודים פ"י. שער המלך דף ע"ב: