יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ח:
והא מדקתני סיפא וכו' מכלל דרישא בדאית ליה עסקינן מהר"ם מחקו משום דמסיפא גופיה קשיא אמאי אין מכסין וי"ל לפי מאי דלא גרסי התוספת לעיל ולכסי' בדקר נעוץ דמסיפא גופא לא קשיא דלכאורא י"ל דסיפא מיירי דיש לו דקר נעוץ וכיון דאיסורא הוא לשיטת התוספות לפיכך בוודאי מותר אבל בספק משום ספק לא ליעבד איסורא אמנם הא תינח אי אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן שפיר אמרינן משום ספיקא לא לכסי אבל אי אמרינן ספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה הוא א"כ אין חילוק בין ספק לוודאי אף בשביל הספק חייב לכסות והנה זה דתירץ על הרישא לא מבעי' קאמר אבל ספק לשחוט ולא לכסי קמ"ל קשה למה באמת לא לשחוט הא בוודאי מתירין איסור דרבנן. ואי אמרת ספיקא דאורייתא מדרבנן הוא קשה למה באמת למה לא ישחוט על סמך שלא לכסות אלא ש"מ דספיקא דאורייתא לחומרא מן התורה ולפיכך אסור לשחוט בלא כיסוי א"כ גם בדיעבד משום איסורא הי' מותר לכסות א"כ עיקר הקושי' מכח הרישא הוא. ועיין בשער המלך דף מ"ה ע"ג. מעשה חייא דף יוד ע"ב:
אפר כירה מוכן לוודאי ואינו מוכן לספק. חולין פ"ד ד"ה כיסוי.
וודאי כי עביד כתישה אתי עשה ודחי ל"ת. ביצחק ירנן דף פ"ז ע"ג הקשה לפי מה שכתבו התוס' בעירובין דהיכא דע"י פשיעה בא לא אמרינן אתא עשה ודחי ל"ת והא הכי בפשיעה הוא בא שעבר ושחט בי"ט ולכאורה יש לתרץ דהא דאין עשה דוחה ל"ת שע"י פשיעה בא לא מדאורייתא דמדאורייתא וודאי דחי אע"פ שע"י פשיעה בא אבל מדרבנן הוא משום קנסא וכיון שכן הכא לא וודאי דחיה הוא אלא ספק וכמ"ש רש"י דאי נמי אתי לידי כך לאו איסורא דאורייתא איכא וכיון שרק חששא בעלמא הא לא גזרו אלא שעיקר הקושיא ליתא דהא הכא אאפר כירה קיימינן ואלכתחילה מהדרינן והדר בי ממאי דאמר לא מיבעי' קאמר אלא דאית ליה אפר כירה וודאי שוחטין לכתחילה וכוי אפילו דיעבד לא וע"ז קאמר שפיר דדחי עשה לל"ת וה"ה בכוי לכתחילה נמי יהי' שרי מה"ט ופשוט הוא:
אימר דאמרינן אתי עשה ודוחה ל"ת צרור החיים ע"ב ע"א:
תסתיים דרבא הא דאמר. פרי האדמה ח"ג ע"ג ע"ב. תולדות יצחק. עץ חיים. ישרש יעקב:
תני ר' זירא. שער המלך ח"א דף מ"ז. ובספרים הנזכרים:
תוס' ד"ה והא מדקתני. הליכות אלי דף כ"ח: