אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ח.

דף ז:

והא קעביד גומא. באר יעקב ל"ב ע"ד:

אפר כירה מאן דכר שמיה. עיין זקן שמואל דף ז' על הסוגיא:

מיתיביה כוי כו' לכסי' בדקר נעוץ לפי מה שכתבו התוספות דבדקר נעוץ פטור אבל אסור י"ל כיון דכוי ספק הוא אפילו בדיעבד אסור כיון דהוה רק בספיקא חיובא אמנם לדעת הסוברים דספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא א"כ הרי הוא כוודאי ואפילו שהוא ספק אין חילוק בינו לוודאי ועיין מהר"י מטראני חי"ד סימן א' ובשער המלך ח"ג דף מ"ט אמנם לפי מה שפירש מהר"ם דברי רש"י כיון דמקלקל ומלאכה שא"צ לגופי' מותר לכתחילה שפיר מקשה ועיין שער המלך ח"א דף מ"ה ע"ב על הסוגיא ועיין בעץ חיים למהרח"א פ' שלח דף פ"ד ע"א וע"ג:

רש"י ד"ה אפי' וודאי נמי דהא כב"ה קיימ"ל כו' דרש"י לשיטתו שמפרש מוחלפת השיטה על הך דלקמן אבל כאן ב"ש לקולא וב"ה לחומרא וכוונת רש"י דבשלמא אי קיי"ל כב"ש אע"ג דלענין לכתחילה שוין כוי לשאר חיה דהא כיון דלית ליה דקר נעוץ אף לב"ש לא ישחט לכתחלה מ"מ י"ל משום הכי נקט כוי משום דיעבד דוודאי מותר לכסות לב"ש אף בלא דקר אבל ספק אסור אפילו בדיעבד אבל השתא דקיימ"ל כב"ה ואף וודאי אסור בלא דקר נעוץ אף בדיעבד א"כ בין ברישא בין בסיפא אין חילוק בין ספק לוודאי ולמה נקט ספק ומתרץ דמשום רישא נקט דה"א כיון דספק הוא מותר לכתחילה משום שמחת י"ט אפילו לב"ה קמ"ל דאין חילוק אבל בסיפא בדיעבד פשיטא דאין חילוק ועיין במהר"ם לובלין ובמהרש"א

חיון בספרו בני שמואל דף קל"ו:

תוס' ד"א בעפר תחוח כו' אבל הכא מיירי שהוא קשה סביב והקשה מהר"ם לובלין דא"כ מה הקשה והא עביד גומא נוקמיה שיש עפר תחוח הרבה ותירץ דא"כ מאי טעמא דב"ה דאסרי לכתחילה ע"ש והרשב"א לחדושיו בשבת הקשו על התוספות כקושיות מהר"ם ועוד הוסיף גם על התרצן דמאי דוחקי' לאוקמי' כר"ש במלאכה שא"צ לגופה לוקמי' בעפר תחוח הרבה ונראה דלהרשב"א לא ניחא ליה בתירץ מהר"ם שהרי לקמן דף ט' אמרינן עד כאן לא קאמרי ב"ה אלא דשובכו מוכיח עליו אבל התם לא ופירש רשי' דגזרי משום כתישה דילמא זימנין דבעי כתישה הרי דס"ל לרש"י אליבא דב"ה דאף בעפר תחוח יש לגזור דילמא זימנין ליכא עפר תחוח ובעי כתישה וא"כ שפיר מקשה הרשב"א ובזה ניחא מה שכתב הרשב"א בעבודת קודש דפוס מיץ דף יו"ד (ודפוס ישן דף מ') דהטעם דלא ישחוט לכתחילה אפילו בדקר נעוץ ועפר תחוח שאין דקר נעוץ עושה הכנה גמורה ולמה לא אמר הטעם כמו שנראה מדברי התוספות כיון דפטר אבל אסור וב"ה סברי דלא התירו משום שמחת י"ט וצ"ל דהרשב"א ס"ל כמ"ש בשיטה מקובצת לדעת רש"י כיון דהוה מקלקל ומלאכה שא"צ לגופה מותר לכתחילה וא"כ קשה על הרשב"א למה כתב אח"כ שאם שחט ואין לו אלא עפר שהוסק בי"ט עדיף טפי לכסות בו מעפר תחוח בדקר נעוץ וקשה למה הלא תרווייהו מוקצים נינהו ולמה אפר חם עדיף יותר וצ"ל כיון דגבי עפר תחוח יש לגזור משום כתישה כמ"ש רש"י ולהכי אסר הרשב"א דאפר חם עדיף טפי דלא שייך כתישה כלל אמנם התוספות לשיטתם דאיכא איסור דרבנן ואפ"ה שרי משום שמחת י"ט ולב"ה צ"ל דלא התירו משום שמחת י"ט שום איסור דרבנן א"כ א"צ לפרש כמו שפירשי' לקמן דהטעם דב"ה אסר דילמא עביד כתישה דלרשי' ליכא שום איסור ולפיכך הוצרך לפרש כן. אבל להתוספות האיכא איסור גומא ומשום שמחת י"ט לב"ה לא ס"ל זה כוונת המקשן לקמן וכן כתב לקמן בשיטה מקובצת באי נמי מעתה שפיר תירץ מהר"ם לשיטת התו' אי בעפר תחוח הרבה מיירי וליכא אפילו איסור דרבנן מ"ט דב"ה ומשום דילמא עביד כתישה לא ס"ל להתוספות. ועיין בשער המלך דף מ"ו ע"א ע"ב:

תוס' וא"צ אלא לעפרה כו'. ותימא דא"כ פטור אבל אסור לכתחילה. מהרש"א פירש דקושייתם דוקא לב"ש דהתירו לכתחילה וע"ז תירצו דמשום שמחת י"ט התירו אבל לב"ה לא קשיא דכיון דרק בדיעבד הותר א"כ אין קושיא דמשום מצות כיסוי יש להתיר ולא משום שמחת י"ט וכן כתבו התוס' בסוכה דף ל"ג דמשום מצוה מותר במלאכה שאצ"ל ועיין בארעא דרבנן סימן רי"א רי"ב במהדורא ב' שהקשה דהתוס' סותרים למה שכתבו בגיטין ח' דשבות לא מותר אלא גבי מילה דדחיא שבת ותירץ דשמחת י"ט היינו עשה דרבים דחמיר טפי ולפמ"ש הר"ן בפ' ר"א דמילה לסתור דעת הרשב"א שהביא ראי' לדברי הרז"ה (ועיין בשיטה מקובצת כאן) דאי אשתפך חמימי דבתר מילה קודם מילה אין מוהלין ולא אמרינן אין למצוה אלא שעתה ואח"כ פקוח נפש הוא דדחי דאל"כ לב"ה יהי' מותר לשחוט אם יש לו דקר נעץ ואח"כ נימא מצות כיסוי הוא דדחי. והר"ן דחי דשאני מילה דאי אפשר בלא"ה אבל גבי שחיטה לא לשחוט ואי נאמר די"ט עשה דרבים הוא והוי כמו מילה לא שייך תירץ הר"ן ולפי מה שפירש מהרש"א בתוס' לא קשי' דהתוס' לא כתבו כן אלא לב"ש דמתירין לכתחילה וצ"ל משום שמחת י"ט אבל לב"ה הטעם משום מצות כיסוי כיון דכבר שחט. אמנם התם בסוכה דמיירי שיש לו הושענא אחריתי קשה ואפשר לחלק גם התוס' בכתובות כתבו עוד פירש אחר בההיא דהושענא דכיון דיש לו הושענא אחריתא לא הוה תיקן כלל אמנם לדעת התוס' דמוחלפת השיטה היינו הך דהכא וב"ה סברי דמותר לשחוט לכתחילה. וקשה ג"כ קושיות התוספות וצ"ל גם לב"ה דמשום שמחת י"ט מותר וקשה מ"ש דבשאר מצות אסרינן שבות ואפשר דצ"ל לפי שיטה זו דאמירה לנכרי חמיר טפי וע"ש בגיטין ובב"ק פ' ועיין שער המלך ח"א מ"ו ע"ב קרית מלך רב ח"א כ' ע"ד באר יעקב ל"ב ע"ד. מרכבת המשנה ח"א פ"ג די"ט ה"א זרע אמת בחדושים סימן ל"ז:

בא"ד דמ"מ בעינן שיהי' מוכן מעי"ט ופירש מהרש"א דכיון דאיכא תרתי איסורא חופר גומא ומוקצה לא שרינן מצות כיסוי בשחט אבל חדא איסורא שרינן. ולהכי מותר בדיעבד באפר כירה שהוסק בי"ט ולפ"ז לב"ש דשרינן חדא איסורא לכתחילה דהיינו מלאכה שאינו צריכא לגופה א"כ ה"ה באפר כירה שהוסק בי"ט נמי מותר לכתחילה דהא הרשב"א כתב דאפר כירה עדיף טפי מדקר נעוץ. וא"כ קשה הך ברייתא דאמרה כשאפר כירה מוכן הוא לא אמרו אלא שהוסק מעי"ט אבל בי"ט אסור כמאן אי כב"ש הא לכתחילה מותר ולדעת התוספות דמוחלפת השיטה דב"ה מתיר א"כ לב"ה מותר לכתחילה וצ"ל דקאי למאן דאוסר לכתחילה. מיהו אפשר לומר דהרשב"א לשיטתו דאיסור דקר נעוץ משום כתישה כמ"ש לעיל ולכן אפר כירה שהוסק ביו"ט קילא אבל להתוס' אפשר אפר כירה שהוסק ביו"ט חמירא משום איסור מוקצה ואיסור כתישה לא ס"ל כמ"ש לעיל ועיין בזה בארוכה בשער המלך דף מ"ו:

תוס' ד"ה אמר רבי יהודא כו' דמוקצה אינו אסור לטלטלו כו' וראי' מדלקמן כו' הוא לקמן דף כ"ח עמוד ב' ד"ה גריפת תנור ובדף ל"א ע"ב ד"ה אמר ר' זירא והקשה מהרש"א דא"כ דמשום אוכל נפש שרי טלטול מוקצה א"כ למה אסור לשחוט ולכסו' הא הוי נמי צורך אוכל נפש ותירץ דזה לא מקרי צורך אוכל נפש אלא משום כיסוי לפיכך אסור בשלא שחט ועיין לקמן דף ל"ג גבי אין סומכין הקדירה בבקעת ששם כתב מהרש"א דדוקא טלטול בלא תשמיש כגון גריפת תנור אבל טלטול בתשמיש הוה כמו אכילה ואסור א"כ לכאורה לא מקשה מהרש"א כאן מידי דמאי ענין כיסוי באפר דהוה תשמיש לגריפת תנור לאפות פשטיטא וצ"ל למהרש"א דכיסוי לא הוה תשמיש ולא הוה כסמיכות הקדרה בבקעת ועיין בב"י סימן תקי"ח שהקשה כקושיות מהרש"א על המרדכי ובמג"א סימן תק"ט תירץ כמ"ש דכיסוי מקרי תשמיש אלא שפירש בדברי המרדכי שהתיר לכסות הפלאדין דהיינו לאחר שנתחמם דלא היה מוקצה ודברי המרדכי לא משמע כן שהרי משום טלטול המוקצה התירו ולכן יפה הקשה הב"י על המרדכי וכבר האריך בזה בשער המלך ח"א דף מ"א והב"ח תירץ כתירץ מהרש"א דהטלטל הי' לצורך כיסוי ולא לצורך אוכל נפש. והמג"א שם בסימן תק"ט הקשה עליו וכיון דאי אפשר לשחוט בלא כיסוי א"כ הוה אוכל נפש וכ"כ בשער המלך דף מ"ג ע"ד ומה שתירץ הוא דפשטיטא אי אפשר לאפות מאתמול אבל כיסוי הי' יכול להכין מאתמול תירוץ זה קרוב למה שתירץ מהרש"ל בים של שלמה והביאו המג"א שם אבל הקשה עליו דהא מותר לטלטל אבנים ועפר כדי ליטול הפירות והא בוודאי יכול ליטול מעי"ט ואפ"ה שרי ואפשר לומר דלדעת הרז"ה והרשב"א דאסור למול אם נשפכו המים וטעמא כיון דידעינן בוודאי שידחה שבת אסור אע"פ שצורך המילה הוא וכן אסור למרוט הנוצות אע"ג דלאחר מכן שרי ה"נ בשלמא טלטול המוקצה לצורך אוכל ממש וא"א לעשות בלא כן שרי אבל הכי אע"ג דצורך אוכל נפש הוא כיון שאפשר לשחוט בלא"ה רק שאח"כ נאמר משום מצות כיסוי יכסה אסור כמו שהמילה תדחה ה"ה פשיטא דנדחה שמחת י"ט ואפילו להרמב"ן דגבי מילה שרי התם שאני שניתן מעיקרא שבת לדחות אצלה אבל משום שמחת י"ט גרידא לא:

בא"ד ובירושלמי מפרש דהכי מיירי. הביא הירושלמי משום דסברת ר' יצחק דמוקצה מותר לטלטל משום שמחת י"ט לכאורא ניחא לפי מה שפירשו לעיל דדקר נעוץ איכא איסורא דרבנן ואפ"ה שרי וא"כ ה"ה מוקצה. אמנם לכאורה י"ל דהא דקאמר בגמרא שאפר כירה מוכן הוא היינו בדיעבד אם שחט אבל לא לכתחלה ואע"ג שאינו מוקצה אפשר יש בו משום גומא כמו שנראה לקמן ספק מ"ט לא דעביד גומא ועיין פורת יוסף וא"כ כיון דאסרו לכתחילה משום גומא ה"ה משום מוקצה לכתחילה אסור לזה הוכיחו מהירושלמי דאמר דבהוסק בי"ט בדיעבד שרי א"כ בהוסק בעי"ט אפילו לכתחילה שרי ועיין בשער המלך דף מ"ג ע"ד ועוד שם דף מ"ה ע"ד מ"ו ע"א ועוד י"ל קרוב לזה דהרשב"א ס"ל דאפר שהוסק בי"ט עדיף מדקר נעוץ לענין דיעבד וא"כ למאן דמתיר בדקר נעוץ לכתחילה פשיטא דמתיר באפר שהוסק בי"ט. ולדעת ר"ת ור"י דמוחלפת השטה דב"ה לקולא וכיון דלכתלה מותר לשחוט ולכסות באפר שהוסק בי"ט ה"ה דמותר לטלטל אבל אם נאמר דאפר שהוסק בי"ט גרע מדקר נעוץ וכמו שהאריך להוכיח בשער המלך לדעת התוס'. ועיין פ"ח י"ל דאף להסוברים שב"ה מתירין לכתחילה היינו בדקר נעוץ אבל באפר שהוסק לכ"פ [לוח הטעות: לכ"ע] אסור אמנם המג"א כתוב דאין מן הירושלמי ראי' שהרי הירושלמי קאי על המשנה והמשנה מיירי דיש לו דקר נעוץ ואפ"ה אפר כירה שהוסק בי"ט עדיף נמצא זה כוונת התוס' להוכיח מן הירושלמי כהוכחת מג"א דאפר כירה עדיף וא"כ למאן דמתיר בדקר נעוץ פשיטא דמותר באפר כירה לכתחילה וא"כ שפיר נוהגין ולפ"ז חזרו התו' התוספות ממה שאמרו בתחלה שכן ההלכה דדוקא למ"ד דקר נעוץ אסור לכתחילה הלכה כן אבל למ"ד דמותר בדקר נעוץ לכתחילה אין הלכה כן:

תוס' ד"ה מכניס אדם וכו' וא"ת מה בא להוסיף. ועיין בעבודת הקודש דפוס מיץ דף יו"ד שכתב הכניס עפר לגינתו ולחרבתו יראה לי שהן כדקר נעוץ ואין סומכין עליהן לכתחילה לשחוט ואם עבר ושחט מכסין בהן מכניס אדם מלא קופתו עפר ועושה בו כל צרכו וסומך עליו לשחוט אף לכתחילה. ונראה דקשה לרשב"א קושיות התוספות ולהכי תירץ דדינא דברייתא דוקא בדעבד מותר אם שחט אבל לכתחילה לא אבל בדינא דרב יהודה אף לכתחילה מותר ושוב מצאתי כן באלי' רבה סימן תצ"ח ולשיטת הרשב"א אפשר ליישב קושיות התוס' בד"ה אי הכי דמאי אי אמרת בשלמא שייך הכי דבלא דרבי יהודה נמי קשיא אמנם י"ל דרבי יהודה למד דינו דמכניס מלא קופתו ועושה בו כל צרכו אף לכתחילה מאפר כירה דמוכן לכתחילה לשחוט בו אבל בלא רב יהודה ה"א דאפר כירה (אף מעי"ט) לא עדיף מדקר נעוץ ודוקא דיעבד שרי אמנם גבי כוי אפילו דיעבד לא שרי כיון שהוא קצת איסור אין מתירין מפני הספק אבל וודאי מותר אבל השתא דאמרת דאפר כירה מותר לכתחילה אלא דליתא א"כ אין חילוק בין ספק לוודאי (רק בדקר נעוץ לבד וזה אין סברא) ולמה נקט ספק.

תוס' ד"ה ואם איתא. מנחת בכורים.

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה