יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ו.
מת בי"ט ראשון. תמים דעים דף כ"ג ע"ד. רוח אלי' ג' ע"א:
ביום טוב ב' יתעסקו בו ישראל. עיין ב"ק פ"ג ד"ה אומר לנכרי:
דילמא מעברי' ליה לאלול. מה שפרש"י הוא מגומגם ואי אפשר ליישבו. ועיין מהרש"א וכבר כתב מהר"ל בן חביב בסימן נ"ד מאן דמיישב דברי רש"י כפשטו בלי הגה מובילנא מאנא אבתרי'. ועיין הליכות אלי דף ע"א ע"ב ובלשון לימודים דף ג' ע"א ובספר שיטה מקובצת כתב לעיל בדברי רבא ליישב גירסת רשי' ומפרש כיון דאלו באו עדים מן המנחה ולמעלה הי' נוהגים קדש בשניהם וכיון דהכי הוא בשלא באו כלל ביום ל' שעושין שני ימים מספק נוהגין בהם דין קדושה אחת וכן לאחר תקנת ריב"ז ע"ש וזה כוונת רשי' כאן דוודאי משום טעם דבאו עדים מן המנחה ולמעלה דהוה קדושה אחת לא הי' נוהנין בו חומרת דין קדושה כיון דמן המנחה ולמעלה לא שכיח כל כך אבל אף כשלא באו כלל ביום ראשון הי' נוהגין בו קדושה אחת כמו אם באו מן המנחה ולמעלה ומכח זה יש לחוש וזה שאמר מאי דעתך דילמא עברוהו לאלול שלא באו עדי' ביום ל' רק ביום ל"א והוה קדושה אחת אף בתר ריב"ז מטעם כמו באו עדים מן המנחה ולמעלה לזה אמר כיון דמימות עזרא לא מצינו אלול מעובר וא"כ מעולם לא באו עדים מן המנחה ולמעלה רק באותו פעם ואף באותו פעם לא הי' עושין שני ימים א"כ פשיטא כשבאו ביום שלשים ואחד לאו קדושה אחת היא וודאי אי מצינו עדים מן המנחה ולמעלה דאירע כן שפיר י"ל דאף שלא באו כלל קדושה אחת הן אבל כיון שלא אירע מן המנחה ולמעלה א"כ פשיטא בשלא באו כלל ועפ"ז צריך ליישב להגיה דברי רשי' וכן נראה דעת ריא"ז בשלטי הגבורים. ספ"ק דערובין:
לא אמרן אלא דאשתהי. ופירש רש"י לא אמרן דיתעסקו בו ישראל אין כוונת רש"י דדוקא על יתעסקו בו ישראל קאי דבעי אשתהי אבל ביו"ט ראשון דיתעסקו בו עממין לא בעי אישתהי אלא כוונת רש"י אפילו להתעסק בו ישראל דקי"ל דיו"ט שני לגבי מת כחול שוינהו רבנן אפ"ה בעי אשתהי ומכ"ש בי"ט ראשון ע"י עממים דחמירא יותר דבעי אשתהא וזה מבואר דעת רש"י בשבת וכמו שכתב הר"ן שם והוא דעת י"מ שהביא הר"ן כאן ורב אשי שחולק נמי על יו"ט ב' חולק ולא על י"ט ראשון וברוח אליה כתב שדברי רש"י כאן סותרין למ"ש רש"י בשבת ולפמ"ש אין כאן סתירה:
אימר דאמר רבא בשני י"ט של גליות. שער המלך ח"א נ"ט:
אפרוח שנולד ביו"ט. עיין בני שמואל חיון דף קל"ד. צרור החיים מ"ו. רוח אליה ועיין בארוכה על הסוגיא שער המלך ח"א דף צ"ו:
וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט. לפי מה שכתב הרמב"ן במלחמות דרבי יוחנן או שמואל דלית להו מוקצה בשבת מ"מ ביו"ט אית להו מוקצה אמנם טעמא דמתיר עצמו בשחיטה מתיר מוקצה וגם משקין שזבו ובעגל שנולד בי"ט דליכא משום משקין שזבו רק משום מוקצה הואיל ומוכן אגב אמו לית ביה מוקצה. וזה מבואר מדברי הרמב"ן ותמהני מהרב רוח אליה שהקשה לדברי הרמב"ן דמאי מייתי סייעתא לשמואל ואי תימא ר' יוחנן מברייתא הא הברייתא מתיר עגל משום דמוכן אגב אמו וזה לא מהני לרבי יוחנן אם אסור משום משקין שזבו הלא מבואר מדברי הרמב"ן דבבעלי חיים ליכא משו' משקין שזבו ואפשר שכוונתו לפי מ"ש הרמב"ן בתחלה נראה דשפיר שייך משקין שזבו בבעלי חיים וא"כ וודאי קשה מברייתא ועוד קשה דמאי הקשו לרב וכי מה בין זה לעגל שנולד ביום טוב משמע דפשיטא להו דעגל שנולד בי"טו דמותר ואין כאן מי שאסור ואי ס"ל דר"י ואי תימא שמואל אוסרים א"כ מאי מקשה לרב וצ"ל דסמך על הברייתא דלקמן דמתיר עגל ואוסר אפרוח אלא דא"כ מאי קשה על רב לקשי על הברייתא ואי מברייתא אחרת א"כ אדלקשי מ"ש מעגל לקשי מברייתא דמתיר אפרוח ואפשר דהכי מקשי מ"ש דפסקית כהך ברייתא בעגל ולא באפרוח הלא ברייתא מתיר שניהם. ועיין באר יעקב ל"ג ע"ב. ועיין רדב"ז ח"ב סימן תתכ"ט על לשון הרא"ש:
שתק רב עיין ב"ב ס"ב ד"ה ומודה רב ובהרא"ש שם:
וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה. סנהדרין פ' ד"ה עובר. רוח אלי':
רשי' והאידנא דאיכא חברי. תולדת יצחק:
תוס' ד"ה והאידנא. עיין לשון לימודים דף ב' ע"ד רוח אלי':
תוס' ד"ה אפרוח. עיין בעי חיי חי"ד י"ג ע"ד:
תוס' ד"ה הואיל ומתיר עצמו פירשי' כו' ותימא למה להו לשמואל ורבי יוחנן הא דהוצרכו התו' להקדים פירשי' דלכאורה נראה דקושיתם קשה אף בלא פירשי' ונראה לפי מה שכתב הרז"ה דלרב תרתי בעי מוכן אגב אמו ומתיר עצמו בשחיטה לבו ביום ולר"י במתיר עצמו סגי אבל במוכן לא סגי והוא מפרש הואיל ומתיר עצמו להוציא מידי אבר מן החי כמו שכתב בשער המלך בדף ל"ו בשם המאירי וא"כ י"ל דהוצרך לטעם דמתיר עצמו כדי להוציא מידי איסור משקין שזבו אבל לרשי' שפירש טעמא דמתיר להוציא מידי מוקצה א"כ שפיר קשה הא דכתבו התוס' לקמן דבב"ח לא שייך משקין שזבו היינו לשיטת רשי' ולפי מה שמפרש הב"י בסימן תקי"ג לדעת רבי יחיאל דהא דקאמר הגמרא לרב מוקצה הוא היינו הכנה י"ל דהוצרך לטעמא דמתיר להתיר משום הכנה אמנם על דברי הב"י כבר עמדו עליהם האחרונים:
תוס' ד"ה וכי מה בין זה לעגל שנולד מן הטריפה. עיין במהרש"א ורוח אלי' ושער המלך: