יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים
דף ד.
דרסה בעיגול. מרכבת המשנה ח"ג פי"ד דתרומות ה"ז:
רב אשי אמר כו' כבר כתבתי לעיל דיש לפרש דגם המקשן דלעיל הי' יודע דדבר שיל"מ אפי' בדרבנן לא בטל אבל הא דספיקו אסור לא הי' יודע והי' סבר דספק קיל מתערובות ולכן הקשה רק מרישא אבל סיפא דאם נתערבה הוה ניחא ליה ורב אשי חידש כשם דאינו בטל כך ספקו אסור וכ"נ דעת בעל המאור ויש לפרש ג"כ דהמקשן הי' סובר דגם בטל הוא ובאמת הי' יכול להקשות מסיפא וכמ"ש לעיל ורב אשי הוא שחידש דגם אינו בטל והחילוק שבין ב' הפרושים הוא אי אמרינן דרב אשי חידש הך דדבר שיל"מ לא בטל כדי לתרץ להנך אמוראי א"כ לדידן דפסקינן כרבה לא צריכין להך סברא ויש לפסוק דבטל אמנם אי אמרינן דסברא פשוטא היא וגם המקשן הי' יודע דלא בטל א"כ יש לפסוק כן וכבר כתבתי לעיל דלדעת ר"ת יש לתרץ כן אי הכי וניחא יותר לומר דהמקשן הי' יודע אבל לדעת ר"י דאם נתערבה אספיקא קאי לא יתורץ בזה אי הכי וא"כ שפיר י"ל דהמקשן לא הי' יודע לרב אשי הוא שחידש ואין כאן מקום להאריך יותר. ועיין שער המלך ח"א דף ל"ט. מלך שלם ח"ב דף י"ח. תמים דעים דף כ"ג ע"ד. זכרון יוסף דף נ"א ע"ב. באר יעקב ס"א ע"ד:
תניא אחרים אומרים משום ר"א. ביצה תאכל היא ואמה. רוח אלי' דף א' הליכות אלי דף י"ח:
פשיטא דהיא ואמה שריא הא וודאי לא מסתבר דסוגיא דגמרא כרב נחמן ולא כרבה דהלכתיה כוותיה וא"כ ביצה לא הוה פשיטא דהא בלא"ה אסור משום הכנה ולכן שפיר צריך לאשמעינן ר"א כב"ש דביצה שריא אלא וודאי קושיות הגמרא על אמה למה לן לאשמעינן דבזה אין חילוק לכל הדיעות דשריא בתרנגולת העומדת לאכילה וזה ג"כ כוונת רשי' ועיין ברוח אלי':
ואלא בתרנגולת העומדת לגדל בצים כו' ופירש רש"י דהא שמעינן לר"א דאית ליה מוקצה לקמן ספ"ד דאמר עומד אדם על המוקצה והקשה בהליכות אלי דהא מוקצה גרוגרת וצמוקים הוא ואף ר"ש מודה והנה בעל המאור בסוף מסכ"ת השיג על הריף שהביא ראי' מסוגי' דמוקצה אסור בי"ט מדקאמר סתמא דתלמודאי אי בתרנגולת העומדת לגדל בצים היא ואמה אסורה וכתב בעל המאור דאין ראי' דר"א אית ליה מוקצה כדאמר לקמן עומד אדם על המוקצה והראב"ד בתמים דעים והרמב"ן במלחמות כתבו דאין ראי' דהוה גרוגרת וצמוקים וכקושי' הרב הליכת אלי ובשער המלך דף מ"א כתב דר"א לקמן מיירי בדאחזו ולא אחזו כמ"ש רש"י מדמהני הזמנה והתם רבי יהודה הוא דאסור ולא ר"ש נראה דפשיטא ליה להרב שער המלך דבאחזו ולא אחזו שרי לר"ש אמנם הראב"ד בתמים דעים כתב להדיא דבאחזו ולא אחזו לר"ש נמי אסור ובוודאי דהכי מסתברא דאי בדלא אחזו כלל פשיטא ומ"מ אפשר לומר דדעת רש"י ובעל המאור כמו שכתב הרב שער המלך ולא כהראב"ד. ושוב ראיתי בשיטה מקובצת לקמן שגם הוא נראה מדבריו דאליבא דר"ש אסור באחזי ולא אחזי ושכן נראה מפירש"י ואפשר לר"י אף באחזי אסור דהוי כתמרי דעסקא ואפשר לומר כי כוונת רש"י רק לומר דמצינו לר"א דאית ליה מוקצה בי"ט ולא נאמר כדהוה סבר בריש פרקין לב"ש דבי"ט ליכא מוקצה וא"כ אפי' מוקצה דגרוגרת וצמוקים ליתא לזה הביא רש"י ראייה דעכ"פ אית ליה לר"א מוקצה דגרוגרת וצמוקים וממילא נאמר דה"ה דאית ליה מוקצה דב"ח כמו שפריך הירושלמי שם ומשמע להירושלמי דחד דינא אית להו ובעיקר ראיות הרי"ף לפמ"ש בסמוך לדעת רש"י אין ראיה כי סוגיא דתלמודא בלשון את"ל קאמר להו את"ל דר"א כרב נחמן ומוקצה אסור בי"ט ולשאר אמוראים פשיטא דעכ"פ ביצה אסורה ולרב נחמן ביצה ותרנגולת אסורה:
אמר אביי כגון שלקחה סתם. וכתב מהר"י אבוהב הנדפס בשו"ת מהר"ם גלאנטי דיש לספק אם אכל הביצה אח"כ שחיט האם אי עביד איסורא או לא ומסיק דעביד איסורא והקשה ברוח אלי' דלדידן דפסקינן כרבה ואסרינן הביצה משום הכנה לא נ"מ בזה ועכ"פ ביצה אסורה משום הכנה. וכבר כתבתי לעיל כי סוגית הגמרא לתרץ הך ברייתא לרב נחמן נמי וא"כ מדקאמר ביצה תאכל היא ואמה משמע דמותר לאכול הביצה תחלה אף קודם שנשחט האם וזה מקום הספק של הרב מהר"י אבוהב כדי לתרץ לשון הברייתא ומסיק דאפ"ה אסור ולשון הברייתא לאו דוקא או דמותר לאכול הביצה תחלה אבל אחר שחיטת האם. ועיין חולין י"ד ד"ה בהמה. זרע יצחק:
אלא גוזמא. הליכות אלי דף י"ח:
נולדה בזה מותרת בזה. ע"ל י"ז ד"ה מ"ט:
כתנאי נולדה בשבת. שער המלך ח"א ל"ד ע"א ל"ה ע"ב ודף ל"ו ע"א:
תוס' ד"ה נימא וכו' מגו דאתקצאו לבין השמשות בהליכות אלי דף מ"ז הקשה אם נימא כה"ג מגו דאתקצו א"כ למה לקמן מתיר בב' י"ט של גליות וברוח אלי' כתב דאישתמיטתי' ליה דברי התוס' בסוכה דף יוד דשם באמת הוכיחו כן ואין זו השגה דניהי דהתוס' הוכיחו כן שם דלא אמרינן מגו דאתקצאי מיום שעבר מ"מ מאי מקשה הרי אפילו אין כאן התחלת קושיא דהרי הגמרא לא הי' יכול לתרץ כן ובע"כ צ"ל דהתוס' בקושייתם הי' סוברים דיש לומר דהתם כיון דמשום ספיקא הוא וודאי לא אמרינן מגו דאתקצאי. ועיין בשער המלך דף ל"ה ע"א תבואת שיר קט"ו. עוד הקשה בהליכות אלי א"כ מ"ט דר' יוחנן דשרי והוא עצמו סבר מגו דאתקצאי ועיין ברוח אלי' ותרוצו דוחק. ומה שהביא ראי' מתו' דסוכה אין ראי' כמו שיראה המעיין:
תוס' ד"ה בהכנה דרבה. צרור החיים מ"ו באר יעקב ל"ג ע"ד. תפארת שמואל ל"א ע"א. הליכות אלי דף כ"ה: