אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ג:

דף ג.

אחד ביצה שנולדה בשבת כו' אין מטלטלין אותו הריף והרא"ש ובעל המאור למדו מכאן דביצה אסור' בטלטול ובים של שלמה סימן ה' כתב דאין מכאן הכרע דילמא בתרנגולת העומדת לגדל בצים מיירי דאסורה משום מוקצה ולהכי אסורה בטלטול אבל בתרנגולת העומדת לאכילה אין איסור הביצה רק משום הכנה או משום משקין שזבו אינה אסורה בטלטול ע"ש. ולפמ"ש התוס' ישנים דלרב נחמן לא מקשי משום דאיסור מוקצה כעין דאורייתא א"כ בע"כ צ"ל לדידיה דמיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים דאי בעומדת לאכילה ביצה שריא לרב נחמן. א"כ בע"כ לשאר אמוראי לא מוקמינן לה בתרנגולת העומדת לגדל בצים דא"כ לא קשה מידי כשם דלא קשה לרב נחמן איברא דמהר"ם שיף הקשה דבאמת מנליה למקשיה להקשות דילמא מיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה גם לשאר אמוראי ולפי פשוטו וודאי דלא קשה דבשלמא לרב נחמן כיון דביצה של תרנגולת העומדת לאכילה מותרת א"כ ליכא למטעי וכל מקום דתני ביצה סתמא מיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים אבל לשאר אמוראי כיון דתרנגולת העומדת לאכילה נמי אסורה ורק נאמר דבדינהם חלוקים לענין טלטול או לענין ספק בוודאי צריך לפרש כל מקום דהני בביצה באיזה ביצה מיירי אי בתרנגולת העומדת לאכילה או לגדל בצים כדי שלא נטעה והרי ר"י ורבינא לעיל תירצו הך דר"י אדר"י בשנוי דחיקא ולא רצו לתרץ בתרנגולת העומדת לגדל בצים כדמשני רבינא בריה דרב עולא מטעמא שכתבתי. אלא שעדיין יש להשיב דהרי לפי מה שמתרץ בספק טריפה וא"כ הך וספיקא בביצה אחרינא קמיירי לא בביצה דמזכיר ברישא וא"כ וודאי לכאורה עדיפא ה"ל לשנוי דמיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים כי תירץ זה מרווח יותר לכאורה מתרוצא דביצת ספק טריפה. ואפשר דהתרצן לא ניחא ליה לתרץ הכי משום דלא ברירא ליה אי שאר האמוראים סברי כר"נ דמוקצה אסור בי"ט ובפרט ר"י דמשמע בשבת ס"פ מי שהחשך דלא ס"ל מוקצה בי"ט אע"ג דלא מקשה בפירוש לרבי יוחנן מ"מ בוודאי גם לר"י קשה ולהכי מתרץ תירץ ברור בספק טריפה דאין חולק. ועיין שער המלך ח"א דף י"ט:

וספיקו אסורה. שער המלך ח"ב קל"ח ע"א. עץ חיים בלשונות וי"ו ע"ד. אמרי שפר למהארנ"ח מרכבת המשנה ח"א. פ"א די"ט ה"כ על הסוגיא. באר יעקב ס"א ע"ד:

הוה ליה ספיקא דאורייתא. מהרש"א כתב דאף לרבה מוקמינן ליה דוקא בי"ט אחר השבת או שבת אחר יום טוב דאז איסור הכנה מדאורייתא אבל ביו"ט ושבת דעלמא גם לרבה מותר (אי לא נאמר דשיל"מ מדרבנן אסור) וזה הוא דעת הרא"ה בבדק הבית דף קט"ו ע"א וכתב כן לדעת ר"י דפירש ואם נתערבה באלף אספיקא קאי דאפילו ס"ס אסור ומפרש הרא"ה טעמו של הר"י דאסור אפילו בס"ס משום דכיון דספק הראשון אסו' מדאוריית' א"כ הספק שני הוי ספיק' דאוריית' ולחומרא דוקא אי הספק הראשון הוה אסור רק מדרבנן א"כ הספק השני הוה ספיקא מדרבנן וא"כ צ"ל דמיירי הכא באופן דהספק הראשון אסור מדאורייתא משום הכנה ממש והיינו י"ט אחר השבת או שבת אחר י"ט אבל ביו"ט ושבת דעלמא כיון דאסור רק משום גזירה א"כ פשיטא דאף לר"י ס"ס מותר. אמנם הרשב"א שם במשמרת הבית דמפרש טעמא דהר"י דדוקא ס"ס בשני תערובות מותר דאכל חדא וחדא איכא ס"ס אבל כל שאינו שני תערובות אפילו ס"ס אסור אפילו ספק הראשון מותר מן התורה כל שיש סרך עיקר דאורייתא ולפיכך הוא מפרש כאן אף בשבת דעלמא ויו"ט דעלמא דלא אסרו רק משום גזירות הכנה ואפ"ה ס"ס אסור כיון דלא הוה ע"י שני תערובות. איברא לדעת ר"ת דאם נתערבה באלף אוודאי קאי ולא אספיקא אפשר דאף הרא"ה מודה דברייתא מיירי בשבת ויו"ט דעלמא ואפ"ה ספיקא אסור כיון דגוף האיסור דבר תורה. ולדעת הת"י וודאי נראה כן כיון דסברי דלרב נחמן לא קשה דמוקצה כעין דאורייתא וודאי לכאורא נראה דיו"ט דעלמא ושבת דעלמא דאסרינן משום גזירת הכנה לא גרע ממוקצה:

סיפא אתאן לספק טריפה. עיין זבחים ע"ב ד"ה נתערבו באחרות. בית יעקב ע"ט ע"ד:

אי הכי אימא סיפא נתערבו באלף כו'. לפי מה שכתב בהליכות עולם דף ט"ז ע"ב דכל אי הכי הוה כמו אי אמרת בשלמא כלומר לדידי ניהי דקושייתי הראשונה קשה אבל קושיא השנייה לא קשיא כאן לכאורה אי אפשר לומר כן דמלבד הקושיא ראשונה למה ספיקא אסור גם קושיא השנייה קשה למה נתערבו באלף כולן אסורות כיון דלא ידע דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטל ולדעת הסוברים דוודאי ידע דדבר שיש לו מתירין אפילו בדרבנן לא בטיל רק זה לא ידע דדבר שיש לו מתירין ספק אסור אפילו בדרבנן ורב אשי חידש זה כשם דאינו בטל כך ספיקו אסור (וכן נראה לכאורה מדברי בעל המאור ע"ש) האי אי הכי אתי שפיר דוודאי לדידיה דמוקי בנולדה בי"ט או בשבת הוה דבר שיל"מ אבל כיון דמוקמת בספק טריפה דלא הוה דבר שיל"מ קשה. אמנם לדעת הסוברים דאם נתערבה אספקה קאי אי אפשר לתרץ כן כיון דאפילו ספק לא היה יודע דאסור בדבר שיש לו מתירין מכ"ש ס"ס בדרבנן בדבר שיל"מ ובע"כ צ"ל כמ"ש מהרי"ק שם בכלליו בשם התו' דפעמים הרבה מצינו דאמר אי הכי אף דבלא"ה קשה ועיין להש"כ בסי' ק"ב שהקשה דאם נאמר דגבי ספק טריפה אע"ג דאין בוודאי שהמתיר יבא דהיינו בשהיית י"ב חדש אפ"ה נקרא דבר שיש לו מתירין א"כ למה לא מוקי הגמרא בביצת ספק טריפה אלא וודאי דלא נקרא דבר שיש לו מתירין והקשה על הרשב"א דכתב דין זה בשם יראה לי והלא מן הגמרא מוכח כן והנה כל ראייתו של הש"כ לדעת ר"י דאם נתערבו אס"ס קאי דאי לדעת ר"ת לא קשה דאי בביצת ספק טריפה הרי ס"ס הוא ושרי אף בלא דבר שיל"מ ודעת הרשב"א נראה כדעת ר"ת אע"ג שכתוב לחוש לדעת ר"י היינו משום חומרא בעלמא אבל לעיקר הדין דעתו כדעת ר"ת. ובזה מתורץ נמי מה שהקשה מהרח"א בלשונות דף ויו ע"ד להכ"מ בפ"ו דע"ז שכתב דדעת הרמב"ם דלא כהרשב"א (ולפיכך כתב הב"י בש"ע דעת הרשב"א בשם יש מי שאומר כיון דלדעתו הרמב"ם חולק ודלא כהש"כ שכתב שלא מצא חולק). א"כ קשה קושיות הש"ך יע"ש ולפמ"ש ניחא דדעת הרמב"ם להתיר ספק אחד בגופו וספק השני בתערובות ולהכי לא הוה מצי לאוקמי בביצת ספק טריפה. ושוב מצאתי בשער המלך ח"ב דף קל"ח שתירץ כן לקושיות הרב עץ חיים. ועיין במרדכי ע"ז שהביא משום רבינו שמחה דס"ל כר"ת דספק אחד בגופו וספק שני בתערובות מותר דלא גריס ואחרת באחרת ואפ"ה מפרש ואם נתערב אספיקא קאי ואסור משום דהוה דבר שיל"מ והקשה הפר"ח דהא תינח לסברת רב אשי אבל קודם דאתינן לסברת רב אשי מאי טעמא דאסור בספק ספקא ועיין שער המלך ח"א דף מ"א ואפשר לומר דזו היא קושיות המקשה באמת דדחיקא ליה לפרש הוה דשיל"מ אוודאי כמו שמפרש בעל המאור ולהכי מפרש דוודאי אספיקא קאי והכי קמקשי בשלמא לדידי משום הכנה שפיר יכולין לפרש אפילו אספיקו משום דהוה דבר שיש לו מתירין בדאורייתא אלא בספק טריפה אפילו בחד תערובת קשה ומכ"ש בשני תערובת ועיין פרי האדמה ח"א דף ל"ח. בית דינו של שלמה צ"א ע"א:

את שדרכו למנות. עיין זבחים ע"ב ד"ה אלא למאן. באר יעקב ס"א ע"ד:

ואחרות באחרות עיין ע"ז מ"ט ד"ה נתערבה:

תנא דליטרא קציעות. זבחים ס' ד"ה הכי קאמר. שבועות ט"ז ד"ה דכולי עלמא. יבמות פ"ב ד"ה ירושה ראשונה. הליכות אלי דף כ':

רש"י יעלה באחת ומאתים. יעלה אחת מהן וידלק מהרש"ל תמה על רשי' דבפ"ב דערלה תנן גבי ערלה וכלאי הכרם דאין צריך להרים. וכבר הקשה כן הר"ש והרא"ש סוף ע"ז ואפשר לומר לרשי' כי מפרש מתני' דא"צ להרים בלח בלח במינו במינו כיון דהוה דבר הנבלל מאי מהני הרמה דליכא למתלי דהרים האיסור ובתרומה אעפ"כ צריך להרים מפני גזל השבט. אבל ביבש ביבש אף בערלה וכלאי כרם צריך להרים דעל הרמה איכא למתלי דסלק האיסור. ועיין בהגהות הרא"ש פרק גיד הנשה המתחלת הורה רבי יעקב הצרפתי ובשאלות יעבץ ח"ב סימן קכ"ז:

תוס' ד"ה ואחרות באחרות. עיין שער המלך ח"א ל"ד ע"ב. גופי הלכות כלל תל"ד באר יעקב ס"א ע"ג. משפט צדק ח"א סימן ל"ב תוך התשובה. הליכות אלי דף נ"ה. ב"ד של שלמה דף צ"א ריש ע"ב:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה