אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ג.

דף ב:

שמא יעלה ויתלש. עיין חולין י"ד ד"ה מחתכין:

היא גופה גזירה ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה. עיין שבת י"א ד"ה אמר אביי:

כולהי כרב נחמן לא אמרי כי קושיין מדלא קאמר תלמודא דלא קאמרי כרב נחמן משום דלית ליה מוקצה בי"ט לכאורה ראי' לדברי הרי"ף דהלכתא דמוקצה בי"ט אסור ואפשר לכוון זה בדברי רש"י שכתב כולהי רבה ורב יוסף ור' יצחק דפשיטא ומאי בעי רש"י בזה אלא כוונתו משום דגם רבי יוחנן לא סבר כרב נחמן כדאמרינן בסמוך ולפי הסוגיא בסוף מי שהחשיך רבי יוחנן לית ליה מוקצה בי"ט כמ"ש הרמב"ן במלחמות לקמן בסוגיא דאפרוח לזה בא רש"י למעוטי ר' יוחנן דר' יוחנן לא אמר כרב נחמן לאו טעמי' משום קושיין אלא דלית ליה מוקצה בי"ט אבל שאר אמוראי החולקים על רב נחמן בפרושא דמתניתין שפיר אית להו מוקצה בי"ט ורק משום קושיין נאדו מפרוקא דרב נחמן. ועיין תפארת שמואל דף ל' ע"ד:

ואף רבי יוחנן סבר גזירה משום משקין שזבו. עיין ברשב"א בר"פ חביות שכתב דבע"כ לר' יוחנן דהכי צ"ל דלא ס"ל כשמואל דמודים חכמים בשאר פירות דאם בשאר פירות לא גזרו אטו זיתים וענבים כ"ש ביצה דלא הוה לן למגזר אמנם התוספת שם כתבו דבביצה יש למגזר טפי מזיתים וענבים ולשיטת הרשב"א לפי מה שפסק ר' יוחנן הלכה כר' יהודה בשאר פירות (והייינו חכמים לפי האיפוך) א"כ בע"כ ליכא למימר טעמא דביצה משום משקין שזבו וא"כ כיון דר"י לית ליה הכנה ושאר תירוצא שבגמרא למה ביצה אסורה וצ"ל לרבי יוחנן לפי פסק ההלכה שפסק דביצה לדידן איסורא משום מוקצה וב"ש וב"ה לא נחלקו בדבר הזה כמ"ש התוספות בסמוך לרבי יהודה והקשה בשער המלך דף ל"ג ע"ד דא"כ איך בעי למימר בשבת דף מ"ה דר' יוחנן לית ליה נולד דא"כ ביצה אמאי אסורה הא עכ"פ אסורה ביומא לדידיה כמו דמוכח לקמן אמנם עיין ברשב"א שם שכתב דהגמרא אמר כן לרווחא דמילתא אלא שמשמע שם מדברי הרשב"א דטעמיה הוא כיון דרבי יוחנן סבר משום משקין שזבו א"כ לית לי' דרב נחמן וכבר כתבתי כי זה אינו מוכרח וכמ"ש גם הרמב"ן דוודאי אית ליה דרב נחמן רק נאיד מפרושא מכח קושיין ועוד לפי מה שכתב הוא עצמו בר"פ חביות מוכח דרבי יוחנן גופיה לפי פסק הלכה שפסק לית ליה גזירה משום משקין שזבו וכמ"ש ואפשר דבר"פ חביות כתב הרשב"א כי בביצה כתב תירוצא אחרינא לפיכך כתב כן בפרק כירה להך תירוצא. עוד הקשה בשער המלך דמאי דוחקא דר"י לומר מוחלפת השיטה לימא טעמא דר' יהודא משום הכנה כמו דאיתא לקמן בדף ד' ר"י אמר משום ר"א עדיין היא מחלוקת וגם שאר אמוראי למה נדחקו בזה. ואע"ג שהתו' כתבו לקמן דר' יהודא בשם רבו אמר וליה לא ס"ל מנליה לר' יוחנן לומר כן ובשם חידושי הר"ן כ"י כתב כי ר' יוחנן קיבל כן מרבו והוא ז"ל הקשה עליו דא"כ לוקמיה להך ברייתא דלקמן דספיקא אסורא כר"א ולזה יש לתרץ דלא ניחא ליה לאוקמיה ברייתא כר"א דשמותי הוא עוד צידד לומר דאפשר לומר לר"י דנחלקו אי קדושה אחת או ב' קדושות ולכאורה אי אפשר לומר כן דהרי בעירובין גבי עירוב סבר ר"י חמר גמל דמספקא ליה אי קדושה אחת אי ב' קדושות וא"כ מאי מספקא ליה ואפשר לומר דהיינו טעמא דר"י מספקא לי' אי פלוגתא דב"ש וב"ה כהכנה הוא או בקדושה אחת וב' קדושות. וא"כ בע"כ צ"ל דעכ"פ ליומא אסורה משום משקין שזבו דאי לאו הכי אין מקום לספק דע"כ טעמא דב"ה משום הכנה ולא משום קדושה אחת וא"כ שפיר מקשה דר"י אדר"י דהא מדר"י מספקא ליה אי קדושה אחת אי ב' קדושות בע"כ צ"ל דאסור משום משקין שזבו דאז יש מקום לומר אי קדושה אחת אסירי אבל אי ליכא גזירה דמשקין שזבו ובע"כ טעמא משום הכנה. א"כ אין מקום לספיקו של רבי יהודא. ועיין מ"ש מהרש"א לקמן דף ויו ד"ה הואיל ומתיר עצמו:

דר"י רמי דר"י אדר"י כו'. כתב מהר"ש סיריליו בספרו כללי שמואל הנדפס בספר תמים דעים דף כ"ב ע"ג הא דלא משני דמיירי בתרנגולת העומדת לגדל בצים משום דוודאי כיון דמתניתן מיירי בעומדת לאכילה ה"ה הברייתא יש לאוקמיה הכי ע"ש. ולא הבנתי דבריו דהא הך וכן ביצה משנה היא בערובין ולא ברייתא ועוד דכיון דבמסכתא אחריתא היא לא צריכין לאוקמי' דומיא דמתיתן אלא וודאי צ"ל דדחיק' ליה לר"י לאוקמיה מתניתן דעירובין דוקא בתרנגולת העומד לגדל בצים כיון דסתמא קתני אמנם רבינא בר רב עולא דמתרץ הכי לא דחיקא ליה וקרוב לסברה כזו כתבו התוספות בסוף ד"ה רבי יוחנן. ומהר"ם שיף הקשה דמאי מקשה רבי יוחנן נימא דחמירא בי"ט משבת ע"ש. ולפי מ"ש הרמב"ן במלחמות לקמן גבי אפרוח דלמאי דלא מפליג בשבת ס"פ מי מי שהחשיך לר"י בין י"ט לשבת היינו משום דתני לקמן גבי אפרוח שמואל אבל מאן דתני גבי אפרוח ר' יוחנן א"כ ר"י אוסר מוקצה בי"ט א"כ י"ל דסוגיא דהכא למאן דסבר דר"י לית ליה מוקצה בי"ט ולהכי שפיר קמקשי ר"י. אמנם למאן דסבר דר"י אית ליה מוקצה בי"ט ולא בשבת סבר דר"י לא הי' מקשה כלל דרבי יהודה אדר"י. ולפי הטעם שכתב הרמב"ן במלחמות דבי"ט אסרו מוקצה כדי שיזמין הכל קודם שבת ולא יצטרך לעשות בי"ט כדי שלא יבא לעשות מלאכה בי"ט האסורה משא"כ בשבת דבלא"ה אסור לעשות מלאכה אפשר זה לא שייך רק גבי מוקצה ולא משום גזירה אחרת דאל"כ בטלת כל גזירות חכמים בשבת:

תוס' ד"ה גזירה כו'. ותימא. פירשי'. עיין בקהלת יעקב ג' ע"ג ומ"ש בפסחים דף נ"ו:

בא"ד ועוד י"ל כו'. מהרש"ל פירש דהתוס' נאדו מסברתם דהוה מוכן לעורבים אלא אע"פ שאינו מוכן לעורבי' לא שייך מוקצה דבפירות יושב ומצפה אמנם מהרש"א פי' דגם לתירץ זה סברו התוס' דהוה מוכן לעורבים אלא דמוכן לעורבים לבד לא מהני להוציא מתורת מוקצה עד שיהי' יושב ומצפה וראיתי להרב שער המלך ח"א דף י"ט שהקשה מה הקשו התוס' למאי צריך טעמא דלקמן לפי מה שכתבו התוס' בשבת דף מ"ה דמטעם משקין שזבו ביצה רק באכילה אסור ולא בטלטול וא"כ ה"ה בפירות הנושרין ולכן צריכין לטעמא דלקמן גבי גוי שלקט מן המחובר. ואפשר לומר כי דוקא במשקין שזבו כתבו התו' כן כיון דהפירות שזבו מהן מותרין באכילה ובטלטול ורק חכמים גזרו שמא יסחוט משום טעם זה לא גזרו אלא על האכילה ולא על הטלטול אבל פירות הנושרין דמצד עצמם אינם ראוים רק משום דהוה מוכן לעורבים ויושב ומצפה וכיון דאסרו חכמים אינו מצפה כלל וחזרו להיות אסורים אף בטלטול

בא"ד דבעי מרא וחצינא כו' דאדכורי מדכר. ביד אהרן א"ח סימן תנ"א הגהות הטור הקשה מ"ש מהא דאמרינן גבי שבת ולא יקרא לאור הנר אפי' גבוה עשרה קומות וטעמא שמא יביא סולם ולא אמרינן אדכורי מדכר ואפשר דהתוס' לא כתבו כן אלא לענין דבר שעשה גוי דחיישינן שמא יעשה ישראל בעצמו דכל דאיכא טרחא אדכורי מדכר אבל גבי ישראל עצמו וודאי גזרינן לעשות זה משום דבר אחר שיעשה בעצמו ולא אמרינן בזה אדכורי מדכר וכ"נ מהראי' שהביאו מגוי שהדליק הנר עיין עירובין מ' ד"ה וודאי. פסחים נ"ו ד"ה מוכן לעורבים. זרע אמת בשו"ת סימן מ"א בארוכה על התוס'. ארעא דרבנן מהדורא בתרא ה':

תוס' ד"ה מחלפת השטה. הליכות אלי דף ויו:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה