אור ברסלב

יד דוד על ביצה· רבי יוסף דוד זינצהיים

דף ב:

דף ב.

שבת דחמירא ולא אתי לזלזולי כו' הרי"ף ורמב"ם פסקו כהך תירוצא דגם שאר אמוראי מודו לזה דיש חילוק בין שבת לי"ט והרי"ף בסוף משילין הביא ראי' מדפריך סתם גמרא אי בתרנגולת העומדת לגדל בצים מוקצה הוא ש"מ דפשיטא ליה דמוקצה אסור בי"ט ובעל המאור השיג עליו דכוונת המקשן לנולד כמו שמסיק אח"כ קס"ד דמאן דשרי במוקצה בנולד אסור ע"ש. והרמב"ן במלחמות לא תירץ כלום ואפשר לומר דכוונת הרי"ף דיש לדייק בגמרא דמסקי' רב נחמן בתירוצו ב"ש כר"ש וב"ה כר"י דלשון זה מיותר וגם קשה קושיות התו' בד"ה קס"ד דהא ר"ש לית ליה מוקצה ולית ליה נולד ותירץ התוס' דיש חילוק בין נולד לנולד לא ניחא ליה לכן סבר הרי"ף דניהי דקושיות המקשה הי' מנולד עכ"פ מוכח די"ט חמירא משבת דאל"כ הא ידע דר"ש לית ליה מוקצה ולית ליה נולד בי"ט אלא וודאי דקושייתו הי' כיון דלא מצינו תנא כר"ש דסבר נולד אין לאוקמיה דב"ש סבר הכי כי במוקצה אפשר דס"ל דיש תנא עוד דס"ל הכי כמו דהוה רצה לומר הגמרא אליבא דר"א בר"ש ועיין בשער המלך דף ל"ג אבל בנולד לא מצינא תנא זולת ר"ש א"כ בע"כ מוכח די"ט חמיר דאע"ג דמצינו תנא דלית ליה מוקצה הא נולד ס"ל כן היתה סברת המקשן אליבא דהרי"ף. ועיין במהרש"א בביאורו להלכות י"ט ומ"ש בצרור החיים. ועיין משנה למלך פ"א די"ט הי"ז. מכתם לדוד דף ל"ד ע"ב. שופרא דיעקב. ועיין בספר יראים דף מ"ח ע"א וע"ב שגם הוא פסק די"ט חמיר אבל חילק בין מוקצה למוקצה ע"ש:

י"ט דקיל. מרכבת המשנה ח"א פ"א די"ט הי"ז:

ולפלגו בתרווייהו. עיין עירובין ע"ב ד"ה כח דהתירא הליכות עולם ויבין שמועה דף כ"א ע"ב:

אלא אמר רבה כו' זכרון יוסף ק"ט ע"א. זרע אמת בחדושים סימן ל"ד:

הכא בי"ט אחר שבת עסקינן. עיין בחדושי הרשב"א לשבת דף קמ"ט ד"ה הכא במראה של מתכות שכתב כי כוונת רבה לומר כי עיקר הגזירה היתה משום י"ט אחר השבת אבל לא דמיירי דוקא בי"ט אחר השבת:

ומשום הכנה. העולה מן המפרשים לדעת רבה הוא דוודאי הכנה דאורייתא אלא שבזה נחלקו התוספות ורש"י והר"ן כי לדעת התוספות דוקא הכנה דביצה אבל אפיה ובישול מיו"ט לשבת לא הוי מדאורייתא מיהו אפשר התוספות לא כתבו זה אלא להפוסקים דלא כרבה לענין הואיל אבל לענין הכנה קיימא לן כרבה א"כ קשה איך אופין מיו"ט לשבת וע"ת לא מהני כיון דאיסור דאורייתא אבל לרבה גופיה אף אפיה ובישול אסור אם לא מטעם הואיל הוה רק איסורא דרבנן ואתא עירובא תבשילין ושריא וכן נראה מסוגיא דפסחים מדפריך רבה לרב חסדא לדידך איך אופין מיו"ט לשבת משמע דלדידיה ניחא מטעם הואיל וכן פירש מהר"ם דברי התוספות ועוד י"ל דהתוספות הוצרכו לומר דאפיה ובישול לא הוי הכנה דאפילו סמוך לחשיכה דלא שייך הואיל שרי וכמ"ש התוספות בפסחים. אמנם רש"י והר"ן סוברים דגם אפיה ובישול הכנה הוה אלא שמותר מטעם הואיל ועכ"פ מטעם הואיל עדיין הוה איסורא דרבנן ואתא עירובא תבשילין ושריא ובר"פ שני לקמן רבא אמר הטעם דע"ת כדי שיברור מנה יפה לשבת והרבה נוסחאות גורסים רבה וא"כ לכאורה קשה למה צריך זה הטעם הלא צריכין ע"ת כדי לצאת מידי איסור דרבנן ואפשר דרבה סבר כיון דאמרינן הואיל ורק איסורא דרבנן הוא מיו"ט לחול א"כ מיו"ט לשבת לכתחילה שרי וע"ת לא הוי רק כדי לברור מנה יפה אמנם רב אשי סבר שם דוודאי צריכין ע"ת כדי שיהיה היכר שלא יאמרו כשם שמותר מי"ט לשבת כן מותר מיו"ט לחול. ודע שזה שכתבתי כי רבה ורב אשי באו ליתן טעם על עירובי תבשילין עצמן למה הוא בא כן הוא דעת רוב הפוסקים שכתב בהגהות מיימוני אבל הרמב"ם מפרש שבאו ליתן טעם על עיקר האיסור מיו"ט לשבת דהוה ליה למשרי דמדאורייתא מותר הוא ובא רב ונתן טעם כדי שלא יאמרו כו'. והב"י בריש סימן תקכ"ז הביא ראיה לדברי הרמב"ם מהא דאמרינן בפסחים מדאורייתא צרכי שבת נעשין ביו"ט ורבנן הא דגזרו גזירה שלא יאמרו אופין מי"ט לחול וכיון דאצרכו רבנן עירובי תבשילין אית ליה היכירא ואע"ג דרב חסדא אמר זה דלית לי' הואיל מ"מ סובר הרמב"ם דגם לרבה כן הוא דאע"ג דמטעם הואיל אסור מדרבנן הוה מותר מפני צורך השבת אלא דרבנן גזרו גם מי"ט לשבת כדי שלא יאמרו אלא דרבה הקשה לרב חסדא דהוה סבר רבה לרב חסדא כיון דלא אמרינן הואיל צרכי שבת מדאורייתא אסורין לעשות בי"ט ורב חסדא השיבו כמו דלדידך ניחא דשרי מטעם הואיל רק רבנן גזרו ולכן מותר ע"י ע"ת כן לדידי שרי בלא הואיל אמנם התוס' סוברים דלרבה כמו דמטעם הואיל אסור מי"ט לחול מדרבנן מיהו כן מי"ט לשבת אסור ולא הוה צריך למגזר משום שמא יאמרו ורק שמא יאמרו קאי על ע"ת זה כוונת הב"י ובזה מתורץ מה שהקשה עליו בים של שלמה בפ"ב סימן סימן ג' ועיין במג"א ריש סימן תקכ"ז צרור החיים דף מ"ה. ידי אלי' דף ה'. ובתוספות שם בפסחים ובספר ראשון לציון:

חול מכין לשבת. גופי הלכות נ"א ע"ב:

ואם איתא לגזור משום הנך דמתילדין ביומיהן באר יעקב ס"ב ע"א. שופרא דיעקב :

תוס' ד"ה מוקי לב"ה כר"ש. תפארת שמואל ל"א ע"א שי למורא סימן ס"ו. הליכות אלי דף ע"ה. יד מלאכי כלל קע"ז:

תוס' ד"ה אין מבקעין. שי למורא סימן ס"ז:

תוכן העניינים

יד דוד על ביצה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה