אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב קונטרס השמות › שמות נשים

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

קונטרס השמות · שמות נשים

שמות אנשים

אות א

א אסנה והוא ננזר משם אסנת ואם ידוע ששם העריסה הי' אסנת יש לכתוב אסנת המכונה אסנה כו' ויש לכתוב הכינוי ג"כ כין דאין הנקודות שוין כו' ואם אין ידוע שם העריסה יש לכתוב אסנה לבד כ"כ בט"ג ש"נ אות א' ס"ק י"ב וכ' דאין לכתוב באל"ף רק בה"א כיון שנראה שנגזר משם אסנת עכ"ד ובאמת הט"ג בעצמו בש"נ אות ה' ס"ק י"ח כ' במרים שקורין אותה מעסא כו' דשפיר דמי לכתוב באל"ף כיון דאין בשם מרים אות הא' כלל עכ"ד וא"כ ה"נ כיון דאין ה' בשה"ק שפיר שפיר דמי לכתוב באל"ף וסותר ד"ע ועי' באה"ש ש"נ אות א' ס"ק י"ד שהביא ד' הט"ג דס"ק י"ח הנ"ל שסותר ד"ע והביא דעת י"א שאין מחלקין בזה וס"ל דכל שיוצא משה"ק אע"פ שאין בו הא' יש לכתוב אה הכינוי בה"א אך הק' ע"ז לפי שהוא מנקד אסנה הנו"ן בסגו"ל נ' דאין כאן מקום לא לה"א ולא לאל"ף דכל המחלקים בענין זה אם באל"ף או בה"א זהו רק אם ההברה היא בקמ"ץ אבל אם ההברה היא בסגו"ל נ' פשוט דצריכין לכתוב בעי"ן כמשפט לשון לעז כו' ודאי אם ימצא בגט כ' אסנה או אסנא לא יקראו את הנו"ן רק בקמ"ץ ואם שמה בסגו"ל איכא חשש גדול לשינוי השם לכן נ' אם קורין בסגו"ל צריכין לכתוב אסנע בעי"ן פכ"ד יעוש"ה:

ב בזכרון יעקב סי' מ"ב כ' דשם איטא אל"ף יו"ד טי"ת אל"ף ואף שבב"ש ובתו"ג לא כ"כ אך אין דורשיו בשמות אלא מקומו ושעתו וכאן נק' כך עכ"ד וכ"כ בסי' נ' באשה ששמה איטא הוריתי שיש לכתוב בתחלה אל"ף וגם בסוף אל"ף כמו שקורין העולם ולא יוטא דמתקריא איטא עכ"ד:

ג בחא"ש סי' מ"ז בשם אלטא שנסתפק השואל אם לכתוב אלטי ביו"ד או אלטע בעי"ן וכ' דלדידי תרוייהו ליתניהו רק צריך לכתוב באל"ף לבסוף כמו שם טאלצא ושם זלטא ודמיהן הרבה עכ"ד ועי' באה"ש ס"ק ט"ו שכ' עליו דשאני שמות שהן רק הסכמיות אבל כינוי שהיא תיבה המובנת צריכין לכתבו כמנהג הלשון בעי"ן עכ"ד ועי' בש"א אות א' ס"ק ע' שכ' נמי לכתוב שם אלטער בעי"ן אתר הטי"ת כמנהג הלשון:

אות ב

ד בזכרון יעקב סי' ל"ט בשם באשא הביא שתמהו עליו. מ"ש דיש לכתוב באשא באל"ף אחר בי"ת וכ' דבאמת כו' כל מה דיכולין לברר הדבר להוציא מידי טעות צריכין לברר כו' ובפרט בכתיבת השמות שזהו עיקר תורף הג"פ וכל הקפידות שנמצא בגמ' רק על השמות כחו גבי נפחא תפתאה כו' וכן פורתא שרה ורובא מרים כו' וטלה על דעתי לומר למה תשו פה טפי משאר מקומות דהנה יותר ראוי לברר הדבר בתחלת תיבה מבאמצע דבשלמא היכא שבתחלת התיבה הוא כהוגן ומבורר אם אח"כ אינו מבורר כ"כ בודאי יקרא כהוגן מאתר שיכול לקרוא כהוגן למה יטעה בזה משא"כ כשתחילת הקריאה אינה כהוגן שאז אינו יודע כלל פתרון התיבה אז יש לחוש יותר לטעות והדבר מוסכם מצד השכל כו' והאריך בזה וכ' דבזה יתישבו כמה קושיות ואח"כ כ' עוד חילוק נכון דבתיבה קטנה שאין בה אלא ב' נקודות חששו יותר לטעות כי הסברא נותנת לזה דבשלמא בתיבה גדולה שאם אין להבין מתחילתה יבין מסוף התיבה משא"כ בתיבה שאין בה אלא ב' נקודות מאין יבורר הדבר בשלמא כש"כ בלה"ק ידע זה מקריאת הפסוק כגון חנה שרה יען שהוא ידוע ומפורסם בקרא משא"כ בשם שהוא בלשון אשכנז לא יבורר כלל כי הנקודה האחרונה אינו מבורר כלל יען שאנו כותבין תמיד בה"א לבסוף ואין שום בירור על הנקודה ואם לא יברר ג"כ בהנקודה ראשונה מאין יבורר שזה האיש או האשה נק' כך וכשיצרף סברא זו לסברא הנ"ל יתורץ כל התמיהות כו' מכל הנ"ל הוריתי לעצמי בתיבת באשא אשר היא תחלת התיבה ותיבה קטנה ראוי לברר יותר כי מאין יודע להקורא שהוא שם באשא כשיכתוב בלא אל"ף וגם שיש מקום לטעות לקרות בשא בחירי"ק כמו בשם בתיה שהוא בחירי"ק והגם שהאחרונים כ' להדיא שם בשא בלא אל"ף אולי הי' מפורסם אצלם ע"י בקיאות הנשים בחתימתם או בכתיבת הכתובות שהי' נכתבים בשם בשא בלא אל"ף משא"כ לדידן שזה ידוע כי כל הנשים שיודעים לחתום חותמין עצמן בודאי עם אל"ף אחר הבי"ת לפ"ד ראוי לכתחלה לחוש לזה ולכתוב עם אל"ף מטעמים הנ"ל והביא ד' הגמ' שכ' בתיבת זלטא זלאטא שיש לכתוב באל"ף אחר הלמ"ד שיש למטעי קצת מכ"ז נ' שיש להבין בעצמו במקום שיש סברא לטעות לכתוב ולברר כי שם בשא לבדו אין לו שמר וקריאה כלל וכ' דח"ו איני מפקפק על אותם הכותבים כמ"ש בב"ש בלא אל"ף אך הנלע"ד כתבתי לעצמי והבוחר יבחר עכ"ד יעוש"ה ועי' בתשובת מהרי"מ סי' ל"א מ"ש בשם בשא והאריך בזה:

ה בשם ארי' חאה"ע סי' ס"א בשם בליאמא שנקראת בקמ"ץ ובהרגשת היו"ד בודאי צריך לכתוב בסגנון זה ואין להשגיח במה שנכתב בספרים בוא"ו כי אין לנו רק השם שנק' בו בפנינו ומה לנו בתי' שונים לכתחלה לומר כן כי כן הנחת שם זה ומי זה בקי בהנחת השמות ואולי במקומינו גם הנחת השם כך ובמקום דנרגש היו"ד בתנועה אם מסרה הוי שינוי שם כמ"ש בנו"ב ובט"ג בכ"ד וגם יש שינוי גדול בניקוד בין מלאפו"ם לקמ"ץ לפי הברת מדינתינו שאנחנו קורין המלאפו"ם קרוב לחירי"ק משונה הרבה מהברת הקמ"ץ לא כן במדינת ליטא ואשכנז שקורין המלאפו"ם קרוב לקמ"ץ כידוע ושם אין שינוי כ"כ כמו במדינתינו ואיך נכתב מלאפו"ם במקום קמ"ץ ובלא הרגשה היו"ד ואין לך שינוי גדולה מזאת ותרתי לריעותא וגם מס' מים חיים אין ראי' ומי יודע איך היתה נקי שכ' שהיתה נק' במלאפו"ם וקמ"ץ ואולי שם בליאמא הנחת שחה כך כו' וכ' דמרגלא בפומי לומר ומ"ש בט"ג בכ"ד דאזלי' בתר הנחת השם כחו בשם הירש וכדומה דה"ט דלא אזלי' בתר הקריאה חסר יו"ד או חלא וכדומה דכמו דקיצה"ש ואריכת השם א"צ לכותבו כן מה שמוסיפים או גורעים בקריאה מעיקר השם מקרי קיצה"ש וא"צ לכותבו ולא הוי שינוי השם עכ"ד ועי' במים חיים סי' ס"ג ע"ב ח"ש בזה יעוש"ה:

ו עי' באה"ש ס"ק ז' מ"ש בשם בתיה דאע"ג דידוע ששם העריסה הי' בת שבע כיון דנשתקע דהכל קורין אותה בתיה אין להזכיר שם בת שבע כלל רק בתיה לבד והאריך בזה ועי' לעיל סי' קי"ב מה שהבאתי ד' העין יצחק סי' כ"ד בשם האשה בתיה וכ' המסדר לכתוב שם האשה באסי כו' יעוש"ה ועי' בחא"ש סי' קכ"ט בשם בראנא וכ' בריינא בב' יודי"ן וכ' שהוא פסול אפי' במקום עיגון כו' עכ"ד ועי' בד"ת שער התשו' שכ' עליו עי' בע"נ שיש להכשיר:

אות ג

ז בשם ארי' סי' פ"ט בשם גיטל הביא ד' השואל שכ' לכתוב גוטל בוא"ו וכ' עליו דלא כן הוא ויש שינוי גדול בזה הן בכתיבה הן בקריאה לפי הברתנו שנק' בחירי"ק גדול כו' ויש להבדיל בין יו"ד לוא"ו כי בוא"ו יהי' נק' במלאפו"ם או בחול"ם ולא בחירי"ק גדול והברחנו היא בחירי"ק גדול גם בדיעבד יש לפסלו ועי' בג"פ ובתו"ג דבשם האיש והאשה כל שיש איזה שינוי אף שאינו ניכר במבטא השינוי לחוש לשם אחר עכ"ז פסול דכל שלא נכתב כהוגן ובבלבול וטעות הוי כאלו לא נכתב ופסול וישאל לכל כותבי שטרות וגיטין ויגידו לו כי נכתב ביו"ד כו' עכ"ד:

ח בצ"צ סי' רמ"א באשה שקורין אותה במקום הכתיבה והנתינה גוטיא והמסדר כ' גוטא בלא יו"ד כו וכ' דידוע שבגליל וואלין מדגישיה יותר ביו"ד מגליל פאדאלי ברוב הלשון והרי ידוע שאותה אשה עצמה שקורין בגליל פאדלי' גוטא בלא יו"ד קורין אותה בגליל וואלין גוטיא בדגישית היו"ד ואותה שקורין שם גוטיא קורין כאן גיטא והרי נ' שהכל שם אחד כו' וא"כ כיון דבפאדאלי' ובמדינתנו נק' שם זה גוטא בלא הרגש יו"ד כלל לכן אף אם בוואלין נק' גוטיא ביו"ד וכ' גוטא בלא יו"ד יש לצדד כיון דבמק"א נכתב כן גיטא בלא יו"ד כו' והאריך הרבה בזה ופ' להקל בדיעבד יעוש"ה ועי"ש עוד בסי' רמ"ח מ"ש בזה:

ט בזכרון יעקב סי' ל"ט באשה שרובא קורין אותה גיטא שרה ומיעוטא שרה גיטא וכ' בגט שרה גיטא כו' והאריך בזה וכ' דאם רק בפי רוב נק' בשם הלע"ז קודם ובפי המיעוט שם של לשון הקודש קודם אז יש לדון להתיר באם יש קצת חשש עיגון כי זה כלל בש"ס ופוס' ששם שנק' בפי המיעוט הוא שם הטפל כו' ומאחר שאם גירש בשם הטפל לבד פ' הרמ"א והב"י להכשיר ואף שהב"ש והלבוש כו' הסכימו שהוא פסול והג"פ הביא כמה דעות לפסול בזה בכ"ז הקיל במקום עיגון גדול וא"כ בכאן נוכל להוריד חד דרגא להקל במקום עיגון קצת אבל בלא עיגון אין בידי להתיר כו' וכל זה אם המיעוט הוא מיעוט גמור אך אם רק איזה בנ"א קורין אותה בשם שרה גיטא זה לא מקרי מיעוט כלל כי הוא מיעוטא דמיעוטא וכן מבואר בנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' פ"ח דפ' דאם א"ד או שנים קורין בשם זה הוא רק מיעוטא דמיעוטא דלא שכיח וכמאן דליתא דמי כו' וכן אם חותמת עצמה גיטא שרה אף שיש מיעוט גמור שקורין אותה שרה גיטא בכ"ז פסול דיש להסמיך החתימה להמיעוט לעשות פלגא ופלגא וכמ"ש הנו"ב באשה שנק' טאלצא כו' עכ"ד יעוש"ה:

אות ד

י בצ"צ סי' רמ"ב באשה הנק' בפ"כ דבארקא ואין ידוע שם עריסה שלה ושל זקנתה שהיא נק' אחרי' אם הי' דבורה או דבארקא וכ' דנ' דדומה ממש להא דכ' הב"ש בש"נ אות ב' אם אינו ידוע שם העריכה והיא נק' בשם שארקה כותבים לכתחלה שם שארקה וכן ממש בנ"ד ומהתם משמע דיש לכתוב דבארקה בה"א בסוף התיבה כמ"ש גבי שארקה והטעם מבואר שם אות סמ"ך ואות חי"ת עכ"ד:

יא בזכרון יעקב סי' מ"ג באשה ששמה דוסא ובני ביתה קורין אותה דוסקא גם שכנותי' הדרים בביתה קורין אותה דוסקא אפי' בפניה אך שכני' הדרים בסביבותי' גם האורחים הבאים בבית שלה קורין אותה דוסא וכשהולכת למנין קורין אותה דוסא ושם העריסה לא נודע וכ' דהנה לפמ"ש הב"ש והט"ג גבי אלגיטא גיטא שתלוי בשם העריסה ואם לא נודע שם העריסה תלוי בקריאת הרוב ואם ג"ז לא נודע יש לכתוב שניהם בגט וכן גבי שרה שארקה באות א' וגבי בילא בילטא וכאן שס' לנו שם העריסה וגם ס' לנו איך הי' הרוב לכן הסכמנו לכתוב דוסא דמתקריא דוסקא כי לא נוכל לברר אם הרוב קורין אותה דוסא או דוסקא כי יען שרוב קריאתה הוא מבעלה וב"ב וזה ידוע כי לכתוב ג"כ קיצה"ש אינו מזיק כלל לכן טוב יותר לכתוב שניהם ושם דוסא לכתוב קודם כי מן הסברא הי' זה שם העריסה וגם לפי הסברא הוא שם שהרוב קורין אותה ושם דוסא הסכמנו לכתוב בסמ"ך שמצינו כו' כה"ג ר' חנינא בן דוסא ור' דוסא בן הרכינס והגם ששם בחול"ם והכא במלאפו"ם אך יען שאותיות שוין לא יטעה הקורא לומר שזה השם הוא של אחרת יען שנוכל לקרות כהלכתא כמו שנק' במלאפו"ם כמ"ש הב"ש סברא זו וכ' ונדון איך לכתוב דמתקריא או המכונה הגם כי שם הב' הוא בודאי לע"ז והשם הא' הוא לשון משנה ויש סברא לדעת הרמ"א סי' קכ"ט סעי' ט"ז לכתוב המכונה יען שהשם הב' הוא לע"ז אך שדעת הב"י היכא שהשם הב' יוצא משם הא' לכתוב דמתקרי וגם לשון תרגום אינו כלה"ק לענין אל"ף או ה"א לבסוף כו' לכן מסתמא ה"ה לענין המכונה כו' ובפרט שזה גופא לא ברירא לן אם שם דוסא של אשה הוא מלשון המשנה ר' דוסא או מלשון עמים שהיא מלשון נשמה כידוע והב"ש ס"ק ל' כ' כל היכא דמספקא לן אי לכתוב דמתקרי או המכונה לכתוב דמתקרי לכן הסכמנו לכתוב דמתקרי עכ"ד:

יב בזכרון יעקב סי' נ"ג בגט שנפל ס' בשם האשה כי שם הלידה שלה הי' דאברא בריינא אך אח"כ נשתקע שם בריינא ממנה ולא היתה נק' רק דאברא אך לפי מאמר אבי' הי' קצת קורין אותה בב' השמות וגם בכתובה נכתבו ב' השמות ואח"כ היתה בבית חמי' ונקרא בב' השמות ואבי' גר במק"א אך במקום הגט שדר שם רק ב' חדשים ולא ידעו כלל מב' השמות והוריתי לכתוב ב' גיטין ולכתוב בראשון דאברא דמתקריא דאברא בריינא ובשני דאברא בריינא דמתקריא דאברא כמ"ש הט"ג גבי חי' יאחא ועוד בשאר מקומות עכ"ד. וראיתי עוד שם סי' כ"ה שכתב בשם איטא כו' שזה שנתים ימים שבא הדבר במחלוקת בין רבנים גדולים אם לכתוב יוטא אי איטא אך כבר הוסכם לכתוב איטא וכן הייתי נוהג מעולם וכתבתי כמה פעמים איטא באל"ף בתחלה ובסוף כי אין דורשין בשמות ואין לך אלא מקומו ושעתו ובמדינתנו אינה נקראת בהברה אחרת רק באל"ף כו' עכ"ד והיינו כמ"ש בסי' מ"ב ובסי' נ' שם הבאתי דבריו לעיל סי' ב' וכן עיקר לדינא. עוד ראיתי שם שכ' בשם בשא הנה בקהלתינו הנהוג בעת קריאת השם לקרוא לה רק בשם בשא ולא בתיה וכן נק' בפ"כ וכן נכתב בכל הכתובות וא"כ אין ס' דא"צ לכתוב רק שם בשא לבד ובא' לבסוף כי בהברתינו הוא בשי"ן ימין כו' וצריך לכתוב בשי"ן ואל"ף לבסוף ובשם בשא לבד כו' וכ' אך אשתקד בא מעשה שהוצרכתי לכתוב ולשלוח הגט לזאגער ושם הנהיג לקרוא לה בשם בתיה בעת קריאת השם וכן נכתב בכל הכתובות בשם בתיה כו' וכן נק' לפעמים בשם בתיה רק ברוב פעמים נק' רק בשם בשא לבד ולשם כתבתי בתיה המכונה בשא כמבואר בנ"ש גבי בת שבע ובט"ג כו' כי בזה א"א להשמיט היו"ד של בתיה יען שנק' בשם העריסה כך ונחתם בכתובתה כן וגם המיעוט קורין אותה לפעמים כן ולכתוב בשה"ק לבד א"א ונתתי טעם בזה כי בד"ה נכתב שם בתיה בחירי"ק ולפי הברתינו הברת שם בשא הוא בפת"ח א"כ מאן דחזי הגט לא יקרא כהוגן בתיה בחירי"ק כו' ויאמר שזאת אשה אחרת כי לא יאמר כלל כי שם בשא נגזר מבתיה כי זה בפת"ח וזה בחירי"ק לכן כתבתי שניהם וכ' שה"ק קודם כהכרעת הרמ"א שמי שיש לו ב' שמות צריך להקדים שה"ק ואף כי הרוב קורין אותה בשם של לע"ז כו' כ"ז כתבתי שם יען ששם הנהוג כן אך היכא נהיגי כמו בקהלתינו כמ"ש לעיל כו' הדין לכתוב שם בשא לבד ובאל"ף לבסוף כו' מכל הלין נשמע דרק היכא שהמיעוט קורין אותה ג"כ בשם העריסה אשר ידוע שהי' שמה בתיה כנד"ז יש לכתוב שניהם אבל במי שאינו ידוע כלל שם העריסה וגם אין לה כתובה לידע מזה יותר טוב לכתוב בשא לבד אך באתי לחדש כעת שלפ"ד יש לכתוב באשא בשני אלפי"ן כי יותר טוב לברר הקריאה כי אל"ף מורה על הפת"ח וכן מצאתי בגמ' שכ' ג"כ אל"ף לברר קריאת הפת"ח ונידון אם לכתוב בשי"ן או בסמ"ך לית בי' ס' לפי הברת מדינתינו שנק' בשי"ן ימנית דאז אפי' היתה נק' בסמ"ך הלא השי"ן יכול לקרותה בשמאל במקום סמ"ך כדמשמע בט"ג גבי שם שרה סארה אך לפ"ד לית בי' שום ס' שנק' בשא שי"ן ימנית עכ"ד יעוש"ה והיינו כמ"ש בסי' ל"ט הבאתי דבריו לעיל סי' ד' שכ' נמי דצריך לכתוב באשא באל"ף אחר בי"ת ועי' בתשובת מהרי"מ סי ל"א שכ' באשה אחת ששמה בשא בשי"ן ימנית ונכתב בגט בתי"ה דהגט פסול ובטל מה"ת כי הוא שינוי גמור א' מה דנכתב בתי"ו והב' מה דנכת' ביו"ד כי היא נק' בלי יו"ד בשא ומה שאמרו המקילין שבשא נובעת משם בתיה ז"א דהא הב"ש מחלק זאת בב' שמות ופשוט דבשא הוא שם לעז ובתיה הוא ש"ק כו' והאריך בזה וסיים סוף דבר לא ידעתי שום לד להקל בגט זה אפי' נשאת עכ"ד יעוש"ה הובא דבריו בפ"ת בש"נ אות ב' ועי' במים חיים חאה"ע סי' מ"ו באשה ששמה בפ"כ בתיה וחותמת א"ט באסי' ברשימה אחר היו"ד כו' וכ' דחתימתה היא בטעות ואין אנו יכולין לעמוד על חתימתה וא"כ נשאר הדין דמסתמא יש לכתוב בתיה כמ"ש בתורה כו' וכמבואר בב"ש ובט"ג וכ' דרק לחומרא יש לכתוב שני גיטין והעיקר שם בתיה כו' ע"כ צריך להיות הראשון בתיה והשני שהוא לחומרא באסיא שהוא שם חול וכ' דמ"ש השואל לכתוב באסיה בה"א לבסוף כמבואר ברמ"א בדיעבד בשמות לעז אם כ' הא' במקום אל"ף כשר אינו ענין לכאן כלל כי שם מיירי שידוע שהשם שלו הוא שם של חול רק שטעה במה שכ' הא' לבסוף ובשם של חול כותבין לבסוף אל"ף בזה בדיעבד כשר אבל כאן דמסתמא כותבין בתיה שהוא ש"ק כו' ואם יכתוב באסיה יהי' מערבין חול בקודש ויהי' הגט פסול כו' ומ"ש על הנו"ב סי' צ' מענין ברירה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בצ"צ סי' רכ"ג שכ' דמאחר שכן נוהגין כל העולם לכתוב כן באיגרת ושטרות בתיה ולא בשא ולא בשיא בשי"ן כ"א בתיה אף שבד"ה בתיה היא בחירי"ק וזו נק' בפת"ח מ"מ כיון שכותבין באיגרת ושטרות על הנק' בפת"ח בתיה כו' לא גרע מחניכא כו' והרי מלכה ומלכה הם ב' שמות זו בפת"ח המ"ם וזו בחירי"ק ואעפ"כ שניהם נכתבות שוות כו' והאריך בזה ופ' דסגי בגט א' בתיה ובסי' רכ"א ובסי' רי"ט שם מ"ש והאריך בזה וכ' שם דרוב אנשים כותבים בלומא בלא יו"ד כו' רק קצת המדקדקים כותבים בליומא ביו"ד כו' וכ' דאין זה שינוי כו' כיון דהמנהג באיגרות ושטרות לכתוב בלומא כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בס' עולת יצחק סי' רכ"ג מ"ש ע"ד הצ"צ הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד במ"ת סי' מ"ט בגט הנשלח לקרופא ונכתב בהגט שם המתגרשת פרומא בתיה מחמת שהגיד לפניכם בעלה ועוד איזה אנשים אשר זה שמה מעריסה וגם עתה נק' בשני השמות וכאשר בא השליח עם הגט לקרופא שלחו הב"ד מקרופא את השליח כו' וכ' כו' שנדע להם בבירור שבאמת שם הלידה של האשה פרומא בתיה רק כעת כל העיר קורין איתה בשם בתיה לחוד ולא ידע משם פרומא כלל רק בני משפחתה ומיעוט' דמיעוט' קורי אותה גם כעת בב' השמות פרומא בתיה וכ' דלעיקר דינא אני מסכים לכתוב לכתחלה רק גט א' בשם בתיה דמתקריא פרומא בתיה כי כן נ' עיקר להלכה כו' דמקום הנתינה הוא העיקר וגם מבואר בש"ס גבי ההיא דהוה קרי לה מרים כו' מרים וכל שום כו' וא"כ ממילא בק' קרופא שהוא מקום הנתינה ורובא אינם יודעים משם פרומא כלל רק מיעוטא דמיעוטא קורין אותה בב' השמות א"כ העיקר לכתוב שם בתיה אשר זה השם נודע במקום הנתינה לכל בני העיר דמתקריא פרומא בתיה שהוא השם הנודע למיעוטא דמיעוטא במקום הנתינה כו' והאריך בזה וכ' אך מחמת חומרא דגיטין נכון שיכתבו ב' גיטין ובא' יכתוב בתיה דמתקריא פרומא בתיה כו' ובגט הב' יכתוב פרומא בתיה דמתקריא בתיה כמו באלחנן תנן כו' והיינו כמ"ש בסי' מ"ו הנ"ל וכ' אח"כ דכל זה לכתחלה אבל בדיעבד אם כבר ניתן הגט לא מבעיא אם כ' בי' בתיה דמתקריא פרומא בתיה בידאי דהגט כשר דכבר ב כ' דכן נ' עיקר להלכה אלא אפי' בידאי דהגט כשר דכבר כ' דכן נ' עיקר להלכה אלא אפי' אם כ' בגט פרומא בת"ה דמתקריא בתיה ג"כ בדיעבד אם ניתן הגט כשר דהא כ' בסי' קכ"ט סעי' ב' דאם ב' השמות כותבין בפירוש בגב אין הפרש בין שכ' זה ראשון או זה ואע"ג דרמ"א כ' בסעיף ד' אם עשה שם מקום הכתיבה עיקר וכ' על מקום הנתינה דמתקריא פסול כו' זה דוקא אם במקום הנתינה אין מכירין כלל בשם דמקום כתיבה אפי' מיעוטא כו' אבל אם במקום הנתינה יש מיעוט שקורין אותה בשם דמקום הכתיבה אע"פ שהרוב אינה יודעים כלל כו' לא גרע מן מקום אחד היכא דכותב על שם העיקר דמתקרי דכשר בדיעבד אם ניתן הגט עכ"ד ובסי' נ' כ' בגט שנכתב בו שם המתגרשת רחל לאה וכעת הבעל מערער ואו' שרוב אנשי העיר אינם יודעים כלל משם אותה רק רחל לבד וא"כ לפי שבררו לעיל דגם בשמות הלידה העיקר לכתוב כפי שקורין אותה רוב אנשי העיר ואם רוב בני העיר אינם יודעים כלל משם השני רק קורין אותה תמיד בשם אחד נכון לכתוב השם שקורין אותה רוב אנשי העיר תחלה ודמתקריא על ב' השמות שקורין אותה המיעוט והיינו ההיא דסי' מ"ט וסי' מ"ו הנ"ל וכתב וא"כ בנ"ד שכ' בגט רק רחל לאה כמו שנתנו לה בשעת הלידה ולא כ' דמתקריא רחל א"כ הוי כאלו נכתב שם הטפל לבד והב"ש סי' קכ"ט ס"ק ג' פוסל בכ' שם טפל לבד א"כ לדעתו הגט פסול וא"כ ראוי אם עדיין לא נשאת בגט זה שיכתבו לה גט אחר ויהי' כ' בו רחל דמתקריא רחל לאה דלדעתי זה השם שקורין אותה רוב העיר זה העיקר אפי' נגד ב' שמות הלידה אם רוב העיר אינם יודעים כלל משם שקורין אותה רק בשם האחד. וכן ראיתי בתשובות בית אפרים סי' פ"ה שהביא בעצמו שהגאון מבראד והרב הגאון מלאדמיר הסכימו ג"כ דהעיקר הוא השם האחד שקורין ריב העיר אפי' נגד ב' שמות של שעת הלידה וכנ"ל ברור כאשר הארכתי לעיל רק כ"ז אם יוכלו להשיג גט אחר מהבעל אבל אם לא יוכלו להשיג גט אחר ויש חשש עיגון מכ"ש אם נשאת כבר בגט זה יש להקל שלא להצטרך גט אחר וכאשר הארכתי בתשו' אחרת להקל במקום עיגון ודחק גדול עכ"ד ובסי' נ"ב שם כ' ע"ד הגט שנכתב שם האשה רחל לאה ורוב אנשי העיר קורין אותה בשם רחל לבד וכתבתי שהנכון שיתן גט אחר בשם רחל לבד רק באם שא"א ליתן גט אחר יש להתירה לינשא ע"פ גט הנכתב בשם רחל לאה והנה להיות שנלקח המגרש לעבודת המלך ולא ישיב עוד לביתו ושאלו אם מותרת האשה להנשא ע"פ הגט שנתן לה בשם רחל לאה וכ' שעכ"פ דת תוה"ק כיון שעכ"פ המיעוט בני העיר קורין אותה בשם רחל לאה א"כ לא גרע שם הנכתב בגט רחל לאה משם הטפל שפ' הרמ"א כו' דאם גירש בו כשר ואף שהב"ש מסיק דפסול מ"מ יש לחלק בין ב' שמות ששם העיקר ושם הטפל אינן דומין זל"ז ובין נ"ד דהרוב קורין אותה בשם רחל לבד י"ל דהב"ש ג"כ מודה דבשעה"ד אם נכתב בגט שם רחל לאה שקורין אותה המיעוט דכשר דהעולם יאמרו דמה שהרוב קורין אותה בשם רחל לבד היינו מפני שדרך העולם לקצר השם ולעולם אין זו אשה אחרת ואף כו' שלא בשעה"ד במקום שנוכל להשיג בקלות גט אחר אין לסמוך ע"ז ונכון לכתוב גט אחר בשם שקורין אותה רוב בני העיר מ"מ בשעה"ד כגון בנ"ד שהלך הבעל למרחוק ולא ישוב עוד לביתו בודאי די"ל דגם הב"ש מודה דהגט כשר וראי' דזה חשיב שעה"ד מגיטין י"ט דקאמר כדאי הוא ר"ש לסמוך עליו בשעה"ד וכ' רש"י שהלך זה לדרכו או נשאת כבר בגט זה כו' ע"כ נ' כיון שהוא שעה"ד גדול מותרת זאת האשה הנכתב בהגט שמה רחל לאה להנשא כו' עכ"ד:

יג בתשובת מהרי"ם סי' ל"ד בגט שבא ממדינת וואלין לק"ק ראזינא ונכתב בגט שם האשה אסתר דוואסיא ובכאן קורין אותה אסתר דוואשא בפ"כ כו' והאריך בזה אם יש כאן פסול דאורייתא וכ' אח"כ דיש למצוא צד להתירה היינו דהאשה תסע מדינת וואלין ותקבע שם דירתה ל' יום דהיינו שתהי' נק' שם בשם המורגל במדינת וואלין לקרוא שמה אסתר דוואסיא ככתוב בגט כו' וזה ודאי מועיל כיון דהחזיקה עצמה בנסעה לשם בשם המורגל בוואלין מה חשש בזה הלא עתה הוא שם מקום הכתיבה והנתינה הוא שם א' כו' ובדיעבד ודאי כשר היכא דיש לו שם אחד במקום הכתיבה והנתינה כו' והביא דברי שו"ת פ"י שהביא תקנה זו בשם למדן א' ודחה זה והוא השיג על הפ"י והביא ד' הט"ג שהשיג נמי על הפ"י והאריך בזה וכ' תקנה זו והביא ד' השואל שכ' עוד תקנה לשנות לה השם במקום הנתינה ל' יום ולקרוא לה כמקוה הכתיבה ודחה דבריו דאף דמצינו דמועיל היכא דהוחזק שמו בשם אחר מ"מ בשינוי כל דהוא כזו מאן דייק לקרוא לה בשם זה בדקדוק זה וגם בלא"ה הענין נ' כחוכא ואטלולא וסיים דאף דתקנה הנ"ל אף שהוא יותר מועיל כי בוואלין ממילא קורין שם זה כך וא"צ הכרזה אינו סומך על דעתי עד שיסכימו עמי עוד שני גדולי הדור כו' עכ"ד יעוש"ה ועי' בבאר חאה"ע סי' ח' שהביא נמי עובדא הנ"ל והאריך הרבה בזה וכ' לבסוף תקלה זו שיכריזו ל' יום ששמה הוא דוואסיא ותתחזק כל ל' יום. בשם זה מקודם הנתינה כו' והביא אח"כ ד' הגאון בעל בית יצחק שכ' אליו שכבר קרה מעשה כזה שבא גט א' באשה שהיתה נק' בפ"כ רישא ביו"ד וכ' רושא בוא"ו ויצא הענין להיתר ע"י הכרזה ע"פ הסכם הגאונים ר' ארי' ליב אב"ד דק"ק בריסק ורב אבלי ראב"ד דק"ק ווילנא ור' בנימין ראב"ד דהוראדנא כו' עכ"ד ובסי' ט' שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה והבאר יצחק הוא השואל בתשו' מהרי"מ הנ"ל וכתב תקנה הנ"ל של הכרזה במקום הנתינה קידם הנתינה ע"פ הסכם הגאונים הנ"ל ודלא כהתשו' מהרי"מ שדחה תקנה זו של הכרזה הנ"ל ועי' בבנין עולם מהגאון בית יצחק הנ"ל ח"ב הנדפס מחדש סי' א' מ"ש והאריך בזה והביא נמי תקנה דהכרזה הנ"ל ועי' בבית דוד סי' י"ח בד' השואל שם שדחה ד' רב א' שכ' הקנה זו דהכרזה הנ"ל ודחה דבריו דמה יועיל שינוי השם אחר הכתיבה ואף שהוא טרם הנתינה מ"מ כיון שנכתב הזמן בגט כו' והאריך בזה ובסי' י"ט שם כ' הבית דוד נמי על התקנה דהכרזה הנ"ל שדבר זה מביא לידי גיחוך יעוש"ה ועי' שאילות שמואל בכלילות שמואל כללי הכ' אות א' שכ' נמי תקנה דהכרזה וכ' והביא דמעשה הי' בק"ק ראזינא באשה ששמה רישא וכ' בפאריז רושא כפי הברתם ובבא הגט לכאן הי' דעת גיסי הגאון ר' בנימין ראב"ד דהוראדנא נוטה להכשיר ושלח הגאון החסיד ר' ארי' ל אב"ד דק"ק בריסק לעשות תקנה זו להכריז ל' יום בשינוי שמה כפי הכתוב בגט והביא עוד מעשה כזה שאירע א ששמה פרידל וכתב בפאריז פריידל כפי הברתם וצוה גיסי הגאון ר' בנימין הנ"ל לעשות כן והביא ד' הבית דוד הנ"ל שהטיל דופי על תקנה זו בדברים אשר לא כד"ת וכ' עליו ושארי לי' מארי' בזה אשר הטיל מום בקדשים אשר הדין באמת כמ"ש וכ' דזה עיקר להלכה ולמעשה בלי פקפוק ואין מושיבין את הארי בזה עכ"ד יעוש"ה והמעשה הזה באשה ששמה רישא כו' הוא המעשה שהביא הבאר יצחק הנ"ל בשם הבית יצחק ובאמת אף המהרי"מ הנ"ל לא דחה תקנת הכרזה הנ"ל כיון שהוא הפרש מיעוט משמע דלילא זה הי' גם הוא מסכים דמועיל הכרזה אף אחר הכתיבה דלא כהבית דוד הנ"ל ועיין בגט מקושר בסוף קונטרס השמות באשה ששמה פעשא בשי"ן ימנית במקום הכתיבה ובמקום הנתינה שהיתה שם האשה נק' פעסא בסמ"ך וכ' דיש תקנה שתלך האשה עם אח למקום שאין מכירין שם זה ויסודר הגט שם ע"פ השליח ששמה כשם הכתוב בגט וכ' דבכה"ג לא בעי' חזקה ל' יום כו' הובא דבריו בפ"ת סי' קכ"ט ס"ק ל"ד והיינו כעין ד' תשו' מהרי"מ הנ"ל ועדיף דלא בעי חזקה ל' יום אך קשה על תקנת הכרזה הנ"ל וכן על תקנת של תשו' מהרי"מ הנ"ל מהא דקי"ל בגיטין כ"א ב' וכתב ונתן מי שאינו מחוסר שום דבר בין כתיבה לנתינה ומה"ט פסלי' מחובר שמחוסר קציצה וה"נ בנ"ד כיון שאחר הכתיבה צריך להחזיק לה שם חדש הוי מחוסר דבר בין כתיבה לנתינה וכן ראיתי בעמודי אור סי' צ"ג בענין גט ששינוי שם המגורשת ששמה גוטא וכ' שם גאמיא ש שא גמור הוא כו' וכ' אח"כ דלכאורה עלה בדעתו תקנה כו' להחזיק לה עתה שם גוטיא ל' יום ואח"כ ינתן לה הגט והק' ע"ז מהא דגיטין הנ"ל וכתב ונתן מי שאינו מחוסר שום דבר בין כתיבה לנתינה כו' וכ' ליישב דע"כ לא קפיד רחמנא אלא חסרון דבר בגוף הגט כמו קציצה וכדומה בנד"ז שהחסרון דבר הוא על האשה לא מפסל בכה"ג כיון דבגט עצמי לא נעשה שום דבר חדש אחר כתיבתו והביא ראי' לזה מחולין פ"ד א' דפטרי' מוקדשין ממיסוי משום דכתיב ושפך וכיסה מי שאינו מחוסר אלא שפיכה וכיסוי יצא זה שמחוסר שפיכה פדיי וכיסוי מבוא מזה דהקפידה התורה על הדבר הנשחט שלא יצטרך שום מעשה בין שחיטה לכיסוי והוא כמו גבי גט כתיבת הגט ומ"מ קי"ל דמכסין בכל אפר אף שנעשה אפר אחר השחיטה כגון חרסית ולבינה שכתשן מבואר הדבר שאפי' כתשן אחר השחי' מכשירין כו' והביא ראי' לענין גט גופי' דלא מפסל משום הכי מביבמות נ"ב ב' אמר ללבלר כתוב גט לאשה דעלמא אינו גט שאין בידו לגרשה וכ' שם הרא"ש דלמ"ד אדם מקנה דשלבל"ע הוי גט כו' והרי שם אין מקום לגט עד שיקדמו הנישואין ומ"מ מכשרי' למ"ד אדם מקנה דשלבל"ע ולא פסלי' משום מחוסר מעשה אלא ע"כ דלא פסול אלא חסרון מעשה בגוף הגט משא"כ בכה"ג דהוי חסרון באשה עכ"ד ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' י"ד בענין גט שכ' אסתר רבקה דמתקריא ריבה כו' וכ' דאין זה תקנה להכריז ל' יום להחזיק שמה בשם ריבה וכן אפי' אם תלך למקום שאין מכירין אותה ושם החזיק שמה בשם ריבה ל"מ כיון שנכתב מתחלה בפסול כו' והאריך בזה והביא ד' הפ"י בגיטין ע' שכ' הטעם דבעי' שיהי' שפוי בדעתו גם בשעת כתיבה ואם לאו פסול משום דכתיב וכתב ונתן שיהי' ראוי לנתינה בשעת כתיבה וה"ה אם הגט פסול בשעת כתיבה מחמת שינה השם ולא הוי ראוי לנתינה בשעת כתיבה פסול כו' והביא ד' הששוה"ע כלל כ"ג שהביא ד' הפ"י והביא שם הגאון ר"ח כהן ראפופארט שכ' עליו שאין ממש בדברים אלו כו' והוא החזיק בד' הפ"י כדדרשי' לענין מחובר דקצץ ונתן לה פסול משום דכתיב וכתב ונתן כו' א"כ גם בענין זה הרי מחוסר החזקת השם בין כתיבה לנתינה כו' ומה מהני התקנה שנעשה אח"כ בהחזקת השם כו' עכ"ד ובח' א ה"ט סי' ה' מ"ש בד' הפ"י והששוה"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ולפ"ד העמודי אור הנ"ל אין ראי' מהא דגיטין כ"א הנ"ל דהתם הוי חסרון בגוף הגט אבל בההוא דשם ארי' הנ"ל הוי החסרון על האשה כו' ושפיר מהני תקנת הכרזה הנ"ל דלא כהשם ארי' אך מד' הפ"י והששוה"ע הנ"ל מוכח דס"ל דאף היכא דהחסרון הוא על האיש ולא על גוף הגט בעי' שיהי' ראוי לנתינה בשעת כתיבה ודלא כהעמודי אור ושפיר ד' השם ארי' דל"מ תקנת הכרזה הנ"ל כיון דהגט פסול בשעת כתיבה מחמת שינה השם ולא הי' ראוי לנתינה בשעת כתיבה כו'. וכעת ראיתי בס' ברכת רצ"ה סי' נ"א שכ' נמי דבעי' רק שלא יהי' מחוסר מעשה לענין עצמות הגט משא"כ בהך דנשטתה בנתים מקודם שנשתפה ל"ה חסרון בעצם הגט רק של"ה יכולים ליתן לה אז כו' והאריך בזה והיינו כהעמודי אור הנ"ל ועי' בהגהות מלחמות ארי' שם שהביא ראי' להברכת רצ"ה מגיטין כ"ה גבי אמר ללבלר כתוב לאיזו שתצא בפתח תחלה כו' והארי ש יעוש"ה. ועוד י"ל דל"מ תקנת הכרזה וכמ"ש בעמודי אור ש שהרי הרא"ש כ' בגיטין פ"ח סי' ט' דבשינה דבר בגט אילא ב' טעמי לפסול חדא שיאמרו שאין זה המגרש או המגורשת ועוד דעדים חתמו אשיקרא ולפ"ז נהי דכאן כשנחזיק לה שם זה אין חשש רואין כו' מ א מה יושיענו זה לתקן חתימות העדים דחתמו אשיקרא כו' וכ' עוד וביותר נ' בגט הנשלח ע"י שליח אין כאן היתר כלל בכה"ג שהרי בשעה שמסר הבעל הגט לשליח לא הי' ראוי לגרש בו כלל כו' וא"כ איך מצי משוי שליח לגרש בו אחר שיתכשר ע"י החזקת שם חדש הא הלכה פסוקה היא בנזיר י"ב א' דכי משוי אינש שליח במידי דמצי איהו למיעבד עתה אבל בכה"ג לא משוי שלית כו' והאריך בזה וכ' אח"כ תקנה שהשליח יתעכב פה ויכתוב על הב"ד לשם לכתוב גט כשר והבעל ימנה שם שלית כד"ת והשליח ההוא ימנה מצידו את השליח אשר בפה והוא ימסור לה הגט ע"י מעשה ב"ד הנ"ל שנתמנה להיות שליח כו' ואח"כ הביא שכ' בעצמו להגאון מהרי"מ הנ"ל על מ"ש בפשיטות להחזיק לה שם הכתוב במקום הכתיבה שיגרשנה השליח בגט שבידו ולא חש מר לפקפוקים שכתבתי ואולי כו' עיקר סמיכתו שבמקום הכתיבה נכתב שמה כהוגן לה מנהג קריאתה ומ"ש שתלך ותחזיק שם כו' לרווחא דמלתא ה ה כי בדרך זה אין פקפוק כלל או אפשר לא שמיע למר הך חששא ולא סבירא לי' ונפ"מ רבתי לדינא כי מלתא דא שכיחא כו' וכ' שתשובת הגאון הגיע אלי בקצרה כי סמך על הטעמים שבנד"י נכתב שמה כהוגן לפי מנהגם בקריאת השמות ונ' שהודה הגאון לדברי שעוררתי דכל מידי דלא מצי עביד השתא לא משוי שליח שייך בכה"ג כו' עכ"ד יעוש"ה ועי"ש עוד בכלילות שמואל מ"ש בזה ועי' בפ"ת ש"נ אות ד' שם דוואסא ובאות פ' שם פרידא מ"ש לחלק דאם נכתב בשינוי גמור גם במקום הכתיבה דשמה נפתא וכ' תפתא וכה"ג ודאי דאינו מועיל שינוי השם ע"י הכרזה אחר הכתיבה אף קודם הנתינה כיון דבע כתיבת הגט נכתב ונחתם בפסול כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דבגט ע"י שליח איכא עוד חששא כו' משום דכל מידי דלא מצי עביד לא מצי משוי שליח כו' והאריך בזה ולא הביא דברי העמודי אור הנ"ל שכבר הרגיש בזה ועי' בעין יצחק ח"ב שה י"ט בענין הגט שהאשה נק' חשא יודית והמסדר צוה לכתוב חסיא יודית כו' ויש בזה ב' שנוים א' במה שהי' צריכין לכתוב בשי"ן ימנית וכ' בסמ"ך. ב' במה שהוסיפו לכתוב ביו"ד אחר הסמ"ך דלכאורה הוי הגט בטל מה"ת כו' והאריך הרבה בזה. ובענף ה' כ' עוד להתירא דלפי המבואר בב"ש בש"א אות א' דבאותיות המחלפים יש להכשיר בשעה"ד אפי' ניכר במבטא כו' והק' ע"ז מגיטין ס"ג בההיא דהוי קרי לה נפאתה וכ' תפאתה כו דהגט פסול אף דהוי אותיות המתחלפים וכ' ליישב דבזמן הש"ס לא הי' כותבין בכמה גיטין שם אביהם כו' וא"כ אף דלא מקרי שינוי באותיות המתחלפים כו' מ"מ הוא פסול משום דהוי כמו שלא כ' שמם כלל דהא בעי' כפר כריתות וספירת דברים כו' ומש"ה אמרי' בש"ס דהגט פסול אבל האידנא דכותבין שם אבי המתגרשת בכל הגיטין ומהר"מ פדואה סי' ל"ה הביא בשם המרדכי דאף בלא כ' שם המגרש רק בן פ' ג"כ כשר מאחר שידוע שאין לאביו בנים אחרים אלא זה וע"כ הגט כשר וכמו בן פ' עד כו' ואף דהב"י כ' בשם הרשב"א דפסול בכתב בן פ' עד עכ"ז נ' ודעת הג"פ כמהר"ם פדוה כו' והביא ראי' מהא דבן פ' עד ומד' התוס' גיטין ל"ד כו' ומגיטין כ"ג הרי את שפחה כו' וכתב לכן אף דנכתב סמ"ך במקום שי"ן ימנית י"ל דהגט כשר דזה לא מקרי שינוי דהוי באותיות המתחלפים כו' רק דעיקר חשש הפסול בזה משום דהא עכ"פ לא כ' לשמה הא בנ"ד שכ' בת יצחק זה מועיל ככתיבת שמה והביא ד' ס' בת עיני סי' ג' בדבר הגט שכ' בשם האשה סותר ובאמת היתה נק' בשם סושי בשי"ן ימנית והעלה להתירא והביא ד' הפ"מ סי' מ"ו בגט שכ' סאשה דמתקריא שאשה כו' וכ' אח"כ דעוד יש לצדד היתר בדיעבד אליבא דכ"ע עפ"ד הב"ש כו' דבאותיות המתחלפים לא מקרי שינוי כו' והק' מהא דהוי קרי לה נפאתה כו' וכ' לחלק דבתחלת שם שינוי פסול כו' ו כוף שם י"ל דלא נ' כשינוי כו' הרי שסמך להקל בגט במקום חשש עיגון אף שלא ניסת אם הי' השינוי ע"פ אותיות המתחלפים ובלשון לעז ושלא בראש התיבה כו' א"כ גם לדבריו יש היתר בנ"ד דהא הטעות לא הי' בתחלת החיבה ושם תשא הוא לעו כו' וכ"ש בנ"ד דכבר ניסת שפיר יש לנו לסמוך דלא תצא הן עפ"י סברת המחבר הנ"ל כו', והן עפמ"ש כו' דכ' שם אבי האשה כו' ובמה שנכתב שם חסיא ביו"ד נוספת כו' יש להקל בפשיטות כי לפעמים מחמת מהירת המבטא בעת שקורין לה נרגש היו"ד לפעמים גם בשם חשא והוי כמו שקורין לה בשם חשא יודית וזה מחמת היו"ד שבתחלת שם יודית נמשך גם היו"ד למעלה כו' וכ' ובאמת שם חסיא וחסא השם שם אחד ומתחלפות לפי שינוי המקום והקורין לה כי יש שקורין שם זה בשם חסיא ויש שקורין שם זה בשם חסא או בשי"ן ימנית וכדמצינו בב"ק י"ת א"ל רב סמיא ברי' דרב אשי ובכתובות ל"ג ב' איתא רב סמא ברי' דר"א הרי דשם א' נתחלף דיש אנשים שמרגישים ביו"ד בסוף התיבה ויש בנ"א שאין מרגישין היו"ד וע"כ י"ל דלא הוי שינוי השם כ"כ כו' ע"כ כו' דיש לסמוך ע"ז דל"ת מבעלה כו' והאריך שם עוד בזה להתירא יעוש"ה ועי' לעיל סי' קי"ב מ"ש והארכתי בזה ועי' בעונג יו"ט חאה"ע סי' קנ"ו בענין גט הנשלח לאשה ששמה חשא ובמקום הנתינה המבטא חשא בשי"ן ימנית וכן חותמת עצמה ונכתב בגט חסא בסמ"ך כי כן דרך המבטא במקום הכתיבה וכ' דנ' דהגט פסול בלי ספק דאף שיכול להיות רשם חשא יוצא משם חסא אין דורשין לשון הדיוט בזה והעיקר בגט לכתוב בשם כמו שקורין ודוקא בשה"ק שברור הדבר שהשם יוצא ממנו לא אכפת לן במה שמשנין קצת הקריאה וכותבין שה"ק כמו שמוזכר בקרא והכל יודעין שהשם שנק' יוצא משה"ק רק שמורגלין לשנות קצת ולהכי יודעין הכל מן המגרש ומן המתגרשת אבל שם חסא אינו מוזכר בכתוב וכיון שבמבטא מקפידין שלא לשנות סמ"ך בשי"ן ימנית הוי שינו השם ופסול והביא ד' מהרי"ט ח"ג סי' ט"ז והאריך בדבריו וכ' דמוכח מדבריו דהיכא דבעי' שיבינו השומעין ל"מ לשון מגומגם וא"כ בגט דשינוי השם פוסל דבעי' שיהא מוכח מתוכו להקורין הגט שידעו מי הם המגרש והמתגרשת ודאי דבמדינה שמקפידים שלא להחליף סמ"ך בשי"ן והחליף הגט פסול שהרי יטעו הקורין בשם המגרש ובמדנתינו מקפידין ע"ז שלא להחליף סמ"ך בשי"ן והלכה פסוקה היא דמקום הנתינה עיקר ואם יש ב' שמות כותבין שם מקום הנתינה עכ"ד וציין ע"ד תשו' מהרי"מ סי' ל"ד הנ"ל והיינו התקנה של מהרי"מ הנ"ל וגם יש תקנת הכרזה של הבאר יצחק והשאילות שמואל הנ"ל וגם התקנה של עמודי אור הנ"ל ולפ"ד העין יצחק הנ"ל כשר בזה במקום עיגון ועי' בס' עזרת ישראל סי' ל' מ"ש ע"ד תשו' מהרי"מ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחא"ש בהשמטות סי' י' בענין הגט באשה ששמה גיטיא וכ' בהגט גוטא בלי יו"ד אחר הטי"ת וכ' כי זה הכלל בגיטין שצריך להיות כפי אשר נק' בפי העולם ואם אינו נכתב כפי אשר נק' הוי שינוי השם ולו יהא דהוי מכח שינוי המקומות נמי הוי כשינוי השם כרו מי שיש לו שם בב' מקומות צריך לכתוב שם מקום הנתינה והכתיבה ואף אם אין רצונה של אשה לקבל גט שניה א"א לומר דהגט כשר מכח זה מיהו יש לו עצה דיכול לגרשה בע"כ כו' עכ'. וכ"כ בסי' ז' בהשמטות שם באשה ששמה גיטיא וכ' גיטא בלא יו"ד אחר הטי"ת דהגט פסול אף בדיעבד ובמקום עיגון דהוי שינוי השם ממש כו' דבגט הכל תלוי העיקר בקריאת העולם וזה כלל גדול בשמות גיטין וכיון דרק בתוכן שהיו"ד נרגשת במבטא וכ' בלא יו"ד הוי שינוי השם ממש ופסול הגט ואין בידי והכשירו בשום אופן כו' עכ"ד והיינו כד' העונג יו"ט הנ"ל ולפ"ד העין יצחק כנ"ל יש להכשיר במקום עיגון ואם ניסת לא תצא וגם בהא דעמודי אור שם ששינוי שם המגורשת ששמה גוטא וכ' שם גאטיא ביו"ד אמר הטי"ת יש להכשיר במקום עיגון ואם ניסת ל"ת לפ"ד העין יצחק הנ"ל וא"צ להתקנה של העמודי אור הנ"ל אך במה שכ' בהגט גאטיא באל"ף אחר הגימ"ל ולא כ' וא"ו אחר הגימ"ל בזה צריך להתקנה של עמודי אור הנ"ל ואפשר דאף החא"ש והעונג יו"ט הנ"ל לא החמירו רק בדיעבד ובמקום עינין כ"ז שלא ניסת אבל אם ניסת ס"ל נמי דלא תצא וכמ"ש העין יצחק הנ"ל ועי' עוד בחא"ש סי' י"ז באשה שנק' בפ"כ סאסי' והמסדר כ' בגט שם סוסי בוא"ו אחר הסמ"ך ראשונה וכ' שמה סוסי כי' וכ' כד' השואל דהוי שינוי השם דקמ"ץ נכתב באל"ף אבל בוא"ו הוי חול"ם או מלאפו"ם כו' והאריך בזה וכ' דשנא בשעה"ד ודאי דפסול וצר יכה גט אחר ובשעת הדחק או שנשאת יש לעי' הנה לכאורה יש להקל כיון דהוי וא"ו ואל"ף מאותיות המתחלפות באותיות אהוי' כו' אך הא ליתא והביא ד' הבת עיני הנ"ל שהוכיח דאותיות המתחלפין ל"מ רק בסוף השם ולא בתחלת השם והבית ראי' מההוא דהוי קרי נאפתא וכ' תאפתא אף דתי"ו ונו"ן מתחלפים כיון דהוי בתחלת השם פסול כו' וא"כ ה"נ כו' הוי השינוי בקריאת אות הראשון ול"מ מה שהם מתחלפים כו'. ועוד נ' לחלק בין שם לעז לשה"ק דע"כ לא ס"ל להך דעה דבאותיות המתחלפין כשר רק בשה"ק נק' סתמא ע"ש הנאמר בתנ"ך ולכך אזלי' בתר הכתוב בתורה ואם ה' בתורה כתוב הי' כשר דשם לא תלית בתורה בשינוי הקריאה דל"ש בתורה שיאמרו אתר הוא ולכך כיון דבתורה כתוב אותיות המחלפין ומהני ממילא גם הנק' ע"ש הכ' בתורה הוי כאלו שמו כן באות המתחלף ובזה לא יטעו לומר דאין זה המגרש דמסקי אדעתייהו דנק' ע"ש הכ' בתורה וכיון דבתורה אם נשתנה שם זה באות המתחלף הי' כשר בגט ג"כ הוא כן אבל בשם לעז שאינו בתנ"ך או שם תרגום כל שאינו מפורש בתנ"ך בזה ודאי אזלי' בתר שמו אם אינו נק' בשם זה ודאי יטעו לומר דאין זה המגרש דבלשון העולם שם תרגום ל"ש לחלק בין אותיות המתחלפות או לא ולכך בשם נאפתא ותאפתא דהוי שם תרגום ל"מ שהם מתחלפין כו' והאריך בזה וכ' לבסוף והעיקר נ' דהגט פסול אף בשעה"ד והאשה והבעל באיסורין עומדין כמקדם עכ"ד יעוש"ה וכן בהא דעמודי אור הנ"ל ששמה נוטא וכ' בהגט גאטיא הוי נמי שינוי בין וא"ו לאל"ף כמו בין סאסי לבין סוסי ופסול אף בשעה"ד להחא"ש הנ"ל רק דיש תקנה כל עמודי אור הנ"ל ועי' בד"ח בשער החשובות שכ' ע"ד החא"ש הנ"ל שכ' דיש להקל באותיות המתחלפות עפ"ד הב"ש באות ג' כו' וכ' עליו דלא דק דאותיות המתחלפות אינם כשרים רק בשינוי באותיות אבל במקום נקודה שצריך יו"ד וכ' אל"ף ודאי פסול כמבואר בתשו' מהריב"ל שהוא המכשיר באותיות המתחלפות ואעפ"כ גבי נקודות אם כ' יו"ד במקום אל"ף או ואיו פסול יעו"ש גבי שם גיווא וכן מהרי"ט הוא מהמכשרין באותיות המתחלפות ומ"מ גבי טראנטה בה"א וטראנטו בוא"ו פוסל משום דהוי שינוי בנקודה ועוד השיג על מ"ש דאותיות המתחלפות ל"מ רק בסוף השם ולא בתחילתו וכ' עליו דזה ליתא ובהדיא כ' בס"ש דאפי' בתחילתו אין קפידא דמצינו בקרא ויברח אדד כו' הדד נער קטן וכ"כ גבי נהר טינא ודינא ועוד השיג עליו מ"ש אבל בשם לעז שאינו בתנ"ך או שם תרגום כל שאינו מפורש בתנ"ך דבזה אין שייך לחלק ולומר דהאותיות מתחלפים דדוקא בקרא משא"כ בשמות לעז ל"ש לתלות באותיות המתחלפים וכ' עליו דגם זה ליתא דבס' שארית יהודא כו' כ' דמצינו דהתלמוד אינו מקפיד בזה א"כ נ' דאין להקפיד בין טי"ת לדל"ת ואפי' בדברים שעיקרן לה"ק ומכ"ש בדברים שעיקרן ויסודם בלשון לעז ומובא בס"ש אות ב' בש"א לכן ח"ש לדינא נ דבשם לעז וראש השם כו' לכ"ע פסול ליתא דבהדיא מבואר בס"ש וכמה גדולי ספרד ובג"פ שמכשירים אפי' בשם לעז ובראש החיבה עכ"ד ועי' בחתם סופר ח"ו סי' מ"א ובס' באר משה חאה"ע סי' י"ד מ"ש לענין הכרזה ומ"ש החתם סופר שם להשיג על הנו"ב מהדו"ק חאה"ע סי' פ"ו לענין פילץ ופילטץ שהבאתי לעיל סי' קי"ב והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשאילות שמואל שם שהק' נמי בזה מהא דכל מידי דאיהו לא מצי עביד לא מלי משוי שליח כו' וכמו שהק' העמודי אור הנ"ל והאריך בזה:

יד בס' אור גדול כס' כ"ו בגט שכ' שם המתגרשת דיני' ביו"ד אחר הנו"ן והביא דעת השואל שפקפק ע"ז שמצא בשם ארי' סי' ס"א שתמה על המים חיים בשם ממלי' לקלקל שם הכתוב בתורה מחלה בלא יו"ד אמר הלמ"ד והרבה אנשים ששמם שלמה הנקראים בהרכבת היו"ד אמר הלמ"ד היתכן לכתוב כן בגט כו' ומזה דן כת"ר ג"כ לשם דינה אם נק' בהרגש יו"ד אחר הנו"ן עכ"ז אין לשנות כו' וכ' עליו דלדעתי הדברים פשוטים כהמ"מ גם בשם מחלה אם הלמ"ד רכה בהדגש יו"ד נצרך לכתוב ממלי' ביו"ד אמר הלמ"ד ואין להשגיח על שם הכתוב בתורה שנק' בענין אחר בלא הרגש יו"ד אבל זו שנק' בהרגש יו"ד שפיר נצרך לשנות גם הכתיבה כיון שנשתנית בקריאה דוגמא לזה בעזרא ק' ת' פ' י' בן יוספיה כו' דנ' דנובע משם יוסף הכ' בתורה וגם קצת דומה לשם קטנות עכ"ז נכתב כמו שנק' כו' וגם בשם שלמה כו' אני או' אם נק' בהגרשת יו"ד אחר הלמ"ד שצריך לכתוב שלומה ואין להשגיח על הכ' בתנ"ך רק כיון שנשתנה בקריאתו מהכתוב בתנ"ך ישתנה גם בכתיבה דהגע עצמך בשם שלמה איכא כמה שמות הדומים לו ודומים זה לזה ונשתנו בקריאתם קצת ונשחנו ג"כ בכתיבתם כמו שִלֵם כו' שַלום כו' שלומי כו' שלמיה כו' שלמות כו' שלמית כו' אף שדומים זה לזה עכ"ז כל א' נכתב כמו שנק' כו' וכגון שם שמעון הכ' בתורה נמצא קצת דוחה לו כו' והאריך בזה והביא דוגמאות הרבה משם א' אשר נשתנה קצת בקריאה נשתנה ג"כ בכתיבה לכן נ' ברור דאין לדרוש השמות להבין מקורן רק לכתוב כמו שנק' אף שנשתנה מהכתוב בתנ"ך כו' ע"כ שפיר כ' המ"ת אם נק' ממלי' בהרגש יו"ד אחר הלמ"ד דצריך לכתוב מחלי' וכן שפיר כ' הרב בגט דיני' אם נק' בנו"ן רכה בהרגש יו"ד אמנם בזה שפיר כ' כת"ר כיון שבני משפחתה וקצת משכנותי' קורין לה בשני השמות היינו אסתר דיני' כו' יש לכתוב דוניה שהוא השם הנק' בפ"כ דמתקריא אסתר דיניה ולא הי' לו להשמיט שם אסתר כו' וסיים דלדינא יכתוב גט אחר כו' ויכתוב שם דיניה דמתקריא אסתר דיניה ואם לא ירצה לכתוב גט אחר למסור כת"ר זה הגט שכ' בו דיניה לבד כי הוא השם שנק' בפ"כ ולא גרע מחניכה שהכל קורין וכשר בדיעבד בשם זה לבד ובנ"ד שהוא שעה"ד כדיעבד דמי ואח"כ כ' שמעתי מא' שהי' במדינת וואלין שאמר ששם קורין כל נו"ן דכה ורפה כמו הרגש יו"ד א"כ כשקורין בתורה דינה קורין ג"כ בנו"ן רכה ורפה א"כ ברור דשם א"צ לכתוב יו"ד מאחר דממש לפי המבטא שלהם הוא השם גופי' הכתוב בתורה בלא שים שינוי כל דהוא כלל א"כ אם יהא נכתב יו"ד יהא פסול דהוא שינוי השם ממש כיון דנו"ן לחוד הקריאה כן א"כ כשנכתב ביו"ד מוכת דהקריאה בענין אתר וא"כ במדינות אלו ממילא נשתנו הדינין בזה כו' עכ"ד יעוש"ה ועי"ש עוד בסי' י"ט שהביא ד' הגט מקושר אות מ' לענין שם שלחה שאם כ' באל"ף בסיף פסול אף אם נק' שלחה בשי"ן שמאלית ובפת"ח כעין השם שבסוף מגילת רות עכ"ז נצרך לכתוב בה"א לבסוף ככתוב שם בסוף רות ואם כ' באל"ף לבסוף הוי שינוי השם ופסול והשיג עליו דזה השם גופי' המבואר בסוף רות בה"א לבסוף הנה הוא בדבה"י ק' ב' פ' י"א ב' פעמים באל"ף לבסוף וכן שם פ' נ"א נ"ד איתא ג"כ זה השם שלמא באל"ף לבסוף וא"כ חן הדין שם שלמא יש לכתוב באל"ף דרוב פעמים נמצא כך בתנ"ך:

עוד כ' שם בא' שנק' בשצו תמר בתי"ו רפוי' כו' וכ' דצריך לכתוב כן תמר בתי"ו רפוי' כי גם שם תמר שבתורה כלת יהודא שנק' בתי"ו גדושה עכ"ז מצינו שנק' ג"כ בתי"ו רפוי' בראשית ל"ת פ' י"א ויאמר יהודא לתמר בתי"ו רפוי' ובפ' י"ג ויגד לתמר בתי"ו רפוי' כו' ובאמת בתנ"ך מצינו כחה שמות נשים ואנשים ומקומות שפעם נק' דגושין ופעם רפויין כו' חזינן דאין בהם שינוי כו ושפיר י"ל שנק' תמר בתי"ו רפוי' משא"כ בסמ"ך שלא מצינו שם בשום מקום ובפרט שי"ל שזה השם הוא קיצה"ש מאיתמר בן אהרן הכהן כו' והאריך בזה וסיים דנ' ברור דיש לכתוב בתי"ו והקורא יקרא בתי"ו רפוי' עכ"ד ועי' בבית דוד סי' י"ט שתמה בשם שלמה ושַלמָה שהם ב' שמות נפרדים ושניהם נמצאים בכתובים כי שם שַלמָה נמצא בסוף מגילת רות ובלי ספק שהם ב' שמות מתחלפי' שזה נקוד בשוו"א וב' חולמי"ן וזה בנקודות פת"ח וקמ"ץ ולא עוד שזה בשי"ן ימנית וזה בשמאלית ואפי"ה אנו כותבין בגט סתם בין לשלמה בין לשַלמָה ולא חיישי' כלל להא דלא הוי מוכח מתוכו והוכיח חזה דכל שהשם נק' גם כהלכתו לא אנפת לן כלל אי איכא למקריא גם באופן אחר והיינו משום דלא בעי' מוכת מתוכו וסמכי' על עדי חסירה כז' והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד האור גדול הנ"ל אין כאן הוכחה דשם שַלמָה יש לכתוב באל"ף לבסוף כו' אך הבית דוד ס"ל כהג"מ הנ"ל דאף שם שַלמָה צריך לכתוב בה"א לבסוף ושפיר הוכחה הנ"ל דלא בעי' מוכח מתוכו וסמכי' על עדי מסירה. ועי"ש עוד באור גדול סי' ל"ו מ"ש בענין אשה ששמה גיטל וכ' בגט גוטל כו' והאריך בד' הרשב"א גיטין ל"ד שכ' דשינה ממש פשיטא דפסול מה"ת שלא נכתב לשם בעלה כלל רק לשם איש אחר שמבואר מדבריו דהפסול הוא משום דהוי שלא לשמו והוא תמוה דלשמו ולשמה הם על עצם האיש והאשה ולא על שמותיהן וכ' ליישב והעלה דבזמנינו ששונין תחלה שמות האיש והאשה ומפרשין להדיא דזה האיש נק' בשמו כך וכך וזו האשה נקראת כך וכך אף אם באחת שקר הדברים כו' אבל מ"מ הא אמרו מפורש שכשיכתבו זה השם כונתם לשם עצם איש זה כו' וא"כ להפוס' דבלא כ' שם האיש והאשה כשר מה"ת אף בשינה כשר בזמנינו כו' וכ' דאף להפוס' דס"ל דפסול מה"ח בלא הזכיר שמו ושמה כו' מ"מ כל שהזכיר שמו בטעות דעבידו למטעי שפיר כשר כו' וא"כ בנ"ד מגיטל לגוטל עבידי למטעי נ' שפיר דאין בזה חשש מה"ת כו' וכ' דיש לצדד דאף פסולא דרבנן ליכא כו' וי"ל דכשר יותר מאלו לא הי' נכתב כלל דבלא נכתב לא הוי ספירת דברים משא"כ בנכתב רק דנכתב בשינוי שם הלידה שפיר הוי ספירת דברים כמו אלו הי' כן שם הלידה כו' וממילא יש לצדד להתירא כו' יען שהוא שעה"ד ועיגון גדול הנני מצטרף להרבנים שהתירו עכ"ד יעוש"ה. ועי' בשם ארי' סי' פ"ט שכ' לפסול בזה הבאתי דבריו לעיל סי' ז' יעוש"ה:

אות ה

טו בשם ארי' חאה"ע סי' צ"ט בגט שנכתב שם האשה האדיל בה"א ובספרי שמות נכתב באל"ף וכ' אמת כי כן הוא בט"ג ש"נ אות א' ס"ק ח' שם זה באל"ף אבל עכ"ז נ' דאינו מעכב כי לפי סברתנו קשה להבחין אם הוא באל"ף או בה"א ושאלתי לכמה אנשים זה או' בכה וזה או' בכה וקצתם אמרו כי א"י להבחין היטב אם באל"ף או בה"א וכן הוא גם לדעתי לכן אין בזה שינוי וכה"ג כ' בצ"צ סי' פ"ד לענין שם זעליג אם בגימ"ל או בקו"ף כיון שאין מורגש כ"כ אין קפידא וכ"כ בט"ג בשם הירמיזי בשם הג"פ דאם כ'. באל"ף דכשר דאין ניכר הרגש גדול בין אל"ף לה"א בשם זה ואף שבש"ג שם כ' דאין לסמוך עליו בזה לפי הברתנו כו' זהו רק במקום שנרגש אבל בשם האדיל שאינו נרגש כ"כ ההבדל יש לסמוך על הג"פ וכן שם האדס והאדיא שהם בה"א קריאתם נוטה לשם האדיל בה"א ונ' כי מפני שדרך האנשים לקצר מפני מהירת המבטא כמ"ש בט"ג כו' וידוע אשר הה"א הוא אות קלילא וקל יותר על המבטא מן אות אל"ף לכן אף השמות שהונחו בראשונה באות אל"ף מפני מהירת המבטא נראים כה"א לכן אם נכתב בה"א ג"כ כשר דקרוב להברת אנשים שאינם דוחקים האל"ף ונדמה לה"א ואין כאן שינוי ולפי"ז י"ל דאם כ' אל"ף במקום ה"א פסול דהוי שינוי כמו בשם הינדא שכ' אינדא באל"ף דפסול כמ"ש בט"ג ואפשר דגם הט"ג איני חולק על הג"פ רק בכותב א' במקום ה"א כמו בשם הירמיזא שכ' הע"ג דבזה הוי שינוי מן הקל אל הכבד דאות ה"א קל יותר מן אות א' אבל להיפך הי"א במקום א' דזה הוי מן הכבד אל הקל אין קפידא כי מן הכבד אל הקל נושה הברת אנשים דדרכה לחטוף ודרך אנשים להקל על המבטא ולא להכביד ובפרט אם הקריאה נוטה באמת לה"א דאין להקפיד בזה גם הגידו לי כי בכתב נכתב ברוב פעמים האדיל בה"א וכן ראיתי ג"כ בעיני ונ' דזה הי' כונת המסדר שכ' בה"א כי כן נדמה לו לפי הברתו ג"כ לכן לא כ' באל"ף כו' עכ"ד:

אות ז

טז זלטא בלא אל"ף אחר הלמ"ד לכתחלה וכ' הט"ג ש"נ אות ז' ס"ק ז' דאם כ' אל"ף אחר הלמ"ד כשר בדיעבד אבל אם כ' אל"ף אחר הז' פסול אף בדיעבד דהא משתנה הניקוד עכ"ד. אך הגמ' כאן ובכללי השמות אות כ"ג כ' דיותר נכון לכתוב זלאטא באל"ף אחר הלמ"ד דבלא אל"ף יש לטעות לקרות זלטא בפת"ח תחת הז' אבל בין קמ"ץ לפת"ח ליכא טעות כולי האי עכ"ד. הובא בפ"ת וכ"כ בס' זכרון יעקב סי' ל"ט וסי' נ"א דיש לכתוב זלאטא באל"ף אחר הלמ"ד והביא ד' הג"מ הנ"ל וכ' דכן מסתברא:

יז בצ"צ סי' רמ"ג באשה הנק' בפ"כ זיסלא ונכתב בהגט זיסל וחושש לנפשו ליתן גט שני וכ' דנכון הוא כדכ' הב"ש ש"נ אות ז' זיסל זיסלא ותלוי במבטא א"כ כשנקראת זיסלא יש לכתוב כן דודאי יש קפידא ושינוי בין חסרון האל"ף כו' וכן מבואר בש"א אות י' יוזף יוזפא מבואר דכשנק' יוזפא צריך לכתוב דוקא באל"ף בסוף וה"נ גבי זיסלא וכ"מ בג"פ סי' קכ"ח ס"ק ל"ב גבי ברון ברונא דחשיב שינוי כו' ובמהרי"ט חאה"ע סי' י"א כ' דרבין ורבינא שבגמ' שמותם רק אבין רב אבינא רק שהבליעו האל"ף הראשונה והרי עכ"פ השינוי בין ב' שמות אלו הוא רק בענין האל"ף דלסוף נמצא אנו רואים שהחסרון האל"ף גורם. להיות שינה שמו ממש א"כ בנ"ד נמי צריך ליתן גט שני עכ"ד:

ועי"ש עוד בסי' רל"ו באשה ששמה דינה וטעה המסדר וכ' דינא באל"ף וכ' דשה שהוא בלה"ק אף בתרגום אין לשנותו כלל כו' והאריך בזה וכ' לבסוף ומ"מ נ' בנ"ד ששם דינה חותמים א"ע כל הנשים ה' בסוף א"כ אם זו חותמת א"ע ג"כ הרי החמיר הב"ש אפי' בדיעבד ושטה"ן ולהג"פ נ' ודאי אפי' א"י חתימתה יש להצריך גש אחר והתו"ג סי' קכ"ט כ' דהעיקר כה"פ וכ' ומ"מ אם הוא מקום עיגון אפשר שיש לצרך מ"ש בג"פ סי' קכ"ט ס"ק א' בשם תשו' מהרמ"פ סי' ל"ה להכשיר בשינוי כעין זה ע"י שכ' בן פ' כו' עכ"ד יעוש"ה:

ובסי' רל"ו באשה שנכתב שמה בילא ובמקומכם מדגישין היו"ד אחר הלמ"ד ביליא רק הדרים עמה קורין לה בילא כרגיל על לשונם בוואלין בלא הדגשת היו"ד אחר הלמ"ד ודעת השואל לפסול הגט כו' וכ' דהמנהג לכתוב בילא בלא יו"ד אחר הלמ"ד כמ"ש בב"י וד"מ ובש"ע ובסדה"ג וקרוב שכן כותבין וחותמין באגרות ובשטרות ועוד שקרובים מאוד זל"ז וראי' ממה שכותבין בירושלים בגט ירושלם בלא יו"ד אחר הלמ"ד אף שנרגש מאד היו"ד כו' ול"ד למה שהחמיר בתשו' ב"א סי' צ"ד גב פעסיא חסיא כו' ועוד דשם בילה קבוע יותר משמות פעסא חסיא כי בילא נזכר במרדכי פ' השולח סי' שס"ח וז"ל וא"צ לכתוב כינוי שהוא קיצור של השם כמו בילא בולתא כו' הרי מזמן המרדכי כו' נזכר בילא בלא יו"ד כו' א"כ מה שעכשיו נרגש יו"ד ה"ל כמו שם דנערות בולתא בילקא כו' ועוד י"ל דאין זה שינוי שמה רק כלא נכתב שמה וכה"ג יש מכשירין ע"י בח פ' ואף להחולקים יש לצדד שהרי נכתב שמה רק שאינו מבואר היטב עוד יש לצדד משום שבמקום כתיבה נק' בילא יו"ד כו' והאריך הרבה בזה. וסיים דיש להכשיר הגט כו' יעוש"ה. ובסי' רל"ד רל"ה בענין שם בילא דמתקריא בילייא כו' האריך הרבה בזה ופ' להכשיר הגט יעוש"ה. ובסי' רל"ג בענין גט שנכתב שמה אידא כו' אך במ"נ בזלאטאפלי מרגישין יו"ד אחר הדל"ת אידיא ובתשו' ר"א סי' צ"ד צ"ו ק"ג פוסל בחסרון היו"ד וס"ל דהוי שינוי השם א"כ יש לחוש שלא נכתב שם מ"נ ולא וכל שום כו' והאריך הרבה בזה ופ' להכשיר הגט יעוש"ה. ובסי' רכ"ב הביא מ"ש בשם אאזמו"ר שלא לכתוב בחי"ה. רק דמתקריא בשא ואם כ' בתיה לפסול כו' אך שמעתי שאח"כ חזר בו וגם לפי שהעולם נוהגים לכתוב בתיה ע"כ ראיתי לצדד בזה והאריך וכ' דיש לכתוב בתיה וכ"כ בסי' רכ"ג והאריך בזה יעוש"ה ועי' לעיל סי' ו' מ"ש בזה ובסי' רי"ט מ"ש בענין דנהגו לכתוב בגט בלומא בלא יו"ד אך קצת המדקדקים כותבים בליומא דנרגש היו"ד כו' והאריך הרבה בזה ופ' להכשיר כיון שכן המנהג לכתוב באגרות ושטרות בלומא יעוש"ה ועי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה:

אות ח

יח בברית יעקב חאה"ע סי' פ"ג בגט שנכתב שם האשה חיענקא וערערו קצת דהי' צריך לכתוב שם האשה חיינקא בב' יודין, אחר החי"ת ולא ביו"ד ועי"ן אחר החי"ת כדי שיהי' בציר"י היו"ד ה"א ולא ביו"ד ועי"ן שהוא נק' בסגו"ל ורצו לפסול הגט ותמה דמה ראו לערער בזה הגס שכבר ניתן והגט כשר וכן ראוי לכתוב לכתחלה דהא שם חיענא מצוי בינינו ושכיחי ושם נרגש היו"ד בתנועת סגו"ל ובודאי כותבין שם אשה חיענא בחד יו"ד ועי"ן אחר החי"ת א"כ שם חיינקא הוא שם געגוע וקטנות לשם חיענא כמו שרה שארקא גוטא גוטקא וכו העיד איש א' שיודע אשה אחת שקורין אותה היום חיענא בקטנותה הי' קורין אותה חיענקא וכ' ועוד אפי' הי' נק' יו"ד ה"א בציר"י אפי"ה יש לכתוב ביו"ד ועי"ן בתנועות סגו"ל אם אינה יכולה לכתוב ולחתום בב' יודי"ן בלא עי"ן והטעם כיון דידוע לנו שם אשה חיענא הדבר ברור כי שם חיינקא הוא לגעגוע וקטנות ונגזר משם חיענא וכיון שאין הדבר מורגש הרבה במבטא להבדיל בשם חיענקא אם נק' ביו"ד בסגו"ל או בציר"י אין עוקרין שם מיענקא משם חיענא אשר שם ידוע דהיו"ד בתנועת סגו"ל אמרי' דהעולם אין כונתם לשנות שם חיענקא משם חיענא רק לנענוע וקטנות ומפני מהירות המבטא מלשון העולם נשמע כעין ציר"י והביא ראי' לזה מהא דקי"ל בשמות אנשים ונשים בשם לעז כותבים אל"ף לבסוף כמו בשם בילא פעלטא נעכא אע"ג דמבטא נשמע בתנועת סגו"ל לבסוף כהברת עי"ן אפי"ה כותבין לכתחלה לבסוף באל"ף והטעם כיון הנחת השם הוא באל"ף לבסוף על קריאת קמ"ץ אע"ג דנשתרבב הלשון מפני מהירות המבטא לתנועת סגו"ל אין לשנות לכתוב בעי"ן דאמרי' העולם אין כונתם לשנות לקריאת שם בילא נעכא פעלטא לתנועת סגו"ל משם זה שהי' הנרתם בתנועת קמ"ץ ואין בזה שינוי כלל ועי' בכנס"י סי' ס"ג דמחלק בין סוף חיבה לתחילת תיבה מ"מ בשם חיענקא אם הוא בסגו"ל או בציר"י ודאי דמי לזה כיון דידוע לנו שם חיענקא ע"כ מפני מהירות המבטא אין מרגישין הבדל בין תנועת סגו"ל או ציר"י ע"כ נכתב בחד יו"ד ועי"ן כו' והאריך בזה. וכ' דלכתחלה ראוי לכתוב כן בעי"ן ויו"ד וכ' עוד דאה יכתבו חיינקא בב' יודי"ן יש לטעות שהוא פת"ח חריף כמו שם רייכיל ריינא חייקא טריינא דכותבין בב' יודי"ן כו' ואע"ג דבאמת אם הי' ידוע לנו בבירור דנק' בציר"י היו"ד הא' חיינקא שהיו"ד הי' נרגשת בציר"י הי' צריך לכתוב כן וליכא למיחוש לטעותא דיקראנו בפת"ח חריף דכיון דאיכא למקרי הכי כו' והכי ל"ח לטעותא דהקורא מ"מ הכא שאינו ידוע בבירור הקריאה אם הוא בסגו"ל או ציר"י יש לחוש שיקראנו בפת"ח חריף לא מצי למכתב הכי וכ"ש לפמ"ש דידוע שם אשה חיענא שם חיינקא נגזר משם חיענא ורק דרך קטנות נק' כן אפי' הי' קורין אותה בתנועת ציר"י לא עקרינן מעיקר השם חיענא וכותבין בחד יו"ד ועי"ן וגם אינו מורגש במבטא שם זה אם הוא בסגו"ל או בציר"י יש להורות לכתחלה לכתוב כן עכ"ד. והביא ששמע שגם הגאון ר' יעקב מקארלין הכשיר זר הגט יעוש"ה, ועי' בצ"צ סי' ר"כ בשם האשה הנק' חיענא שהיו"ד מורגש במבטא וכ' דמ"מ נ' דדי ביו"ד אחת דהא חיה ג"כ היו"ד מורגש במבטא וכותבים יו"ד אחת כו' מ"מ בס"ג גבי חייא כ' דנ' לענין היודי"ן לאו בהא תליא אלא במבטא שאם החי"ת בחירי"ק יש לכתוב ב' יודי"ן כו' וא"כ בנ"ד שהחי"ת הוא בציר"י סגי בחד יו"ד וכ"כ בפ"י בס"ג ש"נ אות ב' ס"ק ג' בענין ריינא שאם נק' הרי"ש בציר"י יש לכתוב רינא בחד יו"ד ומשמע ודאי כשהיו"ד נרגשת במבטא דעלה קאי וכ' ומיהו קשה על הש"ג משם סאייה דכותבים בב' יודי"ן הנם דהנקודות שוין לחיה אלא ע"כ צ"ל החילוק בין לה"ק לשאר לשון וכמ"ש הט"ג עצמו בש"נ אות פ' ס"ק י"ד גבי פייא וכמו אייא מארי כו' עכ"ד. והיינו כעין ד' הברית יעקב הנ"ל ועי' בחא"ש סי' צ"ח בענין גט שנכתב שם האשה חיענא דינה דמתקריא דינה וכ' דהי' צריך לכתוב בה"א בסוף כי שרשו נצמח משם חיה והוא שם נענועים כחו שרה סארקה ושם סאייה כו' ולו יהא דהוי ספק אם הוי משם חיה נמי צריך לכתוב לכתחלה בה"א ואם כי בדיעבד כשר באל"ף לכתחלה צריך לכתוב בגט כדינו וגם מ"ש בעי"ן לדידי הי' נ' דזה נצמח מקרא ותחיין את הילדים והו"ל לכתוב בב' יודי"ן ואף כי שם נכתב חסר בגט ראוי להיות מלא ומפרוש והי' ראוי לכתוב חיינה כן כ' לווילנא כשקיימתי חתימתם של רו"מ כו' עכ"ד. והיינו דלא כהברית יעקב והצ"צ הנ"ל ואח"כ כ' דכ' מווילנא דשמה הי' בחירי"ק החי"ת וכ' דא"כ הי' שם זה יוצא משם חייא כו' והי' לו לכתוב בחי"ת וב' יודי"ן ואל"ף כו' כי אם נק' בפת"ח כו' הוא משם חי' ואם נק' בחירי"ק הוא משם חייא ובין כך מ"ש חיענא אין לו שורש וענף עכ"ד יעוש"ה. והעיקר נ' לדינא כהברית יעקב והצ"צ והב"ד דווילנא לכתוב חיענא בחד יו"ד ועי"ן. אחר החי"ת ואל"ף בסוף:

יט בחא"ש סי' ס' בשם האשה חניה שכ' השואל לכתוב בה"א בסיף וכ' שהוא נגזר משם חנה וערערו עליו וכ' עליו דמה דפשיטא לי' דהוי משם חנה כו' לדעתי אפשר דהוי משם חנניא המפורש בקרא ובד' חז"ל בכמה דוכתי רק כיון דלפעמים קורין שם נקבה בשם זכר לכך קראו לה בחד נו"ן ולפ"ז יש לכתבו באל"ף מיהו כיון דהוי ספק אם אל"ף או ה"א יש לכתוב בה"א דמעלין בקדש ולא מורידין כו' וגם אם הוי ראוי לכתחלה לכתוב באל"ף מ"מ אם שינה כשר כיון דהוי באותיות המתחלפות כו' לכן ח"ו לערער על הגט והמערער נדון כמוציא לעו על הגט ואח"כ כ' עוד דאף אי נימא דנגזר משם חנניא הא בחנניא גופי' דעת הט"ג לכתוב בה"א בסוף כמ"ש במקרא בחמ"ו וא"כ לפ"ז ודאי יפה עשה שכ' חניה בה"א בסוף כו' יעוש"ה:

וכעת ראיתי באה"ש ס"ק כ"א שהביא בשם השואל ומשיב ח"ג סי' קכ"ט באשה ששמה חיענא החי"ת בשו"א והיו"ד בסגו"ל וכ' בגט חייענא בב' יודין וערערו עליו דלפ"ז צריכא שתהי' הקריאה בפת"ח חריף כו' והשואל או' לחלק כו' היכא שהיו"ד לנקודה כמו בילא כו' אם יכתוב ב' יודי"ן ישתנה ההברה אבל במקום שהן המבטא בעצמה בזה ודאי צריך שיכתוב ב' יודי"ן והשו"מ הסכים עם השואל דגם לכתחלה יש לכתוב ב' יודי"ן והוא השיג עליו והאריך בזה. וסיים שלא לכתוב רק בחד יו"ד ועי"ן וכ' דנ' דיש לכתוב ה"א בסוף שהוא נגזר משם חי' או חנה ובכל זה אם נק' היו"ד בסגו"ל אבל אם נק' היו"ד. בחירי"ק או בציר"י ודאי צריכין לכתוב בב' יודין ובלא עי"ן עכ"ד. והיינו כהחא"ש הנ"ל וכבר כתבתי דהעיקר כהברית יעקב והב"ד דווילנא הנ"ל דיש לכתוב חיענא בחד יו"ד ועי"ן אחר החי"ת ואל"ף בסוף:

כ בתשובת ר"ח כהן סי' ע"ג באשה ששמה חיה וכ' בגט חייא בב' יודי"ן ואל"ף לבסוף כו' והאריך בזה. וכ' אח"כ ואין לפסול מחמת ששם אשה ראוי לכתוב בסוף בה"א ובגט זה נכתב באל"ף לבסוף כו' גם אין לפסול מפני שכ' יו"ד יתרה חייא ושם היה אין כותבין רק ביו"ד אחת אין פסול מחמת זה. שהרי גבי שם בנימין כ' בש"ע סעי' ל' דיש לכתבו חסר יו"ד בתרא ובד"מ הביא כמה דעות דכותבין מלא וכ' בס"ש להל' דלכחחלה יש לכתוב מלא דהא קי"ל אפי' מה שראוי להיות חסר וכ' מלא כשר כיון דבמבטא הוא כאלו הי' מלא כו' א"כ ה"ה בנ"ד נמי הא במבטא אין ניכר הפרש בין שה חיה ביו"ד אחת או בב' יודין וא"כ אף אם ראוי לכתוב ביו"ד אחת וכ' בב' יודי"ן כשר לכן נ' שאין להוציא אשה מבעלה ופשיטא שהולד כשר עכ"ד. והובא דבריו באה"ש ס"ק י"ט ותמה עליו דהא דקי"ל דמה שראוי להיות חסר וכ' מלא דכשר זהו רק אם כ' לאחר חירי"ק או ציר"י יו"ד יתרה דזה אינו הפרש בקריאה דהא חירי"ק וציר"י מושכין אחריהן יו"ד וכן אם כ' וי"ו יתרה אחר חול"ם ושור"ק שהן מושכין אחריהן וי"ו אבל חי"ה החי"ת בפת"ח ואין מקום ליו"ד אחרי' וכיון שכ' בב' יודי"ן חייא א"א לקרות החי"ת כ"א בחירי"ק והא איכא שינוי שם כו' והביא תשו' ד"ח ח"א סי' קי"א הביא מעשה שכ' שם חיה חייה בב' יודי"ן ונדחק שם להכשיר וכן בח"ב שם סי' ק"ס קס"א שכ' שם חיה חייא בב' יודי"ן ואל"ף בסוף וצדד להכשיר והשיג עליו וכ' כי לפ"ד הן חייה הן חייא א"א לקרות בפשיטות רק החי"ת בחירי"ק והיו"ד הב' בקמ"ץ והרי זה שינוי שם גמור ומ"ש שם כו' וא"ל דיבאו לטעות משום שרגילין לקרות חייא בחירי"ק ע"ש התנא ז"א דלא מחלפי שם אשה בשם תנא וגם כיון דיכולין לקרותו כפשוטו חייא בפת"ח חריף כדרך שקורין ההמון כו' וכ' עליו הנה מלבד דגם בלשון לעז יש שינוי במבטא בין פת"ח פשוט לפת"ח חריף הרי בלה"ק אינו בנמצא כלל פת"ח חריף כו' וא"כ הרואה כ' חייה או חייא בע"כ צריך לקרות בחירי"ק ובקמ"ץ ומ"ש דלא מחלפי שם אשה בשם תנא מה יועיל לנו זאת כיון דבע"כ הקורא צריך לקרות כמ"ש לפניו עכ"ד. ודבריו נכונים:

עוד הביא שם בשם כרם שלמה שכ' להסתפק בשם חיי שרה אם לכתוב חיי שרה כמ"ש בתורה או חיה שרה וכ' עליו דאין כאן מקום ספק כלל דודאי ב' שמות מלוקטים המה וצריכין לכתוב חיה שרה ואפי' אם היא חותמת א"ע חיי שרה אין משגיחין בטעות דילה עכ"ד. וגם בזה דבריו נכונים:

כא בחא"ש סי' קצ"ה בגט הנשלח לעיר אתת כו' מעיר אחת ממדינת וולאחייא ונכתב שם האשה חינא בלי יו"ד אחר הנו"ן וכפי הברת מקום האשה ומקום נתינת הנס הוי ההברה חיניא ביו"ד אתר הנו"ן כו' ובט"ג כ' דבכה"ג דנק' ביו"ד פסול אם נכתב בלי יו"ד והביא השואל פלוגתת הפוס' אם נכתב במקום הכתיבה שם מקום הכתיבה ולא ידעו אז דהוי נשתנה בשם מקום הנתינה דיש פוס' דהגט כשר ויש פוסלין כו' וכ' דיש לחלק דהיכי דהי' האיש או האשה במקום הכתיבה כיון דעכ"פ נק' שם כן א"כ הוי שמה כך ולא כ' שקר רק דהוי חשש דיש להם שם אחר במקום נתינה בזה יש פוס' דמכשירין אבל אם לא הי' שם במקום הזה מעולם מה בכך דיש אנשים שקורין להם שם כך עכ"פ זה המגרש או המתגרשת לא הי' שם מעולם א"כ לא הי' להם מעולם שם זה מה בכך דבמקום נתינה כותבין כך עכ"פ זה האיש או האשה הם במק"א ולא הי' להם שם זה מעולם א"כ שקר כ' וחתמו דשם המגרש או המתגרשת אין להם שם זה מעולם והאריך בזה. ופ' דבשם האשה פסול מה"ת יעוש"ה:

כב בחא"ש סי' קצ"א בשם אשה תאווה איך כותבין בגט אם באותיות הנ"ל או בשם חבו כו' וכ' דראוי לכתוב חאווה ולא חבו עכ"ד. ועי"ש עוד בסי' קס"ז שכ' שם האשה בגט גיוצא ביו"ד והי' לו לכתוב בוי"ו וכ' דזה אינו שינוי גמור דאינו מורגש במבטא כל כך וגם הוי באותיות המתחלפין באותיות אהו"י שיש מקילין בזה ואין לההמיר בזה אם כבר נשאת עכ"ד:

אות ט

כג בארי' דבי עילאי סי' ל"א בענין שם טויבא שמבואר בט"ג שלפי הברת מדינתינו יש לכתוב טאבא באל"ף והביא בשם חותנו דס"ל נמי כהט"ג לכתוב טאבא באל"ף והוא כ' דצריך לכתוב טויבא בוא"ו יו"ד אחר הטי"ת כו' וכ' דנ' דשם זה. נגזר משה"ק יונה דלועזים בלשון דייטש טויב ובלא יו"ד הי' המובן בלעז לשון טוב שבלשון הק' ולא על טויב שבלשון לעז ולאשר שם טויבא נגזר משם יונה כו' לכן צריך לכתוב בשם טויבא ג"כ בוא"ו יו"ד כמו טויב הלעז של יונה וגם דבגט צריך לכתוב ג"כ לשון מבורר וכשכותבין שם זה בוא"ו יו"ד וכותבין טויבא נתברר הדבר שהוא קריאת שם אשה אבל אם הי' כותבין שם טובא בוא"ו לבד ולא עם יו"ד לא הי' ניכר שהוא שם אשה ורק כמלתא בלשה"ק מאי ארי' פורתא אפי' טובא נמי כו' ולכך מבררין הדבר בגט שבקריאת שם זה אינו במלאפו"ם ולפיכך כותבין ביו"ד אחר הוא"ו כדי שלא יהא נק' במלאפו"ם ומזה יתברר שהוא שם אשה כו' והאריך הרבה בזה, וסיים דנ' לכתוב טויבא בוא"ו יו"ד כד' הב"ש כו' ועכ"ז מחמת שאני יודע בעצמי שאינני בקי לא בחכמת ההגיון ולא בחכמת הדקדוק לכן הנני מבטל דעתי מפני דעת כבודו ודעת הט"ג כו' עכ"ד יעוש"ה. ועי' בחא"ש סי' פ"ד שכ' דכן עיקר לכתוב שם האשה טאבא כדרך שנק' במדינתינו וכ"כ בט"ג ושם טויבא הוא בטעות גם ראיתי חתימתה כך באל"ף אחר הטי"ת עכ"ד. ועי"ש עוד בסי' קצ"ב שכ' נמי כי זה כלל בידינו שבגט צריך להיות נכתב כפי קריאת לשון בנ"א וא"ב הכל קורין שם טאבא בקמ"ץ אחר הטי"ת ואם יהי' נכתב בוא"ו יו"ד יהי' בחול"ם והוי שינוי השם ממש ולכך לכתוב כפי הקריאה רק טאבא כו' והאריך בזה, וסיים אבל לכתוב בגט רק שם טויבא א"כ דלדעתי הוי שינוי השם ממש עכ"ד יעוש"ה. והיינו דלא כהארי' דבי עילאי הנ"ל אלא כחותנו והט"ג הנ"ל ועי' בזכרון יעקב סי' נ' שכ' דבא מעשה שהי' שם האשה טובא וכתבנו בהסכם האב"ד דביר"ז והמו"ץ דסינבערג ובהסכמתי טויבא והגם כי הכרעת הט"ג שאין לכתוב ביו"ד אחר הוא"ו אך יען כי לפי הברת מדינתינו בלא יו"ד אין שוה הברה נכרת רק הלעז של חרש טובא לכן כתבנו עם יו"ד כדי להכיר הברת החול"ם והיו"ד כמו הוי גוי ופשוט עכ"ד. הרי שדעתי כדעת הארי' דבי עילאי הנ"ל ועי' בתשו' מהרי"מ סו' י"ז שכ' להשואל להכריע לכתוב שם טאבא באל"ף אחר הטי"ת כמבואר בט"ג אף כי' דנ' דשם טאבא הוא משם יונה בלה"ק ובספרי תנ"ך של טייטש ראינו כי שם טויב בוא"ו יו"ד אחר הט'. עכ"ז אין דורשין בשמות והכל הולך אחר הברה במדינתינו ובמדינתינו הברת שם טאבא הוא בקמ"ץ כמו שם גאלדא וידוע דקמ"ץ משך אל"ף אחריו כו' אך אעפ"כ אולי הברת מדינתו הרבה בענין אחר שאינו ניכר במבטא שם האל"ף היינו שאין קורין טאבא בקמ"ץ אינו או' בזה וכל א' יכול להכריע לפי הברת מדינתנו עכ"ד. ובסי' ל"ט שם כ' דבדיעבד כשר אם כ' טויבא בוא"ו יו"ד כו' וכמ"ש הט"ג בעצמו ובדיעבד כשר והאריך בזה יעוש"ה, והובא דבריו בפ"ת כאן אות ט' טויבא וכ' ששמע בשם הגאון רא"ל אב"ד דק"ק בריסק שצוה לכתוב טאובא באל"ף וא"ו כאשר כן הוא הברת מדינה זו שקורין זה כך כאלו הטי"ת בקמ"ץ והאל"ף במלאפו"ם ואח"כ הביא ד' המים חיים חאה"ע סי' ס"ג אות י"ח שכ' לכתוב שם טויבא בוא"ו יו"ד ובאות ל"א כ' שהעיד לפניו רב א' זקן ומומתה שהגאון בעל ט"ג בעצמו חוזר בו והורה בע"פ שיותר טוב לכתוב בלא אל"ף רק בוא"ו יו"ד וגם הגאון ר' דוד צבי מקרעמניץ כ' ג"כ בגט טויבא בוא"ו יו"ד וכ' בפ"ת דכן ראיתי בכמה ק"ק נוהגים גם עתה לכתוב לכתחלה טויבא כמבואר בב"ש וכן הועתק בגט מקושר ולזה דעתי נוחה עכ"ד. והיינו כד' ארי' דבי עילאי והזכרון יעקב הנ"ל וכן צ' עיקר לדינא לכתוב טויבא בוא"ו יו"ד. וכעת ראיתי בצ"צ חאה"ע סי' רכ"א באשה ששמה טובא דבב"ש כ' טויבא והשואל לא רצה לכתוב כן בי אינה נק' כן במדינתינו וצוה לכתוב טובא ומצא ג"כ בש"ג רק נסתפק ממ"ש בט"ג לכתוב טאבא וע"ז מסיק כיון דבמדינתינו קורין בשורו"ק פשיטא דיש לכתוב טובא וכ' אליו דיפה. כ' בהגט דבענין האל"ף אין שום מקום לספק כיון שהברה שלנו מסכים ג"כ לכתוב טובא בוא"ו א"כ מהכ"ת נכתוב באל"ף ודאי אם יכתוב טאבא באל"ף ה"ל שינוי שמה אמנם בענין מה שדילג היו"ד נ' דהדין עמו דמקום ספק הוא דזה פשוט דשם טובא הוא לעז של עוף יונה דבלשון אשכנז קורין ליונה טויב וכיון דכנס"י נמשלה ליונה לכך י"ל שקראו להן שמות הנשים על שם זה כו' ומש"ה נכתב ביו"ד טויבא דהכי נכתב הטייטש שבעו"א בישעי' ובתהלים בלעז של יונה טויב דא"ל דנמשך משם טוב או טובי' דא"כ אינו ענין כלל ליו"ד אחר הוא"ו ומ"ש אל"ף אחר הבי"ת ולעז דיונה ליכא אל"ף ע"ז כ' בפסקי מהרא"י סי' קמ"ב שכך רגילין לכתוב בשמות הקצרות של עיירות ווינא א"כ יש לומר כך נהנו להוסיף א' לשינון ואף אם לא נחליט לומר דטויבא נמשך מלעז דיונה מ"מ פשוט שהברה אחת להן לפי לשון אשכנז טויב טויבא וכיון דלפי עיקר הנחת הלשון צ"ל טויבא ביו"ד א"כ מה שאנו קורין בלא יו"ד נמשך לנו זה ממה שאין אנו מדברים הלשון שכנו בצחות דהכי אנו לועזים על יונים טובען בלא יו"ד אע"פ דבזה ברור של עיקר הלשון אשכנז צ"ל ביו"ד אלא לפי שאין אנו מדברים בלשון כדבעי קורין בלא יו"ד א"כ הרי פ' מהרא"י סי' קמ"ב לכתו: רוטונבורק בקו"ף לבסוף אע"ג שקורין העולם בגימ"ל לבסוף לפי שבמדינה שמדברים לשון אשכנז לח ושנון מדברים בקו"ף ואחר שנון לשון אשכנז אנו כותבין בגיטין כו' הרי שפ' לכתוב בקו"ף כי' משום דאזלי' בתר שינון הלשון כו' וכיון שכן בנ"ד נמי כיון דמה שאנו קורין טובא בלא יו"ד הוא מפני שאין אנו מדברים הלשון אשכנז בצחות וראי' שגם יונים אנו קורין טובען בלא יו"ד ולפי אמיתת לשון אשכנז צ"ל דוקא ביו"ד א"כ י"ל שיש לילך בתר צחות הלשון ולכתוב טויבא ביו"ד וכמו שנכתב בכל הסדרי גיטין והאריך בזה. וכ' אח"כ די"ל דמהרא"י לא אמר לילך בתר שינוי הלשון אלא במדינת אשכנז עצמו כו' אבל לשונינו לשון זה שבליטא כו' אע"פ שמקור לשון אשכנז נתחרק הרבה מעצם הלשון כו' י"ל דיהי' חשוב שינוי הלשון מדברת הנהוג בינינו כו' רק כיון שאפי' בלא זו הסברא אם כ' טובא ודאי אין מיחוש בדיעבד אפי' לדעת מהרא"י כיון דנק' כן בפ"כ ולילך בתר שינון הלשון אינו רק חשש דלכתחלה והכא א"א לחוש אפי' לכתחלה כיון דיש חששא דשינוי השם לפמ"ש הט"ג שאין אנו מקפידין אחר שינוי הלשון כו' וגם באמת יש סברא לחלק אפי' לפ"ד מהרא"י הנ"ל דלשון מדברת הנהוג בינינו אין שייך כלל להעמידו על שיכון לשון אשכנז כו' ע"כ נ' שיש להורות כן למעשה לכתוב טובא בלא יו"ד אחר הוא"ו אך אם חותמת עצמה ביו"ד צ"ע די"ל דבכה"ג אפשר יש לכתוב ביו"ד אבל אם אינה חותמת א"ע כלל וכ"ש כשחותמת א"ע טובא די בגט א' טובא עכ"ד יעוש"ה והיינו כד' הט"ג והחא"ש הנ"ל ולא כהאר"י דבי עילאי והזכרון יעקב הנ"ל ומ"מ העיקר לדינא לכתוב טויבא בוא"ו יו"ד אחר הטי"ת וכמ"ש הארי' דבי עילאי והמ"ח והזכרון יעקב והפ"ת הנ"ל וכ"פ באה"ש ובס"ק ג' הביא ד' הפ"ת הנ"ל:

ועי"ש עוד בזכרון יעקב שכ' דבא מעשה באשה אחת אשר שם העריסה האדא וגם בכתובה נכתב כן כו' אך כי שם משנין עצמם על שם אשכנז לכן נק' בפ"כ האנכען לכן הוריתי שיש לכתוב האדא עם ב' אלפי"ן וג"כ יש לכתוב דמתקריא כי מאחר שב' השמות בלשון לעז יש לכתוב דמתקריא האנכען והגם כי חתימתה הי' תמיד יאהאנע אך זה שם א"י לכן לפ"ד אין לכתוב החתימה כלל ועי' ב"ש אות ה' גבי יאנע עכ"ד ועי' במשיב דבר ח"ד סי' ע"א שכ' נמי השואל לכתוב האדא דמתקריא האנכען ותקע עצמו לדבר הלכה זו ע"פ הגאון מוהר"א פאסוועלער כו' והאריך הרבה בזה ומסיק דיש לכתוב האדא המכונה האנכען אבל לכתוב דמתקריא בנתים זה א"א במקום דרובא קורין האנכען וכ"ז לכתחלה אבל בדיעבד אם כ' דמתקריא כשר וכמ"ש הב"ש בשם תשו' רמ"א שאם כתב דמתקריא במקום המכונה כשר עכ"ד יעוש"ה:

כד נשאלתי מהרב הגאון ר' חיים דוד שלמה אב"ד נאווידבאר בשם האשה שאומרת ששמה טשירה ונסתפק אם לכתוב טשירה מחמת שהיא קרובה למדינת וואלין לכן יש לכתוב כן או אולי קיצור השם משם ציריל שנמצאו במדינתינו ולכן יש לכתוב צירא או אולי הוא נגזר משם וגם את הצרעה שכתוב בתורה עכ"ד ונ' דצריך לכתוב טשירא דבגט כותבין כפי קריאת לשון בנ"א כמ"ש המ"ג בכ"ד והחא"ש וגם היא נכתבת כן באגרות וכבר כ' הט"ג בלק"ש ס"ק מ"ב בשם הגאון מליסא שהשמות נכתבים בגט כמו שנכתבים באגרות וכותבין באל"ף בסוף ובפרט אם היא חותמת א"ע באל"ף בודאי הכותבין באל"ף בסוף:

אות י

כה בארי' דבי עילאי סי' ל' בענין שם יהודית איך לכתוב בגט אם יהודית או יודית כו' והנה האשה יכולה לחתום ותמיד חותמת א"ע בשם יהודית וכ' דיש לעי' על הב"ש שכ' יודית שם אשה דאמאי לא יהי' כותבין לכתחלה שם האשה יהודית כמ"ש בתורה פ' תולדות וכתב דטעמו של הב"ש משום דאותה יהודית רשעה היתה כו' לכן לא מסקינן בשמה והביא דכ"כ הישוי"ע והק' עליו והאריך בזה וכ' דיש לחלק דהא לא מסקינן בשם רשעים רק היכי דהשם רשע הוא שם העריסה שם העצם כגון דואג ועפרון ע"ז אמרי' שם רשעים ירקב משא"כ בנ"ד דשם העריסה של האשה הרשעה היא אהליבמה רק דעשיו כינה לה שם יהודית לשבח שכופרת בע"ז כמ"ש רש"י שפיר י"ל דכה"ג מסקי' בשמייהו והראי' לזה דהרי מצינו בקידושין י"ב ב' וביבמות ס"ה דאיכא יהודית דביתהו דר"ח וכ"כ באו"ח הלכות חנוכה בהג"ה יהודית וכ"כ במרדכי כו' ושם כ' שהיתה בת יוחנן כה"ג וכן ביוצר של שבת חנוכה סבבתני בלילה היא יהודית כו' וכ' אח"כ עכ"פ כיון דחזי' דאשת ר"ח הי' שמה יהודית וכן בת יוחנן כה"ג מסתמא מסקי' בשמייהו כיון שהוא שם עילוי כדקי"ל אשת חבר כו' ולא לומר דנק' יודית בלא ה"א שלא מצינו כלל שם זה בשום מקום שיהי' נמצא בה איזה עילוי וגם כיון דלא נתברר איך הי' שם העריסה אם יודי או יהודית ויכול להיות בשם העריסה הי' יהודית בה"א וקריאת שמה יודית הוא רק מצד קיצה"ש לכן נראה בנ"ד שהי' חתימתה בשם יהודית לכתוב בהגט יהודית לבד ובאשה אחרת שלא יכולה לחתום כלל ובקריאת שם העולם היא נק' בשם יודית ואין ידוע שם העריסה שלה צריך לכתוב בגט יהודית המכונה יודית עכ"ד ועי' לעיל סי' צ"ח מ"ש שם בשם השם ארי' ח"א בסוף הספר בתשובות שם סי' ה' ובשם הספר דברי יעקב סי' ע"ט והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בארי' דבי עילאי מ"ש בשם המגרש שקורין אותו לס"ת בשם אליעזר רק בשם העולם נק' ליזר בציר"י אם כותבין המכונה ליזר כו' והאריך בזה וכ' דא"צ לכתוב המכונה וכ' לבסוף ואעפ"כ נ' דמאן דחש לדעת סדר מהר"ש לכתחלה המובא בב"ש אות ל' אפשר דראוי לכתוב המכונה אף כשיקרא בציר"י ולעי' באות א' היכא דאיכא פלוגתא אם הוא קיצה"ש כותבין שניהם עכ"ד ועי' לעיל סי' ה' מ"ש בזה והעלתי דלכתחלה יש לכתוב המכונה ליזר אבל בדיעבד אין לפסול יעוש"ה:

כו בזכרון יעקב סי' נ"ב בגט שהי' שם המתגרשת בפ"כ יאחא ובני משפחתה קורין אותה יחנא ושם העריסה א"י עי' ט"ג אות י' שכ' דלכתחלה יש לכתוב בחי"ת כו' ובלא אל"ף לכן הוריתי שיש לכתוב בלא אל"ף אחר היו"ד ובחי"ת כו' ויש לכתוב יאחא דמתקריא יחנא כמבואר בכמה מקומות לילך אחר הרוב ועל שם המיעוט דמתקריא עכ"ד:

אות ל

כז בחא"ש סי' ד' בשם ליבקא שנסתפקו אם נק' בבי"ת או בפ"א ולא. חתמה עצמה מעולם אך ידוע לה ששם זה ניתן לה מזכר שהי' שמו ליפא נ' בזה דיש לכתוב בפ"א דזה הוי כידוע ששמה בפ"א כיון שנק' ע"ש הזכר ובזה נ' דאם שינה אפי' בדיעבד פסול וכדעת הב"ש באות ל' דהיכא דידיע ושינה אפי' בדיעבד פסול ואין משגיחין על מה שאין השינוי ניכר במבטא כו' ואח"כ הגיע לידי תשובת הגאון מליסא שהסכים לדברינו עכ"ד יעי' בג"מ שכ' דנ' עיקר כהרש"ל דכיון שנק' היטב ואין הרגש כ"כ בקריאה בין ב' לפ' כיון שמדגישין הב' אין נבחן כלל לשינוי בין הפ"א להבי"ת כו' עכ"ד הובא דבריו בפ"ת כאן או בנד"ז של החא"ש הנ"ל דידוע לה שכם זה ניתן לה מזכר שהי' שמו ליפא י"ל דאף להג"מ הנ"ל פסול הגט אם כ' בבי"ת ועי' באה"ש ס"ק ד' שהביא ד' החא"ש נ' שהסכים לדבריו ועי' בד"ח בשער התשובות שכ' ע"ד החא"ש הנ"ל לדעתי הדבר צ"ע והעיקר לדינא כהחא"ש הנ"ל עוד הביא באה"ש בשם הד"ח דאם שמה מעריסה ליבא וקורין אתה ליבקא לכ"ע אין לספק בשם ליפקא בפ"א כלל דליפא בפ"א הוא שם איש וכ' עליו ונ' דצריכין לכתוב ליבא דמתקריא ליבקא ול"א דהוי קיצה"ש משום דהוי אלחנן כמו חנן עכ"ד:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה