אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות תרומות

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות תרומות

הלכות חלה

סימן שלא

סעיף ד

יא העכו"ם עי' בשעה"מ פ"א מהל' תרומות מ"ש ע"ד המח"א הל' שלוחין סי' י"א לענין פועל עכו"ם אי אמרי' דיש שליחות לעכו"ם והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ח ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש. עוד בשעה"מ פ"ד מהל' תרומות מ"ש והאריך בזה:

סעיף כא

ב לא אמר כלום. עי' ט"ז ס"ק י"א שכ' משום דכתיב ראשית בעי' ששירי' ניכרין ועי' לעיל סי' שכ"ב ס"ק א' מ"ש ע"ד הט"ז והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף כה

ג מן המוקף. עי' במשל"מ פ"ג מהל' תרומות הל' י"ז במגיה שם מ"ש לענין מידי דרבנן אי בעי' מוקף כו' ועי' בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' ז' מה שהק' עליו ובעפרא דארעא שם אות י"א ועי' בשעה"מ פ"א מהל' תרומות שם מה שהשיג על הארעא דרבנן ומ"ש לענין דמאי אי בעי' מוקף ומאי שהשיג על המהרש"א קידושין כ"ז א' ועי"ש עוד בארעא דרבנן ובעפרא דארעא שם אות י' מ"ש לענין הא דבעי' מן המוקף אי הוי מדאורייתא או מדרבנן והאריך בזה וע' בדברי אמת בענין חלה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף לא

ד שלא ברשות. עי' ט"ז ס"ק ט"ו שכ' ליישב דברי הרמב"ם דלפ"מ דמשני דדוקא תרומה דמצוה היא שוב ל"ק קושי' הש"ס שם הא בעי' לדעתיכם כו' ואף לאביי א"ל לאוקמא בעשאו שליח כו' ועי' בבאר יעקב שכ' דלפ"ד יש ליישב קושי' התוס' עירובין ע"א א' ד"ה כלך כו' וכ' אח"כ ואפשר יש עוד קצת הוכתה מעירובין להט"ז דאי מיירי בכלך אצל יפות דעשאו שליח א"כ הנידון דומה לביטול רשות דשאני בתרומה כיון דהי' עושה שליח מעיקרא אע"ג דלא פי' לו שיתרום היפות מ"מ למיחוש ה"ל לתרום מהיפות א"ו דדעתו מתחלה הי' על יפות משא"כ לענין ביטול מי הגיד לנו דנימא דמסתמא הי' דעתו ג"כ מתחלה לזה אבל לפרש"י דלא איירי כלל בעשאו שלית כי סברת הט"ז ניחא עכ"ד וכ"כ הקצה"ח סי' רס"ב ס"ק א' דמד' רש"י עירובין הנ"ל מוכח כד' הט"ז והאריך בזה ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' ס"ח ובבאר יצחק חאו"ח סי' א' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ק"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף לג

ה קטן עי' ביאורי הגר"א ס"ק ע"ח שכ' ול"נ דהל' כסתם דלעולם לא הוי תרומה כו' ועי' באמרי בינה דיני תו"מ סי' ח' שכ' דגם רש"י ס"ל לפסוק כסתמא דמתני' בב"מ ע"א ב' גבי הא דקטן לית לי' שליחות כו' וכ' להוכיח מד' התוס' שבת נ"ד ב' ד"ה הוה מעשר כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשעה"מ שם הל' ט"ז מ"ש והאריך בזה:

סעיף סו

ו אחד מי'. עי' ש"ך ס"ק ל"ז שכ' והמעשר הזה הוא ללוים זכרים ונקבות שנא' ולבני לוי הנה נתתי כל מעשר ב"י לנחלה עכ"ד וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"א מהל' מעשר הל' א' דנתנו ללוים בין זכרים ובין נקבות ועי' בחינוך מצוה שצ"ה שכ' נמי דנוהגת בזכרים ונקבות ולא ידעתי מנ"ל הא דמע"ר נוהגת בנקבות והא כתיב במדבר י"ח פ' כ"ד כי את מעשר בני ישראל אשר ירימו ובכמה מקומות אמרי' דבני ישראל למעוטי נשים בקידושין ל"ו א' גבי סמיכות ותנופות כו' דאינו נוהגת בנשים וממעטינן מן בני ישראל ולא בנות ישראל וכן במנחות ממעטינן מן בני ישראל דאין נשים מניפות אבל באמת ניחא ד' הרמב"ם והחינוך לפמ"ש הרא"ם בר"פ אמור דמבני לא ממעטינן בנות ממשמעותי' כ"א היכא דאיכא יתורא כמו בטומאה דכתיב הכהנים בני ולא בנות וסמיכה ותנופה דפטרו דהמה מ"ע שהזמ"ג ממילא נשאר בני ולא בנות דפסולה בהו כו' וא"כ הכא גבי מע"ר דליכא יתורא וגם הוי מ"ע של הזמ"ג לא ממעטינן בנות ושפיר ד' הרמב"ם והחינוך הנ"ל ועי' פרמ"ג באו"ח סי' י"ד בא"א ס"ק ב' שכ' ליישב קושי' המג"א שם על המחבר שפ' דהאשה כשרה לעשותן ציצית דהא בכ"ד דרשי' ב"י ולא בנות ישראל כו' עפ"ד הרא"ם והאריך בזה. ועי"ש עוד בפרמ"ג בפתיחה כוללת ח"ב אות ט"ו מ"ש והאריך בזה. ובאמת מבואר להדיא בריטב"א קידושין ל"ו א' ד"ה בי' כהרא"ם ולא ראה הרא"ם ד' הריטב"א שכבר הקדימו בזה ועי' בלימודי ה' לימוד ל"א מ"ש בד' הרא"ם והאריך בזה ועי' בארצה"ח שם בהמאיר לארץ אות ד' ובא"י אות א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה:

סעיף קמו

ז בהג"ה מעשר עני כו' עי' ש"ך ס"ק קס"ו שכ' דאין חייבין מיתה על טבל של מ"ע והוא מד' הסמ"ג לאוין סי' קמ"ז הובא בב"י שכ' דאין בטבל זה מיתה אלא מלקות כו' והביא ד' התוס' יבמות פ"ו א' ד"ה אי מהתם דס"ל בתי' הב' דחייב מיתה אף בטבל של מ"ע וכן מבואר להדיא ברמב"ם פ"י מכא"ס הל' כ' שכ' וז"ל אבל האוכל מדבר שניטלה ממנו תרומה גדולה ותרמ"ע ועדיין לא הפריש ממנו מעשרות ואפי' לא נשאר בו אלא מ"ט ה"ז לוקה משום אוכל טבל ואין בו עון מיתה שאין עון מיתה אלא בתר"ג ותרמ"ע עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאין חייבין מיתה על טבל של מ"ע וכן ס"ל להראב"ד שם כהרמב"ם וכ"כ נמי הרמב"ם בס' המצות שלו דאין חייבין מיתה על טבל של מ"ע ולא ידענא דאמאי לא הביא הב"י ד' הרמב"ם והראב"ד אלו ועי' בכ"מ ובמ"ע שם מ"ש בזה ועי' במהרי"ט ח"א סי' כ"ה מ"ש בד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' במשל"מ שם שהביא ד' התוס' הנ"ל ועי' בר"ן נדרים פ"ד ב' ד"ה וחכמים דס"ל דחייבין מיתה על טבל של מ"ע והיינו כהתי' הב' של התוס' הנ"ל וכן הוא דעת הרע"ב פ"ד דדמאי מ"ג דחייבין מיתה על טבל של מ"ע ובאמת מבואר כן להדיא בירושלמי בדמאי שם הובא בר"ש שם ובתיו"ט שם דחייבין מיתה על טבל של מ"ע דאיתא שם ר' אבא בר ר"ה בשם רב האוכל פירותיו טבולין למ"ע חייב מיתה מ"ט דר"ע מכיון שהוא יודע שהוא בעון מיתה מפריש מ"ט דרבנן בלא כך קורא שם וא"צ להפריש עכ"ל הרי מבואר להדיא דבטבל של מ"ע חייב מיתה ועי' בהגהות מהר"י לנדא ביבמות שם שהביא דבמדרש איכה בפ' גלתה יהודא מעוני מפורש שחייב מיתה על טבל של מ"ע וכן ראיתי בהגהות הרש"ש על הרמב"ם שם שהביא נמי ד' המדרש וד' הירושלמי ועי' בדברי אמת בענין טבל שהביא נמי ראי' מד' הירושלמי. ותמה על התוס' דאמאי לא הביאו ראי' לתי' הב' מד' הירושלמי הנ"ל כו' והאריך בזה ובד' הרמב"ם ומסיק דדעת הרמב"ם והראב"ד והסמ"ג והרמב"ן דטבל הטבול למעשרות אחר שהפרשו תר"ג ותרמ"ע אינו אלא בלאו אבל התוס' ורש"י ביבמות והריטב"א שם והר"ש והר"ן והרע"ב דהוי במיתה עכ"ד ועי' בהגהות מצפה איתן ביבמות שם מ"ש ליישב דאמאי לא הביאו התוס' ראי' מהירושלמי ומ"ש בשם המעיה"ח:

ח דיני צדקה. עי' ט"ז ס"ק ל"ב שהביא ד' הב"ח שכ' שהמעשר של ממון שלנו אין בו חיוב לא מה"ת ולא מדרבנן והשיג עליו שהרי בסי' רמ"ט מבואר שחיוב גמור הוא כמ"ש כל הפוס' והב"י בשם הירושלמי עכ"ד ובאמת משמע מד' הספרי שהביאו התוס' בתענית ט' א' דיה עשר דהוי חיוב מדאורייתא שכ' וז"ל הכי איתא בספרי עשר תעשר את כל תבואת זרעך כו' אין לי אלא תבואת זרעך שחייב במעשר רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים מניין ח"ל את כל דהוי מני למימר את תבואתך מאי כל לרבות רבית ופרקמטיא וכל שאר רווחים. עכ"ל ומשמע מד' הספרי אלו דהוי חיוב מדאורייתא ודלא כהב"ח שס"ל דאף חיוב מדרבנן אין בו ולא ראה הב"ח ד' התוס' בשם הספרי וגם הט"ז לא ראה ד' הספרי אלו שהרי לא הביאו וכן ראיתי בשאר אפרים סי' פ"ד בהג"ה שהק' על הב"ח מדברי הספרי וכ' דום מהט"ז נעלם ד' הספרי ועי' בביאורי הגר"א לעיל סי' רמ"ט ס"ק ב' שהביא ד' הספרי ועי' בחו"י סי' רכ"ד בתשובת הגאון רב דוד אופינהיים שהשיג נמי על הב"ח מד' הספרי אך כ' דלא הוי אלא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא והביא דכן מצא מפורש במדרש תנחומא ובילקוט פ' ראה וז"ל עשר תעשר אמר ר' אבא רמז לפרקמטוטין ולמפרשי ימים שיהי' מוציאין א' מעשר לעמלי תורה עכ"ל נמצא שהפרשות מעשר מפרקמטיא וכספים הוא רק אסמכתא בעלמא דהא קא' ר"א רמז לפרקמטוטין כו' והאריך הרבה בזה והחו"י שם הסכים להב"ח דאין בו חיוב אפי' מדרבנן והאריך בזה והשבו"י ח"ב סי' פ"ה הסכים נמי להב"ח דאין בו חיוב אפי' מדרבנן כו' והביא דגם בתשובת פנ"י סי' ב', ס"ל כן והאריך בזה ועי' במשנת חכמים פ"ד מהל' יסוה"ת ביבין שמועה אות ב' שהביא דברי השל"ה שהוכיח מדברי הספרי הנ"ל דהוי מדאורייתא כו' והיינו כהג"ה של השער אפרים הנ"ל וגם הביא דברי החו"י כו' והוא השיג עליהם וכ' להוכיח כהב"ח מהירושלמי פ' נערה שנתפתתה גבי המבזבז כו' דאין בו חיוב אפי' מדרבנן וכ' ליישב בזה ד' הרמב"ם פ"ט מהל' מלכים הל' א' והאריך בזה וכ"כ בצפנת פענח שם אות ו' דמעשר כספים אין לו עיקר לא מה"ת ולא מד"ס אבל אם נהג הוי של מצוה המנהג שאין לבטל כלל אם לא לאורך גדול עכ"ד ועי' בבאר יעקב שהביא ראי' משבת קי"ט א' גבי עשירים שבא"י כו' שאין בו חיוב דאורייתא אלא דרבנן כו' והאריך בזה ומסיק דמדרבנן יש בו חיוב מיהא ודלא כהב"ח והפ"י והחו"י הנ"ל ועי' בפ"ת ס"ק י"ב שהביא בשם תשובה מאהבה ח"א סי' פ"ז שהביא תשובת מהר"ם מרוטונבורג דפוס פראג סי' ע"ד דאין בו חיוב אפי' מדרבנן ואינו אלא מנהג בעלמא והיינו כהב"ח והפ"י והחו"י והמשנ"ח הנ"ל וכן עיקר ועי"ש עוד ביבין שמועה שכתב דיש לסמוך ע"ד הפוס' לקנות במעות מעשר ספרים או איזה דבר שבקדושה כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סימן שלד

סעיף א

א לאלתר. עי' ש"ך ס"ק ב' שכ' מיהו בקונטרסים שהביא הב"י משמע דאפי' לדבר איסור לא נהגו לנדות אלא לאחר התראה עכ"ד ועי' במקום שמואל בחידושי דינים שתמה על הש"ך שאין שום פוסק שיחלוק על הא דר"ח דלאפקירותא לאלתר מנדון כו' ומ"ש בקונטרסים וכן נהגו כו' אלא לאחר התראה קאי אשלפניו לאותם ב"א שבורחים מהחבא מהקהל ע"ז נהגו דאין מנדין אלא לאחר התראה וכ"ז בדבר ממון אבל בדבר אי' לא מיירי כלל בקונטרסים כו' עכ"ד:

סעיף ו

ב בהג"ה שלא ימולו כו'. עי' ש"ך ס"ק כ' שהניח בצ"ע על הרמ"א דהא כבר כ' המחבר בסעי' ו' ובאמת לק"מ דהרמ"א קמ"ל בזה דלא תימא הא דכתב המחבר בסעי' י' ולא ימולו לו בן היינו דוקא הב"ד לא ימולו לו כגון היכא דלא מהלי' אבוה דמחויבים ב"ד למימהלי' וכמבואר לעיל סי' רס"א או באם שאביו לאו מוהל הוא שיוכלו הב"ד לגזור על שאר מוהלים שלא ימולו לו בן אבל היכא דאבוה גופי' מוהל ה"א דלא קמ"ל דאף דאבוה גופי' מוהל יכולים הב"ד לגזור עליו שלא ימולו בניו כלל וכן ראיתי במקום שמואל שם שכ"כ ליישב ד' הרמ"א. וכעת ראיתי בהגהות אמרי ברוך שכ' נמי כן ליישב ד' הרמ"א אך כ' דמלשון הרמב"ן שכ' לא ימולו לו בן וכן מלשון הרמ"א באה"ע סי' קנ"ד סעי' כ"א כו' שכתב ומ"מ יכולים לגזור על כל איש ישראל שלא לעשות לו שום טובה או למול בניו כו' דברים אלו מורים דרק על העולם יכולים אבל מאין למנוע את המנודה שימול בעצמו את בנו ומה שהביא בשם תשובת הגאונים כו' ומה שהביא בשם תשובת אלפסי סי' רפ"א:

סעיף יח

ג בהג"ה לכבוד הרב. עי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' רע"ח שכתב דהא דמנדין על כבוד הרב היינו אם הרב לא עשה לו בזיון כלל והוא ביזה הרב אבל אם הרב עשה לו בזיון והוא חזר וביזה את הרב אף שביזהו יותר ממה שביזה אותו אין מנדין אותו כיון דעכ"פ הרב התחיל בבזיון אין אדם נתפס על צערו כו' והביא ראי' ממוע"ק ט"ז גבי ר"ל דאמר לו ההוא גברא כו' והאריך בזה ואח"כ הק' מד' הגמ' על הדין דסעי' ל"ט כו' יעוש"ה:

סעיף מג

ד מד' סופרים. עי' ש"ך ס"ק ע' שהביא ד' הר"ן שהק' דבקצת דוכתי אמרי' דמאן דעבר אמידי דרבנן מלקינן לי' אבל לא משמתינן לי' כו' והביא ד' הכ"מ והשיג עליו ובאמת קושי' הר"ן לק"מ וכמ"ש במקום שמואל בתשובות סי' צ"ט דלפ"ד הרד"ק שהביא השער אפרים סי' ס"ד דס"ל דיש רשות ביד ב"ד לשנות מקילתא לחמירתא ומחמירתא לקילתא מנגידא לנידוי ומנידוי לנגידא כו' והק' שם על תי' הר"ן שכ' לחלק בין דבר שעיקרו מדרבנן כו' ובין דבר שעיקרו מה"ת כו והאריך הרבה בזה ומ"ש עוד בדיני נידוי ומ"ש בחידושי דינים בדיני נידוי והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה