אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות שבועות

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות שבועות

הלכות נדרים

סימן רלו

סעיף ה

א אסור לאכול מצה כו'. והטעם דחייל עליו שכלל כל מצה בשבועתו אפי' שאינו של מצוה אבל אם אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח דהוי מושבע ועומד ואין שבועה תל על שבועה. ולפי שענין זה דאין אי' חל על אי' נוגע בכמה מקומות וגם ראיתי לאחרונים שהאריכו הרבה בזה ע"כ אמרתי גם אני אענה את חלקי ואבאר ענין זה בעזה"י:

א הנה מבואר בכמה מקומות בש"ס דאין אי' תע"א והרמב"ם פי"ז מהל' א"ב הל' ח' כ' וז"ל כלל גדול הוא בכל איסורים שבתורה שאין אחע"א אלא א"כ הי' ב' אי' באין כאחת או שהי' האי' האחד מוסיף דברים אחרים על אותו האי' או אם הי' כולל דברים אחרים עם אי' זה עכ"ל ובפי"ד מהל' מכ"א הל' י"ח כ' וז"ל כבר ביארנו שאין אחע"א אלא אם הי' ב' אי' באין כאחת או שהי' אי' מוסיף או אי' כולל לפיכך יש אוכל כזית א' ולוקה עליו ה' מלקיות והוא שהתרו בו בה' אי' שנתקבצו בו כיצד כגון טמא שאכל כזית חלב שנותר מן המוקדשין ביוה"כ לוקה משום וכל חלב ומשום אוכל נותר ומשום אוכל ביו"כ ומשום טמא שאכל קודש ומשום שנהנה מן הקדש ומעל ולמה חל כאן אע"א שבהמה זו הי' חלבה אסור באכילה ומותר בהנאה הקדישה נאסר חלבה בהנאה ומתוך שנוסף בו אי' הנאה נוסף עליו אי' קדשים ועדיין הי' חלב זה מותר לגבוה ואסור להדיוט נעשה נותר מתוך שהוסף בו אי' לגבוה נאסר להדיוט והאוכל הזה הי' מותר בבשר הבהמה ואסור בחלבה נטמא נאסר אף בבשרה נוסף לו אי' על החלב באיוה"כ כלל כל האוכלין ומתוך שנאסר אף בחולין נוסף אי' בחלב זה וכן כל כיוצא בזה עכ"ל. הנה מבואר מדבריו דס"ל דאיה"נ מקרי אי' מוסיף וכן הוא דעת רש"י ביבמות ל"ד א' ד"ה אם דאיה"נ מקרי אי' מוסיף וה"ג ס"ל לרש"י בחולין ק"א א' ד"ה ואי' כולל דאיה"נ מקרי איסור מוסיף וכן משמע נמי פשטות ד' הגמ' בכריתות י"ד א' דאיה"נ מקרי אי' מוסיף דקא' שם אקדשי' מגו דאתוסף בי' איה"נ אתוסף בי' נמי לגבי חלב משמע דמקרי אי' מוסיף וכן פירש"י שם וז"ל איה"נ היינו מוסיף דאתוסף אי' אחפצא עכ"ל. אך מד' רש"י בשבועות ר"ד ב' ד"ה טמא משמע דס"ל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף אלא אי' כולל שכ' וז"ל שהרי משנולדה הבהמה נאסר חלבה אקדשה מגו דחל אי' מוקדשים אבשר ועור חל נמי אחלב הרי כולל עכ"ל הרי דס"ל דאיה"נ מקרי כולל ולא מוסיף וד' רש"י סתרי אהדדי מהא דיבמות וחולין הנ"ל. וכן הק' בשאגת ארי' סי' ע"ו ד' רש"י אהדדי והניח בקושי' ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל בשבועות שם שציין ע"ד רש"י ביבמות וחולין הנ"ל וכונתו נמי להקשות דד' רש"י סתרי אהדדי. ועי' בשעה"מ פי"ז מהל' א"ב שם שהק' נמי ד' אהדדי והאריך בזה ליישב וכן הוא דעת הריטב"א יבמות ל"ב ב' ד"ה אמר דאיה"נ הוי אי' מוסיף וכן הוא נמי דעת הר"ן בחמש שיטות בחולין קי"ג ב' דאיה"נ מקרי אי' מוסיף ועי' בחידושין הריטב"א חולין שם מ"ש בזה והתוס' בחולין שם ד"ה אי' כולל ס"ל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף רק כולל שכ' וז"ל הא דאמרי' בפ' אמרו לו אקדשי' מגו דאתוסף בה איה"נ לא נקט לשון אתוסף משום דחשיב בכך אי' מוסיף דהא קרי לי' הכא אי' כולל אלא כלומר אתוסף בה חומרא זו וא"ל דאי' כולל דקא' הכא לאו דוקא אלא איה"נ חשיב אי' מוסיף כו' דא"כ אדמייתי הכא ר"י הגלילי כו' הו"ל לאתויי ר' יוסי דאית לי' בפד"א א"א ונעשית חמותו נידון משום א"א דל"ל אי' כולל ואמרי, דמודה ר"י באי' מוסיף ועוד אי איה"נ אי' מוסיף הוא מאי פריך בסמוך ור"י הגלילי נהי דאי' כולל ל"ל יבא אי' חמור ויחול על אי' קל ודלמא ל"ל אי' כולל אפי' באי' חמור ואי' מוסיף אית לי' א"ו איה"נ לא חשיב אי' מוסיף אלא אי' חומרא בעלמא כו' עכ"ל הרי דס"ל דאיה"נ לא מיקרי אי' מוסיף דלא כהרמב"ם ורש"י וריטב"א והר"ן הנ"ל. וכ"כ התוס' בשבועות שם ד"ה יש אוכל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף ועי' במהרש"א שם מ"ש ע"ד התוס' ועי' בהגהות הרש"ש שם ובטעה"מ שם מ"ש על המהרש"א ועי' במחנה לוי שם מ"ש ע"ד רש"י הנ"ל והאריך בזה. ועי' ברמב"ם פ"ט מהל' מכ"א הל' ו' שכ' וז"ל אבל המבשל בשר מתה או חלב וכיוצא בהן בחלב לוקה על בשולו ואינו לוקה על אכילתו משום בב"ח שאין אי' בב"ח חל ע"א נבלה או אי' חלב שאין כאן לא אי' כולל ולא אי' מוסיף ולא אי' ב"א עכ"ל. והק' הלח"מ דהא איכא אי' מוסיף דנתוסף בו איה"נ דכיון דבשלו בחלב אתסר אפי' בהנאה והתוס' בפגה"נ כו' ותי' דאיה"נ לא הוי אי' מוסיף אלא אי' חמור בעלמא אבל רבינו לא ס"ל הכי וי"ל דהכא באיה"נ ליכא לאו כו' ולא לקי עלי' אלא אי' בעלמא כו' ולא אמרי' מגו דאתוסף בי' איה"נ נוסיף עליו אי' אכילה דבב"ח דהוי לאו גמור ואיכא מלקות וס"ל לרבינו דאין לנו להביא באי' מוסיף אלא אי' אחר דומיא דאי' הנוסף אבל הכא שהוא חמור הרבה ממנו לא וכיון דבאי' הנוסף ליכא מלקות והוא קל לא מייתינן לאי' אכילה דבב"ח עכ"ד. ולא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות שם שהוא בעצמו הק' קושי' זו וז"ל שם ויש במה שנשאנו ונתננו עכשיו נקודה נפלאה כו' שידוע הוא שבב"ח אסבה"נ והחלב מותר בהנאה לכשיבושל החלב עם החלב למה אינו חל אי' בב"ח וה"ה בנבלה שהוא אי' מוסיף כו' לפי שנתוסף בו איה"נ והתשובה ע"ו שבב"ח נאסר בהנאה מפני שאסרו הכתוב לאכילה כמו שהקדמנו שכל אי' האכילה אסבה"נ עד שיפרוט לך הכתוב ואין שם כתוב שאוסר אכילתו וכ' איה"נ רק ב' העניינים יחד הם אי' בב"ח ולפיכך כשאני או' א"א חע"א לא יחול אי' בב"ח ע"א נבלה ולא הי' אסב"ה אבל הוא מותר בהנאה והאוכל ממנו לוקה משום נבלה ואין שם אי' בב"ח כל עיקר לפי שלא תל ולא תהי' הקושי' במקומה עומדת כו' אלא אם אמרנו עליו שהיא אסבה"נ כמו שאנו או' בקדשים והאוכל ממנו אינו חייב משום בב"ח אז הי' ראוי להקשות ואין הדבר כן אלא אנו או' שבשר זה בחלב לא נאסר בהנאה אלא תראה במשנה אמרה בפי' שבשר בהמה טמאה מותר לבשל בחלב ומותר בהנאה כו' עכ"ל הרי דהרמב"ם עצמו הק' קושי' זו וכ' ליישב וכן ראיתי במקמ"ח לעיל סי' פ"ז ובראש יוסף בחולין ק"א שכ' על הלח"מ דאישתמיטתי' לי' דברי הרמב"ם ודברי הרמב"ם הנ"ל צריכין להבין כונתו דלכאורה משמע דכונתו דאיה"נ לא נחרבה רק מלאו דאכילה וכיון דבאכילה אינו חייב משום בב"ח דא"א חע"א ואין כאן חלות חיוב אכילה ממילא ליכא כאן איה"נ מה"ח אבל באמת ליכא למימר דזהו כונתו דא"כ דבריו תמוהין דהא כיון דאיה"נ של בב"ח ילפי' מקרא דלא תבשל המיותר מה ענין זה לאכילה דבשלמא היכא דילפי' איה"נ מלא יאכל שפיר י"ל כד' הרמב"ם הנ"ל אבל בב"ח דילפי' מל"ת מנ"ל הך מלתא. וכן ראיתי בפלתי סי' פ"ז ס"ק י"ג שהק' כן וכן הק' בישוי"ע שם ס"ק ד' וכ' דיש לזה ראי' דהא קי"ל דחלב של שוהנ"ס אסבה"נ וכמבואר בפסחים כ"ח א' וקשה כיון דלענין אכילה לא חל אי' שוהנ"ס על אי' חלב ממילא מותר בהנאה ועכצ"ל כיון דאיה"נ של שוהנ"ס נלמד מקרא מיוחד דבעל השור נקי כו' א"כ אף חלבו אסבה"נ וכן נמי בב"ח כו' ואח"כ הביא ראי' לזה מבכורות ו' א' דיליף שם דחלב אינו אסור מדאסרה תורה בב"ח ש"מ דחלב שריא וקא' דלמא חלב לחוד באכילה אסורה ובהנאה מותר ובב"ח אף בהנאה אסורה וקשה איך יחול איסור בב"ח על החלב הא כיון דהחלב בלא"ה אסורה באכילה משום אבמה"ח או דם וממילא אינו תל אי' בב"ח עלה לענין אכילה דא"א חע"א וכיון דליכא ענין איסור אכילת בב"ח ממילא שוב אינו אסבה"נ לשיטת הרמב"ם ומאי פריך הש"ס א"ו דהיכא דיליף מקרא אחרינא לאיה"נ אינו תלוי שוב בענין איסור אכילה וחייל בפ"ע עכ"ד אבל באמת יש ליישב קושיא זו לפמ"ש הרמב"ם שם פ"ט הלכה ב' וז"ל לא שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסר הבשול כלומר ואפילו בשלו אסור ואצ"ל אכילתו כו' עכ"ל. והוא מהמדרש רבה פ' ויקרא הובא במ"מ שם ומשמע מד' הרמב"ם אלו שלא פ' בשום א' מהנהו תנאי ואמוראי בחולין קט"ו ולא ס"ל דנפקי מדכתיב ג"פ לא תבשל אלא מבואר מדבריו דלגבי בב"ח ליכא אלא חד קרא טל אי' אכילה ועל איסור בישול דהא מקרא דאסור הבשול ילפי' מק"ו דאסור באכילה וא"כ גם איה"נ ילפי' דכיון דאסור באכילה אסבה"נ דס"ל להרמב"ם כר' אבוהו בחולין שם קי"ד ב' ובפסחים כ"א ב' שכ"מ שאסרה התורה באכילה אסבה"נ עד שיפרוט לך כו' וא"כ שפיר ד' הרמב"ם בנקודה נפלאה הנ"ל דלגבי בב"ח ליכא אלא חד קרא על אי' אכילה ועל איה"נ וא"כ כיון דאי' אכילת בב"ח אינו חל על חלב ממילא ליכא ג"כ איה"נ דהאי קרא לא קאי על חלב אבל גבי קדשים דאיכא קרא מיותר על אי' אכילת קדשים בטומאה וקרא אחר על איה"נ בקדשים שפיר אמרי' כיון דחל אי' קדשים על החלב לענין הנאה תל ג"כ לענין אכילה ולק"מ קושי' הפליתי והישוי"ע הנ"ל, וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא בן יהודא שכ' נמי לפרש כן ד' הרמב"ם עפ"ד הרמב"ם דפ"ט הנ"ל והאריך בזה ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' א' שהביא ד' הלחם יהודה פ"ח ממאכ"א מה שפי' בד' הרמב"ם והשיג עליו ופי' פי' אחר בד' הרמב"ם ובח' יו"ד סי' ע"ג מה שפי' בד' הרמב"ם והביא ד' הרשב"א דס"ל דבב"ח הוי אי' מוסיף על נבילה וחלב דאסבה"נ כו' ועי' בראש יוסף חולין קי"ג ב' שכ' נמי בפי' הרמב"ם כהב"א והאריך בזה. ועי' במשל"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' ליישב קושי' הנ"ל דאמאי לא הוי אי' מוסיף כד' הלח"מ ועי' בנחל איתן הל' מכ"א מ"ש ע"ד הלח"מ הנ"ל ועי' בפלתי שם מ"ש בכונת הרמב"ם הנ"ל והאריך בזה וס"ל כד' הלח"מ בדעת הרמב"ם דס"ל דיליף מג"פ ל"ת כו' ועי' בפתח הבית סי' ט"ז דין אחע"א ענף ג' מ"ש בכונת הרמב"ם כעין ד' הב"א ואח"כ הביא ד' הלח"מ וד' הפלתי וכ' דנפ"מ בין אלו התי' לענין חמץ בפסח דהיינו טבל שנתחמץ דלתי' הלח"מ או לפי פירושי לא נקרא מוסיף אבל לסברת הפלתי שפיר הוי מוסיף כיון דשאר חמץ אסבה"נ והיינו טבל שנתחמץ קודם פסח כו' שחל אי' חמץ על כל חמץ יחד בהגיע פסח גם נפ"מ בחלבו של שוהנ"ס גם נפ"מ לענין חלב בחלב ונבלה בחלב דלהפלתי אינו אסבה"נ כלל משא"כ להלח"מ אמרינן שפיר דעכ"פ אסבה"נ רק דלא מקרי מוסיף משום זה כו' ואח"כ כתב דהא דהכא אי הוי מוסיף תלי בהא אי חל האיסור לקוברו בין רשעים גמורים ממילא אף אם לא חל אאכילה ס"ם אסור באכילה ובהנאה ממילא תו הוי הנאה מוסיף ולקי על אכילה אבל אי אמרי' במקום שא"א חע"א לא חל כלל אף לא לקוברו כו' א"כ לא חל כלל ממילא לא הוי מוסיף דמאי חזית לומר דיהא חל מחמת הנאה דהא אי לא יחול אכילה יהא מותר בהנאה כו' והאריך בזה לענין אי חלב ונבילה בחלב אסבה"נ יעוש"ה. ובאמת מבואר להדיא מד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ בין לפי' הפלתי ובין לפי' הב"א והראש יוסף והפה"ב גופי' וכ"כ בדגול מרבבה סי' פ"ז בפשיטות דדעת הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ. ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' צ"ב מ"ש בכונת הרמב"ם והשיג על הלח"מ הנ"ל והאריך בזה וכ' נמי דלהרמב"ם הנ"ל חלב בחלב מותר בהנאה ועי' בברית יעקב חאו"ח סי' י"ד שכ' בכונת הרמב"ם כהפלתי וכ' נמי דחלב בחלב להרמב"ם מותר בהנאה והשיג על הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל"ד לענין חלב של שוהנ"ס שכ' דאינו אסבה"נ והוא ס"ל דאסבה"נ כו' והאריך בזה ועי' בס' עולת שמואל ח"א סי' נ"ט שכ' נמי כהברית יעקב והאריך בזה ועי' בשאכול הל' חלב סי' כ"ו בנחל אשכול שם מ"ש ע"ד הנו"ב וכ' נמי על הלח"מ הנ"ל דלא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה וכ' דלהרמב"ם המבשל חלב בחלב מותר בהנאה אך רש"י ותוס' והרשב"א חולקים על הרמב"ם דחלב בחלב אסבה"נ וכ' דהר"ש מוורדין בתוס' חולין ק"כ א' ד"ה חלב ס"ל כהרמב"ם דמותר בהנאה והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בטעה"מ שם מ"ש בכונת הרמב"ם הנ"ל והביא ד' הפלתי וכ' דיש נפ"מ בין הפי' לענין חלב של שוהנ"ס אי אמרי' שחל עליו אי' אכילה כו' והאריך בזה והוא כעין ד' החתם סופר ועי' בס' משרת משה על הרמב"ם פ"א מהל' חמץ שפי' נמי ד' הרמב"ם כמו שפי' החתם סופר והאריך בזה ולא ראה ד' החתם סופר שכבר הקדימו בזה. ועי' בס' משנה לחם שהק' על הרמב"ם מהא דאיתא בפסחים ל"ה דאין יוצאין במצה של טבל דכתיב לא תאכל חמץ יצא זה שאיסורו משום בל תאכל טבל ופריך ואי' דחמץ היכא אזיל ומשני ר"ש היא דאמר א"א חע"א דתניא ר"ש או' האוכל נבלה ביוה"כ פטור ומאי ראי' משם הא בנבלה הוי יוה"כ אי' כולל משא"כ גבי חמץ הוי אי' מוסיף מגו דאסבה"נ אסור באכילה וקי"ל דאי' מוסיף חמור מאי' כולל עכקוש"י. ועי' בנר תמיד בכריתות י"ד שם שכ' עליו דנעלם ממנו ד' התוס' בכריתות שם כ"ג א' ד"ה ומי שהק' כה"ג דמאי פריך הגמ' שם דלמא שאני גבי יוה"כ כו' משום דאינו רק אי' כולל אבל הכא גבי נותר הוי אי' מוסיף בו' ותי' דהש"ס ידע דר"ש ל"ל אף אי' מוסיף דתניא בפד"א ל"ב א' הבא על אשת אחיו שהיא אחות אשתו אינו חייב אלא אחת בין נשא מת ואח"כ נשא חי בין נשא חי וא"כ נשא מת עכ"ל הרי דכ' התוס' דר"ש ל"ל אף אי' מוסיף. וכעת ראיתי בפה"ב שם שהק' נמי קושי' זו והרגיש בזה וכ' דנהי דר"ש ל"ל אף אי' מוסיף מ"מ מהך ברייתא לא מוכח מידי וטפי ה"ל לאתויי הך דיבמות אשת אחיו ונעשית אחות אשתו כמו שהק' התוס' בכריתות שם כו' ותי' שם ל"ש כאן וכ' דלסברת הלח"מ ניחא דס"ס אין לוקין על הנאה אבל לסברת הפלתי קשה אך י"ל שמא אתי כר"י הגלילי דאית לי' חמץ בפסח מותר בהנאה עכ"ד. ועי' בטעה"מ שם שכ' דזה דוחק לומר דאתיא כר"י הגלילי ועוד הא קא' הא מני ר"ש היא כו' והא ר"ש ס"ל בפסחים כ"ח ב' דחמב"פ אסבה"נ כו' ועי' בצל"ח שם מ"ש בזה ובדף מ"ו א' הק' דהא הוי אי' מוסיף דחמץ עובר בב"י וב"י כו' והאריך בזה. ועי' בטעה"מ שם מ"ש ע"ד הצל"ח והאריך בזה ועי' במראה הפנים במכות פ' אלו הן הלוקין הל' ח' ד"ה יש חורש שהק' קושי' הנ"ל על הרמב"ם כו' אמאי לא חל אי' בב"ח טל אי' חלב דהא בב"ח אסבה"נ והוי אי' מוסיף וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה. וגם הוא לא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל שכבר הק' קושי' זו ועי' בהגהות משל"מ פי"ד שם שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד התוס' חולין הנ"ל דאיה"נ לא הוי אלא חומרא בעלמא א"כ י"ל דשאני קדשים דגלי קרא דאי' חע"א וכמבואר בכריתות כ"ג כו' עכ"ד. ועי' בפה"ב שם שהשיג עליו דבלא"ה הרי אקדשי' הוי אי' כולל שאר הבשר רק דהרמב"ם רוצה לפרש באי' מוסיף עכ"ד ועי"ש עוד בישוי"ע ס"ק ה' שהק' דאמאי לא יחול אי' בב"ח על אי' חלב ואי' נבלה דהא אמרי' בפסחים כ"ד ב' דבב"ח לוקה אף שלא כד"א והוי אי' מוסיף וכ' ליישב דאף חלב נמי אסור מה"ת שלא כד"א כו' אך מנבלה קשה דאמאי לא יחול אי' בב"ח ע"א נבלה משום שחל שלכד"א והניח בצ"ע וכן הק' עוד באו"ח סי' תרי"ב ס"ק א' ובשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' ובאמת לק"מ וכמ"ש בברוך טעם שער הכולל דין א' דכיון דאין דרך בנ"א לאכול שלכד"א ולא להכי עומדת הוי כאלו לא חל עדיין אי' זה על אותה חתיכה ולכך לא מקרי מוסיף מחמת זה דהא אף בלא אי' תורה ג"כ אינו עומד לאכילה שלכד"א והוי כאלו עדיין לא חל עליו אי' לענין שלכד"א. והביא ד' הפלתי כאן שכ' רעין זה לענין הא דאמרי' בהמה בחי' לאו לאברים עומדת כו' ומיישב בזה ד' הרא"ש בר"פ כ"ש והאריך בזה ולפ"ד מיושב קושי' הישוי"ע בין על אי' חלב בין על אי' נבלה. וכעת ראיתי בפלתי ס"ק ג' שהק' נמי קושי' זו וכ' ליישב כד' הברוך טעם ולא ראה הברוך טעם ד' הפלתי שכבר הקדימו בזה, ועי' בטעה"מ שה שכ' ליישב קושי' זו דזה שאוסר שלכה"נ לא מקרי אי' מוסיף דלאו אי' חדש הוא אלא הרחבת האי'. עוד הק' הפלתי והישו"ע והחתם סופר שם דאמאי ליכא אי' בב"ח בח"ז חלב או נבלה עם ח"ז חלב כיון דבחלב או נבלה ליכא אלא ח"ש שפיר מצי למיחל עליו אי' בב"ח כשהוא זית שלם כו' וכ' הישוי"ע דצ"ל כיון דיש עכ"פ אי' תורה על ח"ש שוב אינו חל אי' אחר וכמ"ש התוס' בשבועות כ"ג ב' בתי' הב' עכ"ד אבל בתי' הא' שם ובדף כ"ב ב' ד"ה אהתירא בתי' הא' שם וכן הוא דעת הר"ן שם והרמב"ם פ"ה מהל' שבועות הל' ז' והמחבר לקמן סי' רל"ח סעי' ד' דשבועה חל על ח"ש תקשי קושי' הנ"ל והחתם סופר שם הביא נמי ד' הריטב"א קידושין ע"ז ב' שכ' דבנתנבלה ביוה"כ ראוי שתחול נבלה על אי' יוה"כ משום דשיעור יוה"כ בככותבת ודנבלה בכזית וא"כ ה"נ כו' וכ' ליישב והאריך בזה וכ"כ בברוך טעם שם דין ב' והביא מ"ש בגליון הפלתי עי' במעילה ט"ז א' ושם מבואר דאף על ח"ש לא חל אי' ב' אף דלגבי אי' ב' כזית מצד צירוף מאותו המין וכ' ליישב ד' התוס' והרמב"ם והר"ן דס"ל דשבועה חלה על ח"ש די"ל דשאני גבי שבועות כו' והיינו כהחתם סופר והחתם סופר כ' זה מסברת עצמו והברוך טעם הביא ראי' לדבריו ממעילה ט"ז וע' בבאר יצחק חיו"ד סי' י' שכ' נמי ליישב כן והביא ראי' ממעילה ט"ז הנ"ל וגם הביא ד' החתם סופר וכ' עליו דהוא לא הביא ראי' מהא דמעילה ובאמת משם מוכרח ולא הביא ד' הברוך טעם שכבר הקדימו בראי' זו מהא דמעילה ואח"כ הק' הבא"י ע"ז מד' התוס' שבועות כ"ט א' ד"ה שבועה כו' וכ' ליישב והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני נדרים סי' ח' שכ' נמי כהחתם סופר והביא ראי' מהא דמעילה הנ"ל וגם הק' מהא דשבועות כ"ט הנ"ל וכ' ליישב כעין ד' הבא"י ועי' בס' חקרי הלכות פי' ה' שהביא ד' הבא"י ודחה ראיתו מהא דמעילה הנ"ל בו' וכ' דמ"מ י"ל כהחתם סופר והביא ראי' מבכורות ו' ב' דקא' וחלב בהמה טהורה כו' דמוכח כהחתם סופר מעיא וגם אחר שיחול עליו אי' בב"ח אנו צריכין לבוא לידי צירוף ואין לנו שיעור בפ"ע בזה לא אמרי' אי' ח"ע ח"ש כו' והאריך בזה ובסי' ו' שם מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בברוך טעם ובהפ"ב שם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו ועי' בגינת וורדים כלל כ"ז מ"ש בזה ועי"ש עוד בחתם סופר מה שהק' מרפגה"נ כו' והאריך בזה ועי' בבא"י שם ובחקרי הלכות שם סי' ה' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ובסי' ו' שם מ"ש והאריך בזה ועי' בעצ"ל מה שתמה על הפליתי וכ' ליישב קושי' הפליתי כהחתם סופר והביא נמי ראי' מהא דמעילה ס"ז הנ"ל וכהברוך טעם והבא"י והאריך בזה ועי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ד שכ' נמי ליישב קושי' הפלתי כהחתם סופר והביא נמי ראי' ממעילה ס"ז והאריך בזה ובסי' ל"ה שם מ"ש והאריך בזה ולא ראה הבא"י ד' הב"א שכבר הקדימו בזה וגם העצ"ל לא ראה ד' החתם סופר והברוך טעם שהרי לא הביאם וראיתי ביד אלי' בח' הכתבים אות א' סי' ג' שהק' דלמה בבישול חלב בחלב פטור באכילה דא"א חע"א הא אתוסף דאסבה"נ ואפי' לשיטת התוס' חולין ק"א שכ'. דאיה"נ א הוי אי' מוסיף כו' מ"מ קשה הא אתוסף דאלו חלב אינו אסור אלא כד"א אבל בב"ח אסור אף שלכד"א כו'. ותו קשה הא אתוסף דבאכל ח"ז חלב וח"ז חלב שבשלו זע"ז חייב באכילתו משוה בב"ח כו' וגם הק' על הרמב"ם דפי' גבי חלב בחלב דאין בזה לא אי' כולל ולא אי' מוסיף ולא אי' ב"א דהא אכל חלב חי פטור נמצא דלא חל חיוב מלקות דחלב עד שנתבשל ואז ג"כ חל אי' בב"ת כו' עכקוש"י והאריך בזה. הנה מה שהק' דהא אתוסף דאסבה"נ לא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל שהק' קושי' זו ומיושב ומה שהק' דהא אתוסף שאסור אף שלכד"א כבר הק' זו בפלתי ובישוי"ע והפלתי כ' ליישב קושי' וו וכן הברוך טעם כ' ליישב ומה שהק' דהא אתוסף דחל אח"ש כבר הק' נמי הפלתי והישוי"ע קושי' זו וכבר הבאתי ד' הפלתי והחתם סופר והברוך טעם והפה"ב והב"א והעצ"ל והבא"י והחקרי הלכות שכ' ליישב קושי' זו. וכעת ראיתי בשערי שמחה שער ז' בענין א"א הע"א סי' ט"ז שכ' נמי ליישב כן והביא ראי' מהא דמעילה ס"ז ולא הביא ד' החתם סופר והב"א הנ"ל ואח"כ דחה סברא זו והאריך בזה. ובסי' י"נ י"ד ובפתח השער שם ובעצ"ל לקמן סי' רל"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' בברית יעקב שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בבית יהודה סי' פ"ז שהביא ד' הפ"ת שם ס"ק א' שכ' שדעת הרמב"ם דלוקין על הנאת בב"ח דלא כהמשל"מ כדעת הרמב"ם והק' על הרמב"ם מחולין קי"ג ב' המבשל חלב בחלב כו' לא דכ"ע א"א חע"א כו' ואם איתא דלקי אהנאת בב"ח ה"ל אי' מוסף כו' וכ' עליו דלא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל שהוא בעצמו הק' קושי' זו והשיג על הפ"ת והאריך בדעת הרמב"ם אי ס"ל דלוקין על הנאת בב"ח או לא והעיקר נ' בדעת הרמב"ם דס"ל דאין לוקין וכדעת המשל"מ והלח"מ וכן הוא דעת הפר"ח באו"ת סי' תמ"ג ס"ק א' דדעת הרמב"ם דאין לוקין על הנאת בב"ח והאריך בזה ועי' בשעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת ובנחל איתן שם ובעה"ב בפתיחה להל' בב"ח אות ס"ז ובאמרי בינה דיני בב"ח סי' א' מ"ש והאריכו בזה. וגם מבואר להדיא בד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ לכל הפי' הנ"ל בד' הרמב"ם וכ"כ באמרי בינה שם. וראיתי בס' מהר"ם שיק על התרי"ג מצות מצוה קי"ד שכ' דגם להרמב"ם חלב בחלב אסבה"נ והאריך בזה ולא נהירא אלא העיקר בדעת הרמב"ם דס"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ וכמ"ש אך מד' הרשב"א בתה"א פ"א דכ' דהוי אי' מוסיף משמע דס"ל דאסבה"נ ועי' בפרמ"ג בפתיחה להל' בב"ח שהביא ד' הרשב"א אלו וכ' דכן משמעות המנ"י בההיא דחלב בחמאה וכ"כ הבית הלל בפירוש דאסבה"נ כו' וכ' אח"כ ועוד דביבמות ל"ג ב' איכא ב' לשונות ולחד תי' א"א חע"א למלקות ולחטאת משא"כ לקוברו בין רשעים ודאי דעבר ב' אי' ה"ה דאסבה"נ דודאי אי' בב"ח רביע עלי' אלא שאין לוקה ב' באופן שהמבשל בשר נבלה וחלב בחלב אסבה"נ מה"ת עכ"ד. הנה מ"ש דלהך תי' דאמרי' לקוברו בין רשעים גמורים אף דא"א תע"א חלב בחלב אסבה"נ היינו כעין ד' הפה"ב שם שכ' נמי דדין זה תליא בהא דלקוברו בין רשעים גמורים וכ"כ במהר"ם שיק שם דלפ"מ דאמרי' כו' דאפי' א"א חע"א נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים דהאי' חל עליו אלא דאין עונשים ואע"ג דר"ש פליג החם הא קי"ל בעירובין מ"ו ב' דהל' כר"י לגבי ר"ש עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ה שכ' נמי לענין חשובה דהוי ב' אי' כיון דאמרי' לקוברו בין רשעים גמורים אף דא"א חע"א כו' ואף דלר"ש שם א"ל לקוברו בין רשעים גמורים מ"מ הל' כר"י לגב בי ר"ש עכ"ד. ועי' ברמב"ם פ"ב מהל' א"ב הל' ו' בהשגות הראב"ד שכ' וז"ל אלו הב' אינו אלא לקוברו בין רשעים גמורים עכ"ל הרי שפ' הראב"ד כהך תי' דלקוברו בין רשעים גמורים וכר"י לגבי ר"ש והפרמ"ג והנו"ב ומהר"ם שיק הנ"ל לא הביאו ד' הראב"ד אלו כמבואר להדיא דהוי ב' איסורים וכן ראיתי בערה"ב שם אות י"ג שהביא ד' הראב"ד והנו"ב אך כ' אבל ברמב"ם לא מצינו כלל שיאמר דבר זה בשום מקום כו' דאיכא איסורא דהרי נפ"מ טובא לענין דינא כגון בב"ח על נבלה דאע"ג דא"א חע"א מ"מ אסבה"נ דאי' מיהו איכא ועוד נפ"מ לענין חולה דאם יש לפנינו אי' א' ועוד שיש בו ב' אי' דאין להאכילו רק אי' א' כו' ולכן נ' דוה נאמר רק לענין בד"ש דאי' זה חמור טפי וקוברים אותו בין רשעים גמורים אבל שיהי' מזה איזה אי' ביד"א לא שמענו ולכן בב"ח על נבלה כיון דא"א חע"א אף אי' ליכא דהא לשיטת הרמב"ם בלא"ה אין לוקין על הנאה וכיון דכ' דאין אסבה"נ אף אי' ליכא עכ"ד הרי שהשיג על הפרמ"ג וס"ל נמי דדעת הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ וכמ"ש ועי' פרמ"ג באו"ח בפתיחה כוללת להל' פסח פ"ד ח"ב שכ' נמי דאף דא"א חע"א היינו לחייב ב' אבל מ"מ ב' אי' רביע עלי' כו' לקוברו בין רשעים גמורים והביא ד' הראב"ד הנ"ל והק' על הש"ך לקמן סי רל"ח ס"ק ה' שכ' דנפ"מ למי שנשבע על נבלה דאינה חל וכשהוא חולה אח"כ א"צ להתיר דאין השבועה חלה ש"מ דס"ל דא"א תע"א ואף ב' אי' אין רביע כלל והוא פלא בעיני וצ"ע לדינא עכקוש"י. ועי' בנר תמיד שם כ"ג א' שכ' ליישב עפ"ד הנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ו בהג"ה שכ' דמה שאמר בכ"מ הרי מושבע ועומד מהר סיני ולא אמר סתם והא א"א חע"א משמע דאי לאו מושבע ועומד הי' שבועה חלה דדוקא שבועה על שבועה אינה חלה. ולפ"ז י"ל דאין שבועה חלה על שבועה כלל דא"צ להתיר משא"כ בשאר אי' דאינה חל לחייב ב' ומ"מ ב' אי' איכא לקובר בין רשעים גמורים וכיון דמיירי שם בשבועה פריך דוקא בזה הלשון והרי מושבע ועומד ר"ל הוי כב' שבועות ולא חל כלל אף לקוברו בין רשעים גמורים מש"ה הך קושי' אולמי טפי וכ' דמזה יש לדקדק קצת הא דכ' הפרמ"ג ביו"ד סי' ק"ב מי שנדר שלא לאכול בשר זה מטרפה נוסיף עליהם אי' שיל"מ ונתעכב מהו מי אמרי' דלא בסל מחמת אי' הב' דהוי דשיל"מ א"ד דלא מל כלל אי' הב' דא"א חע"א ופשיט לי' מהא דכ' הצ"צ ביצת טרפה שנולד ביו"ט לא בסל כו', שוב ראיתי בתוס' יבמות לקוברו בין רשעים דהפי' אף דא"א חע"א היינו ללקוח ב' כו' אבל ב' אי' עביד עכ"ד ולפמ"ש אין ראי' דבשלמא באי' אמרי' לקוברו בין רשעים כו' אבל בכה"ג שנדר עיקר האי' הוא מחמת שבועה שנשבע על אי' טרפה וטרפה ג"כ מושבע ועומד הוא כמו ב' שבועות ולא חלה כלל וכ' אלא דהא גופי' טעמא בעי למה לענין שבועה קל שלא יהי' חל עלי' כלל אפשר משום אי' הבא מעצמו אינו חל רק ע"י כולל אבל באי' הבא מאליו אף בלא כולל חל מ"מ לקוברו בין רשעים והוא דוחק כו' אלא מדכ' צ"צ דאי' חע"א בכולל הא אף לא הי' כולל הי' חל לקוברו כו' רק לענין חטאת ומלקות אינו והא מיירי בזה"ז ואפשר הצ"צ עדיפא נקט דהוא כולי' ואף לענין מלקות חייב וגם יש נפ"מ לענין חשובה עכ"ד. וכעת ראיתי באבני מלואים בתשובות שבסוף הס' סי' י"ב שכ' נמי כן ליישב קושי' הפרמ"ג עפ"ד הגהות נו"ב הנ"ל כו' דבשבועה דרמי על נפשי' כו' מעולם לא חלה שבועה שני' כלל כו' והאריך בזה ופ' כהש"ך הנ"ל יעוש"ה וע' עוד בפרמ"ג סי' תפ"ה בא"ח ס"ק ב' שכ' נמי דאף דא"א חע"א ללקות ב' הא' ב' אי' רביע עלי' ומשמע דאף בשבועה כן דהא קאי החם אשבועה אבל לפ"ד הנו"ב שם שכ' דהא דמושבע ועומד הוא מטעם דא"א חע"א והביא ד' התוס' שבועות כ"ג, ב' ד"ה דמוקי דס"ל כן שפיר קושי' הפרמ"ג בפתיחה כוללת הנ"ל ועי' בחקרי הלכות שם סי' ו' שהביא בשה ס' בית הלוי סי' מ"ד שכ' דהא דאי' חע"א לענין אי' הוא רק בב' מיני אי' נפרדים אבל היכא דשניהם מאי' אחד כגון דנשבע ב"פ לא חלה השני' כלל גם לענין אי' והר"ז דומה לאשה שראתה דה ופס ולא טבלה ושוב חזרה וראתה כו' דאין עלי' רק אי' א' מנדה ולא הרבה אי' כיון דאין הגופין מחולקים ולא השמות מחולקין ליכא ב' אי' כלל והוא השיג עליו דא"ב אמאי מהני כולל גבי שבועה על שבועה כו' הא משם א' הוא מאי' הראשון ובשם א' בודאי למ' כולל כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דבעיקר הענין שכ' דהא דאחע"א הוא רק לענין עונש אבל לענין אי' חל לא משמע כן מד' החו' יבמות ל"ג א' ד"ה אלא שהק' דהיכי הוי בב"א והא מיד כי נמלקה הוי נבלה ואי' זרות לא חל עד אחר זריקה שיש היתר לכהנים כו' ותי' דאי' נבלה נמי לא חל עד אחר הזריקה דנפקע אי' מעילה דלא חל אי' נבלה על אי' מעילה כו' ואפי' לבר קפרא דס"ל משנראה לזריקה נפיק מידי מעילה מ"מ אי' איכא עד שיזרוק הלכך לא תל אי' נבלה עד אחר זריקה עכ"ל והרי נ' כאן מד' התוס' דס"ל דאף על אי' גרידא א"א חע"א כמ"ש דלבר קפרא משום אי' לא חל נבלה עד אחר זריקה כו' וא"כ אי נימא דהא דא"א תע"א הוא רק לענין עונש אבל לא לאי' א"כ מאי תי' דאי' נבלה ואי' זרות בהדי הדדי קאתי משום דגם נבלה אינה חל קודם זריקה מחמת אי' מעילה הא רק לענין עונש לא חל אבל לענין אי' חל אי' נבלה אף קודם זריקה ואיך יחול אח"כ אי' זרות הא התוס' ס"ל כאן דגם על אי' גרידא אינו חל אי' על אי'. ואולי יש לחלק בין האי' דאף שכ' התוס' ראי' מעולה שקודם זריקה מונע מלחול עליו חיוב נבלה מ"מ האי גרידא של נבלה אשר חל אף קודם זריקה אינו מונע החיוב זרות מלחול כו' ואח"כ כ' לתמוה על הפרמ"ג בקונטר' אחע"א שכ' דבאלמנה מן הנישואין אינו חל אי' אלמנה לכה"ג על אי' בעולה הקדום לה וכ"ת דאי' בעולה נמי לא הוי חל מעיקרא על אי' א"א וכשמת הבעל תרווייהו בהדי הדדי בעולה ואלמנה חיילי הא ליתא ביון דאמרי' כו' דב' אי' רביע עלי' א"כ אי' בעולה חל מעיקרא ע"א א"א ותו כשנתאלמנה לא אחי חייל אי' אלמנה עלי' עכ"ד וחמה עליו שהוא נגד ד' התוס' הנ"ל גבי מליקה דבכה"ג מקרי דב' אי' האחרונים אתי בהדי הדדי כו' והאריך בזה ועי' בס' המנוחה פ"ב מהל' שביתות עשור הל' ב' בבית מנוחה שם שהביא ד' הש"ך לקמן סי' רל"ח ס"ק כ"ו בשם מהר"ם מינץ סי' מ' שכ' דהא דאמר רבא בב' שבועות אם נשאל על הראשונה עלתה השני' תחתי' כו' דוקא בהתרת חכם שעוקר הנדר מעיקרא אבל בהתרת בעל דמיגז גייז אף שהפר הראשונה אין השני' חלה כו'. והק' דהא אמרי' ביבמות ל"ב ב' כו' דב' אי' חלים וקוברין אותו בין רשעים גמורים ואמאי לא נימא ג"כ בשבועה הכי כו' ואם הפר הבעל שבועה א' אכתי נשאר האי' משבועה שני' עכקוש"י. ולפ"ד הבית הלוי הנ"ל לק"מ כיון דב' השבועות מאי' אחד מש"ה לא חלה השני' כלל אף לענין אי' ואין הס' בית הלוי ת"י. עוד הק' על הש"ך ס"ק ה' הנ"ל קושי' הפרמ"ג ולא ראה ד' הפרמ"ג הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב והאריך הרבם בזה יעוש"ה. ועי' בברוך טעם שם שהביא ד' הפרמ"ג בפתיחה כוללת הנ"ל דס"ל להל' כו' דאף דא"א חע"א ז"א אלא לענין עונש אבל הוספת אי' דאורייתא איכא מחמת אי' השבועה וא"כ דעתו דבנשבע שלא יאכל נבילות דאין השבועה חלה בלא כולל מ"מ אי' דאורייתא יש גם מצד השבועה כו' והביא ד' הקצה"ח בסי' ע"ג שכ' דאף לדעת הרמב"ן דס"ל דליכא לאו מחמת השבועה בקיום המצוה מ"מ אי' איכא וה"נ גם בשבועה כו' יש הוספת אי' מחמת השבועה כו' וכ' דזה דלא כד' הא"מ סי' י"ב הנ"ל והאריך בזה וכן הוא מסקנת הנר תמיד שם דאף לענין שבועה ג"כ חל לקוברו בין רשעים גמורים ועי' באמרי בינה שם סי' כ"ע שכ' לדייק מד' המחבר סי' רל"ח סעי' ד' דשינה מלשון הטור שם דכ' אינן שבועה דמבואר דאינו חל כלל השבועה אף לענין אי' והמחבר כ' רק דאינו חייב נ' דעכ"פ אי' איכא וכמו דמוכח מנדרים ח' מנין שנשבעין לקיים את המצוה כו' וה ביא ד' הר"ן שם דלעבור בבל יחל בכל אופן עובר כו' והביא ד' הקצה"ח הנ"ל וגם הביא קושי' הפרמ"ג הנ"ל על הש"ך וגם הביא ד' הא"מ וכ' דסותר ד"ע מהא דכ' בקצה"ח הנ"ל והביא דבס' כהונת עולם תמה על הש"ך דסי' רל"ח דלא זכר מד' הר"ן הנ"ל כו' והביא ראי' והאריך בזה ופ' דאי איכא בנשבע שלא לעבור על ל"ת ואף דא"א חע"א מ"מ אי' יש וכ' דע"כ מה דכ' הטור בנשבע שלא לאכול נבלה דאינה שבועה היינו רק לחיובא אבל אי' שביעה איכא עכ"ד והיינו דלא כהבית מנוחה שם ועי' בעמק יהושע דרוש ב' שכ' נמי דאע"ג דאין שבועה מ"מ לא גרע מהא דאמרי' ביבמות ל"ב דאע"ג דא"א חע"א אפי"ה אי' יש לקוברו בין רשעים גמורים כו' ומיושב בזה קושי' מהרש"א בח"א נדרים ח' א' בהא דאמרי' ספ"ג דנדה דמשביעין אותו תהי צדיק ואל תהי רשע מאי מועיל השבועה הא אין שבועה חלה על שבועה כו' והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שם שע"ד ד' מ"ש והאריך בזה ועי' במנחת חינוך מצוה שע"ב אות א' שהביא ד' הא"מ הנ"ל והסכים עמו ופי' בכתב סופר חיו"ד סי' ל"ו שכ' בפשיטות דאע"ג דא"א חע"א היינו דליכא מלקות אבל אי' איכא והביא ד' הגמ' דיבמות הנ"ל וכן עיקר לדינא ועי' בס' עד חכמים בקונטרס דרך חשובה סי' י"א מ"ש ליישב קושי' הפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה. עוד הביא העה"ב שם ד' הבית הלל שהביא ראי' דנבלה בחלב אסבה"נ מהא דאמר בחולין קט"ו ב' דבי ר' אליעזר תני ל"ת כל נבלה אמרה תורה כשתמכרנה לא תבשלנה ותמכרנה ופירש"י ל"ח כל נבלה בסיפי' דקרא כתיב בב"ח לא תבשלנו בחלב ותמכרנו אלא אסבה"נ ואע"ג דהפוס' אינם מביאים דרשה זאת כו' מ"מ לדינא אין מחלוקת ביניהם דנבלה בחלב אסבה"נ רק משמעות דורשין א"ב עכ"ד והשיג עליו די"ל דתנא דבי ר"א ס"ל אחע"א באי' חמור מש"ה אבה"נ משום דאי' בב"ח חע"א נבלה אבל לדידן דא"א בב"ח ת"ע נבלה וחלב כו' א"כ י"ל דגם בהנאה לא נאסר ועוד השיג עליו והאריך בזה ועי' באמרי בינה מה שהשיג על הב"ה וע' בדגול מרבבה שהביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דס"ל דחלב בחלב אינו אסבה"נ וכ' ואף שלד' התוס' בחולין ק"א שכ' שאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף אין הכרת לד' הרמב"ם הנ"ל מ"מ לא מצינו להתוס' בפי' שיחלקו לדינא של הרמב"ם שהיכא שאין איסור באכילה משום בב"ח אינו אסבה"נ ולכן הסומך ע"ז במקום הפסד לא יפסיד עכ"ד. ובעה"ב הנ"ל לא הביא ד' הדגמר"ב אלו שס"ל דבמקום הפסד חלב בחלב אינו אסבה"נ אך הביא ד' הצל"ח פסחים מ"ו א' שכ' דלפ"ד התוס' דהנאה לא מקרי מוסיף היינו לענין שיחייב ב' באכילה אבל מ"מ אסבה"נ כו' ומשמע מד' הצל"ח שם דס"ל דהתוס' חולקים על הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל דלא כמ"ש בדגמר"ב ועי' בחתם סופר שם שהביא המע"צ בספרו כנפי יונה שס"ל דאסבה"נ והביא נמי ד' הדגמר"ב וכ' דאי קמאי דידי אתי אני אוסר כהכנפי יונה והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל בשם הרשב"א וכ' דכן הוא ברשב"א והרא"ה להדיא והאריך בזה ופי' דאסבה"נ וכ' דכן ראוי להורות ועי' במהר"ם שיק שם שהאריך בזה ופירש נמי דחלב בחלב אסבה"נ וראיתי בשבו"י ח"א ביו"ד סי' ס' שהביא ד' השואל שם על הסולת למנחה כלל פ"ה וכ' דלא אוכל לירד לסוף דעת הרמב"ם דבבשול פ' דנוהג אי' בב"מ ולענין אכילה פ' דאינו לוקה משום בב"ח ולענין הנאה לא גילה הרמב"ם דעתו ולדעתי תמוה דאי ס"ל דבהנאה ג"כ חייב משום בב"ח א"כ ליחול ג"כ לענין אי' אכילה באי' מוסיף כו' א"ו נ' דהרמב"ם ס"ל דאינו אסבה"נ ומש"ה לא לקי על האכילה עכ"ד השואל והוא השיב עליו והאריך בד' הרמב"ם אי ס"ל דלוקין על הנאת בב"מ ואח"כ כ' ועיקר קושי' הוא של כת הקודמין הובא בכנה"ג קכ"ה א' בביאורי להרמב"ם כו' וא"ת הא נוסיף איה"נ כו' וי"ל דאיה"נ דבב"ח אינו אלא בכלל אכילה כו' וכיון דאין אכילת בב"ח חע"א חלב ונבלה דא"א חע"א ממילא פקע איה"נ מיני' שאינו פסוק לאסור בהנאה שאלו הי' פסוק בפ"ע לאיה"נ הי' חל עליו ג"כ אי' אכילה באי' מוסיף עכ"ד. ובאמת לא נודע מי הוא הכותב הזה דמה שפשוט בעיניו דאינו פסוק בפ"ע על איה"נ נעלם ממנו הגמ' פכ"ה דג"פ כתיב ל"ת א' לאי' בישול וא' לאי' אכילה וא' לאיה"נ ואם רצונו לדחוק דהרמב"ם ס"ל כמאן דיליף איה"נ רק מק"ו כו' ז"א דהא הרמב"ם בפי' המשנה בקידושין פ"ב כ' בהדיא נאמר ג"פ ל"ח כו' וכ"כ במנין המצות ג"כ מצוה קפ"ז וכבר ראיתי בלח"מ שם שהרגיש בזה ועל עיקר הקושי' הא דלא הוי אי' מוסיף דאסבה"נ כ' הלח"מ שם לתרץ כו' יוצא מדבריו שם דגם הרמב"ם ס"ל דחלב דחלב אסבה"נ וכדעת התוס' לכן יפה הוצרכתי להשיב אי מותר להדליק הנרות שנתערב בו החמאה עכ"ד. הנה ס"ל נמי דחלב בחלב אסבה"נ וגם הוא לא ראה ד' הרמב"ם בפי' המשנה שהוא בעצמו הק' קושי' הנ"ל ומה שהק' השבו"י על התי' של הח"כ שהביא הכנה"ג כו' שנעלם ממנו הגמ' דפכ"ה י"ל דס"ל להמ"כ כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהל' מכ"א הל' ב' הנ"ל שכ' דלא שתק הכתוב מלאסור אכילה אלא מפני שאסור הבשול כו' וס"ל דאיה"נ ילפי' מאי' אכילה דס"ל כר' אבוהו בתולין קי"ד ב' ובפסחים כ"א ב' ואין כאן על איה"נ לאו בפ"ע וכמ"ש לעיל ליישב ד' הרמב"ם בפי' המשנה הנ"ל. וכן ס"ל נמי להמ"כ אבל בזה דס"ל להשבו"י דחלב בחלב אסבה"נ נ"ל עיקר כדבריו:

ב) ועי' בשא"ר סי' ע"ו מ"ש ליישב קושי' התוס' בכריתות כ"ג א' הנ"ל שהק' דמאי פריך דלמא שאני יוה"כ מש"ה לא חע"א נבלה משום דאינו רק אי' כולל אבל הכא גבי נותר הוי אי' מוסיף ונימא אע"ג דל"ל לר"ש אי' כולל אי' מוסיף אית לי' וכ' ליישב דע"כ רש"י ל"ל אי' מוסיף דיוה"כ הוי אי' מוסיף לגבי נבלה משום דקי"ל בפכ"ש כל אי' אין לוקין עליהן שלכד"א וטעמא משום דאכילה כתיב בהו והא ודאי גבי יוה"כ דלא כתיב בי' אכילה אלא לא תעונה אפי' אם אכלן שלכד"א כו' מכ"ש בשר בהמה חי' כו' הרי אי' יוה"כ הוי אי' מוסיף אמפצא דנבלה כו' עכ"ד. ולכאורה קשה עליו מד' התוס' שבועות כ"ג ב' הנ"ל שכ' בתי' הב' וז"ל ועוד דמצי לאוקמא שלכדה"נ ואינו אסור אלא מדרבנן כחו ח"ש לר"ל עכ"ל. והק' מהרש"ל ומהריב"ל דא"כ מ"ט דר"ש דפוטר ותי' דר"ש דס"ל כ"ש למכות גם שלא כדה"נ אסור כדינו ככ"ש וא"כ הא הכא קאי אליבא דר"ש ולר"ש ליכא אי' מוסיף דהא אף בנבלה חייב אף שלכדה"נ כמו ביוה"כ. וכן הק' בישוי"ע באו"מ סי' תרי"ב ס"ק א' ובתוס' רע"א במשניות בכריתות אות י"ט בשם אחיו הגאון ר' בונם ובעמק יהושע סי' י' וכ' דהכי מוכח בירושלמי בשבועות דהעיקר כתי' הב' ולא כהתי'. הא' שם והאריך בזה. וכ"כ במהר"ק מינץ סי' ב' דלדעת מהרש"ל ליתא לד' הש"א ועי' בטעה"מ פ"ה מהל' יסוה"ת שכ' נמי דלדעת מהרש"ל ומהריב"ל ליתא לד' הש"א ועי' בברוך טעם שם דין א' שהק' נמי קושי' זו על הש"א והביא ד' מהרש"א שם כו' וכ' דאף לר"ש יש לחלק בין אכילת כ"ש לאכילה שלא כדה"נ כו' עפ"ד הריטב"א במכות י"ד א' כו' והאריך בזה ליישב ד' הש"א הנ"ל אבל באמת זה לא מקרי אי' מוסיף וכמ"ש הברוך טעם גופי' הבאתי דבריו לעיל דכיון שאין דרך ב"א לאוכלו שלא כד"א כו' הוי כאלו לא חל עדיין אי' זה על אותה חתיכה ולכך לא מקרי מוסיף מחמת זה. ועי' בברית יעקב שם סי' י"ג שכ' נמי דזה לא מקרי מוסיף במה שאסור שלכדה"נ דלא כהש"א והאריך בזה. ועי"ש עוד בברוך טעם ובנר תמיד שם י"ד א' מ"ש ע"ד הש"א והאריכו בזה. ועי' בישוי"ע שם ח"ש ליישב קושי' התוס' כריתות הנ"ל והאריך בזה. ובעיקר דין זה של הש"א הנ"ל עי' בכתב סופר חאו"ח סי' קי"א שכ' ראי' דשלכדה"נ מותר ביוה"כ כמו בכל אי' דלא כהש"א מהא דקא' ר"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור דאין אי' יוה"כ ח"ע נבלה ואיך סתם ואחר פטור הא איכא אופן דחייב כגון שאכל בשר נבלה חי דהוי שלא כדה"נ כו' משום יוה"כ איכא דאסור שלכדה"נ ומשום נבלה ליכא כו' וע"כ דשלא כדה"נ ביוה"כ שוה לשאר אי' וכ' אח"כ דאין ראי' די"ל דר"ש אזיל לשיטתי' דס"ל כ"ש למכות ולפ"ד התוס' שבועות הנ"ל דס"ל דלר"ש דכ"ש למכות ה"ה שלכה"נ כו' ולפ"ז אדחי ראי' זו דר"ש לטעמי' סתם ואחר דפטור דגם שלכדה"נ איכא אי'. נבלה אלא דהש"א מדוויל ידו משתלם כו' דהא עיקר יצא ליישב קושי' התוס' דמוכת דר"ש ל"ל מוסיף דאל"ה הא יוה"כ מוסיף על נבלה אי' שלכדה"נ ולהמהרש"ל הנ"ל אין יוה"כ מוסיף על נבלה דשלכדה"נ בכ"מ וע"כ דלא נחית הש"א לד' מהרש"ל א"כ איכא ראי' נגדו בעיקר הדין דחידש דשלא כדה"נ שאני ביוה"כ משאר אי' כו' והאריך בזה. והביא ד' הרמב"ם פ"ה מהל' יסוה"ת הל' ח' שכ' וז"ל בד"א שאין מתרפאים בשאר אי' אלא במקום סכנה בזמן שהם דרה"נ כגון שמאכילים את החולה שקצים ורמשים או חמץ בפסח או שמאכילים אותו ביוה"כ אבל שלכדה"נ כגון שעושים לו רטי' כו' מותר כו' חוץ מכ"כ ובב"ח שהם אסורים אפי' שלכה"נ כו' עכ"ל. ומדכ' בזמן שהם כדה"נ כו' או שמאכילים אותו ביוה"כ הרי מפורש בדבריו דביוה"כ דוקא כדה"נ אסור מדאורייתא וגם מסוף דבריו שכ' חוץ מכ"כ ובב"ח שאפי' שלכה"נ אסור ולא כ' חוץ מיוה"כ הרי מפורש דביוה"כ שלכדה"נ מותר דלא כהש"א וכ' אלא דטעמי' מ"ש מכ"כ ובב"ח דאסור אפי' שלכדה"נ משום דלא כתיב בי' אכילה ומ"ש יו"כ דג"כ לא כתיב אכילה וצ"ל דשאני יוה"כ דתליא ביתובא דעתא דגברא ולכן שיעורו משונה מכל שיעורים דפחות מכותבת כו' לא מיתבא דעתא כו' כן בשלא כדה"נ שאין דרך ב"א לאכול אם יערב בו דבר מר או אוכל בשר מי שאינו כדה"נ לא מייתב דעת האדם והוא מעונה בזה עצמו שאינו אוכל כדה"נ של האוכלים ובטלה דעתו ומעונה מקרי אבל באי' תורה דאסרה תורה חפצא אגברא מנ"ל לחלק בין אוכל כדה"נ או לא לולי דכתיב אכילה דלא אסרה תורה רק כדה"נ ובכ"כ ובב"מ דלא כתיב אכילה מנ"ל דלא אסרם תורה רק דר"א לכן אמר אביי חוץ מכ"כ כו' עכ"ד. ועי' בנר תמיד שם שהשיג נמי על הש"א וכ' דל"ש הטעם הואיל דלא כתיב אכילה דמש"ה לא כתיב כו' כדאיתא ביומא פ"א וכן דאפי' לר"ש דס"ל בכ"ש אבל ביוה"כ ביתובי דעתא תליא מלתא עד שיאכל כשיעור דמייתבי דעתי' והא דס"ל לר"ש כ"ש למכות היכא דכתיב אכילה וכמ"ש בהמקנה קידושין ע"ז א"כ הוא להיפך לר"ש בכ"ש בכל אי' חייב בכ"ש שלכדה"נ דלא כד' מהרש"ל ויוה"כ נימא דחייב שלכה"נ אבל כ"ש אינו חייב אע"כ דגם יוה"כ אינו חייב שלכדה"נ וביותר קשה למה אמר אביי כו' הכ"מ כו' ולא הכ"מ ביוה"כ דחייב שלא כדה"נ א"ו דיוה"כ אינו חייב שלכה"נ עכ"ד. ועי' בעמק יהושע שם מ"ש להשיג על הש"א והאריך הרבה בזה. ועי' בישוי"ע שם ובמהר"ם מינץ שם ובברית יעקב שם ובנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קט"ו ובחמדת שלמה חיו"ד סי' י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ואכע"מ להאריך בזה:

והנה הרמב"ם פ"ו מהל' חו"מ הל' ז' כ' וז"ל אין אדם יוצא י"ח באכילת מצה שהיא אסורה לו כגון שאכל טבל או מע"ר שלא נטלה תרומתו או שגזלה זה הכלל כל שמברכין עליו ברהמ"ז יוצא בו י"ח וכל שאין מברכין עליו ברהמ"ז אין יוצא בו י"ת עכ"ל. והק' הלח"מ מהא דפסחים ל"ה ב' יכול יוצא אדם בטבל כו' ואיסורו דחמץ להיכא אזלא הא מני ר"ש היא דאמר א"א חע"א דתניא ר"ש או' האוכל נבלה ביוה"כ פטור והק' כיון דהך ברייתא אתיא כר"ש ולדידי' אין יוצאין בו משמע דפ' כאן כר"ש ובפ"ב מהל' שביתת עשור כ' אחד האוכל אוכלים כו' כגון פיגול ונותר כו' ה"ז חייב כרת משום אוכל ביוה"כ משמע דפ' דלא כר"ש וכ' דאפשר לתרץ דמ"ש בשביתת עשור דחייב היינו כגון דהוא אי' ב"א או מוסיף או כולל וסמך על מ"ש ספי"ב מהל' מכ"א כו' והשתא שפיר פ' כר"ש דא"א חע"א כגון ההיא דטבל וחמץ דאי' טבל מעיקרא והדר אתי אי' חמץ דאין שם לא כולל ולא מוסיף ולא ב"א זה הי' נ' לומר לכאורה אבל כשנעיין בפ"ד מהל' מכ"א אין צורך לכל זה דשם כ' דיוה"כ חע"א נבלה ופיגול משום דהוי אי' כולל שכולל כל האוכלים והשתא צ"ל לדעתו דמה שאמרו בפכ"ש האוכל נבלה ביוה"כ פטור אינו ר"ל פטור מיוה"כ דע"כ חייב ביוה"כ ממ"נ כו' וא"ש מ"ש בשביתת עשור דחייב כרת האוכל נבלה כו' ביוה"כ דחייב ממ"נ כדפרי' וחמץ וטבל כיון דכשחל אי' חמץ על הטבל אין כאן לא כולל ולא מוסיף ולא ב"א להכי קא' ר"ש דפטור זה נ"ל כו' אבל רש"י ס"ל דפטור מיוה"כ משמע דלא ס"ל דיוה"כ הוי אי' כולל כדעת רבינו עכ"ד. ודבריו תמוהין מ"ש דחמץ על טבל אינו אי' כולל דודאי חמץ הוא אי' כולל שאסר כל התבואות אף שאינן של טבל כמו דיוה"כ הוי אי' כולל דאוסר כל האוכלין ועוד קשה ע"ד דלמה מתרץ הגמ' שם בפסחים ה"מ ר"ש היא הא אף רבנן ס"ל היכא דליכא כולל ולא מוסיף ולא ב"א דא"א חע"א וא"כ גם הם ידרשו הקרא כר"ש יצא זה שא"א משום ב"ת חמץ דא"א חמץ חע"א טבל ול"ק קושי' הגמ' מידי בלבד כתיב וכן הק' לי חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ וכן ראיתי בנר תמיד בכריתות שם כ"ג א' שהק' נמי כן ודחק ליישב קושי' הב' והאריך בזה. ועוד הק' על הלח"מ דהא איתא בהדיא בברייתא שם דנבלה ביוה"כ פטור משום יוה"כ כו'. וכעת ראיתי בברית יעקב שם ס' ט"ו שהק' נמי כן על הלח"מ וכ' מתחלה ליישב דל"ל בחמץ דחע"א טבל משום אי' כולל כו' ואח"כ דחה זה דהוי שפיר אי דהוי שפיר חמץ על טבל אי' כולל כו' ועוד הק' על הלח"מ דנעלם ממנו גמ' ערוכה בשבועות כ"ד א' דקא' מידי הוא טעמא אלא משום אי' כולל ר"ש לטעמי' דל"ל אי' כולל דתניא ר"ש או' האוכל נבלה ביוה"כ פטור וגם הגמ' דכריתות הנ"ל וגם הגמ' דיבמות ל"ב א' דר"ש ל"ל לא אי' כולל ולא מוסיף כו'. ועי' בס' המנוחה פ"ו מחו"מ בבית מנוחה שם שהק' נמי כן על הלח"מ ועוד הק' עליו דנבלה על יוה"כ הוי אי' מוסיף כו' ועי' בס' נתיבות השלם על אה"ע ח"ב בסוף הס' שם שהק' נמי כן על הלח"מ והאריך בזה וקושי' הלח"מ הנ"ל על הרמב"ם י"ל דס"ל להרמב"ם דמש"ה אי' במנה של טבל כו' משום דהוי מצוה הב"ע וכ"כ רש"י פסחים שם ד"ה דמאי בטעם הב' משום דהוי מהב"ע וכ"כ הר"ן שם דטעמא דכל הני משום דהוי מהב"ע וכ"כ בבית מנוחה שם דהרמב"ם ס"ל משום דהוי מהב"ע וכמ"ש התוס' בר"פ לולב הגזול. ועי' בצל"ח שם ובשעה"מ שם הל' א' שכ' נמי דמצה של טבל לדידן דלא קי"ל כר"ש ה"ט דאי' משום דהוי מהב"ע אבל באמת ל"ל דזהו טעמא של הרמב"ם וכמ"ש הח"א סי' צ"ו דהרמב"ם כללא כייל דמה שאין מברכין עליו א"י בו י"ח מצה ואפי' אי' שאינו אלא בלאו גרידא וא"ב מיתה ואמאי ל"מ בדיעבד דאם עבר ואכל יי"ח בהם כין דלא קי"ל כר"ש כו' א"כ א"א לנו ללמוד מהיקשא דמצה לחמץ אלא אפי' לכתחלה ראוי לצאת באותן איסורין שאין בהן אלא לאו גרידא משום דיבא עשה וידחה ל"ת ואין בזה משום מהב"ע אלא אדרבה אפי' מצוה יש כאן כו' דבשלמא באי' שחייבים עליהם מיתה דקחשיב איכא למימר כיון דלכתחלה אסור לאוכלן לחובת מצה כיון דאין עשה דמצה דוחה אותן כו' אבל אי' לאו גרידא אפי' לכתחלה נמי יבא עשה דמצה וידחה אותן כו' ואם נאמר דהרמב"ם ס"ל דעשה דמצה שהוא קוה"ד לא אלימא לדחות שום ל"ת דלאחה"ד וכיון דאין שום אי' נדחה לכתחלה מפני עשה דמצה לפיכך אפי' עבר ואכל א"י בו י"ח משום דהוי מהב"ע והרי ע"כ א"א לארכבי' אתרי ריכשי אלו דאין עשה דמצה דוחה ל"ת מפני שהיא עשה דקוה"ד וגם משום מהב"ע אינו יי"ח אפי' בדיעבד אא"כ ניחא דמהב"ע אינו אלא מדרבנן דאס"ד מהב"ע מה"ת א"כ תקשה לך להאי תנא דקאי כר"ש היקשא דאינו יי"ח בטבל של מע"ש או מ"ע ל"ל דלכתחלה דלא צ"ל היקשא דהא אין עשה דמצה דקוה"ד ראוי לדחות לאו דטבל דהוא לאחה"ד וכיון דלכתחלה לא ממילא ש"מ דאפי' דיעבד נמי לא משום מהב"ע א"ו אי אמרי' דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת בע"כ ש"מ דמהב"ע לא הוי מה"ת וקמ"ל היקשא דאפי' בדיעבד לא יי"ח במצה של מ"ע והרי הרמב"ם ס"ל דמהב"ע מה"ת שכ"כ בפ"ה מהל' איסחז"ב כו' וכיון שכן ע"כ עשה דמצה אע"ג דהיא קוה"ד דוחה ל"ת דאל"כ הא' תנא דקאי כר"ש ל"ל היקשא כו' אע"כ עשה דמצה אע"ג דהיא קוה"ד ראוי לדחות ל"ת וקמ"ל האי תנא דקאי כר"ש דלא משום היקשא קשא דמצה לחמץ א"כ לדידן דא"א ללמוד הא מהאי היקשא אפי' לכתחלה נמי יבא עשה דמצה וידחה ל"ת דטבל וה"ה לשאר ל"ת גרידא והרי אין כאן משום מהב"ע אלא אדרבה אפ' מנוה איכא כיון דעשה דמצה אותן וא"כ הדרא קושי' לדוכתי' על הרמב"ם כו' עכ"ד. וא"כ לפ"ד ל"ל דטעמא דהרמב"ם כמ"ש הבית מנוחה הנ"ל משום דהוי מהב"ע ולא ראה הבית מנוחה ד' הש"א אלו שהרי לא הביאם. אך באמת שפיר י"ל דטעמא דהרמב"ם הוא לדידן משום דהוי מהב"ע וכמ"ש הבית מנוחה וכן מבואר בד' הרמב"ם בפי' המשנה פ"ב דנדרים גבי זה תומר כו' שכ' וז"ל לפי שהוא אסר גוף הדבר ולא יתקיים המצוה אלא בהיותו דבר מותר כו' כמו חי שלא ימצא בליל הפסח אלא מצה שהיא אסורה עליו באכילה כגון שתהי' טבל או הקדש שאסור עליו אכילתן לפי שהוא מהב"ע עכ"ל. הרי להדיא שכ' הטעם דהוי מהב"ע וכן הוא נמי כונתו בהא דהל' חו"מ הנ"ל ומה שהק' הש"א דיבא עשה דמצה וידחה הל"ת י"ל וס"ל להרמב"ם כהירושלמי דמשה דקוה"ד אינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ועשה דמצה הוא קוה"ד והוכחות הש"א הנ"ל אינו לדידן דקי"ל דלא כר"ש. וכן ראיתי בנחל איתן שם שכ' נמי דטעמו של הרמב"ם משום דהוי מהב"ע והביא ד' הרמב"ם בפי' המשנה דנדרים הנ"ל וכ' נמי די"ל דהרמב"ם ס"ל דעשה דקוה"ד אינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ומיישב קושי' הש"א שם על האי כללא מפסחים כ"ת ב' בו' והאריך בזה, וכ"כ בנתיבות השלם שם דטעמו של הרמב"ם משום דהוי מהב"ע והביא נמי ד' הרמב"ם בפי' המשנה וכ' נמי דהרמב"ם ס"ל כהירושלמי דעשה דקוה"ד אינו דוחה ל"ת דלאחה"ד ומיישב בזה קושי' הש"א והאריך בזה. ועי' בברית יעקב שם שכ' נמי די"ל דטעמו של הרמב"ם משום דהוי מהב"ע כו' וכ' דכונת הרמב"ם הוא דמיירי היכי שבלע מצה כו' והאריך הרבה בזה. וע' בעמק יהושע סי' ט"ז מ"ש והאריך בזה ופי' פרמ"ג באו"ח סי' תנ"ד במשב"ז ס"ק ד' ובסי' תע"ה בא"א ס"ק י"ג מ"ש בזה ואכע"מ להאריך בזה ואי"ה במ"א אבאר ענין זה באריכות:

ג) והנה הריטב"א בקידושין ע"ז ב' ד"ה תני הביא ד' הראב"ד ליישב פירש"י וז"ל דלעולם קדים אי' נבילה לאי' יוה"כ שאין דנין בענין זה בחתיכה זה עצמה אלא בחתיכה כיוצא בה והאי גברא משעה שנעשה גדול קודם יוה"כ נתחייב באי' נבלה דאע"ג דעדיין לא נתנבלה בהמה זו הא איכא כמה נבילות בעלמא דמתסר בהו ולא חע"א יוה"כ עד עכשיו שהרי לא הי' שם יוה"כ בעולם משנעשה גדול עד עכשיו וכדאמרי' התם ביבמות בזר ששמש בשבת שחייב ב' אי' ב"א כגון דאייתי ב' שערות ונעשה גדול בשבת דהאי שעתא חייל עלי' חיוב מצות ואשתכח דחייל עלי' אי' שבת ואי' זרות כאחד הלכך אע"פ שחל שבת קודם שיבא אי' זרות לעולם אנן בתר זמן דחיילי עלי' איסורו אזלי' וכ"פ בהא דאמרי' לעיל בזר שאכל מליקה חייב ב' באי' א' משום דכבר נעשה גדול קודם לכן וחלו כ"א אי' זרות ונבלה מאותה שעה ואע"ג שלא נמלקה עוף זה עדיין הא כמה נבילות וכמה קדשים דמתסר בהו עכ"ל. ואין זה נכון כלל דלעולם בכל אי' שע"י מעשה אין הולכין ואין דנין בענין חלות אי' אחר אי' דעלמא כיוצא בחתיכה זו ולומר תתחייב בזו משעה שנעשה גדול אלא אחר חתיכה זו שנתקל בה דנין מאימתי חל עלי' האי דאלת"ה מצינו דאי' דוחה אי' ואנן ל"א בשום דוכתא שיהא אי' דוחה אי' אלא שא"א חע"א וראי' לדבר מדאמרי' התם כו' חמותו ונעשה א"א נידון בחמותו בשריפה ואינו נידון בא"א בחנק משום דאי' חמותו קדום באשה זו לאי' א"א ואם איתא דאזלי' בתר נשים דעלמא ה"ל למימר שיהא נידון כא"א דהא גברא משעה שנעשה גדול חייל עלי' אי' א"א גבי נשים נשואות דעלמא ואי' חמותו לא חייל עלי' עד שנעשית חמותו א"ו דל"א הכי שאם אתה או' כן ימצא אי' דוחה אי' דהאי גברא כיון שנעשית אשה זו חמותו קם עלי' באי' חמותו ואלו בא עלי' היה חייב שריפה ואם אתה או' דהשתא נעשית א"א יהא נידון בחנק נמצא אי' דוחה אי' והא לא אפשר דאי' שבו להיכן הלך כו'. וראי' לדבר נמי מדאמר בפגה"נ כו' דמתני' בוולדות קדשים עסקי' וקסבר כו' ממעי אמן קדושים וקסבר דגה"נ נוהג בשליל דאי' גה"נ ואי' מוקדשין בהדי הדדי קאתי ולדבריו ל"ל למימר דקסבר ממעי אמן קדושים ונוהג בשליל בלא"ה נימא דאע"ג דאי' גה"נ קדם בזה למוקדשים מ"מ כיון שנעשה גדול חייל עלי' אי' גה"נ ואי' מוקדשין כ"א דהא איכא בעלמא כמה גידין וכמה מוקדשין וכמו שפי' הוא בזר שאכל אלא דהא ודאי ליתא ולעולם בחתיכה זו דנין והיינו ההיא דזר ששמש בשבת ונעשה גדול בו ביום שחייב ב' מפני שבמלאכה זו בעצמה חלו עליו אי' שבת ואי' זרות כי הדדי ולא נתחייב בשום אי' עד עכשיו שנעשה גדול וחלו עליו אי' שבת וזרות כ"א אבל אידך דקדמי איסורי אהדדי אחר שנעשה גדול ל"ל הכי מטעמא דאמרן תדע דלמ"ד אחע"א כאחת שבת ויוה"כ חייב ב' ואמאי נימא דאי' שבת קדים דשבתות דעלמא קודם יום הכיפורים זה ולחייב משום שבת לחוד א"ו דהא ליתא כו' עכ"ל. ועי' בישוי"ע לעיל סי' ר"כ בד' נכד המחבר מ"ש ליישב ד' הראב"ד והאריך בזה יעוש"ה. אך השעה"מ שם הק' על הראב"ד הנ"ל מהא דאמרינן שם אלמנה ונעשית גרושה ה"ל אי' מוסיף דאלמנה מותרת לכ"ה נתגרשה מגו דאיתוסף כו' ואם איתא הרי אי' גרושה קדים דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בגרושות דעלמא מדין כ"ה ואי' אלמנה לא חייל אלא משעה שנעשה כה"ג וכיון שכן ה"ל לומר דאינו חייב אלא משום אלמנה ול"ל דמיירי כשמינהו לכ"ג משעה שהביא ב' שערות דה"ל לפרש. ובר מן דין קשה דהיכי קתני בברייתא דאם זנתה ונתחללה אינו חייב אלא אחת הא ה"ל לחייבו משום גרושה וחללה ג"כ דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בגרושות וחללות דעלמא וכההיא דזר שאכל מליקה כו'. ותו קשה מהא דגרסי' בפגה"נ ק"א ב' דשגג ועשה מלאכה בשבת ויוה"כ חשיב אי' ב"א וחייב ב' ולדעת הראב"ד הא אי' שבת קדום דמשעה שהביא ב' שערות נאסר בשבת קודם שיבא שם יוה"כ עליו וכההיא דנבילה ממש ול"ל דהתם מיירי בשהביא ב' שערות בשבת והוא יוה"כ דכל כי האי ה"ל לפרש כו' עכקוש"י. ובאמת לק"מ וכמ"ש בספר אבי הנחל דרוש י"א דהראב"ד לא אמר אלא בנבילה דלא הוי גופים מחולקים וע"כ כל הנבילות הוי כחדא ולא משגיחין שיחול דוקא בחתיכה זו אבל בבע"ח דגופים מחולקין וכן בשבת דהוי גופין מחולקין ל"א כיון שנעשה גדול בשבת זו חל עלי' אי' שבתות של כל השנה כיון דשבתות כגופין דמי ואין שבת זה שייך לשבת הב' וכל שבת חלוק בפ"ע כו' ל"א דכיון שחל עלי' שבת זה חיילי כולם עלי' וכן לענין אלמנה וגרושה והק' על הראב"ד מחולין פ"ט ב' הנ"ל וכ' ליישב והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ולא ראה ד' הריטב"א הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו על הראב"ד מחולין פ"ט ב' הנ"ל ועי' בברוך טעם שם דין ב' מ"ש ליישב קושי' השעה"מ על הראב"ד והאריך בזה ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' הריטב"א שכ' דיש לפרש האוכל נבילה ביוה"כ שהוא פטור מן האחרון שאם נתנבלה מעיוה"כ פטור מיוה"כ וחייב משום נבלה דקדים ואם נתנבלה ביוה"כ מעיקרא חייל עלי' איסור יוה"כ ולא חייל עלי' השתא איסור נבילה כו'. ורבנן מידו בנתנבלה ביוה"כ ופליגי עלי' בנתנבלה מעיוה"כ כו' והק' עליו דהא בנתנבלה ביוה"כ ה"ל אי' מוסיף דקודם שנתנבלה לא נאסר ביוה"כ אלא להדיוט וכשנתנבלה נאסר אף לגבוה וכ"כ התוס' פגה"נ ק"א דגה"נ של נבילה חשיב אי' מוסיף מטעמא דאיתוסף בי' אי' לגבוה והכי אמרי' בהדיא בכריתות כו' דנותר חשיב אי' מוסיף מה"ט דאתסר לגבוה כו' והביא ד' התוס' פד"א ל"ג ב' ד"ה אמר דפליגי ע"ד התוס' חולין וס"ל דמשום הא דנאסר לגבוה לא חשיב אי' מוסיף דסתם בהמה לאו למזבח קאי והא דכריתות שאני דמיירי בבהמת קדשים וכ' דבהכי נתיישב ד' הריטב"א והביא ד' התוס' זבחים ע' א' ד"ה יבא כו' והאריך בזה ואח"כ הק' ע"ד הריטב"א דבנתנבלה ביוה"כ ה"ל אי' מוסיף שהרי קודם שנתנבלה לא הי' אסור אלא ביוה"כ לבד הא למחר שרי וכשנתנבלה מגו דאתוסף בי' איסור לשאר יומי אתוסף נמי ליוה"כ. וכ' ליישב עפ"ד הרמב"ם פ"ד מהל' שבועות הל' י' שכ' וכן אם אמר שבועה שלא אוכל היום וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה כו' אינו חייב אלא אחת כו' והראב"ד השיגו דאמאי לא חל בכולל דבתחלה לא נשבע אלא ליומו ולבסוף נשבע לעולם וכ' הכ"מ דמה לנו אם נשבע לעולם גבי אותו היום אין כאן תוספות כו' והביא ד' הרדב"ז כ' דטעמו של רצינו דל"א אי' מוסיף אלא היכא שאי' נוסיף על החתיכה בעצמו בזמן שעדין אי' הראשון עלי' כגון חמותו ונעשית א"א דמגו דאתוסף עלי' אי' א"א אתוסף נמי משום חמותו ובזמן המגו עדיין שם חמותו עלי' אבל הכא בזמן המגו היינו שאר הימים מותר הי' לאכול הלכך ל"א בי' מגו לאוכלה ביום עצמו ומינה ניחא ד' הריטב"א דה"נ דכותי' והביא ראי' לחילוק זה משבועות כ"ה ב' גבי לא אכלתי היום ולא הנחתי תפלין היום כו' ומיושב לדעת הראב"ד והאריך בזה. ועי' בא"מ בתשובות שם סי' ט"ו מ"ש ע"ד השעה"מ והאריך בזה ועי' בשערי שמחה שם ובשאילות שמואל בכלילות שמואל אות א' סי' קכ"ט ובס' מלבושי יו"ט ח"ב קונטרס קל וחומר סי' ה' ו' מ"ש ע"ד הראב"ד והשעה"מ ובחמדת שלמה חיו"ד סי' י"ב מ"ש ע"ד הראב"ד ובנר תמיד שם מ"ש ע"ד השעה"מ והאריכו בה ועי' בטעה"מ שם מ"ש ע"ד השעה"מ והביא ד' הנו"ב סי' ל"ה ל"ו שעומד שם אי איסור נבלה חע"א יוה"כ בנתנבלה ביוה"כ כו' וסיים והדבר צריך אצלי תלמוד וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הריטב"א הנ"ל וד' התוס' שבועות כ"ד א' ובפסחים ל"ו א' כו' ומ"ש ע"ד הנו"ב שם שנסתפק אם חלות הטומאה מקרי מוסיף לענין אי' כו' והאריך בזה ועי' באבי הנחל דרוש ז' מ"ש להשיג על הטעה"מ ומ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה ועי' בפה"ב שם ענף ז' וענף י' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ד) והנה המהרי"ט הק' בהא דאמרי' בקידושין ע"ח א' הבא על אחותו עשאה זונה חזר ובא עלי' עשאה ג"כ חללה דמאי נפ"מ הא א"א חע"א וכ' בתי' הב' דנפ"מ אם התרו בו משום חללה ולא משום זונה חייב דנהי דא"א חע"א היינו דאין חללה חייב ב' מלקות אבל עכ"פ אם התרו בו משום אי' הב' ולא משם הראשון שפיר חייב משום ב' וכ"כ הפ"י שם וקשה מהא דאוכל נבילה ביוה"כ דפטור לר"ש משום דלא אתי אי' יוה"כ וח"ע נבלה אמאי ל"א הא ס"ס ע"א נבילה אינו חייב כרת וא"כ יתחייב כרת ע"א יוה"כ לפ"ד מהרי"ט וכן הק' בפה"ב שם ענף ב' וכ' ליישב בדוחק כיון דלא מלקי' לי' משום יוה"כ כשלוקה משום נבלה א"כ הוי כמו דליכא אזהרה ביוה"כ בזה ואין עונש בלא אזהרה. עוד הק' עליו מפסחים ל"ה ב' הנ"ל דקא' מצה של טבל א"א יי"ח בפסח משום שאין אי' משום ב"ת חמץ רק משום טבל כו' ולד' מהרי"ט שפיר אי' משום ב"ת חמץ אם התרו בו משום חמץ ולא משום טבל וכ' ליישב דמ"מ עיקר אי' משום טבל אם מתרי' משום שניהם ביחד לא מתרי' רק משום טבל וכ' עוד תי' ליישב קושי' זו וע' בס' דברי שאול דרוש לשה"ג בפסחים ל"ה שהק' נמי קושי' זו וכ' ליישב והאריך בזה ולא הביא ד' הפה"ב. עוד הק' על מהרי"ט מחולין ק"א ב' דקא' אם הזיד בשבת ושגג ביוה"כ פטור מקרבן דא"א יוה"כ תל ולהמהרי"ט נימא ג"כ כיון דליכא לחיובי קרבן על שבת מחייבי לי' על יוה"כ וכ' ליישב די"ל דשאני היכא דהוי מזיד ע"א ראשון ושוגג על הב' עוד הביא קושי' הטעה"מ על מהרי"ט משבועות כ"ה א' דפריך מתנה לעני הא מושבע ועומד הוא והא לענין מלקות איירי ובמתנה לעני ליכא מלקות וכ' עליו דז"א דבנשבע לקיים המצוה אף החולקין על מהרי"ט חלה השבועה רק דקרבן לא מחייב דליתא בלאו והן אבל מלקות חייב לכ"ע וקושי' הש"ס בנשבע שלא אתן דאז לכ"ע לא חל אף לדעת מהרי"ט דלא חל לבטל אף עשה ולקיים פטור מקרבן דליתא בלאו והן. עוד הביא קושי' הטעה"מ על מהרי"ט ממכות כ"ג א' דפריך ולתני שבועה שלא אחרוש ביו"ט כו' ומשני אי' כולל ל"ל ואכתי לתני כגון שהתרו בו משום זורע דיו"ט ולא משום חורש וחייב אזריעה דיו"ט ואחרישה דשבועה וכ' ליישב דהש"ס שם אזיל אי מתני' אתיא כר"ע ולא איירי כלל במחפה וא"ל דאכתי תקשי למ"ד דמתני משום מחפה לתני שבועה כו' י"ל דתנא ושייר א עוד הביא קושי' השעה"מ על מהרי"ט מיבמות ש ב' בתוס' ד"ה חמותו שכ' דל"ל אם התרו בו משום א"א נימא א חייב משים דהוי כולל א"כ מוכרח מדבריהם דאי לאו דהוי כולל אמרי' דא"א א"א חע"א חמותו כלל וכן בסנהדרין פ"א ב' ד"ה לידון כ"כ קשה ג"כ כנ"ל גם רש"י פכ"ה קי"ד א' ד"ה ומר כ' דאם לא התרו בו משום חלב רק משום בב"ח אין לוקה א"כ מוכח דלא כמהרי"ט והעלה מפ"ז דלא כמהרי"ט והוא הסכים עמו ובאמת לק"מ מד' התוס' יבמות ל"ב הנ"ל וכמ"ש בשערי שמחה שם סי' ד' די"ל דמהרי"ט לא כ"כ רק לפי האמת דתי' רבא מעלה אני עליו כאלו עשה ב' אי' כו' וע"כ מוכח מכאן דאף במקום דא"א חע"א מ"מ האי' הב' עליו היא אי' גמור ודוקא לענין עונשין אינו חל על הראשון כו' ולכן ס"ל למהרי"ט כיון דאי' הי' עליו ממילא היכא דלא התרו בו מחמת הא' ח"ב מחמת הב' משא"כ לס"ד שם דלא הוי ידע מזה כו' וס"ל כיון דא"א חע"א פקע האי' לגמרי ואינו חל עליו כלום אף לענין אי' בעלמא אז בודאי גם אם אח"כ לא התרו בו משום אי' הא' רק מחמת הב' אפי"ה הוא פטור לגמרי דכיון דאין אי' הב' חל עליו כלל מהכ"ת יהי' מחויב עליו כו' וכ' אח"כ אמנם רובם דחו ד' מהרי"ט כי גם מסוגיא מוכח דלא כדבריו דהא רש"י כ' במלתא דר"ש פטור מחטאת והא לענין אי' נבלה ליכא חטאת ויהי' חייב מחמת אי' דיוה"כ עכ"ד וכן מוכח מד' רש"י פכ"ה הנ"ל דלא כמהרי"ט וכמ"ש השעה"מ והפה"ב הביא ראי' דלא כמהרי"ט משבועות כ"ג בתוס' ד"ה דמוקי וממכות כ"ב ב' דפריך וליחשוב נמי זורע דיו"ט כו' ומיבמות ל"ג דקא' נפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים כו' ומסנהדרין פ"א א' דפריך חמותו ונעשית א"א ולדון נמי משום א"א דהא מודה ר"י באי' מוסיף כו' והאריך בזה ליישב וסיים מ"מ לדינא לא נ' כותי' כאשר גדולי הראשונים חולקים עליו וכן עיקר לדינא וכהשעה"מ וכפה"ב והשערי שמחה ודלא כמהרי"ט והפ"י הנ"ל ועי' בטעה"מ שם ובאבי הנחל דרוש ז' מ"ש ע"ד מהרי"ט הנ"ל עוד תי' המהרי"ט שם דא איירי כשבא עלי' כשהוא קטן בן ט' שנים דעשאה בביאתו זונה כו' ועי' בפה"ב שם ובענף ה' מ"ש ע"ד מהרי"ט והאריך בזה:

ה) עוד הביא השעה"מ שם ד' הריב"ש שכ' דל"ש אי' כולל אלא כשהפעולה אחת אבל אם נשבע שלא יאכל מצה ושלא ילבש בגדי משי לא חשוב כולל כיון שהן ב' פעולות והק' עליו מחולין ק"א ב' גבי שבת ויוה"כ דחשיב אי' כולל אע"ג דאכילה ומלאכה ב' פעולות ותי' דהמעי' בד' הריב"ש שם יראה שלא כ"כ אלא דוקא גבי שבועה ומטעמא דכיון שהן ב' פעולות חשיב כאלו פרט שבועה אכל א' וא' משא"כ אי' דעלמא עכ"ד. ועי"ש בפ"ח מהל' מכ"א הל' ו' שהק' על הריב"ש ממכות כ"א ב' דקתני כהן ונזיר והא נזיר ג"כ ה"ל כולל ב' פעולות היכי חייל אאי' טומאת כהן וכ' נמי ליישב דהריב"ש לא כ"כ אלא דיקא גבי שבועה ומטעמא דכיון שהן ב' פעילות חשיב כאלו פרט שבועה לכל א' וא' משא"כ גבי נזיר דל"ש ה"ט כלל עכ"ד והיינו כמ"ש בהל' א"ב הנ"ל ועי' בטעה"מ בהל' מכ"א שם מ"ש ע"ד השעה"מ והאריך בזה ועי' בפה"ב שם ענף ה' מ"ש בזה ומ"ש לענין אם כולל בפעולות חלוקות חל גם לבטל את המצוה בשב וא"ת כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' התוס' פד"א ל"ב ב' ד"ה אי' שכ' בשם ר"י דלההוא לישנא דקא' התם דר"י ס"ל אי' כולל ס"ל דא"א ונעשית חמותו לא חשיב אי' כולל אע"ג דאתסור בשאר קרובות כיון שאינם משם אחד וזה כלל גדול דכל שאינם משם א' ל"א אי' כולל והק' מהא דחולין ק"א הנ"ל גבי שבת ויוה"כ דחשיב אי' כולל דמגו שנאסר באכילה נאסר במלאכה אע"ג דאינם משם א' וכ' ליישב דהתוס' לא כ"כ אלא לר"י דס"ל דא"א ונעשית חמותו דנידון בזיקה הראשונה אבל לרבנן דס"ל דנידון בחמורה ע"כ דס"ל דא"א ונעשית חמותו חשיב אי' כולל דאל"כ אמאי חייב משום חמותו הא א"א חע"א וקי"ל כרבנן כו' וא"כ מש"ה קא' התם דיוה"כ חשיב לגבי שבת אי' כולל לריה"נ דס"ל כרבנן דר"י ומפ"ז כ' להקשות על הלח"מ פי"ב מהל' א"ב הל' ז' מ"ש ליישב השגת הראב"ד לענין הבא על בת בתו מנשואתו כו' והניח בצ"ע ועי' בא"מ שם סי' ט"ו מ"ש בזה:

ובאי' מוסיף כ' התוס' שם דחשיב אפי' כשאין השמות שוין כדמוכח בפ' אמרו לו י"ד ב' גבי הבא על בת בתו חייב משום כלתו ועי' בפה"ב שם ענף ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה עוד הביא השעה"מ שם ד' התוס' סוף נדרים צ' ב' ד"ה ותהא שהק' דאיך חל נדרה על תשמיש היהודים בעודה א"א הא א"א חע"א וי"ל דהוי אי' כולל מגו דחל על תשמיש דבעל שהוא היתר חל נמי על האחרים עכ"ל והק' דהא הוי אי' מוסיף דאתוסף אי' אחפצא דמעיקרא לא היתה אסורה אלא לכל העולם וכי נדרה מגו אש אי' לגבי בעלה אתוסף אי' לכל העולם והביא דכן הק' התיו"ט וכ' ליישב והאריך בזה וכ"כ בתוס' רע"א במשניות שם אות ע' ובדרו"ח מערכה ט"ז ובנימוקי הגרי"ב שם ליישב כן עוד כ' שם להסתפק בנשבע שלא יאכל פירות אלו וכיוצא והי' פירות אלו של הקדש או של נטע רבעי דקמ"ל דאין שבועה תלה כו' לכשיפדה אותם מיד גזבר מי אמרי' דחלה שבועה עליו כו' וכ' להוכיח מד' התוס' הנ"ל דאין שבועה חלה עליו והאריך בזה וכ"כ בתוס' רע"א שם. ועי' בפה"ב שם ענף ג' מ"ש והאריך בזה עוד הק' השעה"מ שם לר"ל דס"ל בשבועות כ"ד א' דבאי' הבא ע"י עצמו לכ"ע ל"א כולל מה יענה למתני' דנטולה אני מן היהודים דאי' הבא ע"י עצמו הוא עכקוש"י ונ"ל ליישב לפמ"ש התוס' בשבועות שם ד"ה באי' וז"ל וא"ת והא נמי איתא בהדיא במשנה דאייתי לקמן יש אוכל אכילה אחת כו' וקחשיב מוקדשין אע"ג דאי' הבא מעצמו הוא וכן האוכל גה"נ של עולה כו' וי"ל דהכא באי' הבא מעצמו על עצמו קא' דלא אמרי' אבל מוקדשין שאסורין על כל העולם אמרי' עכ"ל וא"כ בנטולה אני מן היהודים שהוא אי' על כל העולם שפיר אמרי' כולל אף דהוי אי' הבא מעצמו וכמו במוקדשין ולק"מ קושי' השעה"מ הנ"ל. וכן ראיתי בא"מ שם סי' י"ב שהק' נמי קושי' זו ולא הביא ד' השעה"מ שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' נמי ליישב עפ"ד התוס' הנ"ל אך אח"כ דחה זה עפ"ד הב"י לעיל סי' רל"ד כו' והאריך בזה ואח"כ כ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל והאריך בזה וגם כ' ליישב קושי' התיו"ט הנ"ל כעין תי' של השעה"מ והתוס' רע"א והנימוקי הגרי"ב ועי' בהפלאה בסוף הס' בחידושים של בנו על נדרים פ"ד א' ד"ה אימא מ"ש ליישב קושי' התוס' הנ"ל והאריך בזה. ועי' בברוך טעם שם דין ו' מ"ש ע"ד השעה"מ הנ"ל וכ' דסותר ד"ע מהא דכ' בפ"ו מהל' שבועות הל' י"ח כו' ומ"ש בד' התוס' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. עוד הק' השעה"מ בהל' מכ"א שם לר"ל הנ"ל ממתני' דמכות כ"א ב' יש חורש תלם א' כו' וכהן ונזיר בביה"ט כו' והרי נזיר אי' הבא מעצמו הוא ואפי"ה אמרי' אי' כולל והניח בצ"ע. ועי' בטעה"מ שם מ"ש ליישב ואח"כ דחה זה מד' התוס' שם ד"ה באי' כו' ומ"ש ע"ד המהרש"א שם ועי' במצפה איתן בשבועות שם מ"ש ליישב קושי' זו עפ"ד הש"א סי' ס' והאריך בזה ועי' בישוי"ע באו"ת סי' תפ"ה ס"ק א' שהק' נמי קושי' זו וכ' כהש"א דגבי נזיר גלי קרא דחל ע"א כהונה דקדם וכ' ליישב בזה עוד קושי' כו' דהא בנזיר והוא בביה"ט יש עוד לאו דלא יחל דברו ובזה א"ש דבאמת הי' מהראוי שלא יחול כלל אי' נזירות על אי' טומאת כהן אלא דגלי קרא והיינו לענין אי' נזירות אבל בלאו דלא יחל שפיר דומה לשאר שבועות דלר"ש אינו חל בנשבע לקיים המצוה אף בכולל וכיון דהאי תנא ל"ל כולל לא חייל אי' לא יחל ע"א טומאה דכהן עכ"ד. ועי' בשעה"מ שהק' נמי כקושי' הש"א סי' ס' וע' בטעה"מ מ"ש להשיג על החי' של הש"א שם שכ' דמשכחת לה בב"א כו' ומ"ש ליישב קושי' הש"א והאריך בזה ועי"ש עוד בטעה"מ פי"ד הל' י"ז מ"ש ליישב והאריך בזה ועי' בא"מ שם סי' ט"ו ובמנחת חינוך שם מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בשעה"מ שהביא ד' התוס' פד"א ל"ג ב' ד"ה אמר דס"ל דהא דאמרי' התורה אמרה יבא אי' נבלה כו' אינו אלא אליבא דמאן דס"ל אחע"א באי' כולל אבל אליבא דר"ש דל"ל אחע"א. כלל אלא באי' ב"א ל"ל האי דרשא כו' ושלא כד' ה"ה שכ' דדין זה אפי' מאן דל"ל אי' מוסיף מדכתיב וחלב נבלה כו' דגזיה"כ הוא כו' והק' על התוס' מפגה"נ ק"ג א' כו' ועוד הק' על התוס' והאריך בזה ועי' בנר תמיד שם כ"ג א' ובפה"ב שם ענף י' ובתשובת רע"א סי' ק"ע מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' באו"ת פסחים כ"א ב' הק' בהא דאמרי' התורה אמרה יבא אי' נבלה ויחול ע"א חלב כו' לר"י אליבא דריה"ג דס"ל ביומא ל"ו ב' דאין לוקין על לאו דנבלה וטריפה משום דהוי לאו הנל"ע א"כ מאי נפ"מ אי לאו דנבלה וטרפה ח"ע חלב או לא כו' וכ"כ התוס' ב"מ ס"א א' ד"ה לעבור דהיכא דליכא מלקות ל"ל דאתי ללאו יתירא עכקוש"י והאריך בזה ליישב ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' כ"ז שכ' ליישב דיש למצוא נפ"מ באחזו בולמוס דמאכילין אותו הקל הקל תחלה ויש לפנינו חלב מבהמה כשירה וחלב מנבילה דכיון דחל אי' נבלה על חלב מאכילין אותו חלב מן הכשרה ולא חלב נבלה הא ל"ה מאכילין אותו ממה שירצה עכ"ד. ודבריו תמוהין דהא אפי' אי לא גלי קרא דאי' נבלה חע"א תלב והוי אמרי' דא"א נבלה ח"ע חלב משום דא"א תע"א מ"מ כיון דחל לענין לקוברו בין רשעים גמורים וכמ"ש לעיל וא"כ בודאי דמאכילין אותו חלב בהמה כשרה משום דחלב נבלה יש עליו אי' נבלה לענין לקברו בין רשעים גמורים. וכן ראיתי בס' מלבושי יו"ט ח"ב שם סי' ו' שהק' כן על הב"א וכ' ליישב קושי' הנ"ל דיש נפ"מ אם יש לפניו כזית מנבלה וכזית מחלב נבלה וצריך להאכילו למי שאחזו בולמוס כזית א' דאם נאמר דלא ח"א נבלה על תלב א"כ צריך להאכילו ח"ז מהחלב וח"ז מהנבלה כו' אבל עתה דגלי קרא דחל אי' נבלה ע"א חלב בודאי דמאכילין אותו כל הכזית מהנבלה ולא מחלב של נבלה כלל והביא ראי' מזה להנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל"ו דהא דאי' הב' מתלי תלי וקאי דוקא היכא דאי' הא' הותר לגמרי אבל היכא דידחה אי' הא' היינו מטעם סכ"נ לא אתא אי' הב' וחל עליו ולא כא"מ סי' י"ב שכ' דבכל אופן שנדחה אי' הא' אתי אי' הב' וחל עליו כו' דאי כדבריו א"א לומר כמ"ש דהא אפי' אי לא גלי קרא דחל אי' נבלה ע"א חלב הוי מאכילין אותו מנבלה ולא ת"ז מנבלה וח"ז חלב נבלה משום דכיון דנדחה אי' חלב מח"ז חלב נבלה מטעם סכ"נ א"כ ממילא חל עליו אי' נבלה ויצטרף לח"ז נבלה וכיון שגם אם נאכילהו ח"ז חלב נבלה וח"ז נבלה יעבור על לאו דנבלה א"כ בודאי מאכילין אותו כל הכזית מנבלה כדי שלא יעבור גם ע"א חלב אף שאי' חלב אינו אלא ח"ז בלבד מ"מ הא אי' תורה יש בו לבד הלאו דנבלה כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועוד יש ליישב קושי' הנ"ל דלא כ' התוס' כן בב"מ אלא דניחא לי' להגמ' טפי לאוקמי בכובש ש"ש דאיכא מלקות מלאוקמי דאתי בגזל ולעבור עליו בב' לאוין בלא מלקות אבל ודאי היכא דא"א לומר בע"א לאוקמי במלקות ודאי שפיר מצינו למימר דאחי לאפושי לאוין בלא מלקות לאי' לאו בעלמא וכדאמר בהא דיבמות ל"ג הנ"ל דאתי לאי' לאוין ונפ"מ לקוברו בין רשעים גמורים וכן מצינו בחגיגה ו' א' דפריך הגמ' בהא דנותר ואימא לעבור בב' לאוין אף דנותר הוי לאו הנל"ע וליכא מלקות ואפי"ה פריך הגמ' ואימא לעבור בב' לאוין. ובזה יש ליישב קושי' המהר"ם שיף בב"מ שם שהק' דד' התוס' סתרי אהדדי מהא דכ' בב"מ ה' ב' ד"ה בלא וז"ל וא"ת ח"ל מלא תחמוד וי"ל לעבור עליו בב' לאוין ולפמ"ש ניחא דהיכא דא"א לומר בט"א לאוקמי במלקות שפיר מצינו למימר דאתי לאפושי לאוין בלא מלקות לאי' לאו בעלמא ושפיר ד' התוס'. וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא חיבת הקודש בזבחים ע' א' שכ' נמי כן ליישב קושי' או"ת הנ"ל וקושי' המהר"ם שי"ף הנ"ל ועי"ש עוד בב"א ובנר תמיד בכריתות כ"ג מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בש"א סי' ע' מה שהק' ע"ד הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות שם גבי יש אוכל כו' שכ' דאם הביא ב' שערות אחר שנטמא הוי אי' ב"א כו' והניח בקושי' ועי' בנר תמיד שם ובדה"ב שם ענף ה' מ"ש ליישב ד' הרמב"ם והאריכו בזה ועי' בברוך טעם שם דין ג' מ"ש והאריך בזה. ועי' בדרו"ח מהגאון רע"א ביבמות ל"ג א' שהק' בכ"מ דאמרי' א"א חע"א כו' נבלה ביוה"כ אמאי לא מקרי מוסיף באם אחד נעשה גדול ביוה"כ זה ונימא מגו דאתוסף אי' יוה"כ על איש הזה אתוסף אכ"מ וצ"ל דלא מקרי מוסיף אלא היכי דמצד אי' הא' לחוד הי' מותר לזה ורק משום אי' הב' אסור לו ואולם ברמב"ם בפי' המשנה דכריתות מבואר דגם. זה מקרי מוסיף כו' הרי מפורש דכה"ג מקרי מוסיף עכקוש"י ועי' בפה"ב שם ולפ"ד מיושב קושי' יעוש"ה. ועי"ש עוד בש"א סי' ע"ג שהביא ד' הרמב"ם פ"ד מהל' שגגות שכ' דבאי' מוסיף צריך שיהי' האנשים האתרים מצויין בעולם כדי שתאסר עליהן ותוסיף אי' אחר לזה כו' וכ' דה"ה באי' כולל כו' והאריך בזה וכ"כ בא"מ שם סי' י"ב דבאי' מוסיף ובאי' כולל צריך שימצא אותו פ' בעולם כו' ויש שם ט"ס שכ' דהרמב"ם כ' באי' כולל כו' ובאמת ברמב"ם כ' באי' מוסיף כו' ועי' בתפארת ישראל ועל משניות בכריתות שם שכ' להסתפק אי גם באי' כולל בעי' שיהי' החתיכות בעולם כו' והעלה בזה דאין חילוק בין מוסיף לכולל ולא הביא ד' הש"א שכ' בפשיטות דאין חילוק בין מוסיף לכולל ועי' בפה"ב שם מ"ש בזה ועי"ש עוד בש"א סי' ע"ב שכ' דאי' מוסיף הוי אף שאינו במה שהוסיף באותו עונש ממה שהוא ע"ז שאנו דנין והביא ראי' לזה מכריתות י"ד א' כו' וכ' דגם באי' כולל נמי כן הוא והאריך בזה. והובא דבריו בפה"ב שם ענף י' והסכים עמו ועי' בברוך טעם שם דין ה' מ"ש בכונת התוס' בכריתות ג' א' ד"ה לומר ומיושב בזה קושי' התוס' חולין ק"ת א' ד"ה ור"ש כו' והאריך בזה. ובדין א' וב' שם הביא ד' התוס' רי"ד בקידושין נ' ב' ר"ה כל שהק' בהא דאמרי' שם כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו והרי אי' דאמרי' א"א חע"א ואיתנהו בב"א דבאי' ב"א חייב ב' ותי' וז"ל דבודאי במה שאדם אוסר בפיו כגון קידושי האחיות והמעשרות כו' י"ל זו הסברא דהא דא"א חע"א מפני שכבר הוא מוזהר ועומד כגון אשת אח ואח"כ נעשית אחות אשה. או אחות אשה ואח"כ נעשית ח"א אבל כשבאים ביתד כגון א"א ואשת את חייב ב' דהי מנייהו מפקת וא"ת כל שאינו בזאח"ז אינו בב"א א"כ לא יחוד א' מהן ויהי' פטור אלו הן ד' בדות עכ"ל. וכ' דקצת סברא זו מבוא בתוס' זבחים ל' א' ד"ה דבריו דבמקדש ב' אחיות כיון דשייך לומר דהי מנייהו מפקית לא חלו כלל הקידושין כו' וממילא נשמע דא"ל כן באי' הבאים בב"א דא"כ והי' פטור מכלום וזה בודאי א"א גם ד' התוס' בבכורות ט' א' ד"ה אמר יש לפרש בסגנון ד' התוס' רי"ד והאריך בד' התוס' רי"ד יעוש"ה, ועי' בהגהות מהר"ץ חיות בחולין פ"ט ב' ובד' שאול דרוש לש"ת בסוגיא דיבמות ל"ג ב' מ"ש בד' התוס' רי"ד ועי' בשואל ומשיב מהדו"ת ח"א סי' כ"ב שהק' על התוס' רי"ד הנ"ל דעדיין קשה ימול החמור יותר והקלה יפטר ולק"מ דכונת התוס' רי"ד היכא דאי' שוים ואין שום חומר באי' א' יותר מחבירו דהא כ' האיך מנייהו מפקת והיינו היכא דהאי' שוים דשייך לומר הי מנייהו מפקת ושפיר ד' התוס' רי"ד. אך בעיקר קושי' התוס' רי"ד יפה מתרץ השו"מ שם דלפמ"ש התוס' בכורות מ"א א' ד"ה אמר כלל מחודש דל"א כל שאינו בזאח"ז אפי' בב"א אינו רק בדבר התלוי במעשה כהאי דקידש ב' אחיות והודה שנשתטה על פ' חלות אבל קדושה הבאה מאילי' לא אמרו אע"ג דשייך למימר הי מנייהו מפקת הי מנייהו מייתית ולפ"ז באי' גם בזאח"ז הא כבר אמרו כל היכא דמשכח רווחא חייל ומתלי תלי וקאי וא"כ כיון דהוא עבר על ב' אי' וכל דמצי לאשכוחי רווחא מייל א"כ א"צ מעשה שתחול ובהכ"ג אמרי' הי מנייהו מפקת עכ"ד. ודבריו נכונים ועי' בס' פורת יוסף מערכה א' ח"ש ע"ד התוס' רי"ד הנ"ל והאריך בזה, וגם השיג שם ע"ד הש"א סי' ע"ו הנ"ל שכ' דיוה"כ הוי אי' מוסיף שאסור אף שלא כדה"נ והאריך בזה:

ו) עי' בפה"ב ענף א' שתד אי' הא דאמרי' א"א תע"א הוא מדאורייתא או רק מסברא והאריך בזה וכ' לבסוף דאינו רק מסברא וא"כ צריך לדעת אם הכונה דא"א תע"א רק לענין שאין לוקין ב"פ אבל לעולם יש אי' עליו ונפ"מ אחר שהוסר אי' הא' ממילא תל אי' ב' וכדמשמע לכאורה ביבמות ל"ב א' דקא' אחות אשה מתלי תל פקע אי' אשת אח תל אי' אחות אשה א"כ כ"כ בעלמא כו' חדא בשנשבע שלא לאכול נבילות דלא חל א"כ אם הי' סכ"נ וצריך לאכול נבלה עכ"פ כו' אפשר להתיר לו שבועתו דאפשר בהיתר משא"כ אם נימא דאין האי' תל כלל וכ"כ הרבה דברים ועי' ש"ך סי' רל"ח כו' עכ"ד. ועי' לעיל מ"ש בשם הרבה אחרונים דאף בנשבע שלא לאכול נבילות יש אי' שבועה וצריך להתיר לו שבועתו. ועי' בנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קי"ח שכ' נמי דהא דאמרי' א"א חע"א הוא רק מסברא ולא מקרא נפיק כו' ועי' בישוי"ע שם בד' נכד המחבר מ"ש בזה ומ"ש ע"ד הישוי"ע באה"ע סי' קי"ט שכ' דלאו דלא ישוב לקחתה הנאמר במחזיר גרושתו משנשאת שפיר יכול לחול על עשה דונטמאה דסוטה משום דלא תל על עשה וכ' דכן מבואר בתוס' שבועות כ"ג ב' ד"ה דמוקי כו', ובאמת בתוס' שם מבואר להיפך דלאו אינו חל אעשה רק אחצי שיעור חל וכ' ליישב והאריך הרבה בזה. ועי' בברוך טעם דין ב' שהביא ד' הצל"ח ביצה סוגיא דאפרוח שכ' דגם באי' דרבנן אמרי' דא"א חע"א והסכים עמו ועי' בגינת וורדים כלל ס"ד שכ' להסתפק היכא דאי' הב' לא הי' כת בידו לחול על אי' הא' דא"א חע"א אלא אח"כ בזמן מה היך לו אי' הא' מזאת החתיכה למקצת ב"א ולמקצת ב"א עדיין נשאר אי' הא' ולא פקע ממנה מי אמרי' כה"ג אי' מוסיף מגו דאתוסף וחל אי' הב' על אותן ב"א שאי הא' פקע יחול נמי על שאר ב"א במוסיף א"ד כי אמרי' אי' מוסיף מיד שבא אי' הב' לעולם יש לו מקום לחול למקצת ב"א אתוסף נמי על שאר ב"א משא"כ בכה"ג דבשעה שבא לעולם לא הי' מקום לחול ואח"כ במקרה משנסתלק אי' הא' יש לו מקום לב' לחול כדאמרי' בפד"א אי' אחות אשה מתלי חלי וקאי כו' לא מקרי בכה"ג אי' מוסיף וכ' להוכיח. מד' התוס' חולין צ' א' ד"ה קדשים דל"א אי' מוסיף בכה"ג כו' והאריך בזה. ועי"ש עוד בטעה"מ מ"ם לענין היכא שקדשה ראובן ואחר הרי את מקודשת לי מעכשיו ולאמר ל' יום ובא שמעון ואחר לאחר כ' יום ובא לוי ואחר לאחר י' ימים ואח"כ מתו ג' אלו כו' דאכתי כשמת ראובן תיכף חל אי' אלמנה ות"כ אח"כ כשמת שמעון שוב לא תל אי' אלמנה וצריכין לומר דמתו ברגע אחת דלהוי אי' ב"א כו' והאריך בזה. וכ' דאין זה נכנס כלל בסוג אחע"א כו' דכל מה שמצינו אחע"א אינו אלא דהוי ב' אי' נפרדים כו' כגון חלב ויוה"כ אלמנה וגרושה כו' אבל הכא דענין ועצם א' הוא מי יאחר דנכנס כלל באחע"א ואח"כ הק' על הרמב"ם בריש הל' אישות דס"ל דהבא על הפנוי' עובר בלאו דל"ת קדשה א"כ כל חייבי לאוין דאמר רחמנא היכי משכחת לה איך יבא אי' פצוע דכא כו' ויחול על לאו דקדשה וכ' ליישב והאריך בזה ומ"ש ליישב קושי' השעה"מ שם ע"ד התוס' פד"א שכ' דאי' כולל בקל על ממזר לא חל כו' ומ"ש ע"ד הרמ"ע מפאנו סי' קכ"ג והאריך בזה יעוש"ה:

ז) והנה בחולין פ"ט ב' בתוס' ר"ה אי' גיד כ' וז"ל וא"ת ולימא דקסבר יש בגידים בנו"ט ואפי"ה לא אמי אי' מוקדשין וחייל אאי' גיד דל"ל אחע"א אף באי' תמור ואי' כולל וכ"ת משום דמתני' כר"מ דאמר דנוהג בשליל ובסוף פ' ק"א א' מחייב ר"מ ב' באוכל גה"נ של נבלה אלמא אית לי' אחע"א דהשתא נמי דקא' אין בגידין בנו"ט לא אתיא כר"מ דהא ר"מ ס' יש בגידין בנו"ט מדמחייב באוכל גיד משום נבלה וי"ל דאין נ"ל שתחלוק הך סתמא דמתני' אסתמא דכריתות י"ג ב' דיש אוכל אכילה אחת וחייב עליו ד' חטאות ואשם א' דסברה דאחע"א באי' כולל עכ"ל, והק' השעה"מ בהל' מכ"א שם דהא אשכחן סתמא אחרינא דל"ל כולל בפ' כ"ש ל"ה א' יוצאין במצה של טבל ומשמע התם דההיא סתמא אתיא כר"ש דל"ל כולל הי"ל דהתוס' ס"ל דמתני' היא אליבא דכ"ע משום דה"ל מצוה טכ"ע כו' אך קשה שהרי אשכחן סתמא אחרינא דל"ל כולל בפ' אלו הן הלוקין כ"ב א' אמתני' דקתני יש חורש תלם א' כו' וליחשב נמי כגון דאמר שבועה שלא אחרוש בין ביו"ט בין בחול ומסיק אלא האי תנא אי' כולל ל"ל וא"כ נימא דסתמא דגה"נ אתיא כסתמא דמכות עכקוש"י. ונראה ליישב לפמ"ש התוס' בחולין מ"ג א' ד"ה והא וז"ל ואי משום שהאחרון הוא עיקר במקום שיש סדר למשנה כגון בחדא מסכת עכ"ל הרי שס"ל להתוס' דהיכא דיש סדר למשנה אמרי' דסתמא אחרונה היא העיקר והכ"מ פ"ט מהל' רוצח כ' דבתרי סדרי יש סדר למשנה ות"כ העיקר כמתני' דכריתות הנ"ל דהיא סתמא אחרונה ואמרי' דר' הדר בי' מהך סתמא דמכות וסתם כההיא דכריתות ומשנה לא זזה ממקומה וכדאמרי' בשבועות ד' א' ושפיר ד' התוס' ולק"מ קושי' השעה"מ. וכן ראיתי בנר תמיד בכריתות שם שכ' נמי כן ליישב קושי' זו והאריך בזה. אבל באמת ז"א דהא התוס' בשבת פ"א ב' ד"ה והאמר לא ס"ל כהכ"מ הנ"ל שכ' וז"ל וא"ת והא בהגוזל קמא ק"ב א' ובע"ז ז' א' אמר בתרי מסכתות אין סדר למשנה והכא סתם בנזיר ופלוגתא בפ"ב דביצה כ"ג ב' ר' יהודא או' כל הכלים אין נגררין חוץ מן העגלה שכובשת ואין הל' כסתם דשמא סתם ואח"כ מחלוקת היא עכ"ל וכן הק' התוס' ביבמות מ"ב ב' ד"ה סתם ומאי קושיא דהא הוי תרי סדרי דנזיר הוא בסדר נשים וביצה הוא בסדר מועד א"ו דס"ל להתוס' דאף בב' סדרי אין סדר למשנה דלא כהכ"מ הנ"ל ומש"ה מקשו שפיר. וכ"כ בתיו"ט פ"ט דסוטה משנה א' ומר' התוס' הנ"ל משמע דס"ל דאפי' בב' סדרי אין סדר למשנה וכ' שכן הוא דעת הרי"ף והרא"ש כמ"ש בספ"ק דקידושין וגם הביא תשובת מהר"ם מרוטינבורג דס"ל דאפי' בב' סדרי אין סדר למשנה. ועי' במהרי"ט בחידושיו לקידושין מ"ו א' גבי התקדשי לי בתמרה כו' דס"ל נמי דאף בב' סדרי אין סדר למשנה אך מד' התוס' פסחים כ"ז ב' ד"ה אין מוכת דס"ל כהכ"מ דבב' סדרי יש סדר למשנה שכ' וז"ל נ' דהל' כר"י וסתם לן תנא כותי' בפ"ב דתמורה ל"ג ב' עכ"ל והא פסחים ותמורה הוי ב' סדרי ואין סדר למשנה ודלמא הוי סתם ואח"כ מחלוקת ואין הל' כסתם א"ו מוכח דס"ל להתוס' דבב' סדרי יש סדר למשנה כהכ"מ הנ"ל. וכן ראיתי בשעה"מ פ"ה מהל' אישות הל' כ"ו שהביא ד' המקד"ק פ"ב מהל' חמץ שכ' להוכיח מד' התוס' פסחים ס"ל כהכ"מ והאריך בזה ולפ"ד פליגי התוס' פסחים ע"ד התוס' בשבת ויבמות הנ"ל וא"כ י"ל דהתוס' חולין הנ"ל ס"ל כהתוס' פסחים דבב' סדרי יש סדר למשנה ובהכ"מ הנ"ל. וכעת ראיתי בכפ"ת סוכה ל"ז א' ד"ה כל שכ' דמהתוס' והתוס' פסחים הנ"ל מוכח דס"ל כהכ"מ דבב' סדרי יש סדר למשנה והיינו כהמקד"ק הנ"ל וכ' נמי דהתוס' פסחים וסוכה פליגי על התוס' שבת ויבמות וא"כ שפיר י"ל דהתוס' חולין ס"ל כהתוס' פסחים הנ"ל ומיושב שפיר קושי' השעה"מ ועי"ש עוד בכפ"ת שהביא ד' הרא"ש בפ' כ"ש שם שכ' דיש פוס' כר"י משום דסתם לן תנא כותי' בסוף תמורה והגאונים פ' כחכמים כו' אלמא דבהך מלתא אם בב' סדרי יש סדר למשנה הוי פלוגתא דרבוותא כו' ומ"ש ע"ד הכ"מ והאריך בזה. ועי"ש עוד בתיו"ט ובספ"ק דקדושין ובפ"ב שם מ"ב ובתמורה פ"ז מ"ז ובפ"ב דכריתות מ"ג ובשעה"מ שם ובנר תמיד שם ובמג"א סי' תפ"ט ס"ק י"ו ובהמקנה בקידושין נ"ד ב' וביד מלאכי כללי הא' אות ע' ובמלא הרועים אות ש' ענין סתם ואח"כ מחלוקת סי' י"ט מ"ש בענין זה אי בב' סדרי יש סדר למשנה והאריכו בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה. ועי"ש עוד בנר תמיד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דכונת הגמ' במכות דקא' האי תנא תי' כולל ל"ל היינו הא דת' לאוין כ"ע מודו אבל בכולל פלוגתא מש"ה לא תני וכן צ"ל בשבועות כ"ה כו' וכיון דבמכות אין סתם מפורש בהדיא ניחא לתוס' לומר סתמא דנה"ג דכריתות עכ"ד. ובאמת בלא"ה לק"מ קושי' הנ"ל לפמ"ש הריטב"א במכות שם דהא דקא' הגמ' האי תנא אי' כולל ל"ל היינו דל"ל אי' כולל הבא ע"י עצמו כו' וא"כ באי' הבא מאליו ס"ל נמי להאי תנא אי' כולל כמו מתני' דכריתות הנ"ל ושפיר ד' התוס' חולין ולק"מ קושי' הנ"ל. ועי' בחקרי הלכות שם סי' ט"ז שכ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הר"ן בשבועות כ' שהביא ד' הרז"ה שחולק ע"ד רש"י שם וס"ל דנדרים אינו חל ע"ד מצוה ורק לבטל ולא לקיים והביא ראי' מהא דמכות הנ"ל דמשני האי תנא אי' כולל ל"ל אכתי תקשי לחשוב נמי כגון דאמר קונם שלא אחרוש ביו"ט דחל אפי' בלא כולל ודחה הר"ן ראי' זו דכמו שלא חי' הגמ' כלום על כל קושי' האמוראים מקודם ועכצ"ל תני ושייר כ"כ נימא בקושי' זו דקונם והא דדחיק בגמ' לתרץ קושי' דשבועה הוי רק משום יגדיל תורה ויאדיר אבל אין אנו צריכין לזה עכ"ל, ולפ"ד לק"מ די"ל דהגמ' בחולין לא ס"ל כאוקימתא דמכות דהתנא ל"ל כולל דבאמת אין אנו צריכין לזה וכמ"ש הר"ן כו' והביא דברי הנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' קי"ו שהק' קושי' הרז"ה מהא דמכות וכ' עליו דנעלם ממנו ד' הרז"ה והר"ן הנ"ל וכ' דד' הר"ן הוא דוחק ואין משמעות הסוגיא הכי והביא בשם חכם א' דבר נחמד בד' הגמ' שם דמה דעד עתה לא אכפת לי' להגמ' לתרץ כל הקושי' אמוראים דלחשוב עוד לאוי צא וחשוב כל הני קושי' האמוראים לבד קושי' ר"ז ח' הם במספרים ושפיר איכא למימר תני ושייר דמה דתני במתני' בהדיא הוא רק ח' לאוין ואפשר לומר דשייר עד ח' רק אחר שהק' עוד קושי' ס' דלחשוב שבועה אז אי לא נתרץ לה יחזרו כל הני ח' למקומן דתו ל"ל תני ושייר דהוי פרוץ מרובה על העמוד וכמ"ש הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ר"ה דל"ש לומר תני ושייר אם ישייר יוחר ממה דתני בהדיא וע"כ אתר שהק' קושי' ס' הוכרח לתרץ דהאי תנא אי' כולל ל"ל וכ' דא"כ הדר הקושי' דלחשוב קונם וא"א תני ושייר וכ' ליישב והאריך בזה וגם הק' ע"ד הנו"ב וכ' להוכיח דאף היכא דשייר יותר מאשר תני שייך תני ושייר ואח"כ דחה ד' החכם דנ' דס"ל דמה דפריך שם רב הושעיא דלחשוב נמי הזורע בנחל איתן ואורחי' מהכא אשר לא יעבד ולא יזרע ב' מלקות נינהו כו' ובאמת אין הדבר כן והזורע בנחל איתן אינו לוקה אלא חדא וכמ"ש בשעה"מ פ"י מהל' רוצח וכיון שכן הלא בצירוף הקושי' של ר"ז ליכא אלא ת' לאוין דלא תני והמה בשנה כמו השיעור דתני במתני' והיכא דלא שייר יותר מאשר תני גם לד' הנו"ב שייך לומר תני ושייר עכ"ד. ובאמת אין זה השגה ע"ד החכם דאין כונת החכם הנ"ל על הזורע בנ"א דחייב ב' מלקות רק דכונת החכם הוא על החורש בעצי אשרה דבזה לוקה ב' משום לא ידבק כו' ומשום לא תביא תועבה כו' וכן ראיתי בשם ארי' חיו"ד סי' ס"ב שכ' נמי בכונת הגמ' כד' החכם עפ"ד הנו"ב דסי' ר"ה וכ' נמי בכונת הגמ' על החורש בעצי אשרה לוקה ב' ולא על הזורע בנ"א דבזה אינו לוקה אלא חדא והביא ד' השעה"מ וזהו נמי כונת הסכם ושפיר ד' החכם הנ"ל וכ' שם הש"א נמי ליישב קושי' השעה"מ הנ"ל עפ"ד הר"ן הנ"ל וכ' נמי הנו"ב על דלא ראה ד' הר"ן והיינו כהחקרי הלכות הנ"ל והק' ע"ד הפוס' חולין מהא דאיתא שם ק"ג א' אכל אבמה"ח כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:

ח) והנה במכות שם ובפסחים מ"ז ב' איתא המבשל גה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה ה' לוקה ומשום מבשל גיד ביו"ט ומשום אוכל גיד ומשום מבשל בב"ח ומשום אוכל בב"ת ומשום הבערה. והק' הצל"ח אמאי לא תני המבשל כו' ביוה"כ ואכלו לוקה שש משום בישול ביוה"כ ומשום ביעור ביוה"כ ומשום אוכל ביוה"כ ותי' דביוה"כ אינו חייב משום בב"ח שהרי היום הוא שנעשה בב"ח ואין אי' בב"ח חע"א יוה"כ הן לדעת התוס' תולין ק"א דאיה"נ לאו אי' מוסיף הוא וגם הרמב"ם ובפי' המשנה פ"ג דכריתות אף דס"ל דהנאה אי' מוסיף הוא כ' דבב"ח ביון שאינו חל אינו אסבה"נ וא"כ ג"כ אינו אלא ה' עכ"ד ועי' בבאר אברהם שם שהשיג עליו וכ' דודאי אי' אכילה דבב"ח מצי חייל פ"א אכילה דיוה"כ דהרי שיעור חיוב דבב"ח הוא בכזית ודיוה"כ הוי ככותבת וא"כ הוי שיעור דבב"ח רק ח"ש דיוה"כ וקי"ל דאי' ח"ע ח"ש דאי' אחר וכמ"ש התוס' בשבועות כ"ג ב' ובחולין ק"ג ב' וגם הצל"ח בעצמו כ' כה"ג בספרו נו"ב חאו"ח גבי נבלה שנתנבלה ביוה"כ דאתי אי' נבלה וחע"א יוה"כ דקדם מטעמא דאמרן עכ"ד. ועי' בחקרי הלכות סי' ד' שהק' נמי כן על הצל"ח והביא ד' השעה"מ הנ"ל שהק' כיוצא בזה על הריטב"א כו' דהא מכי אכל כזית חייב משום נבלה ולגבי יוה"כ בעי' ככותבת כו' הרי הוא ממש כמ"ש ואין תי' הצל"ח עולה יפה לגבי בב"ח ביוה"כ ולא הביא ד' אביו הבאר אברהם שכבר הקדימו בקושי' זו על הצל"ח ואח"כ הביא ד' הרמב"ן בחידושיו לקידושין ע"ז ב' שכ' היפך מד' השעה"מ הנ"ל שכ' שם וז"ל ומה שפי' הראב"ד ז"ל משום דמנבלה כי אכל כזית מחייב ומשום יוה"כ אינו חייב אלא עד ככותבת אינו יודע מהו שעל ככותבת מיהת אי' יוה"כ קדים אם נתנבלה ביוה"כ והאי' דקודם בגופו של אי' שהוא תל על האדם קאמרי' בכ"מ ולא שיעורין עכ"ל, הרי מבואר מלשון הרמב"ן דס"ל בכ"מ גבי אחע"א דאין אנו רואים מה דשיעור אי' הב' הוי עדיין היתר לגבי אי' הא' מ"מ כיון דיש על חתיכה זו שם אי' מכבר אין יכול לחול עליו שם אי' אחר כו' וכ' דכן הוא העיקר בכונת הרמב"ן והק' עליו מהא דשבועה חל על ח"ש וכ' ליישב עפ"ד תשובת רע"א סי' קנ"ד שכ' לדייק מד' הרמב"ם דס"ל דהא דשבועה חל על ת"ש דנבלה דוקא כשיאכל רק הח"ש אז חייב משום השבועה משום דבאכילה זו אינו עובר משום נבלה אבל כשיאכל כזית שלם אז אמרי' דחייב רק משום נבלה דקדים ול"א דכבר נתחייב משום השבועה כשאכל כבר הח"ש כו' וא"כ נדחה ראי' השעה"מ מהא דשבועה חל על ח"ש וד' הרמב"ן והריטב"א יעלו כהוגן כשאכל שיעור שלם ככותבת ביוה"כ ואז אינו חל עליו שיעור האחרון דנבלה אף דשיעורו פחות משיעור יוה"כ וכן יעלה ד' הצל"ח כהוגן גבי בב"ח ביוה"כ ואח"כ דחה זה והאריך בזה והק' עוד על הצל"ח הנ"ל כו' ולכאורה יש בב"ח כולל על יוה"כ דמשום בב"ח נאסרה עליו גם הימים שלאחר יוה"כ ומגו דחל אחול חל נמי איוה"כ וכ' דזהו רק לשיטת הראב"ד פ"ד מהל' שבועות דס"ל כולל בזה כו' אבל לדעת הרמב"ם שם כו' לא הוי כולל בזה בו' וכ' לבסוף דלא נהירין בזה תי' הצל"ח מ"ש דבב"ח אינו חל על יוה"כ, עוד הביא תי' הצל"ח דהאי ברייתא דהמבשל גה"נ אתיא כר' יצחק דל"ל מלקות בח"כ כלל והק' עליו דהאי ברייתא לא אתיא כר' יצחק דהא בביצה י"ב מוקי ד"י להאי ברייתא דב"ש וב"ש לא ס"ל כר' יצחק כו' והאריך בזה ליישב ד' הצל"ח ועי' בסי' ה' שם בתשובת בן אחיו שכ' נמי עליו דלא דאם ד' אביו בבאר אברהם שכבר הקדימו בקושי' הנ"ל על הצל"ח וגם השיג עליו מה שהק' על הצל"ח דגבי בב"ח גלי קרא דאחע"א כו' וגם השיג עליו מה שהביא ראי' מהירושלמי סוף גיטין כו' והאריך בזה ובד' תשובת רע"א סי' קנ"ד הנ"ל ועי' בסי' ו' שם מ"ש להשיג ע"ד תשובת בן אחיו בסי' ה' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בבאר אברהם שם מ"ש ליישב קושי' הצל"ח הנ"ל ועי"ש עוד בצל"ח מ"ש ליישב קושי' התוס' שם ד"ה ועייל כו' והאריך בזה ופי' בדרו"ח מהגאון רע"א מערכה ז' שכ' מתחלה ליישב ד' הגמ' ביצה י"ב א' כו' ואת"ל משנה ב"ש היא דל"א מתוך עפ"ד הצל"ח כו' ואח"כ כ' ליישב באופן אחר והאריך בזה יעוש"ה:

ולפ"ד הש"א שהבאתי לעיל דס"ל דהיכא דאסור שלא כדה"נ מקרי אי' מוסיף יש ליישב נמי קושי' התוס' דהאי תנא דברייתא אי' כולל ל"ל ואי' מוסיף אית לי' ומש"ה ניחא דלא תני גה"נ של נבלה משום דאינו ח"ע נבלה ע"א גיד דל"ל להאי תנא אי' כולל ואפי"ה חל אי' בב"ח ע"א גיד ואע"ג דלדעת התוס' לא מקרי איה"נ אי' מוסיף אפי"ה חל ע"א גיד משום דהוי אי' מוסיף דבב"ח אסור אף שלכדה"נ וכדאי' בפסחים כ"ם א' ואי' גיד אינו אלא כדה"נ ומש"ה תל אי' בב"ח ע"א גיד דהוי אי' מוסיף לפ"ד הש"א ומיושב קושי' התוס' וכן ראיתי בברית יעקב סי' י"ג שכ' נמי כן מתחלה ליישב קושי' התוס' דבב"ח מקרי אי' מוסיף משום דאסור אף שלכדה"נ וכ' לפרש בזה ד' הירושלמי פסחים פ"ב הל' ג' גבי עשה כרי והשתחוה לו כו' ואח"כ דחה זה דא"כ קשי' אמאי לא תני המבשל גה"נ ביוה"כ ואכלו דלוקה שש כו' דהא יוה"כ הוי אי' מוסיף ע"א גיד דביוה"כ דלא כתיב בי' אכילה אלא אשר לא תעונה אסיר אפי' שלכדה"נ כו' ואי' מוסיף אית לי' כו' וכ' דזה לא מקרי אי' מוסיף רק אי' חמור כו' וכ' ליישב קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' לעיל מ"ש בשם הפלתי והברוך טעם שכ' נמי דמשום דאסור שלכדה"נ לא מקרי אי' מוסיף כו' וגם הבאתי ד' הכתב סופר שהשיג על הש"א וכ' דשלכדה"נ ביוה"כ שוה לשאר אי' ומותר אף ביוה"כ שלכדה"נ ועי' בברוך טעם בשער הואיל ומתוך שכ' נמי ליישב קושי' התוס' די"ל דהאי תנא אי' כולל באי' חמור אית לי' ולפ"ד התוס' חולין ק"א איה"נ מקרי אי' חמור והאריך בזה וכ"כ בס' תוספות אהרן בפסחים שם ליישב כן קושי' התוס', ועי' בגינת וורדים כלל כ"ז מ"ש והאריך בזה והק' דלתני גה"נ של עולה ושל שה"נ ולפ"ד הברית יעקב שם לק"מ יעוש"ה עוד הק' שם דאימא בב"ח חל על גה"נ דהוי ח"ש דחייל לדעת התוס' והרמב"ם נמי לק"מ לפמ"ש החקרי הלכות הנ"ל אות א' וראיתי בס' ברכת אברהם בפסחים שם שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל דהאי תנא ל"ל אחע"א אלא באי' מוסיף וא"כ בשלמא אי' בב"ח חל ע"א גיד דהוי אי' מוסיף דגה"נ מותר בהנאה ובב"ח אסבה"נ אבל אי' נבלה ע"א גיד לא הוי רק אי' כולל שנאסר גם הבשר ולא חייל עכ"ד ודבריו תמוהין דהא התוס' בחולין ק"א הנ"ל ס"ל דאיה"נ לא מקרי אי' מוסיף וצ"ל דכונתו לפ"ד רש"י בחולין שם דס"ל דאיה"נ מקרי אי' מוסיף יש ליישב קושי' התוס' והאריך שם בזה ועי' באו"ח שם ובס' פני משה שם וכ"א א' ד"ה עבר וכ"ג א' ובס' קרני ראם שם ובנר תמיד בכריתות כ"ג ובס' פורת יוסף מערכה כ' כ"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ט) והנה כמו שמבואר כאן דשבועה חל בכולל ומש"ה אסור לאכול מצה בליל פסח כשנשבע סתם וכן מבואר באו"ח סי' תפ"ה ראם אמר שבועה שלא אוכל מצה סתם אסור לאכול מצה בליל פסח אמר שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח והוא מד' הירושלמי פ"ג דשבועות הובא ברי"ף ורא"ש בשבועות שם ובסוף פסחים והטעם דאם או' שבועה שלא לאכול מצה בליל פסח הוי נשבע לבטל את המצוה ואינה חלה השבועה אבל אם או' שבועה שלא אוכל מצה סתם הוי שבועה בכולל וחלה השבועה אף בנשבע לבשל את המצוה. וכן פ' המחבר לקמן סי' רל"ח סעי' ו' דאם אמר שבועה שלא אוכל נבלה ושחוטה או אפי' אמר שבועה שלא אוכל סתם חלה השבועה גם על הנבלה והטעם כ' הש"ך בס"ק ז' דכיון שכולל דברים האסורים עם דברים המותרים חלה גם אדברים האסורים מגו דחייל אדברים המותרים וכן בתאנים אע"ג דאין שבועה חלה אשבועה כו' בכולל חיילה עכ"ד. והוא מד' הגמ' שבועות כ"ג ב' דאוקמי מתני' דאכל נבילות וטריפות כו' דמיירי בכולל דברים המותרים עם דברים האסורים ואמרי' דחלה שבועה בכולל וכן מבואר נמי באה"ע סי' קי"ח ספי' ט"ו דאיתא שם הנושא אשה שפסקה מלדת ונשבע שלא ישא אשה אחרת עלי' שלא מרצונה און יכולים להתיר לו שבועתו שלא מדעתה והוא מד' הרא"ש בתשובה כלל ח' סי' ז' ואע"ג דהוי נשבע לבטל את המצוה מצות פו"ר אפי"ה חלה השבועה מגו דחלה שבועה על אותן נשים שאין בהן פ"ו כגון קטנה זקינה עקרה חלה נמי על נשים שהן ראויות לפו"ר וכ"כ בח"מ שם ס"ק י"ח ובב"ש ס"ק ט"ז ובביאורי הגר"א ס"ק י"ט בשם הריב"ש סי' צ"ח הטעם משום דהוי שבועת כולל הרי מבואר דשבועה חלה בכולל אף בנשבע לבטל את המצוה וכן מבואר לקמן דין זה ברמ"א סי' רל"ט סעיף ח' והתוס' בשבועות כ"ד א' ד"ה אלא הוא כ' וז"ל דאפי' ע"י כולל נמי לא אמרי' דפיסול השבועה לבשל המצוה וקשה לריצב"א דתני בירושלמי שבועה שלא אוכל מצה ואכל מצה בליל פסח חייב אלמא דבאי' כולל חיילה שבועה לבטל את המצוה. ותי' דהכא דוקא לא חיילה שבועה משום שהזכיר נבלה ונשבע עלי' לאוכלה אבל התם דלא מדכר פסה חיילה עלי' שבועה ולפ"ז משכחת הן אפי' בדברים האסורים כשאו' סתם שאוכל וקשי' לפי' דקתני התם סיפא שבועה שלא אוכל מצה בלילי פסח פטור אמאי נקט בלא כולל בכולל נמי שאר לילות עם לילי פסח כיון שהזכיר נמי לילי פסח פטור וי"ל דה"נ בעי' למימר ולא חש למתני אלא שהזכיר לילי פסח ור"י מפרש דודאי שב וא"ת כדאיירי הכא לא חיילה דקא' שבועה שאוכל ולא אכל אבל התם בנשבע שלא לאכול ואכל דהוי בקום ועשה ודאי חיילא עכ"ל. ועי' ברמב"ן במלחמות שם שס"ל כתי' ר"י והאריך בזה וכן ס"ל להר"ן בשבועות שם ובסוף פסחים ובחידושיו שם ובריב"ש שם כתי' ר"י ולפי תי' הריצב"א אף בשוא"ת היכא דלא מדכר האי' חלה שבועה בכולל ולתי' ר"י אין שום חילוק בין מדכר האי' ובין לא מדכר האי' אלא החילוק הוא בין שוא"ת לבין קום ועשה. אך דעת בעהמ"א בשבועות שם לדחות ד' הירושלמי הנ"ל מפני קושי' הש"ס דילן אלא הן היכי משכחת לה וכקושי' התוס' אבל כבר תי' התוס' ב' תי' וס"ל דלא פליג הש"ס דילן על הירושלמי וכן השיגו הרשב"א בשבועות שם והר"ן שם על הבעה"מ וכ' ליישב קושי' הבעה"מ כתי' ר"י הנ"ל ועי' במראה הפנים שם מ"ש והאריך בזה, ועי' בחי' סי' תפ"ה שם ס"ק א' שהביא בשם הראב"ד בס' תמים דעים בהשגות על בעה"מ לפסחים סי' רמ"ה שמחלק עוד בענין אחר בין אם חל שבועתו קודם חיוב מצוה שכבר כלל האי' עם ההיתר חל שבועתו אבל אם כבר חל האי' כגון שנשבע בפסח עצמו אין זה כולל אלא מתחיל באי' עכ"ד. ועי' בקצה"ח הי' ע"ג ס"ק ג' שהביא ד' הראב"ד אלו שמבואר כהש"ך שם ס"ק י"א ומיושב בזה קושי' החכם לבי שם בהגהות הט"ז על הש"ך כו' והביא דגם ר' חסדאי ב"ר שלמה ס"ל נמי כהראב"ד כו' וכ' דהעיקר כהראב"ד ור' חסדאי כו' והאריך בזה. ועי' בתומים שם ס"ק ד' שהביא ד' התומת ישרים דמבואר כהש"ך וכונתו ע"ד הראב"ד הנ"ל וכ' דכן הוא נמי דעת רש"י בנזיר ד' א' גבי לאסור יין מצוה כברשות כו' והאריך בזה. ומ"ש ע"ד הח"צ וע"ד התו"י סי' י"ב וי"ד יעוש"ה ועי' בש"א סי' ס"א מה שהק' בהא דנזיר ד' א' וכ' שם להוכיח מזה דס"ל להגמ' דילן דלא כהירושלמי הנ"ל אלא אפי' מאן דאית לי' כולל בנשבע לקיים המצוה שלא לאכול ולשתות דבר האסור אפי"ה בנשבע לבטל את המצוה כגון נשבע לשתות כוס זה של יין וחזר ונשבע שלא לשתות יין כלל דומיא דנזיר לא חיילא שבועה שני' ע"ד מצוה דכוס זה שנשבע לשתות כו' והיינו דלא כהירושלמי הנ"ל. ולפ"ד התומים שם אין ראי' מזה דהגמ' דילן לא ס"ל כהירושלמי יעוש"ה. ועי' בשעה"מ שם שהביא נמי קושי' בהא דנזיר בשם הכפ"ת וכ' ליישב והאריך בזה ועי' בטעה"מ שם ח"ש ע"ד השעה"מ וכ' ע"ד התומים שכ' דאין כאן כולל כו' שהוא כד' הרמב"ם כו' והביא ד' הכפ"ת והחו"י וד' הש"א הנ"ל והאריך בזה וכ' לבסוף לולי דמסתפינא הייתי או' שבאמת זאת הי' כונת הש"ס באבע"א כו' והאריך בזה. ועי' באבני מלואים שם סי' י"ד מ"ש ע"ד הש"א והאריך בזה ואח"כ כ' ליישב כהשעה"מ והביא ד' הספרי גבי יין ושכר כו' ועי' בהג"ה שם מ"ש ע"ד הא"מ והביא ד' הקצה"ח סי' ע"ג וד' החו"י והאריך בזה ומ"ש שם עוד בהג"ה ע"ד האבן פינה שהביא בהג"ה סי' ע"ב כו' והאריך בזה וד' האבן פינה הוא בסי' ע"ד ס"ק א' שהשיג על הפ"י בר"פ המדיר כו' והאריך בזה. ובאמת י"ל דגה כונת האבן פינה כמ"ש בהג"ה יעוש"ה באבן פינה ועי' בפר"ח סי' תפ"ה שכ' כד' בעל הג"ה ולא הביא הבעל הג"ה ד' הפר"ח שכבר הקדימו בזה ועי' בהפלאה בקו"א סי' קי"ח ס"ק שכ' נמי כהפר"ח והאריך בזה וכ' נמי ליישב ד' הש"ך דסי' ע"ג דכונתו דוקא בנשבע קודם פסח דמצה דרשות קודם החיוב בזה שייך בולל אבל אם החיוב בא קודם הרשות ל"ש כולל וכ' דבזה מתורץ כל הקושי' שהק' עליו כו' והאריך בזה להוכיח דא"א חע"א אף דכולל היתר לאחר זמן ועי' בברוך פעם שם דין ו' מ"ש ע"ד הפלאה והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"ב מה שהק' על הפר"ח כו' וכ' ליישב. וכ' נמי ליישב קושי' השעה"מ והכפ"ת והאריך בזה ועי' בתנא תוספאה בנדרים פ"א הל' י' מ"ש והאריך בזה ועי' בא"מ סי' ע"ב מה שהק' על הפ"י ומ"ש ליישב ובהג"ה שם מ"ש והאריך בזה ועי' בבית יעקב בכתובות שם שהביא ד' השימקו"ב בשם גאון שכ' דשמעי' מהכא דמאן דנדר במידי דמשעבוד אין הנדר חל עליו וכ"ש מי שנדר בדבר מצוה שנתחייב בה כו' והק' דהא קי"ל דנדרים חלין ע"ד מצוה כו' וכ' ליישב כעין תי' של הא"מ והאריך בזה ולא הביא ד' הירושלמי הנ"ל ועי' בישוי"ע סי' תפ"ה ס"ק א' שכ' נמי שכ"ד הש"ך מבואר בת"ד הנ"ל וגם כ' ליישב הקושי' מהא דנזיר עפ"ד הראב"ד כו' והאריך בזה והביא קושי' בשם הגאון ר' חיים יונה על הבעה"מ הנ"ל כו' וכ' ליישב והאריך בזה ובסי' תע"ה ס"ק ו' מ"ש והאריך בזה. ובאה"ע סי' קי"ח ס"ק ד' כ' דאדרבה מד' הירושלמי הנ"ל בנשבע שלא יאכל מצה בליל פסח יש ראי' ברורה לד' הריב"ש והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בעמק יהושע סי' כ"ד מ"ש ליישב קושי' הש"ך דסי' ע"ג דאין שבועה חלה בכולל לבטל שעבודו של חבירו וכמ"ש התוס' בכתובות נ"ש ב' כו' וה"נ אלמוהו לשעבודו דכל ב"ח שלא יוכל להפקיע ע"י שבועה ואף בכולל נמי כו' ומ"ש על הב"ח בסי' רל"ד והאריך בזה וכ"כ בברית יעקב שם סי' ס"ג ליישב קושי' הש"ך ועוד כ' ליישב והאריך בזה. ועי' בישוי"ע סי' תפ"ה שם ובבית יעקב שם מ"ש בהא דאלמוה לשעבודא דב"ח עוד כ' הש"א שם דיש להביא ראי' דלא כהירושלמי הנ"ל ותמה על הרי"ף דהביא הך דירושלמי מיבמות ה' א' דא"א למיגמר מנזיר דעשה דוחה ל"ת ועשה דשאני נזיר שכן ישנו בשאלה דאתי עשה ודחי להו והשתא ודאי תקשה נהי דע"י כולל שבועה חלה ע"ד מצוה דמצה וסוכה מ"מ ליתי עשה דמצה וסוכה שאינן בשאלה ולדחה לאי' שבועה אע"ג דהוי עשה ול"ת כו' אפי"ה הואיל ושבועה קילא דישנה בשאלה אחי עשה ודחי לה כמו בנזיר כו' עכקוש"י ואח"כ דחה זה והאריך בזה ובאמת בלא"ה לק"מ על הרי"ף דהא הרמב"ם בפ"ז מהל' נזירות הל' ט"ו כ' הטעם דלכך הותר לנזיר מצורע לגלח א"ע אף דיש כאן עשה ול"ת משום כיון דכבר נטמא הנזיר מצרעתו ואין כאן עוד העשה דקדוש יהי' אלא הל"ת בלבד לפיכך בא העשה של טהרת מצורע ודוחה אותו עכ"ל. הרי דס"ל להרמב"ם דאין עשה דוחה ל"ת ועשה אף שישנו בשאלה והיינו דכך הי' לי' להרמב"ם הגרסא ביבמות שם וא"כ י"ל דגם הרי"ף ס"ל כהרמב"ם וא"כ ה"ה דעשה דמצוה לא דחי לעשה ול"ת דשבועה ומש"ה פ' הרי"ף כהירושלמי הנ"ל וכן ראיתי בקו"א שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א וכ' עוד שם ליישב והאריך בזה. ועי' בהגהות משל"מ על החינוך מצוה ל' שכ' דהחינוך שם נמי ס"ל כהרמב"ם הנ"ל ושפיר ד' הרי"ף שפ' כהירושלמי הנ"ל ועי' בישוי"ע סי' תע"ה שם שכ' מתחלה להביא ראי' מד' הירושלמי לפשוט ספי' של המשל"מ אי אכל מצה שלכד"א אי יצא י"ח כו' דאמר נשבע שלא יאכל מצה בלילי פסח אינה חלה השבועה דהוי נשבע לבטל המצוה כו' והא משכחת שיקיים המצוה ויאכל שלכד"א דיצא ידי מצוה ועל השבועה לא עבר דשלבד"א אינו עובר עליו ויש ראי' מכאן דאינו יוצא י"ח אכילת מצה שלכד"א ואח"כ דאה ראי' זו והאריך בזה. ועי' בהפלאה בסוף הס' בהחידושים מבנו שם בשבועות כ"ד א' שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל דהתם לאו משום כולל הוא דמחייב רק לפ"מ דאיתא בפסחים ל"ח ב' כו' דבעי' מצה הראוי' לשבעה כו' כיון דעכ"פ שבועה חלה על שאר הימים חוץ מליל ראשונה של פסח א"כ ממילא דליכא מצוה באכילת מצה לילה הראשונה כלל כיון דאין מלה הראיי' לז' דהא על שאר ימי הפסח חלה השבועה וממילא דלא הוי נשבע לבטל את המצוה וחל השבועה גם על לילה ראשונה של פסח משא"כ בסיפא כו' והאריך בזה וסיים ולפ"ז אדרבה מהירושלמי מוכח כשיטת הש"ס הכא דנשבע לבטל את המצוה אפי' בכולל אינו חל עכ"ד וזהו נגד כל הראשונים הנ"ל בפי' הירושלמי ועי' בעצ"ל ובספרו מעין גנים סי' ע"ג ובפרי תבואה סי' ל"ו ובס' ארץ צבי חיו"ד סי' ז' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בשעה"מ ובטעה"מ ובנו"ב ובפרמ"ג בכללי אי' חע"א ובנר תמיד ובראש יוסף ובלב ארי' ובא"מ ובפה"ב ובברוך טעם ובתשובת רע"א שם ובברית אברהם ובחמדת שלמה ובדברי אמת בענין לאוין ובנחלת עזריאל בחולין צ' וק' ב' ק"א וקי"ג ב' וקי"ד ובשבועות כ"ד ב' ובתשובת וע"א סי' ס"ה ובתשובת רע"א החדש סי' קט"ז וסי' קי"ט וסי' קכ"ב וסי' קל"ו ובשערי שמחה ובעמק יהושע ובאבי הנחל ובנודע בשערים ח"ב בדרוש לש"ת בסוגיא דחולין ק"א ובברית יעקב שם ובחאו"ח סי' כ"ה ובערה"ב שם ובסי' פ"ז ס"ק ו' ובעונג יו"ט חיו"ד סי' ע"ו ובמלבושי יו"ט שם ובחקרי הלכות שם ובס' מהר"י הכהן מהדו"ת בשערי הענונים סי' ב וסי' י"ב ובס' הפלאות נדרים בנדרים ט"ז י"ז ובס' פני משה בפסחים כ"א כ"ג מ"ז ובדברי יוסף סי' תקס"ב וסי' תקס"ה ובס' היכלי שן סי' ל"ו מ"ש בענין א"א חע"א והאריכו בזה יעוש"ה:

סימן רלח

סעיף א

א שלא אוכל עי' בחידושי רע"א שהביא ד' הריטב"א בשבועות כ"ה א' שכ' דאם אמר שלא אוכל תאנים וענבים לר' יונתן דמשמע כל א' בפני עצמו כו' אסור בתאנים לחודי' ובענבים לחודי' ולר' יאשי' אינו אסור אלא בשניהם יחד עכ"ל ועי' לעיל סי' רט"ז ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה:

סעיף ד

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה