אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות רבית › סימן קס

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות רבית · סימן קס

סימן קנט

סעיף א

א ואפי' הלוה. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' להסתפק אם עובר הלוה משעה שלוה או משטה שנתן הרבית כו' והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ב' מ"ש והאריך בזה עוד הק' הישוי"ע בהא דקא' הש"ס ב"מ ס"א ב' מ"ט דר"י דס"ל ר"ק אינה יוצאה בדיינים כו' אמאי לא קא' הש"ס בפשיטות דר"י ס"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משום כו' ולכך ל"צ להחזיר הרבית כו' והביא דכן הק' הפ"י שם וכ' ליישב כיון דס"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כו' וכיון דהלוה בעצמו יכול להעיד על המלוה שהלוה לו ברבית אי לאו דהלוה עובר ג"כ על מה שנתן הרבית והוא פסול לעדות וא"כ יתבטל כל העדות כו' דכאן אם לא הי' פסול הי' נאמן כע"א ולא כבע"ד כו' והאריך בזה. והפ"י שם כ' ליישב דהא דקא' ר"י בעלמא מלקי לקי ממונא לא משלם היינו דוקא היכא שהלאו אינו מחמת הפקעת ממון חבירו כגון מוציא ש"ר ועדים זוממין כו' משא"כ היכא שהלאו בא מחמת ממון ל"ש מלקות כלל דה"ל כגזל דגלי קרא בהדיא והשיב את הגזילה וכן הוא מן הסברא דאטו משום מלקות של חבירו נפקיע ממונו של זה שכנגדו כיון דממון גמור אית לי' גבי וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהל' סנהדרין דכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו כו' והאריך בזה ועי' במעין החכמה י"ח ב' ד"ה מהשים מ"ש ליישב דלא תקשי טל ר"י מהברייתא דב"מ ס"ב א' כו' עפ"ד הפ"י והאריך כזה ועי' במעין גנים סי' ע"ב סעי' ב' שכ' דאף בקושי' הפ"י הנ"ל אפשר ליישב בלא"ה דהא התוס' כ' בפסחים כ"ט א' ד"ה מאן דהיכא דא"י למחול התשלומין ל"א קלב"מ וכ"כ בכתובות ל' וכ"כ שם הפ"י גבי קנס דלוקה לסברת הירושלמי בר"פ א"נ דס"ל דקנס א"י למחול א"כ ה"נ גבי רבית ס"ל להרא"ש וקצת פוס' דלא מהני מחילה בזה דהא מתחלה מדעתו יהיב לי' וא"כ א"ש דמש"ה ל"א גבי קלב"מ אבל מ"מ סברת הפ"י הוא אמת וכ' ליישב דזה קושי' התוס' במכות ט"ז א' ד"ה התם וקושי' הכ"מ פי"ח מהל' סנהדרין על הרמב"ם כו' וכ' די"ל דה"פ מה דמשני שם במכות כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם והיינו כיון דילקה אז ע"כ שוב אינו משלם והתם הוי הלאו מצד הפקעת ממון א"ר האיך נפקע ממונו של זה לכך שפיר משלם שם ואינו לוקה ומתורץ קושי' התוס' שם ומיושב נמי ד' הרמב"ם בהל' גזילה דמתחלה כ' דאם הגזילה בעין הטעם דאינו לוקה דהוי לאו הנל"ע ולא כ' הטעם משום דניתן להישבון והיינו משום הך סברא דאף אם ילקה עדיין יצטרך לשלם הגזילה באם היא בעין דגבי בעין ל"א קלב"מ כמ"ש בסנהדרין ע"ב גבי מחתרת מש"ה כ' דהוי נל"ע אבל אח"כ גבי שורף את הגזילה אז ל"ש נל"ע דאינו מתקן כ"כ באם אינו מחזיר הגזילה בעין מש"ה כ' הטעם משום דניתן לתשלומין שהרי הוא חייב לשלם דמים ואם ילקה אז לא ישלם והאיך נפקע ממונו לכך אינו לוקה אלא משום זהו הפי' של ניתן לתשלומין כו' והאריך בזה בד' הרמב"ם ובד' הגמ' מכות הנ"ל. ועי' במנחת חינוך מצוה ל"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם בהא דלא תחמוד עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה וכ"כ במהר"ם שיק בסוף הס' כלל א' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה ואכמ"ל בזה ואי"ה במק"א אבאר זה באריכות ועי"ש עוד במעין החכמה ובמנ"ח מצוה ס"ח ובמהר"ם שיק מצוה ס"ח מ"ש לענין אי לוקין העדים על לאו דרבית והאריכו בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה ברבית דרבנן. עי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' להוכיח מד' רש"י גבי אין מקבלין לאן ברזל כו' דס"ל דאף ברבית דרבנן אסור ללוה כו' והאריך בזה ולבסוף הק' מסנהדרין כ"ד ב' כו' והניח בקושי' ועי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' רש"י ב"מ ט' א' ד"ה בבי דינא דס"ל נמי דאף ברבית דרבנן עובר הלוה כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ג יותר. עי' בחו"ד ס"ק ב' ובשער דעה ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ב' ובמקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק ב' והש"ך ס"ק ד' מחו"מ סי' רל"ב והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ד במתנה. עי' בישוי"ע ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' מ"ש ע"ד הגאונים דס"ל דלא מהני מחילה ברבית והאריכו בזה ובס"ק ד' בחידושי מהרא"ל ובשער דעה ס"ק ב' מ"ש ע"ד הרמ"א לענין מתנה ע"מ להחזיר והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ה בהג"ה ופירש כו'. עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' כהעט"ז דאפי' אם פירש לא הוי רק אבק רבית כו' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' שכ' להוכיח כן מן הש"ס מהא דאמר רב ספרא כל שבדיניהם מוציאין כו' ואח"כ כ' להסתפק אם פירש לו בשביל הלואתו אם חייב לצי"ש כמו בא"ר כו' והאריך בזה ומ"ש בס"ק ח' ט' והאריך בזה ועי' בשער דעה ס"ק ג' ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ט

ו בהג"ה י"א דאסור. והוא מד' המרדכי ס"פ א"נ וכ' שם דר"ק הוא ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ד שתמה עליו מהא דאמרי' בר"פ א"נ דנשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך לא משכחת לה ומאי תרבית איכא הכא כו' וכן הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק פ' דליכא מלקות בלאו רבית משום שניתן לתשלומין ואם איתא הרי משכחת לה ברבית כזה שלא ניתן לתשלומין דהיינו שהלוה ע"מ שיחזיר וילוה לו דרבית זה א"א להוציא דכל מאי שניתן לו הוי שכר הלואה כו' והאריך בזה ומסיק דלא הוי ר"ק וכבר הקדימו בקושי' זו בג"ת שער מ"ו סי' נ' ע"ד המרדכי ולא ראה החידושי מהרא"ל הנ"ל ד' הג"ת שכבר הקדימו בזה הקושי' ועי' במקמ"ח שהביא ד' הג"ת והק' עליו דהא שנינו במכות ג' א' מעידין אנו באיש פ' שחייב לחבירו אלף זוז ע"מ ליתנו לו מכאן עד ל' יום והוא או' מכאן ועד י' שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' בידו אלף זוז בין נותנים לו מכאן עד ל' יום ובין נותנים לו מכאן ועד י' שנים הרי מפורש דהוי ממון גמור וצריכים העדים לשלם עבור זה שהפסידו שהצריך לשלם תיכף וה"נ מה שהוצרך שיהי' מעות בהלואה הוא ממון גמור והי' נותן פרוטה עבור זה שלא יצטרך להלות ומקרי שפיר נשך והביא ד' הר"א מטולא וד' הב"י וד' המשל"מ פ"ז מהל' מו"ל והאריך בזה ומסיק דעכ"פ מבואר ממשנתינו דהרחקת הזמן ממון גמור הוא וה"נ בנידון זה הוי נשך כו' עכ"ד הרי שהוכיח ממתני' דמכות כהמרדכי הנ"ל דזה הוי ממון גמור והוי נשך בכה"ג ועי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' בטעם המתירין דקשה בהא דמבואר בחו"מ כי' ע"ג דאם המלוה והלוה מחולקין בזמן הפרעון דהוה נשבע היסת והא אף אם הוא כד' המלוה אין זה אלא כמו מבטל כיסו של חבירו כו' דקי"ל דפטור כו' והביא ד' הריטב"א במכות שם שהק' דהא אין זה אלא מבטל כיסו של חבירו כו' וכ' לבאר ד' הריטב"א ואח"כ כ' בד' הר"א מטולא הנ"ל והאריך בזה וכ' דלא כהמקמ"ח הנ"ל ועי' בס' מנחת הבקר ס"פ א"נ מ"ש ע"ד הר"א מטולא והאריך בזה יעוש"ה סעי' י"א:

ז רגיל כו'. עי' במקמ"ח שכ' לחקור אם התנה המלוה בשעת הלואה שעבור הלואה יקדים לו שלם אי הוי ר"ק אי לא כו' היכא דנתן פרוטה עבור זה אי הוי ר"ק או לא והביא ד' הר"ן בפ' נערה דמבואר להדיא דלא הוי אלא מדרבנן דכ' דרבית קרקע אסור מדרבנן דלא גרע מרבית דברים משמע דברבית דברים בכ"ע הוי דרבנן כו' והביא ד' הריב"ש סי' קמ"ז דמוכח דס"ל דרבית דברים איכא אי' תורה כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דאף להריב"ש דאסור מה"ת היינו היכא שהי' נותן פרוטה עבור זה דאי לא"ה אין כאן לא נשך ולא תרבית וכ' דמעתה מה שנסתפק המח"א הל' רבית סי' ט' האו' לחבירו דבר עלי לשלטון ואלוה לך מעות אם יש בו משום רבית או לא כו' ולפמ"ש דין זה תלוי במחלוקת הר"ן והריב"ש אי רבית דברים אסור מה"ת או מדרבנן עכ"ד סעי' י"ד:

ח ע"מ כו'. עי' ריטב"א ב"מ ע"א ב' שכ' וז"ל והיכא דאמר תן י' דינרין לפ' ואלוה לך כו' ור"ק היא כו' ואפי' א"ל זרוק דינר לים ואלוה לך מנה הרי הוא כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו כיון שזה על פיו זרק וכן פי' רבינו בשם רבו הרמב"ן עכ"ל ומשמע מדבריו דגם זה הוי ר"ק ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ח מה שהק' עליו דהרמב"ן אזיל לשיטתי' דהר"ן הביא בשמו פ"ק דקידושין דס"ל דאפי' אמר תן ככר לכלב סתם מקודשת מדין ערב וה"ה דהוי רבית אבל לדעת הפוס' דגם שם אינה מקודשת נ' ודאי דלא הוי ר"ק כיון דליכא הכא דין ערב ואולי גם הריטב"א והב"י הכי ס"ל וכ' דהוי ספי' דדינא אי הוי ר"ק ואח"כ כ' ע"ד הרמ"א בשם המרדכי שכ' או להקדש כו' והאריך בזה ומ"ש בדין אם או' תן לחרש ואקדש אני לך אותן לעכו"ם כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף טז

ט בהג"ה דמותר לישראל והוא מד' המרדכי בשם רש"י. ועי' בט"ז ס"ק י"א מה שהק' על דין זה ועי' בש"ך ס"ק כ"ב מה שמקיים דין זה ועי' בחו"ד ס"ק ח' ובישוי"ע ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ב ובמקמ"ח ובעצ"ל ובמשל"מ פ"ה מהל' מו"ל הל' י"ד ובמח"א דיני רבית סי' ו' ובמנחת הבקר בב"מ ס"א ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יח

י עניים עי' פלתי בכללא דרבית אות א' ובישוי"ע ס"ק ז' ובחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ז ובמשל"מ פ"ד מהל' מו"ל מ"ש והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שהביא ראי' לדעת האוסרים הקדש עניים בר"ק מהספרי פ' תצא כו' מכלל שנא' כספך כו' והאריך בזה יעוש"ה:

יא בהג"ה ברבית דרבנן. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ל' מ"ש לענין מגו במקום מנהג והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' פ"ב בכללי מגו סי' ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ג מ"ש לענין אם הלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ומת המלוה אם צריך ליתן ליורשים מה שהרויח אחר מות המלוה כיון דאז יש היתר ליתומים ליקח א"ר והביא ד' המשל"מ דס"ל דא"צ ליתן כו' ותמה עליו והאריך בזה ומסיק דצריך ליתן להם הריוח כמו שפסק עם אביהם כו' מ"מ היתומים שמותר אצלם שפיר מהני תנאם כו' עכ"ד:

סעיף כ

יב והאכיל. עי' כרתי ס"ק ז' שכ' דאף דלכתחלה אסורים להלות ברבית אבל בדיעבד מה שעשוי עשוי ופטורים מלשלם כיון דלאו בני מעבד מצוה נינהו כו' ואיידי דוקא ביתומים קטנים כו' אבל ביתומים גדולים דבני מעבד מצוה נינהו חייבין לשלם עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ד ובמקמ"ח ובמשל"מ פ"ד מהל' מו"ל ובתשובת רע"א סי' נ"ג נ"ד מ"ש ע"ד הרשב"א והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ו שכ' דמש"ה אין להאמינו דשל יתומים או של הקדש משום דאיכא חזקה דכל מה שת"י בחזקת שהוא שלו כו' ודחה זה עפ"ד הש"ך סי' קל"ג דלכ"ע אפי' במגו לא מהימן כו' וי"ל שאו' אמת כו' והאריך בזה ובס"ק ל"ט מה שהק' על הרמ"א סעי' כ"ג מגיטין ל"א במלוה מעות לכהן כו' ואין בו משום רבית וא"כ חזינן דאפי' נותן לו הרבה בזול שרי משום הך סברא דכי לית לי' לא יהיב לי' וא"כ היכי משמע הכא מד' הרא"ש דהוי ר"ק אי טוה"נ ממון והביא ד' הרמב"ן כו' והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה