אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות רבית

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות רבית

הלכות עבודה זרה

סימן קנט

סעיף ג

א כותים כו'. עי' בתפארת צבי חיו"ד סי' ג' שכ' דצ"ע בכותי שקידש אם הוא בתורת גיטין וקידושין כו' ובאמת דין זה מבואר להדיא באה"ע סי' מ"ד סעי' י' דכותי שקידש צריכה ממנו גט וכ"כ המקמ"ח עליו דאשתמיטתי' כי דין זה מפורש באה"ע סי' מ"ד סעי' י' ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה:

סימן קס

סעיף א

א ואפי' הלוה. עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' להסתפק אם עובר הלוה משעה שלוה או משטה שנתן הרבית כו' והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"ד מהל' מלוה ולוה הל' ב' מ"ש והאריך בזה עוד הק' הישוי"ע בהא דקא' הש"ס ב"מ ס"א ב' מ"ט דר"י דס"ל ר"ק אינה יוצאה בדיינים כו' אמאי לא קא' הש"ס בפשיטות דר"י ס"ל כל היכא דאיכא ממון ומלקות מלקי לקי ממונא לא משום כו' ולכך ל"צ להחזיר הרבית כו' והביא דכן הק' הפ"י שם וכ' ליישב כיון דס"ל נמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה כו' וכיון דהלוה בעצמו יכול להעיד על המלוה שהלוה לו ברבית אי לאו דהלוה עובר ג"כ על מה שנתן הרבית והוא פסול לעדות וא"כ יתבטל כל העדות כו' דכאן אם לא הי' פסול הי' נאמן כע"א ולא כבע"ד כו' והאריך בזה. והפ"י שם כ' ליישב דהא דקא' ר"י בעלמא מלקי לקי ממונא לא משלם היינו דוקא היכא שהלאו אינו מחמת הפקעת ממון חבירו כגון מוציא ש"ר ועדים זוממין כו' משא"כ היכא שהלאו בא מחמת ממון ל"ש מלקות כלל דה"ל כגזל דגלי קרא בהדיא והשיב את הגזילה וכן הוא מן הסברא דאטו משום מלקות של חבירו נפקיע ממונו של זה שכנגדו כיון דממון גמור אית לי' גבי וכ"כ הרמב"ם פי"ח מהל' סנהדרין דכל לאו שניתן לתשלומין אין לוקין עליו כו' והאריך בזה ועי' במעין החכמה י"ח ב' ד"ה מהשים מ"ש ליישב דלא תקשי טל ר"י מהברייתא דב"מ ס"ב א' כו' עפ"ד הפ"י והאריך כזה ועי' במעין גנים סי' ע"ב סעי' ב' שכ' דאף בקושי' הפ"י הנ"ל אפשר ליישב בלא"ה דהא התוס' כ' בפסחים כ"ט א' ד"ה מאן דהיכא דא"י למחול התשלומין ל"א קלב"מ וכ"כ בכתובות ל' וכ"כ שם הפ"י גבי קנס דלוקה לסברת הירושלמי בר"פ א"נ דס"ל דקנס א"י למחול א"כ ה"נ גבי רבית ס"ל להרא"ש וקצת פוס' דלא מהני מחילה בזה דהא מתחלה מדעתו יהיב לי' וא"כ א"ש דמש"ה ל"א גבי קלב"מ אבל מ"מ סברת הפ"י הוא אמת וכ' ליישב דזה קושי' התוס' במכות ט"ז א' ד"ה התם וקושי' הכ"מ פי"ח מהל' סנהדרין על הרמב"ם כו' וכ' די"ל דה"פ מה דמשני שם במכות כיון דחייב בתשלומין אין לוקה ומשלם והיינו כיון דילקה אז ע"כ שוב אינו משלם והתם הוי הלאו מצד הפקעת ממון א"ר האיך נפקע ממונו של זה לכך שפיר משלם שם ואינו לוקה ומתורץ קושי' התוס' שם ומיושב נמי ד' הרמב"ם בהל' גזילה דמתחלה כ' דאם הגזילה בעין הטעם דאינו לוקה דהוי לאו הנל"ע ולא כ' הטעם משום דניתן להישבון והיינו משום הך סברא דאף אם ילקה עדיין יצטרך לשלם הגזילה באם היא בעין דגבי בעין ל"א קלב"מ כמ"ש בסנהדרין ע"ב גבי מחתרת מש"ה כ' דהוי נל"ע אבל אח"כ גבי שורף את הגזילה אז ל"ש נל"ע דאינו מתקן כ"כ באם אינו מחזיר הגזילה בעין מש"ה כ' הטעם משום דניתן לתשלומין שהרי הוא חייב לשלם דמים ואם ילקה אז לא ישלם והאיך נפקע ממונו לכך אינו לוקה אלא משום זהו הפי' של ניתן לתשלומין כו' והאריך בזה בד' הרמב"ם ובד' הגמ' מכות הנ"ל. ועי' במנחת חינוך מצוה ל"ח מ"ש ליישב ד' הרמב"ם בהא דלא תחמוד עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה וכ"כ במהר"ם שיק בסוף הס' כלל א' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הפ"י הנ"ל והאריך בזה ואכמ"ל בזה ואי"ה במק"א אבאר זה באריכות ועי"ש עוד במעין החכמה ובמנ"ח מצוה ס"ח ובמהר"ם שיק מצוה ס"ח מ"ש לענין אי לוקין העדים על לאו דרבית והאריכו בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה ברבית דרבנן. עי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' להוכיח מד' רש"י גבי אין מקבלין לאן ברזל כו' דס"ל דאף ברבית דרבנן אסור ללוה כו' והאריך בזה ולבסוף הק' מסנהדרין כ"ד ב' כו' והניח בקושי' ועי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' רש"י ב"מ ט' א' ד"ה בבי דינא דס"ל נמי דאף ברבית דרבנן עובר הלוה כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ג יותר. עי' בחו"ד ס"ק ב' ובשער דעה ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ב' ובמקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק ב' והש"ך ס"ק ד' מחו"מ סי' רל"ב והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ד במתנה. עי' בישוי"ע ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' מ"ש ע"ד הגאונים דס"ל דלא מהני מחילה ברבית והאריכו בזה ובס"ק ד' בחידושי מהרא"ל ובשער דעה ס"ק ב' מ"ש ע"ד הרמ"א לענין מתנה ע"מ להחזיר והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ה בהג"ה ופירש כו'. עי' ש"ך ס"ק ח' שכ' כהעט"ז דאפי' אם פירש לא הוי רק אבק רבית כו' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' שכ' להוכיח כן מן הש"ס מהא דאמר רב ספרא כל שבדיניהם מוציאין כו' ואח"כ כ' להסתפק אם פירש לו בשביל הלואתו אם חייב לצי"ש כמו בא"ר כו' והאריך בזה ומ"ש בס"ק ח' ט' והאריך בזה ועי' בשער דעה ס"ק ג' ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ט

ו בהג"ה י"א דאסור. והוא מד' המרדכי ס"פ א"נ וכ' שם דר"ק הוא ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ד שתמה עליו מהא דאמרי' בר"פ א"נ דנשך בלא תרבית ותרבית בלא נשך לא משכחת לה ומאי תרבית איכא הכא כו' וכן הרמב"ם וסמ"ג וסמ"ק פ' דליכא מלקות בלאו רבית משום שניתן לתשלומין ואם איתא הרי משכחת לה ברבית כזה שלא ניתן לתשלומין דהיינו שהלוה ע"מ שיחזיר וילוה לו דרבית זה א"א להוציא דכל מאי שניתן לו הוי שכר הלואה כו' והאריך בזה ומסיק דלא הוי ר"ק וכבר הקדימו בקושי' זו בג"ת שער מ"ו סי' נ' ע"ד המרדכי ולא ראה החידושי מהרא"ל הנ"ל ד' הג"ת שכבר הקדימו בזה הקושי' ועי' במקמ"ח שהביא ד' הג"ת והק' עליו דהא שנינו במכות ג' א' מעידין אנו באיש פ' שחייב לחבירו אלף זוז ע"מ ליתנו לו מכאן עד ל' יום והוא או' מכאן ועד י' שנים אומדין כמה אדם רוצה ליתן ויהי' בידו אלף זוז בין נותנים לו מכאן עד ל' יום ובין נותנים לו מכאן ועד י' שנים הרי מפורש דהוי ממון גמור וצריכים העדים לשלם עבור זה שהפסידו שהצריך לשלם תיכף וה"נ מה שהוצרך שיהי' מעות בהלואה הוא ממון גמור והי' נותן פרוטה עבור זה שלא יצטרך להלות ומקרי שפיר נשך והביא ד' הר"א מטולא וד' הב"י וד' המשל"מ פ"ז מהל' מו"ל והאריך בזה ומסיק דעכ"פ מבואר ממשנתינו דהרחקת הזמן ממון גמור הוא וה"נ בנידון זה הוי נשך כו' עכ"ד הרי שהוכיח ממתני' דמכות כהמרדכי הנ"ל דזה הוי ממון גמור והוי נשך בכה"ג ועי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' בטעם המתירין דקשה בהא דמבואר בחו"מ כי' ע"ג דאם המלוה והלוה מחולקין בזמן הפרעון דהוה נשבע היסת והא אף אם הוא כד' המלוה אין זה אלא כמו מבטל כיסו של חבירו כו' דקי"ל דפטור כו' והביא ד' הריטב"א במכות שם שהק' דהא אין זה אלא מבטל כיסו של חבירו כו' וכ' לבאר ד' הריטב"א ואח"כ כ' בד' הר"א מטולא הנ"ל והאריך בזה וכ' דלא כהמקמ"ח הנ"ל ועי' בס' מנחת הבקר ס"פ א"נ מ"ש ע"ד הר"א מטולא והאריך בזה יעוש"ה סעי' י"א:

ז רגיל כו'. עי' במקמ"ח שכ' לחקור אם התנה המלוה בשעת הלואה שעבור הלואה יקדים לו שלם אי הוי ר"ק אי לא כו' היכא דנתן פרוטה עבור זה אי הוי ר"ק או לא והביא ד' הר"ן בפ' נערה דמבואר להדיא דלא הוי אלא מדרבנן דכ' דרבית קרקע אסור מדרבנן דלא גרע מרבית דברים משמע דברבית דברים בכ"ע הוי דרבנן כו' והביא ד' הריב"ש סי' קמ"ז דמוכח דס"ל דרבית דברים איכא אי' תורה כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דאף להריב"ש דאסור מה"ת היינו היכא שהי' נותן פרוטה עבור זה דאי לא"ה אין כאן לא נשך ולא תרבית וכ' דמעתה מה שנסתפק המח"א הל' רבית סי' ט' האו' לחבירו דבר עלי לשלטון ואלוה לך מעות אם יש בו משום רבית או לא כו' ולפמ"ש דין זה תלוי במחלוקת הר"ן והריב"ש אי רבית דברים אסור מה"ת או מדרבנן עכ"ד סעי' י"ד:

ח ע"מ כו'. עי' ריטב"א ב"מ ע"א ב' שכ' וז"ל והיכא דאמר תן י' דינרין לפ' ואלוה לך כו' ור"ק היא כו' ואפי' א"ל זרוק דינר לים ואלוה לך מנה הרי הוא כאלו הגיע לידו וחזר וזרקו כיון שזה על פיו זרק וכן פי' רבינו בשם רבו הרמב"ן עכ"ל ומשמע מדבריו דגם זה הוי ר"ק ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ח מה שהק' עליו דהרמב"ן אזיל לשיטתי' דהר"ן הביא בשמו פ"ק דקידושין דס"ל דאפי' אמר תן ככר לכלב סתם מקודשת מדין ערב וה"ה דהוי רבית אבל לדעת הפוס' דגם שם אינה מקודשת נ' ודאי דלא הוי ר"ק כיון דליכא הכא דין ערב ואולי גם הריטב"א והב"י הכי ס"ל וכ' דהוי ספי' דדינא אי הוי ר"ק ואח"כ כ' ע"ד הרמ"א בשם המרדכי שכ' או להקדש כו' והאריך בזה ומ"ש בדין אם או' תן לחרש ואקדש אני לך אותן לעכו"ם כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף טז

ט בהג"ה דמותר לישראל והוא מד' המרדכי בשם רש"י. ועי' בט"ז ס"ק י"א מה שהק' על דין זה ועי' בש"ך ס"ק כ"ב מה שמקיים דין זה ועי' בחו"ד ס"ק ח' ובישוי"ע ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ב ובמקמ"ח ובעצ"ל ובמשל"מ פ"ה מהל' מו"ל הל' י"ד ובמח"א דיני רבית סי' ו' ובמנחת הבקר בב"מ ס"א ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יח

י עניים עי' פלתי בכללא דרבית אות א' ובישוי"ע ס"ק ז' ובחידושי מהרא"ל ס"ק כ"ז ובמשל"מ פ"ד מהל' מו"ל מ"ש והאריכו בזה ועי' במקמ"ח שהביא ראי' לדעת האוסרים הקדש עניים בר"ק מהספרי פ' תצא כו' מכלל שנא' כספך כו' והאריך בזה יעוש"ה:

יא בהג"ה ברבית דרבנן. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ל' מ"ש לענין מגו במקום מנהג והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' פ"ב בכללי מגו סי' ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ג מ"ש לענין אם הלוה קרוב לשכר ורחוק להפסד ומת המלוה אם צריך ליתן ליורשים מה שהרויח אחר מות המלוה כיון דאז יש היתר ליתומים ליקח א"ר והביא ד' המשל"מ דס"ל דא"צ ליתן כו' ותמה עליו והאריך בזה ומסיק דצריך ליתן להם הריוח כמו שפסק עם אביהם כו' מ"מ היתומים שמותר אצלם שפיר מהני תנאם כו' עכ"ד:

סעיף כ

יב והאכיל. עי' כרתי ס"ק ז' שכ' דאף דלכתחלה אסורים להלות ברבית אבל בדיעבד מה שעשוי עשוי ופטורים מלשלם כיון דלאו בני מעבד מצוה נינהו כו' ואיידי דוקא ביתומים קטנים כו' אבל ביתומים גדולים דבני מעבד מצוה נינהו חייבין לשלם עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ד ובמקמ"ח ובמשל"מ פ"ד מהל' מו"ל ובתשובת רע"א סי' נ"ג נ"ד מ"ש ע"ד הרשב"א והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בחידושי מהרא"ל ס"ק ל"ו שכ' דמש"ה אין להאמינו דשל יתומים או של הקדש משום דאיכא חזקה דכל מה שת"י בחזקת שהוא שלו כו' ודחה זה עפ"ד הש"ך סי' קל"ג דלכ"ע אפי' במגו לא מהימן כו' וי"ל שאו' אמת כו' והאריך בזה ובס"ק ל"ט מה שהק' על הרמ"א סעי' כ"ג מגיטין ל"א במלוה מעות לכהן כו' ואין בו משום רבית וא"כ חזינן דאפי' נותן לו הרבה בזול שרי משום הך סברא דכי לית לי' לא יהיב לי' וא"כ היכי משמע הכא מד' הרא"ש דהוי ר"ק אי טוה"נ ממון והביא ד' הרמב"ן כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סימן קסא

סעיף א

א כל דבר. עי' במקמ"ח מה שהשיג על החו"ד ס"ק א' מ"ש בכונת הט"ז וכ' עליו דהוא סותר לשון הטור וכ' פי' אחר בכונת הט"ז יעוש"ה:

יב בפחות משו"פ. והיא מד' הטור בשם הרמ"ה דלא כהתוס' בב"מ ס"א א' ד"ה אם כו' ובכתובות מ"ו א' ד"ה אתיא דס"ל דבקרקע ובפמשו"פ אין בו משום רבית ועי' במשל"מ פ"ו מהל' מו"ל הל' א' שהביא דעת הג"ת דהרמ"ה פליג ג"כ על קרקע ואסור מה"ת לדעתו דלא דריש בזה כלל ופרט והיא כ' עליו דנ' דהרמ"ה לא פליג אקרקע דאיהו נמי דריש כלל ופרט וכלל וממעט קרקע ופמשו"פ אלא דס"ל דפמשו"פ הוי כעין חצי שיעור דקי"ל דאסור מה"ת ומ"מ אינו יוצא בדיינים דומיא דגזל כו' דכ' ה"ה שהוא כעין ח"ש באיסורין ה"נ גבי רבית כו' אבל גבי קרקע דל"ש דין דח"ש לעולם דס"ל דשרי מה"ת וכי דייקינן בד' התוס' והרא"ש לא מצינו שחולקים ע"ד הרמ"ה הללו דדוקא גבי קרקע כ' התוס' דשרי מה"ת אבל בפמשו"פ אכשר דמודו להרמ"ה דאסור מה"ת כו' אך הר"ן בפ' נערה כ' דפמשו"פ אסור מדרבנן כו' וכ"נ מד' הטור שכ' דהרמ"ה חולק על ר"י ולא ידעתי מנ"ל עכ"ד. ועי' במקמ"ח שכ' עליו דנ' דאף שדעת הרמב"ם דאסור לגזול או לגנוב כ"ש מה"ת כו' דהוי כמו ח"ש כו' מ"מ לפ"מ דאיתא ביומא ע"ד דטעמא דח"ש אסור מה"ת משום דחזי לאצטרופי זה שייך בגניבה וגזילה אם יגנוב ממנו עוד ח"פ חזי לאצטרופי אבל גבי רבית ל"ש הטעם דחזי לאצטרופי לפמ"ש הרמב"ם שם דאין ר"ק אלא בשעת הלואה א"כ ממנ"פ אם קצץ בשעת הלואה רבית בפמשו"פ ל"ש חזי לאצטרופי דאם יתן אח"כ עוד ח"פ רבית זה לא מקרי רבית מה"ת כיון דלא הוי קצוצה ואף אם יקצוץ אח"כ אין זה רבית דאסור מה"ת כיון דלא הוי קצוצה בשעת הלואה כו' ולכן מה"ט דממעטי' מכלל ופרט פמשו"פ שוב ליכא אי' תורה דל"ש בזה ח"ש כיון דלא חזי לאצטרופי אך לדעת החולקים על הרמב"ם דלא בעי' קציצה בשעת הלואה נ' דגם בזה שייך חזי לאצטרופי דאם ימתין עוד אחר כלות הזמן ויקצוץ עבור זה ח"פ חזי לאצטרופי דהא בהלואה זו יש קציצה דב' ח"פ ואיכא שיעור שלם עכ"ד. ועי' בכרתי ס"ק א' שכ' נמי כעין ד' המקמ"ח ומיישב בזה ד' הטור שכ' דבפמשו"פ אין אי' כו' ועי' בפלתי מ"ש עליו והאריך בזה יעוש"ה ועי' בבאר יעקב מ"ש בזה אי התוס' מודו להרמ"ה הנ"ל לענין פמשו"פ והאריך הרבה בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מה שהק' על הרמ"ה דא"כ בלקח רבית פחות מפרוטה יהי' חייב מלקות כיון שאין כאן לאו שניתן לתשלומין וזה א"א דהרי בב"מ ס"ב סתמא קא' שהערב והמלוה אינם בני מלקות לפי שאפשר בתשלומין ועוד דהיכא דהלאו כולל יותר מן העשה לא חשיב לאו הנל"ע וכמ"ש הרמב"ם גבי תמורה כו' וכ' דנ' דאף לשיטת הרמ"ה אינו לוקה בלקח רבית פחות מפרוטה אלא דיש אי' תורה כמו בגזל פמפ"ר דאסור ואינו לוקה כמו ח"ש כו' והאריך בביאור ד' הרמ"ה ועי' בעצ"ל כאן ובסי' הקודם סעי' ו' שכ' דלהרמ"ה שפיר לקי בפמשו"פ כיון דלא הוי ניתן לתשלומין כו' והאריך בזה והיינו דלא כהישוי"ע הנ"ל. וראיתי ביד אברהם שכ' דנ' עיקר כמ"ש הרא"ש והטור בשם ר"י דבקרקע ובפמשו"פ ליכא איסור דאורייתא דהכי מוכח מר"פ א"נ גבי מימרא דרבא ל"ל דכ' רחמנא לאו בגזל לאו ברבית לאו באונאה ואם איתא לימא דאצטריך לאו ברבית לרבית קרקע ופמשו"פ דלא הוי מצינו למילף מלאו דגזל ואונאה דאין קרקע נגזלת וגם אין אונאה לקרקעית וגם אין גזל לפמשו"פ כו' וגם אונאה לכ"ע ליתא בפמשו"פ א"ו דאין רבית לקרקע ולפמשו"פ כו' עכ"ד ובאמת הא התוס' בעצמם בכתובות מ"ו א' ד"ה אתיא הביאו ראי' זו ממימרא דרבא דליכא אי' דאורייתא בפמשו"פ גבי רבית והוא כ' ראי' ממימרא דרבא גם על קרקע דליכא אי' דאורייתא גבי רבית ולפמ"ש הרמב"ן עה"ת פ' בהר דאף בקרקעות עובר בלאו דלא תונו רק דין אונאה להחזיר או ביטול מקח אין בהם וכ"כ החינוך מצוה של"ז בשם הרמב"ן אין ראי' מהך דרבא אך מד' התוס' פא"נ ס"א א' ד"ה אלא מבואר להדיא דס"ל דנתמעטו מהלאו לגמרי דלא כהרמב"ן והחינוך ולפ"ד שפיר ראי' היד אברהם ממימרא דרבא הנ"ל ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רכ"ז ס"ק ז' מ"ש בד' הרמב"ן והתוס' הנ"ל יעוש"ה ועי' בשער דעה ס"ק א' מ"ש והאריך בזה:

סעיף ב

ג אינה יוצאת כו'. עי' במהרי"ט ח"א סי' קט"ז כו' והובא דבריו בחידושי רע"א ובפ"ת ס"ק ב' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ב ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה:

ד לצאת י"ש. עי' במקמ"ח שכ' להוכיח מד' רש"י ב"מ ס"ב א' ד"ה לאו דס"ל דחייב לצי"ש כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש לענין א"ר שהי' נכתב בממרני אם יכול המלוה להוציא מיד הלוה כיון דהוא כגבוי כו' ובב"מ ס"ב מבואר דאי נימא שטר העומד לגבות כגבוי דמי אז למ"ד ר"ק אי' בדיינים יכול המלוה לגבות מהלוה הר"ק א"כ ה"ה לדידן בא"ר אמנם בבעה"ת מבואר דאף למ"ד כגבוי דמי מ"מ בא"ר אין מוציאין מן הלוה וא"כ ה"ה לדידן בממרני והק' על הבעה"ת מהא דב"מ הנ"ל כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ה אם תפס. עי' בעצ"ל שכ' דלכאורה מוכח מכאן כהמרש"ל שהביא הש"ך בחו"מ סי' כ"ח דס"ל דאף היכא דחייב לצי"ש לא מהני תפיסה דה"נ בא"ר חייב להחזיר לצי"ש כו' ואפי"ה מפקי' מיני' וצ"ע אמאי לא הביא שם ראי' מהכא עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' נמי דנ' להוכיח מזה כהש"ך בשם מהרש"ל הנ"ל כו' וכ' מיהו מד' הר"ן שהביא הנ"י בסוגיא דמשכנתא נ' להוכיח להיפך כו' והאריך בזה ועי' במשל"מ פכ"א מהל' מלוה שכ' דדעת הראב"ד והחינוך מצוה שמ"ג דהיכא דחייב לצי"ש מהני תפיסה והאריך בזה. ולא הביא המקמ"ח ד' המשל"מ ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ח ס"ק ו' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' במח"א דיני רבית סי' ט"ו מ"ש והאריך בזה:

סעיף ה

ו רבית דאורייתא כו'. עי' בחו"ד ס"ק ד' שהביא ד' המשל"מ פ"ח מהל' מלוה שכ' במלוה לחבירו על רבית יכול לחזור ולתבוע מעותיו מהלוה אף תוך זמן הלואה כו' וכ' עליו דהדין עמו דלא שייך כאן מקח שנעשה באי' כו' דשם יש כאן פסיקה של היתר אבל במקום דליכא כאן פסיקה של היתר כלל כגון הכא שהקנה לו המעות לזמן כדי שיתן לו אגר נטר וכיון דאגר נטר אסור ודאי דגם הקנין לזמן בטל כו' עכ"ד ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' ל"ב שכ' עליו דנעלם ממנו ד' הריטב"א בע"ז ס"ג ד"ה מי מצי כו' דמבואר להדיא דאף באי' קנה במשיכה כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בד' בן המחבר שם ובסי' ל"ד מ"ש ע"ד החו"ד שם שכ' וכן אם יתן אחד חפץ לחבירו בשכירות שיעשה לו מלאכה אסורה דיצטרך להחזיר לו החפץ כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ז יוצאה. עי' ט"ז ס"ק ג' שכ' דוקא אם תבעו כו' ועי' בכרתי ס"ק ב' ובישוי"ע ס"ק ד' ובמח"א דיני רבית סי' א' ובס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' ט' מ"ש בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ט' מ"ש בזה יעוש"ה:

סעיף ו

ח אין הבנים. עי' בדגול מרבבה שכ' דאם מת הלוה אין הב"ד כופין להשיב ליורשי הלוה ועי' בפלתי מה שהשיג עליו ועי' במקמ"ח הביא ד' הגאון רע"א סי' פ' לענין אם נתן הלוה הרבית ולא נתן הקרן כו' ואח"כ כ' להסתפק היכא שעדיין לא גבה אביהם הרבית רק החוב הרבית עלה לסך מה ונתן הלוה עצמו ליורשי המלוה ואח"כ בא להוציא מהם מטעם דר"ק יוצאה בדיינים מי הוי בכלל כו' לברי' לא אזהר כיון דרבית שנתן הלוה הוא בשביל אביהם ולא בשביל הלואה שלהם כו' וכ' למפשט דין זה מהתוספתא פ"ה דב"מ דאיתא שם המלוה את חבירו ברבית והלך הלוה וירש עליו שטרי רבית ואמר צא שלי בשלך מותר אם בא לבית החשבון אסור כו' והביא ד' הפ"מ והאריך בזה. וסיים דדין זה צ"ע. ועי' בשערי דעה ס"ק ד' שכ' דהיכא דהלוה עמד בדין עם אביהם ה"ל כשאר חוב וגם הבנים מחויבים להחזיר והביא ראי' מפ' נערה שנתפתתה והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה:

סעיף י

ט המלוה שכר. עי' ט"ז ס"ק ז' שחולק על הפרישה ועי' במקמ"ח שהביא ד' הג"ת שער מ"ו ח"ב סי' י"ב שכ' כד' הט"ז וכ' שם דין מחודש דנ' דאפשר לומר כן בשכירות או בסתם חפץ דכיון שמחזיר לו הדמים והמלוה מחזיק בחפץ או בבית כמו שהותנה אבל בכלי מסוים או כסות ששוה ג' ונתנו הלוה למלוה בד' של רבית שהי' חייב לו כי מפקינן מיני' לא מסתבר דמפקי' מיני' גלימא גופא ועוד דינר אחד נוסף עליו דמסתייע ללוה דלישקול מאי דיהיב ותו לא ומצי אמר לי' או טול מעות או הכלי כמו שנתתי לו עכ"ל הג"ת:

סעיף יא

י בו רבית. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' שהביא ד' התומים סי' ל"ד שכ' דבלאו הנל"ע פסול מדאורייתא והשיג עליו והאריך בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"ד ס"ק ב' מ"ש בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד מ"ש ע"ד המשל"מ שכ' דגם ברבית משכחת ע"י מעשה עפ"ד הלח"מ פי"ג מהל' שכירות כו' והשיג עליו והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק ז' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן קסב

סעיף א

א אסור ללות כו'. עי' ט"ז ס"ק א' שכ' דבדרך מקח וממכר מותר כו' ועי' בשער דעה ס"ק א' מה שהביא ראי' מד' הרא"ש בתשובה כלל ק"ח סי' ל' להט"ז והאריך בזה וכ"כ במקמ"ח ראי' זו והאריך בזה. ועי' בחו"ד ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק ג' ובכרתי ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק א' מ"ש ע"ד הט"ז והאריכו בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דמשמעות כל הפוס' דאי' סאה בסאה אפי' לא התנה עמו בהדיא שיפרע לו דוקא חטים רק הברירה בידו לפרוע לו או בחטים או במעות מ"מ כשפרע לו חטים ביוקר השער מעת שהיתה בשעת הלואה הוי רבית דרבנן וגם בשעת הלואה נעשה אי' בזו הלואה והביא ד' הבעה"ת שער מ"ו ח"ה סי' א' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ס"ק א' ב' ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה. ועי"ש עוד במקמ"ח שהביא ראי' להפוס' דמותר ללות סאה בסאה על שער שבשוק ולא כהבעהע"י מהתוספתא פ"ד דב"מ כו' והביא ד' הבעה"ת שער מ"ו ח"ד והאריך בזה. ועי' בשער דעה ס"ק ב' ג' ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ח' ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ב בהג"ה אם התנה. עי' במקמ"ח שהביא ד' תשובת רע"א סי' נ"ג שנסתפק אם הדין ג"כ בפסיקת חטים על שער שבשוק הנזכר בסי' קע"ה אי שרי כשהתנה בהדיא שלא יקבל בתוך הזמן וכ' עליו דיש להוכיח דין זה מד' תשובת הרא"ש כלל ק"ח סי' ל' לפ"מ שביאר כונתו המשל"מ פ"ו מהל' מלוה והביא ד' הבעה"ת שער מ"ו ח"ד סי' ט' כו' והאריך בזה. ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ט' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה

סעיף ה

ג בהג"ה בלא דעת כו'. עי' ט"ז ס"ק ח' שהק' מפרוזבל כו' דמהני שלא בפניו כו'. ובאמת לק"מ וכמ"ש בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ב דהכא עיקר הטעם להתיר ביש לו מפני שיכול לפרוע לו מיד וזה שאינו יודע אם הקנו לו לא שייך שיפרע לו מיד כיון שלא ידע מן ההקנאה כלל וגם י"ל בלא"ה בפרוזבל שנתקן שלא ירע עינו בהלואה וא"כ מי שאין לו קרקע לא ימצא ללות משא"כ כאן עכ"ד ועי' במקמ"ח ובישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריכו בזה. ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ג מ"ש ע"ד המחבר שהשמיט דין ככרות כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סימן קסג

סעיף א

א תן לי מעותי. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א"ב ובשער דעה ובמקמ"ח ובעצ"ל ובפי' ב"מ ס"ב ב' ובמעיני החכמה שם ובס' מנחת הבקר שם מ"ש והאריכו בזה. ועי' בישוי"ע ס"ק א' מ"ש והאריך בזה וכ' להסתפק במוכר לחבירו דבר שאינו ברשותו ובשעת המקח הבטיח ללוקח שהוא ברשותו ואח"ז נתברר הדבר שא"ב וחזר בו הלוקח לכאורה נ' דהלוקח פטור מלקבל על עצמו מי שפרע כיון שהמוכר הטעה אותו ואינו בדין שיהי' הלוקח מחויב לקיים מקחו כו' אמנם בקנה בקנין כסף אין כאן טעות כלל דבלא"ה אף אם הוא ברשותו אין כאן קנין רק לענין מי שפרט כיון דכסף אינו קונה קנין גמור ומש"פ לדעת הרבה פוס' אף בדבר שא"ב שייך א"כ במה הטעה אותו ומיושב בזה דעת התוס' בב"מ שם שהק' דהרי במלוה הבאה מחמת מכר קונה קנין גמור כו' והאריך בזה ובס"ק ב' שם מ"ש והאריך בזה. ועי"ש עוד במקמ"ח מ"ש ע"ד החו"ד ס"ק ג' והאריך בד' הת"ר יעוש"ה:

סימן קסד

סעיף א

א במשכנתא דסורא. עי' חו"ד ס"ק א' שהק' דהא המחבר סתם בסי' קע"ב דלא שרי כלל שום משכנתא רק משכנתא דסורא וכאן משמע מדבריו דרק לחזור ולהשכיר אסור בסתם משכנתא עכקוש"י והניח בקושי' ובאמת לק"מ וכמ"ש במקמ"ח דלהכי כ' המחבר האי' להחזיר ולהשכיר אף דכל משכנתא אסורה היינו דהוי רק א"ר וקמ"ל כאן דחזר ושכרה הוי ר"ק עכ"ד. ועי' בשער דעה ס"ק א' מ"ש ליישב ד' תשובת הרשב"א דסתרי אהדדי והאריך בזה. ולפ"ד מיושב נמי קושי' החו"ד כעין ד' המקמ"ח יעוש"ה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' ובסי' קע"ב מ"ש והאריך בזה:

סעיף ד

ב על שדהו. עי' פלתי ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק א' ובמקמ"ח ח"ב סי' כ"ז דיני אסמכתא מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סימן קסה

סעיף א

א ופחתה ממנו. עי' חו"ד ס"ק ד' שכ' דוקא אם הוקרו הפירות מחמת הפחת דיש היזק למלוה צריך להשלים לו כמו בזילי פירא גבי הוסיפו עליו אבל בענין פחת לגבי נסכא דגבי לוה אין בו איסר רק משום דמחזי כרבית במלוה דל"ש זה א"צ להשלים כו' עכ"ד. ועי' במקמ"ח שהשיג עליו דהא בהדיא משמע דעת הרי"ף והרמב"ם והרא"ש דדמי ממש דין פחת לדין הוסיפו עליו כי היכא דצריכין לחוש היכא שהוסיפו עליו משום פסידא דלוה ה"נ היכא שנפחתה צריכין לחוש לפסידא דא דמלוה כו' והביא דכן מבואר בהדיא בבעה"ת שער מ"ו חלק ח' אות ג' כו' ובשימקו"ב בק' צ"ז ב' בשם הרמ"ה כו' דדמיא ממש פחת להוסיפו הן לענין נסכא והן לענין אוקיר פירי כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' ביש"ש פ' הגוזל עצים סי' ט"ו דמבואר נמי דדמי ממש פחת להוסיפו דלא כהחו"ד ועי' בפתח הבית דין שינוי מטבעות סי' כ"ו ענף ג' שהוכיח מד' מהרי"ט חיו"ד סי' מ"ד דאין חילוק בין פחת להוסיפו והאריך בזה יעוש"ה עוד כ' החו"ד דהא הלוה יכול לסלק הלואתו במקום שיש לו פסידא אפי' בשוה כסף כו' עי' בקצה"ח סי' ק"א ס"ק ה' שכ' דהיכא דהתנה לשלם במטבע ל"מ לסלק בשוה כסף דלא כהחו"ד יעוש"ה:

סימן קסו

סעיף א

א בהג"ה הוי א"ר. עי' ט"ז ס"ק ג' שהק' מהא דקי"ל בחו"מ סי' שס"ג באומר לחבירו דור בחצרי דפירושו כאו' בחנם וכאן אמרי' דצ"ל בפירוש ובאמת לק"מ וכמ"ש בשימקו"ב ב"מ ס"ד ב' דאף דבעלמא כשאו' דור בחצרי אמרי' דכונתו הי' דידור בחנם בזה אמרי' דודאי כיון בשכר שלא יעבור על אי' רבית עכ"ד. ועי' בישוי"ע ס"ק ד' שהביא ד' השימקו"ב אלו וכ' דלפ"ד אין מקום לקושי' הט"ז והאריך בזה ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' הט"ז הנ"ל אך לא הביא ד' השימקו"ב ועי' במקמ"ח מ"ש בזה על החו"ד ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ג' שכ' נמי כהחו"ד ליישב קושי' הט"ז והאריך בזה יעוש"ה:

סימן קסח

סעיף ו

א בהג"ה ויש מקילין. עי' ש"ך ס"ק ט"ז ועי' בחו"ד ס"ק ח' ובמקמ"ח ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה ועי' בקונטרס דיני זכי' ושליחות מ"ש והארכתי הרבה בזה בד' התוס' ב"מ ע"א ב' ד"ה בשלמא בדברים נכונים יעוש"ה:

סעיף יא

ב בהג"ה לזכות לעכו"ם כו'. עי' ט"ז ס"ק י"ד הביא ד' הב"ח ונ' מדבריו דס"ל דקנין אדותא מהני להפקיע אי' רבית והיינו דכיון דהמשכון זה של עכו"ם הוא שייך זה המשכון להעכו"ם ואין בזה אי' רבית והט"ז כ' דלא מהני אודיתא רק לענין דברים שבממון משום דהודאת בע"ד כמאה עדים אבל לענין איסור כיון שהוא יודע בעצמו דבר האמת שהמשכון הוא של עכו"ם אין זה רק כתולה מעותיו בעכו"ם כו' ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' דבאמת אודיתא הוי קנין רק היינו כשבא לידו המעות אח"כ והמודה לא חזר בו עד שבא המעות לידו אז הוי קנין אבל כשאו' המעות שיש לי בבית או ברשות אחרים הרי הם של פ' וחזר בו אח"כ וא"כ אף דאודיתא קנין מ"מ כיון שלא בא ליד הזוכה יכול לחזור כמו במקנה דבר שאב"ר דאף לר"מ דיכול להקנות כו' מ"מ קודם שיבוא לרשותו יכול לחזור בו אמנם מצד הודאה שהודה שהוא של פ' אין בידו לחזור שהרי כבר הודה והודאת בע"ד כק' עדים דמי וכ' דבזה יש יתרון בקנין מעמ"ש על קנין אודיתא לענין הודה דבאודיתא יכול לחזור קודם שבא המעות לרשותו ובמעמ"ש אי' לחזור כו' ומיושב בזה ד' התוס' גיטין י"ג ב' ד"ה גופא כו' ואח"כ כ' ליישב ד' התוס' ב"מ מ"ו א' גבי הי' עומד בגורן כו' וכ' דקנינים דרבנן אחר שכבר קנה אז הוי הדבר שלו כמו דאם קידש אשה בחפץ שנעשה שלו ע"י קנין משיכה דמלתא דפשיטא דהאשה מקודשת וכ"כ הרשב"א ב"מ מ"ז כו' וביאר הדבר דדוקא היכא דנתקדשה במעמ"ש דהוא רק קנין דרבנן וא"כ אנו דנין על הקידושין אם קידושין של תורה אבל היכא דהמעות או החפץ בא לידו ע"י קנין דרבנן וקידשה בד"ז את האשה פשיטא דמקודשת מה"ת דאטו מי שמקדש אשה בחפץ נחקור מאין בא החפץ לידו ולכך ה"ה בזה אם קנה המעות בקנין אגב יכול לחלל בו מע"ש אף דמע"ש דאורייתא כיון שהמעות חשוב שלו מדרבנן מהני אף לענין חילול מע"ש אבל לענין קנין אודיתא דאף מדרבנן אינו קנין גמור שהרי יכול לחזור כו' אין כאן קנין דאודיתא לבד כשאין המעות ת"י לא קנה כו' והאריך בזה וכ"כ באה"ע סי' כ"ח ס"ק י' והאריך בזה ועי' בקצה"ח סי' קצ"ד ס"ק ג' ובסי' מ' ס"ק א' ובחמדת שלמה חאה"ע מסי' ס' עד סי' ס"ד מ"ש לענין קנין אודיתא והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' מ' ס"ק ב' וסי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש לענין ב' הודאת דסותרים זא"ז והאריך בזה:

סעיף כה

ג ישבע שא"י. עי' בשער דעה ס"ק י"א מ"ש לענין מגו לאפטורי משבועת היסת והביא ראי' מד' הטור בשם הרא"ש שכ' דאם משיב א"י אם נתת לי מעולם רבית דחייב לשבע שא"י כו' ואח"כ דחה והאריך בזה ומד' הט"ז בס"ק ל"ו מוכח דס"ל דאין חילוק דלהפוס' דס"ל דאמרי' מגו לאפטורי משבועה ה"ה דאמרי' מגו לאפטורי משבועת היסת שהשיג על הב"י שהק' דניהמני' בטענת להד"מ במגו דע"י עכו"ם לקחתי ותי' דל"א מגו לאפטורי משבועה והשיג עליו דבהדיא איתא בח"מ סי' צ"ג בשם הרא"ש דאמרי' מגו בזה ואי נימא דמגו לאפטורי משבועת היסת ל"א לכ"ע אין שום השגה על הב"י ומוכח דס"ל להט"ז דאין חילוק בין שבועת התורה לשבועת היסת ועי' בחידושי רע"א שכ' ע"ד הט"ז דלפמ"ש הש"ך בסי' צ"ה ס"ק י"ז דאפי' אי אמרי' מגו לאפטורי משבועה מ"מ מגו לפטור מהיסת ל"א ניחא הכא עכ"ד הרי דס"ל נמי בדעת הט"ז כמ"ש דס"ל דאין חילוק בין ש"ד לשבועת היסת ואף בשבועת היסת אמרי' מגו לאפטורי משבועה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ח ס"ק ג' ובסי' ס"ו ס"ק י"ג ובכללי מגו סי' ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

ד בהג"ה בשאר טענות. עי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ה בא להוציא כו'. עי' בשטר דעה ס"ק י"ב שכ' להסתפק היכא דהמלוה תובע הקרן והריוח והלוה טוען שמלוה ברבית הוא אם המלוה נשבע ונוטל כיון דהלוה מודה מקצת וחייב ש"ד ולפ"ד הלוה הרי הוא פסול לשבועה כו' אם רצה התובע נונ"ט כו' והאריך בזה ומסיק דהתובע נונ"ט יעוש"ה:

סימן קעב

סעיף א

א בהג"ה בין שדה לבית. עי' חו"ד ס"ק ב' שכ' דדוקא בשדה הוי ר"ק אבל בבית לכ"ע לא הוי רק א"ר כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח שתמה עליו דהוא נגד כל הראשונים והאחרונים דבית חמיר טפי משדה גם ברמב"ם פ"ו מהל' מו"ל הי' מבואר בהדיא דבמרחץ או חנות או חצר הוי ר"ק בלא נכייתא כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן קעג

סעיף א

א בהג"ה דבר הנמכר כו'. עי' ביאורי הגר"א ס"ק ה' שהק' כיון דשומתו ידועה הוי כמו קץ ואף שרגילות ברוב כו' מ"מ קרוב לשכר ורחוק להפסד כו' עכקוש"י ובאמת לק"מ וכמ"ש במקמ"ח דדעת הרמ"א כיון דרגילות ברוב פעמים כשבאו שרים לעיר שוים י"ב הוי כמו דבר שמשתנה השער תדיר ואין זה כשער קצוב ואין בו משום רבית וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביא הב"י גבי דין מטבע ברצילוני כיון דדרכו להשתנות השער תדיר אין זה כשער קצוב עכ"ד:

סימן קעד

סעיף א

א תחזיר לי כו' עי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' להסתפק אם מת הלוקח ובא המוכר להחזיר ליורשי הלוקח המעות כו' ועוד כ' להסתפק היכא דנאנס המוכר ולא הי' בידו להחזיר ביום המוגבל והחזיר לידו המעות אח"כ אי ניחא דיש טענת אונס כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ב ר"ק. עי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש אם הא דצד אחד ברבית אסור אם היא אי תורה או אינו רק אי' דרבנן כו' והאריך בזה ובס"ק ו' מ"ש להסתפק כש שאומר הלוקח קודם שקנה הקרקע שדי זו לכשאקחנה מיד המוכר והוא ירצה להחזיר לידו המעות אחזירנה לידו ואח"ז מכר לו הקרקע בסתם דהרי כבר קבל על עצמו דבר זה אי מותר להלוקח לאכול הפירות כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סימן קעה

סעיף ח

א שנעשה באי' עי' בשער דעה ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' הסמ"ע סי' ר"ח דהא קי"ל כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד לא מהני והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"ח ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סימן קעז

סעיף א

א ה"ז אסור. עי' בשער דעה ס"ק א' שכ' דנ' דמ"מ אף שהעסק נעשה באי' מ"מ אם יש הפסד כל ההפסד על המקבל כיון שהמקבל קיבל העסק בתנאי זה כל האחריות עליו למלוה היא גבי' רק דאם יש ריוח אסור להנותן לקבל והוי כשטר שיש בו רבית כו' והביא ראי' לזה מד' המחבר לעיל סי' קע"ג סעי' ד' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יב

ב א"נ . עי' בישוי"ע ס"ק י' מ"ש לענין א"ר שהי' נכתב בממרנו אם יכול המלוה להוציא מיד הלוה כיון דהוא כגבוי כו' ובב"מ ס"ב מבואר דאי נימא שטר העומד לגבות כגבוי דמי ולמ"ד ר"ק א"י בדיינים יוכל המלוה לגבות מן הלוה ה"ה לדידן בא"ר אמנם בבעה"ת מבואר דאף למ"ד כגבוי דמי מ"מ בא"ר אין מוציאין מהלוה וא"כ ה"ה לדידן בממרני והק' על התעה"ת מב"מ כ"ו והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף כד

ג הנותן עיסקא. עי' בשער דעה סקי"א מה שהשיג על תשו' הב"ח סו' ג' והביא ראי' מפסחים כ"ט ב' גבי משהה חמץ ודעתו לבערו דא"ע עליו דה"ל לאו הנל"ע כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף לו

ד יחיד כו'. עי' בשער דעה ס"ק ט"ו שכ' דבשטרות שלנו שעושין בו ע"צ ה"ט וכותבין לו דבר קצוב למאה על משך שנה תמימה דאם בא הלוה בתו"ז לפרוע הקרן והרבית שעלה עד אותו הזמן הרשות בידו אע"ג דקי"ל בח"מ סי' ע"ד סעי' ג' דהיכא דהלואה היא לטובת המלוה א"י לסלקו בתו"ז מ"מ כיון דהכא עיקר ההיתר הוא משום שהוא בתורת עסקא א"כ יכול לחזור הלוה אף בתו"ז כדין פועל שחוזר בחצי היום והק' מד' הש"ך בסי' ע"ד בשם השלטה"ג כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף לט

ה ביחד . עי' ש"ך ס"ק ס"ח מ"ש לענין ספי' דדינא או מחלוקת בין הפוס' אי הוי ר"ק או א"ר כו' ועי' בשער דעה שכ' דכל היכא דאיכא פלוגתא בין הפוס' אי הוי א"ר או או לא יש להקל בו משום דספד"ר לקולא כו' כיון שהלוה מחייב א"ע מרצונו הטוב כו' ואין כאן אלא משים אי' רבית כו' מותר המלוה לקחתו והלוה מחויב ליתן לו כיון שנתחייב לו מרצונו וכ' להוכיח כן מלשון הרא"ש פ"ק דמכות גבי המלוה לחבירו לי' שנים אי שביעית משמטתו שכ' כיון דאיכא ב' לישני ושביעית בזה"ז דרבנן ה"ל ספד"ר ולקולא והביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' מ' שפ' כן וכ' דה"ה היכא דאיכא ס"ם דמקילינן בשאר אי' דאורייתא והמלוה מותר לקחתו א"כ ממילא הלוה חייב לשלם לו ומוציאין ממנו כיון דמרצונו נתחייב לו עכ"ד ועי' בפלתי ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק נ"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה