אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות צדקה

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות צדקה

הלכות מלמדים

סימן רמז

סעיף א

א ולא תקפוץ. עי' בב"ק נ"ו ב' גבי שומר אבידה דקא' דלא בעיא למתבי לי' ריפתא לעניא הוי כש"ש וכ' רש"י ד"ה דלא וז"ל דהעוסק במצוה פטור מן המצוה כו' ולכאורה קשה ה הא בצדקה איכא לאו לא תאמץ ולא תקפוץ א"כ היכי מצי למפטרי' משוה דעוסק במצוה פטור מן המצה דאטו היכי דעוסק במצוה מצי למעבד איסורא ול"ל משום דאתי עשה ודחי ל"ת דהא הוי לאוי דסמיכי ולא אתי עשה ועקר ב' לאוי דסמיכי וכמ"ש התוס' חולין פ"א ד"ה הנ"ל ועוד לא דחינן איסורא מקמי ממונא וכן הק' בס' ברית יעקב חאו"ח סי' כ"א וכ' ליישב עפ"ד הריטב"א בחידושיו ל"ד שתי' קושי' התוס' שם שהק' דתפ"ל דאיכא לאו בכל חדא וחדא מנייהו ונשים בכל ל"ת חייבין וכ' וז"ל ורבינו ז"ל תי' דבהני אע"ג דאיתנהו ל"ת אין העיקר אלא בעשה שבהן ולא אתי ל"ת אלא לקיומא לעשה דבמעקה כתיב ועשית מעקה לגגך ובו הרצון והכונה ואח"כ אמר ולא תשים דמים בביתך כלומר לא תעכב מלעשות מצוה זו וכן בשלוח הקן לא תקח האם לעצמך רק שלח תשלח וכיון דעשה עיקר אלו הי' נשים פטורות מן העשה הי' פטורות מלאו שבו שאין הלאו אלא קיום העשה שבו וזה נכון עכ"ל כו'. ולפ"ז א"ש דהני לאוי דצדקה באו רק לחזק העשה פתח תפתח ודמי למעקה ושלוח הקן דאי לאו דמצות שאין הזמ"ג הוי נשים פטורות אע"ג דאיכא לאו כיון דפטורות מעיקר המ"ע פטורות מהני לאוי דבאו לקיומא לעשה ה"נ העוסק במצוה דפטור ממ"ע דצדקה פטורין נמי מהני לאוין ונ' דהא דהק' התוס' ב"ב ח' ב' ד"ה אכפי' הא הוי מ"ע שמתשב"צ דאין ב"ד מוזהר עלי' כו' ותי' משום דבצדקה איכא לאו לא תקפוץ ולא תאמץ התם שאני כיון דהלאוין באו לחוק העשה ע"כ כופין ע"ז כמו גבי מעקה פכ"ד:

סימן רמח

סעיף א

א כופין אותו. עי' ביד אברהם שהביא ד' המשל"מ כו' דאין בזה חיוב על הב"ד לכוף ואע"ג דאיכא בזה לאו אינו אלא רשות לב"ד והשיג עליו דלא קי"ל הכי אלא היכא דאיכא לאו גמור מחוייבים לכוף אפי' מ"ע שמתשב"צ וראי' ממ"ש בחו"מ סי' רל"א גבי מדות דאיכא חיוב על הב"ד והתם נמי הוי מ"ע שמתשב"צ כדאיתא בירושלמי ואפי"ה אמר דב"ד מוזהרין עליו ש"מ דהיכא דאיכא לאו גמור מוזהרין ומחוייבין ב"ד וההיא דחו"מ סי' צ"ז גבי השבת העבוט שכ' דאינו אלא רשות היינו משום דאינו לאו גמור אלא לאו הנל"ע עכ"ד. ועי' במעין החכמה קי"ג א' ד"ה זרעו ובמנ"ח מצוה תע"ט ובס' נר מצוה מצות ל"ת רל"ב מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב ויורדים לנכסיו. עי' במח"א הל' צדקה סי' א' ובקצה"ח סי' ל"ש ס"ק א' ובסי' ר"צ ס"ק ג' ובנתיבות שם ס"ק ח' ובסי' ר"נ ס"ק ד' ובחו"ד לעיל סי' קס"א ס"ק ו' ובאמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' שם סי' ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סימן רמט

סעיף א

א בהג"ה לעניים. עי' ס"ז ס"ק א' מ"ש לענין לקנות מצות בביהכ"נ במעות מעשר כו' ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' קי"ב מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יג

ב לא יתפאר. עי' במשנת חכמים מים הל' יסוה"ת סי' ד' ביבין שמועה אות ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן רנא

סעיף ג

א קרובו כו'. והוא מד' הספרי פ' ראה הובא ברש"י פ' ראה ט"ו פ' ז' ועי' ברמב"ם פ"ז מהל' מת"ע הל' י"ג שכ' נמי דין זה דעני שהוא קרובו קודם כו' וכ' הכ"מ דהוא מד' הגמ' פ' א"נ ע"א א' ובאמת דין זה הוא מד' הספרי הנ"ל דמיירי בצדקה אבל בפ' א"נ מיירי בהלואה. וכן ראיתי ברדב"ז על הרמב"ם הנדפס מחדש שכ' ע"ד הרמב"ם דהכי איתא בספרי ועי' במנ"ח מצוה ס"ו שכ' נמי ע"ד הכ"מ דבפא"נ מיירי בהלואה וד' הרמב"ם הוא מהספרי. ותמה על הרמב"ם דאמאי לא הביא הרמב"ם דיני קדימה בפי"א מהל' מלוה והביא דהלח"מ פ"א מהל' מלוה הרגיש בזה על הרמב"ם וכ' דסמך על אא בהל' מת"ע ועי' במהר"ם שיק מצוה ס"ו שכ' ליישב דבדיוק כ' הרמב"ם כן שהרי במכילתא חקר מנ"ל דהאי אם כסף הוא חיוב דלמא הוא רשות ומביא ראי' מקרא דפ' ראה דכתיב כו' פתוח תפתח את ידך כו' מבואר דחיוב להלוות וכן הביא הרמב"ם לשון המכילתא במנין המצות מצוה קס"ו וכיון דעיקר המצוה ילפי' מהאי קרא דנאמר בפ' צדקה ושם נאמר ג"כ הקדמות האלה מאחד אחיך בשעריך בארצך ולכך הביא הרמב"ם זה לענין מת"ע אבל בודאי גם הרמב"ם מודה דגם כאן שייכים הקדמות האלה כמ"ש החינוך עכ"ד. ועי' ברש"י בפי' החומש פ' משפטים כ"ב פ' כ"ד שהביא ד' הגמ' דב"מ הנ"ל וז"ל עמי ונכרי עמי קודם עני ועשיר עני קודם עניי עירך ועניי עיר אחרת עניי עירך קודמין עכ"ל ולא ידענא אמאי השמיט רש"י ד' הגמ' שם דאמר ענייך ועניי עירך ענייך קודמין והמחבר הביא דין זה כאן גבי צדקה ובחו"מ סי' צ"ז סעיף א' גבי הלואה דענייך קודמין לעניי עירך. ועי' בפנים יפות פ' ראה שהביא ד' הספרי דדריש אביון התאב תאב קודם ושוב דריש עניי עמך קודמין כו' ועניי קרובך קודמין וכ' דלכן הקדים התאב תאב קודם לומר עניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת היינו אם שניהם צריכין למזון או לכסות אבל אם עניי עירך יש להם כדי חיותם אלא שאין להם הרוחה לזה עניי עיר אחרת קודמין לעניי עירך דהתאב תאב קודם. עוד דריש בספרי כי יהי' בך אביון ר"ל בעצמך היינו בני ביתו קודמין אף לבני עירו וכ' דלהכי כתיב כי יהי' בך קודם אביון לומר לעניי בני ביתו וכדומה לא אמרי' התאב תאב קודם אלא קודמין לכל צרכיהם אפי' לעניי עירך שאין להם מזון ומחי' כלל עכ"ד והובא דבריו בחתם סופר חיו"ד סי' רל"א ומ"ש עליו ועי"ש עוד במנ"ח מ"ש לענין צדקה והלואה בגר תושב ועי"ש עוד במהר"ם שיק מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן רנג

סעיף א

א ר' זוז. עי' בירושלמי פאה פ"ח דקא' חד תלמיד דרבי הי' לו מאתים זוז חסר דינר והי' ר' רגיל ליתן לו מעשר עני נתנו תלמידיו דר' בו עין הרע והלכו ומלאו לו הדינר והכניסוהו לחדר והפסידו לו מטבע אחד מן מאתים והדר ר' ונתן לו כמו שרגיל ומשמע מד' הירושלמי אלו דמותר לכתחלה להפסידו כדי שיכלו ליתן לו. ועי' בס' תוס' ירושלים שהביא ד' הירושלמי אלו והניח בצ"ע והביא ד' הגמ' בסוטה כ"א ב' דלהיפך להשלים לו דינר עד מאתים זוז כדי שלא יכול לקבל נקרא רשע ערום עכ"ד:

סימן רנז

סעיף ה

א בהג"ה מי שהפריש כו. עי' בטוב טו"ד מהדו"ק הל' צדקה סי' רי"ח מ"ש בדין יאוש בחוב והשיג על הנתיבות סי' קס"ג שדחה ד' הקצה"ח שם שכ' דל"מ יאוש בחוב דהרי אין יאוש בקרקע ושעבוד גופו היי כקרקע ול"מ יאוש ותמה עליו חדא דהרי מפורש בש"ם באו' נתייאשתי מפ' עבדי עשאו ב"ח א"כ מוכח מזה דמהני יאוש באדם דאף דעבד הוקשה לקרקע היינו במה דלא תליא בסברא אבל במה דתליא בסברא ודאי דיש חילוק והנה מה דאין יאוש בקרקע היינו מכה דאין קרקע נגזלת כו' ובעבד דנייד ל"ש זה ועוד דאף אם ל"מ יאוש בקרקע היינו במה שכבר זכה בו והוי שלו ממש אבל בחוב כיון דמכאן ולהבא הוא גובה אין לו רק שעבוד בעלמא עליו ודי במחילה וסילוק ובזה הוי יאוש כמחילה וסילוק והרי בקרקע ל"מ מחילה ובחוב מהני מחילה וה"ה סילוק דמהני ויאוש הוי כמחילה כו' והק' על הרמ"א והאריך בזה, ועי' בישועות ישראל בחו"מ סי' ס"ה בעי"מ ס"ק י' שהשיג נמי על הנתיבות וכ' עליו דמ"ש דשעבוד הגוף הוי כקרקע הא בעבד לדעת רוב הפוס' מהני יאוש עי' סי' שס"ג גם להחולקין ודאי לא יעלה על הדעת דשעבוד דבן חורין יהא דינו כקרקע דאינו אפי' כע"ע רק שמוטל עליו חיוב מצוה כו' והאריך בזה והיינו כד' הטוב טו"ד ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קס"ג ס"ק א' מ"ש בזה יעוש"ה:

סימן רנח

סעיף ז

א בהג"ה המקדיש שט"ח. עי' בספרי דמשק אליעזר סי' א' ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפתח הבית סי' ל"ג מ"ש והאריך בזה ומ"ש לענין היכא דלא אחי רק מטעם נדר אי חייבים היורשים לשלם כו' ומ"ש לענין אם או' סלע זו לצדקה לאחר ל' יום ומ"ש לענין אם מותר לשנותו קודם שבא ליד גבאי ומ"ש לענין התרת חכם בצדקה ומ"ש לענין כפי' לצדקה בנדר ומ"ש לענין האו' סלע זו לפ' עני ומ"ש לענין דבר שלבל"ע כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בס' א' מחכמי זמנינו נקרא שאלות חיים חחו"מ מסי' י"ח עד סי' כ"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בס' תוס' ירושלים שכ' ע"ד המחבר שכ' דא"א מקדיש דבר שא"ב דמשמע מד' הירושלמי פאה פ"ד במציאה הבאה לתוך ד' אמות דזכה יכול להקדישו:

סימן רנט

סעיף א

א אסור ללותו עי' פ"ת ס"ק ד' שהביא בשם חמודי דניאל כת"י שכ' דבזמנינו נהגו להקל כו' ועי' בס' תוס' ירושלים שתמה עליו דמפורש בהדיא בתוספתא דמגילה פ"ב משזכו בו הפרנסין אין רשאי לשנותן לדבר אחר אלא מדעתן וכן הא דנהגו להקל משבא ליד הגבאי ע"כ לא משכחת אלא בידיעת הגבאי וכן הדין לענין שינוי ממש כמ"ש שם התוס' בערכין עכ"ד:

ב בהג"ה שאינה עומדת. עי' בתוס' ירושלים שכ' דכן הדין במותרות דתיניא בתוספתא שקלים פ"ב הפרנסים שהותירו מעות לעניים כו' לא יקחו בהם פירות למחצית שכר מפני הפסד עניים כו' אבל לוקחין בהן משער הזול לשער היוקר ואף דבהקדש קי"ל בשקלים פ"ד דגם בהמותר לשנה חדשה אין משתכרין התם טעמא משום דאין עניות במקום עשירות כמבואר בכתובות ק"ו אבל בשל עניים דהטעם דדלמא מתרמי לי' עניא איכא למימר דבמותרות שפיר דמי עכ"ד:

סעיף ה

ג שיש בידן כו'. עי' ט"ז ס"ק ח' וש"ך ס"ק י"ד ועי' בברוך פעם בסוף הס' בתשובה שם סי' א' מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר בכללי תפיסה סי' ח' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה