יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מלמדים
סימן רמה
סעיף ד
א לבנו. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא בשם הכ"מ פ"א מהל' ת"ת דה"ה לבן בן בנו כו' ועי' בקובץ שם מ"ש ע"ד הש"ך:
ב בהג"ה והי' כופין כו'. עי' בנחלת צבי שהק' דהא הוי מ"ע שמתשכב"צ דאין כופין עלי' כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' ר"מ ס"ק ג' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה
סעיף כב
ג בהג"ה אפי' בנו כו'. והוא מד' הרמב"ם ר"א מהל' מלכים הל' ז' שכ' וז"ל ולא המלכות בלבד אלא כל השררות וכל המנויין שבישראל ירושה לבנו ולבן בנו עד עולם עכ"ל ומד' הרמב"ם אלו למד הרמ"א דאף לענין הרבנות הדין כן וכמ"ש וכל המנויין שבישראל כו' וד' הרמב"ם אלו הם מד' הספרי פ' שופטים וז"ל הוא ובניו שאם מת בנו עומד תחתיו ואין לי אלא זה בלבד מנין לכל פרנסי ישראל שבניהם עומדים תחתיהם ת"ל בקרב ישראל כ"ש בקרב ישראל בנו עומד תחתיו עכ"ל הביאו הכ"מ והגהות מיי' שם גם הביאו ד' התו"כ ובנים גבי ובנים לא הי' להם כו'. עוד הביא הגהות מיי' שם ד' התו"כ גבי לכהן תחת אביו כו' בזמן שממלא מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקומו של אביו יבא אחר ומשמש תחתיו עכ"ל. ועי' ברש"י ויקרא ט"ז פ' ל"ב שהביא ד' התו"כ אלו וכן הוא בתו"כ פ' צו גבי והכהן המשיח כו' ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ל"ח שהביא ד' הגמ' כתובות ק"ג ב' שמעון בני כו'. ועי' עוד ברמב"ם פ"ד מהל' כלי המקדש הל' כ' שכ' וז"ל כשימות המלך או כה"ג או אחד משאר הממונים מעמידים תחתיו בנו או הראוי ליורשו וכל הקודם לנחלה קודם לשררות המת והוא שיהי' ממלא מקומו בחכמה או ביראה אע"פ שאינו כמותו בחכמה שנא' במלך הוא ובניו בקרב ישראל מלמד שהמלכות ירושה וה"ה לכל שררה שבקרב ישראל שהזוכה לה זוכה לעצמו ולזרעו עכ"ל ועי' בכ"מ שהביא ד' הספרי וד' התו"כ הנ"ל גבי ובנים לא הי' להם כו' וגם הביא ד' הגמ' כתובות ק"ג הנ"ל. ולכאורה קשה הא גבי כה"ג מבואר להדיא מד' התו"כ גבי לכהן תחת אביו דהבן קודם לכל אדם כו' ולמה צריך הרמב"ם למילף ממלך וצ"ל דהרמב"ם קאי על מ"ש או א' משאר הממונים כו' בזה צריך למילף ממלך דכתיב בקרב ישראל דדרשי' מה שהוא בקרב ישראל בנו עומד. תחתיו וכמבואר בספרי הנ"ל אבל לגבי כה"ג א"צ למילף ממלך אלא יליף מלכהן תחת אביו דכתיב גבי כה"ג גופי' וכמבואר בתו"כ הנ"ל ובהל' כ"א שם כ' הרמב"ם וז"ל משוח מלחמה אין בנו מתמנה תחתיו לעולם אלא הרי הוא כשאר הכהנים אם נמשח למלחמה נמשח ואם לא נמשח לא נמשח עכ"ל. והוא מד הברייתא ביומא ע"ג א' דקא' יכול יהא בנו של משוח מלחמה משמש תחתיו כו' ת"ל שבעת ימים ילבשם כו' אשר יבא אל אהל מועד והובא בכ"מ שם וצ"ל דהוי גזיה"כ התם מדכתיב אשר יבא אל אהל מועד כו' והתם גלי קרא אבל בכל המנוים ילפי' ממלך דבנו עומד תחתיו וכהספרי והרמב"ם הנ"ל והא דאצטריך קרא גבי כה"ג ולא ילפי' ממלך י"ל דאצטריך דאף בכה"ג מצוה לכתחלה שיהי' גדול בנוי ובחכמה כו' וא"כ הו"א דאם בנו אין לו כל המעלות האלו יהי' האחר הגדול ממנו קודם להכי אצטריך קרא גבי כה"ג דאפי"ה יש לבן דין קדימה אף שאין לו כל המעלות האלו ובאחר יש המעלות האלו אפי"ה יש לבנו דין קדימה כיון שהוא ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה וכ"ש בשאר המעלות אפי"ה הוא קודם וכמ"ש הרמב"ם בהל' מלכים הנ"ל. עוד כ' הרמב"ם בהל' מלכים שם דאם הניח בן קטן משמרין לו המלוכה עד שיגדיל כו' ואח"ז סיים ולא המלכות בלבד כו' וכל המנויים שבישראל ירושה לבניו כו' עכ"ל ומשמע דקאי על כל מ"ש, למעלה אף על הא דהניח בן קטן כו' דאף בכל המנויים אם הניח בן קטן משמרין לו עד שיגדיל וה"ה לענין רבנות לפ"ד הרמ"א אם הניח בן קטן משמרין אותו עד שיגדיל כן הוא לדעת הרמב"ם הנ"ל. והנה הרשב"א בתשובה סי' ש' כ' וז"ל ועוד שאפי' לא הי' האב יכול לעמוד בשימושו אם הבן ראוי לכך כו' שורת הדין שיהי' הוא קודם לכל אדם כי לפ"מ שאני רואה ממנהג אותן המקומות הבנים מתמנים מדעת הציבור חזנים תחת אבותיהם כו' וכלל גדול אמרו ז"ל בכל עניני המנויים שאם הי' הבן ראוי הוא קודם לכל אדם ואפי' כה"ג אם הי' בנו ראוי כו' הבן קודם שנא' והכהן המשיח תחתיו מבניו כו' עכ"ל ולכאורה קשה דמ"ט תליא זה במנהגא כיון שדין תורה כך הוא ות מ"ט תליא בדעת הציבור כיון שכופין אותן ע"כ למנות הב תחת אביו ותו מאי אפי' כה"ג דקא' מאי רביתא דכה"ג בענין זה ומפ"ז משמע דס"ל להרשב"א דלא נאמר דבר זה דבנו קודם אלא דוקא במלך וכל הדומה לו ועי' בתוס' סוטה מ"א ב' ד"ה אותו שהביאו ד' הירושלמי שכ' כגון שומרי הרבים וגבאי צדקה וסופרי הדיינים ומכין ברצועות אבל כל מינויי קדושה אינן בכלל זה ומש"ה כ' הרשב"א דמינוי חזן תלוי במנהגא משום דזה הוי מינוי של מקדש דבזה אין בנו קודם מן הדין ותלוי רק במנהגא וגם ניחא נמי מה דכ' דתליא בדעת הציבור דבהא אין כופין מ הדין וגם נימא נמי מ"ש אפי' כה"ג שהוא מינוי של קודש טפי מחזן אפי"ה ממנים בנו תחתיו ומכ"ש חזן דאינו מינוי של קודש כ"כ דבנו קודם וא"כ משמע לכאורה מד' הרשב"א דלענין רבנות נמי כיון שהוא מינוי של קדושה אין בזה הדין דבנו קודם דלא כדמשמע מד' הרמב"ם והרמ"א הנ"ל. וכן ראיתי בחתם סופר חאו"ח סי' י"ב שכ' נמי לדייק כן מד' הרשב"א דס"ל דבמינוי של קדושה אין בהם דין של ירושה דבנו קודם והאריך בזה ופ' כן יעוש"ה. אבל באחת אינו ראי' מד' הרשב"א דס"ל דבמינוי של קדושה אין בהם הדין דבנו קודם די"ל דכונת הרשב"א הוא כמ"ש בשם ארי' חאו"ח סי' ז' לפמ"ש הרשב"א בתשובה אחרת הובא בב"י באו"ח סי' נ"ג ובסוף ס' כל בו שכ' וז"ל שחזן אין מסלקין אותו מאומנתו אא"כ נמצא בו פסול ויש ראיות לדבר ועוד דתנן מערבין בבית ישן מפני דרכי שלם מיהו כ' שבזמנו נהוג למנות אנשים על צרכי ציבור לזמן ובהגיע הזמן יצא אלו ונכנס אחרים תחתיהם כו' אפי' לא קבעו להם זמן סתמן כפירושן אחר שנהגו כן והמנהג כהלכה הוא כו'. וכ"כ הרמ"א כאן דבמקום שיש מנהג לקבל רב על זמן קצוב כו' והוא מד' הרשב"א אלו וזהו כונות הרשב"א בתשובה הנ"ל שכ' שמנהג אותן מקומות שהבנים מתמנים מדעת הציבור דאתי לאפוקי ממקומות שנהגו שהתמנות רק לזמן ובכה"ג ודאי אין הבנים נכנסים תחתיהם וא"כ ד' הרשב"א נכונים כו' כיון שהם בעצמם רק לזמן ולא לאחוזת עולם ובזה כ' שפיר דגם דינא הכי הוא בכל המנויים עכ"ד, ולפמ"ש לעיל דמש"ה אצטריך קרא לגבי כה"ג אף שאין בו כל המעלות דהיינו שיהא גדול מאחיו בנוי כו' נמי ניחא ד' הרשב"א הנ"ל מ"ש ואפי' כה"ג אע"פ שאין בבנו כל המעלות. וכן ראיתי בס' ברכת רצ"ה סי' ק"י שכ' נמי כן לדחות ד' החתם סופר הנ"ל וא"כ שפיר י"ל דאף הרשב"א ס"ל דאף במינויי של קדושה יש בהם דין ירושה דבנו קודם וכדמשמע מד' הרמב"ם והרמ"א. ומ"ש שם החתם סופר והוכיח דגבי מינוי של קדושה אין בנו קודם מדאצטריך קרא לגבי כה"ג לכהן תחת אביו דבנו קם תחתיו כבר כתבתי לעיל דאין זה הוכחה ועי' בשם ארי' שם מ"ש לדחות הוכחה זו והאריך בזה. ומ"ש עוד החתם סופר שם להוכיח מהא דאצטריך מיעוט גבי משוח מלחמה כו' כבר כ' דגם זה אינו הוכחה דהתם הוי גזיה"כ מדכתיב אשר יבא אל אהל מועד כו' והתם גלי קרא וכ"כ בשם ארי' שם לדחות ראי' החתם סופר ועוד כ' שם לדחות ראי' זו ועי' בברכת רצ"ה שם ובהגהות מלחמת ארי' שם מ"ש לדחות הוכחות החתם סופר והאריכו בזה. ועי"ש עוד בשם ארי' מ"ש לדחות ראי' החתם סופר מהמדרש פ' פנחס גבי יפקוד אלקי הרוחות כו' והאריך בזה. עוד הביא החתם סופר שם ד' המהרשד"ם חיו"ד סי' פ"ה הובא שם במג"א סי' נ"ג ס"ק ל"ג שכ' דבכל מינוי התורה והוראה והרבנות אינו בירושה וכ' שם דהרשב"א הנ"ל מודה בזה דאינו בירושה והביא ראי' מהא דאמרי' ביומא ג' כתרים הן כתר מלכות וכתר כהונה מורישים לבניהם אבל כתר תורה מונח בקרן זויות וכל הרוצה ליטול יבא ויטול כו' הנה מ"ש דהרשב"א מודה כו' והיינו דס"ל כהחתם סופר בד' הרשב"א וכמ"ש החתם סופר גופי' שם אבל כבר כ' לעיל דהרשב"א ס"ל דבכל מינוי התורה והרבנות יש בהם דין ירושה דבנו קודם ומה שהביא ראי' מיומא הנ"ל אינו ראי' דהתם הכי קא' דכתר מלכות זכה דוד לו ולזרעו אחריו ובזמן הבית א"א לאיש זר לבוא לכתר מלכות בישראל וכן בכתר כהונה נטלו זרעו של אהרן וא"א לזר לבוא למעלת כהונה אבל כתר מלכות יכול כל אדם לזכות ולהתמנות לנשיא ורב ואב"ד היכא דליכא לאחר זכות משום ירושה ויכול להתמנות במקום שאין בנים או היכא שאין הבנים ממלאים מקום אבותם וא"כ כל אדם יכול לזכות בו אבל לא לדחות את מי שיש לו זכי' בזה מצד ירושה דהוא בכלל כל ההתמנות שבקרב ישראל שבניהם קודמים ולמה יגרע התמנות זה משאר כל התמנות שמורישם זכותם לבניהם אחריהם. וכן ראיתי בשם אריה שם ובברכת רצ"ה שם שכתב נמי כן לדחות ראיה זו של מהרשד"ם ועוד כ' הש"א שם לדחות ראי' זו והאריך בזה ועי"ש במג"א ובחתם סופר שהביאו בשם בעל עשרה מאמרות מח"ד מ"ב פי"ט דכל המנוים שהם כתר תורה אין בניהם קודמין רק מהלל ואילך נהגו שבניהם קודמין עכ"ד ועי' בש"א שם מ"ש בזה וכיון שנתבאר דאין ראי' מהרשד"ם ראי' וגם הרשב"א י"ל דס"ל כן ומשמעות ד' הרמב"ם הנ"ל הוא דאף לענין מינוי של כתר תורה בניהם קודמין וכן הוא דעת הרמ"א ואף לבעל עשרה מאמרות גופי' דס"ל דאין בניהם קודמין מ"מ כ' דמהלל ואילך נהגו דבניהם קודמין א"כ נ' כן עיקר לדינא דאף במינוי של כתר תורה יש להם דין קדימה לבנו וכמ"ש בש"א ובברכת רצ"ה הנ"ל וכ"כ החתם סופר גופי' בסי' י"ג שם. אמנם חזרתי ועיינתי בזה לקיים ד' הרמ"א סוף סי' רמ"ה דודאי נשיא התורה בזמן חז"ל הי' כעין מינוי קדושה לבד לא שירות וזה איננו בירושה אך עכשיו הוא כמשעבוד לקהל לעשות צרכיהם בשכר ולא גרע מש"צ ואטו מפני שהוא ג"כ שר התורה מגרע גרע הרי קמן דמהלל ואילך אע"פ שהי' נשיא תורה מ"מ כיון דפתיך בהו ג"כ זכר למלכות ב"ד ירשו בניהם ה"נ דכותי' כו' עכ"ד. וכ"פ בס' דברי חיים מהגאון מצאנז חיו"ד סי' נ"ג והאריך בזה יעוש"ה ואינו ת"י. וכן עיקר לדינא ועי' בעקרי דינים חאו"ח סי' ג' אות א' מ"ש בזה אך היכא דמת הרב והניח בן קטן ומינוי אתר תחתיו בלא תנאי ואח"כ כשהי' הבן גדול וממלא מקום אבותיו ורוצה ירושת אביו כי טועין כיון שעכשיו הוא ראוי לזה לכך הוא רוצה הירושה בזה נ' דאין להבן ירושה כיון דמינוהו אתר ואדחי הבן אדחי ואף שמד' הרמב"ם הנ"ל משמע דאם הבן הוא קטן משמרין לו עד שיגדיל היינו היכא דאם הי' מי שמשמר את המקום אז יזכה הבן במקומו אבל היכא דלא הי' מי שמשמר את מקומו אין להבן דין ירושה וכ"כ בעקרי דינים שם בשם דבר משה ת"א סי' ב' ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' ו' שהביא נמי עובדא כה"ג וכ' כיון דמינוהו האחר לחלוטין בלא שום תנאי בזה אין להבן דין ירושה כשיגדיל כו' וכ' דזהו כונת התו"כ הנ"ל שכ' דבזמן שימלא את מקומו של אביו הוא קודם לכל אדם ואם אינו ממלא מקום אביו יבוא אחר וישמש תחתיו ולמה כפל ואם אינו ממלא כו' לומר דאין ממתינן על בנו עד שילמד התמנות אביו שיהי' הגון לכך כו' והאריך הרבה בזה. ופ' כן יעוש"ה ועי' באשל אברהם באו"ת שם שפ' לענין שוחט בכה"ג דאין להבן דין ירושה וכ' נמי דזהו כונת התו"כ הנ"ל ועי' בהגהות מהרי"ד על התו"כ שכ' נמי דזהו כונת התו"כ ועי' בש"א שם שכ' במעשה כה"ג שהבן הרב הראשון יש לו דין ירושה אף שהפסיקו רבנים אחרים כו' והאריך בזה בד' הרמב"ם בהל' ז' ובהל' ט' ובד' הראב"ד שם ופ' כן. וכ"פ בד"ת שם ומ"מ לדינא העיקר דבזה אין להבן דין ירושה דכיון דאדחי אדחי וכמ"ש הדבר משה והא"א והשאילות שמואל הנ"ל וכן עיקר לדינא:
ולענין חתנו אי הוי כבנו לענין זה או לא עי' בסוף תשובת רמ"א בד' הגאון ר' שאול שכ' דחתנו כבנו והאריך בזה. ופ' כן ועי' בברכת רצ"ה שם ובסי' קכ"ז שדחה ראי' הגאון ר' שאול והאריך בזה והעלה לדינא דהיכא דהבת היתה תי' בשעת מיתת אבי' כו' בזה יש לבעלה דין ירושה כו' אבל היכא שמתה הבת בחי' אביה בזה אין לחתנו בעלה שום זכות כו' מצד הדין רק מצד היורש כו' עכ"ד ועי"ש עוד בש"א משה"ק ע"ד הרמ"א דדבריו סתרי אהדדי והניח בצ"ע ועי"ש עוד בחתם סופר סי' ר"ל ובד"ח שם ובטוב טו"ד מהדו"ק הל' ת"ת סי' רט"ז ובארץ צבי חיו"ד סי' ו' ובגידולי הקדש בסוף הספר בקונטרס התשובות סי' א' ובס' אורי וישעי סי' ל"ה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן רמו
סעיף א
א בהג"ה להתנות כו'. והוא מדברי ר' ירוחם נתיב ב' הובא דבריו בבדק הבית וכן מבואר בסוטה כ"א א' ועי' בטור וב"י וברש"י בפי' החומש דברים ל"ג פ' י"ת ובסוף כתובות קי"א ב' מזה ועי' בתשובות מהר"ם אלשקר סי' ק"א שהביא ד' רב האי גאון שכתב וז"ל מי שנתן לאדם זהב ע"מ שיקרא בתורה וזכות הקריא יהי' לו והשיב שדברים אלו דברי הבל שאין לסמוך עליהם ואיך יעלה על לב כי שכרו של זה של מע"ט שעשה זה יהי' לזה והכתוב אומר צדקת הצדיק עליו תהי' כו' היחשוב כי מתן שכר של מצות דבר שישאהו אדם בחיקו כו' אלו ידעו מהו השכר לא הי' זה נותנו לזה ולא זה מקבלו מזה וכן הוא מתן שכר כבוד ויקר שנותנים לצדיק על מעשיו הטובים שהן מקבלות פני שכינה ומקלסין לפניהם שבח ואו' לצדיק עלה למדרגות ועמוד במחיצתך אתה הוא שכבשת יצרך ונשאת משאת המצות ולא נטית להנאה מצוי' אלא עזבת את תאוותיך וסבלת עול יוצרך וסיגפת עצמך ביראתך עתה בוא וקבל שכרך ותהנה מזיו השכינה כמ"ש חז"ל וכל אחד וא' לפי מעשיו כמ"ש ושבתם וראיתם כו' ודאי מי שעוזר עוסקים ובמצות להפנות לבותם לעסוק בה יש לו שכר והשכר שי"ל על פעולתו הוא כו' והאריך בזה יעוש"ה. ומשמע מד' רב האי גאון אלו דלא ס"ל כה"ר ירוחם והרמ"א ועי' בחידושי רע"א שציין ע"ד מהר"ם אלשקר בשם רב האי גאון וכונתו דמד' מהר"ם אלשקר בשם רב האי גאון משמע דלא כר' ירוחם והרמ"א וכמ"ש. אך באמת י"ל דאין כאן מחלוקת וכמ"ש בס' אמרי בינה ת"א בתשובות שבסוף הס' סי' י"ג דיש ב' מיני שכר על פעולת המצוה שכר התורה והמצוה הדבק בהפעולה כו' ושכר הגמולי שאינו דבק בהפעולה כו' ושכר הדבק בהפעולה בלתי באפשרות להשתתף בהן כי עין לא ראתה ואין מי שיראה רק הפועל והעושה כו' ואין בכחו להשביע נפש המחזיקו כו' ומסוג זה קאי רב האי גאון הנ"ל אבל סוג שכר הגמולי שאינו דבק בהפעולה בזה איירי רי"ו והרמ"א דבזה שפיר יכול להשתתף כו' והאריך בזה. וא"כ לא פליגי רי"ו והרמ"א על רב האי גאון הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק הל' ת"ת סי' רי"ז ובתשובת משיב דבר ת"ג סי' י"ד ובס' דברי יעקב סי' פ"ד מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ב בהג"ה וי"א כו'. ובמס' סופרים פט"ו א"א לעולם בלא מקרא וא"א לעולם בלא משנה וא"א לעולם בלא הש"ס אבל אשרי אדם שיהא עמלו בהש"ס ולא שיהא דולג במקרא ובמשנה ויבא להש"ס. אלא ע"מ שילמד מקרא ומשנה ויבא להש"ס:
סעיף יב
ג שנים כא'. עי' בס' תוס' ירושלים שכ' כלומר ב' שאלות וכן הוא לשון התוספתא סנהדרין פ"ז אין נשאלין על ב' שאלות כאחד אבל שאלה אחת בב' אנשים אדרבה איתא בירושלמי סנהדרין פ"ב הל' ה' שאין הלכה מתבררת פחות משלשה שישמעו וידקדקו בדברי חכמים המושיבין לו עכ"ד:
סעיף יג
ד מעומד עי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש והאריך בזה ועי' בקרבן נתנאל פ' הקורא עומד אות ב' מה שהק' על הרמב"ם והניח בצ"ע: