יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות כבוד אב ואם
סימן רמ
סעיף א
א בכבוד אביו ואמו עי' בס' חרדים פ"ד אות א' ב' שכ' דבמנין המצות מנו כבוד אב ואם למצוה אחת ופרטן שתי ענפי מצוה וכ"כ בפ"ה שם אות א' ב' ועי' בפרשת דרכים בדרך מצותיך סוף ה"א מה שתמה על הרמב"ן בהשגותיו לשורש הב' כו' דלמה לא נמנה כבוד אב ואם לב' מצות דמוכח מדבריו דס"ל דב' מצות הן ועי' במעיה"ח י"א א' שהשיג על הפרד"ר מברייתא דסנהדרין נ"ו ב' עשר מצות נצטוו במרה ז' מצות שקבלו עליהם. ב"נ הוסיפו עליהן דינים ושבת וכבוד אב ואם אלמא שנחשב למצוה אחת ודחה ראי' הפרד"ר והאריך בזה. וכן ראיתי בהגהות מהר"צ חיות בסנהדרין שם שהביא נמי ראי' זו מהברייתא דלא כהפרד"ר ולא ראה ד' המעיה"ח שכבר הקדימו בזה ועי' במהר"ם שיק מצוה ל"ג שדחה ראי' המעיה"ח דלב"נ כללא קחשיב דהרי ע"ז מונה הרמב"ם לד' ל"ת והרמב"ן לב' ולגוי נכלל הכל במצוה אחת והביא דכ"כ החינוך מצוה תפ"ז דלב"נ כללא קחשיב וגם השיג על הפרד"ר וכ' דעיקר כונת המצוה היא לכבד את הוריו ומילידיו ושניהם ענין א' והיכא דשניהם ענין א' מודה הרמב"ן אם אינם נחלקים בזמן אינם נחשבים לב' וה"נ שניהם ענין א' כו' עכ"ד ועין בספר סדר המצות שהשיג על המעיה"ח הנ"ל וכתב שכונת הרמב"ן כהפרד"ר שנ"ז שלא באו לסיני נאמר להם הרבה פרטים בכלל ציווי אחת כוי אבל כבוד ומורא חשב הרמב"ם לב' מצות מצוה ר"י ורי"א. ועין במעיה"ח נ' א' מה שהק' על הרמב"ם מיבמות ה' ב' גבי יכול יהא כבוד או"א דוחה שבת כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:
ב ובמוראם. עי' בגליון מהרש"א מ"ש לענין קטן שהכה אביו בילדותו כו' ולענין קטן שחבל כו' ועי' בתשובת רע"א סי' נ"ד ובחו"י סי' ע"ט מ"ש בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' שמ"ט מ"ש בזה יעוש"ה:
ג בהג"ה שמתן שכרה כו' והוא מד' הגמ' חולין ק"י ב' דאמרי' שם דאייתוה לקמי' דרב חסדא לההוא גברא דלא הוה מוקר אבוה ואמי' כפתוהו אמר להו רב מרי שבקוהו דתניא כל מ"ע שמתן שכרה בצדה אין ב"ד של משה מוזהרין עלי' הובא בב"י בסוף הסי' ועי' בתשובת הרמב"ן סי' פ"ח שכ' גבי השבת העבוט דאם לא רצה לקיים אע"פ שאין ב"ד מוזהרין עלי' כיון שיש מתשב"צ היינו שאם העלימו ב"ד עיניהם מזה אין עליהם עונש אבל ודאי אם רוצים לכוף הרשות בידם והביא שם דכן מבואר בירושלמי דאין ב"ד של מטה נענשין עלי' אם העלימו עיניהם כו' אבל אם רצו לכוף כופין וכדאמרי' בפ' הכותב פ"ו א' כו' לדידך דאמרת פריעת בע"ה מצוה אמר לא ניחא לי' כו' בד"א במצות ל"ת אבל במ"ע כו' מכין אותו עד שתצא נפשו עכ"ל הובא בב"י חו"מ סי' צ"ז וכ"פ הרמ"א שם סעי' ט"ז כהרמב"ן והק' הט"ז ס"ק א' מד' הגמ' הנ"ל דאמר ר"מ לר"ת שבקוהו דהא אם רוצה שפיר כופה כו' והביא ד' התוס' ב"ב ח' ב' בשה ריצב"א וכן המרדכי שם הביא הירושלמי דלעיל וכ' דאין כופין כפי' גדולה להכותן עד שתנ"פ כו' אבל קצת כפי' עושים כו' ונ' דהכי קי"ל אע"ג שהביא הב"י לקמן סי' רמ"ח דלא קי"ל כריצב"א אלא כהחולקים עליו היינו לענין צדקה שעושין אפי' כפי' גדולה אבל בדבר זה שיש לעשות קצת כפי' כשאר מ"ע שמתשב"צ אין חולק על הירושלמי כו ג"כ לענין כבוד או"א רצו ב"ד עושין קצת כפי' כו' ובסמ"ע סי' ק"ו כ' דלא קי"ל כירושלמי דאם רצו כופין אלא לענין השבת עבוט כיון שהמשכון הוא בחזקת הלוה משא"כ לענין כבוד לא נכון לחלק בכך כלל כו' אלא דגם כאן הוי דינא הכי דאין שום חולק על הירושלמי עכ"ד. והנה הסמ"ע שם הק' נמי קושי' הט"ז וכ' דאפשר דה"ט משום דהתוס' והרא"ש פליגי אהרמב"ן והביאו ראי' מהגמ' דילן שמשמעותו שאין כופין כלל וזהו דלא בהירושלמי שהביא הרמב"ן ומפ"ז כ' לחלק בין השבת עבוש לכבוד או"א כו' כיון דאיכא פלוגתא בזה. ועי' בש"ך שם ס"ק א' שכ' עליו דבאשר"י לא מצאתי דבר וגם התוס' ב"ב ח' ב' מסקי בשם ריצב"א כהר"ן וכן מסיק במרדכי ובהגהות אשר"י בפ' נשנת"פ וכן הוא בהגהות מרדכי פ"ק דב"ב תשובת ריב"א כו' רק דבתוס' פ' נערה ובפ' כ"ה כ' תי' אחרים ולא הזכירו תי' ריצב"א ומשמע לכאורה מדבריהם דלא כהרמב"ן אך י"ל דלא נ"ל לפרש הך דאכפי' רבא לרב נתן שלא הי' מחויב כז' אבל לדינא מודים להרמב"ן דאם רצו כופין ונ' שזאת היא דעת מור"ם דנ"ל דד' הרמב"ן פשוטים בזה וע"כ לא הוצרך להזכירו כאן ולא ביו"ד וסמך עצמו אמה שהזכירו לעיל בסי' צ"ז וגם בסי' צ"ז לא היתה עיקר כונתו לזה אלא לאשמועי' דמצות השבת העבוט הוא מ"ע שמתשב"צ שאין ב"ד מוזהרין עלי' לכופו עכ"ד. והנה הסמ"ע והש"ך ל"פ רק אי התוס' פ' נערה ופכ"ה ס"ל כהריצב"א או לא אבל בד' הריצב"א ס"ל להסמ"ע נמי דס"ל כהרמב"ן וכמ"ש הש"ך וס"ל להש"ך דאין חילוק בין כפי' גדולה לקצת כפי' ודלא כהט"ז שמחלק בזה ובאמת משמע כן מד' הרמב"ן הנ"ל דס"ל דכופין כפי' גדולה שכ' וז"ל אבל אם רצו לכוף כופין וכדאמרי' בפ' הכותב כו' אבל במ"ע כו' כופין אותו עד שת"נ עכ"ל הרי שכ' דאם רצו כופין עד שת"נ והיינו כפי' גדולה דלא כהט"ז ולהש"ך ס"ל נמי להריצב"א כן וכונת התוס' ב"ב שם בשם הריצב"א שכ' וז"ל וההיא דכ"ה דלא הוה מוקיר אבוה כו' ה"פ אינכם מוזהרים להכריחו עד שיעשה כשאר מ"ע כו' מכין אותו עד שת"נ עכ"ל היינו דאינם מוזהרים להכריחו אבל אם רצו כופין אותו כפי' גדולה עד שת"נ וכהרמב"ן ואף ד' המרדכי בשם ריצב"א הנ"ל צריך לדחוקו דס"ל כהרמב"ן יעוש"ה. וקושי' הט"ז על הרמב"ן מפכ"ה לק"מ דהא דאמר להו שבקוהו היינו דאינם מחויבים להכריחו אבל אם רצו כופין אף כפי' גדולה עד שת"נ וכמ"ש הרמב"ן עפ"ד הירושלמי וכן הוא דעת הרמ"א כאן דאם רצו ב"ד כופין אותו וכמ"ש הש"ך ואף כפי' גדולה וכמ"ש הרמב"ן הנ"ל ואין חילוק בין כפי' גדולה לכפי' קטנה. ועי' בחינוך מצוה ל"ג שכ' וז"ל ואם יש כח בב"ד כופין אותו כמש"ל שבביטול עשה כופין ב"ד עכ"ל ולכאורה קשה ע"ד מדי הגמ' חולין הנ"ל דמבואר דעל מ"ע דכבוד או"א אין כופין דהוא מ"ע שמתשב"צ וכן ראיתי בהגהות משל"מ על החינוך שהק' כן וכ' ליישב דאולי יאמר הרב אם ירצו הב"ד ומקצת המורים הכי ה"ל אבל אין זה במשמעות דבריו שנ' דמשוה עשה זה לשאר עשה עכ"ד והניח בצ"ע:
ובאמת שפיר כונת החינוך שכ' דכופין היינו אם ירצו הב"ד ומ"ש המשל"מ שנ' דמשוה עשה זו לשאר עשה לא לענין חיוב להכריחו הוא דמשוה עשה זו לשאר עשה אלא דכונתו דאם ירצו ב"ד כופין אותו כפי גדולה עד שת"נ כמו בשאר עשה דמחויבים הב"ד להכריחו עד שת"נ ה"נ אם ירצו הב"ד כופין אותו כפי' גדולה עד שת"נ ובזה הוא דמשוה לשאר מ"ע והיינו דס"ל כהרמב"ן הנ"ל ושפיר ד' החינוך וא"כ יהי' מוכח מד' החינוך דלא כהט"ז הנ"ל ואין חילוק בין כפי' גדולה לכפי' קטנה ואף בכפי' גדולה כופין אם ירצו ב"ד. ועי' ברמב"ם פ"ה מהל' ממרים הל' ט"ו שכ' וז"ל ויש לב"ד להכות ע"ז מכת מרדות ולענוש כפי מה שיראו עכ"ל וכונתו שאם יראו הב"ד שצריך לכופו רשות בידם לכופו והא דקא' הגמ' חולין הנ"ל דאין ב"ד מזוהרין היינו דאין מחויבים להכריחו אבל אם ירצו רשות בידם לכופו וכהרמב"ן. וכן ראיתי בהגהות מהר"ץ חיות בחולין שם שכ' דכן הוא כונת הרמב"ם ועי' בקצה"ח שם ס"ק א' שכ' להוכיח דהרמב"ם לא ס"ל כהרמב"ן מהא דכ' הרמב"ם ובמערב כותבין בשט"ח שיש לו לגבות מהמטלטלין ומהקרקע בחייו ובמותו ונמצא גובה בשביל תנאי זה יותר מהתקנה וסייג גדול הוא בדבר שמא לא ידע הלוה בהתקנה ונמצא גובין ממון של יתומים שלא כדין שאין כח בתקנת אחרונים לחייב בהם יתומים כו ואם נימא דאם רצו ב"ד כופין לפרוע מטלטלין א"כ למה לא יהא כח בתקנת אחרונים לתקן על ב"ד שיהי' כך כיון דאם רצו כופין כו' עכ"ד ולפ"ד יהי' ד' הרמב"ם סותרים זא"ז מהא דהל' ממרים הנ"ל אבל באמת לא מוכח מידי מד' הרמב"ם דהל' מלוה די"ל כמ"ש הנתיבות ס"ק א' דאף דמוטל מצוה על היתומים לפרוע חיובא דגופא הוא דאיכא אבל מ"מ גוף המטלטלין אינן יוצאין מרשות היתומים אף שתפסן שכנגדו והרי הן של יתומים כו' וגם הם גזל בידו וגם הב"ד א"י להגבותם להמלוה שיהי' שלו רק הב"ד יכולין לכוף עד שיאמר רוצה אני אבל כ"ז שאין היתומים בעצמן מחליטין הדבר אינו מוחלט וגזילה הוא בידו ומיושב בזה קושי' התומים שם ס"ק א' יעוש"ה. וא"כ י"ל דמש"ה ס"ל להרמב"ם דבעי' תנאי דשמא לא ידע הלוה בהתקנה כו' ואף דאם רצו ב"ד כופין מ"מ הוי גזל בידו ואסור להשתמש בהמטלטלין כ"ז שאין היתומים בעצמן מחליטין הדבר ומש"ה בעי' תנאי וא"כ שפיר י"ל דאף הרמב"ם דהל' מלוה ס"ל דאם רצו ב"ד כופין וכדמוכח מהא דהל' ממרים הנ"ל והקצה"ח שהוכיח מד' הרמב"ם דהל' מלוה דס"ל דאם רצו אין כופין צ"ל דס"ל דאין ראי' מד' הרמב"ם דהל' ממרים דס"ל דאם רצו ב"ד כופין די"ל כמ"ש בלב ארי' בחולין שם דדוקא גבי מזלזל ס"ל להרמב"ם דיש לב"ד להכותם כו' אבל היכא דלא כיבדם כראוי בזה ס"ל להרמב"ם דאין כופין וכ' על הכ"מ והב"י דלא הראה מקור לזה דינא לי' להרמב"ם מד' הגמ' חולין מדר"ח הי' חפץ להכותו ואף דא"ל שבקוהו היינו דוקא בזה דלא הי' מקיים מצות כבוד והוי מ"ע שמתש"ב אבל אם מזלזל אותם דהוי בכלל ארור מקלה נשאר קיים סברת ר"ח שיש להכותו ולענשו וכ' דזהו כונת בעל עין משפט שציון על הא דכפתוהו מיי' פ"ה מהל' ממרים יעוש"ה. וא"כ אין ראי' מד' הרמב"ם דהל' ממרים ושפיר י"ל דס"ל להרמב"ם דאף אם רצו ב"ר אין כופין וכדמוכח מד' הרמב"ם דהל' מלוה וכמ"ש הקצה"ח:
ובאמת משמע מד' הרמב"ם דהל' ממרים כהלב ארי' מדלא כ' הרמב"ם הך דינא דיש לב"ד להכותם כו' רק בפ"ה גבי מקלה ולא כ' בפ"ו שם גבי כבוד א"ו דס"ל גבי כבוד אף אם רצו ב"ד אין כופין ורק דוקא גבי מקלה הוא דכופין וכמ"ש הלב ארי' וכן ס"ל להקצה"ח בדעת הרמב"ם דהל' ממרים וכמ"ש ולא כהגהות מהר"ץ חיות בדעת הרמב"ם וא"כ ס"ל להרמב"ם דאף אם רצו ב"ד אין כופין דלא כהרמב"ן וכמ"ש הקצה"ח הנ"ל וכ' דגם הטור שכ' כד' הרמב"ם דהל' מלוה ס"ל נמי דאף אם רצו אין כופין. אך החתם סופר חחו"מ סי' קע"ז השיג על הקצה"ח וכ' להוכיח דס"ל להרמב"ם דאם רצו כופין והאריך בזה ועי' בריטב"א ר"ה ו' א' ד"ה ועשית שכ' וז"ל ותימא האיך ממשכנין על הצדקה דהוה מ"ע שמתשב"צ ואין מוזהרין ב"ד עלי' ותי' בירושלמי אין ב"ד נענשין עלי' כלומר מוזהרין הן לכוף אבל אם העלימו עיניהם ולא כפאום אין נענשין כמו שנענשין על שאר מ"ע אם לא כפאוהו ואו' רבינו נר"ו דלגמ' דילן ל"ל האי סברא אלא כל מ"ע שמתשב"צ אין ב"ד מוזהרין כלל כדאמרי' בחולין כ"ו א"ל לר"נ כפתי' וא"ל דלא בעי' למכפי' דכל מ"ע שמתשב"צ אין מוזהרין עלי' וא"כ האיך ממשכנין על הצדקה ותי' רבינו דש"ה דגלי בי' קרא דכתיב ועשית אזהרה לב"ד שיעשוך ולא גמרי' מינה לעלמא משום דהכא לאו משום מצוה דרמיא עלי' בלחוד כייפי' לי' אלא מפני שחייב עצמו ונכסיו לגבוה או לעניים וכשם שכופין אותו לפרוע מה שחייב להדיוט שלא יהא כת הדיוט תמור מהקדש עכ"ל ומשמע דס"ל להריטב"א ורבו דבמ"ע שמתשב"צ אף אם רצו ב"ד אין כופין דאל"כ מאי קא' דגמ' דילן לא ס"ל הכי ומקשים דהא ממשכנים על הצדקה הא אם רצו כופין א"ו דס"ל דאף אם רצו ב"ד אין כופין והיינו כהרמב"ם ולא כהרמב"ן הנ"ל ועי' בריטב"א כתובות מ"ט ב הובא בשימקו"ב שם דמוכח נמי כן דס"ל דלא כהרמב"ן יעוש"ה. וא"כ דדין זה אי במ"ע שמתשב"צ כופין אם רצו ב"ד או לאו היא במחלוקת שנוי' דלדעת הרמב"ן והריצב"א והחינוך והמרדכי והתשובות מיי' לס' קנין סי' כ"ז ומהרי"ק שורש קמ"ז אם רצו ב"ד כופין והרמב"ם והטור והריטב"א ורבו ס"ל דאף אם רצו ב"ד אין כופין. ועי' במנחת חינוך מצוה רי"ב אות ד' שכ' דעל מצות מורא כופין עד שת"נ כי דוקא בכבוד אין כופין דמת"ש כתיב בצדה אבל לא מורא עכ"ד והנה התוס' ב"ב שם ובכתובות מ"ט ב' ד"ה אכפי' כ' עוד תי' דאכפי' בדברים כו' ועוד דבצדקה איכא ב' לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ וכן הר"ן שם הסכים לתי' בתרא וכ' הב"י לקמן סי' רמ"ח דכן הוא דעת הרמב"ן שכ' דהא דאכפי' לרב נתן בר אמי לאו מחמת קיצותא דמתא הוה אלא שהי' עשיר ולא הוה עביד כדבעי לי' וכך הוא דעת רבינו וכ"פ הסמ"ג והסמ"ק וכ"פ הרמב"ם כו' וכיון דכל הני רבוותא ס"ל דמעשין על הצדקה הכי נקטינן כו' עכ"ד. וכ"פ בשו"ע לקמן סי' רמ"ח סעיף א' דכופין על הצדקה ועי' בש"ך שם ס"ק ג' וכ"פ בט"ז הנ"ל ובס"ק ו' ועי' במשל"מ פ"ז מהל' מתע"נ הל' י' שהק' הב"י שכ' דדעת הרמב"ן כתי' בתרא של התוס' דהא הרמב"ן כ' בתשובה דהשבת עבוט היא מ"ע שמתשב"צ ולפיכך אין ב"ד של מטה מוזהרין עלי' והתם נמי איכא לאו דלא תשכב בעבוטו ואיך כ' דס"ל כתי' בתרא והי' אפשר לומר דלא תשכב הוי לאו הנל"ע ולהכי כ' דהוי מ"ע שמתשב"צ אבל מ"מ ק"ל דממ"ש שם בסוף ואם ירצו ב"ד לכוף יכולים לכוף משמע דלא ס"ל כתי' בתרא של התוס' עכקוש"י ודחק' ליישב. ובפ"ג מהל' עבדים הל' י"ד הק' נמי כן על הב"י מד' תשובת הרמב"ן וכ' ליישב דשאני השבת עבוט דהוי לאו הנל"ע אבל בצדקה דאינו נל"ע כייפי' לי' כו' עכ"ד. ועי' בקצה"ח סי' צ"ז ס"ק ט' שהק' נמי כן על הב"י מד' תשובת הרמב"ן ולא ראה ד' המשל"מ שכבר הקדימו בקושי' זו וכ' ליישב דאפשר דהך תשובה דהרשב"א היא ואפשר דס"ל להרשב"א דאף בצדקה אין כופין אע"ג דאית בי' לאו כו' וא"כ לדידן דכופין בצדקה כו' ה"ה בהשבת עבוט ונ' דעבר ומשכנו שלא ברשות דאם לא קיים העשה שבה הרי לוקה בזה ודאי ראוי לכל ב"ד כו' לכוף להחזיר ולקיים העשה שבה ואע"ג דמד' הסמ"ע נ' דאף בכה"ג אין כופין מ"מ העיקר כמ"ש כו' עכ"ד. ובאמת מ"ש הקצה"ח דאפשר דהך תשובה דהרשב"א היא לאו אפשר הוא דודאי כן הוא דתשובות המיוחסות להרמב"ן דהרשב"א היא וכ"כ בברכ"י לקמן סי' רמ"ת להשיג על המשל"מ דתשובה זו דהרשב"א היא וגברא אגברא קרמית ואין הבר"י ת"י ומ"ש הקצה"ח דבמשכנו שלא שרשות ב"ד כופין אותו כ"כ התומים שם ס"ק ט"ז והשיג על הסמ"ע. וכ"כ באורים שם ס"ק מ"ג ולא ראה הקצה"ח ד' האוה"ח אלו שהרי לא הביאם ועי' במנחת חינוך מצוה תקפ"ז מ"ש בזה. וראיתי במשנת דר"א סי' צ"ז שהק' על הרמ"א דמנ"ל הא הרי כל שאינו משיב קאי בלאו דלא תשכב כו' והרי להתוס' והרא"ש אליבא דהסמ"ע צריך לתרץ בכך הך דסוף חולין דנגדי' ר"י עכקוש"י ולק"מ דהוי לאו הנל"ע וכמ"ש המשל"מ הנ"ל ומ"ש דלהתוס' והרא"ש צריך לתרץ בכך ההיא דסוף חולין עי' במשל"מ שם שהק' על הרשב"א ור"ת מההיא דסוף חולין דאמאי נגדי' ר"י דהא הוי לאו הנל"ע והוי מ"ע שמתשב"צ כו' והניח בצ"ע. ובאמת לק"מ וכמ"ש בלב ארי' ובהגהות מהר"ץ חיות שם ליישב עפ"ד רש"י חולין ק"י ב' שכ' הטעם דמש"ה אין ב"ד מוזהרין לענוש דהתורה כתבה במכוון מתשב"צ להורות בזה עונש אם לא תקיימנה שלא תטול שכר וזה ושייך דוקא בכ"מ אבל בשלוח הקן עצמה דאצטריך למכתב והארכת ימים להורות דמצוה קלה כו' כאמר בה והארכת ימים כו' וא"כ בשאר מצות שכבר למדנו שכרם באריכת ימים מן שלה"ק בא מתשב"צ להורות דאין עונשין הב"ד על מ"ע כזו משא"כ בשלה"ק עצמו דאצטריך מתשב"צ לגופא א"כ באמת עונשין ב"ד של מטה גם ע"ז עכ"ד ולק"מ קושי' המשל מ וא"כ ממילא אזיל נמי ההוכחה של המשנת דר"א הנ"ל שכ' דלהתוס' והרא"ש אליבא דהסמ"ע צריך לתרץ הך דסוף חולין דמש"ה נגדי' ר"י משום דיש בה לאו דז"א דהלאו הוי לאו הנל"ע וכמ"ש המשל"מ רק דמש"ה נגדי' ר"י משים דהתם אצטריך המתשב"צ לגופה וכמ"ש הלב ארי' והגהות מהר"צ חיות ולק"מ קושי' המשנת דר"א וגם ההוכחה שלו אינה הוכחה וכמ"ש. ועי"ש עוד בלב ארי' מ"ש ליישב קושי' המשל"מ מהא דנגדי' ר"י והאריך בזה ולכאורה קשה ע"ד המשל"מ הנ"ל שכ' דבצדקה לא הוי לאו הנל"ע דהא כתיב בצדקה אחר הלאו כי פתות תפתח כו' והוי ג"כ נל"ע אך י"ל דגבי צדקה כיון דאיכא ב' לאוין לא תאמץ ולא תקפוץ לא אתי תו עשה ומנתק ב' לאוי דנשאר עכ"פ חד לאו בלא נל"ע וכ"כ בלב ארי' ק"י ב' שם וכ' דזהו כונת התוס' שם וכ"כ בהפלאה בכתובות מ"ט ב' ד"ה אכפי' ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' ג' מ"ש ע"ד ר"ת וריצב"א דאמאי לא תי' משום דאיכא לאוין מש"ה כופין והאריך בזה. ועי"ש עוד במשל"מ מ"ש לענין הענקה אי כופין ומ"ש בשם ארי' שם והאריכו בזה ועי' במנחת חינוך מניה תע"ט מ"ש בזה ומ"ש דאמאי לא הזכירו הפוס' גבי מזוזה דאין כופין משום דהוי מ"ע שמתשב"צ כו' והאריך בזה ועי' בנחלת צבי לקמן סי' רמ"ה ובס' אבן שתי' חאו"ח סי' ג' מ"ש והאריכו בזה ועי' עוד בשם ארי' מ"ש להשיג על הגליא מסכת שכ' ליישב קושי' התוס' הנ"ל כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר סי' קע"ז שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ד ולא יקראנו כו' עי' בחידושי רע"א שהק' משבת קט"ו א' אמר ר"י מעשה באבא חלפתא והניח בקושי' וכבר הק' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי במענה לשון ח"ב לשון חכמים אות א' סי' ק"ט מב"ק ע' א' אמר ר"י כשהלך אבא חלפתא כו' ומברכות כ"ו א' אמר ר"י מודה אבא חלפתא כו' וכ' ליישב די"ל דתנא דברייתא הוא דמפרש שמו דחלפתא הוא ור"י כי קא' אמר אבא סתם עכ"ד. ולפ"ד מיושב נמי קושי' החידושי רע"א דהתם נמי הברייתא הוא דמפרש שמו דחלפתא הוא ומה שהק' עוד החידושי רע"א מברכות י"ח ב' דא"ל שמואל בעיא אבא כו' נמי ל"ק דהתם כיון דקאי בביה"ק הי' צ"ל שם אביו וע' בנמוקי הגרי"ב מ"ש בזה. וכעת ראיתי בביאורי הגר"א לקמן סי' רמ"ב ס"ק ל"ו שכ' ע"ד הרמ"א שם וכן באביו כשאמר אבא מותר כמ"ש בכ"מ אבא חלפתא ליותי אבא פסחים קי"ב א' יוחאי אבא מעילא י"ז ב' לינאי אבא גיטין י"ד ב' עכ"ד הרי שהרגיש בקושי' הנ"ל ומיושב דכיון דאמר אבא מותר אבל באמת מד' המחבר שכ' והוא מד' הרמב"ם פ"ו מהל' ממרים הל' ג' ולא יקראנו בשמו לא בחייו ולא במותו אלא או' אבא מורי משמע דאף דאמר אבא מורי אסור לקרות בשמו ועכצ"ל בקושי' הנ"ל כמ"ש הקהל"י. ועי' בירושלמי מגילה פ"ד הל' י' איתא דר' מנא כר"י דר' יונה כד דהוה מורי בחברותא מילין דשמע מן אבוה בביתי' הוה אמר כן אמר ר' יונה וכ' הפ"מ שכסבור הוא שזה כבוד אביו הוא להזכיר שמו בהלכה שאמר ברבים עכ"ד. ולפ"ד מיושב קושי' הקהל"י והחידושי רע"א דבכל המקומות הנ"ל הזכיר אבא חלפתא לענין הלכה וי"ל דהזכיר דבריו לפני רבים ובזה הוי כבוד לאביו להזכיר שמו ברבים וכמ"ש הפ"מ ואחר כותבי הנ"ל ראיתי בדרו"ח מהגאון רע"א בשבת קט"ו א' שהק' נמי קושי' הנ"ל והביא תי' בשם בנו הגאון ר' שלמה איגר עפ"ד רש"י בסנהדרין ק"א ד"ה בשמו שכ' ואינו או' רבי ומורי פ ומבואר דבמקדים שבח לפני שם העצם וה"ה הכא שהקדים אבא לשם העצם חלפתא כו' עכ"ד וכבר כתבתי דמד' המחבר לא משמע כן אלא אף דאמר אבא מורי אסור לקרות בשמו ואף לפי' תי' עדיין קשה מהא דיוחאי אבא ומהא דינאי אבא שהובא בביאורי הגר"א הנ"ל דהתם מקדים שם העצם לפני השבח והעיקר ליישב קושי' הנ"ל או כמ"ש הקהל"י או כמ"ש ליישב עפ"ד הירושלמי הנ"ל:
ה ולא במותו. עי' בתפארת ישראל פ"ק דקידושין אות נ"ד שכ' דמורא דלאחר מיחה הוא רק מדרבנן והביא ראי' מקידושין ל"א ב' גבי הא ששמע שאמו באה אחריו לא"י ויצא לחו"ל לקראתה כו' וע' ביראים הנדפס מחדש סי' רכ"ב בתועפות ראם אות ה' שכ' דדעת היראים שהוא דאורייתא כו' והביא ראי' משמחות פ"ט כו' ואח"כ דחה זה יעוש"ה:
סעיף ה
ו משל אב. עי' בצל"ח הנדפס מחדש סוף חולין ד"ה לא יטול מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ז
ז חייב לעמוד. עי' פ"ת ס"ק ו' ונחלת צבי מ"ש לענין סומא ועי' במנחת חינוך מצוה רנ"ז אות ג' מה שהשיג עליו יעוש"ה:
סעיף יח
ח אביו רשע. עי' בהגהות מיי' פ"ו מהל' ממרים אות ח' וביראים סי' רכ"ב ובהמקנה קידושין ל"ב א' ובחידושי רע"א ב"מ ל"א ובאגודת אזוב חיו"ד סי' ט"ז מ"ש בזה והמקנה לא ראה ד' הגהות מיי' והיראים שהרי לא הביאם ועי' בתועפות ראם שם אות ת' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
ט בהג"ה דאינו מחויב כו'. והוא מד' הטור שהק' על הרמב"ם מב"ק צ"ד ב' וב"מ ס"ב א' דפריך והני משום כבוד אביהם כו' עי' בבאר יעקב מ"ש בשם הפלתי ליישב קושי' הטור עפ"ד הגמ' קידושין מ"ט ב' גבי ע"מ שהוא צדיק כו' ומ"ש הוא ליישב והאריך בזה. ועי' במהר"ם שיק מצוה ל"ג מ"ש ב' תי' ליישב קושי' הטור ומ"ש על תי' הב"י על קושי' הטור והאריך בזה ועי' בהגהות נמוקי מהרא"י על הרמב"ם בהל' ממרים שם מ"ש ליישב קושי' הטור ומ"ש ע"ד הפלתי ועי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף כא
י לכבד אשת אביו כו' בעל אמו כו' ומצוה זו הוא מדאורייתא וכמבואר להדיא בכתובות ק"ג א' דפריך הגמ' אשת אב נמי דאורייתא הוא כו' את אביך זו א"א ואת אמך זו בעל אמך ו' יתירה לרבות את אחיך הגדול:
סעיף כב
יא אחיו הגדול. עי' ברמב"ם פ"ו מממרים הל' ט"ו שכ' וז"ל חייב אדם לכבד את א"א אע"פ שאינה אמו כ"ז שאביו קיים שזה בכלל כבוד אביו וכן מכבד בעל אמו כ"ז שאמו קיימת אבל לאחר מיתתה אינו חייב ומד"ס שיהי' אדם חייב בכבוד אחיו הגדול ככבוד אביו עכ"ל. לכאורה קשה עליו מד' ברייתא הנ"ל משמע דג' האישים האלו א"א ובעל אם ואח הגדול כולם הם מדאורייתא. ועי' בכ"מ שם שהרגיש בזה וכ' ליישב דמשמע לי' להרמב"ם דא"א ובעל אמו כיון דמאת מרבי' להו ככתובים מפורשים דמי אבל אח גדול דלא מייתינן לה אלא מדרשא דוא"ו לא חשיב ככתוב מפורש בתורה אלא מד"ס עכ"ל ודבריו תמוהין כמו שתמה בלב שמח על ס' המצות שורש ב' דמ"ש האי מהאי דתרוייהו את ווא"ו רבויי נינהו כו' והאריך בזה וכן הק' בס' נר מצוה בשורש ב' על הכ"מ ועוד הק' ע"ד הרמב"ם דמשמע מדבריו דהא דמשני הגמ' ה"מ מחיים אבל לאח"מ לא הוא רק בא"א ובעל אם אבל אחיו הגדול משמע דאף לאח"מ מחויב לכבדו כמ"ש המג"א ומנ"ל להרמב"ם לחלק בזה וכ' דב' הקושי' מתורצת חדא בירך חברתה דהא ודאי אם נימא דכבוד אח הגדול הוא אף לאח"מ וא"כ אינו מסתעף מכבוד אב ואם וא"כ הוא רק לימוד מהי"ג מדות מוא"ו נקרא ד"ס אבל אם ניחא דכבוד אח הגדול הוא רק מחיים וא"כ מסתעף רק מכבוד אב א"כ הוא ממש דאורייתא וא"כ א"ש דכבוד א"א ובעל אם שאינם רק מחיים א"כ הכבוד מסתעף מכבוד או"א כמ"ש הר"מ להדיא שזה בכלל כבוד או"א א"כ הוא דאורייתא משא"כ אח הגדול שהוא נוהג אף לאח"מ א"כ אינו מסתעף כלל מכבוד או"א והוי רק הלימוד מי"ג מדות לכך נקרא מד"ס וא"כ הא דאמר הגמ' שם דאורייתא הוא רק על כבוד א"א ובעל אם אבל לא על כבוד אח הגדול וכ' דמסוגיא דכתובות הנ"ל יצא להרמב"ם לחלק בין כבוד א"א ובעל אם לכבוד אח הגדול והאריך בזה. ועי' במנחת חינוך מצוה ל"ג אות א' מ"ש בד' הרמב"ם והביא דעת הרמב"ן בשורש ב' דס"ל דגם הא דחייב בכבוד אחיו הגדול הוא בזמן שאביו קיים מחמת כבודו ולא לאח"מ כו' וכ' דנ' דדוקא באביו ואמו שייך בכבוד שלא לקרוא בשמו כו' אבל אחיו אפשר דאין זה בכלל הכבוד ול"מ שיהי' נזהרים בזה כו' וכ' אף דבאביו ואמו חייב בכבודם אף לאח"מ מ"מ נ"פ דא"א אם מתה או בעל אמו שמת אינו חייב בכבודם כיון שמחו אין זה א"א ולא בעל אמו כמו בנתגרשו אך אחיו הגדול חייב בכבודו לאח"מ ג"כ כיון דמ"מ הוא אחיו כו' והאריך בזה. ועי' במהר"ם שיק מצוה ל"ג מה שהק' על הרמב"ן הנ"ל מב"ב קל"א ב' גבי אם כ' נכסיו לבנו הגדול כו' לפי' רשב"ם שם כו' וכ' דהרמב"ן לא ס"ל כפי' הרשב"ם ועכ"פ לפי' הרשב"ם כו' מבואר כהרמב"ם דחייב בכבוד אחיו הגדול אפי' לאח"מ אביו כו' והאריך בזה. וכ' אח"כ דבאחותו הגדולה אינו מבואר בש"ס דחייב לכבדה והביא ד' השבו"י שכ' דאינו חייב לכבדה וכ' דכ"נ מד' הרשב"ם ב"ב קל"א ד"ה בת שכ' הטעם דאצל נכסים מועטים הם קודמים ולמה הוצרך לטעם זה נימא הטעם כמו בבן הגדול משום דחייבין לכבדו וה"ה דקטן דלא חילקו כמו בבן ועכ"ח דס"ל דאין חייבין בכבודה וכ"ש לגרסת הרי"ף כו' דמוכח דאין מחויב לכבדה עכ"ד. ועי' בהפלאה בכתובות שם מ"ש והאריך בזה ומ"ש ליישב ד' הרמב"ם דלא הזכיר מ"ש המחבר לכבד א"א לאח"מ האב דהרמב"ם מפרש דקושי' זו למ"ד דאין כבודו מחול או לשיטת רבי דס"ל הכי אבל למאי דקי"ל כבודו מחול א"צ לאוקמי כלל לאח"מ וממילא כיון דאין חייבין בכבודה אלא משום כבוד האב לאח"מ אין שום מצוה כלל כו' פכ"ד. ועי' ביערות דבש ח"ב שכ' כי אמרו ואת אמך לרבות אחיך הגדול כ' התורה אצל ואת אמך להורות דדוקא באחי האם צריך לנהוג כבוד כו' ולא באחי האב כו' לכך נאמר הריבוי באם וכ' דבזה תבין מ"ש רש"י בפ' שמעון ולוי אחים להוכיח דהמכירה הי' משמעון ולוי כו' והאריך בזה יעוש"ה, ועי' ביראים סי' רכ"ב בתועפות ראם שם אות ה' שהביא בשם הגאון ר' ירוחם יהודא ליב מד"א דק"ק מינסק שהעיר ממגילה ט"ז ב' דאמרי' תעלא מאי בצירותי' מאחווה ש"מ דלאח"מ אביהם אין כאן משום כבוד לאחיו הגדול וכהרמב"ן הנ"ל דאלת"ה שפיר בציר יוסף מאחיו הגדולים ממנו לדעת הראשונים בין שהוא אחיו מאביו בין שהוא אחיו מאמו דלא כיע"ד כו' עכ"ד. ולהיע"ד הנ"ל אין ראי' מזה להרמב"ן הנ"ל:
סעיף כג
יב אח גדול כו'. עי' בד"מ שהק' ע"ז דמ"ש מאב שעבר עבירה כו' ופי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף כד
יג בכבוד אבי אביו. עי' במהר"ם שיק שם מ"ש והאריך בזה. וכ' דהמהרש"א ב"ב קל"א ב' ס"ל כהרמ"א דחייב גם בכבוד אבי אביו לכבוד זקנתו במקצת ומהרש"ל שם ס"ל כמהרי"ק יעוש"ה:
סעיף כה
יד בהג"ה האב מותה כו'. עי' באגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' ס"ז מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה
סימן רמא
סעיף א
א המקלל לאביו. עי' במנחת חינוך מצוה מ"ח מ"ש בענין מכה או"א וכ' דנ' דחם היתה הכאה מדעת האב אינו עובר והאריך בזה, ועי' במהר"ם שיק מצוה מ"ח שהשיג עליו וכ' דאין מועיל כזה דעת ורצון האף דהוקשו כבודם לכבוד המקום כו' והאריך בזה. וסיים דלהכותו ולקללו אין ביד האב למחול כו' עכ"ד. ועי' עוד במנ"ח מצוה ר"ם מ"ש לענין מקלל או"א והאריך בזה ובאות י"א שם הק' דל"ל להגמ' לרבות מקלל לאח"מ או"א מאביו ואמו קלל או מפ' ומקלל כו' הא על אביו בלא ריבוי ידעי' דחייב לאח"מ דאי אמרי' דאינו חייב לאח"מ דגבי אב צריך ג"כ במקיים שבעמך א"כ גם המקלל אביו טרפה פטור כו' איך כתבה התורה דמקלל אביו חייב סקילה יתעורר קושי' הש"ס בחולין דלמא לאו אביו הוא ואי דאזלי' בת"ר הא מבואר בחולין גבי אין לוקחים ביצים מן הנכרים כו' והק' ניזל בת"ר ותי' הר"ן דלא אזלי' בת"ר דאיכא כא ב' מיעוטים כו'. ועי' כו"פ גבי עגלים הנקחים מהעכו"ם כו' דמתרץ עפ"ד הר"ן כו' א"כ האיך חייב במקלל אביו הא הוי ב' מיעוטי דלמא לאו אביו הוא ודלמא טרפה אע"כ דחייב אף על אביו טרפה ולא דרשי' במקיים בעמך א"כ ל"ל קרא לרבות לאח"מ ותי' בתי' הב' דאין ענין לד' הר"ן דשם גבי עופות יש אלף עופות בעולם ומהם רוב טהורים ת"ר עופות אבל באמת מהטהורים ההם אפשר יש ב' מאות טריפות א"כ הטריפות והטמאים אפשר דהוי רוב נגר הטהורים ועכ"פ מחצה ע"מ אבל כאן ל"ש זה ועל כל מיעוט איכא רוב שלו שדוחה המיעוט כו' מ"מ נ"ל ברור דהמקלל חבירו טרפה פטור כו' עכ"ד. וכבר קדמו הברית אברהם חאה"ע סי' ס"ה וסי' ע"ו בסברא זו דל"א סמוך מיעוטא למיעוטא אלא היכא דהמיעוטים הם מענין אחד משא"כ היכא דכל מיעוט איכא נגדו רוב ליכא שום ס' דכל מיעוט כמאן דליתא דמי כו' והאריך בזה. ולא ראה המנ"ח ד' הב"א אלו שכבר הקדימו בזה ובלא"ה לק"מ קושי' הנ"ל לפמ"ש הרשב"א ביבמות קי"ט א' ד"ה אלא דל"א סמוך מיעוטא למיעוטא אלא דוקא מיעוט שאתה מסלקו מן הרוב כמפילות בזה ראוי להצטרף אבל מיעוטו שעומד כנגד הרוב אינו ראוי להצטרף וכ"כ הנ"י שם וא"כ לק"מ דהתם המיעוט דלמא אביו טרפה עומד כנגד הרוב ול"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא. ועוד יש ליישב קושי' הנ"ל די"ל דהיכא דאיכא רוב וחזקה ל"א סמוך מיעוטא למיעוטא והכא איכא רוב דרוב בעילות הולכים אחר הבעל וגם איכא חזקה דמעמידין האם בחזקת צדקת ול"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא ועי' בס' עדות ביהוסף סי' ו' שכ' נמי כן דהיכא דאיכא רוב וחזקה ל"א סמוך מיעוטא למיעוטא ומיושב בזה כחה קושי' והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועוד יש ליישב קושי' הנ"ל לפמ"ש בהפלאה בספ"ק דכתובות ד"ה לא צריכא דהא דאמרי' אין הולכין בממון אחה"ר היינו דוקא היכא דהרוב לא מהני רק לענין ממון כו'. אבל היכא דהוחזק כבר הרוב לענין איסור ולשאר מילי מהני נמי לענין ממון ומיושב בזה כמה קושי' והבאתי דבריו בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' והארכתי בזה יעוש"ה. וא"כ ה"נ הרוב דאינו טרפה הוחזק לענין שאר דברים מהני נמי לענין מקלל ול"א בכה"ג סמוך מיעוטא למיעוטא ולק"מ קושי' המנ"ח הנ"ל וכ"כ בעדות ביהוסף שם סי' כ"ה דברוב שכבר הוחזק ל"א סמוך מיעוטא למיעוטא והאריך בזה. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש לענין הא דסמוך מיעוטא למיעוטא והבאתי שם ד' הראש אפרים ב"ח החשובות סי' ב' דס"ל נמי כהברית אברהם הנ"ל דבב' ענינים ל"א סמוך מיעוטא למיעוטא ומפ"ז השיג על הפלתי סי' ט"ו והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד במנ"ח בקונטרס קומץ מנחה ובמהר"ם שיק מצוה ר"ס ובמעין החכמה ט"ו א' ונ"ט א' מ"ש והאריכו בזה:
סימן רמב
סעיף ד
א לפני רבו. עי' במהום שמואל בחידושי דינים ובמנ"ח מצוה רנ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף טו
ב בהג"ה ר' מורי. עי' ביד אברהם שכ' דאף ר' פלוני שרי כו' ועוד נ' דה"ה באב שרי ובזה א"ש הא דבברכות ה' א' ומ"ח א' דאחר ר' אבא ברי' דרחב"א כו' ולמ"ש א"ש וא"צ להגיה בשום מקום עכ"ד. וכ"כ בהגהות מצפה איתן שלו בברכות שם ובאמת מבואר לעיל סי' ר"מ סעי' ב' דלא כדבריו שכ' המחבר שם דלא יקראנו בשתו לא בחייו ולא במותו אלא או' אבא מורי והיא מד' הרמב"ם פ"ו מהל' מחרים הל' ג' הרי שס"ל דצ"ל אבא מורי ומשמע דאף אם או' אבא מורי אסור להזכיר שמו וע"כ דצריך להגיה שם הכי אמר אבא אמר ר"י ועי' לעיל סי' ר"מ ס"ק ד' מ"ש להקשות על הביאורי הגר"א ס"ק ל"ו מד' המחבר והרמב"ם הנ"ל יעוש"ה:
ג פלוני. עי' ש"ך ס"ק כ"ד שכ' דדוקא שלא בפניו כו' אבל בפניו אין להזכיר שמו כלל רק יש לקרותו רבי עכ"ד. ועי' בפר"ח בליקוטים שהשיג על הש"ך מדכתיב אדוני משה כלאם הובא דבריו בחידושי רע"א ועי' בכ"מ פ"ה מהל' ח"ת הל' ה' שהביא ד' רש"י בסנהדרין ק' א' שאו' פלוני ואינו או' מורי ור' פלוני ומקרא מסייע דקא' יהושע אדוני משה עכ"ד. הרי וס"ל כהפר"ח דאף בפניו דהא גבי יהושע הוי בפניו ולא ראה הש"ך ד' הכ"מ אלו. וכן ראיתי בברכ"י שכ' על הש"ך דאשתמיטתי' ד' הכ"מ וכן מוכח מד' הספרי פ' דברים שהביא רש"י שם בפ' ותענו אותי הל"ל משה רבינו כו' הובא בביאורי הגר"א ס"ק ל"ו והביא ראי' מזה להרמ"א הנ"ל והתם הוה בפניו ומוכח דאף בפניו מותר ועי' במנ"ח מצוה רנ"ז אות ג' מה שהק' ע"ז מפ' מטות גבי גיעולי מדין כו' ומ"ש ליישב ועי' בקובץ על הרמב"ם שכ' ע"ד הש"ך דהדין דין אמת שלא מצינו בשום מקום בבלי וירושלמי שקראו התלמידים לרבם בשמם בכה"ג שאו' מארי ש"מ דנהגו התלמידים סלסול ברבותם בדורות אחרונים שראו שנתמעט ח"ו כבוד הרבנים וחששו חששא רחוקה דלמא גייז לדבורו ומשום הנכנסין הפליגו בכבודם לאסור לקרותם בשם אפי' באו' מארי והין ראי' מדורו של משה ודומיהם עכ"ד. ולפ"ד מיושב קושי' הנ"ל מהא דאדוני משה כלאם ומהא דספרי ומהא דגיעולי מדין הנ"ל דשאני דורו של משה. ועי' במהר"ם שיק מצוה רנ"ח מ"ש ליישב הקושי' מהא דאדוני משה דהיכא דשם עצמו של רבו הוא שם המורה על חשיבות וכן אם התם צריך לענינו של אותו הזכרה בכה"ג נ' דגם הש"ך מודה דאפי' בפניו כשמזכיר מורי או אדוני רשאי להזכיר בשמו כיון שצריך לאותו השם והביא ד' רבו הגאון בעל מתם סופר שכ' דשמו של משה בגימטריא של שדי והביא בשם כתבי האר"י ז"ל דשמו עם הכולל בגימטריא צנור שמשה הי' כצנור שעל ידו נשפע השפע על כל ישראל ובפרט בענין הנבואה שצוה ה' לאסוף ע' זקנים שנא' ודברתי עמך ואצלתי עליהם עכ"פ הוא הי' הצנור להשפיע עליהם הרוח והי' בידו למנוע הרוח וזה שאלדד ומידד הי' מתנבאים במחנה והי' נ' זה בעיני יהושע כגנאי למשה לכך אמר אדוני משה אתה הוא הצנור ובידך למנוע מהם הנבואה ע"כ כלאם כלומר מנע מהם שלא יהי' נ' כאלו הם אינם תלוים בך עכ"ד. ועי' בפרשת דרכים דרוש ט"ו שהק' בשם רבותיו בהא דאמרי' בברכות ד' א' גבי דוד שאמר ולא עוד אלא שכל מה שאני עושה אני נמלך במפיבושת רבי כו' דהיכי קרא דוד לרבו בשמו כו'. וכ' מתחלה ליישב עפ"ד הרמ"א הנ"ל דכיון דאמר מורי שרי להזכיר שמו וא"כ הכא שדוד הי' או' מפיבושת רבי ליכא איסורא ואח"כ דתה זה וכ' די"ל דווקא כשמזכיר התאר מקודם כגון אדוני משה או מורי פ' שרי אבל לומר פ' מורי שמזכיר שם העצם קודם התאר אסור כו' והכא גבי דוד שהי' או' מפיבושת רבי אסור ולהכי מסיק כתי' רבותיו דמפיבושת אינו שם העצם כי אם שם התאר כו' והאריך בזה. ועי' בדרו"ח מהגאון רע"א בשבת קט"ו הבאתי דבריו לעיל סי' ר"מ ס"ק ד' שהביא בשם בנו הגאון ר' שלמה שכ' נמי לחלק בין היכא שהזכיר התאר קודם ובין היכא דמזכיר שם העצם קודם כו' והביא ד' רש"י בעירובין ל"ו א' ד"ה דידי' ומתני' דרבי אבטולמוס הוא ולא ראה ד' הפרד"ר הנ"ל שכבר הקדימו בזה. ועי' בברכ"י שהביא בשם אור יקרות שהשיג על הפרד"ר מגיטין י"ד ב' מי נתן לינאי אבא ומפסחים קי"ב א' אני או' ליותאי אבא ובמעילה י"ז ב' אלו הי' יוחאי אבא כי' דאין חילוק בזה בין שהזכיר שם העצם תחלה או שם התאר תחלה וא"כ שפיר י"ל כתי' הפרד"ר וכן השגתי נמי לעיל סי' ר"מ שם על הגאון ר' שלמה איגר מהא דיוחאי אבא הנ"ל וגם השגתי עליו מד' המחבר שם ועי' בצל"ח בברכות שם שהביא ד' הפרד"ר הנ"ל שכ' דש"ה דאמר מפיבושת רבי והק' עליו מד' השיך הנ"ל שכ' דבפניו אפי' אמר רבי פלוני אסור והרי כאן אמר דוד שאמר לו מפיבושת רבי יפה רנתי כו' א"כ אליו הי' מדבר כן וכ' ליישב דלפמ"ש דמפיבושת לא הי' רבו מובהק ניחא דברב כזה אפי' בפניו מהני באו' רבי פ' עכ"ד. והיינו כתי' רבותיו של הפרד"ר הנ"ל והוא כ' ליישב זה אף לפ"ד הש"ך הנ"ל:
סעיף לא
ד בהג"ה חכם שאסר כו'. עי' בהגהות יד שאול מ"ש ליישב קושי' התוס' נדה כ' ב' ד"ה אגמרי' גבי ילתא כו' כיון דכל הטעם משום דשוי' אנפשי' חר"א א"כ אשה נשואה דמשועבדת לבעל ל"ש שוי' אנפשי' חד"א ויכולה לשאול עכ"ד. וזה דבר חדש ומעולם לא שמענו שיהי' חילוק השואל הוראה בין אם השואלת פנוי' או נשואה וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה סי' י"ג שהשיג כן והאריך בענין זה יעוש"ה:
סעיף לב
ה בהג"ה ואסור לבזותו. עי' במהר"ם שיק שם שכ' ליישב בזה קושי' האהל דוד בר"פ שבועות העדות דאמאי אמרי' דאם העדים ת"ת מושיבים אותם ואתי עשה דכבוד תורה ודחי עשה דועמדו כו' והא יכול למחול ואז ליכא עשה. ותי' דזה מקרי בזיון ולבזותו ל"מ מחילתו כו' וכ' עוד חי' ליישב והאריך בזה, ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ח ס"ק י' מ"ש אי זה מקרי בזיון כו' ומ"ש שם ליישב קושי' זו והארכתי בזה יעוש"ה:
ו הש"ך בסיף הסי' בפלפול בהנהגת הוראות באו"ה הכריע דבדאורייתא ודאי יש לפסוק כהרמב"ם וסיעתו דאף אם המחמיר הוא הקטן הולכין אחריו ובדרבנן קשה להקל כיון שרמ"א וגם הב"ח פוס' כהרשב"א כו' בפרט שגם רי"ו וריב"ש ור"מ אלשקר והג"א ס"ל כן והאריך בזה. ועי' בס' דברי נחמי' חאה"ע בריש הס' בכללים וספי' דפלוגתא מ"ש ע"ד הש"ך והאריך הרבה מאד בזה. ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' נ' ובצ"צ סי' קצ"ז ובס' דרכי הוראה שם סי' ט"ז מ"ש על הש"ך והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' עוד בש"ך מ"ש ע"ד הרמ"א בתו"מ סי' כ"ה שכ' דאפי' אין הרבים מסכימים מטעם א' כו' מקרי רבים כו' ועי' בדברי נחמי' שם ובצל"ח הנדפס מחדש במנחות מ"ה ב' מ"ש ע"ד הש"ך והאריכו בזה. ועי' עור בש"ך מ"ש ע"ד הג"א פ"ק דע"ז לענין אם זה גדול בחכמה וזה גדול במנין כו' ועי' במקום שמואל בחידושי דינים ובשערי תורה ת"ג כלל ד' פרט ג' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן רמד
סעיף א
א מ"ע לקום. עי' בשאילתות פ' קדושים שאילתא ק"א שכ' וז"ל ומאן דלא קאים מוקמינן לי' בע"כ למיעבד יקרא דאורייתא עכ"ל ועי' בש"ש שם אות ק"י שכ' דכונתו לומר שכופין על מ"ע זו ואע"ג דאמרי' בקידושין ל"ג א' כל שאינו עומד בפני רבו אינו מאריך ימים כו' לא מקרי מ"ע שמתשב"צ כו' דד"ת מד"ק לא ילפי' כו' ותמה על הפוס' שהשמיטו ד' השאילתות אלו ועי' בהעמק שאלה שם אות ה' מ"ש בזה יעוש"ה:
ב בן ע' שנה. והוא מד' הטור בשם הרא"ש וכ' הב"י דהוא משנה מפורשת דאבות פ"ה בן ע' לשיבה וע' במנ"ח מצוה רנ"ז אות ג' שכ' דלפ"ד הת"א דפי' על שיבה מן קדם דסבר באורייתא ועל זקן פי' מפני סבא א"כ לדעת צריך לעמוד מפני בן ס' דמבואר במשנה דבן ס' לזקנה כו' ואף שאינו חכם צריכין לעמוד דלהת"א זקן הוא אף שאינו חכם כו' וכ' דזהו כונת האריז"ל שכ' בתחלת הסידור קודם התפלה דמפני בן ס' צריכין לעמוד כו' משום דחשש לדעת הת"א כו' ופ' דיש להחמיר כהת"א והאריז"ל לעמוד מפני בן ס' ועי"ש עוד מ"ש לענין אשת חבר לאח"מ חבר ועי' במהר"ם שיק מצוה רנ"ז מ"ש לענין אשת תבר אם יכולה למחול וכ' דא"י למחול ומיושב בזה קושי' התוס' בשבועות ל' ב' ד"ה והאמר ועי' בנחלת עזריאל בשבועות שם ד"ה והאמר מ"ש בזה יעוש"ה: