אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות פדיון בכור

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות פדיון בכור

הלכות כלאי בגדים

סימן שה

סעיף א

א מ"ע כו'. עי' במהר"ם שיק מצוה שצ"ג שהביא דעת הלבוש באו"ח סי' תקנ"א דאם לא פדה בזמנו עובר בכל יום בעשה כו' אבל התוס' במו"ק ח' ובאורו במג"א סי' תקס"ח ס"ק י' שיטה ב' במילה עובר בכל יום משא"כ בפדיון דוקא אם לא פדה בזמנו עובר מכאן ואילך יש לו משך זמן ושיטה ג' היא דעת הש"ע כאן סעי' י"א וסי' שכ"א סעי' א' והחינוך מצוה רצ"ג וביראים סי' שנ"ג דאפי' אם לא פדה ביום ל"א אינו עובר בעשה וכ' דס"ל דמשם מתחיל ויש לה משך זמן והק' למה פ' המג"א סי' רמ"ט ס"ק ה' לענין סעודות פדיון בע"ש לחלק בין בזמנו לשלא בזמנו ועוד הק' מבכורות י"ג כו' דמשמע דעובר בעשה וב"י כ' דבבכורות משמע דאין לשהות וכ' דמצינו דילפי' מלשון ושמרתם את המצות ביומא ל"ב דאין מעבירין על המצות שלא יחמיץ המצוה ובפסחים ד' יליף מוישכם אברהם דזריזין מקדימין ונ' דיש חילוק דמצוה שיום גורם התלוי בזמן והגיע הזמן דאז היא חדשה וחביבה מצוה בשעתא זה ילפי' מושמרתם את המצות שלא יחמיצנה דעתה הוא חביבה ולא אתא למפשע כו' ואם שהה המצוה עד יום אחר עובר בקרא דושמרתם את המצות דהראה כאלו אינה חביבה וכן אם כבר פגע במצוה ההיא ועבר ממנה כאלו הראה דאינה חביבה אצלו והיינו דיליף מכאן דאמעהמ"צ אבל להקדים באותו יום עצמו שבא עליו החיוב זה מקרי זריזות ויליף מקרא דוישכם אברהם וכבר מצינו חילוק דלענין אמעהמ"צ אמרי' אפי' ביום שלאחריו יכול לעשות באופן היותר טוב אמ"ע וכמ"ש המג"א סי' כ"ה ס"ק ב' ועי' בח"צ סי' ק"ו משא"כ לענין זריזין מקדימין אם יעשה אח"כ באופן היותר טוב אין כאן זירוז וכ"כ החת"ס בחידושיו ועי' בפסחים ק"ה ב' ולכך גם לדעת הש"ע והחינוך חביבה מצוה בשעתה שיפדה דוקא בזמנו ואיכ"ל דהיינו עשה דושמרתם וע"ז כוונו בבכורות י"ג ושפיר כ' המג"א סי' רמ"ט דגם בפדיון יש חילוק בין בזמנו לשלא בזמנו דבזמנו איכא מצוה דושמרתם בזמנו משא"כ אח"כ הוא רק משום זריזות וכ' שם עוד לענין עיקר זמן הפדיון והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ב כתב לכהן. עי' בטור שהביא מחלוקת הבה"ג והרא"ש ועי' בישוי"ע ובכתב סופר חיו"ד סי' קנ"א א"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש ליישב קושי' הב"י על הטור מקידושין ח' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ג בנו פדוי. עי' בפנים יפות עה"ת במדבר ג' פ' מ"ז ולקחת חמשת כו' ונתת הכסף לאהרן ולבניו דצריך ליתן חמשה שקלים לכהן א' ולא לב' כהנים והי' חשש שיקח אהרן מקצתו וא' מבניו מקצתו וא"ז פדיון לכך צריך ליתן כ"א בפ"ע ומשה זכה לאהרן בפרט או לא' מבניו וכיון שכבר נפדה בזכות משה הי' יכול לערבם שצריך פדיון לכ"א בפ"ע כמו שאמרו חמש ולא חצי חמש עכ"ד. ודבריו תמוהים וכמו שתמה באמרי בינה דיני פה"ב סי' ח' דהא דחמש ולא חצי חמש הוא כשאינו נותן רק ח"ח אבל כשנותן כ"א דמי פדיון ה' סלעים רשאי ויכול ליתן אף לי' כהנים ואף בזה אח"ז יוצא וכ' דאולי כונתו לרמז על לכתחלה חמשת חמשת שיתן בב"א אבל לזכות משה להם ל"ה צריך ואף אי מקבל אהרן ובניו שפיר דמי כו' והאריך בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' ק' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ח

ד במתנה כו'. עי' בעצי ארזים באה"ע סי' כ"ט ס"ק ב' שהק' אהא דאמר ר"א בקידושין ו' ב' בכלהו קני לבר מאשה לפי שאינה נקנית בחליפין ופי' התוס' והרא"ש גזירה שמא יאמרו אשה מתקדשת בחליפין ה"ל למימר נמי בפה"ב דאין בנו פדוי מטעם זה דל"מ בחליפין דכסף ה' שקלים אמר רחמנא ולא חליפין ומצינו ב"כ לכהן כו' דגזרו שמא יאמרו פודין בשטרות וה"נ נגזור ע"כ קושי' ובאמת לק"מ דגבי קידושי אשה יש קונה ומקנה שקונה את האשה כמו שדה ונקנית בשטר מש"ה שייך שפיר לגזור במתנה עמלה"ח דדומה לחליפין דיאמרו כמו שנקנית בכסף שקבלה עמלה"ח כך נקנית בחליפין אבל בפדה"ב אין הכהן מקנה הבן לאב ואב אינו קונה הבן א"כ ל"ש בזה לגזור דיאמרו דיכול לפדות בחליפין כיון דאין כאן נתינה ואינו דומה למקח וממכר ולק"מ קושי' הע"א וכן ראיתי באמרי בינה שם סי' ט' שכ' נמי כן ליישב קושי' הע"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ט

ה בהג"ה ע"י שליח. עי' בדגול מרבבה שכ' שיפרהו האב במקום שיהי' שם ביום ל' לא יוכל לברך כי אולי מת הבן בבית ולמיהב להבן חזקת חיים ג"כ יש לפקפק כי כ"ז שלא עברו ל' יום אין לו חזקת חיים כי אולי נפל הוא ויש לדון בזה דיועיל מטעם חזקה דאתי מכח רובא דרובא אינם נופלים והדבר צ"ע עכ"ד ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' צ"ז שפ' בכה"ג דאין האב בביתו דיפדנו בלא ברכה והאריך בזה יעוש"ה ולא הביא ד' הדגמ"ר ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ק"נ שכ' להסתפק דאם האב הוא אסור בבית האסורים רחוק מביתו וא"א לפדות אלא ע"י שליח אם השליח מברך שהחיינו ופ' דאין השליח מברך שהחיינו והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יב

ו מת הבן. עי' בבית יהודא שהביא ד' הבש"א חיו"ד סי' כ"ט שכ' בא' שכתבו לו ממדינה אחרת שאשתו ילדה בכור כו' דאף דהתוס' כ' בשבת דרוב ולדות אינם נופלים אין הולכין בממון אחה"ר וא"צ לפדות בנו אחר ל' יום מיום לידתו דאולי מת הילד תוך ל' יום ועוד הביא ד' הצ"צ סי' קכ"ה שנשאל באשה אחת שבקטנותה נמלטה מחרב רעה כו' ואינה יודעת אם אבי' כהן או לוי או ישראל ונשאת לאיש והמליטה זכר שהוא פטר רחם לה אם חייבים לפדותו או לא כו' אבל הכא אפי' בלתי עדות אין חייבין לפדותו דמשנה שלימה שנינו ס' בכורות כו' הממע"ה ואע"פ דרובא דעלמא ישראלים נינהו ולא כהנים מ"מ ל"א בת"ר להוציא ממון מהמוחזק דקי"ל כשמואל דאין הולכין בממון אחה"ר כו' והאריך בענין זה וכ' לבסוף נמצא בדינים הנ"ל שכ' הצ"צ והבש"א י"ל אף שיש רוב לחיוב אין הולכין בממון אחה"ר להוציא ממון מזה שיש לו חזקת ממון וחזקת מ"ק עכ"ד. ובאמת ז"א לפמ"ש בהפלאה ספ"ק דכתובות ד"ה ל"צ דהא דאמרי' אין הולכין בממון אחה"ר היינו דוקא היכא דהרוב ל"מ אלא לענין ממון כו' אבל היכא דהוחזק כבר הרוב לענין אי' ולשאר מילי מהני נמי לענין ממון ומיישב בזה כמה קושי' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק י' שהבאותי כמה ראיות לדבריו והארכתי בזה יעוש"ה. וא"כ שפיר י"ל בדין זה של הצ"צ והבש"א דאזלי' בת"ר אף בממון דלא כהבית יהודא הנ"ל שהסכים לדינא דאמרי' גם בזה אין הולכין בממון אחה"ר. וראיתי בישוי"ע שהק' במת לאחר ל' אמאי יהא חייב בפדיון שמא טרפה הוא וכשנטרף בתוך ל' פטור לפדותו וא"ל משום דאזלי' בת"ר כו' הא אין הולכין בממון אחה"ר וצ"ל כיון דהתורה אמרה ופדויו מבן חדש תפדה גלתה תורה דאף דיש חשש שמא טרפה הוא מ"מ בעי פדיון ומשום דרוב ולדות אינם טריפות וחייבה תורה לפדות אף שיש חז"מ וכ' דבזה א"ש הא דס"ל להרמב"ם והראב"ד בב' נשים אחת בכרה כו' דחייבין בפדיון משום דיש ב' ספי' לחיובא. וקשה לדעת רוב הפוס' דל"מ ס"ם להוציא ממון כו' ובפרט לפמ"ש התוס' דאף לרב דס"ל הולכין בממון אחה"ר בבכור ל"א בת"ר דהוי ממון שאין לו תובעין וכיון דס"ס לא עדיף מרובא למה יהי' מועיל ס"ס לחייב בפדיון ובזה א"ש כיון דהתורה אמרה ופדויו מבן חדש תפדה אף דיש ס' שמא טרפה הוא ופטור מפדיון וע"כ דהתורה חייבה במקום דיש רובא להחמיר לחייב בפדיון א"כ ה"ה ביש ב' ספי' לחייב בפדיון וכ' דטעם הדבר דמהני בזה ס"ס כו' גם רובא להוציא ממון כו' דבאמת הא דס' בכור פטור מפדיון כו' קשה הא יש מצוה וחיובא על האב לפדות או על הבכור עצמו יש חיובא כו' א"כ נהי דלענין ס' ממון אזלי' לקולא כו' אבל האדם המחייב במ"ע איך יפטור מס' הרי ס' מ"ע לחומרא כו' והנה בס' מעות עניים נחלקו הפוס' כו' אמנם בס' מת"כ לכ"ע א"מ מס' ונ' דהטעם משום דהתורה לא חייבה על הפדיון מס' ודוקא על הודאי וכדאמרי' ממזר ודאי כו'. ומעתה כשיש רובא להחמיר אף דלהוציא ממון ל"מ רובא מ"מ כיון דבכ"מ רובא נהי דמצד חיוב הממון אזלי' לקולא מ"מ חייב מצד קיום המ"ע כיון דרוב כודאי עכ"ד. ובאמת דעת השימקו"ב בשם הרא"ש ב"מ ו' ב' דרוב לא הוי כודאי ומיושב בזה קושי' התוס' שם ד"ה כולם כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. וא"כ לפ"ד השימקו"ב ליכא למימר כהישוי"ע וקושי' הישוי"ע דאמאי חייב בפדיון שמא טרפה הוא כו' ואין הולכין בממון אחה"ר כו' לק"מ לפ"ד הפלאה הנ"ל. ובאמת הישוי"ע בעצמו לעיל ס"א ס"ק ב' כ' ליישב קושי' הנ"ל עפ"י סברת הפלאה הנ"ל והבאותי דבריו בספרי דמשק אליעזר סי' ל' שם ועי"ש עוד בישוי"ע סעי' י"ד מה שהק' ע"ד מב"מ ק"ב א' גבי שוכר או' נתתי כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:

ז נעשה טרפה. עי' ש"ך ס"ק ט"ז שכ' דבס' טרפה וחי יב"ח חייב לפדותו דיצא מצד ס' טרפה כיון דחי יב"ח ועי' בטור האבן סי' י"ב שהביא קושי' השואל די"ל דהש"ך אזיל לשיטתי' דס"ל לעיל סי' נ"ז דמיעוט' דמיעוט' אינם חיים משא"כ לשיטת אחרונים דס"ל דמיעוט גמור הוא א"כ בממון ל"א בת"ר והאריך בזה. וכ' להוכיח דמיעוטא דמיעוטא חיים ולכן מהני יב"ח יעוש"ה. ובאמת לענין בכור בלא"ה ניחא אף אי נימא דהוי מיעוט גמור ל"ש הכא לומר דאין הולכין בממון אחר הרוב לפ"ד הפלאה שהבאתי בס"ק הקודם דהיכא שהוחזק הרוב לענין אי' מהני אף לענין ממון א"כ שפיר מהני הכא הרוב אף לענין ממון כיון דהוחזק כבר רוב זה לענין אי' מהני אף לענין ממון אך ד' הטור האבן שם אתי שפיר דמוכח מהא דס' דרוסה דמיעוטא דמיעוטא חיים וכמ"ש הטור האבן שם וכן ראיתי ביד אברהם שהביא משם ס' מנחה חדשה שחולק על הש"ך ופוטר משום דמיעוט טריפות חיות רק רוב א"ח ואין הולכין בממון אחה"ר והשיג עליו עפ"ד הפלאה הנ"ל וכמ"ש אך הוא השיג על הש"ך עפ"ד הפוס' דס"ל דאדם טרפה חי כו' וא"כ אף אם חי יב"ח פטור מפדיון דהממע"ה עכ"ד. ועי' בספרו נחל איתן פי"ג מהל' גירושין מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר. סי' י"ז ס"ק ס"ה מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף יג

ח מעכשיו. עי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד סי' ט"ז מ"ש לענין א' שטעה ופדה תו"ז שסבר שזמן הפדיון הוא ביום ל' ולכך פדה ביום ל' אם צריך הכהן להחזיר המעות ליד אבי הבן כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' רנ"ח שנשאל אם האב רוצה ליתן לכהן שבעירו שיזכה לכהן אחר שאינו בעירו אם מהני והאריך בזה ופירוש דאין לעשות כן בשום אופן רק יש תקנה ליתן שם לכהן בתורת פדיון ע"י שיחזירנו אח"כ לכהן אחר זה מהני שפיר עכ"ד יעוש"ה:

סעיף טו

ט כשיגדיל. עי' במנ"ח מצוה שנ"ב שכ' דודאי בקטנותו ל"ש חיוב דחש"ו לאו בני מצות נינהו ואני מסופק אם לא פדה אותו האב והוא בעצמו פדה בקטנותו אם יצא וא"צ שוב לפדות עצמו בגדלותו כו' וכן הס' לענין שוטה שנתן בעת שטותו אם נפטר לכשישתפה כו' והניח בצ"ע. ועוד האריך שם בדיני פה"ב ועי' במהר"ם שיק מצוה שצ"ג מ"ש לענין פדיון ע"י כהנת והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יח

י בהג"ה הבן פטור. עי' ש"ך ס"ק כ"ג שכ' דממזר חייב בפדיון הבן. וכן משמע מד' התוס' בכורות מ"ז א' ד"ה ולא תימא דממזר חייב בפדיון אך הצאן קדשים שם כתב דממזר אינו חייב בפדיון ועי' באשכול הל' פה"ב סי' מ"ב בנחל אשכול שם שתמה עליו וכ' דלא ידעתי מנ"ל הא והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה