יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות כלאי בגדים
סימן רצח
סעיף א
א והאידנא. עי' פ"ת ס"ק א' שהביא קושי' בשם תפארת ישראל בפ"ט דכלאים דהא קי"ל דדבר שנאסר במנין אף שבטל הטעם צריך מנין אחר להתירו כו'. ובאמת לק"מ דהא כ' התוס' בביצה ו' א' ד"ה והאידנא דהיכא דליכא רק חששא א"צ מנין אחר כמו בגלוי א"כ במראית העין דהוי רק חששא בעלמא י"ל דדמי לגלוי דהיכא דעברה החששא א"צ מנין אתר וכן ראיתי בערוגות הבושם בקונטרס התשובות סי' י"ג שכ"כ ליישב קושי' זו ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
סימן רצט
סעיף א
א הרוב שהגמלים. עי' בתוס' רע"א במשניות כלאים אות ל"ה ובתשובת רע"א סי' ל"ח וסי' קפ"ט וסי' ר"ז וסי' ר"ט מה שהק' מזה על הר"ן בנדרים נ"ב א' שכ' ליישב ד' הרי"ף גבי פת שצלאו עם בשר כו' דבדבר שי"ל עכשיו היתר לא בטל אף בשא"מ והא הכא דיש לו היתר עכשיו שיוכל ללובשו בלא פשתן ואפי"ה מותר לערבו עם הפשתן עכקוש"י והניח בצ"ע ועי' בתפארת ירושלים שם ובבאר יצחק חיו"ד סי' ו' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה:
ב בהג"ה ל"ש בי' ביטול עי' ש"ך ס"ק א' ועי' בחתם סופר חאו"ח סי' ק"ז וב"ח ו' בחידושיו לע"ז ס"ה ב' ובמי נדה בנדה ס"ב ב' מ"ש והאריכו יבזה יעוש"ה:
סעיף ב
ג אסור. עי' ש"ך ס"ק ב' מה שהק' על המחבר והניח בצ"ע ועי' בתפארת ישראל סוף כלאים בבתי כלאים אות קי"ט מ"ש ליישב קושי' זו יעוש"ה:
סימן ש
סעיף א
א או שטרפן. עי' ט"ז ס"ק א' מ"ש בד' הרמב"ם שאוסר בכל א' מהני תלת בפ"ע והשיג על הב"י וכ"מ בד' הרמב"ם והאריך בזה. ובאמת מבואר להדיא בהרמב"ם פ"י מהל' עדות הל' ג' כהט"ז שכ' וז"ל או שלבש שעטנז שהוא שוע או טוי או נוז ה"ר פסול לעדות מה"ת עכ"ל הרי להדיא דס"ל דבכ"א מהני תלת בפ"ע אסור והיינו כהט"ז ולא כהכ"מ וכן השיג בלח"מ שם על הכ"מ מד' הרמב"ם אלו ועי' ברביד הזהב פ' תצא ד"ה שעטנז שתמה על הכ"מ דאיך נעלם ממנו ד' הרמב"ם אלו ולא ראה ד' הלח"מ שכבר הקדימו בזה ועי' בארצה"ח באו"ח סי' י"א בא"י ס"ק א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ב בהג"ה בב' תכיפות וקשר. והוא דעת הרא"ש שחולק על הרמב"ם וס"ל דבעי' ב' תכיפות וקשירה עי' במעיה"ח קכ"ו ב' שהביא ראי' להרמב"ם מסנהדרין פ"ט גבי זקן ממרא דפריך הגמ' והאיכא ציצית כו' להרמב"ם והאריך בזה ועי' ברביד הזהב שם ד"ה יחדיו ובארצה"ח ס"ק ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן שא
סעיף ו
א תופרין כו'. עי' ט"ז ס"ק ז' מ"ש ליישב דעת הרמב"ם ועי' בס' עונג יו"ט חיו"ד סי' צ"ו מה שהשיג על הט"ז ומ"ש בטוב ליישב ד' הרמב"ם והאריך בזה ועי' בס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' י"ז מ"ש והאריך בזה ומ"ש ע"ד הר"ן פ' גה"נ שכ' דלענין הנאה אף פס"ר שריא כו' ליישב קושי' הטו"א בא"מ בר"ה כ"ח א' והאריך בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' צ"ו מ"ש ע"ד הט"ז ס"ק ח' והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ח
ב לעכו"ם. עי' בנדה ס"א ב' תוס' ד"ה בגד שהק' דלבטל ברובא כו' ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק מ"ש ע"ד התוס' יעוש"ה:
סימן שג
סעיף ב
א אסור להלביש. בטור הביא ד' הרמב"ם שכ' דאם לא ידע הלובש שהוא כלאים והמלביש מזיד המלביש לוקה והלובש פטור והוא מדברי הרמב"ם פ"י מהל' כלאים הל' ל"א וכ"כ הרמב"ם פ"ג מהל' אבל הל' ה' לענין המטמא את הכהן דאם הי' הכהן שוגג וזה שטמאו מזיד ה"ז שטמאו לוקה ועי' בתשובת הרא"ש כלל ב' סי' ט"ז שהק' להרשב"א דמנ"ל להרמב"ם דלוקה המלביש כו' ועי' בכ"מ בהל' כלאים שם ובלח"מ הל' אבל שם מ"ש ליישב ד' הרמב"ם ועי' בביאורי הגר"א ס"ק ג' שהביא מקור לד' הרמב"ם מהתוספתא פ"ג דמכות כו' וכבר קדמו הב"ח בזה וע' בהגהות ציוני מהר"ן על הרמב"ם הל' אבל שם מ"ש בזה ועי' בעונג יו"ט חיו"ד סי' צ"ו שכ' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הגמ' בקידושין מ"ג א' מודה שמאי באו' לחבירו צא ואכול חלב ובועל את הערוה כו' משום דלא גרע משליחות כו' והאריך בזה ועי' במנ"ח מצוה רס"ג אות י"ד שכ' דדוקא המטמא אח הגדול וכן המלביש כלאים לחבירו הגדול דהוא בן מצוה חייב מלקות אבל קטן שאינו בר מנות אינו חייב מטעם זה רק צריך קרא דאמור ואמרת כו' אין לוקין וכ' דמוכח מכאן דהא דקטן הוא לאו בר מצות לא מטעם שאינו בן דעת אלא שאינו מצוה כלל והשיג על הפרמ"ג בפתיחה כוללת באו"ח ח"ב אות ג' שדעתו דעל לאו חייב הקטן אלא שאין לו דעת ובמצוה תקנ"א אות ב' כ' להסתפק בזה ומשמע שם דאינו ברור לו דין זה ועי' בעונג יו"ט שם שכ' בפשיטות דהמלביש את הקטן נמי עובר כיון דשני האי לאו דכלאים משארי לאוין כו' דלוקה המלביש א"כ איכא למימר דהמלביש אח הקטן נמי חייב ודמי ללאו דהקפה דאמרי' בנזיר נ"ז דהמקיף את הקטן חייב כו' וה"נ גבי כלאים כו' ולא משום ליתא דקטן כמו בשאר איסורין אלא דהמלביש גופי' עביד אי' ומפ"ז פ' דאסור להציע בגד שיש בו כלאים אחת הקטן ואף דאי' הצעה הוי רק מדרבנן ולדעת הרשב"א באי' דרבנן מאכילין לקטן בידים כו' דהכא לאו משום ליתא דקטן אלא דהמלביש גופי' עביד אי' והביא ראי' לזה מביצה י"ד א' דפריך הגמ' והתניא לא יעלה עליך כו' וכ' דאפשר עוד דהמשלח הבגד בשביל שיהא ראוי לקטן דמי למלבישו כו' והאריך בזה ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד סי' י"ט שכ' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד התוס' פ' שמיני דיש אזהרת גדילים על הגדולים אף במקום דליכא לפ"ע רק אם האוכל הוא שוגג אז חייב המאכיל עליו כו' והאריך בזה והביא דכ"כ נמי במהרי"ט אלגזי בספרו קדושת יו"ט סי' נ"ז יעוש"ה ועי"ש עוד במנ"ח מצוה תקנ"א שכ' להסתפק אם נאמר דכלאים דחוי' דעשה דוחה ל"ת אי חבירו יכול להלביש בטלית כלאים בציצית אם הלובש ידע שהוא כלאים כיון דאין המלביש עובר רק משום לפ"ע וכאן ל"ש לפ"ע דהלובש אינו עובר רק עושה מצוה אך באי' אם הוא כלאים א"כ המלביש עובר בלאו כו' א"כ ה"נ כיון דיכול לקיים שידוע לחבירו אסור להלבישו רק אם ידוע לחבירו כו' וגם אפשר מ"מ כיון דיכול הלובש ללובשו אף דדחוי' מ"מ אין המלביש עובר עכ"ד: