יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות עבודה זרה · סימן קמה
סעיף א
א אבני הר כו'. עי' ש"ך ס"ק א' שכ' ליישב דעת הרמב"ם דבש"ס מ"ו א' מספקא אי בני ר' חייא דהיינו חזקי' שרי ור"י אסר או אפכא ובירושלמי פ' כל הצלמים הל' ו' איתא בהדיא דחזקי' שרי ור"י אסר וא"כ לא שבקי. מאי דפשיטא לירושלמי משום מאי דמספקא לש"ס דילן ועוד דהרי ר"י גופי' חיבר הירושלמי וא"כ ע"כ ר"י עצמו או' שהוא איסר וא"כ הדבר ברור דקי"ל כחזקי' דשרי עכ"ד ותי' הב' תמוה וכמו שתמה בבאר יעקב דהא הרמב"ם כ' בפ"א מהל' יו"ט הל' ד' חוץ מן הוצאה כו' שאינו לצורך האכילה כו' והראב"ד בהשגות כ' וז"ל בירושלמי איתא לא תאסור ולא תשתרי וכ' ה"ה וז"ל ועי' בירושלמי כו' כך הוא בעי קומי ר"י אמר לא תאסור ולא תשתרי כו' ואע"ג דר"י בירושלמי ק"א לא תאסור ולא תשתרי לא סמך עליו רבינו כיון דבגמרתינו ר"י עצמו השוה כמ"ש כו' אבל לדעת הרמב"ם זה ליתא וע"כ אף דפליגי בד' ר"י עצמו אף שהוא חיברו הל' כבבלי א"כ האיך כ' הש"ך להרמב"ם סברא הנ"ל אע"כ כתי' הא' של הש"ך דהיכא דמספקא לי' לש דילן ובירושלמי פשיטא לי' דהל' כירושלמי וכ' עוד ראי' דלכל הפוס' מבואר היכי דמחייב עצמו בשטר אף בדבר שלא נתחייב לו מעולם חייב לשלם לו וכר"י ר"פ הנושא כו' ואע"ג דבירושלמי מבואר להדיא אליבא דר"י דאינו חייב לשלם וכמ"ש התוס' כתובות ק"ב כו' קשה דר"י אדר"י א"ו העיקר כתי' הא' של הש"ך וכ' דמש"ה ראוי לפסוק כר"ש נגד ר"מ אע"ג דבעירובין מ"ו ב' מספקא לי' אליבא דר"י מ"מ כיון דבירושלמי רפ"ג דתרומות פשיטא לי' דהל' כר"ש נקטינן כהירושלמי אבל יש לעי' בהא דפ' הרמב"ם פ"ד מהל' טומאת צרעת כר"מ בנגעים פ"ד מ"ד מטעם דיש לפסוק לחומרא כר"מ כיון דלא אפשטא בעירובין אי הל' כר"מ או כר"ש אע"ג דבירושלמי הנ"ל פשיטא לי' דהל' כר"ש כו' וי"ל כו' מטעם שכ' התויו"ט פ"ג דכלים מ"ב בשם מהרי"ק דהנהו כללים דהל' כמר לגבי מר לא אמרו על הדינים הבלתי נהוגים בדורינו כו' א"כ י"ל להכי פ' כר"מ לחומרא כו' ועוד ראי' נגד תי' הב' של הש"ך מהא דפ' הרמב"ם פ"א מהל' חגיגה דעולת ראי' מה"ת כל שהו וכר"ל בחגיגה ז' א' והא הוי נגד ר"י ועכצ"ל כיון דלש"ס דילן אינו מפרש בד' ר"י דמעה דאורייתא אמרי' שגם ר"י מודה בהא אע"ג דבהדיא איתא בירושלמי רפ"ק דפאה דמדאורייתא בעי' מעה וס"ל להרמב"ם דהבבלי מחולק עם הירושלמי כו' נמצא מוכת אף דמחולקים בד' ר"י גופי' ור"י חיבר הירושלמי אפי"ה פ' כהבבלי ודלא כתי' הב' של הש"ך הנ"ל ועוד צ"ע דהא הרמב"ם פ' כר"י בגיטין ע' ב' דאמר אין כותבין אלא לכשישתפה ובירושלמי אות ל"ו לר"ל הכי ור"י שם ס"ל כר"ל בש"ס דילן דכותבין לאלתר וא"כ כיון דמחולקין הש"ס דילן והירושלמי אליבא דר"י ה"ל לפסוק כהירושלמי אליבא דר"י לד' הש"ך הנ"ל מכל זה נ' כתי' הא' של הש"ך והביא בשם חכם א' שהק' ע"ז מהא דאיתא באה"ע סי' ט"ו סעי' י"ב אבל בת בנו כו' אין להם הפסק ולהרמב"ם יש להם הפסק וכ' הבאר הגולה דדעת הרמב"ם לפסוק להקל כיון דהוא איבעי' בש"ס דילן אע"ג דבירושלמי פשיטא לי' לאי' דאוסר לאברהם אבינו בכל נשי ישראל מה"ט א"כ מוכח דלא כתי' הא' הנ"ל וכ' אמנם המעי' שם בח"מ ובב"ש יראה דדעתם דמפרשים הטעם דאסור בכל נשי ישראל משום כלת בנו א"כ הש"ס ירושלמי ובבלי לא פליגי אהדדי אך הק' דהא ע"כ ליתא נמי לתי' הא' דהא פ' הרמב"ם פ"א מהל' ביכורים כר"ל דק"פ לאו כקנין הגוף דמי ופ' נמ' דמביא ביכורי אשתו אפי' מתה ובש"ס דילן בגיטין מ"ז ב' איתא ב' לשונות ומותיב ר"ל לר"י מתה אין לא מתה לא והוא נגד הלשנא דמשני התם שאני דכתיב ולביתך ועכצ"ל התם דב' לשונות הם ולחד לשנא אמרי' לר"ל דוקא מתה אבל בחי' לא ור"י ס"ל בין בחי' ובין במתה הרי מבואר להדיא דס"ל כהך לישנא בש"ס דילן דס"ל לר"ל מתה אין לא מתה לא וה"ל לפסוק כפשיטות הירושלמי וצ"ע. וגם תי' א' של הש"ך נדחה בזה כיון דש"ס דילן מסופק אי ר"י פליג עם ר"ל בזה הדין ולהירושלמי מפשט פשיטא לי' דפליג ור"י גופי' חיבר הירושלמי ה"ל לפסוק כהירושלמי אע"ג דפ' בזה כר"ל מ"מ הא בהא תליא ומדר"י נשמע לר"ל והברכת הזבח בעירכין כ"ו ב' כ' דהרמב"ם ס"ל דר"ל קבלה מר"י והוא דוחק עכ"ד ואכ"מ להאריך בזה. ועי' במקמ"ח מ"ש והאריך הרבה בדינים שבסי' זה יעוש"ה: