אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות ספר תורה › סימן ער

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות ספר תורה · סימן ער

הלכות ספר תורה

סעיף א

א על כל איש. עי' רמב"ם בס' המצות מצוה י"ח שכ' שיהא כל איש כותב ס"ת לעצמו כו' ולבסוף לאחר תשלום מנין מ"ע שאין הנשים חייבות בהן וכ' דמצוה י"ח אין הנשים חייבות בהן הרי דס"ל להרמב"ם דאין נשים חייבות במצות כתיבת ס"ת וכ"כ בחינוך מצוה תרי"ג דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת שכ' וז"ל ונוהגת בכ"מ ובכ"ז בזכרים שהם חייבים בת"ת וכ"כ לכתוב אותה ולא הנקבות והעובר ע"ז כו' בטל מ"ע זה ועונשו גדול כי הוא סיבה בכתיבתה ללמוד מצות התורה עכ"ל. והנה מד' החנוך אלו מוכח דס"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא משום לימוד בתורה כדי ללמוד בה ומש"ה ס"ל דאין הנשים חייבות במצות כתיבת ס"ת כיון שאינם חייבות בת"ת. וכן ס"ל להרא"ש בה"ל סי' א' דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה שכ' וז"ל אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותם בבתי כנסיות לקרות בהם ברבים ומ"ע על כל איש מישראל אשר ידו משיג לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמ' ופוס' להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה הוא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את ב"י שימה בפיהם וע"י הגמ' ופוס' ידע פי' המצות כו' לכן הם הספרים שאדם מצווה לכותבם כו' עכ"ל והובא דבריו בטור הרי דס"ל נמי דמצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה וכהחינוך. ועי' בשאגת ארי' סי' ל"ה שהק' על הרמב"ם מנ"ל דאין הנשים חייבות ואפי' לפ"ד הרא"ש מ"מ הא כ' רבוותא דנשים מברכות בה"ת הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגת בהן כו' ואי משום שאינן חייבות בהרבה כגון מ"ע שהז"ג וכיוצא בהן א"כ יכולנו לפטור את כל העולם מדין מצות כתיבת ס"ת שהרי הרבה מצות שאינו נוהג בישראל אלא בכהנים ואפי' בכהן הדיוט כו' אלא בכה"ג והרבה מהן מצות המלך ואינו נוהג בכל אדם אע"כ הא לאו חלתא היא א"כ ה"נ אין לנו טעם לפטור את הנשים ממצוה זו וכ"ש לפמ"ש דאין מצות כתיבת ס"ת תלוי כלל במצות ת"ת דאין לנו ראי' מדנשים פטורים מת"ת שהם פטורים מכתיבת ס"ת עכקוש"י. ובאמת לק"מ דמ"ש א"כ לפטרו נמי אנשים ישראלים כו' לא דמי נשים לישראל דנהי שאין מצות כהנים נוהגת בישראל מ"מ קבלו עליהם ערבות בעד הכהנים וכמבואר בסוטה ל"ז ב' שקבלו ישראל ערבות בעד כל התרי"ג מצות וא"כ י"ל דמש"ה הן חייבים בלימוד מצות הכהנים כדי שידעו במה נתחייבו ונשתעבדו כערב אבל נשים אינן בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש פ"ג דברכות סי' י"ג וא"כ ל"ש לומר בהן שחייבין ללמוד מצות שאין נוהגת בהן ושפיר איכא למפטרינהו מטעם זה ממצות כתיבת ס"ת וכמ"ש החינוך הנ"ל. ולא ראה הש"א ד' החינוך שכ' בהדיא דנשים אינן חייבות במצות כתיבת ס"ת וכ' הטעם דמצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה וכיון דנשים פטורות מת"ת מש"ה פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת. וכן ראיתי בנחל איתן פ"ז מהל' ס"ת שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א וכ' עוד להביא ראי' דמצינו חשיבות לאיש מחמת לימוד מאשה מד' התוס' קידושין כ"ד א' ד"ה אלא שכ' אהא דאיתא בתו"כ אם גאל יגאל כו' לרבות את האשה דס"ד דהואיל דכתיב בי' במעשר למען תלמד ליראה ודרשי' מיני' בספרי גדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהה בירושלים והו"א דאשה דלאו בת לימוד היא ליתא בדיני מעשר להכי אצטריך לרבויי ע"כ ואם איתא כד' הש"א תקשי דאכתי אמאי אצטריך לרבויי אשה דהא היא ג"כ הויא בת לימוד מצות הנוהגת בהו ואין חשיבות בלימוד דאיש יותר מבלימוד דאשה דבאשה ג"כ איכא בירושלים מה שאין נוהג בהם אלא מדאמרי' דלמען תלמד שייך באיש טפי מבאשה כדאמרן עכ"ד. וכעת ראיתי בכתב סופר חיו"ד סי' קכ"ט שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א הנ"ל ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ל"ז מ"ש בטוב ליישב קושי' הש"א והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' החינוך הנ"ל שמבואר להדיא דנשים אינן חייבות במצות כתיבת ס"ת דמצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד וכיון דנשים פטורות מת"ת פטורות נמי ממצות כתיבת ס"ת שהרי לא הביאו ומה שהק' הש"א שם סי' ל"ו על הרא"ש הנ"ל דא"כ אם יש לו ס"ת בכל ענין שיהי' כיון שיכול ללמוד ממנה קיים מצוה זו א"כ אמאי אמר רבה בסנהדרין כ"א ב' אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב בשלו הרי יכול ללמוד מס"ת זו שהניחו לו אביו מדמצוה לכתוב משלו מוכח דמצות כתיבת ס"ת היא מצוה בפ"ע ולא תליא בלימוד עכקוש"י. כבר הרגיש החינוך שם בזה וכ' וז"ל וצונו האל ב"ה שיהי' לכ"א וא' מב"י ס"ת מוכן אצלו שיוכל לקרות בה תמיד ולא יצטרך ללכת אחרי' לבית חבירו ואע"פ שהניחו לו אבותיו למען ירבו הספרים בינינו ויוכל להשאיל מהן לאשר לא תשיג ידו לקנות וגם למען יקראו בספרים חדשים כל א' מישראל פן תקוץ נפשם בספרים הישנים שהניחו להם אבותיהם עכ"ל. הרי דהרגיש בקושי' הש"א ומיישב בטוב ולא ראה הש"א ד' החינוך אלו וכ"כ בנחל איתן שם דהש"א לא ראה ד' החינוך שמיושב בטוב. עוד כ' הש"א שם סי' ל"ה דאין להביא ראי' להרמב"ם מפ' השולח מ"ה ב' ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן מין עכו"ם ועבד אשה וקטן כותי וישראל מומר פסולין שנא' וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה והשתא הא דתפילין שכ' נשים ועבדים פסולין א"ש דהא אינן בקשירה דמ"ט שהז"ג הוא כו' אבל לענין ס"ת אי ס"ד דנשים חייבות בכתיבת ס"ת כו' מנלן דפסולין לכתיבה דאין לנו ללמוד מתפילין כו' דשאני תפילין שאינו במצות הנחתן אבל במנות ס"ת הן מצווין עלי' דבשלמא אינך דקאחשיב להו דפסולין לכתוב כו' כמו נכרי וקטן כו' י"ל דילפי' ס"ת מתפילין דכמו דאין ראוין לכתוב תפילין מהיקשא דוקשרתם וכתבתם ה"נ אין ראוין לכתוב ס"ת מה"ט גופי' כו'. אבל לענין נשים ועבדים אין לנו ללמוד ס"ת מתפילין דש"ה שאינן בקשירת תפילין הלכך אינן בכתיבה אבל במצות ס"ת הא איתנהו ותהא כתיבתה נמי כשר בהן א"ו דנשים ועבדים פטורים ממ"ע דכתיבת ס"ת והשתא דמי לתפילין דגלי קרא דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ה"ה דאיכא למילף לכתיבת ס"ת מיני' שיהא נשים ועבדים פסולין לה מה"ט אבל אין זה ראי' כלל דהא נשים ועבדים דפסולין נמי לכתיבת מזוזה אע"ג דחייבין במזוזה כו' וע"כ דה"ט דפסולין לכתיבת מזוזה משום דהני קראי דוכתבתם במזוזה כתיב ודרשי' כל שאינו בוקשרתם דתפילין אינו נמי בוכתבתם במזוזה דסמוכי קראי אהדדי וא"כ ילפי' לס"ת ממזוזה דאע"ג דחייבין במזוזה פסלן קרא לכתבן מהיקשא ה"נ פסולין לכתיבת ס"ת אע"ג דאיתנהו במצות ס"ת עכ"ד. ויש לדחות דבריו וכמ"ש בנחל איתן שם דל"ד למזוזה דמזוזה אין חיוב כתיבה על בעה"ב רק לקבוע אותה על מזוזת ביתו ויכול לקנות הכתיבה כבר וקיים שפיר המצוה בקביעות ומש"ה לא תליא חיוב קביעתה בראוי לכתוב ושפיר חייבה רחמנא לנשי לקובעה אע"ג דאין ראוי' לכתוב אבל גבי מצות ס"ת עיקר המצוה היא הכתיבה ואינו יוצא בלקיחתו הכתובה מאחר וא"כ כיון דקי"ל דנשים פסולות לכתיבת ס"ת איך אפשר שיהי' חייבות במצות כתיבתה ואיך יקיימו אותה וגם אם יצוו לשליח לכתוב לא הוי השליח כמותן כיון דאין יכולין לכתוב בעצמן וכדאיתא בנזיר י"ב ב' לא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד כו' עכ"ד. ולפ"ד שפיר מוכח מהא דגיטין מ"ה ב' דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת וכ"כ בשם ארי' שם ומפ"ז כ' נמי דיש להוכיח מהא דגיטין הנ"ל דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת והאריך בזה וכ"כ בכתב סופר שם ובנחל אשכול הל' ס"ת סי' י"א אות י"ד כהנחל איתן והשם ארי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' באמרי בינה חאו"ח סי' י"א שכ' נמי כהנחל איתן והש"א והביא דכן מבואר בפנים יפות פ' ואתחנן והאריך בזה. ועי' במנ"ח שם שכ' נמי כהנחל איתן והש"א והאריך בזה וכ' דאף להמח"א הל' שלוחיו סי' י"א שכ' דאף בהני דלאו בני שליחות נינהו מ"מ פועל עדיף היינו דוקא התם דהתורה מיעטה מגזיה"כ אמרי' שפיר דפועל ידו כיד המשלח כו' אבל היכא דהחסרון מצד המשלח דהוא א"י למעבד אדרבה הא דאמרי' ידו כידו מגרע גרע דידו א"י לעשות זאת ול"ש לומר פועל עדיף עכ"ד. ועי' בסוף הס' בקונטרס קומץ שם שהביא ראי' לזה מד' התוס' תמורה ד' ב' ד"ה קתני כו' והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ח ס"ק מ"ש להשיג על המח"א והעלותי דאין חילוק בין פועל לשליח והארכתי בזה יעוש"ה א"כ בלא"ה ניחא ד' הנחל איתן והש"א והכתב סופר הנ"ל ועי' עוד בספרי דברי אליעזר סי' א' ס"ק י' מ"ש בזה יעוש"ה. ועי' בשו"ת סת"ם הל' ס"ת סי' ע"ד שהביא בשם חכם א' שכ' נמי לדחות ד' הש"א כהנחל איתן והכתב סופר כוהשם ארי' והנחל אשכול הנ"ל וכ' הוא דד' הש"א נכונים כו' והאריך בזה ומסיק דבשכר מהני אף במה דלא מצי עביד וא"כ יכולה לשכור סופר ולכתוב עכ"ד יעוש"ה והיינו דלא כהמנ"ח הנ"ל שכ' דאף להמח"א לא מהני כאן ועי"ש עוד בשם ארי' מ"ש ליישב עפ"ד הש"א שם שהק' על הרמב"ם מהא דאמרי' בקידושין ל"ד א' דהא דתנן כל מ"ע שאהזמ"ג נשים חייבות לאו כללא הוא דהרי ת"ת ופ"ו ופדיון הבן דנשים פטורות אע"ג שאהזמ"ג ולמה לא חשיב גמי הא דמ"ע דכתיבת ס"ת כו' והוכיח מזה דנשים חייבות במ"ע דכתיבת ס,ת וכ' דמש"ה לא חשיב הך מ"ע דכתיבת ס"ת משום דא"א לקיים להם מ"ע זאת לא ע"י עצמם ולא ע"י שלוחם כו' והתם לא קחשיב רק מצוה דיש בידם לעשותה ועכ"ז פטורים כו' עכ"ד. ולפ"ד החינוך הנ"ל בלא"ה לק"מ דמ"ע דכתיבת ס"ת הוא בכלל ת"ת ות"ת קחשיב לי' התם והש"א כ' שם דזה דוחק הוא דהא ודאי ב' מילי נינהו היינו לפי שיטתו דסי' ל"ו הנ"ל אבל לפ"ד החינוך הנ"ל לק"מ וכמ"ש וא"כ שפיר י"ל דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת וכהרמב"ם והחינוך ודלא כהש"א הנ"ל דהוכיח מכח קושי' הנ"ל דנשי חייבות ועי"ש עוד בנחל איתן ובכתב סופר ובבאר יצחק חיו"ד סי' י"ט מ"ש ליישב קושי' הש"א הנ"ל והאריכו בזה. ועי"ש עוד בש"א שכ' די"ל דמ"ע של כתיבת ס"ת הוי מ"ע שהזמ"ג דנשים פטורות משום דאסור לכתוב בשבת ויו"ט כו' והאריך בזה ומסיק דהעיקר כהרמב"ם הנ"ל דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ח וכן משמע פשט ד' המחבר והרמב"ם פ"ז מהל' ס"ת הל' א' ומד' הסמ"ג עשין כ"ד שכ' מ"ע על כל איש מישראל לכתוב כו' משמע דוקא איש חייב אבל אשה פטורה ממ"ע דכתיבת ס"ת. ועי' בקובץ על הרמב"ם שם שדייק נמי כן מד' הרמב"ם אלו והביא דכ"כ בבר"י סי' ר"ע שכ"כ הרמב"ם בס' המצות ומוכת כן מד' הסמ"ג עשין כ"ד וכ"נ עיקר לדינא דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת וכהרמב"ם בס' המצות והחינוך הנ"ל וכדמשמע נמי מד' המחבר והרמב"ם והסמ"ג הנ"ל וכ"פ הנחל איתן והמנ"ח והכתב סופר והשם ארי' ודלא כהש"א הנ"ל וכן עיקר. ועי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג שכ' נמי בפשיטות דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת דכתיב ולמדה את ב"י ולא בנות ישראל ונשים פטורות מלימוד ועי' בס' מהר"י הכהן מהדו"ת הל' ס"ת אות א' ובס' בית הלוי ח"א סי' מ"ש והאריכו בזה ועי' בש"א סי' ל"ו שהוא בעצמו כ' דבזמה"ז יש לפטור נשים ממ"ע דכתיבת ס"ת ומ"ש שם דבזמה"ז אין שום מצוה דכתיבת ס"ת דאפי' בימי האמוראים לא הי' בקיאים בחסרות ויתירות כדאמר בקידושין ל' כו' והרי ס"ת שחסר או יתר אפי' אות א' פסולה אין בידינו לקיים מצוה עכ"ד עי' במנ"ח שם שכ' ליישב זה דיש ב' מיני חסרות ויתירות א' דע"י החסר או יתיר נשתנה פירוש התיבה או יוכל להשתנות כו' דכתיב בסכת חסר וע"י זה דרשי' דסוכה שתחת הבית פסול או שתים כהלכתן דסכך חסר משמע אחד א"כ בכתב מלא משתנה הדין דסוכה ולא משמע להיפך או כדומה קרנות מלא או חסר כו' וכן נפשות מלא או חסר ל"מ למאן דס"ל יש אם למסורת א"כ במלא או חסר או להיפך מהפך דברי אלקים חיים כי נשמע הרבה דינים היפך הדין האמת אלא אפי' למאן דס"ל יש אם למקרא ואין הדין משתנה עכ"פ כיון דנמסר לנו דיהי' נכתב כך היפך המקרא כגון סכת חסר אע"פ דנקרא מלא והדין הוא לפי הקריאה עכ"פ המסורות הי' כך או קרנות קרן אחד כו' א"כ משתנה פי' הכתיבה ע"י חסר או יתר בודאי הס"ת פסולה כו' וזה ודאי לא נשכח כלל כו' דנוגע למ"ע של כתיבת ס"ת וח"ו שיתבטל מ"ע ע"י שכחה. אך יש חסרות ויתירות דאין משתנה פי' התיבה ע"י זה כגון אהרן בפ' תצוה דיש מסורות דנכתב מלא בוא"ו כו' וזה שכחו כו' וזה דלא נשתנה כלל אינו מזיק למצוה זו ויוצאים בכתיבה זו המצוה בשלימות כו' עכ"ד ודבריו נכונים. ועי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג מ"ש ליישב קושי' זו ועי"ש עוד בש"א סי' ל"ד מה שהק' על הרמב"ם בהל' ס"ת שם והניח בצ"ע ועי' במעין החכמה קל"ט ב' מ"ש ליישב בטוב והאריך בזה. ועי' בנחל איתן שם ובהגהות יד איתן על הרמב"ם מ"ש ליישב קושי' הש"א עי"ש עוד בש"א ובמעין החכמה ובכתב סופר וברביד הזהב פ' וילך ובמהר"ם שיק שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' בתו"ת בסנהדרין שם שכ' דהא דאמר רבה מצוה לכתוב שלו שנא' כתבו לכם דמיתורא דלכם דריש דמשמע משלכם בעי' וכ' מטעם זה דאין לו להקדיש הס"ת לצבור אלא א"כ כותב אחרת לעצתו דכיון שהקדישה הרי היא של הקדש ולאו שלו ואינו יוצא בזה ידי מ"ע דכתבו לכם שלכם בעי' כמו בד' מינים שאין אדם יוצא בשל חבירו מדכתיב ולקחתם לכם וכן אם נאבדה נתבטלה המצוה וצריך לכתוב אחרת כו' עכ"ד. ועי' בפרדס דוד פ' תצא שחולק עליו והוכיח מד' הרמב"ם דאף אם נאבדה יצא וא"צ לכתוב אחרת ועי' בפ"ת ס"ק ג' שהביא בשם הבני יונה שחולק נמי על התו"ח ועי' בקובץ שם שכ' ע"ד התו"ח ונ' דעכשיו שנוהגין כן היינו משום דלב ב"ד מתנה דאע"ג דאקדשינהו יקראו על שמם ומצוה שלהם היא ולא מסרם לצבור אלא לקרות בהם ושלא למכרם כלל אבל לעולם שם בעלים עליהם עכ"ד. ועי"ש עוד בפרדס דוד ובמנ"ח ובבאר יצחק שם ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ס"ג וס' אורח לחיים חיו"ד סי' י"ט מ"ש לענין כתיבת ס"ת אם יוצאין בשותפות והאריכו בזה ומד' התו"ח הנ"ל מבוא דס"ל דאין יוצאין בשותפות דהא כשמקדיש לצבור גם הוא שותף בו א"ו דס"ל דאין יוצאין בשותפות וכ"כ בחידושי רע"א דמוכח כן מד' התו"ח. ועי' בנחל אשכול שם שהביא תשובת הגאון ר' אברהם ברודא שהאריך בדין זה אם יוצאין בשל שותפות ובד' התו"ת הנ"ל וכ' לבסוף דכך פסקתי הלכה למעשה מי שאין יכולת בידו סומך על ס"ת של קהל כיון דבלא"ה להרא"ש יוצא בזה"ז בספרים אחרים ואף לב"י וב"ח שכ' אף לרא"ש מצות כתיבת ס"ת במקומה עומדת מ"מ יוכל לסמוך על שותפות של הקהל ומי שיש לו יהדר לכתוב לו ס"ת בפ"ע ותע"ב עכ"ד. ועי' במשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס מעלות המדות מ"ש לענין אם אחד כתב ס"ת עבור חבירו בלי ידיעתו אם חבירו יוצא דהוי זכות גמור או לאו והאריך בזה וכ' שם דהיכא דניתן לו מתנה דמי להניחו לו אבותיו כו' יעוש"ה. ועי"ש עוד במנחת חינוך מ"ש והאריך בזה ועי' בשו"ת סת"ם סי' ט"ו מ"ש לענין אם מכרו ס"ת כו' והאריך בזה וכ' דאינו יוצא רק צריך לכתוב לו אחרת ואח"כ בדין אם נאבדה אי צריך לכתוב אחרת כו' והביא ראי' לכאן ולכאן והאריך בזה ולא הביא ד' התו"ח הנ"ל שכ' בהדיא דאם נאבדה נתבטלה המצוה ובסי' ט"ז שם הביא ד' הח"צ סי' קכ"ג שכ' דאסור להכריז בביהכ"נ על מכירת ס"ת כו' והשיג כליו וכ' דנעלם ממנו משנה בבכורות ל"א כל פסולי המוקדשין כו' נמכרין באטליז כו' חוץ מן הבכור כו' והאריך בזה ובסי' י"ד שם מ"ש ע"ד הנ"י שכ' דאם שכר לכתוב לו ס"ת שיצא כו' והאריך בזה ובסי' י"ג שם מ"ש ע"ד הטור שכ' דה"ה שאר ספרים דאסור למכור כ"א ללמוד תורה ולישא אשה כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"ו הביא ד' הרמב"ם פ"א מהל' ס"ת הל' ג' כו' והק' עליו והאריך בזה ליישב ועי' באיל המלאים פ"ב אות ו' שכ' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הצל"ח בברכות ס"ב כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ב כדי לקנות. עי' בישוי"ע שכ' דיש ב' טעמים בזה כו' ומ"ש בד' הגמ' מנחות ל' הלוקח ס"ת כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ג בהג"ה כחוטף כו'. עי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג שהביא ד' רש"י שכ' דמצוה מן המובחר לא קיים והק' עליו וכ' לחלק דודאי מי שכותב ס"ת כדי למכור וקנה אדם ממנו ואדעתא דהכי כתב הסופר א"כ למ"ד יש ברירה הוי כהוברר דכתבו אדעתא דידי' ואנן מספקא לן אי יש ברירה מש"ה פירש"י מצוה מן המובחר לא קיים אבל שקנה ס"ת מאיש שלא כתב אדעתא דהכי למכור בודאי לא קיים שום מצוה אא"כ הגיה אות אחת בה עכ"ד:

סעיף ב

ד האידנא. עי' ט"ז ס"ק ד' וש"ך ס"ק ה' שהביאו ד' הדרישה שכ' דבזה"ז כיון דאין לומדין מן הס"ת ליכא בזה מצות כתיבת ס"ת כו'. ועי' בשו"ת סת"ם סי' י"ז שהק' על הדרישה מסנהדרין כ"א ב' אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו כו' וכ' ליישב והאריך בזה וכ' אח"כ מיהו לדינא נ' כהט"ז והש"ך כו' והאריך בזה ועי' במהר"י הכהן מהדו"ת הל' ס"ת אות א' שכ' דהוי ב' מצות ת"ת לחוד ולקרות לחוד כו' וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ש אי דרשי' טעמא דקרא כו' וכ' דיש נפ"מ כו' והאריך בזה. ובאות ב' שם כ' לענין כתיבת ס"ת ע"י שלית כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' רנ"ד שכ' נמי ע"ד הרא"ש הנ"ל דתליא אי דרי' שטעמא דקרא כו' ומ"ש ע"ד הרמב"ם בריש הל' ס"ת והאריך הרבה בזה ועי' בעצ"ל וברביד הזהב פ' וילך ד"ה ועתה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה