יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות ספר תורה
סימן ער
סעיף א
א על כל איש. עי' רמב"ם בס' המצות מצוה י"ח שכ' שיהא כל איש כותב ס"ת לעצמו כו' ולבסוף לאחר תשלום מנין מ"ע שאין הנשים חייבות בהן וכ' דמצוה י"ח אין הנשים חייבות בהן הרי דס"ל להרמב"ם דאין נשים חייבות במצות כתיבת ס"ת וכ"כ בחינוך מצוה תרי"ג דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת שכ' וז"ל ונוהגת בכ"מ ובכ"ז בזכרים שהם חייבים בת"ת וכ"כ לכתוב אותה ולא הנקבות והעובר ע"ז כו' בטל מ"ע זה ועונשו גדול כי הוא סיבה בכתיבתה ללמוד מצות התורה עכ"ל. והנה מד' החנוך אלו מוכח דס"ל דמצות כתיבת ס"ת הוא משום לימוד בתורה כדי ללמוד בה ומש"ה ס"ל דאין הנשים חייבות במצות כתיבת ס"ת כיון שאינם חייבות בת"ת. וכן ס"ל להרא"ש בה"ל סי' א' דעיקר מצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה שכ' וז"ל אבל האידנא שכותבין ס"ת ומניחין אותם בבתי כנסיות לקרות בהם ברבים ומ"ע על כל איש מישראל אשר ידו משיג לכתוב חומשי תורה ומשנה וגמ' ופוס' להגות בהן הוא ובניו כי מצות כתיבת התורה הוא ללמוד בה כדכתיב ולמדה את ב"י שימה בפיהם וע"י הגמ' ופוס' ידע פי' המצות כו' לכן הם הספרים שאדם מצווה לכותבם כו' עכ"ל והובא דבריו בטור הרי דס"ל נמי דמצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה וכהחינוך. ועי' בשאגת ארי' סי' ל"ה שהק' על הרמב"ם מנ"ל דאין הנשים חייבות ואפי' לפ"ד הרא"ש מ"מ הא כ' רבוותא דנשים מברכות בה"ת הואיל וחייבות ללמוד מצות הנוהגת בהן כו' ואי משום שאינן חייבות בהרבה כגון מ"ע שהז"ג וכיוצא בהן א"כ יכולנו לפטור את כל העולם מדין מצות כתיבת ס"ת שהרי הרבה מצות שאינו נוהג בישראל אלא בכהנים ואפי' בכהן הדיוט כו' אלא בכה"ג והרבה מהן מצות המלך ואינו נוהג בכל אדם אע"כ הא לאו חלתא היא א"כ ה"נ אין לנו טעם לפטור את הנשים ממצוה זו וכ"ש לפמ"ש דאין מצות כתיבת ס"ת תלוי כלל במצות ת"ת דאין לנו ראי' מדנשים פטורים מת"ת שהם פטורים מכתיבת ס"ת עכקוש"י. ובאמת לק"מ דמ"ש א"כ לפטרו נמי אנשים ישראלים כו' לא דמי נשים לישראל דנהי שאין מצות כהנים נוהגת בישראל מ"מ קבלו עליהם ערבות בעד הכהנים וכמבואר בסוטה ל"ז ב' שקבלו ישראל ערבות בעד כל התרי"ג מצות וא"כ י"ל דמש"ה הן חייבים בלימוד מצות הכהנים כדי שידעו במה נתחייבו ונשתעבדו כערב אבל נשים אינן בכלל ערבות כמ"ש הרא"ש פ"ג דברכות סי' י"ג וא"כ ל"ש לומר בהן שחייבין ללמוד מצות שאין נוהגת בהן ושפיר איכא למפטרינהו מטעם זה ממצות כתיבת ס"ת וכמ"ש החינוך הנ"ל. ולא ראה הש"א ד' החינוך שכ' בהדיא דנשים אינן חייבות במצות כתיבת ס"ת וכ' הטעם דמצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד בה וכיון דנשים פטורות מת"ת מש"ה פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת. וכן ראיתי בנחל איתן פ"ז מהל' ס"ת שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א וכ' עוד להביא ראי' דמצינו חשיבות לאיש מחמת לימוד מאשה מד' התוס' קידושין כ"ד א' ד"ה אלא שכ' אהא דאיתא בתו"כ אם גאל יגאל כו' לרבות את האשה דס"ד דהואיל דכתיב בי' במעשר למען תלמד ליראה ודרשי' מיני' בספרי גדול מעשר שמביא לידי תלמוד כששוהה בירושלים והו"א דאשה דלאו בת לימוד היא ליתא בדיני מעשר להכי אצטריך לרבויי ע"כ ואם איתא כד' הש"א תקשי דאכתי אמאי אצטריך לרבויי אשה דהא היא ג"כ הויא בת לימוד מצות הנוהגת בהו ואין חשיבות בלימוד דאיש יותר מבלימוד דאשה דבאשה ג"כ איכא בירושלים מה שאין נוהג בהם אלא מדאמרי' דלמען תלמד שייך באיש טפי מבאשה כדאמרן עכ"ד. וכעת ראיתי בכתב סופר חיו"ד סי' קכ"ט שכ' נמי כן ליישב קושי' הש"א הנ"ל ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ל"ז מ"ש בטוב ליישב קושי' הש"א והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' החינוך הנ"ל שמבואר להדיא דנשים אינן חייבות במצות כתיבת ס"ת דמצות כתיבת ס"ת הוא כדי ללמוד וכיון דנשים פטורות מת"ת פטורות נמי ממצות כתיבת ס"ת שהרי לא הביאו ומה שהק' הש"א שם סי' ל"ו על הרא"ש הנ"ל דא"כ אם יש לו ס"ת בכל ענין שיהי' כיון שיכול ללמוד ממנה קיים מצוה זו א"כ אמאי אמר רבה בסנהדרין כ"א ב' אע"פ שהניחו לו אבותיו לאדם ס"ת מצוה לכתוב בשלו הרי יכול ללמוד מס"ת זו שהניחו לו אביו מדמצוה לכתוב משלו מוכח דמצות כתיבת ס"ת היא מצוה בפ"ע ולא תליא בלימוד עכקוש"י. כבר הרגיש החינוך שם בזה וכ' וז"ל וצונו האל ב"ה שיהי' לכ"א וא' מב"י ס"ת מוכן אצלו שיוכל לקרות בה תמיד ולא יצטרך ללכת אחרי' לבית חבירו ואע"פ שהניחו לו אבותיו למען ירבו הספרים בינינו ויוכל להשאיל מהן לאשר לא תשיג ידו לקנות וגם למען יקראו בספרים חדשים כל א' מישראל פן תקוץ נפשם בספרים הישנים שהניחו להם אבותיהם עכ"ל. הרי דהרגיש בקושי' הש"א ומיישב בטוב ולא ראה הש"א ד' החינוך אלו וכ"כ בנחל איתן שם דהש"א לא ראה ד' החינוך שמיושב בטוב. עוד כ' הש"א שם סי' ל"ה דאין להביא ראי' להרמב"ם מפ' השולח מ"ה ב' ס"ת תפילין ומזוזות שכתבן מין עכו"ם ועבד אשה וקטן כותי וישראל מומר פסולין שנא' וקשרתם וכתבתם כל שישנו בקשירה ישנו בכתיבה וכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה והשתא הא דתפילין שכ' נשים ועבדים פסולין א"ש דהא אינן בקשירה דמ"ט שהז"ג הוא כו' אבל לענין ס"ת אי ס"ד דנשים חייבות בכתיבת ס"ת כו' מנלן דפסולין לכתיבה דאין לנו ללמוד מתפילין כו' דשאני תפילין שאינו במצות הנחתן אבל במנות ס"ת הן מצווין עלי' דבשלמא אינך דקאחשיב להו דפסולין לכתוב כו' כמו נכרי וקטן כו' י"ל דילפי' ס"ת מתפילין דכמו דאין ראוין לכתוב תפילין מהיקשא דוקשרתם וכתבתם ה"נ אין ראוין לכתוב ס"ת מה"ט גופי' כו'. אבל לענין נשים ועבדים אין לנו ללמוד ס"ת מתפילין דש"ה שאינן בקשירת תפילין הלכך אינן בכתיבה אבל במצות ס"ת הא איתנהו ותהא כתיבתה נמי כשר בהן א"ו דנשים ועבדים פטורים ממ"ע דכתיבת ס"ת והשתא דמי לתפילין דגלי קרא דכל שאינו בקשירה אינו בכתיבה ה"ה דאיכא למילף לכתיבת ס"ת מיני' שיהא נשים ועבדים פסולין לה מה"ט אבל אין זה ראי' כלל דהא נשים ועבדים דפסולין נמי לכתיבת מזוזה אע"ג דחייבין במזוזה כו' וע"כ דה"ט דפסולין לכתיבת מזוזה משום דהני קראי דוכתבתם במזוזה כתיב ודרשי' כל שאינו בוקשרתם דתפילין אינו נמי בוכתבתם במזוזה דסמוכי קראי אהדדי וא"כ ילפי' לס"ת ממזוזה דאע"ג דחייבין במזוזה פסלן קרא לכתבן מהיקשא ה"נ פסולין לכתיבת ס"ת אע"ג דאיתנהו במצות ס"ת עכ"ד. ויש לדחות דבריו וכמ"ש בנחל איתן שם דל"ד למזוזה דמזוזה אין חיוב כתיבה על בעה"ב רק לקבוע אותה על מזוזת ביתו ויכול לקנות הכתיבה כבר וקיים שפיר המצוה בקביעות ומש"ה לא תליא חיוב קביעתה בראוי לכתוב ושפיר חייבה רחמנא לנשי לקובעה אע"ג דאין ראוי' לכתוב אבל גבי מצות ס"ת עיקר המצוה היא הכתיבה ואינו יוצא בלקיחתו הכתובה מאחר וא"כ כיון דקי"ל דנשים פסולות לכתיבת ס"ת איך אפשר שיהי' חייבות במצות כתיבתה ואיך יקיימו אותה וגם אם יצוו לשליח לכתוב לא הוי השליח כמותן כיון דאין יכולין לכתוב בעצמן וכדאיתא בנזיר י"ב ב' לא משוי אינש שליח אלא במלתא דמצי עביד כו' עכ"ד. ולפ"ד שפיר מוכח מהא דגיטין מ"ה ב' דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת וכ"כ בשם ארי' שם ומפ"ז כ' נמי דיש להוכיח מהא דגיטין הנ"ל דנשים פטורות ממצות כתיבת ס"ת והאריך בזה וכ"כ בכתב סופר שם ובנחל אשכול הל' ס"ת סי' י"א אות י"ד כהנחל איתן והשם ארי' הנ"ל והאריכו בזה ועי' באמרי בינה חאו"ח סי' י"א שכ' נמי כהנחל איתן והש"א והביא דכן מבואר בפנים יפות פ' ואתחנן והאריך בזה. ועי' במנ"ח שם שכ' נמי כהנחל איתן והש"א והאריך בזה וכ' דאף להמח"א הל' שלוחיו סי' י"א שכ' דאף בהני דלאו בני שליחות נינהו מ"מ פועל עדיף היינו דוקא התם דהתורה מיעטה מגזיה"כ אמרי' שפיר דפועל ידו כיד המשלח כו' אבל היכא דהחסרון מצד המשלח דהוא א"י למעבד אדרבה הא דאמרי' ידו כידו מגרע גרע דידו א"י לעשות זאת ול"ש לומר פועל עדיף עכ"ד. ועי' בסוף הס' בקונטרס קומץ שם שהביא ראי' לזה מד' התוס' תמורה ד' ב' ד"ה קתני כו' והאריך בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ח ס"ק מ"ש להשיג על המח"א והעלותי דאין חילוק בין פועל לשליח והארכתי בזה יעוש"ה א"כ בלא"ה ניחא ד' הנחל איתן והש"א והכתב סופר הנ"ל ועי' עוד בספרי דברי אליעזר סי' א' ס"ק י' מ"ש בזה יעוש"ה. ועי' בשו"ת סת"ם הל' ס"ת סי' ע"ד שהביא בשם חכם א' שכ' נמי לדחות ד' הש"א כהנחל איתן והכתב סופר כוהשם ארי' והנחל אשכול הנ"ל וכ' הוא דד' הש"א נכונים כו' והאריך בזה ומסיק דבשכר מהני אף במה דלא מצי עביד וא"כ יכולה לשכור סופר ולכתוב עכ"ד יעוש"ה והיינו דלא כהמנ"ח הנ"ל שכ' דאף להמח"א לא מהני כאן ועי"ש עוד בשם ארי' מ"ש ליישב עפ"ד הש"א שם שהק' על הרמב"ם מהא דאמרי' בקידושין ל"ד א' דהא דתנן כל מ"ע שאהזמ"ג נשים חייבות לאו כללא הוא דהרי ת"ת ופ"ו ופדיון הבן דנשים פטורות אע"ג שאהזמ"ג ולמה לא חשיב גמי הא דמ"ע דכתיבת ס"ת כו' והוכיח מזה דנשים חייבות במ"ע דכתיבת ס,ת וכ' דמש"ה לא חשיב הך מ"ע דכתיבת ס"ת משום דא"א לקיים להם מ"ע זאת לא ע"י עצמם ולא ע"י שלוחם כו' והתם לא קחשיב רק מצוה דיש בידם לעשותה ועכ"ז פטורים כו' עכ"ד. ולפ"ד החינוך הנ"ל בלא"ה לק"מ דמ"ע דכתיבת ס"ת הוא בכלל ת"ת ות"ת קחשיב לי' התם והש"א כ' שם דזה דוחק הוא דהא ודאי ב' מילי נינהו היינו לפי שיטתו דסי' ל"ו הנ"ל אבל לפ"ד החינוך הנ"ל לק"מ וכמ"ש וא"כ שפיר י"ל דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת וכהרמב"ם והחינוך ודלא כהש"א הנ"ל דהוכיח מכח קושי' הנ"ל דנשי חייבות ועי"ש עוד בנחל איתן ובכתב סופר ובבאר יצחק חיו"ד סי' י"ט מ"ש ליישב קושי' הש"א הנ"ל והאריכו בזה. ועי"ש עוד בש"א שכ' די"ל דמ"ע של כתיבת ס"ת הוי מ"ע שהזמ"ג דנשים פטורות משום דאסור לכתוב בשבת ויו"ט כו' והאריך בזה ומסיק דהעיקר כהרמב"ם הנ"ל דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ח וכן משמע פשט ד' המחבר והרמב"ם פ"ז מהל' ס"ת הל' א' ומד' הסמ"ג עשין כ"ד שכ' מ"ע על כל איש מישראל לכתוב כו' משמע דוקא איש חייב אבל אשה פטורה ממ"ע דכתיבת ס"ת. ועי' בקובץ על הרמב"ם שם שדייק נמי כן מד' הרמב"ם אלו והביא דכ"כ בבר"י סי' ר"ע שכ"כ הרמב"ם בס' המצות ומוכת כן מד' הסמ"ג עשין כ"ד וכ"נ עיקר לדינא דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת וכהרמב"ם בס' המצות והחינוך הנ"ל וכדמשמע נמי מד' המחבר והרמב"ם והסמ"ג הנ"ל וכ"פ הנחל איתן והמנ"ח והכתב סופר והשם ארי' ודלא כהש"א הנ"ל וכן עיקר. ועי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג שכ' נמי בפשיטות דנשים פטורות ממ"ע דכתיבת ס"ת דכתיב ולמדה את ב"י ולא בנות ישראל ונשים פטורות מלימוד ועי' בס' מהר"י הכהן מהדו"ת הל' ס"ת אות א' ובס' בית הלוי ח"א סי' מ"ש והאריכו בזה ועי' בש"א סי' ל"ו שהוא בעצמו כ' דבזמה"ז יש לפטור נשים ממ"ע דכתיבת ס"ת ומ"ש שם דבזמה"ז אין שום מצוה דכתיבת ס"ת דאפי' בימי האמוראים לא הי' בקיאים בחסרות ויתירות כדאמר בקידושין ל' כו' והרי ס"ת שחסר או יתר אפי' אות א' פסולה אין בידינו לקיים מצוה עכ"ד עי' במנ"ח שם שכ' ליישב זה דיש ב' מיני חסרות ויתירות א' דע"י החסר או יתיר נשתנה פירוש התיבה או יוכל להשתנות כו' דכתיב בסכת חסר וע"י זה דרשי' דסוכה שתחת הבית פסול או שתים כהלכתן דסכך חסר משמע אחד א"כ בכתב מלא משתנה הדין דסוכה ולא משמע להיפך או כדומה קרנות מלא או חסר כו' וכן נפשות מלא או חסר ל"מ למאן דס"ל יש אם למסורת א"כ במלא או חסר או להיפך מהפך דברי אלקים חיים כי נשמע הרבה דינים היפך הדין האמת אלא אפי' למאן דס"ל יש אם למקרא ואין הדין משתנה עכ"פ כיון דנמסר לנו דיהי' נכתב כך היפך המקרא כגון סכת חסר אע"פ דנקרא מלא והדין הוא לפי הקריאה עכ"פ המסורות הי' כך או קרנות קרן אחד כו' א"כ משתנה פי' הכתיבה ע"י חסר או יתר בודאי הס"ת פסולה כו' וזה ודאי לא נשכח כלל כו' דנוגע למ"ע של כתיבת ס"ת וח"ו שיתבטל מ"ע ע"י שכחה. אך יש חסרות ויתירות דאין משתנה פי' התיבה ע"י זה כגון אהרן בפ' תצוה דיש מסורות דנכתב מלא בוא"ו כו' וזה שכחו כו' וזה דלא נשתנה כלל אינו מזיק למצוה זו ויוצאים בכתיבה זו המצוה בשלימות כו' עכ"ד ודבריו נכונים. ועי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג מ"ש ליישב קושי' זו ועי"ש עוד בש"א סי' ל"ד מה שהק' על הרמב"ם בהל' ס"ת שם והניח בצ"ע ועי' במעין החכמה קל"ט ב' מ"ש ליישב בטוב והאריך בזה. ועי' בנחל איתן שם ובהגהות יד איתן על הרמב"ם מ"ש ליישב קושי' הש"א עי"ש עוד בש"א ובמעין החכמה ובכתב סופר וברביד הזהב פ' וילך ובמהר"ם שיק שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' בתו"ת בסנהדרין שם שכ' דהא דאמר רבה מצוה לכתוב שלו שנא' כתבו לכם דמיתורא דלכם דריש דמשמע משלכם בעי' וכ' מטעם זה דאין לו להקדיש הס"ת לצבור אלא א"כ כותב אחרת לעצתו דכיון שהקדישה הרי היא של הקדש ולאו שלו ואינו יוצא בזה ידי מ"ע דכתבו לכם שלכם בעי' כמו בד' מינים שאין אדם יוצא בשל חבירו מדכתיב ולקחתם לכם וכן אם נאבדה נתבטלה המצוה וצריך לכתוב אחרת כו' עכ"ד. ועי' בפרדס דוד פ' תצא שחולק עליו והוכיח מד' הרמב"ם דאף אם נאבדה יצא וא"צ לכתוב אחרת ועי' בפ"ת ס"ק ג' שהביא בשם הבני יונה שחולק נמי על התו"ח ועי' בקובץ שם שכ' ע"ד התו"ח ונ' דעכשיו שנוהגין כן היינו משום דלב ב"ד מתנה דאע"ג דאקדשינהו יקראו על שמם ומצוה שלהם היא ולא מסרם לצבור אלא לקרות בהם ושלא למכרם כלל אבל לעולם שם בעלים עליהם עכ"ד. ועי"ש עוד בפרדס דוד ובמנ"ח ובבאר יצחק שם ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ס"ג וס' אורח לחיים חיו"ד סי' י"ט מ"ש לענין כתיבת ס"ת אם יוצאין בשותפות והאריכו בזה ומד' התו"ח הנ"ל מבוא דס"ל דאין יוצאין בשותפות דהא כשמקדיש לצבור גם הוא שותף בו א"ו דס"ל דאין יוצאין בשותפות וכ"כ בחידושי רע"א דמוכח כן מד' התו"ח. ועי' בנחל אשכול שם שהביא תשובת הגאון ר' אברהם ברודא שהאריך בדין זה אם יוצאין בשל שותפות ובד' התו"ת הנ"ל וכ' לבסוף דכך פסקתי הלכה למעשה מי שאין יכולת בידו סומך על ס"ת של קהל כיון דבלא"ה להרא"ש יוצא בזה"ז בספרים אחרים ואף לב"י וב"ח שכ' אף לרא"ש מצות כתיבת ס"ת במקומה עומדת מ"מ יוכל לסמוך על שותפות של הקהל ומי שיש לו יהדר לכתוב לו ס"ת בפ"ע ותע"ב עכ"ד. ועי' במשנת חכמים בסוף הס' בקונטרס מעלות המדות מ"ש לענין אם אחד כתב ס"ת עבור חבירו בלי ידיעתו אם חבירו יוצא דהוי זכות גמור או לאו והאריך בזה וכ' שם דהיכא דניתן לו מתנה דמי להניחו לו אבותיו כו' יעוש"ה. ועי"ש עוד במנחת חינוך מ"ש והאריך בזה ועי' בשו"ת סת"ם סי' ט"ו מ"ש לענין אם מכרו ס"ת כו' והאריך בזה וכ' דאינו יוצא רק צריך לכתוב לו אחרת ואח"כ בדין אם נאבדה אי צריך לכתוב אחרת כו' והביא ראי' לכאן ולכאן והאריך בזה ולא הביא ד' התו"ח הנ"ל שכ' בהדיא דאם נאבדה נתבטלה המצוה ובסי' ט"ז שם הביא ד' הח"צ סי' קכ"ג שכ' דאסור להכריז בביהכ"נ על מכירת ס"ת כו' והשיג כליו וכ' דנעלם ממנו משנה בבכורות ל"א כל פסולי המוקדשין כו' נמכרין באטליז כו' חוץ מן הבכור כו' והאריך בזה ובסי' י"ד שם מ"ש ע"ד הנ"י שכ' דאם שכר לכתוב לו ס"ת שיצא כו' והאריך בזה ובסי' י"ג שם מ"ש ע"ד הטור שכ' דה"ה שאר ספרים דאסור למכור כ"א ללמוד תורה ולישא אשה כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"ו הביא ד' הרמב"ם פ"א מהל' ס"ת הל' ג' כו' והק' עליו והאריך בזה ליישב ועי' באיל המלאים פ"ב אות ו' שכ' ליישב ד' הרמב"ם עפ"ד הצל"ח בברכות ס"ב כו' והאריך בזה יעוש"ה:
ב כדי לקנות. עי' בישוי"ע שכ' דיש ב' טעמים בזה כו' ומ"ש בד' הגמ' מנחות ל' הלוקח ס"ת כו' והאריך בזה יעוש"ה:
ג בהג"ה כחוטף כו'. עי' במהר"ם שיק מצוה תרי"ג שהביא ד' רש"י שכ' דמצוה מן המובחר לא קיים והק' עליו וכ' לחלק דודאי מי שכותב ס"ת כדי למכור וקנה אדם ממנו ואדעתא דהכי כתב הסופר א"כ למ"ד יש ברירה הוי כהוברר דכתבו אדעתא דידי' ואנן מספקא לן אי יש ברירה מש"ה פירש"י מצוה מן המובחר לא קיים אבל שקנה ס"ת מאיש שלא כתב אדעתא דהכי למכור בודאי לא קיים שום מצוה אא"כ הגיה אות אחת בה עכ"ד:
סעיף ב
ד האידנא. עי' ט"ז ס"ק ד' וש"ך ס"ק ה' שהביאו ד' הדרישה שכ' דבזה"ז כיון דאין לומדין מן הס"ת ליכא בזה מצות כתיבת ס"ת כו'. ועי' בשו"ת סת"ם סי' י"ז שהק' על הדרישה מסנהדרין כ"א ב' אמר רבא אע"פ שהניחו לו אבותיו כו' וכ' ליישב והאריך בזה וכ' אח"כ מיהו לדינא נ' כהט"ז והש"ך כו' והאריך בזה ועי' במהר"י הכהן מהדו"ת הל' ס"ת אות א' שכ' דהוי ב' מצות ת"ת לחוד ולקרות לחוד כו' וכ' דתליא בפלוגתא דר"י ור"ש אי דרשי' טעמא דקרא כו' וכ' דיש נפ"מ כו' והאריך בזה. ובאות ב' שם כ' לענין כתיבת ס"ת ע"י שלית כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' רנ"ד שכ' נמי ע"ד הרא"ש הנ"ל דתליא אי דרי' שטעמא דקרא כו' ומ"ש ע"ד הרמב"ם בריש הל' ס"ת והאריך הרבה בזה ועי' בעצ"ל וברביד הזהב פ' וילך ד"ה ועתה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן רעא
סעיף א
א אין כותבין. עי' פרמ"ג באו"ת בפתיחה כוללת להל' תפילין שכ' להסתפק באם כתב ס"ת ותפילין ומזוזה על עור של איסורי הנאה של ט"ז אי שריין או לאו כו'. והנה מדכתיב כתבו לכם את השירה הזאת לומר משלכם תהא לא מצאתיו כעת כו' והניח בצ"ע ומד' התו"ח שהבאותי בסי' הקודם מבואר להדיא דגבי ס"ת דרשי' כתבו לכם משלכם דהא כ' דזהו טעמא של רבה דאמר דאף אם הניח לו אביו ס"ת מצוה לכתוב משלו שנא' כתבו לכם דמיתורא דלכם קדריש דמשמע משלכם בעי' כמו בד' מינים שאין אדם יוצא משל חבירו מדכתיב ולקחתם לכם כו' ולא ראה הפרמ"ג ד' התו"ח אלו אך ברמב"ן במלחמות סוכה ט' א' מבואר דלא כהתו"ח שכ' וז"ל דבתפילין ומזוזות לא מייתר בהו קרא לכתוב לשמה ואלו בס"ת כתיב לכם והיינו לשם חובתכם וההיא דאמר רבה מצוה לכתוב משלו דכתיב כתבו לכם ההיא מכתבו נפקא וגבי מלך כתיב וכתב לו ודרשי' לשמו שלא יתנאה בשל אחרים לב' תורות כדאיתא בפ' כה"ג עכ"ל. וכ"כ בחידושי הר"ן בסנהדרין מ"ז ב' הרי שכ' דרבה דאמר מצוה לכתוב משלו דרש מכתבו ומלכם דרשי' לשם חובתכם דבעי' לשמה וכן מוכח דאם נאמר דמלכם דרשי' דשלכם בעי' מנ"ל לדרוש מל לשמה דהא בסוכה שם בהא דדרשי' גדילים תעשה לך לשם חובך הוא דלמעט גזילה כתיב קרא אחרינא ועשו להם משלהם ובסוכה קרא דחג הסוכות תעשה לך מבעי למעוטי גזולה לכך לא דרשי' לך לשם חובך וא"כ אם נדרוש כתבו לכם משלכם לא נוכל לדרוש על לשמה א"ו דלא דרשי' לזה אלא לשם חובתכם וא"כ מבואר מד' המלחמות והחידושי הר"ן דלא כהתו"ח הנ"ל. וכן ראיתי באמרי בינה חאו"ח סי' י"א שכ' דמד' המלחמות והחידושי הר"ן מבואר דלא כהתו"ח והביא דברמ"ה בסנהדרין כ"א ב' מבואר כהתו"ח הנ"ל והשיג על הבכור שור בשבת ק"ח א' שכ' דיש לאסור משום דע"ז איתקש למת כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה. וא"כ לפ"ד המלחמות והחידושי הר"ן הנ"ל דלא דרשי' גבי ס"ת לכם משלכם י"ל דכשר אם כתב ס"ת תפילין ומזוזה על עור של איה"נ של ע"ז ואף לד' הרמ"ה והתו"ח הנ"ל דדרשי' גם גבי ס"ת לכם משלכם מ"מ י"ל דכשר אם כתב על פור איה"נ של ע"ז לפמ"ש בחידושי הריטב"א סוכה ל"ה א' והריב"ש סי' ת"א דאיה"נ מקרי שלו א"כ כשר אם כתב על איה"נ של ע"ז. אך לפ"ד הראב"ד שהביא הריטב"א שם והתוס' סנהדרין פ' א' ד"ה בשור ובסוטה כ"ה ב' ד"ה לאו ורש"י בפסחים ו' ב' ד"ה דלא והרשב"א בתשובה ח"ב סי' תשמ"ו וח"ד סי' ר"ב ורבו של הריטב"א שהביא הריטב"א בקידושין נ"ו ב' ובט"ז מ"ב א' ובר"ן בע"ז ח"ג א' דס"ל דאיה"נ אינו מקרי שלו א"כ פסול אם כתב על איה"נ של ע"ז. ועי' ברמב"ם פ"א מהל' ציצית הל' מ"א שכ' וז"ל ואין עושין אותן מצמר הגזול ולא משל עהנ"ד ולא משל קרשים ואם עשה פסול עכ"ל. וכ' הכ"מ שם דהא דכ' הרמב"ם ולא משל עהנ"ד לאו משום דאיה"נ הוא דהא מצות לאו ליהנות ניתנו אלא טעמא משום דכיון דלשריפה קאי כתותי מיכתת שעורי' כו' עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהים דא"כ אמאי פסול הרמב"ם באם עשה משל קדשים וצ"ל לפ"ד הכ"מ דמיירי בקדשים פסולים שעורותיהן יוצאין לשריפה וא"כ שייך לגבי קדשים נמי הטעם דכתותי מיכתת שעורי' וכ"כ הפרמ"ג באו"ח סי' י"א בא"א ס"ק י"ב דמיירי בקדשים פסולים. ולפ"ד הכ"מ י"ל דס"ל להרמב"ם דאיה"נ מקרי שלו וכהריטב"א והריב"ש הנ"ל, אך הנחל איתן שם השיג על הכ"מ והפרמ"ג וכ' דטעמא דהרמב"ם הנ"ל גבי עהנ"ד משום דאיה"נ לא מקרי שלו וכן קדשים נמי לא מקרי שלו והוי כמו בגזול דהטעם הוא דפסול דלא הוי שלו כו' והאריך בזה ולפ"ד ס"ל להרמב"ם דאיה"נ אינו מקרי שלו וכהראב"ד ורש"י והתוס' והרשב"א והר"ן הנ"ל ולפ"ד הנחל איתן צ"ל דהא דכ' הרמב"ם פ"א מהל' חו"מ הל' ג' דאינו לוקה על חמץ בפסח משום בל יראה אא"כ קנה חמב"פ דמיירי דקנה חמב"פ מעכו"ם ועי' בפרמ"ג שם דתמה על הכ"מ וכ' נמי דטעמא של הרמב"ם הוא דלאו שלהם דאסבה"נ ועי' במג"א סי' תרמ"ט ס"ק כ' שכ' דדוקא גבי אתרוג כיון שראוי לאכילה דרשי' לכם שלכם תהא לאוכלו משא"כ לגבי לולב דאינו ראוי לאוכלו ל"ש למדרש כן וכיון שהוא שלו אע"פ שאסבה"נ לכם קרי' בי' עכ"ד. ולפ"ד ה"ה נמי גבי ציצית של עהנ"ד ושל קדשים אף דהוי איה"נ מ"מ כיון דאינו ראוי לאוכלו שפיר מקרי שלו כמו גבי לולב לפ"ד וצ"ל לפ"ד המג"א דטעמא של הרמב"ם הנ"ל דפסל ציצית של עהנ"ד משום דכתותי מיכתת שיעורי' וכמ"ש הכ"מ הנ"ל ושל קדשים מיירי בקדשים פסולים וכמ"ש הפרמ"ג הנ"ל ולפ"ד המג"א מוכרת הכ"מ לפרש טעמא של הרמב"ם דפסל ציצית של עהנ"ד משום דכתותי מיכתת שיעורי' דהא המג"א שם כ' דזהו כונת המחבר שם שכ' שאותו אתרוג אסור באכילה כו' וא"כ ל"ל דטעמא של הרמב"ם משום דאיה"נ לא מקרי שלו וכמ"ש הנחל איתן הנ"ל דהא כיון דאינו ראוי לאכילה שפיר מקרי שלו וכמ"ש המג"א לגבי לולב לפ"ד המחבר ומש"ה הוכרח הכ"מ לתת טעם לד' הרמב"ם דפסל ציצית של עהנ"ד משום דכתותי מיכתת שיעורי' דאזיל לשיטתי' בסי' תרמ"ט גבי לולב ומד' הכ"מ יהי' סייעתא לד' המג"א הנ"ל דמש"ה לא פי' הכ"מ טעמא של הרמב"ם כהנחל איתן משום דס"ל כהמג"א וכמ"ש המג"א להוכיח מד' המחבר שכ' שאותו אתרוג אסור באכילה מש"ה א"י לפרש ד' הרמב"ם כהנחל איתן אלא טעמא דהרמב"ם משום דכתותי מיכתת שיעורי' ועי"ש עוד בנחל איתן שהק' על החילוק של המג"א הנ"ל מד' התוס' סוכה ל"ה א' ד"ה לפי' דמוכח דגם בלולב האסבה"נ ממעט מלכם ובאמת המג"א שם עצמו הרגיש בד' התוס' וכ' ליישב עפ"י חילוק הנ"ל קושי' התוס' והכריח כן לחלק מר' המחבר הנ"ל. ועי' בפרמ"ג שם בא"א ס"ק כ' מיש ע"ד המג"א ולפ"ד המג"א ה"ה נמי אם כ' ס"ת תפילין ומזוזה על עור איה"נ של ע"ז כשר כיון שאינו ראוי לאכילה שפיר מקרי שלו וכמ"ש המג"א הנ"ל גבי לולב וכן ס"ל להכ"מ הנ"ל גבי ציצית וכמ"ש. ובאמת הכ"מ עצמו כ' בפ"ג מהל' שקלים הל' י"א על מ"ש הרמב"ם הי' של עהנ"ד לא עשה כלום הטעם משום דאסבה"נ כו' ולא כ' הטעם דכתותי מיכתת שיעורי' כמ"ש גבי ציצית הנ"ל רק כ' הטעם משום דאסבה"נ הרי דס"ל בדעת הרמב"ם דאיה"נ אינו מקרי שלו והיינו כהנחל איתן בדעת הרמב"ם וסותר ד"ע מהא דכ' בהל' ציצית הנ"ל. וראיתי בקובץ שם על הרמב"ם שכ' דגם הקדש אינו נקרא שלהם כמו בגזל כדאמרי' בעלמא דהקדש אינו שלו אבל גבי עהנ"ד ע"כ צריך לטעמא דמיכתת שיעורי' דאי משום איה"נ בלבד עכ"פ שלהם מקרי ועי' בסוכה סוגיא דאתרוג של ערלה עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהים דאיך כ' בפשיטות דאיה"נ מקרי שלו והא דעת כמה פוס' הנ"ל דס"ל דלא מקרי שלו וצ"ל דכונתו כהמג"א הנ"ל דכיון דאינו ראוי לאכילה מקרי לכם וכמ"ש המג"א גבי לולב אך הנחל איתן הביא ד' הירושלמי פ"ג דסוכה ופי"ב דיבמות אמר ר' יוסא בלולב כתיב ולקחתם לכם משלכם ולא משל איה"נ הרי דגבי לולב נמי ממעט מלכם אף דאינו ראוי לאכילה דלא כהמג"א וכ' דמזה איכא למשחט נמי דציצית של איה"נ ממעט משלהם יעוש"ה. ומד' הירושלמי הנ"ל מבואר להדיא דאיה"נ לא מקרי שלו וכן הביא הרשב"א בתשובה סי' ר"ב ראי' זו מד' הירושלמי ולא הביא הנחל איתן ד' הרשב"א אלו וא"כ נימא דדרשי' נמי גבי כתיבת ס"ת לכם משלכם לכאורה תליא דין זה של הפרמ"ג הנ"ל אם כ' ס"ת על עור איה"נ של ע"ז במחלוקת הפוס' הנ"ל אי איה"נ מקרי שלו או לאו דלהפוס' דס"ל דמקרי שלו כשר הס"ת ולהפוס' דס"ל דלא מקרי שלו פסולה הס"ת אבל באמת י"ל דאף להפוס' דס"ל דאיה"נ מקרי שלו פסול אם כ' על עור איה"נ של ע"ז דאפי' להפוס' דס"ל דאיה"נ מקרי שלו מ"מ הוי דבר שא"ב וכמ"ש הקצה"ח סי' ת"ו ס"ק א'. ועי' בספרי דמשק אליעזר שם ס"ק ג' מ"ש בזה ובספרי תורת אליעזר על הל' פסת סי' תרל"א הארכתי הרבה בזה יעוש"ה. וכיון דהוי דבר שא"ב א"י להקדיש וכדאמרי' בב"ק ס"ת ב' ובב"מ ז' א' גזל ולא נתייאשו הבעלים שניהם א"י להקדישו זה לפי שאינו שלו וזה לפי שא"ב וא"כ הכא גבי כתיבת ס"ת דבעי' כתיבה לשמה ועיבוד לשמה הוי כמו דמשיך על העור איכות קדושה שיתקדש לצורך זה ולא מהני באיה"נ כיון דהוי דבר שא"ב וכ"כ באמרי בינה שם וא"כ נ' דדין זה של הפרמ"ג תליא בד' התו"ח והרמ"ה והמלחמות והחידושי הר"ן הנ"ל דלהתו"ח והרמ"ה דדרשי' לכם גבי ס"ת פסול אם כ' על עור איה"נ של ע"ז ולהמלחמות והחידושי הר"ן כשר דלא דרשי' לכם משלכם גבי ס"ת וצ"ע בזה. ועי' בס' בית הלוי ח"א סי' מ"ש והאריך בזה וכעת ראיתי בבכור שור שבת ק"ת א' שנסתפק אי מותר לכתוב תפלין על עור בהמה טהורה שנעבדה ונעשה ע"ז כו' וכ' לא מבעי לפמ"ש כאן דבעי' מן המותר בפיך פשיטא דאסור אלא אף לפי' התוס' שהוכיחו דהא דאמר מן המותר הוא על מין המותר בפיך כו' ואי משום דאסבה"נ הא ק"ל צצוות לאו ליהנות ניתנו אפי"ה יש לאסור הואיל וט"ז איתקש למת כו' ליכא למימר דכולי מלתא כמת דבדאורייתא לחומרא מקשי' ומת פשיטא דאין כותבין על עורו תפילין דלאו מן המותר הוא עכ"ד. הרי דס"ל דאסור לכתוב תפילין על עור איה"נ של ע"ז ועי' בס' איל המלאים פ"ה אות א' שתמה עליו דהרי הדין הלז מבואר להדיא במס' סופרים פ"א הל' ב' מכאן שכותבין על עורות נבלה ועל עורות ערפה ואין חוששין שמא עורות לבובין הן מבואר להדיא דעל עורות לבובין בודאי אסור לכתוב עליהן סת"ם וכן נ' עיקר לדינא דאסור לכתוב סת"ם על עור איה"נ של ע"ז וכ' עוד שם דהא דתני בברייתא דאין חוששין שמא עורות לבובין הן היינו דליכא קרע עגול דאל"כ הא קי"ל כל שהקרע עגול אסורין כרשב"ג וכן פ' הרמב"ם פ"ז מהל' ע"ז הל' ג' עכ"ד. ועי' באמרי בינה סי' י"א מ"ש ע"ד הבכ"ש הנ"ל:
ב ועוף כו'. עי' באיל המלאים פ"ה סי' א' אות א' שכ' לדקדק אמאי לא נקטה הברייתא ג"כ ע"ג עור עוף טהור דהרי לעיל אחר ר"ה כותבין תפילין ט"ג עור עוף כו' וכ' ואפשר דברייתא שייר עוף משום דקתני אח"כ ותופרן בשערן וכורכן בגידין וזה שייך דוקא בגידי בהמה וחי' אבל לא גידי העוף. וכן העלה בנו"ב מהדו"ת חאו"ח כי' ב' וכ' דיש מכאן ראי' לדבריו והק' דאי גידי עוף אסורין לתפור בהם א"כ הא דפריך הגמ' בשבת כ"ח אהא דמשני ל"צ אלא לכורכן בשערן ולתופרן בגידין ופריך הא נמי הל"מ לשני דברייתא נקט לא הוכשרו כו' למעוטי גידי עף ולפמ"ש י"ל דהגמ' דייק מדנקט עור ואי למעוטי גידי עיף אתא אמאי נקט עור וגם מיושב בזה מה דאמר הגמ' מכות י"א דחד אמר ס"ת בגידי פשתן כשר דלהלכותיהן לא הוקשו א"כ מאי פריך דלמא הא קמ"ל הברייתא לא הוכשרו כו' היינו לתפירת ס"ת אלא עור בהמה טהורה דהיינו גידין להודיע דלהלכותיהן נמי הוקשו דה"א דלהלכותיהן לא הוקשו קמ"ל ולפמ"ש לק"מ דהגמ' דייק מדנקט הברייתא טור בהמה טהורה א"נ דמכ"ש דאי דק למעוטי גידי עוף אתא דלא הו"ל לנקוט עור דהוי טעינן דלמעוטי עור עוף אתא כו' והאריך בזה יעוש"ה:
ג ואפי' עור. עי' כ"מ פ"א מהל' תפילין שכ' וכל הני אע"ג דגבי תפילין מיתנו מדא מינייהו נקט וה"ה לאינך דהא תנן אין בין ספרים לתפילין ומזוזות כו' ואית לן לקיומי האי כללא כל היכא דלא אשכחן שחילקו חז"ל ביניהם שבאותו דבר ושחילקו נחלק ביניהם לא בדבר עכ"ד. ובאמת מבואר להדיא בירושלמי פ' ח' שרצים הל' א' רבנן דקיסרין בשם ר"א עוף עורו מותר לכתוב עליו מזוזה הרי מבואר דגם מזוזה מותר לכתוב על עור עוף וכ"כ באיל החלאים שם סי' ב' דנעלם מהכ"מ ד' הירושלמי והביא נמי ד' הגמ' בכתובות ק"ג ב' דר"ח צד טביא וכ' עלייהו ה' חומשי תורה הרי מבואר להדיא דמותר לכתוב ס"ת ע"ג עור חי' ולאו דוקא תפילין ולא הוי צריך הכ"מ להביא ראי' מהא דאין בין והביא ד' יד אלי' סי' ב' שנסתפק בטמאה שנולדה מן הטהורה אי עורה אסור לתפילין וכ' די"ל דאסור עכ"פ משום אחלופי דמצינו הרבה פעמים בש"ס דחששו לאחלופי דהרואה שעושין מעורה תפילין יטעה ויאמר דמותר לעשות מעור טמאה סת"ם כיון דעורה דומה לטמאה וכ' ליישב בזה קושי' הרשב"א שבת כ"ח ב' כו' והאריך בזה. ואח"כ הביא ד' המג"א סי' ל"ב ס"ק נ' בשם תשובת מ"ע דעור העוף קודם לחי' ולבהמה והק' מד' הגמ' שבת ק"ת כו' והאריך בזה ובאות ב' שם מ"ש לענין עורות דגים ועורות עוף והאריך בזה יעוש"ה:
ד שיאמר כו'. וכ' הש"ך ס"ק ג' שיאמר כן בפירוש ולא במחשבה לחוד כו' ולקמן סי' רע"ד סעי' א' כ' המחבר לענין כתיבת ס"ת דצריך שיאמר הסופר כשיתחיל לכתוב ספר זה אני כותב כו' וכ' נמי הש"ך שם ס"ק א' היינו שיאחר כן בפירוש ולא סני לי' במחשבה כו' ובאו"ת סי' ל"ב סעי' ח' כ' המחבר טוב להוציא בשפתיו קודם העיבוד שהוא מעבדו לשם תפילין או לשם ס"ת ובסעי' י"ט שם כ' המחבר בתחילת הכתיבה יאמר בפיו אני כותב לשם קדושת תפילין והוא מד' הרא"ש הל' ס"ת סי' ג' שכ' וז"ל והר"ר ברוך נסתפק אם צריך להוציא בשפתיו שהוא מעבדו לשם ס"ת או לשם תפילין או סגי במחשבה וכן גבי כתיבת סתו"מ וכן גבי כתיבת הגט דבעי' לשמה אי סגי במחשבה לפי שמצינו פיגול דכתיב בי' לא ירצה ובעי' דבור זבחים כ"ז א' ותרומה ניטלת בלא דבור רק במחשבה תרומות פ"א ובשליחות יד כתיב על כל דבר פשע והחושב לשלוח יד בפקדון חייב הלכך טוב הוא להוציא בשפתיו בתחילת העיבוד ותו ל"צ וכן כשמתחיל לכתוב ס"ת יאמר ס"ת זה אני כותב לשם קדושת תורת משה ותו ל"צ עכ"ל ועי' בחידושי רע"א באו"ח שם סעי' י"ט שכ' משמע דהוי לעיכובא וכדנ' מהג"ה ולעיל סעי' ט' כ' וטוב להוציא בשפתיו ועי' ביו"ד סי' רע"א וסי' רע"ד וצ"ע עכ"ד. ובאמת מבואר כן בד' הרא"ש הנ"ל כהמחבר דגבי עיבוד כ' טוב הוא להוציא בשפתיו כו' וגבי כתיבה כ' יאמר ס"ת זה אני כותב כו' דמשמט לעיכובא וצ"ל דס"ל להרא"ש לחלק בין עיבוד לכתיבה דהא מבואר ברמב"ן סוכה ט' ובחידושי הר"ן סנהדרין מ"ד דילפי' דס"ת בעי' לשמה משום דכתיב כתבו לכם דרשי' לשם עשי' לשמה ותפילין ילפי' מס"ת והיינו דוקא בכתיבה ולא בעיבוד דבעיבוד אינו אלא מדרבנן וכיון דבעי מדאורייתא כתיבה לשמה כ"כ החמירו חז"ל אף על עיבוד משום חיבור מצוה. וכ"כ באמרי בינה חאו"ח סי' י"א דהא דצריך עיבור לשמה אינו אלא מדרבנן והוכיח כן מד' הרמב"ן והר"ן וכיון דלגבי עיבוד אינו אלא מדרבנן מש"ה ס"ל להרא"ש דלא הוי עיכובא וכ' רק דטוב שיוציא בשפתיו אבל לגבי כתיבה דבעי' לשמה מדאורייתא ס"ל להרא"ש דהוי עיכובא מש"ה כ' דצריך שיוציא בשפתיו ולק"מ קושי' הגאון רע"א בסי' ל"ב מסעי' י"ט על ספי' ח' הנ"ל. אך קשה מד' המחבר כאן בס"ת שכ' דגם בעיבוד בעי' שיאמר בתחילת העיבור אני מעבד לשם ס"ת ומשמע דהוי לעיכובא ומהא דסי' ל"ב סעי' ח' גבי תפילין משמע דלא הוי עיכובא בעיבוד ומד' הרא"ש הנ"ל משמע דאין חילוק בין ס"ת לתפילין לענין עיבור דבתרוייהו לא, הוי עיכובא לענין עיבוד ובסמ"ג בח"ע מ"ע כ"ה כ"ה וז"ל וצריך שיאמר בפירוש שנותנים בעיבוד לשם דבר שבקדושה וכתיבה נמי לשמה צריך מדאמר בפ' הנזקין נ"ד ב' אזכרות שבו לא כתבתי לשמן ורצה לפסול ס"ת והשיבו נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ס"ת ומסתמא משמע דצריך לכתוב לשמה ואמרי' נמי בפ' השולח מ"ה ב' גבי רשב"ג כו' עיבוד לשמה בעי כתיבה לשמה לא בעי לכן כשיכתבם צריך שיאמר בפירוש בתחילת הכתיבה שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ואזכרות שלו לשם קדושה. כי שמא אין די במחשבה וכן בגט שצריך לשמה צריך אמירה עכ"ל, הרי דס"ל גבי ס"ת דגם בעיבוד צריך שיאמר בפירוש שנותנם לשם דבר שבקדושה וכמ"ש המחבר כאן והתם קאי הסמ"ג אס"ת ובמצוה כ"ב כ' הסמ"ג וז"ל וגם צריכין עיבוד לשמן כרשב"ג כו' וצריך כתיבה לשם קדושה ולא סגי במחשבה עכ"ל. וגבי עיבוד לא כ' דלא סגי במחשבה ומשמע דס"ל דגבי עיבוד סגי במחשבה וא"צ שיאמר בפירוש והיינו כמ"ש המחבר בסי' ל"ב דמחלק בין עיבור לכתיבה ובס' התרומות הל' ס"ת סי' קצ"ב כ' וז"ל ומשפט העיבוד שפי' למעלה כשנותן העורות לעיבוד שצריך לפרש לשם לכתוב בהם דברי קרושה אך מסופק אי סגי במחשבה או אם צריך דבור לאמר לומר בפירוש לעשות בהם דבר קדושה אני נותן עורות אלו בעיבוד וכן בשעת כתיבת תפילין או מזוזה או ס"ת צריך שיאמר בפירוש לשם כו' וקדושה אני כותב וא"כ הוא שצריך דבור בפי' בשביל כך לא יצטרך לומר על כל אות ואות אלא בתחלה יאמר שיכתוב הכל לשמה כמשפט וכן גבי גט שצריך לשמו אם לא סגי במחשבה אלא בדבור צריך שיאמר בפי' בפני עדים בתחילת כתיבה שיעשנו כולו לשמה כו' והאריך בזה ומסיק וכ' לכך סוב ונכון לפרש בכתבי הקודש בתחילת כתיבתן ולומר שיכתוב הכל לשם תורת ישראל ולשם תפילין ומזוזות והאזכרות יכתוב לשם קדושה עכ"ל הרי שכ' אף לגבי כתיבת סתו"מ לכך סוב ונכון לפרש כו' ולא הוי עיכובא דלא כהמחבר כאן גבי ס"ת ולא כהמחבר בסי' ל"ב סעי' י"ט הנ"ל גבי תפילין וד' המחבר כאן ובסי' ל"ב הוא מד' הסמ"ג הנ"ל דמחלק בין עיבוד לכתיבה ובין ס"ת לתפילין ולענין טוי' בחוטין של ציצית כ' המחבר באו"ח סי' י"א סעי' א' דצריך שיהי' טוין לשמן שיאמר בתחילת הטוי' שהוא עושה כן לשם ציצית או שיאמר לאשה טוי לי ציצית לטלית והוא מד' המרדכי בהל' קטנות פ' התכלת סי' תתקמ"ט ומשמע דהוי לעיכובא וצ"ל משום דבעי טוי' לשמן מדאורייתא כמבואר בסוכה ס' א' ובמלחמות והר"ן הנ"ל והוי כמו כתיבה בס"ת דהוי לעיכובא להרא"ש והסמ"ג הנ"ל ולענין גט אי בעי' שיאמר בפי' בפני עדים שיעשנו לשמה עי' בספרי דברי אליעזר סי' קל"א ס"ק ו' מ"ש בזה והבאתי שם ד' התוס' בע"ז כ"ז א' ד"ה וכי היכן דס"ל דפסול בדיעבד כשלא אמר בפיו שכותב לשמה וד' התו"ג שם וד' החתם סופר באה"ע ח"ב סי' ט' יעוש"ה. וכעת ראיתי בחידושי הרי"מ בגיטין ר"פ כל הגט שהק' נמי קושי' הגאון רע"א הנ"ל מסעי' ח' על סעי' י"ש וכ' ליישב דאפשר משום דיש פוס' דא"צ עיבוד לשמה ע"ש בב"י אף שדחם מהלכה וכ' דמ"מ צ"ע:
ה לשם ס"ת. עי' בתשובת רע"א סי' ב' שכ' ששאל לסופרים איך נוהגים ליקח בכתיבת גיטין מהקלפים המעובדים לשם ס"ת דהוי הורדה מקדושה לחול וזהו אסור אפי' בהזמנה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא כו' הן לכתוב תפילין על קלף המעובדים לשם ס"ת אף דהוי הורדה מקדושה תמורה לקדושה קלה נ' לכאורה דשרי מדקא' במנחות ל"ד ב' ולמ"ד הזמנה מלתא דאתני עלי' מעיק רא וקשה הא בגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא כו' וצ"ל דמ"מ לדידן דקי"ל בעלמא לאו מלתא גם בגוף הקדושה דמלתא היא לא תמור ב"כ לאסור להורידו לקדושה קלה כו' אבל לכתוב גס שהוא הורדה לחול זהו ודאי אסור והגידו לי שבשעה שמניחין העורות בסיד או שיהא מעובד לשם ס"ת או תפילין ומזוזות וגיטין כפי מה שיבחרו אתרי כן ואמרתי להם שמה שהם חושבים לתקן בתנאם למען שאותו קלף שיקחו לגיטין לא יהא נתעבד מעולם לשם ס"ת אינו נכון דהא אם נימא דהוי כמתנה בשעת עיבוד כו' א"כ מה שכותבים על קלפים אלו סתו"מ ל"ה מעובד לשמו דנצטרך לומר דזהו שכותב עליו ס"ת הוברר הדבר שנעבד לשם ס"ת והרי אנו קי"ל בדאורייתא אין ברירה ולזה הוריתי להם לעשות כך שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה שיהא בידם לשנות לכתוב עליו דברי חול דתנאי מהני בזה עכ"ד. ובסי' ג' שם הביא דכ"כ בעבודת הגרשוני סי' ס"ה וכ' דאפי' משום כתיבת תפילין צריך להתנות דבלא"ה אינו רשאי לכותבן על עור המעובד לס"ת דהוי הורדה וכיון דקי"ל כו' דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא ואסור להורידו לחול וה"נ אסור להורידו לקדושה קלה והביא ראי' ממנחות ל"ד ב' דקא' ולמ"ד הזמנה מלתא הוא דאתני עלי' מעיקרא הרי למ"ד הזמנה מלתא גם להורידו לקדושה קלה אסור וה"ה בגוף הקדוש לדידן והוא מתחלה הי' רצה להביא ראי' מד' הגמ' אלו להיפך ודחה זה וכ' אח"כ דנ' דאף דאנן קי"ל דבגוף הקדושה הזמנה מלתא היא היינו למאי דקי"ל בע"ע ירידתה לנחל איתן אוסרתה ילפי' מינה דבגוף הקדושה הזמנה מלתא הוא אבל למ"ד דעריפתה אוסרתה גם בגוף הקדושה הזמנה לאו מלתא היא ומש"ה שפיר אמרי' למ"ד מלתא היא דהא גם בגוף הקדושה לאו לכ"ע מלתא היא. ואולם הא באמת סוגיא דסנהדרין כו' תמוה דהא רבא ס"ל בכריתות דעריפתה אוסרתה וא"כ גם בע"ע הזמנה לאו מלתא כו' ונ' דהך דבגוף הקדושה הזמנה מלתא לאו דכ"ע היא ותליא בפלוגתא דר"י ור"ע בע"ז נ"א ב' דלר"ע כו' הדין דבגוף הקדושה מלתא היא אבל לר"י כו' וא"כ אם גם ע"ע עריפתה אוסרת ממילא בכ"מ בגוף הקדושה ג"כ לאו מלתא ושפיר אמרי' ולמ"ד הזמנה מלתא היא וקיימינן כסברא הפשוטה כעה"ג דבגוף הקדושה לדידן הוי כמו למ"ד הזמנה מלתא בעלמא דאסור להוריד לקדושה קלה עכ"ד. הנה מ"ש דהסופרים שמעבדים עור לשם סת"מ כשמתנים אם ירצו לשנות לכתוב על הקלף נש פסול כו' משום דקי"ל דאין ברירה בדאורייתא לא ידענא מאי קא' דהא לפ"ד הרמב"ן בחידוש ו ר"פ כל הגט והובא בר"ן שם שכ' וז"ל דפלוגתא דברירה הא דוקא במתנה על ב' דברים כגון האו' לאיזו שתצא בפתח תחלה שהוא מתנה על זו ועל זו וכן האו' ב' לוגין שאני עתיד להפריש כו' שהוא מתנה על כל ב' לוגין שבחביות וכן אם בא חכם למזרח עירובי למזרח למערב עירובי למערב אבל במתנה על דבר אחד בלבד כגון האו' כתוב גש לפ' אשתי אם תצאו בפתח תחלה וכן האו' אם בא חכם למזרח יהא עירובי עירוב ואם לאו יהא בטל מהני אפי' למאן דל"ל ברירה וה"ט דגיטא דש"מ דמהני כו' עכ"ל וא"כ אם ארצה אכתוב עליו ס"ת ואם ארצה אכתוב עליו גט ל"ש בזה ברירה דבגט שהוא דבר חול א"ל שום קביעות מחשבה והוי כמו שמתנה רק על דבר א' דל"ש ברירה לד' הרמב"ן. וכן ראיתי בישועות ישראל בחו"מ סי' ס"א בעי"מ ס"ק ג' ובהשמטות שם ובעונג יו"ט חאו"ח סי' ה' שהק' כן על הגאון רע"א מד' הרמב"ן והאריכו בזה ואח"כ דחה העונג יו"ט זה וכ' דהכא שייך שפיר ברירה דהתם גבי כתיבת גט לשמה הרי גט שנכתב לשם אשה יכול לעשות בו מה שירצה דגט אין בו קדושה וא"צ להתנות שאם לא ירצה לגרש לא ירד עליו תורת גט ולהכי לא אכפת לן מידי במה שאו' שאם לא ירצה לא יגרש שאם לא יגרש ויעש. ממנו דבר אחר אין בזה שום איסור וגם קביעות תורת גש לשמה לא פקע ממנו במה שאינו רוצה לגרש דאף דאינו רוצה לגרש חלה עליו תורת גש לשמה רק שאינו מגרש מחמת שאינו רוצה להכי לא אכפת לן במה שאמר אם ארצה מגרש ואם לא ארצה לא אגרש ואין בזה חשש ברירה משא"כ בעיבוד עור דעור שנתעבד לשם סת"מ אסור להשתמש בו דבר הרשות משום הזמנה ועור שנתעבד לשם צורך חולין אסור לכתוב ס"ת או תפילין הרי הדברים סותרים זא"ז שאם ישתמש לשם ס"ת צריך שיוקבע עיבוד לשם ס"ת ולא לדבר חול ואם ישתמש בו דבר חול צריך שיתבשל קביעות לשם ס"ת מפני שאסור לכתוב דבר חול על עור שנתעבד לשם קדושה א"כ הדברים סותרים זא"ז ואם מתנה שירצה להשתמש בו דבר הרשות אז לא ירד עליו תורת קדושת הזמנה לשם ס"ת כדי שיהא בידו לעשות בו דבר חול ה"ז ברירה גמורה ואסור למ"ד אין ברירה עכ"ד ודבריו נכונים ועי' בס' ראשי בשמים חאו"ח סי' ג' שכ' נמי כן דהכא כיון שהדברים סותרין זא"ז כו' מקרי שפיר מתנה על ב' דברים כאחד ושייך לדין ברירה למאי דקי"ל דאין ברירה וכ' עוד דאף אי נימא דאין חילוק ואף היכא דסותרים זא"ז אמרי' ברירה היכא דמתנה על דבר א' מ"מ לפמ"ש הרמב"ן דבדבר התלוי ברצון ל"א ברירה כו' וא"כ כאן דהתנאי שמתנה לקודש ולחול תלוי ברצונו אם ירצה יכתוב עליו ס"ת ואם ירצה ישנה לחול או לקדושה קלה ל"א ברירה גם להרמב"ן עכ"ד וא"כ שפיר ד' הגאון רע"א הנ"ל. ועי"ש עוד בישועות ישראל ובעונג יו"ט מ"ש ע"ד הרמב"ן והאריכו בזה ועי' בנודע בשערים ה"ב סי' א' שכ' דהכא הוי התנאי בשב וא"ת דהיינו במתנה דאם ירצה שלא יחול עליו הקדושה למען יכתבו עליו דברי חול דמותר דהוי כמו שמתנה ע"מ שלא ימחה אבא כו' והאריך בזה ולפ"ד יש לדחות ד' הראשי בשמים הנ"ל שכ' דהכא הוי דבר התלוי ברצון ועי"ש עוד מה שהשיג ע"ר הגאון רע"א שכ' דל"מ משעה ברירה מד' הירושלמי פ' כל הגט כו' אמר לאומן עשה לי ב' זוגין א' לקרקע וא' לבהמה עשה לי ב' מחצלות כו' עשה לי ב' סדינים כו' הרי אלו טמאים עד שיפרישם בטהרה ר"ש מטהר עד שיפרישם בטומאה כו' והנה לפי פסק הרמב"ם יחוד מספק הוי יחוד ושניהם מקבלין טומאה כן נמי במעבד סת"מ וגיטין ולא בירר איזה לס"ת ואיזה לגיטין אינו תלוי בברירה דכ"ז שלא בירר הכל ראוי לקדושת ס"ת כו' עכ"ד ועי' בעונג יו"ט שם מה שהשיג עליו דל"ד להא דהירושלמי והאריך בזה ואח"כ הק' שם על הגאון רע"א הנ"ל שכ' דיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה שיהא בידם לכנות כו' דמנין דמהני תנאי כזה להפקיע הקדושה אחר שירדה על הקלף שם קדושה כו' והא קיי"ל בנדרים כ"ט דקדושה בכדי לא פקע כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
והנה הגאון רע"א כתב זה לדבר פשוט דס"ת בעי עיבוד לשמה מדאורייתא ומש"ה כ' דבדאורייתא קי"ל דאין ברירה ובעבה"ב שם הביא ד' הגהות מרדכי הל' ציצית שמסתפק לומר דהא דבעי' עיבוד לשמה הוא מה"ת הובא בעונג יו"ש שם. ובאחת בהגהות מרדכי שם הביא זה בשם רבינו שמשון והביא ד' אז"ק שכתב עליו וז"ל וא"י מנין דבעי עיבוד לשמה אפי' לכתחלה דשאני מצה וסוכה שהם גוף המצוה וכתיבת התפילין וקמטים של יו"ד ודלי"ת הוי נמי גוף המצוה אבל עיבוד העור א"י מנין לנו ואפי' רשב"ג ורבא דפסלי אף בדיעבד לא ידעי רבותינו מנין להם דגבי ציצית דין הוא דכתיב גדילים העשה לך לשמן אבל לך דתפילין אצטריך לך לאות ולא לאה לאות ואי משום דתפילין אתקש למזוזה כו' ומזוזה וס"ת ילפי' כתיבה מגט כו' הא גט גופי' לא בעי' לשמה עכ"ל אי"ק הרי דס"ל לאז"ק דהא דבעי' עיבוד לשמה אינו אלא מדרבנן. וכן משמע מד' הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה ובחידושי הר"ן סנהדרין מ"ח שהבאתי לעיל ס"ק א' שכ' דבס"ת בעי לשמה מדכתיב כתבו לכם דרשי' לכם עשי' לשמה ובתפילין ומזוזה דלא רבי קרא לא בעי' עיבוד לשמה וא"כ בס"ת לא כתיב לכם רק בכתבו ומנין לעיבור אלא דס"ל כיון דבעי כתיבה לשמן כ"כ החמירו חז"ל אף על העיבוד וכ"כ הפרמ"ג בפתיחה כוללת הל' תפילין ובסי' ל"ב בא"א ס"ק י"ג בפשיטות דהא דבעי עיבוד לשמה בס"ת ותפילין אינו אלא מדרבנן וכ' דכן משמע מד' תשובת הרמב"ם שהשיב לחכמי לוניל שהביא הכ"מ פ"א מהל' תפילין הל' י"א דאינו אלא מדרבנן ובס"ק ל"ב שה מ"ש בזה וכיון דאינו אלא מדרבנן הא מדרבנן קי"ל דיש ברירה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי ס"א ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה וא"כ שפיר י"ל כמ"ש הגאון רע"א הנ"ל שהגידו לו הסופרים דהוי במתנה בשעת העיבוד דאותו שאקח לכתוב עליו ס"ת יהי' עיבוד לשם ס"ת ומה שאקח לכתוב עליו גט יהי' חול כו' כיון דקי"ל בדרבנן יש ברירה ואופן הב' שכ' הגאון רע"א שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה כו' בודאי דמהני. וכן ראיתי באמרי בינה באו"ח סי' י"א שכ' דהא דבעי עיבוד לשמה בס"ת ותפילין אינו אלא מדרבנן והביא דכ"כ המבי"ט בקרית ספר דאינו אלא מדרבנן וכ' דכן נ' מד' המלחמות והחידושי הר"ן הנ"ל וכ' דכיון ואינו אלא מדרבנן אמרי' יש ברירה והביא ד' הקרית ספר הנדפס מחדש מבעל המאירי מבואר דא"צ לפרט דנותן לשם ס"ת או תפילין רק דרך כלל לשם כתיבת דבר שבקדושה עכ"ד. וכעת ראיתי בבנין עולם חיו"ד סי' ס"ו שכ' נמי דעיבוד לשמה אינו אלא מדרבנן והביא דכ"כ בתשובת רע"א סי' ס"ט דאינו אלא מדרבנן והאריך בזה ובהג"ה כם תמה על הגאון רע"א שסותר ד"ע מסי' ס"ט להא דסי' ב' הנ"ל דלפמ"ש בסי' ס"ט כו' אין כאן חשש כלל דבדרבנן קי"ל דיש ברירה וכ' דכעין זה יש לתמוה ג"כ על עבה"ג סי' ס"ה שכ' ג"כ לאסור מחשש ברירה וסיים בצ"ע ועי' בשאילות שמואל בכלל ה' אות כ' בענין הזמנה שהביא ד' הגאון רע"א הנ"ל ועי' מ"ש בכלל עיבוד דיש סברא דהזמנה דעיבוד הוא מדרבנן עכ"ד. ומ"ש הגאון רע"א הנ"ל שיעבדו הכל לשם ס"ת ויתנו בתחלה כו' דתנאי מהני בזה והביא כן בשם עבה"ג באמת מבואר כן להדיא בב"ח סי' מ"ב דתנאי מהני בזה הובא בס"ז שם ס"ק א' ובמג"א ס"ק ו' והט"ז כ' דאף דלא התנה נמי מהני משום דסתמא הוי כהתנה דאמרי' לב ב"ד מתנה עליהם כו' ועי' בצ"צ סי' פ"א שכ' נמי בהדיא דאף בהזמנה בגוף הקדושה מהני תנאי אף להשתמש בו חול ותמהני על הגאון רע"א דאמאי לא הביא ד' הב"ח והט"ז והמג"א והצ"צ ומ"ש הגאון רע"א בשם עבה"ג והסכים עמו דאף לכתוב תפילין על קלף המעובד לשם ס"ת אסור בלא תנאי משום דהוי הורדה מקדושה חמורה לקדושה קלה כו' עי' ב"י באו"ח סי' ל"ב שכ' דאם עבד לשם ס"ת מהני לכתוב בו תפילין דקדושת ס"ת חמורה מקדושת תפילין וכ' הלבוש שם וז"ל דאע"ג דאסור לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה כו' הכא שאני שאינו אלא הזמנה ומותר לשנותו לקדושה קלה אבל לדבר חול אסור לשנותו עכ"ל הובא במג"א שם ס"ק י' וכ' דכן משמע בסי' מ"ב שכ' מותר לעשות מתפילין חדשים של ראש לשל יד אע"ג שנכתבו לשם ש"ר עכ"ד. הרי דס"ל להב"י והלבוש והמג"א דבהזמנה בעלמא מותר לשנות מקדושה חמורה לקדושה קלה אף בלא תנאי ולא הביא הגאון רע"א דבריהם כלל. וכעת ראיתי בהגהות מעשה רוקח סי' ל"ב סע"י שהביא ד' עבה"ג ותמה עליו דאמאי לא הביא ד' הב"י הנ"ל דמפורש שלא כדבריו וכ' דמ"מ יש לחוש לד' עבה"ג כי ד' הר"ן מסייעין לי' וכ' דלדעתו גם מה שאו' הסופרים בשעת עיבוד שמעבדין לס"ת ולתפילין לאו שפיר עבדי כו' דהא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה אלא יעבד לשם ס"ת ויתנה להדיא דאם ירצה לשנותו לקדושה קלה שיהי' הרשות בידו כו' אמנם מצאתי קצת סמך לדעת הב"י בחגיגה י"ח ב' טבל לחמור מותר לקל עכ"ד. הנה מ"ש דלאו שפיר עבדי כו' הא קי"ל דבדאורייתא אין ברירה והיינו כד' הגאון רע"א הנ"ל וכבר כ' דלדעת כמה פוס' הא דבעי' עיבוד לשמה בס"ת אינו אלא מדרבנן ובדרבנן קי"ל דיש ברירה ומ"ש אלא יעבד לשם ס"ת ויתנה כו' היינו נמי כמ"ש הגאון רע"א הנ"ל וכבר כ' דכן מבואר להדיא בב"ח ובמג"א ובצ"צ וגם הוא לא הביא דבריהם כלל וכבר תמהתי כן על הגאון רע"א דאמאי לא הביא דבריהם. ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל שם שכ' נמי דאישמיטתי' לעבה"ג ד' הב"י כאן וד' הלבוש והביא ד' הפ"מ ח"ג סי' י"א דמפלפל בישוב ד' עבה"ג ומסכים להל' כד' עבה"ג ומה שהביא עבה"ג ראי' ממנחות הנ"ל דקא' ולמ"ד הזמנה מלתא היא כו' י"ל דלאו ראי' היא וכמ"ש הגאון רע"א שם דאדרבה משם יש ראי' להיפך מדקא' ולמ"ד הזמנה מלתא היא והא בגוף הקדושה לכ"ע הזמנה מלתא היא א"ו דלדידן דקי"ל הזמנה לאו מלתא היא אף דבגוף הקדושה מלתא היא מ"א לא חמור כל כך שיהא אסור אפי' להורידו לקדושה קלה ומ"ש הגאון רע"א דזהו דוחק כו' אין זה דוחק דשפיר י"ל דהזמנה בגוף הקדושה לדידן לא חמיר כ"כ כמו בהזמנה לאביי דס"ל מלתא היא. וכ"כ בברית אברהם חאו"ח סי' ז' דמד' הגמ' הנ"ל מוכח דלדידן דס"ל הזמנה לאו מלתא לא חמיר כ"כ לומר דבגוף הקדושה יהא אסור אפי' להורידו לקדושה קלה והשיג על עבה"ג הנ"ל אבל לדבר חול אסור לשנותו בגוף הקדושה וכן מוכח באו"ח סי' מ"ב דיש חילוק בין להורידו לקדושה קלה ובין לשנותו לדבר חול דבסעי' א' פ' המחבר שם דאם הי' חדשים כו' מותר לשנותו אפי' מש"ר לשל יד משום דהזמנה לאו מלתא הוא וכמ"ש המג"א ס"ק ג' ובסעי' ג' פ' הרמ"א דקלף המעובד לשם תפילין אסור לכתוב עליו דברי חול דהזמנה לגוף הקדושה חלתא הוא ולכאורה סתרי אהדדי א"ו צ"ל דבסעי' א' מיירי המחבר להורידו לקדושה קלה מש"ר לש"י בזה פ' דהזמנה לאו מלתא הוא אף בגוף הקדושה והרמ"א בסעי' ג' מיירי לשנותו לדבר חול בזה פ' דהזמנה מלתא היא בגוף הקדושה וכ"כ בלב"ש שם לחלק כן ד' המחבר והרמ"א ועי' בתשובות סת"ם הל' ס"ת סי' ס"ט שכ' דמה שנהגו הסופרים בשעת העיבוד שמתנין במה שיכתוב עליו ס"ת יהי' לס"ת ומה שיכתוב עליו תפילין והי' לתפילין ומה שיצטרך לצורך חול יהי' חול אם מותר לעשות כן והביא ד' הנטע שעשועים סי' כ"ח שאוסר בזה משום דאין ברירה בשל תורה כו' והאריך בזה. והביא ד' המלחמות בסוכה הנ"ל וכ' די"ל דס"ל דבעיבוד א"צ לשמה רק מדרבנן והק' ע"ז מגיטין נ"ד ב' כו' והאריך בזה הרבה ולפ"ד ניחא אף אי נימא דצריך עיבוד לשמה מדאורייתא אפי"ה ל"ש כאן דין ברירה יעוש"ה. ועי' בשם ארי' סוף ח"א בתשובות הנספות סי' א' שהביא ד' הרמב"ם בתשובה שהשיב לחכמי לוניל שהביא הכ"מ פ"א מהל' תפילין דמבואר דבס"ת עיבוד לשמה אינו אלא מדרבנן והק' מהא דכ' הרמב"ם בריש הל' תפילין דאם הא"י מעבדו פסול ואפי' או' לו ישראל עבד עורות אלו לשם ס"ת כו' והטעם דא"י אדעתא דנפשי' קעביד והרי כ' הב"י באה"ע סי' קכ"ג ובב"ש שם ס"ק ה' דהא דאמרי' א"י אדעתא דנפשי' קעביד היי רק ספק כו' וא"כ למה יפסול אף בדיעבד הא הוי ספד"ר כו' וא"ל דבס"ת ותפילין איכא חזקת חיוב דגברא שנתחייב לקרות בתורה ולהניח תפילין דהא דעת הרמב"ם גופי' דאפי' במקום חזקה אמרי' ספד"ר לקולא כמ"ש הפר"ת כללי ס"ס כו' ועוד דבגוף דבר זה לומר חזקת חיוב דגברא אינו ברור וקשה לזה מברכות כ"א א' דאמרי' למ"ד ק"ש דרבנן ס' קרא ס' לא קרא אינו חוזר וקורא אע"ג דגברא בחזקת חיוב כו' ומפ"ז כ' דאף הרמב"ם ס"ל דעיבוד לשמה הוא מה"ת כו' והאריך בזה. ואח"כ כ' לענין סתמא אי עומד לשמה או שבעי' בפירוש שיכוין לשמה כו' וגם אם נימא דסתמא פסול אי מה"ת פסול או רק מדרבנן פסול כו' והאריך בזה ועוד כ' דהיכא דמוציא בשפתיו אף בלא נשמע קולו הוי עכ"פ דבור וקול נקרא אם משמיע לאחרים או עכ"פ כשמשמיע לאזניו כו' אבל דבר הוי אפי' רק אם שפתיו נעות בלבד כו' וה"ה בס"ת אף אם מוציא רק בשפתיו די וא"צ אפי' להשמיע לאזניו וזה פשוט ולא נזכר בשום מקום בפגול או בס"ת שיהי' צריך להשמיע לאזניו כי לא בעי' שמיעת קולו רק כ' שצריך שיוציא בשפתיו דזה חשיב דבור כו' ועוד כ' לענין אי בדיעבד סגי במחשבה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בצ"צ ובפרמ"ג שם במשב"ז ס"ק א' ובא"א ס"ק ו' מ"ש בזה ועי' במשכנות יעקב חאו"ח סי' נ"ה שכ' דהזמנה בגוף הקדושה מלתא היא ואסור אף להורידו לקדושה קלא בלא תנאי כו' והביא ראי' מד' הגמ' מנחות הנ"ל והאריך בזה והיינו כעבה"ג וכד' הגאון רע"א הנ"ל שכ' אח"כ ולא הביא ד' העבה"ג וכבר כ' שאין ראי' מד' הגמ' הנ"ל וכמ"ש הגאון רע"א מתחלה והב"א הנ"ל וא"כ דין זה אי מהני הזמנה בגוף הקדושה להורידו לקדושה קלה בלא תנאי צ"ע. ועי' במלא הרועים אות ה' ענין הזמנה מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד במשכי"ע מה שהק' על הב"י ושאר פוס' שס"ל דמהני תנאי אף אחר שנעשה המעשה כו' דהא קדושה בכדי לא פקעה כו' והיינו כקושי' העונג יו"ט על עבה"ג והגאון רע"א והעונג יו"ט הנ"ל לא ראה ד' המשכי"ע אלו שכבר הקדימו בקושי זו ועי"ש עוד במשכי"ע שהביא ראי' דלא מהני תנאי אחר שנעשה המעשה מהא דאמרי' ביומא י"ב ב' גבי בגדי כהונה כו' והאריך בזה. ועי' פרמ"ג במשב"ז שם שכ' להסתפק אי הוי ד"ת או דרבנן ועי' ברש"י מגילה כ"ו א' במשנה הביא תוספתא כי הקדישים משמע לכאורה דהוי ד"ת וכן מסתברא עכ"ד ובסי' קנ"ג שם במשב"ז ס"ק א' כ' אפשר אין מורידין דרבנן אף דרשי' ולבוש הביאו תוספתא צפוי למזבח כו' י"ל דרבנן ואסמכתא שהרי בפסחים כ"ו א' ר' דוסא מחיר לכהד"י ואף הרמב"ם פ"ת מכלי מקדש פ' כת"ק דבגדי כה"ג אסורים לגמרי מוהניחם שם לגמרי משמע הא לא"ה אף שמוריד מקדושה חמורה לקלה מ"מ שרי עכ"ד וסותר ד"ע מהא דסי' מ"ב הנ"ל ובאמת מד' הגמ' יומא מבואר דהוי מדאורייתא וכמ"ש המשכי"ע הנ"ל והפרמ"ג לא הביא ד' הגמ' יומא רק הביא ד' הגמ' דפסחים ובפסחים לא הובא פלוגתא דת"ק ור"ד רק בקצרה ולא סיים שם דטעם דר"ד דיליף מילבש וגם לא תשובת רבי על ר"ד דבגדים שנשתמש בהן קדושה חמורה ומד' הרמב"ם הנ"ל נמי אין ראי' דהא דהוצרך להטעם שנא' והניחם שם היינו ללמוד שאסורים גם לכה"ג ביוה"כ אתר שאינו עובד בהם פעם שני' לעולם דאי מטעם דאין מורידין כו' הוא רק שאסורין לכה"ד אבל שלא ישתמש בהם כה"ג ביוה"כ אחר צריך לקרא שנא' והניחם שם ופ' הרמב"ם כת"ק וכמ"ש הכ"מ שם. וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא שאלות חיים חאו"ח סי' ג' שהשיג כן על הפרמ"ג והעיקר דהא דאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה הוא מדאורייתא וכמ"ש המשכי"ע והפרמ"ג בסי' מ"ב ודלא כהפרמ"ג דסי' קנ"ג הנ"ל ועי' באמרי בינה שם סי' י"ב שהביא דכ"כ המבי"ט בקרית ספר דהוי דאורייתא וכן עיקר ואכע"מ להאריך בזה. עוד הביא האמרי בינה שם ד' האו"ז הל' תפילין סי' תקע"א שהביא בשם מורו רבינו שמחה דהא דקא' הגמ' מנחות הנ"ל דמהני תנאי זה דוקא דלא לבשן מעולם אבל לבשן ל"מ תנאי דמעיקרא והביא ראי' מהא דיומא י"ב גבי בגדי כה"ג כו' יעוש"ה והמשכי"ע הביא ראי' זו מסברת עצמו ולא ראה ד' האו"ז שלא נדפס בימיו ועי"ש עוד באמרי בינה מה שהביא ראי' דמהני תנאי מקידושין נ"ד א' גבי כתנות כהונה ניתנו ליהנות בהן כו' והאריך בזה ועי' במח"א הל' צדקה סי' י"ב מ"ש והאריך בהם יעוש"ה. ועי' בכתב סופר חאו"ח סי' י"א שכ' דיש תיקון לסופרים כשיצטרכו קלף המעובד לס"ת כדי לכתוב עליו גט או דברים של רשות שיאמרו בפה מלא שמבטלים העיבוד לשמה ואתי דבור האחרון ומבטל דבור הראשון שאמר שמעבדה לשמה כו' והאריך הרבה בזה ומסיים דאם הסופר מעבד בעצמו שיכול לשנות כל הקלפים לד"א ע"י אמירה שני' לדבור ראשון וכן כשקונה מאחר כל הקלפים שעיבד לשמה בפעם אחד שיעשהו שלית לבטל כולם לכשירצה עכ"ד. ועי' בראשי בשמים שם מ"ש ע"ד הט"ז סי' מ"ב שכ' דנהגו הסופרים להשתמש בקלף המעובד לשם סת"מ גם לצורך חול דיוכל להזמין על אחר זמן שתחול הקדושה לאחר ל' יום וממילא שיוכל להזמין גם לאח"ז בלתי מוגבל לכשיצטרך לכתוב עליו ס"ת ועד זמן ההוא יהי' מותר לכתוב עליו של חול וכיון שחלות הקדושה מהקלף הוא לאח"ז כשיכתוב עליו ס"ת א"כ ל"ש בזה דין ברירה כלל כו' והאריך בזה:
ומה שהק' הגאון רע"א שם על התוס' סנהדרין דלמה צורך הקדימו דרבא ס"ל דהל' כר"י כו' הא רבא ס"ל בכריתות דעריפה אוסרת כן הק' נמי במנחת אהרן שם ובערוך לנר שם ובמחצית השקל סי' מ"ב ובשעה"מ פי"א מהל' טומאת צרעת ובנר תמיד בכריתות כ"ה א' ד"ה רבא ועי' במנ"א שם ובטעה"מ שם ובנר תמיד שם ובעונג יו"ט שם סי' ו' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה יעוש"ה ועי' במשנת חכמים פ"ג מהל' יסוה"ת ביבין שמועה אות ד' מ"ש לענין סתמא והאריך בזה:
ו ס"ת עי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קע"ה שכ' דדוקא כשנותן לתוך הסיד אבל כשנותנים לתוך המים מתחלה כדי לרככן זו לא הוי ההחלת העיבוד ול"מ אם אמר אז אבל אם הי' בתוך המים אפר או שאר דברים חריפים כו' אף דלא הי' עדיין סיד בתוכו אפי"ה מהני כו' והאריך בזה ועי' באיל המלאים פ"ה סי' ג' אות ה' מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ג
ז על הגויל. עי' ט"ז ס"ק ג' שכ' ג' שמות יש בזה גויל קלף דוכסוסטוס פי' גויל עור שנגרד ותקנו במקום השער ובמקום הבשר לא תקנו וכותבין בו במקום שער קלף ודוכסוסטוס הוא עור הנחלק לשנים חלק החיצון של צד השער נקרא קלף וכותבין בצד הפנימי של צד הבשר וחלק הפנימי שבצד הבשר נקרא דוכסוסטוס שפי' דוך בלשון גמ' מקום סטוס בלשון יוני בשר וכותבין בז בצד החיצון שכלפי השער כו' עכ"ד והוא מד' הטור כאן וכ"כ התוס' בשבת ע"ט ב' ד"ה קלף בשם ר"ת והר"ן שם בשם הערוך בשם רב האי והמרדכי והרא"ש הל' ס"ת וסה"ת סי' קצ"ד והסמ"ק עשה כ"ה וכן הוא הנוסחא ברמב"ם שלפנינו פ"א מהל' תפילין הל' ז' שכ' וז"ל זה החלק שממול השיעור נקרא קלף וזה שממול הבשר נקרא דוכסטוס עכ"ל אבל הר"ן בשבת שם הביא בשם הרמב"ם להיפך שהחלק הדבוק לבשר הוא הנקרא קלף וכותבין בו במקום בשר שהוא לבן כבשר ממש והחלק של צר השער הוא הנקרא דוכסוסטוס וכותבין בו במקום שער ממש וכ' דכן הוא נמי דעת הרמב"ן וצ"ל דנוסחא אחרת הי' לו להר"ן בהרמב"ם היפך מנוסחא שלפנינו וכ' הב"י ע"ד הר"ן וז"ל דנוסחא משובשת נזדמנה לו בד' הרמב"ם וליתא אלא עיקר בנוסחא בספרי הרמב"ם שהוא כד' כל הנך רבותא שהסכימו שהחלק הדבוק לשער נקרא קלף והחלק הדבוק לבשר נקרא דוכסוסטוס אע"פ שמד' תשובתו לחכמי לוניל על מ"ש בפ"ג נ' שהי' גורס כגרסת הר"ן אפשר שאח"כ חזר בו ותיקן כמ"ש בספרים שלנו ונוסחא זו עיקר שהיא מסכמת לדעת רוב הפוס' עכ"ל וכ"כ בכ"מ שם דאפשר שהרמב"ם חזר בו אח"כ וכ' כמ"ש בספרים שלנו. ועי' ברש"י על הרי"ף בשבת שם שכ' דמה שכנגד השער קרוי דוכסוסטוס ומה שכנגד הבשר קרוי קלף והיינו כהר"ן בשם הרמב"ם והרמב"ן הנ"ל והב"ח הגיה בד' רש"י דמה שכנגד הבשר קרוי דוכסוסטוס ומה שכנגד השער קרוי קלף והיינו כד' ר"ח והר"ן בשם הערוך והנוסחא שלפנינו בהרמב"ם. ועי' במרדכי שבת סי' שע"ב שכ' דגם רש"י ס"ל כר"ת והר"ן בשם הערוך והיינו ממ"ש רש"י בשבת שם דוכסוסטוס קלף שניטלה קליפתו העליונה אין זה הכרת וכמ"ש באיל המלאים פ"ז אות א' דאי פני העור כירושלמי היינו הצד הפנימי כמ"ש הרמב"ן א"כ י"ל דגם כונת רש"י דקליפתו העליונה היינו הקליפה הפנימית דנקראת עליונה וכ' דלדעתי כן הבין הרב ר' בועז בפי' הרי"ף דפי' בשם רש"י כפי' הרמב"ן והוא כפי גרסת רש"י שלפנינו על הרי"ף הנ"ל והביא ד' רש"י מנחות ל"א ב' ד"ה דוכסוסטוס שכ' קלף שלא נקלף וכ' דט"ס הוא וצ"ל קלף שלה נקלף והיינו כמ"ש בשבת דנטל ממנה קליפה העליונה עכ"ד. ועי' בבית מאיר באו"ח סי' ל"ב ובאיל המלאים שם ובאות ג' ובפ"ת אות א' ובחתם סופר חאו"ח סי' ג' ובנשמת אדם כלל י"ד סי' י"ב ובס' בית הלוי על התורה בסוף הס' בחידושים על שבח ע"ט ב' ח"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ח שירטוט. עי' באיל המלאים פ"ח אות ה' שהביא קושי' המנחת כהן על התוס' מנחות ל' ב' ב' ד"ה הא מורידין שהק' דאמאי לא ילפי' דס"ת בעי שירטוט מגז"ש כתיבה כתיבה כמו דילפי' לקמן לענין כתבה למזוזה אגרת דפסולה והק' הא לפמ"ש רש"י בשבת קל"ב א' ד"ה עקיבא דאין דנין ק"ו מהלכה דלא נתנה תורה שבע"פ לדרוש בי"ג מדות וכן משמע מירושלמי חגיגה ג' ב' כו' א"כ כל הי"ג מדות לא נדרוש בתורה שבע"פ ואיך נילף כתיבה כתיבה לענין שרטוט ממזוזה הרי שרטוט דמזוזה אמרי' לעיל דהוי הל"מ וכ' ליישב עפ"ד הצל"ח פסחים פ"א שהק' ע"ד רש"י מהא דפריך הגמ' שם מי דנין ק"ו מהל' אלא אמר רבא יליף מועדו מפסח כו' הרי מבואר דאע"ג דק"ו אין דנין גז"ש דנין ותי' דדוקא היכא דנילף גז"ש רק להא מלתא בזה אמרי' אין למדין בי"ג מדות בתורה שבע"פ משא"כ הכא דהגז"ש היא בלא"ה אחרי' הואיל ונלמד להא ה"ה להא וכיון דגז"ש מועדו הוא ללמוד תמיד מפסח לענין טומאה ופסח מתמיד לענין דדוחה שבת א"כ ילפי' ג"כ לענין טומאת התהום דהותרה בתמיד כו' והשתא לפ"ז כיון דגז"ש כתיבה כתיבה הוא לענין כתבה אגרת דפסולה א"כ ה"ה דאיכא למילף מיני' דצריכה שרטוט וכ' אלא דקשה ע"ז ממ"ש התוס' בקידושין י"ז א' ד"ה ונילף דהא דהוי עולת ראי' בכ"ש הוא מהל"מ א"כ אמאי פריך ונילף ריקם ריקם מראי' הא כיון דהוי הל"מ לא נלמד בי"ג מדות והא האי גז"ש הוא דוקא להא והניח בצע"ג והביא ד' המחנה ראובן פסחים שם שכ' דהא דכ' רש"י דלא נדרש תורה שבע"פ בי"ג מדות פליא בפלוגתא דר"מ ור"י במכות י"א א' בספר שתפרו דפשתן דמאן דפוסל ס"ל כיון דהוקשו כל התורה לתפילין להלכותיהן נמי הוקשו אע"ג דהוי נמי הל"מ ומאן דמכשיר ס"ל להלכותיהן לא הוקשו וא"כ י"ל דרבא בפסחים הנ"ל ס"ל להלכותיהן נמי הוקשו ושפיר יליף גז"ש מועדו להכשיר בתמיד כהן שנטמא בטומאת התהום ולפ"ז מתורץ קושי' התוס' הנ"ל דאמאי לא ניחא דס"ת בעי שרטוט כו' ע"כ יתפרש הקושי' הנ"ל מנ"ל להגמ' להקשות הא מורידין עושין והא בעי שרטוט דלמא ס"ל לברייתא דס"ח נמי בעי שרטוט משום דיליף כתיבה כתיבה ואפי' הל"מ נלמד בי"ג מדות ולפמ"ש ניחא דממ"נ אי ס"ל דהל"מ נמי נלמד מי"ג מדות הרי הוקשו כל התורה לתפילין ותפילין הל"מ דלא בעי שרטוט והיקש עדיף מגז"ש כו' ועי' גיטין מ"א ב' תוס' ד"ה דכ"ע עכ"ד. ושפיר מיושב קושי' הצל"ח הנ"ל וגם מיושב שפיר קושי' הנ"ל מהא דקידושין די"ל דר"מ נמי ס"ל להלכותיהן נמי הוקשו דהא החם במכות פליגי ר"מ ור"י בזה ושפיר פריך הגמ' ונילף ריקם ריקם מראי' ועי' לקמן סי' רע"ח ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. עוד הביא שם ד' מלאכת שמים שכ' בשם פע"ח דשרטוט אחורי הכתב ל"מ ועוד הביא בשם התשב"ץ ח"א סי' כ' שכ' דגם שרטוט דלאחר הכתיבה ל"מ וכ' דכן מוכח מהגמ' הנ"ל והאריך בזה. ועי' בתשובות סת"ם הל' ס"ת סי' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ט בדיו. עי' באיל המלאים פ"ט מ"ש והאריך בזה. ובאות ד' שם מה שהביא בשם הדבר שמואל סי' קס"ב לענין דיו הנעשה מסתם יינם ומ"ש בענין מצוה הב"ע ובד' התוס' סוכה ל' א' כו' והאריך הרבה בזה. ועוד הביא שם ד' היד אלי' שהורה דס"ת שנכתב על גבי עור של בהמה טהורה הנרבעת דצריך גניזה והשיג עליו דבע"ז כ"ז קא' הגמ' ע"כ לא פליגי אלא בחששה אבל היכא דודאי רבעה פסלה כו' ולבסוף מסיק שאני פרה הואיל ומום פוסל בה דבר ערוה וע"ז נמי פוסל בה כו' וא"כ הואיל וביריעות דס"ת אין מום פוסל דאפי' הי' בבהמה כמה מומין אין היריעה נפסלת עי"ז א"כ גם אין רביעה פוסל בה וא"כ אף דלכתחלה בודאי אסור לכתוב עלי' משום דמאיס אבל עכ"פ בדיעבד לטעון לס"ת זאת גניזה נ"ע וכן יש לדייק מלשון הברייתא דמס' סופרים פ"א הל' ב' דקא' ואין חוששין שמא עורות לבובין הן ומדוע לא אמרה שמא עורות נרבעות הן אלא ש"ח דהאי לא אסור מצד הדין ומ"ש עוד ע"ד הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קפ"א והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ז
י בימין. וכ' הט"ז ס"ק ח' דדרשי' וקשרתם וכתבתם מה קשירה בימין אף כתיבת בימין ס"פ הקומץ עכ"ד. ועי' בב"י באו"ת סי' ל"ב דמשמע מדבריו דהטעם דבעי' ימין דילפי' ממלאכת שבת ועי' בתשו' סת"ם הל' ס"ת סי' ס"א שהק' עליו דמה ראי' משבת לס"ת דהתם מלאכת מחשבת בעי כו' וכ' ליישב והאריך בזה. ובסי' ס"ג שם ח"ש והאריך בזה:
יא בהג"ה. ולא בנוצה. עי' ט"ז ס"ק ת' מ"ש לענין ספרים הנדפסים אם יש בהם קדושה. ועי' בג"פ סי' קכ"ה ס"ק ט"ו מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה. ועי' באיל המלאים פ"ו אות ו' מ"ש ע"ד הג"פ והט"ז והאריך בזה. וסיים ועכ"פ חלילה לשום אדם להכשיר מלאכת הדפוס לס"ת ומכ"ש לתפילין ומזוזות כו' פכ"ד. ועי' בתשו' סת"ם סי' ס"א שהאריך הרבה בזה בענין הדפסת סת"מ כו' וסיים דחס להזכיר להיות עושין כן דלא לבעי גניזה ומכ"ש דתם מלהזכיר מלברך טל ס"ת כזה ומי שעושה כן עתיד ליתן את הדין כו' עכ"ד. ועי' בדע"ק ס"ק ט' ומק"מ ס"ק מ"ה מ"ש בזה:
סימן ערב
סעיף א
א בהג"ה והעמוד כו'. ועי' באיל המלאים פי"א אות א' שכ' דדעת רש"י בב"ב י"ד ב' ד"ה לא ארכו כדעת הרמב"ם דהוי ההיקף זולת העמוד וברמזים שם כ' הטור בהדיא דגם דעת הרא"ש כן כו' ועוד נ' דהוי דומיא דלוחות והלוחות הי' לבדן ארכן וחרבן ו' טפחים ה"ה גם בס"ת יהי' הגויל לבד ו' טפחים זולת העמודים כו' והאריך הרבה בזה ובפי"ג אות א' ובמק"מ ס"ק ח' ט' ובגיה"ק ס"ק א' וס"ק ז' מ"ש לענין מנין השיטין והאריכו בזה יעוש"ה
סימן רעד
סעיף ב
א שאסור לכתוב כו'. עי' ש"ך ס"ק ג' שהביא ב' דעות לענין בדיעבד אם כ' שלא מן הכתב אם אסור לקרות ועי' בתשו' סת"ם סי' י"ט שכ' דבחידושיו למגילה ח' ב' הביא ראי' דטעון גניזה ואסור לקרות בו עכ"ד. ועי' באיל המלאים פי"ח אות ד' שהביא ראי' ממגילה י"ח ב' דאפי' בדיעבד אסור והאריך בזה ואח"כ הביא ראי' מהירושלמי פ"א דמגילה הל' ט' דבדיעבד כשר והאריך בזה ובאות ג' שם מ"ש והאריך בזה ועי' במק"מ ס"ק י' מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בתשו' סת"ם שתמה על המחבר שכ' סתם דצריך שיקרא כל תיבה בפיו קידם שיכתבנה דאמאי לא הביא ד' המרדכי שהובא בב"י שכ' דבדברי פרעניות מותר לכתוב שלא באמירה תחלה וכ' דאפשר מפני שד' רש"י שלפנינו ספ"ד דב"ב משמע להיפך כו' והאריך בזה וסיים לכך חייש המחבר לחומרא והניח בצ"ע. ואח"כ כ' להסתפק כו' אם מהני מה ששומע מפי חבירו אי הוי זה כמו מן הכתב או לא וכ' מתחלה להוכיח מד' הגמ' ספ"ק דב"ב דקא' דהקב"ה הי' או' ומשה או' וכותב דהיכי דאחר או' מותר לכתוב שלא מן הכתב ואח"כ דחה זה די"ל דבשלמא לחומרא מה שמשה הי' או' שפיר ילפי' מיני' דכ"ש לאחר דבעי אמירה אבל להיפך לקולא לכתוב בכה"ג שלא מן הכתב אין ללמוד ממשה כו' די"ל שהי' שם שעהד"ת כמו דקא' לגבי ר"מ במגילה י"ח ב' ומכ"ש למאי דקא' מעיקרא דדברי תורה הי' מיושרים אצל ר"מ ומש"ה כ' שלא מן הכתב א"כ מכ"ש דמשה הי' כל התורה מיושרין לפניו שמותר לכתוב שלא מן הכתב והאריך בזה וסיים בצ"ע לדינא. ובאמת מבואר להדיא בסמ"ק מצוה קנ"ה בהגהות הרי"ף שם שאסור ע"י אחר שכ' וז"ל וצריך לסופר דמעתיק להיות ההעתק לפניו ויקרא בשפתיו כי הדברים שבכתב אסור לכותבה ע"פ וכן לא יכתוב הסופר ע"י מקרא כי צריך הוא שיראה בדפוס ויקרא עכ"ל הרי מבואר בדבריו דל"מ מה ששומע מפי חבירו ולא ראה התשו' סת"ם ד' הגהות הרי"ף אלו ועי' בדע"ק ס"ק ג' שכ' דכשמגיהים אותיות בס"ת המנהג להקל לכתוב שלא מן הכתב כו' ומ"מ נכון להחמיר ע"ע גם בהגה וגם במפריד אותיות דבוקות אולי שייך חסרות להגיה מהכתב והמניחין האזכרות לכותבן כולן כ"א אחר טבילה פשיטא דצריכין לכותבן מהכתב ומ"מ די כשלפניו רק תיבה של האזכרה שכותב ויכול לכתוב מתוכה כמ"פ עכ"ד ובס"ק ד' ה' מ"ש ומ"ש לענין הרהור והאריך בזה ועי' במק"מ מס"ק ו' עד ס"ק ט"ז מ"ש בזה יעוש"ה:
סעיף ג
ב כתיבה נאה כו'. והוא מד' הגמ' שבת קל"ג ב' זה אלי ואנוהו התנאה לפניו במצות כו' ס"ת נאה כו' בדיו נאה בקולמוס נאה בלבלר אומן כו' הובא בב"י ואפי' אבא שאול דדריש התם ואנוהו הוי דומה לו מה הוא רחום וחנון אף אתה חנון ורחום מ"מ הל' כרבנן דיחיד ורבים הל' כרבים ועוד י"ל דא"ש לא פליג ארבנן. וכ"כ בשאגת ארי דיני מילה סי' נ' והביא הוכחה לזה כו' ואח"כ חקר אם הא דהתנאה לפניו הוא מה"ת או מדרבנן והביא ראי' מד' הגמ' שם בשבת וממנחות ס"ד א' גבי שחט בשבת קרבן כתושה כו' והאריך בזה. ובאמת משמע מד' התוס' סוכה כ"ט ב' ד"ה לולב שהוא מדרבנן שכ' וז"ל דיבש פסול משום דאתקש לולב לאתרוג דכתיב בי' הדר ולא כמו שפי' הקונטרס משום דכתיב ז"א ואנוהו דאין ואנוהו אלא לכתחלה ולא מפסל בהכי כדמוכח בפ"ק י"א ב' דאמרי רבנן לולב מצוה לאוגדו משום שנא' זא"ו לא אגדו כשר עכ"ל ומשמע דס"ל דהוי מדרבנן ומש"ה ס"ל דלא מפסל בדיעבד. וכן ראיתי במשנת חכמים הל' יסוה"ת פ"ג ביבין שמועה אות ד' שהביא ראי' מד' התוס' אלו דהוי מדרבנן ודחה ראי' הש"א וכ' דנעלם מהש"א ד' התוס' והאריך בזה אבל מד' רש"י הנ"ל שפי' הטעם דיבש פסול משום דכתיב זא"ו משמע דס"ל דהוי מדאורייתא ומש"ה ס"ל דמפסל בדיעבד וי"ל דבזה פליגי רש"י ותוס' דרש"י ס"ל דהוי מדאורייתא ותוס' ס"ל דהוי מדרבנן וא"כ אין שייך להקשות על הש"א דנעלם ממנו ד' התוס' דהא רש"י ס"ל דהוי מדאורייתא רק דיש להקשות על הש"א דאמאי לא הביא ד' רש"י והתוס' דפליגי בזה ועי' בכפ"ת סוכה שם ובפ"י שם ובחתם סופר ח"ו בחידושיו לסוכה שם מ"ש בזה ועי"ש עוד ביבין שמועה שהביא ראי' מהא דאמרי' בסוכה י"א הנ"ל משום שנא' זא"ו כו' וכ"מ שאמרו משום שנא' ול"א שנא' היינו שהוא מדרבנן ונקטו קרא לאסמכתא כו' ועוד הביא ראי' מב"ק ט' ב' דקבעיא בש"ם גבי הידור מצוה כו' אי שליש מלגיו או מלבר ומסיק בתיקו וכ' הרא"ש כם דנקטי' לקולא בספי' וכ"כ הב"י באו"ח סי' תרנ"ו דהא דס"ל להרא"ש בספי' לקולא משום דגוף מצות הידור הוא מדרבנן לכן נקטי' להקל הרי להדיא דמצות הידור שהוא משום זא"ו הוא מדרבנן עכ"ד. וכ"כ בפלפולא חריפתא שם אות נ"ז כהב"י וכן משמע מד' התוס' מנחות מ"א ב' ד"ה אין דהוא מדרבנן שכ' וז"ל ושמא מדרבנן הוי משום זא"ו עכ"ל וכן מבואר להדיא במהרש"א שבת ק"ד ב' בתוס' ד"ה אמר דהך זא"ו הוא רק מדרבנן וכן ראיתי בס' עין יצחק חאו"ח סי' ד' שכ' נמי בפשיטות דהך זא"ו הוא רק מדרבנן והביא ד' התוס' סוכה וד' הרא"ש דב"ק וד' התוס' מנחות וד' מהרש"א שבת הנ"ל והאריך בזה ולא הביא ד' המשנח"כ הנ"ל ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' קל"א מ"ש ע"ד מהרש"א והאריך בזה. ועי' בקהלת יעקב מהגאון מקארלין בפסחים ס"ד א' ד"ה כמעשהו שכ' דהך זא"ו הוי דאורייתא והאריך בזה ועי' בתשובת רע"א סי' ע' שכ' דהוא רק מדרבנן ועי' באיל המלאים פי"ז אות ה' שהביא ד' הנ"י הל' ס"ת שכ' אהא דקי"ל דאין ס"ת ארכו יותר על רחבו משום מ"ע זא"ו נ' מדבריו דהתנאה ולפניו במצות הוא דאורייתא מ"ע זא"ו והביא ד' הב"י והש"א הנ"ל והביא מה ששמעו מהחתם סופר שאמר דזא"ו הוי מדאורייתא אלא דיש לחלק דבדבר שבקדושה הוא דאורייתא משא"כ בדבר מלוה הוא דרבנן וכ' דלפ"ז י"ל דשפיר כ' הנ"י גבי ס"ת דהוי מ"ע כו' משום דהוי דבר שבקדושה והרא"ש בב"ק הנ"ל שכ' דאזלי' בספי' לקולא דשם איירי בהידור מצוה הוי דרבנן ושפיר כ' הב"י דהוי ספד"ר וגם שפיר כ' הש"א הנ"ל דהוי דרבנן כו' והאריך בזה יעוש"ה. והנה בגמ' דשבת הנ"ל לא הזכיר תפילין נאין רק סוכה לולב שופר ציצית ס"ת הזכיר דבעי נאין אבל תפילין לא הזכיר אך במכילתא פ' בשלח אות א' הגרסא תפלה נאה ולא תפילין. וכעת ראיתי בירושלמי פאה פ"א הל' א' דהובא שם ג"כ ברייתא זו ושם איתא הגרסא תפילין נאין בלשון רבים וראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא בנין שלמה סי' ז' שהרגיש בזה וכ' לחלק בין תפלה של ראש לתפלה של יד כו' וכ' דתליא בזה אי אמרי' דושמרת את החוקה בחוקת תפילין הכתוב מדבר או בחוקת הפסח הכתוב מדבר כו' וכ' דהמכילתא והירושלמי כ"א אזיל לשיטתי' כו' והאריך בזה יעוש"ה. ובאות ו' שם הביא ד' הש"ך חו"מ סי' שפ"ב ס"ק ד' שכ' דיש מכבדים לאחרים למול את בניהם כו' ולפ"ז הי' נ' דה"ה לענין כתיבת ס"ת כיון דמצוה בו יותר מבשלוחו וכשהוא יכול לכתוב בעצמו ולקיים המ"ע בגופו עדיף טפי והביא ד' התב"ש לעיל סי' כ"ח ס"ק י"ח שחולק על הש"ך כו' א"כ טוב לעשותו שליח לכתוב ס"ת וכ' דמ"מ נ' לדמות זה למה דאיתא בירושלמי יומא פ' ב' שעירים הל' א' משבח בגופו משבח במראה מי קודם ופי' בק"ע דאם יש כאן ב' שעירים לקנות א' מהם שמן אבל אין מראהו טוב והב' מראהו טוב אבל, לא שמן איזה קודם ר' ירמי' סבר מימר נשמענה מהדא אביב קציר יבש לקצור אביב קציר קודם הדא אמרת משבח בגופו קודם הרי אנו רואים אע"ג דהשעיר הוא משבח במראה ואית בי' זא"ו אפי"ה המשבח בגופו קודם א"כ י"ל ה"ה בנ"ד דאף דהסופר האחר יכתוב יותר נאה מ"מ זה שהוא בעצמו כותב חשיב כמו משבח בגופו וקודם ועדיף טפי וכ' דלפ"ז יש לפקפק עמ"ש לעיל סי' רע"א סעי' ג' דקלפים שלנו הם מובחרים מן הגויל וכ' הש"ך שם ס"ק ט' משום דנאים טפי ולפי הנ"ל צ"ע הא הגויל משבח לגופו טפי וקודם לקלף הנאה וצ"ל דעיקר הטעם הוא כמ"ש אח"כ דגויל הוא כבד ביותר והביא ד' החתם סופר יו"ד סי' רס"א שהביא ד' הגאון ר' נתן אדלר שנשאל מעשיר א' דיש בכוחו לכתוב לו ב' ס"ת מסופר א' דאינו כותב כ"כ יפה אבל אינו ביוקר כ"כ כתיבתו אבל יש סופר אחר דכותב ביופי טפי אמנם הוא ביוקר ומבקש שכר הרבה וא"כ א"י לכתוב על ידו כ"א ספר א' איזה עדיף לכתוב ב' שאינם יפים כ"כ או א' ע"י הסופר הכותב ביופי והשיב דהדבר פשוט דיכתוב לו רק א' ע"י הסופר הכותב ביופי וכ' הוא דהגאון הנ"ל אינו כותב ראי' לדבריו והי' נ' מהא דר"ה כ' ע' ספרים ולא אתרמי לי' ור"א ב"י כ' א' ואתרמי לי' ויהבו רבנן ב' עיני' עי' ב"ב י"ד והענין הוא בהיות דר"ה לא השגיח על היופי כ"כ לכן הי' יכול לכתוב לו ע' ספרים ש ראב"י האריך במלאכת שמים והי' מתון בכתיבת פרו זמן רב עד שהשלים אותה בכל מיני יופי והנה ראה דרבנן לא יהבו עיני' בר"ה אע"פ שכ' כ"כ הרבה ספרים משום דלא מהולל ברובם הואיל ולא הי' בכל מיני יופי משא"כ על ראב"י יהבו עיני' משום דהי' החד ספר שכ' כראוי בכל יופי מבואר מזה דאחת מהודר עדיף מהרבה שאינם מהודרים כ"כ וכ' אלא דיש לעי' מירושלמי הנ"ל דב' ספרים נקראו משובח בגופו דודאי ב' ספרים מתקיימין יותר מא' וא"כ אולי לדעת הירושלמי יותר טוב לכתוב ב' ספרים וכ' ואולי עוד יש להביא ראי' מהא דפ' הרמב"ם פט"ז מהל' מעשה הקרבנות הל' י"ב האו' הרי עלי בסלע למזבח יביא כבש ואמאי נימא יביא ב' תורים או ב' בני יונה דקרבן א' יפה מב' קרבנים קטנים וה"ה בנ"ד ואולי יש לחלק בין הענינים וצ"ע עכ"פ ובאות ז' שם ובמק"מ ס"ק ל"א ובגידולי הקדש ס"ק ז' וס"ק י' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ג ליזהר כו'. עי' ט"ז ס"ק ה' מה שהק' מגיטין כו' וסיים בזה סיוע להרמב"ם ועי' בנחל איתן פ"ה מהל' תפילין מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה יעוש"ה:
סימן רעו
סעיף ב
א לשם כו'. עי' במח"א בהגהותיו על הטור כאן שכ' להסתפק דהא דצריך כתיבה לשמה היינו לומר שיכתוב אותן בכונת השם יתברך כו' אבל אי לא כיון בכתיבה שהוא שמו של הקב"ה לא קדוש א"ד צריך שיכוין כשכותבו שהוא מקדש אותן בכתיבתן והביא ראי' מד' הרמב"ם שכ' ס"ת שכותבו מין ישרף כו' ואח"כ דחה זה ומ"ש בתשובה שאח"כ יעוש"ה:
סעיף ט
ב למחוק כו' עי' בתורת גיטין בחידושיו לגיטין כ' א' ד"ה הא שכ' להסתפק בחק תוכות לענין שמוה שאין נמחקין אם חייב עליו משום מוחק כו' ועי' בתשובת מנחם עזרי' סי' ל"ו שכ' דגם שם של ח"ת אסור למחוק כל שצורות אותיות מוכיח עליו ונעשה בכונה כו' עכ"ד הובא דבריו בגליון מהרש"א וכ"כ בתו"י סי' ט"ו דיש איסור למחוק שם שנעשה בח"ת והאריך בזה. אך בשב יעקב חיו"ד סי' נ"ה כ' דח"ת אינו חשוב כתב כלל לענין קדושת השם והאריך בזה הובא דבריו במשנת חכמים הל יסוה"ת פ"ג ביבין שמיעה אות ד' והתו"ג לא ראה ד' המנ"ע והחו"י והש"י שהרי לא הביאו יעי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ס"ב מ"ש והאריך בזה והעיקר לדינא דאף בשם של ח"ת אסור למחוק וכ"פ המשח"כ שם בצפנת פענת אות כ"א: