יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות נדרים · סימן ריז
סעיף ט
א הנודר מהקיפה כו'. עי' במקום שמואל שהביא ב' פי' על קיפה דרש"י והר"ן והרא"ש והטור פי' דקיפה היינו פירורין דק דק של בשר שיורד לשולי הקדרה והרמב"ם פי' דקיפה היינו תבלין והק' על רש"י מחולין קי"ו ב' כו' דקיפה היינו תבלין כו' והאריך בזה וכ' דהא דנקטו רש"י והרא"ש כאן דק דק של בשר בשר לחודי' צ"ל דה"ה לתבלין אלא דחדא נקטי וה"ה כל כיוצא בזה שניקף לשולי הקדרה קרוי קיפה וכ' דזה נ' דעת המחבר שסתם כלשנא דגמ' ולא הזכיר א' מהפו' שהביא ב"י א"ו דס"ל דתרווייהו איתנהו בי' בקיפה דק דק של בשר וגם תבלין ולפיכך סתם כלשון הש"ס עכ"ד:
סעיף כו
ב בימה"ח. וכ' הש"ך ס"ק ל"ב דאיכא הנאת הגוף והוא דעת הר"ן נדרים ט"ז ב' ודעת הרשב"א שם דאף דאיכא הנאת הגוף בהדי מצוה אמרי' מצוה לאו ליהנות נתנו ועי' בשעה"מ פ"ח מהל' לולב ובברית אברהם חאו"ח סי' ג' ובס' הפלאות נדרים בנדרים שם מ"ש ע"ד הרשב"א והאריכו בזה ומ"ש בהפלאות נדרים שם ליישב קושי' הברית אברהם שם על הרשב"א מכלאים בציצית והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף מו
ג נדר מבנים כו'. עי' בחידושי רע"א שכ' דה"ה דמותר בבנות והוא מד' הגמ' ב"ב קמ"ג ב' ועי' ברביד הזהב פ' ויגש ד"ה ובני דן שהביא בשם הנ"י אם הי' לו בן ובן הבן ואמר נכסי לבניי אפי"ה אין דנין דמשום בן הבן אמר בניי, דאין בלשון בנ"א בן הבן שיקראוהו בן כו' ולא ידעתי אמאי כ"כ בשם הנ"י דהא כן מבואר להדיא בד' הגמ' ב"ב שם. עוד הביא הרביד הזהב בשם התשר"ש סי' תתקס"ג האו' ליתמי בתו אבנים קא' ק"ו מההיא דברא וברתא והביא ד' בשו"ע סי' קס"ט דק"ו למי שהי' לו בן הבן ובן אשתו ואמר לבניי דאבן הבן קא' כו' דלא מצינו בכה"ת שנקרא בן בנו. והשיג עליו וכ' דהמעי' בתוס' אין המסקנא כך גם אשכחן שכ' הרמב"ן פ' פנחס ושם בת אשר שרח דכ' התרגום ושם בת איתת אשר שרח והכרח לזה דאל"כ מה טיבה אצל חלוקת הארץ גם וגבי בני אשר בפ' זו לא כתיב בתו אלא ושרח אחותם ופשוט דה"ה לבן אשתו וכן הוא בהדיא בתשו' מיימוני סי' מ"ח כ' על בן אשתו בני שפיר דמי עכ"ד. עוד הביא בד"ה בניו ד' המבי"ט חחו"מ סי' כ' שכ' דכמו דבני בנים כבנים ה"ה בני בני בנים ה"ה כבני בנים כו' עכ"ד. ולדבריו גבי נדר אסור בבני בני בניו ועי' בחידושי רע"א שכ' דנ"ל דמותר בדור רביעי ולא ידעתי מה יענה הגאון רע"א על הראי' שהביא המבי"ט שם דהא בכלל השבעים נפש הי' חצרון וחמול בני פרץ הובא ברביד הזהב שם:
סעיף מח
ד שלא יצחוק כו'. עי' באמרי בינה דיני נדרים סי' י"ג שכ' דהריטב"א בנדרים מ"ב חולק ע"ז ואח"כ דחה והאריך בזה יעוש"ה: