יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות נדה · סימן קצ
סעיף א
א שתרגישא. עי' חו"ד ס"ק א' שכ' דאם בדקה עצמה ונמצא דם טמאה אפי' בלא הרגשה מדאורייתא דאמרי' דודאי ארגשה רק שטעתה ותלתה בהרגשת עד כמ"ש הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב כו' עכ"ד וכ"כ בפשיטות בחדושים ס"ק א' ועי' בפלתי לעיל סי' קפ"ג ס"ק א' שהביא דבזה האריכו השב יעקב בתשובה סי' עם הגאון ר' גבריאל ומקום ה"ס הוא במ"ש בנדה נ"ז ב' גבי בדיקת עד דאיירי בארגשה ועגול טהור דאימר הרגשת עד הוא אם הכונה הוא כפשוטה דאיירי דוקא בהרגשה וע"כ מטפאי' במשיך אבל אי לא ארגשה טהורה מה"ת או הכונה היא דאנן אמרי' דמסתמא הרגישה רק היא חושבת שלא הרגישה כי תולה הרגשתה בהרגשת עד והביא הפלתי ראי' מד' התוס' שם ד"ה אומר שהק' דלמה לא אמרי' אימר הרגשת ח"ר כו' כדאמרי' בפ"ק כו' ולכאורה אין מקום לקושי' התוס' דבפ"ק אמרי' להחמיר לטהרות דמטמא מעל"ע דאימור הרגשת מ"ר אבל כאן דבאמת הרגישה רק הא דפטורה מקרבן לאח"ז משים דתלי' בהרגשת עד איך נתלה בחשש רחוק כזה בהרגשת מ"ר מה דלא הטילה כו' או דעת התוס' דבאמת לא הרגישה וא"כ על הא דלאח"ז פטירה מקרבן לק"מ רק כל הקושי' למה תוך זמן או על שלא חייב קרבן למה צא ארגישה בזו שפיר י"ל כמו דאמרי' סבורה הרגשה שמש הוא ולהחזיקה הדם שבא בהרגשה ולחייב בקרבן כן י"ל קסבר הרגשת מ"ר להחזיקו בחזקת הרגשה ולחייבו קרבן והכל להחמיר הוא ולא להקל עכ"ד. ועי' בקו"א שם שכ' דאדרבה הא חומרא הוא לפוטרה מקרבן דלא ליתי תולין לעזרה ונדחק שם ליישב ד' הפלתי ועי' בס"ט ס"ק ג' שדחה נמי ראיית הפלתי והאריך בזה ועיין בפרמ"נ בפתחי נדה בחקירה אם מצאה דם בבדיקה אות א' שכ' לפ"ד הס"ט שם יש להוכיח מדברי התוס' להיפך מדמקשים שם אהא דאמרי' הרגשת שמש ולא הק' כן לעיל אהא דאמרינן הרגשת ער משום דשם י"ל דליכא למילף לקולא מהא דאמרינן לעיל הרגשת מ"ר להחמיר וע"כ לא הק' רק בהא דאמרי' אימר הרגשת שמש דהוי ג"כ לחומרא לפוטרה מקרבן כו' אמנם אין שום ראי' מתוס' די"ל דתוס' לא רצו להקשות לעיל די"ל דמ"ש בש"ס לעולם דארגשה כו' פירוש כפשוטו כאופן הנ"ל ואין כ"מ להקשות ע"ז ומה דל"א הש"ס לעולם דלא ארגשה ואימר מר הרגשת מ"ר י"ל דאשמעינן דגם בארגשה עגול טהור דאימר הרגשת עד הוא וע"כ לא הקשה התוס' אלא אהא דאמרינן הרגשת שמש אבל לעולם י"ל דה"ה בלא ארגשה טמאה מה"ת הנה נתבאר דאין שום ראיה מדברי התוס' לב' הצדדים הנ"ל עכ"ד ועיין במקמ"ח שכתב נמי כן לדחות ראיית הפלתי ולא ראה דברי הס"ט הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי"ש עוד בפרמ"נ שהביא דברי הפלתי שהביא ראיה מדברי התוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת כו' והשיג עליו והאריך בזה. עוד הביא דברי הפלתי שהביא ראיה מדברי הגמ"י בפ"ד כו' והביא דברי הס"ט שהשיג עליו דאין מדברי הגהמ"י שום ראיה כו' והוא דתה דברי הס"ט והאריך בזה ואח"כ הביא דברי תשובת רע"א סי' ס"ב שדחה נמי דברי הפלתי כמו שדחה הס"ט כו' ואח"ז כ' דאפ"ת דמהר"מ ס"ל הכי רובא דרבוותא לא ס"ל הכי כו' וכ' עליו אמנם אני לא מצאתי לאחד מגדולי הפוסקים שיכתוב דבר זה בביאור דבדיקת עד הוי מה"ת אפילו לא ארגישה ורק האחרונים חקרו בדין זה הש"י והפלתי והס"ט והם טרחו עצמם להוכיח דין זה מדברי הש"ס והראשונים אבל למצוא דין זה בביאור לגדולי הראשונים וכמ"ש בתשובת רע"א כו' עדיין לא מצאתי והביא דברי הס"ט סימן קפ"ג ס"ק ט' שהביא תשובת תצ"ה שכתב ובדיקת מד כתב לי הגאון מהרי"ק שמסתפק אם הוא מדאורייתא או מדרבנן וזה היפך דברי הגאון רע"א הנ"ל עכ"ד ועי"ש עוד בתשובת רע"א שהביא דהרגשת עד הוא דאורייתא מנדה י"ב א' כו' אשה כמו שתקנח עצמה לחייב בעלה חטאת כו' א"כ לבו נוקפו ופורש כו' ועי' בעמודי אור סי' נ"ט שדחה ראי' זו והאריך בזה יעוש"ה. ועוד הביא הפלתי שם ראי' מד' הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב שכ' אין האשה מטמא מה"ת כו' והאריך בזה. ואח"כ הביא ראי' מד' התה"ד בפסקיו סי' מ"ז דכ' להדיא דרואה דם ח"ת נמי אינה מרגשת דאי מרגשת דנפתח החדר פשיטא דטמאה אלא אמרי' הרגשת שמש הוא אע"ג בכל פעם בלי תשמיש אינו רואה כלום בלי הרגשה וחשב לי' ספד"א כו':
ומיישב בזה קושי' התוס' בשבועות י"ת כו' גבי הא דפריך והא נמצא קתני כו' והאריך בזה ומסיק דהעיקר כהרמב"ן והתה"ד יעוש"ה ועי' בס"ק סי' קפ"ג ס"ק ב' שהביא נמי ד' השב יעוש"ה והר"ג הנ"ל כו' והביא נמי ראי' מד' הרמב"ם והתה"ד הנ"ל דהיכא דמצאה ע"י בדיקת עד כו' הוא טמאה ודאי מדאורייתא וכהפלתי הנ"ל ועוד הביא ראי' מד' הרשב"א במה"ב שער ד' שכ' וז"ל וההיא דר' ור"ח דקא' לי' ר"ח לר' א"א מודה שצריכה כגרים ועוד אבל א"כ עשיתי כתם כלומר דאלו משום נדה אפי' בכ"ש הי' לטמא דאלמא בעד בדוק שניהם מודים דאפי' בכ"ש טמאה נדה התם כשהניחה בקופסא וכתניא בהדיא בדקה בעד שאינו בדוק והניחתו בקופסא ודכותי' ודאי בעד הבדוק בין עגול ובין משוך טמאה נדה דודאי מגופה אתיא ובהרגשה אתיא אלא דקסברה הרגשת עד היא כדאיתא בפ' הרואה עכ"ל הרי בהדיא שכ' סברא זו דהיכא דודאי מגופה אתיא וע"י בדיקת עד טמאה נדה מה"ת דחזקה דבה גשה אתיא ומה שלא הרגישה דסבירה הרגשת עד הוא משא"כ במצאה הכתם בבגדיה או ע"ג קרקע אמרי' דלא הרגישה אינה טמאה אלא מדרבנן דליכא למתלי דטעה בהרגשת עד דהא נמצא שלא ע"י בדיקה כו' וכ' דאע"ג דבהרגשת עד הוי ספד"א מ"מ היכא דאפשר למתלי תלי' כו' והאריך הרבה בזה ופ' כן יעוש"ה ועי' בישוי"ע סי' קפ"ג ס"ק א' שהביא נמי ד' הרמב"ן הנ"ל שכ' דחזקת דם בא בהרגשה והאריך בזה וכ' דהא דתולה בהרגשת עד הוא אי' תורה דאמרי' דודאי הרגישה אלא שחשבה שהיא הרגשת שמש ועד והביא ד' הגהמ"י הנ"ל דמבואר דלא הוי רק אי' דרבנן כו' ולא אמרי' דהרגישה ותלתה בהרגשת שמש אלא שקשה ע"ז אמאי מטמאין ברואה דם מ"ת הא הוי ס' אי מהצדדין או מהמקור וספד"ר לקולא כו' ומפ"ז כ' דנ' ברור כדעת הרמב"ם דכל רואה היא בחזקת מרגשת אלא שתלתה בהרגשת שמש או עד אבל באמת הי' כאן הרגשה וא"כ יש כאן אי' תורה ואף שבהגהמ"י כ' גבי בדיקה לאח"ת דאין להחמיר בדבר כו' אין כאן אי' תורה לד' הרמב"ם שומען בזה דסוגיות הש"ס בכמה מקומות מורה כדבריו עכ"ד ועי' בפלתי שם בקו"א שהביא ראי' להפלתי דבהכניסה עד הוי ס' הרגשה דאורייתא מנדה י"ד גבי בדקה בעד הבדוק לה וטחתו בירכה כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח שם שכ' ויש להוכיח דדם שנמצא ע"י בדיקה טמאה מדאורייתא דתלי' כו' בהרגשת עד דאלת"ה כו' בנשים שאין להם כתמים כמו קטנה כו' דלא גזרו עלי' כתמים כו' וא"כ טהורה אפי' מדרבנן ואם נימא דדם שנמצא ע"י בדיקה היא רק מדרבנן וממילא בקטנה כו' היא טהורה אפי' נמצא ע"י בדיקה א"כ איך נפרש די הגמ' נדה י' ב' כו' עד שלא הגיע לפירקן הרי הוא בחזקת טהרה ואין הנשים בודקות אותן כו' ומה טיבו של בדיקה זו קודם שהגיע לפירקן דאפי' ימצא דם ע"י בדיקה ה"ה ככתם בעלמא וכיון דחכמים לא גזרו עלי' כתמים היא טהורה אפי' נמצא על בדיקה ומאי קא' כו' ואין הנשים בודקות איתן דאפי' ימצא דם ע"י בדיקה טהורה א"ו דדם הנמצא ע"י בדיקה היא דאורייתא ולהכי גם בנשים שלא הגיע לפרקן כי ימצא דם ע"י בדיקה הוא טמאה כו' ועוד כ' להוכיח מהא דכתב הראב"ד והרמב"ן כו' דאין בכתמים משום וסת לבד בכתמי עד הבדוק לה ואי נימא כו' והוא מדרבנן איך קובעת וסת בשביל זה כיון דהוא ג"כ מדרבנן וגם מה שקובעות יש ג"כ הרבה קולות כו' א"ו משמע דכתמי עד הבדוק לה היא טמאה מדאורייתא וכן מוסכם מכל האחרונים דדם הנמצא ע"י בדיקה הוא מדאורייתא עכ"ד ועי' בבינת אדם שער ב"ה סי' ח' שהאריך כזה והביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' עליו דמ"ש דהוי ס' דאורייתא אינו מדוקדק דע"י בדיקת עד הוי ודאי דאורייתא וכמ"ש הרמב"ן דחזקת שבא בהרגשה וכיון שהוא חזקה ודאי הוי דאורייתא כו' והאריך וכ' כעין ד' הס"ט הנ"ל וכ' אח"כ דכן משמע בנדה י"ד בדקה בעד הבדוק וטחתו בירכה דטמאה ומשמע אפי' לא הרגישה ועוד מדא"ל ר' שימי והא חוששת אמרת לן ואי דארגישה למה חוששת אע"כ אפי' בלא ארגישה ולכן טמאה נדה וס"ל דרק חוששת דאימר הרגשת עד הוא ורב ס"ל חזקת דם בהרגשה עכ"ד וכן עיקר לדינא דאם בדקה ומצאה דם דטמאה מדאורייתא אפי' בלא הרגשה וכמ"ש החו"ד והעמודי אור והמקמ"ח הנ"ל דכן מוסכם מכל האחרונים ועי"ש עוד בפרמ"נ מ"ש ע"ד האחרונים שדימו להדדי דין רואה מ"ת לדין רואה ע"י בדוקא עד כו' דאין דמיון זל"ז כו' ומ"ש ע"ד הס"ט שכ' דדוקא בדליכא מידי למיתלי והדבר ברור שהוא מגופה אבל אי איכא מידי למתלי תו לא הוי רק סד"ר ומטעם כו' דאמרי' סמוך מיעוטא לפלגא כו' והביא ד' השימקו"ב בכתובות ט' א' כו' ומ"ש עוד ע"ד הס"ט ומ"ש ע"ד הפוסקים בדין טחתה בירכה ומ"ש ע"ד הפוס' בדין משוך ופגול כו' והאריך הרבה בזה ועי' בצ"צ חיו"ד מסי' צ"ז עד סי' ק' מ"ש בד' הרמב"ם ובד' הגהמ"י הנ"ל ומ"ש ע"ד השב יעקב והפלתי והס"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בבית מאיר בצלעות הבית סי' י"ג ובמשמרת משה פ"ד מהל' אישית הל' כ' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש באשה שיש לה וסת והאשה אמרה שראתה דם שלא בשעת וסתה מ"ט תהי' נאמנת הרי דברי' סותרין החזקה ונגד החזקה אין עא"נ כו' וא"כ כאן דאתחזק התירא שלא בשעת וסתה מדוע תהי' נאמנת וצ"ל משים דשוי' אנפשה תר"א והמהרי"ק בתשובה כ' דליש לומר שוי' אנפשי' חד"א רק שאו' דבר שאסור בודאי לפ"ד אבל היכא שלפ"ד ג"כ אין כאן רק אי' ס' ל"ש שוי' אנפשי' חד"א והוכחתי מהא דקא' הש"ס בכתובות ט' א' לענין פ"פ דהיכי דלא קי"ל ל"ש לומר שוי' אנפשי' חד"א ואף דמ"מ מידי ס' לא יצא כו' ולכך נ' באו' שהרגישה שנפתח מקורה שלא בשעת וסתה והיא בעת תשמיש דנוכל לומר הרגשת שמש היא ל"ש סברת שוי' אנפשי' חד"א וא"כ פשיטא דאין מחויב לפרוש ממנה באבר מת וא"כ הוי אונס וכ' אמנם אין הדבר נכון דכיון דהאשה או' שמרגשת עכ"פ לא מקרי הבעל אנוס ודוקא שלא בשעת ושתה דאי נימא דתמיד תחוש שמא תראה בעת תשמיש וא"א לו לעולם לשמש עמה אבל באמרה שמרגשת בעצמה ואנו רואין אחר זמן שהי' כאן דין נדות לא חשיב אונס דה"ל לפרוש ממנה ולחוש לדברי' עכ"ת ולא גרע מאמרו לה ב' עדים שמת בעלה ואח"ז ניסת לאתר ובא בעלה דמחויבת בקרבן וגם גוף הדבר שכ' דהיכא דמסופקת אי הרגשת דם הוא או הרגשת שמש דל"ש שוי' אנפשי' חד"א אין הדבר נכון ויש לחלק בין זה לעובדא דמהרי"ק ולהך דכתובות כו' עכ"ד ועי' לעיל סי' א' בדין חד"א ואמתלא שהבאתי ד' הפרמ"ג סי' י"ת בש"ד ס"ק ל"ג ליד וד' הרשמי שאלה חיו"ד סי' י"ז וד' העה"ב בקונטרס חד"א אות א' שכ' דאפי' בס' אי' נמי אמרי' שוי' אנפשי' חד"א יעוש"ה ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש להסתפק כיון דקי"ל דכל הנשים מטמאין בביה"ח אף שכותלי ביהר"ח האמידו את הדם ואח"ז יצא הדם מביהר"ח אם לא הרגישה בעת שיצא לביה"ח ואח"ז בעת שיצא הדם מכותל בית לחוץ הרגישה אם טמאה מה"ת וכ' דדבר פשוט כיון דיצא מביה"ח דהיא זמן הגורם לטומאה דמה"ט מטמאין למפרע כשלא הרגישה בעת ההוא לא נטמאת מה"ת ומדין יבא הטומאה בעת יציאת הדם מכותלי ביהר"ח כו' ומיושב בזה קושי' התוס' נדה ג' א' ד"ה מרגשת כו' והאריך בזה והנה כאן מבואר הרגשה שנפתח מקורה וכן יש הרגשה שנזדעזע גופה וכמבואר ברמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' י"ד שכ' וז"ל אע"פ שהרגיש גופה ונזדעזע אלמא דזה מקרי הרגשה:
ב ובענין הרגשת זיבת דבר לח הנה הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ה כ' דאף הרגשת זיבת דבר לח תשוב הרגשה ולא בעי' הרגשת פחיתת המקור דוקא והרי עיקר ההרגשה יליף שמואל מבשרה שתרגיש בבשרה והרי האי בשר לאו על בשר המקור קאי שהרי מזה ילפי' שמטמאה בפנים כבחוץ והרי אינה מטמאה אלא מהשינים ולחוץ וא"כ האי בשרה היינו בשרה שמהשינים ולחוץ וא"כ גם שתרגיש בשרה היינו בשר זה והרי זה כבר הוא חוץ לפתח המקור ואיך נימא שבעי' שתרגיש פתיחת המקור אע"כ לא בעי' רק שבשרה ירגיש זיבת הדם ואם מרגשת זיבת דבר לח הרי כבר הרגישה והרגשת המקור לא נזכר בפסוק אלא הרגשת הבשר ואם זה מלתא דמסתבר הוא אמינא עוד הוכחה לזה שהרי בכל הסוגיא נ"ז ב' שהק' כמה קושי' על שמואל ולמה לא הק' ממשנה קדומה י"ז ב' דם הנמצא בפרוזדור ספי' טמא ה"ד אי דארגשה פתיחת המקור א"כ אין זה ס' אלא ודאי מהמקור ואי דלא ארגשה א"כ אפי' הוא מהמקור טהור הוא לגמרי בלא הרגשה א"ו דלא בעי' כלל הרגשת המקור אלא הרגשת זיבת דבר לח בבשר ובזה א"א להבחין אם מהמקור או מהעלי' כו' והאריך בזה ועי' עוד בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ח ובהגה שם מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחו"ד שם שכ' דבעי' שתרגיש שזב ממקורה דאם לא הרגיש שזב ממקורה רק שמרגשת שזב בפרוזדור נ' דטהורה כיון שבשעה שנפל מהמקור לפרוזדור לא הרגישה ורחמנא טהרי' להדם שבא בלא הרגשה מאין יתחיל הטומאה בפרוזדור והביא ד' הנו"ב וכ' עליו ומשמע מדבריו דאפי' במרגשת שדבר לח זב בפרוזדור אפי' לא הרגישה בשעה שזב מקורה ג"כ מקרי הרגשה והוא תמוה. אמנם ראי' זו יש לדחות די"ל דאיירי בדארגשה ומש"ה תני שחזקתו מהמקור והא דמוכיח מזה הש"ס דרוב וקרוב הלך אחה"ר היינו לפי המסקנא דהרגשת עד הוא וגם י"ל דמיירי בדלא ארגשה ונפמ"נ בהא דחזקתו מהמקור לענין טהרות דטמאה אפי' בלא הרגשה משום דמק"מ טמא ומש"ה סתם ותני שחזקתו מהמקור דהיינו דבהרגשה טמאה אפי' לבעל ובדלא ארגשה טמאה עכ"פ לטהרות משום דחזקתו מהמקור משא"כ מהנך מתני' דמותבינן מנייהו לשמואל דקתני סתם טמאה דמשמע כל טומאת נדה מקשה שפיר עכ"ד. הנה החליט שדעת הנו"ב דאפי' לא הרגישה בשעה שזב מהמקור כו' ובאמת הא כ' הנו"ב הנ"ל דבזה א"א להבחין אם מהמקור או מהעלי' א"כ עכ"פ הרגישה זיבתה מלמעלה בתחלתה אלא שאינה אם זה מהמקור או מהעלי' וכן ראיתי בצ"צ שם סי' צ"ז שכ"כ על החו"ד ועל גוף ד' הנו"ב כ' דראיתו מבבשרה אינו ראי' כלל דמה שהחליט דבבשרה היינו רק מהשינים ולחוץ שם לבד נקרא בבשרה אינו מוכרח כלל דמדוע נאמר כן הלא פי' בבשרה בתוך בשרה אע"פ שלא יצא עדיין לחוץ א"כ מהשינים ולחוץ נקרא תוך בשרה א"כ גם למעלה ממנו קרא בשר וזכר לדבר שהאשה נקראת בשר ע"ש בשר מבשרי וגם מ"ש אשר בשר חמורים בשרם ביחזקאל כ"ג מוכח בנדה מ"ה א' דקאי על הרחם והחדר של המצרים שהוא כבשר חמורים שאע"פ שהאשה מתעברת רק בת י"ב שנה ויום א' הם מתעברים בני ו' וז' שנים להיות בית ערותם בשר חמורים והעובר הוא תוך החדר ממש שהוא האם הוא המקור א"כ מוכח דהחדר עצמו נקרא בשרה והא דאינו מטמא עד מבין השינים ולחוץ היינו דכתיב דם יהי' זובה בבשרה שיזוב קצת בתוך בשרה ממקום למקום והם קבלו שכל שעדיין הוא תוך השינים אין זה נקרא זיבה כי עדיין הכל סמוך ממש למקור עד שזב מבין השינים ולחוץ שהרי הזב ובע"ק אינן מטמאין עד שינא טומאתן לחוץ ובנדה ילפי' דמטמאה בפנים ג"כ אבל היינו שיהי' זב קצת לכן כל שלא יצא לחוץ לבין השינים אין זה נקרא זוב בבשרה אבל לעולם גם בין השינים והרחם הכל נקרא בשרה וז"ש יהי' זובה בבשרה פי' שיזוב מהרחם עד מחוץ לבין השינים וזה נקרא שזוב בבשרה ממקום למקום וכיון שכן אינו מוכרח להוכיח דהרגשת ביה"ח נקרא בבשרה מאחר דהכל נקרא בשרה א"כ י"ל הרגשת הגוף בעי' כמו בבע"ק אע"ג דאינו מטמא עד שתצא טומאתו לחוץ עכ"ז ההרגשה שצריך הוא הרגשת כל גופו עכ"ד ומ"ש החו"ד ליישב קושי' הנו"ב דשם איירי לטהרות דלא בעי' הרגשה לענין טומאת ערב כו' כבר הרגיש בזה הנו"ב עצמו שם וכ' דא"כ מאי מקשה מהאי יין דעד שהניח תחת הכר כו' דלמא שם איירי לטהרות כו' ובזה נתבטלו ד' החו"ד שכ' דלהכי פריך מהני מתני' דתני סתם טמאה דקאי על האשה ומשמע דטמאה ככל טומאת נדה כו' דאין זה חי' לקושי' הנו"ב מהך מתני' דעד דהתם תנן עד שהניחו כו' ונמצא עליו דם אם עגול טהור ואם משוך טמא כו' וא"כ שפיר י"ל דלא קאי על האשה רק על הדם שאם משוך טמא הדם והרי שם מ"א ב' דתניא בברייתא ודם היוצא משם טמא ור"ש מטהר אוקימנא בש"ס שם דפליגי במק"מ טמא וכ"כ אוקימנא שם ס"ו א' פלוגתא דרשב"ג ורבותיו וכ"כ י"ל בהך מתני' דעד ושפיר ד' הנו"ב הנ"ל וכן בפרמ"נ שם בחקירה ה' אות א' שהשיג כן ע"ד החו"ד וגם תמה על מ"ש החו"ד הנ"ל דבאמת י"ל דהך מתני' דדם הנמצא בפרוזדור איירי בדארגשה וע"כ תנן שחזקתו מהמקור כו' למה זה השמיט מה דתנן שם ספי' טמא כו'. וזהו כל עיקר ראי' הנו"ב מלשון זה דאי איירי בדארגשה אין כאן ס' כלל אלא ודאי מהמקור וכ' אמנם מ"ש הנ"ב שם להוכיח דלא בעי שתרגיש בעת שיוצא מהמקור וגם אם מרגשת שזב בביה"ח חשיב הרגשה כו' דהא דבעי הרגשה יליף מקרא דבבשרה ומקרא זה ילפי' דמטמאה בפנים כבחוץ א"כ האי בשרה ע"כ ר"ל ביה"ח ולא נזכר בקרא רק הרגשת בשר זה והוא שתרגיש בביה"ח שכבר זב לח שם בזה צדקו ד' החו"ד דאם לא הרגישה בעת שיצאו הדם ממקורה לביה"ח והיתה טהורה אז מה"ת א"כ אפי' אח"כ הרגישה שדבר לח זב בפרוזדור מאין התחיל הטומאה בפרוזדור כיון שעד עתה היתה טהורה אולם עיקר הרגשה היא בעת יציאת הדם ממקור לפרוזדור וזהו שאחר הכתוב דם יהי' זובה בבשרה שתרגיש בבשרה היינו בעת שהדם זב ממקור לבשרה תרגיש אז וכן הוא מבואר בסי' קפ"ג דבעי' שתרגיש ביציאתו וכ"ה לשון הרמב"ם רפ"ט וכ"ה מבואר בשאר פוס' כו' וכ"ז ברור אין בו ס' רק עיקר מה שנסתפקו האחרונים הוא במהות הרגשה מה היא דצריכה להרגיש בעת יציאת ממקור אם ההרגשה אז היא פתיחת פי המקור או בזיבת דבר לח אבל בזה כ"ע מודו דזמן הרגשה היא בעת יציאת הדם מהמקור עכ"ד. ועי' בבגדי כהונה חיו"ד סי' ה' מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי' בישוי"ע סי' קפ"ג ס"ק ב' שכ' מתחלה להביא ראי' מהא דדם הנמצא בפרוזדור כו' דדי בהרגשת דבר לח שזב בבשרה ואח"כ דתה דהא דבעי' הרגשה היינו לטמא את האשה טומאת ז' ולאסור אותה לבעלה כל ז' עד שתטהר אבל לענין טומאת ערב כו' לא בעי' הרגשה דדם המקור מטמא אף בלא הרגשה עכ"ד ובאמת כבר דחה תי' זה הנו"ב הנ"ל דא"כ מאי מקשה מהאי מתני' דעד שהניחו תחת הכר כו' דלמא גם שם איירי לטהרות כו' ועי"ש עוד בישוי"ע מ"ש במתני' משל משלו חכמים באשה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד בפרמ"נ שהביא ד' הס"ט לקמן ס"ק צ"ג שהק' נמי מהך מתני' דעד כו' דלמא מיירי התם לטהרות דוקא כו' וכ' הוא ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שכ' ע"ד הנו"ב הנ"ל דצ"ע דידוע בחוש שאין הרגשת זיבת דבר לח בפנים במקום שהשמש דש כו' והאריך בזה וכ' דהרי סרו קושי' המחבר וממילא אין ראי' לדבריו שיש בפנים הרגשת זיבת דבר לח ואם מרגשת אשה זיבת הוא בעת היציאה לאייר כנ"ל ובעוד הי' תוך הפרוזדור לא הרגישה לחלוחית ומעשים בכל יום בנשים שמרגישות פתאום זיבת דבר לח מלמטה ובחלוקה יש כתמים קטנים עכ"ד. אך החו"ד כ' להביא ראי' אשי דבר לח זב ממקורה הוי הרגשה מטומאת מעל"ע דריש נדה דאמרי' התם הטעם דאימר כותלי ביהר"ח העמידוהו ואי ס"ד דלא הוי הרגשה רק במרגשת שנפתח מקורה א"כ קשה מכאן לשמואל ממ"נ אי במרגשת שנפתח מקורה עכשיו האיך שייך לומר שדם זה יוצא מאתמול הא עכשיו שנפתח מקורה ואי בלא הרגישה טהורה לגמרי א"ו דהרגשת דבר לח זב ג"כ מקרי הרגשה וי"ל דמיירי שמרגשת עכשיו שדבר לח זב ממנה וא"ש דטמאה מעל"ע דאפשר שאתמול הי' ג"כ זב רק שהיתה סבורה הרגשת מ"ר הוא אבל באם לא הרגישה זיבת הדבר לח רק למטה בפרוזדור ויודעת בבירור דלא הרגישה בשעת זיבתו מהמקור נ' דטהורה וכ' ליישב בזה קושי' התוס' בר"פ הרואה כתם כו' והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שם אות ג' שהשיג עליו והאריך הרבה בזה ובחקירה ד' אות ח' שם מה שתמה ע"ד החו"ד והאריך בזה ועי' במקמ"ח ובצ"צ סי' צ"ח מה שהשיגו על החו"ד כהפרמ"נ ועוד השיג הצ"צ עליו והאריך בזה יעוש"ה ועי' בס"ט ס"ק א' שהביא ד' הפ"י חיו"ד סי' א' שכ' נ' פשוט שאין הכונה שמרגשת שיצא ממנה דם אלא בעי' שתרגיש שיצא ממקורה וה"ה לשאר מקרים שבגופה כגון שהרגיש גופה ונזדעזע וכן מוכח מהרמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' י"ז כו' דה"ה לשאר מקרים שבגופה הוי הרגשה כו' וכדפירש"י בפ"ק אשה מרגשת כשנעקר דם מהמקור כו' וכ"כ מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה כ"ו והביא ד' השב יעקב סי' ל"ט שהוכיח דע"כ מה שהרגישה שזב ממנה לא מקרי הרגשה כיון שלא הרגישה שיצא מהמקור דאס"ד דהרגשת זיבה מקרי הרגשה כו' א"כ בסוגיא דר"פ הרואה דפריך מהאשה שהי' עושה צרכי' כו' ה"ד אי דארגשה יושבת אמאי טהורה כו' לעולם דארגשה כו' ואי ס"ד דהרגשת זיבת דבר לח מקרי הרגשה מאי קא' אי דארגשה הא ע"כ ארגשה שזב ממנה דהא המ"ר זבין ממנה דהא מיירי התם דנמצא דם תוך הספל דקודם דתמו מיא יצא הדם וא"כ כיון דהדם יצא תוך המ"ר ע"כ הרגישה שזב ממנה דבר לח וכ"ש שאין להבין מאי דקא' אי דלא ארגשה איך שייך לומר דלא ארושה אע"כ צ"ל דהרגשה שנפתח מקורה הוא דבר בפ"ע וכ' ולא ידעתי מה שהשיב ע"ז מהרשש"ך בתשובתו שכ' אלו אמר הגאון שאין לנשים שום הרגשה בעולם עד צאת הדם מגופה כ"א זאת שזב ממנה דבר לח הי' ודאי מקום לתמהתו אבל זו לא שמעתי כ"א כיוצא בה שיש הרבה נשים שאין מרגישות הרגשה אחרת כ"א הרגשה זו אבל ודאי יש ג"כ הרבה דמרגישות הרגשות אחרות שבגופה כו' וכן הש"ס יתפרש כן דהק' אי דארגשה בהרגשה שאין לתלות במ"ר והיינו בהרגשה שנזדעזעו אברים ודעת המקשה הי' שאין לחלות הרגשה זאת במ"ר ותי' לו התרצן דלעולם דהרגישה בהרגשה הזאת ואפי"ה יש לתלות במ"ר דאף לפעמים באים בהרגשה הזאת עכ"ד מהרשש"ך וכ' עליו דלא ידענא מאי קא' דמ"מ קשי' מאי מקשה אי דלא ארגשה עומדת אמאי טמאה כו' דאמאי לא יהא טמאה דאע"ג דלא הי' לה הרגשה אחרת שבגופה כ"א זאת שזב ממנה דבר לח אס"ד דזה הרגשה מקרי אמאי תהי' טהורה גם התרצן למה צ"ל לעולם דארגשה ולדעתו ר"ל הרגשה אחרת שבגופה זולת הך הרגש שזב ממנה דבר לח ולמה לא השיב לי' כפשטי' דהכא הא ארגשה במה שזב ממנה דבר לח א"ו דזה לא מקרי הרגשה אלא שאפשר לומר דש"ה כיון שבא עם מ"ר דתלי' הרגשת זיבת דבר לח במ"ר ולא בד"נ ומש"ה לא מקרי הרגשה אבל בעלמא י"ל דזו נמי מקרי הרגשה במה שמרגשת בעצמה זיבת דבר לח בגופה וכ' אך לפמ"ש זה ליתא דאס"ד דהרגשת זיבה מקרי הרגשה לא הוי תלי' הרגשה במידי אחרינא דסוף סוף הרגישה בפ"א הדם עם מ"ר וכה"ג מקרי הרגשה כיון דהכל בפ"א א"ו דהרגשת זיבת דבר לח לא מקרי כו' עכ"ד ועי' בבינת אדם כלל קי"ג סי' ז' מ"ש ש הס"ט והביא ד' הרמב"ם רפ"ט מהל' א"ב הנ"ל וד' הרמב"ן בהל' נדה וד' הרשב"א בתה"א והקצר כו' וכ' דמכולם נלמד דא"צ שתדע שנפתח המקור אלא שתרגיש איזה הרגשה שיהי' שהרי אין אחר מהם שיכתוב פתיחת המקור והביא עוד ד' הרמב"ם שם פ"ה כו' וד' הנו"ב והאריך וסיים יצא לנו שהכל נקרא הרגש בין זיבת דבר לח בין הרגשת הגוף דהתורה הקפידה רק שתרגיש אבל אין נפ"מ במה הי' הרגשה ולפ"ז הנשים שרגילין שיוצא מהם הליחה לבינה מדינא צריכין לבדוק תמיד כשמרגישים ואם לא בדקה טמאה וכ' אמנם לפמ"ש כו' דלעולם תלי' במצוי וא"כ בין וסת לוסת וכ"ש בימי עיבור והנקה כיון דאז פתיחת המקור לא שכיח וזיבת הליחה מצוי אצלה בדיעבד אם לא בדקה טהורה אם לא הרגישה רק זיבת דבר לח וגם אפשר לדון כיון דאם תצטרך בדיקה בכל פעם הוא טורח גדול שמצוי אצלה מאד וכמעט שצריכה אז שתהי' עיני' בין שיני' תמיד הוי כדיעבד אך תוכל לשאת מוך באותו מקום כו' דמ"ש אם יש מכה שמוציא דם אדום או ליחה לבינה דהא דם לבן ג"כ מהמקור אם לא שמרגשת הרגשה אחרת אבל הרגשה שזב ממנה נ' דלא הוי הרגשה כיון שמצוי תמיד עכ"ד ועי' בצ"צ שם סי' צ"ז מ"ש ע"ד הש"י והס"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה וסיים בסי' צ"ח וסי' צ"ט דזיבת דבר לח לא נקרא הרגשה ועי"ש עוד בב"מ בצלעות הבית מ"ש ע"ד הרמב"ם והש"י הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בפרמ"נ דמתחלה הביא ראי' מנדה ט"ז א' ברואה דם מחמת מכה כו' דמיירי בשהרגישה זיבת ד"נ ובפתיחת המקור ואם לא הי' לה מכה הי' טמאה מה"ת דהוי הרגשה ואח"כ דחה זה ועוד הביא ראי' מד' התה"ד והמחבר דהרגשה היא פתיחת המקור כו' ואח"כ דחה זה ואח"כ כ' דחקירה זו תליא בפלוגתת התוס' והרשב"א נדה ס"ו א' ונאמנת אשה לומר מכה כו' דהרשב"א ס"ל דהרגשה היא פתהמ"ק כו' והתוס' ס"ל דהרגשת זיבת ד"נ הוי הרגשה כו' וגם הביא ראי' מד' הר"ן ר"פ הרואה כתם דס"ל דהרגשה היא זיבת ד"נ כו' והאריך הרבה בזה ועי"ש עוד בב"מ ובשיבת ציון סי' ל"ו ל"ז מ"ש והאריכו בזה וכעת ראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' קמ"ה שהביא ד' הש"י הנ"ל המהרשש"ך הנ"ל וכ' ע"ד המהרשש"ך דהם תמוהים דאיך אמר אי דלא ארגשה עומדת אמאי טמאה אמאי לא תהי' טמאה נהי דלא הרגישה הרגשה גמורה מ"ח זיבת דבר לח מיהא ארגשה עכ"ד והיינו כמו שהשיג הס"ט הנ"ל ע"ד המהרשש"ך ולא ראה החתם סופר ד' הס"ט שכבר הקדימו בזה והביא החתם סופר ראי' מהא דאמרי' בריש נדה ישינה נמי אגב צערה מתערה משמע דכל הרגשה היא מחמת צער ולא זיבת דבר לח בעלמא דפשוט דאי זיבת דבר לח לא מתערה וכ' דכן משמע נמי מד' התוס' נדה ד"ה והא שמבואר שפתיחת פי המקור הוא ההרגשה או צער כעין עקיצת מ"ר או כה"ג ולא זיבת דבר לח והביא ד' הנו"ב הנ"ל וכ' עליו דלא שת לבו לסתור ראי' א' מאלו הנאמרים לעיל ועל ראי' הנו"ב הנ"ל כ' דדבריו תמוהים אדרבה דוק מיני' לאידך גיסא הא ממעטי' נמי בבשרה ולא בשפופרת והיינו אם תכנוס השפופרת לפי המקור ותקבל הדם דאלו לא הכניסה אלא לביה"ח א"כ כבר היא טמאה משעה שיצא הדם חוץ לפי המקור אלא ע"כ אתא למעוטי בבשרה של עצמה ר"ל שיעבור הדם בפי מקורה ולא שיהי' שם שפופרת לקבלו וא"כ הרי מבואר דהך בשר היינו פתיחת פי המקור ושם צריכה שתרגיש ומ"ש מדרשא בפנים כבחוץ הוא מבואר בנדה מ"א ב' דהיינו מקום שהשמש דש והיינו פתיחת המקור למעי' בלשון הרמב"ם פ"ה מהל' א"ב הל' ד' ובפי' המשנה כ"ו עכ"ד ועי"ש עוד בסי' קס"ז ובסי' קע"א מ"ש להשיג ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' באמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' סי' ו' מ"ש להשיג ע"ד החתם סופר וכ' דד' הנו"ב נכונים והביא ד' המ"ב סי' מ"ט כו' דמוכח כהנו"ב והאריך בזה ועי' בתשובות ציוני ח"ב סי' מ"ו מה שהשיג ע"ד החתם סופר והאריך בזה וכ' דלא סמכתי מעודי להקל במרגשת זיבת דבר לח כו' יעוש"ה ועי' בעצ"ל מ"ש בזה עוד כ' החו"ד ודע שבשעת תשמיש אין שום אפשרות להבחין בין הרגשת שמש להרגשת דם ולזה אפי' אם אמרה לו בש"ת מרגשת אני א"ל לפרוש ממנה באבר מת דכל אשה מרגשת בש"ת והביא ראי' לזה משבועות י"ח דאמרי' כניסה תנינא כו' ולפ"ד מיושב קושי' הישוי"ע משבועות שם יעוש"ה ועי' בצ"צ שם סי' צ"ח שהשיג עליו במ"ש דאין שום אפשרות דזה נגד תלמוד מפורש במקומו נ"ז ב' ת"ש נמצא על שלו כו' ה"ד אי דארגישה כו' אלא לאו כו' לא לעולם כו' הרי דאפשר להרגיש וכמו בשעת בדיקת העד כו' וראייתו משבועות י"ח הרי ר"ח פי' דנטמאתי היינו שהרגישה וכן פי' האחרונים הס"ט דמ"ש נמצא לבתר הכי משמע היינו שלא הרגישה וכן הפלתי פי' כן לפ"ד הרמב"ם והוא לא הביא דבריהם וכותב היפך ד' הראשונים והאחרונים ונגד פשטא דגמ' הנ"ל כו' ענ"ד ועי' בנודע בשערים ח"ב חיו"ד סי' י"ג שהשיג נמי ע"ד החו"ד וכ' דכפי ה"נ מסוגיא דשבועות י"ח דודאי יכולה להרגיש בש"ת בין הרגשת דם להרגשת תשמיש כו' והאריך בזה ועי' בשמלה לעיל סי' קפ"ה ס"ק ו' שהשיג נמי ע"ד החו"ד וכ' עליו דמצד הסברא נ' דודאי אסור לו לגמור ביאתו או לפרוש באבר חי והראי' שהביא משבועות יש לדחות די"ל דגם כשאמרה לו מרגשת אני לא שייך לשון נמצא והביא ד' הפלתי סי' קפ"ג מ"ש ליישב קושי' התוס' כו' וגם מיושב קושי' הריטב"א והאריך בזה והביא ד' האמרי אש סי' ס"ב שהשיג ג"כ על החו"ד מטעם אחר יעוש"ה ועי' בפרמ"נ שם חקירה ד' אות י' שהביא ד' החו"ד הנ"ל והביא ד' הח"צ סי' מ"ו שכ' להיפך דעכצ"ל דהך מתני' דשבועות דא"ל נטמאתי הכונה הוא משהרגישה בש"ת שפירסה נדה ממקור דמי' שהרי השמש עדיין בפנים וא"כ הדבר ברור שאינו רואה בעיני' שום דבר גם לא ממשמשת בידה אלא שמרגשת בעצמה שפרסה נדה ודחה בזה ד' המנח"י סי' קפ"ז והביא השבו"י ח"ב סי' שכ' ג"כ כהחו"ד דב"ת א"א להרגיש כלל וכ' דלדבריהם צ"ל בפי' דמתני' דא"ל נטמאתי היינו שקנחה א"ע מבחוץ בעוד השמש בפנים ומצאה הדם ונצטמדו ד' המנח"י וכ' אמנם כבר הוכחנו דע"כ איירי מתני' בדארגשה וזול"ז ליכא חיוב קרבן וצ"ל קושי' החו"ד משבועות והביא דכבר הק' התו"ח שם כן ותי' דגם ע"ז יקשה והא נמצא קתני דכיון הרגישה הרי הו"ל ידיעה מקודם ועפ"ז תי' קושי' התוס' שם ד"ה והא כו' והביא שכ"כ הפלתי סי' קפ"ד והס"ט סי' זה בשאלת הכניס אך הס"ט הק' דא"כ היכי מוקמי בר"פ הרואה דמתני' איירי בדארגשה והא נמצא קתני כו' ונדחק ליישב ב' הסוגיות הנ"ל שלא יסתרו זל"ז כו' וע"כ הכריח מפאת קושי' לפרש מ"ש בש"ם דנדה לעולם בדארגשה דאין הכונה שהיא הרגישה באיזה הרגשה דבאמת לא הרגישה כלל רק דאנן אמרי' דודאי הרגישה וטעתה בהרגשת שמש וכ' שהוא דוחק וע"כ צ"ל דמתני' איירי בהרגשה וזול"ז ליכא חיוב קרבן כלל כו' וכ' ליישב ב' הסוגיות דשבועות ונדה שלא יסתרו זל"ז והאריך הרבה בזה יעוש"ה. עוד כ' החו"ד דאם מצאה דם בקינוח ליכא למימר הרגשת עד ואין בו רק טומאת כחם כדמוכח מהא דאח"ז שטמאין מס' ואף דהאשה ודאי ראתה והוא משום דלא ארגשה אף שקינחה עצמה אלמא דבקינוח ל"ל הרגשת עד הוא עכ"ד ועי' בפרמ"נ שם אות ח' ט' מה שהשיג עליו ומ"ש ליישב קושי' מהא דאח"ז דטמאין מס' והאריך בזה והנה בתשובות מהר"ם לובלין סי' ב' הביא ד' השל"ה השואל שנסתפק אי נימא דהא דמה"ת אינה מטמא עד שתרגיש הוא גזיה"כ ואפי ידעי' בבירור שיצא הדם ממנה טהורה היא מה"ת דבעי' שתרגיש בבשרה אי נימא דהיכא דידעי' בבירור שיצא הדם ממנה טמאה מה"ת אפי' לא הרגישה והא דילפי' מבשרה עד שתרגיש בבשרה היינו כ"ז שאינה מרגשת לא ידעי' בבירור שיצא הדם ממנה והקילה התורה בס' שלא לטמא עד שידעי' בבירור שיצא הדם ממנה וכ' נפ"מ כו'. וכ' להוכיח מר"פ הרואה כתם נ"ז ב' כו' ת"ש האשה שעושה צרכי' כו' דקת' הגמ' לעולם דארגשה ואימא הרגשת מ"ר כו' דבהרגשה דוקא תלי וכל היכי דלא הרגישה אע"ג דברור הוא דמינה היא טהורה מה"ת והביא נמי ראי' מד' הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב כו' ומד' הגהמ"י פ"ד מא"ב כו' זהו תשובת מהר"ם לובלין שהשיב לו והוכיח כן והאריך בזה יעוש"ה ועי' בפרמ"נ שם בחקירה שהביא נמי ד' הרמב"ם והביא גם ד' הרמב"ן בהל' נדה פ"ד שכ' וז"ל אין האשה מתטמאה מה"ת עד שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה ומד"ס שכל המוצאה כתם כו' אע"פ שלא הרגישה ה"ז טמאה כו' עכ"ל מבורר בהדיא דבעי' שתרגיש בשעה שהדם יוצא בבשרה הא לא הרגישה ה"ה טהורה מה"ת אפי' ידוע בודאי שהדם יצא מגופה והביא ד' חידושי הרמב"ן נדה ב' שכ' וז"ל דהא כתמים דרבנן הם ואפי' בידוע שמגופה חזאי דבר תורה טהורה ואינן מביאין לא לידי זיבה ולא לידי נדה כדאיתא לקמן בפ' הרואה עכ"ל. וכונתו להך מימרא דשמואל הנ"ל הנה מבואר להדיא דאפי' בידוע דמגופה חזאי עכ"ז טהורה מה"ת כיון דלא ארגשה והביא דגם הרשב"א בתוה"א שער הכתמים כ' ממש כלשון הרמב"ן וכ' דכן מבואר רמי בדבריו במשה"ב קע"ח א' כו' וגם הביא ד' הרא"ה בס' החינוך מצוה ר"ז דמבואר כן וגם הביא ד' חידושי הר"ן ר"פ הרואה כו' דמבואר כן וגם הביא ד' הכל בו דין פ"ה דמבואר כן כו' וכ' וכ"כ מבוררים ד' הטוש"ע שכ' לעיל סי' קפ"ג אשה שיצא דם ממקורה ה"ה טמאה והוא שתרגיש ביציאתו כו' מבואר דאפי' ודאי יצא ממקורה אינה טמאה מה"ת עד שתרגיש ובסי' זה כ' דבר תורה אין האשה מטמאה כו' עד שתרגיש שיצא דם מבשרה וחכמים גזרו על כתם ואסורה לבעלה אפי' לא הרגישה כו' מבואר שכל עיקר גזירת כתמים הוא שגזרו לאסור אפי' שלא הרגישה וזהו כמ"ש התוס' נ"ט א' ד"ה הודה וכן מבואר בה"ה פ"ט דרואה בלי הרגשה טהורה מה"ת כו' וכ"נ דעת הש"ך סי' קפ"ג ס"ק ב' כו' וכ' דכל המעי' יראה אשר כמעט כולם כאחד הסכימו לזה דאפי' ודאי יצא מגופה טהורה מה"ח אם לא הרגישה ואח"כ הביא ד' מהר"ם לובלין והביא ד' הס"ט ס"ק צ"ג שדחה ראיתו כו' והוא השיג עליו והאריך הרבה בזה ומסיק לבסוף דהדבר ברור דהך מימרא דשמואל הלכתא היא דמה"ת בעי הרגשה דוקא ואם לא הרגישה אפי' ודאי יצא מגופה טהורה מה"ת רק אם יש מקום לס' שמא הרגישה ומעתה באיזה דבר אם ודאי יצא מגופה טמאה מה"ת דאמרי' חזקת דם לבוא בהרגשה כז' ושכן הוא דעת הרמב"ם והרמב"ן ומהר"ם והרשב"א והרא"ה והסמ"ק והגהמ"י והר"ן והכל בו וכ"ה מבואר בטוש"ע סי' קפ"ג וסי' זה ע"כ ברור דהכי נקטי' ולית בהא מלתא שום ספי' וכן הסכימו כל האחרונים להלכה פסוקה כו' עכ"ד ועי' במקמ"ח שהביא ספי' של השל"ה הנ"ל וכ' דיש נפ"מ רבתא בין הני ב' הסברות כו' וכ' דיש להוכיח דין זה מהא דפריך בר"פ הרואה על שמואל מהך ברייתא כו' ובמגעות ובהסיטות הלך אחה"ר מאי לאו אם רוב ימי' טמאה ואע"ג דלא הרגישה ואי נימא דטעמא דבלא הרגשה טהורה משום גזיה"כ אבל האשה והדם טמאין כו' א"כ מאי פריך מהך ברייתא דהא מיירי לענין טומאה וטהרה כו' ולענין טומאה למגע לא תליא מידי בהרגשה א"ו כצד השני דהא דהתירה התורה בלא הרגשה היינו דתלי' הדם מעלמא א"כ ממילא גם לענין טומאת מגע אין כאן טומאה כיון דתלי' הדם מעלמא ופריך שפיר והביא ד' מהר"ם לובלין הנ"ל שכ' כצד הא' דמטעם גזיה"כ הוא דבלא הרגישה טהורה מה"ת והביא ראיות וכ' אף דיש לפקפק על הראיות כן מצאתי בס"ט בסוף הסי' שדחה אותם הראיות מ"מ משמעות כל הראשונים הוא כן דהטעם משום גזיה"כ דבלא הרגישה טהורה אפי' ידעי' בבירור שיצא הדם ממנה והביא ד' הרמב"ן נדה נ"ב וד' הרמב"ם והר"ן הנ"ל וכ' ליישב קושי' הנ"ל מהא דפריך מהברייתא דבמגעות והסיטות כו' דצ"ל דהש"ס משמע להו אף דנקט במגעות ובהסיטות דלענין טומאת בעלה ג"כ טמאה דומיא דעל בשרה ס' טמא ס' טהור טמא דמיירי לענין בעלה כן ג"כ הך דינא דהלך אחה"ר מיירי ג"כ לענין בעלה ואח"כ חקר לענין הא דקי"ל מק"מ טמא מה דינא של האשה כו' והאריך בזה ואח"כ כ' די"ל היכא דהי' זבה גדולה וסופרת ז"נ וראתה דם בלא הרגשה נהי דאינה טמאה מה"ת לבעלה מ"מ כיון דמק"מ טמא כו' י"ל דסותרת מנינה ועכ"פ יום א' כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בצ"צ סי' צ"ז שהביא ד' מהר"ם לובלין וכ' דכן משמע מד' אידך דשמואל דאמר בנדה מ"ג א' לענין טומאת ש"ז דג"כ בעי' הרגשה שיהי' כל גופו מרגיש בה ושירגיש כשנעקרה וגם שירגיש במציאתה היינו שתהא יורה כחץ ורבא שם מבעיא לי' בנעקרה בהרגשה ויצתה שלא בהרגשה והתם פשוט הפי' דהרגשה גזיה"כ הוא כו' כ"כ י"ל גם בהא דשמואל דבעי הרגשה בטומאת נדה דג"כ גזיה"כ הוא עכ"ד וכ"נ עיקר לדינא כמהר"ם לובלין הנ"ל דהוי גזיה"כ הא דבעי' הרגשה וכל היכא דלא הרגישה אע"ג דברור דמגופה היא טהורה מה"ת ועי' בבינת אדם שם סי' ח' שהביא ד' מהר"ם לובלין וד' הס"ט ומ"ש ע"ד הס"ט והאריך בזה ועי"ש עוד במקמ"ח שכ' דהא דקי"ל דטמאה מדרבנן אף בלא הרגשה נחלקו רש"י ותוס' בר"פ הרואה דשיטת רש"י דלכך גזרו עלי' כתמים שמא ארגשה ולאו אדעתה והתוס' ס"ל דאפי' ידעי' בבירור דלא הרגישה טמאה הואיל וראתה ד"נ והביא ד' הנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ה שהק' על שיטת רש"י מנדה ג' א' לימא תנן כתמים דלא כשמאי כו' ומפ"ז הכריח הנו"ב דרש"י ס"ל אליבא דר"א דאמר שמואל דאמר כר"נ פליג על הך דינא דהרגשה ולשמואל טמאה מה"ח אפי' בלא הרגשה וסוגיא דריש נדה כר"א אליבא דשמואל ותמה עליו דלא שם לבו לפירש"י שם כו' וכ' ליישב קושי' הנו"ב והאריך בזה ועי' בפרמ"נ שם בחקירה ב' מ"ש ע"ד הנו"ב והאריך בזה ועי' בצ"צ סי' צ"ז ובס"ט ס"ק צ"ג מ"ש והאריכו בזה ועי' בשמלה ס"ק א' ובסי' קפ"ג ס"ק א' מ"ש ע"ד הרא"ש שלא הביא הך מימרא דשמואל והאריך בזה יעוש"ה:
ב גזרו על כתם. עי' ט"ז ס"ק ב' שהק' דהא הוי ס"ס ס' אם יצא ממנה או מעלמא ואת"ל ממנה אימור לא מן המקור אתי כו' והוא קושי' הכ"מ פ"ט מהל' א"ב הל' א' ותי' די"ל אעפ"כ החמירו בו חכמים משום דאיסור חמור ועי"ל שמאחר שאין לה דבר לתלות בו החמירו חכמים לומר דהוי כאלו הוא מגופה ודאי ואין כאן אלא ס' א' עכ"ד. ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' דתי' הב' של הכ"מ הוא הנכון כי כך אמרו בגמ' לב"ש דס"ל די' שעתה משום דאשה מרגשת א"כ לא יהי' כתמים כלל ומשני כיון בציפור לא נתעסקה בשש"ט לא עברה האי דם מהיכא אתי וא"כ הדבר לב"ש מכ"ש לדידן דקי"ל כב"ה ולק"מ מהך ד' רמ"א דלעיל דהרי מכה לפניך עכ"ד. ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' ע"ד הט"ז דאינו מובן קושי' דס' מעלמא אינו ס' כדאמרי' בנדה ג' כיון דבשש"ט לא עברה האי דם ודאי מגופה עכ"ד. והיינו כד' הפלתי ועי' בס"ט ס"ק ב' שכ' ע"ד הפלתי מיהו לפמ"ש הרשב"א שם וז"ל ק"ל לימא דלמא נתעסקה או עברה ולאו אדעתה כו' ונ"ל דש"ה דאפי' לכשת"ל נתעסקה בצפור או עברה בשוק א"א לך לטהרה אא"כ תחזקה כשכחה דנתעסקה או עברה ושכחה ולאו אדעתה וכיון שכן אף אתה או' שמא הרגישה ושכחה או שמא הרגישה ולאו אדעתה דכסבורה הרגשת מ"ר כו' הלכך הואיל ומצוי דם לפניך ושכיחי בה דמים מוטב שתתלה אותו במנוי דדמים מצוין בה עכ"ל. ושפיר מקשה מצוין בה מ"מ בהצטרף דם עלי' איכא רובא להתירא ובע"כ צ"ל דראו חכמים להחמיר הואיל דאי' חמיר הוא וכתי' הא' של הכ"מ עכ"ד. ועי' בפרמ"נ בחקירה השני' אות ו' שהק' עליו דא"כ איך אמרו בש"ס שם הטעם דבשש"ט לא עברה כו' ה"ז הטעם לחוד לא מהני כו' ובע"כ צ"ל דעיקר הטעם משום דאי' חמור הוא החמירו חז"ל כו' וה"ל להש"ס לומר טעם זה והרי העיקר חסר כו' והאריך בזה. ומסיק דעל קושי' הכ"מ צ"ל כתי' הא' של הכ"מ וכמ"ש הס"ט עכ"ד. עוד כ' החו"ד שם וגם ס' צדדין אינו ס' דחזקת דמים מהמקור דהא דם הנמצא בפרוזדור חייבין עליו על ביאת מקדש כו' עכ"ד. והפרמ"נ שם כ' עליו שלא עי' רק בט"ז שכ' שמא אינו מהמקור וחשב שכוון לדם צדדין אולם בכ"מ מבואר להדיא שהס' הוא שמא מן העלי' וכונתו בזה לפמ"ש הרמב"ם פ"ה דאין חייבין על ביאת מקדש כ"א בנמצא מן הלול ולפנים אבל אם נמצא מן הלול ולחוץ טומאתו בס' שמא מהחדר שמא מהעלי' לפיכך אין שורפין עליו תרומה וקדשים ואין חייבין על ביאת מקדש וא"כ כ"ש כאן שלא נמצא רק כתם על הבגד דודאי איכא לאסתפוקי שמא מהעלי' וזהו שהק' הכ"מ דבהצטרף לס' זה שמא מהעלי' עוד ס' אחר שמא מעלמא הו"ל ס"ם כו' והביא ד' הנו"ב סי' נ"ה שהשואל שם תמה על הכ"מ מהא דתנן דם הנמצא בפרוזדור כו' שחזקתו מהמקור והביא תי' כו' וכ' דפשטן של ד' הרמב"ם מורין כדעת הכ"מ הנ"ל כו' והאריך בזה יעוש"ה. והנה הט"ז תי' קושי' הנ"ל דכיון דרוב דם שיוצא מהאשה שאין לה מכה אתי ממקור לא נחשב זה לס' כלל וכיוצא בזה כ' התוס' פ"ק דכתובות ט' א' כו' וא"ל ממ"ש רמ"א ס"ס בסי' קפ"ז סעיף ה' דהתם יש מכה ואפשר שהוא מהצדדין וע"ז קאי הס"ס עכ"ד. ולכאורה דבריו תמוהין וכמו שתמה בפרמ"נ שם דבתוס' שם מבואר להיפך שכ' דאף דרובא ברצון מ"מ היכא דאיכא עוד ס' מצרפי' גם זה לס' דשמא באונס וא"כ כ"כ נאמר כאן דאף דרוב דמים מן המקור כיון דאיכא עוד ס' שמא מעלמא מצרפי' גם ס' זה שמא מעלי' והוי שפיר ס"ס ואם כונת הט"ז לומר דשם כ' התוס' דרובא ברצון לא הוי רוב גמור הא אי הוי רוב גמור לא הי' מצטרף אפי' לס"ס וע"כ צ"ל דהט"ז ס"ל דהאי רובא דרוב דמים מהמקור הוי רוב גמור ושורפין עליו אח התרומה כו' הא ודאי ליתא וכמבואר בד' הרמב"ם פ"ה דמן הלול ולחוץ הוי ס' ואין שורפין עליו את התרומה וכ' דביאור ד' הט"ז הוא בשנאמר דס' זה שמא מעלמא הי' פשוט להט"ז דאין זה ה' השקול דמאחר דבכל צד שנאמר מהיכן בא דם זה הכל הוא ממיעוט ורובן ליתנייהו הכי דאם נאמר שבא ממקור וארגשה ולאו אדעתה רובן מרגישות ביציאת הדם מגופה וכ"כ אם נאמר שבא מגופה בלא הרגשה ג"כ הוא נגד הרוב הנ"ל וכמו אם נאמר דאתא מעלמא ועברה בשש"ט ולאו אדעתה ג"כ הוא ממיעוט דרובן ליתנייהו הכי שישכחו אם הלכו בשש"ט או לא ומאחר דבאיזה צד שנאמר שבא הדם הזה בע"כ נצטרך לומר שיצתה מהרוב והוא מהמיעוט מעתה נחזי אנן לאיזה צד נוטה יותר לומר שבא הדם הזה והנה לפי ד"ת דאם ראתה בלא הרגשה טהורה ה"ל רובא להתירא דצד זה לבוא מעלמא הוא להתירא וכ"כ צד זה שבא מגופה בלא הרגשה ג"כ להתירא וא"ל רק צד א' לאיסורא והוא דשמא ארגשה ולאו אדעתה וה"ל רובא להתירא וע"כ כתמים טהורים מה"ת כו' אמנם לפי תקחז"ל דאפי' ראתה בלא הרגשה טמאה כו' לפ"ז ה"ל רובא לאי' דצד זה שבא מגופה בלא הרגשה הוי ג"כ לאי' והרי לפנינו ב' מיעוטין לאי' וא"ל רק מיעוט א' להיתר והוא דשמא בא מעלמא ועברה בשש"ט ולאו אדעתה וה"ל רובא לאי' ולא חשיב ס' השקול מאחר דנוטה לאי' טפי מלהיתר רק דמ"מ שפיר הק' הכ"מ דכיון דאין זה רוב גמור רק שנוטה יותר לאי' א"כ מאחר דאיכא תוס' השקול דלמא מעלי' וכמ"ש הרמב"ם דטומאתו בס' הדר תו ה"ל רובא להתירא וע"ז שפיר תי' הט"ז דגם ס' זה שמא מעלי' לא הוי ס' השקול דרובן ממקור ולא כ' הרמב"ם דטומאתו בס' רק לענין זה דאין שורפין עליו את התרומה דלא חשיב רוב גמור אבל מ"מ לענין ס' חשיב רוב דלא הוי ס' השקול וכמ"ש התוס' בכתובות דאף דלא הוי רוב גמור כו' עכ"ז נחשב לענין זה דלא חשבי' לי' לס' להתיר ע"י זה ואף דשם כ' התוס' דמ"מ היכא דאיכא עוד ס' מצרפי' ס' זה לס"ס זהו דוקא ס' השקול דאז מצרפי' גם ס' זה דאף דאינו רק מיעוט עכ"ז אמרי' סמוך מיעוטא לפלגא כו' משא"כ כאן דגם הס' הב' דשמא מעלמא לא הוי ס' השקול דיותר נוטה לאי' מלהיתר רק שרצונו לצרפו לס' זה דשמא מעלי' מאחר דגם ס' זה דשמא מעלי' אינו ס' השקול כו' הדרתו אינו ס' השקול כלל ועי' במנח"י ס"ק א' שהשיג על הט"ז וכ' דנ' דה"ט דהוי ס"ס משום דאתרע לן רובא כיון דרוב נשים אינן רואות מ"ת ממקור לכן הוי ס"ס גמיר כו' ומה"ט חשיב הכא ג"כ ס"ס כיון דרוב נשים מרגישין בעצמן אם רואות דם אתרע לה רובא והוי ס"ס גמור או לאו מטעמים שכ' הכ"מ עכ"ד. והפלתי שם כ' עליו דיפה השיג ועי' בפרמ"נ שם שכ' עליו דהעתיק ד' הט"ז שלא כראוי דלפי העתקתו משמע שהט"ז בא לומר דס' זה שמא מעלמא לא הוי ס' דרוב דמים מגופה וע"כ כ' דנגד זה איכא האי רובא דרוב נשים מרגישות דזה מורה שבא מעלמא אבל באמת הט"ז לא כ' רק דרוב דמים כו' אתיא ממקור כו' וכיון לס' זה דשמא מעלי' דאינו נחשב לס' השקול דרוב דמים ממקור. ומעתה תו ליכא למדחי דנגד זה איכא האי רובא דרובא מרגישות דגם אם בא מעלי' ה"ל עכ"פ להרגיש שדבר לח זב בפרוזדור כו' והיא שלא הרגישה כלל הרי בודאי יצתה מרוב זה דרובן מרגישות והדרי' להאי רובא דרוב מהמקור וא"ש אמנם גם ס' זה שמא מעלמא ג"כ הוי רובא לאי' ול"מ לה מידי האי רובא דרוב מרגישות דמאי אמרת דבא מעלמא א"כ צ"ל דעברה בשש"ט ולאו אדעתה א"כ כ"כ נוכל לומר דארגשה ולא אדעתה ובהצטרף לזה המיעוט דאין מרגישות לפ"מ שתקנו חז"ל לאסור אפי' ודאי ראתה בלא הרגשה ה"ל רובא לאי' כו'. ונ' דגם ד' הכ"מ בתי' ב' יש לפרש ע"ד זה רק שלהט"ז הוי פשוט לי' דהאי ס' שמא מעלמא לא הוי ס' השקול ועיקר קושי' הוא דהוי סבר דהאי ס' שמא מעלי' הוי ס' השקול וע"ז תי' דגם ש' זה דשמא מעלי' לא הוי ס' השקול ולהכ"מ נאמר להיפך דזה הוי פשיטא לי' דס' זה שמא מעלי' לא הוי ס' השקול רק דהוי סבר דס' זה שמא מעלמא הוי ס' השקול ויצטרף לס' זה האי ס' שמא מעלי' וה"ל רובא להתירא וע"ז תי' הכ"מ דגם ס' זה שמא מעלמא לא הוי ס' השקול דנוטה יותר לאי' מלהיתר דכיון דאין לפנינו דבר לתלות בו ובע"כ נצטרך לומר דעברה בשש"ט ולאו אדעתה כ"כ נוכל לומר דארגשה ולאו אדעתה ובהצטרף לזה המיעוט שרואות בלא הרגשה שאסורה לפי תקחז"ל ה"ל רובא לאי' וזהו שכ' הכ"מ דכיון דאין דבר לתלות החמירו חז"ל כאלו הוא מגופה ודאי ור"ל דלפי חומרת חז"ל לאסור בלא הרגשה ה"ל האי ס' דשמא מעלמא מיעוט ולא הוי ס' השקול וא"ש ד' הכ"מ ול"ק מה שהק' הס"ט עליו כו' עכ"ד. עוד כ' הפלתי להקשות על הכ"מ דהא הכל ס' אחד או מגופה או מעלמא או מעלי' דמ"ש מעלמא או מעלי' הכל ס' א' אי דם נדה או דם טהור ומה לי דם חוטמה או דם עלי' כו' וגם מתהפך לא הוי וכ' דנ' ברור כמ"ש לעיל סי' קפ"ז דכאן חזקת אשה דהעמיד אשה בחזקתה בחזקת טהרה מסייע עד שבעבור זה היא טהורה מה"ת א"כ בכל ס"ס דעלמא אפי' ס"ס כל דהוא מתירין דהא חזקה מסייע לה עכ"ד. ובאמת בלא"ה לק"מ לפמ"ש החו"ד לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק י' ליישב קושי' הפלתי שם דכל היכא דלא חיישי' כלל להס' טרפה רק אם נמצא ריעותא ולא מצינו כלל לומר ס' טרפה עד דאמרי' הריעותא ואיכא ס' בהריעותא ס"ס גמור הוא וא"ל שום תנאי לזה כמו בס' מחט בחלל הגוף כו' עכ"ד. וכ"כ בהיד החזקה סי' י"ז ליישב כן קושי' הפלתי וכ' דכה"ג מחלק הש"ך גבי ס"ס שאינה מתהפכת א"כ יפה הק' הכ"מ הנ"ל כיון דבריעותא גופה איכא ספי' דשמא דם זה אינה מהאשה כלל דמיא לס' ע"ל והפלתי אזיל לשיטתי' בסי' ק"י דלא ס"ל כהחו"ד והיד החזקה ומש"ה הק' כן על הכ"מ אבל לפ"ד החו"ד והיד החזקה שפיר קושי' הכ"מ ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל ועי' לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס סי' ו' מ"ש בענין זה דס"ס משם אחד והארכתי בזה יעוש"ה:
וכן ראיתי בשמלה ס"ק ג' שכ"כ ליישב קושי' זו עפ"ד החו"ד וכ' עוד ליישב די"ל דהכ"מ כ' זאת לדעת הרמב"ם דל"ל סברת התוס' דשם אונס חד הוא וס"ל דפיתוי קטנה לאו אונס הוא כמ"ש המ"מ פ"ג מהל' א"ב ואח"כ הק' על תי' הב' של הכ"מ מהא דנמצא על שלה לאח"ז טמאין מס' אמאי הא איכא ס"ס שמא לא הי' הדם בש"ח ושמא דם עלי' הוא. וכ' ליישב כו' והביא ד' הס"ט לעיל סי' קפ"ז ס"ק ט"ו שכ' דהא דכ' הש"ך דלא מקרי ס"ס אלא היכא דאי' והיתר שוים ליתא להאי כללא אלא אפי' רק אם ס' א' שוה אע"ג דס' הב' איכא רובא כנגדו מ"מ אמרו סמוך מיעוטא להך פלגא ומפ"ז כ' בכאן ס"ק לדחות ד' הט"ז וש"פ ד' הכ"מ דהוי ס"ס כו' והביא דהס"ט נמי הק' קושי' זו והביא ד' האמרי אש שהק' נמי קושי' זו וכ' ליישב כו' והאריך בזה והביא קושי' התפארת צבי סי' כ"ה בהא דטמאין רק מס' כו' וכ' ליישב עפ"ד הר"ן בחולין ס"ג ב' דאמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא והוי ס' השקול כו' והביא עוד ד' האמרי אש שכ' להשוות ד' התוס' כתובות עם ד' התוס' נדה עפ"ד השימקו"ב כתובות ט' א' כו' דבעי' שיהי' המיעוט והמחצה מטעם אחד ויש לעומת המיעוט רובא כו' וכ' דממילא ניחא ד' הכ"מ והאריך בזה יעוש"ה. ועי' לעיל סי' ק"י בכללי ס"ס סי' י"ד ובספרי דברי אליעזר הי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש ע"ד הכ"מ והש"ך דסי' נ"ג והס"ט הנ"ל והבאתי ד' הריב"ש סי' שע"ב ומ"ש ע"ד השימקו"ב הנ"ל והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' נ"ח מ"ש ע"ד הפלתי והכ"מ ובסי' צ"ג שם מ"ש ע"ד הכ"מ והאריך בזה. ועי' בפלתי בקו"א מ"ש ע"ד הכ"מ והט"ז הנ"ל ומה שהק' ע"ד מנדה נ"ט ב' כו' איש ואשה עומדים מה לי אר"מ כו' והאריך בזה ועי' במי נדה מהדו"ק מה שתמה על הכ"מ כו' וכ' ליישב והאריך בזה ומיושב נמי קושי' הפלתי הנ"ל על הכ"מ דהא הוי ס"ס משם א' כו' ועי' במהדו"ת שם שכ' דנעלם מהכ"מ והט"ז הנ"ל ד' התוס' נדה ס"ב א' ד"ה הטבילו דמבואר שם דל"מ ס' מעלמא לשוי' ס"ס להתיר מכח ס"ס לבד ומפורש כד' הכ"מ כו' עכ"ד. ועי' בחידושי שם ד"ה הטבילו וד"ה צפון וד"ה העבירו ועי' ב' ד"ה מכלל מ"ש והאריך בזה ועי' במקמ"ח שכ' נמי דהעלימו עין מד' התוס' הנ"ל כו' שכ' בהדיא כו' כתי' הב' של הכ"מ הנ"ל כו' והאריך בזה וכ' דלדעת הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב דס"ל דמהני העברת ז' סימנים אף לבעלה כו' מוכרחים לומר דמחשבי' זאת לס"ס יעוש"ה:
ג שנמצא בגופה. עי' תוי"ט נדה פ"ח מ"ד שהק' על הא דדרשי' דם ולא כתם ולא אסרו אלא מדרבנן להוי ספי' דאורייתא ולחומרא מה"ת לשיטת הרשב"א ותי' משום הא דשמואל דמדאורייתא בעי' דהרגישה דוקא והיא לא ארגשה אע"ג דאפשר דארגשה ולאו אדעתה לא הוי כשאר ס' דמדאורייתא לחומרא עכ"ד. ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' נ"ח שהק' עליו לפמ"ש להוכיח דלהרשב"א דס"ל ספד"א מה"ת לחומרא אפי' היכי דלא הוי ס' השקול ושכיחי יותר להתירא מלאי' אפי"ה הוי מדאוריתא לחומרא מהא דהק' על הרמב"ם כו' מחולין י"א א' דיליף מרישא של עולה כו' ודלמא ניקב קרום של מוח אלא לאו משום דאזלי' בת"ר ואי ספד"א מה"ת שרי אינו מוכח דאזלי' בת"ר דלמא משום דספי' שריא מה"ת כו' דתקשי נמי לנפשייהו דאע"ג דנימא דלא אזלי' בת"ר היינו לדון בתורת ודאי אבל מ"מ לא הוי ס' השקול דאיכא יותר כשרות מטריפות א"כ שכיחי יותר להתירא מלאי' כו' א"כ לא הוי ס' השקול דאסור מה"ח וע"כ לדידהו דס"ל ס' מה"ת לחומרא אפי' היכא דלא הוי ס' השקול ג"כ מדאורייתא לחומרא ועל קושי' התוי"ט כ' ליישב דהכא התורה התירה ס' זה דקא' קרא דם והי' זובה מבשרה ולא כתם כדאמר ר"ע במתני' נ"ח ב' דלא אסרה התורה רק היכא דהוי ודאי מגופה דכתיב אשה כי תהי' זבה דם יהי' זובה מבשרה דם ולא כתם ודמי להא דס' ממזר דמותר מה"ת כו' דממזר ודאי הוא דלא יבוא הא ממזר ס' יבוא וכ' ומ"ש לד' הרמב"ם דס"ל כו' מה"ת לקולא ניחא הא דכתמים היא רק מדרבנן גם ז"א לפמ"ש במ"א דהיכי דהוי עיקרו דאורייתא ויש חשש אי' תורה לא הוי מקלי' כולי האי בכתמים ואדרבה לד' הרמב"ם קשה ל"ל קרא כו' דם ולא כתם כו' בלא"ה הוי כתמים דרבנן כיון דהוי ס' דלמא מעלמא אתי מותר מה"ת וע"כ צ"ל להרמב"ם הא דאמרה תורה דם ולא כתם הוא מטעמא דשמואל דאמר קרא בבשרה עד שתרגיש בבשרה וע"ז אמר ר"ע שלא אמרו חכמים הדבר להחמיר אלא להקל דכתיב כו' דם ולא כתם ולאו מטעמא דכתיבנא דהתורה התירה ס' זה כמו ס' ממזר ולחוש דלמא ארגשה ולאו אדעתה הוי להרמב"ם ס' תורה דמה"ת לקולא רק מדרבנן לחומרא ועוד כיון דאשה בחזקת טהרה עומדת ע"כ מקלי' בכתמים כו' עכ"ד ועי' בס"ט ס"ק צ"ג שכ' נמי כעין ד' הברית יעקב והברית יעקב לא הביא ד' הס"ט והס"ט לא הביא ד' התוי"ט הנ"ל ועי' בבית מאיר בצלעות הבית סי' י"ג שכ' ליישב קושי' השב יעקב שהק' בדרשה דר"ע אטו כתם לאו דם הוא דהוי כעין דרשה דממזר ודאי ולא ס' ה"נ דורש דם ודאי ולא ס' כו' וא"ל לפ"ז לשיטת הפוס' דספד"א מה"ת לקולא קרא ל"ל חדא דכבר הק' כזה הפר"ח בסי' ק"י על שיטה זו ועוד דהכא י"ל לולא שגילתה התורה לא היינו עושים מזה ס' מפני שאין הס' קצת שקול הואיל שבשש"ט לא עברה הו"א האי דם מהיכי אתי קמ"ל דס' זה שרי ד"ת ובזה מיושב מה דקשה לפ"ד ה"א היכא דאתחזק התירא כ"ע מודו דס' א' מה"ת שרי וא"כ קרא ל"ל דהא אשה זו בחזקת טהרה עומדת א"ו כנ"ל עכ"ד, והיינו כד' הס"ט והברית יעקב הנ"ל והברי"ע הביא גם ד' הב"מ אלו והב"מ לא הביא ד' התוי"ט הנ"ל. ועי' בצ"צ סי' קמ"ב שהביא ד' הש"ע של מהרש"ז שכ' ליישב קושי' הנ"ל דהטעם משום דבכה"ג אמרי' אוקמא אשה אחזקת טהרה והאי דם מעלמא אתי כו' והביא ד' הגבעת שאול סי'. ס"ז שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל וכ' הוא עליהם אך הלשון דם ולא כתם אינו במשמע שמצד חזקת טהרה הוא כ"א שכך דין התורה כאן כו' ועוד הק' מד' התוס' נדה ס"ב א' ד"ה הטבילו כו' ואח"כ הביא ד' הס"ט והב"מ הנ"ל וכ' דמבואר מדבריהם דאף כשהס' לטהר אינו ס' השקול עכ"ז שרי מה"ת והק' דגבי ממזר דעת הפוס' דדוקא בס' השקול וכמ"ש הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט והביא ד' הפ"י בקידושין ע"ג א' וד' העצי ארזים סי' ד' ס"ק מ' דבכ"ע התיר הכתוב ס' ממזר אפי' ברוב פסולין כו' והביא ראי' לזה מד' התוס' ב"ב נ"ה ב' ד"ה ר"א כו' והק' מיבמות פ' ב' מעובדא דרבה תוספאה כו' וכ' לחלק וכ' אח"כ דלהס"ט והב"מ הנ"ל זהו דוקא כשי"ל דמעלמא ממש אתי' ולא מגופה חזיתה כלל אבל כשודאי מגופה אתי' רק הס' אם מהעלי' או מהמקור ע"ז אין שייך דם ולא כתם ולא מיבעי שאין מותר מה"ת כשהס' לטהר אינו ס' השקול אלא גם בס' השקול י"ל טמא והביא ראי' מהמשנה דנמצא בפרוזדור ספי' סמא כו' והאריך הרבה בזה. ועי' בס' יד מאיר סי' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
ד או בבגדו. עי' בפמ"א ח"ב סי' קכ"ו שכ' דדוקא בבגד האשה גזרו טל הכתמים אבל אם נמצא כתם בבגד האיש ואפי' על חלוקו לאחה"ת אין לו דין כתם אם לא שקנח עצמו בו דאז האשה טמאה כו' עכ"ד והובא דבריו בס"ק לעיל סי' קפ"ז ס"ק ג' ובסי' זה ס"ק ס"א ובפ"ת סי' קפ"ז ס"ק ד' וכן העתיק החכ"א כלל קמ"ג דין ד' והביא הפ"ת ד' הגאון ר' יחיאל העליר שכ' דנעלם מהפמ"א תוספתא ארוכה בנדה פ"י נמצאת על חלוק בנה השוכב בצדה ה"ז טמא ולא על בנה בלבד אמרו אלא על כל אדם כו' וכ' דהוא פליאה נשגבה על הפמ"א. וכן ראיתי בספרו עמודי אור סי' נ"ט שהביא ד' הפמ"א ותמה עליו מהתוספתא ועוד תמה עליו דמה שהביא ראי' מנדה י"ד א' דפריך בנמצא על שלו אמאי טמאים דלמא דם מאכולת הוא ופי' בתוס' בשם ר"ח דכיון דאיכא הוכחה מדלא נמצא על שלה ש"מ מעלמא אתא ומזה למד לדון כן לענין כתם ותמה עליו דהתם גם היא בדקה בעד אח"ת ואם הי' מגופה הי' לה למצוא ג"כ דם על עד שלה ושפיר יש רגלים לדבר מדלא נמצא על שלה אבל בכתם הנמצא מאי ראי' הוא שמא כשיצא הדם ממנה נשמט אז חלוקה מכנגד הדם ונזדמן שם חלוקו כו' והא מבואר בנדה נ"ח ב' דאפי' לבשה ג' חלוקים ומצאה כתם בעליון כו' טמאה כל שאין לה במה לתלות כו' דאמרי' הפנימי נשמט ובא הכתם על החיצון וכ"ש שיש לתלות כן בכתונת שדרכה להשמט כו' ומה שהביא עוד שם להכרית דהא קי"ל בנמצא למעלה מהחגור דטהורה אע"פ שלא עברה בשש"ט דתלי' בדבר שאינו מצוי לא הבנתי איך דן אפשר משא"א דהא למעלה מהחגור א"א לבא מגופה לכך תולין אותו בדבר בלתי מצוי אבל בנ"ד אפשר הוא להמצא על כתונת שלו על דרך שנת' או אנפי אחרינא ומנ"ל לטהר וכ' דנ' דדין חלוק שלו כשאר דבר כסדין וכיוצא המונח במטתה וכל שנמצא עליו כתם יותר מכגריס ה"ז טמאה אם לא נתעסקה תחלה בדבר שתולין בו הכתם אף בבגדי האשה וכ' דכ"ז לטמא אותה מתורת כתם אבל להחשיבה מחמת זה רואה מ"ת הדין פשוט דלא גרע מנמצא על חלוקה אחר שעה שאע"פ שטמאה משום כתם מ"מ לא מחשבי' לה רואה מ"ת דאמרי' אח"ת ראתה ה"נ בנמצא על כתונת שלו אם שהה עמה במטה אח"ת תלי' שראתה אח"כ אבל אם פורש ממנה אותו יום ואח"כ מצא דם על כתונתו כיון דנתבאר דמטמאי' לאשה ולא תלי' דמעלמא אתא ממילא יש להחשיבה לרואה מ"ת ואם שהה עמה שכ' להקל לענין רואה מ"ת נ' דאפי' קנח עצמו בחלוקו אח"ת ושהה עמה במטה ואח"כ מלא על חלוקו דם נ' דלא הויא רואה מ"ת כיון דבשעה שקנח לא ראה אם הי' דם על החלוק תלי' דלא הי' אז דם והדם הנמצא על חלוקו בא אח"כ וכ' דבהכי מיירי עובדא דהנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' פ"ז כו' יעוש"ה ועי' בשמלה ס"ק ד' שהק' נמי על הפמ"א מד' התוספתא הנ"ל והאריך בזה:
ה שנפתח מקורה. והוא מד' התה"ד סי' רמ"ו שכ' וז"ל ונ' דאשה שהרגישה ובדקה אח"כ ולא מצאה כלום יש לטמאה דודאי יצא טיפת דם כחרדל ונתקנח או נימוק דהרגשה סברא דאורייתא היא היכא דליכא למתלי ההרגשה במידי אחרינא כדמוכח בפ' הרואה דפריך אנמצא לאח"ז פטורין מן הקרבן אי דארגישה אמאי פטורין אלמא דסברא דאורייתא היא מדחייב עלה קרבן וכיון דסברא דאורייתא היא הוי כמ"ד וסד"א דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה כדאיתא פ' כה"י עכ"ל ועי' בפלתי ס"ק ג' שהביא ד' מהר"ג שהובא בשב יעקב שהק' מנ"ל להג"מ לפרש כן בד' שמואל אדמקשה ממנו וכ' עליו דלק"מ דזה ידע הגמ' זולת ד' שמואל דבכל הרגשה הוא בחזקת רואה רק לולי ד' שמואל הו"א דמשנה מיירי בלא הרגשה ומ"מ בנמצא על שלו ודאי חזי בשע"ת חייבת בקרבן אבל לשמואל דאמר עד שתרגיש בבשרה א"כ קשה על המשנה ממ"נ כו' וכ' דלכאורה יש ראי' להתה"ד מהא דקמבעי לי' להג"מ נדה נ"ט ב' כו' איש ואשה מה לי אר"מ כי קא' ר"מ בחד ס' אבל בס"ס לא מטמא ר"מ כו' וקשה הא באשה לחוד נמי איכא ס"ס כו' ס' מ"ר ס' ממקור ואת"ל ממקור דלמא היא בלא הרגשה והך הרגשה הוי ממ"ר וא"כ טהור וכ"ש להך פי' דאמרי' דמיירי דלא ארגישה רק אנן אמרי' באמת הרגישה רק דסברת מ"ר הן לא נתנה דעתה בכך וא"כ פשיטא דיש כאן ס"ס כו' וצ"ל דלא יוכל הס"ס להתהפך כו' אלא להפוס' דלא ס"ל מתהפך קשה כו' והאריך בזה ואח"כ הביא קושי' השב יעקב במימרא דשמואל נדה ט"ז א' הגיע וסת ולא בדקה טמאה הואיל דוסד"א חזקה אב"ב ממ"נ אי ארגשה כיון שלא בדקה בשעת הרגשה תיכף יבא אפי' שלא בשעת וסתה טמאה ואי לא ארגשה מה בכך דוסד"א מ"מ מהתורה בעי הרגשה וזו ל"ח לה הרגשה וכ' ליישב דקמ"ל אפי' דבדקה אח"כ ומצאה דם לבן וירוק כו' ובזו מחמת וסתה טמאה דחזקה אורח נשים ד"נ בזמנו בא משא"כ מחמת הרגשה הא ישנו כאן דם טהור דבא ג"כ מהמקור וכמבואר בתה"ד ובש"ע כן ובדקה ולא מצאה כלום דייקא אך באמת אין אנו צריכין לזו דגוף הדם אסור מדרבנן בעלמא מ"מ כיון דהך חזקה דאב"ב הוא חזקה אלימתא דבר תורה א"כ אף במלתא דרבנן חושש לטמא אבל למ"ד וסדר"ב א"כ חזקה לאו אלים א"כ אין לסמוך עלי' לטמא ואין לדמות דאורייתא ודרבנן לחזקה דאורייתא ודרבנן עכ"ד. ועי' בד"מ לעיל סי' קפ"ח שהק' על התה"ד דהג"מ לא קא' דהרגשה דאורייתא אלא בנמצא כתם עם הרגשה או דם במ"ר אבל בלא מצא כלום לא מצינו שם דטמאה וגם לא נמצא בשום פוסק דס"ל כן עכ"ד. וכן הק' הרדב"ז ח"א סי' קמ"ט על התה"ד וסיים ולא ראיתי ולא שמעתי מי שנוהג חומרא זו ועי' בחו"ד ס"ק ג' שכ' ליישב קושי' זו דראי' התה"ד היא דהנה בוסתות אף למ"ד דהוא דאורייתא מ"מ ליכא אלא ס' אפי' בדקה, אח"כ ומצאה טמאה כו' ועוד בהדיא אמרי' בנדה ט"ו גבי בדקה ומצאה טמאה דחוששת לוסתה משמע דאפי' לטהרות דלא בעי' הרגשה דהא מקמ"ט אפי"ה אינה חוששת רק לוסתה אלמא דאינה אלא ס' אפי' למ"ד וסד"א כו' ואלו בהרגשה עם מציאת הדם אח"כ טמאה ודאי בשעת הרגשה כדמוכח מנדה נ"ז דאמר אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין מקרבן אלמא דטמאה ודאי דחייבת בקרבן ודאי וכיון דהרגשה עם מציאת הדם אח"כ חמור מוסתות עם מציאת הדם אח"כ כו' וכיון דבוסתות הקלה אמרי' דלמ"ד וסד"א אפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה כ"ש בהרגשה החמורה דאפי' בדקה ומצאה טהורה טמאה. אמנם אם בדקה עצמה תוך שיעור וסת סמוך להרגשה ומצאה טהורה דדיו לבא מן הדין להיות כנדון דגבי וסתות למ"ד וסד"א אמרי' נדה ט"ז א' דבתוך שיעור וסח בבדקה ומצאה טהורה דטהורה כו'. אמנם מד' התה"ד והש"ע סי' קפ"ח מוכת דאפי' בדקה תוך שיעור וסת ומצאה טהורה טמאה שכ' דאם בדקה מיד ומצאה מראות טהורות דטהורה כו' דהאי מיד שיעור וסת הוא א"כ מוכח דבלא מצאה כלל טמאה אפי' בתוך שיעור וסח כו' עכ"ד. ועי' בס"ט ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' השב יעקב הנ"ל והאריך בזה ואח"כ הביא ד' הרדב"ז הנ"ל כו' וכ' אמנם מצאתי ראי' להתה"ד מנדה י"ב א' אשה מהו שתבדוק עצמה לבעלה כו' וא"ל לא תבדוק כו' א"כ לבו נוקפו ופורש וכ' התוס' בשם ר"ח כיון דרואה אשתו בודקת מיחשב שאם לא הרגישה לא היתה בודקת לפי שיודעת שחכמים לא תקנו לבדוק וא"כ מכאן מוכח ד' התה"ד דהיכי דהרגישה ל"מ בדיקה דאי מהני בדיקה אמאי יפרוש הא בדקה או ל"מ בדיקה אחר שהרגישה וכ' דיש לדחות דדלמא ה"פ דהבעל יחוש לעצמו שמתוך שמהומה לביתה לא בדקה שפיר כמו דאמרי' דעד שלפני תשמיש אינו ממעט מה"ט אבל אי הי' יודע דבדקה שפיר ליכא למיחש דלמא ראתה טיפת דם כחרדל ונאבד או נימוק דלהא ל"ת אבל בחידושי הרמב"ן שם מפורש כהתה"ד שכ' וז"ל ובשם ר"ח מצאתי שאו' דמש"ה לבו נוקפו דסבר אלמלא שלא הרגישה כלום לא בדקה כלומר דקי"ל דכל לבעלה לא בעי בדיקה וזה אינו סובר שמחמרת אלא שבודקת משום הרגשה וחוששין כיון שהרגישה ודאי בא אורח וטיפה כחרדל היתה ונאבדה בעד עכ"ל וכה"ג כ' בחידושי הר"ן מלשון זה מוכח דדינא הוא דאם הרגישה דחוששין לזה דמסתמא האורח בא ונאבד או נימוק וכ"ד התה"ד הנ"ל וכ' ליישב קושי' הרדב"ז והד"מ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בחוסן ישועות נדה נ"ז ב' שהשיג ע"ד הס"ט כו' והביא ראי' להתה"ד מד' התוס' בשם ר"ח נדה י"ב שהביא הס"ט הנ"ל ודחה ראי' זו די"ל דהתם שאני דלאו כל אדם דיני גמירי ויסבור דבדיקה ל"מ ויפרוש א"נ ההיא בדיקה באמת ל"מ מפני שהוא קודם תשמיש ומהומה היא לביתה כו' או אפשר דוקא הרגשה בשעת חימוד תשמיש מלתא היא אבל הרגשה גרידא לא כו' וכ' ועוד נ' דמודה התה"ד היכי דבדקה בתוך שיעור וסת אתר הרגשה ומצאה טהורה דטהורה דלא עדיפא חזקת הרגשה מחזקת וסתות ואיכא מ"ד לעיל ט"ז א' דאפי' למ"ד וסד"א אם בדקה תוך שיעור וסת טהורה והיינו דלא כהחו"ד הנ"ל וכ' עוד דאם מצאה בבדיקתה מראה דם טהור אפי' בדקה זמן רב אחר הרגשתה נמי נ' דטהורה כיון דהך דינא דתה"ד חומרא יתירא הוא הבו דלא להוסיף עלה ודלא כס"ט שהחמיר בזה עכ"ד ועי"ש עוד כ"א א' שהביא ד' החו"ד הנ"ל שכ' ליישב ד' התה"ד דראיתו הוא מק"ו מוסתות כו' והשיג עליו שזה הק"ו יש עליו תשובה דל"ד לוסתות דהא בחוששת לוסתה היינו משום חזקה דאב"ב מש"ה אין חילוק בין ראתה אח"כ או לא אבל בהרגשה י"ל דלאו מלתא הוא דפעמים נפתח מקורה בלא ראית דם והא דטמאה ודאי בהרגישה ואח"כ ראתה ה"ט כיון דאשה מרגשת בשעת ראית דם והיא לא הרגישה אח"כ כשראתה ע"כ בשעת הרגשה יצא הדם ועוד יש להשיב דבהרגישה ולא ראתה אח"כ יש לטהרה מכח ס"ס שמא לא ראתה כלל ואת"ל ראתה ונאבד שמא דם טהור הי' דאפי' להראב"ד דס"ל דרוב דמים באשה טמאים מ"מ אין רוב זה אלא מדרבנן כדמשמע לעיל י"ח דאפי' לר"י דאמר רוב חתיכות של ד' מיני דמים טמאים אין זה רוב גמור מיהו כשראתה אח"כ טמאה ודאי משעת הרגשה משום דבזה אין לספק בדם טהור די"ל דם שאבד הוא הדם שנמצא וכדס"ל לר' בפסחים י' א' גבי שדה שאבד בה קבר ואפי' לרשב"ג דס"ל התם תבדוק כל השדה כולה ש"ה לחומרא ואפשר בבדיקה אבל הכא י"ל דגם רשב"ג מודה הוא הדם שאבד הוא הדם שנמצא וטמא ודאי משעת הרגשה אבל גבי וסתות יש לטמאה מס' אפי' לא ראתה דהתם אין לספק בדם טהור דהא יש לה וסח לדם טמא וחזקה דאב"ב עכ"ד ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל דראי' התה"ד הוא מר"פ הרואה כו' והאריך בזה וכ' אח"כ דלכאורה דמיא הך דינו של התה"ד להא דקא' הש"ס בפסחים על ובדק ולא אשכח פלוגתא דר"מ ורבנן דר"מ ס"ל כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בטומאתו כו' וחכ"א בודק עד שמגיע לסלע או לקרקע בתולה. ולכאורה הוא ממש ג"כ דינו של התה"ד היכא דהרגשה הוא בחזקת רואה ואח"ז בדקה ולא שכחה א"כ הדבר תלוי בפלוגתא דר"מ ורבנן וכיון דקי"ל כרבנן דמהני בדיקה וה"נ תועיל בדיקתה. ונ' דסברת התה"ד כיון דאמרי' בנדה ס"א לענין ג' נשים שמצאו ביניהם כתם דהיכא דבדקו הג' ומצאן טהורות כולן טמאות ומדמה לגל טמא שנתערב בין ב' גלים טהורים וחכמים פליגי על גלים וס"ל דמהני בדיקה ומפרש שם כו' בשלמא החם אימא עורב נטלה אלא הכא האי דם מהיכא קא אתיא א"כ ס"ל להתה"ד נהי דקי"ל כרבנן דמהני בדיקה גם היכא שהדבר בחזקת טומאה היינו דתלי' דעורב נטלה וכן גבי בדיקת חמץ תלי' היכא דבדק ולא אשכח בעכבר או אדם אחר נטלה אבל הכא כיון דארגשה מסתמא ראתה דם ואף אם לא מצאה דם אחר בדיקתה תלי' דנפל הדם ולא ראתה כיון דארגשה בודאי ראתה דם וליכא למתלי הרגשה במידי אחרינא גם לרבנן לא מועיל בדיקתה ותלי' דהדם נפל לארץ והביא ד' האחרונים שכ' כיון דהתה"ד מדמה לוסתות כו' א"כ ה"נ בדין זה דהרגשה היכא דבדקה עצמה בשיעור וסת ומצאה טהורה היא טהורה כו' והביא ד' החו"ד הנ"ל שכ' דמשמעות הש"ע אף היכא שבדקה עצמה בשיעור וסת טמאה מדכ' ובדקה מיד כו' וכ' ודע דג' מיני הרגשות הן כו' ונ' ברור דלענין הך דינא שחידש התה"ד כו' היינו בהך הרגשה שנפתח מקורה כו' וכן בהך הרגשה שהמציאו האחרונים היכא דדבר לח זב ממנה הוי הרגשה כו' ג"כ שייך בזה הך דינא דתה"ד כו' אבל בהך הרגשה שהרגישה שנזדעזע גופה אף דהוי הרגשה דאורייתא היכא דבדקה ומצאה דם טמאה דאורייתא מ"מ היכא שבדקה ומצאה טהורה כו' פשיטא דתלי' זעזעת גופה במידי אחרינא ולא ביציאת הדם כיון דבדקה ומצאה טהורה וכמה פעמים מקרים לאדם כן זעזעת גופה מחמת סיבות כו' ומיושב בזה קושי' השב יעקב על התה"ד מנדה ט"ו דפליגי אי וסד"א או דרבנן כו' דבאמת מיירי בהרגשה כו' רק בהרגשה שנזדעזע גופה דבזה היכא דבדקה ומצאה טהורה. טהורה לכ"ע כיון דלא מצאה דם תלי' הזעעזע במידי אחרינא זולת למ"ד וסד"א טמאה משום הוסת גופי' דחזקה אב"ב והביא ראי' להתה"ד מנדה י"ב מד' התוס' ד"ה לבו בשם ר"ח כו' ומד' הרמב"ן שם כו' והביא ד' הס"ט שגם הוא הביא ראי' זו ועי' בנודע בשערים ח"ב חיו"ד סי' י"ג שכ' נמי דכונת התה"ד בהראי' מנדה נ"ז הוא כמ"ש החו"ד הנ"ל כו' והביא קושי' השב יעקב הנ"ל כו' וכ' אך באמת ראי' התה"ד אינו מוכח על הרגשה לחוד רק בצירוף שעת וסת דמחמת וסת לחוד אין ראי' על שעה זו דמעט זמן יכול להתאחר הוסת ואפשר עתה ראתה רק בצירוף הרגשה וגם הוא שעת וסת אז יש לנו לומר דטמאה למפרע טומאה ודאי וכ' הגם דאין לנו כח לחלוק על התה"ד כו' מ"מ הא דמוסיף החתם סופר חומרא על חומרא דהתה"ד מקיל באם מצאה על העד מראה טהורה דתלי' הרגשה במראה הטהורה והחתם סופר סי' קס"ו קס"ח כ' דאם נמצא עליה עד מראה טהורה ופחות מכגריס מראה טמאה דטמא דאף דבדיקת עד שאינו בדוק אינו מטמא אלא משום כתם לכל היותר ובעי' כגרים ועוד אבל בהרגשה דמחמת הרגשה סברא דאורייתא טמא אף בנמצא טיפת דם כחרדל ואינו נ' דהוא חומרא גדולה דכיון שהיא שלא בשעת וסת דאז אין דרכה לראות דם ואשה בחזקת טהרה עומדת ומחמת הרגשה נטמאה יותר יש לנו לתלות במראות טהורות וכ' דמ"ש החתם סופר שם סי' קס"ז שכן שמע מהיר דוד שהעיד כי רבו הגאון בעל נו"ב הורה כן נ' דהנו"ב לא החמיר רק באם לא מצא שום מראה טהורה לתלות בו הרגשה הלז אבל במצאה בו מראה טהור דיש לנו במה לתלות ההרגשה א"כ המראה טמא פחות מכגריס בעד שאינו בדוק לאו ריעותא הוא כלל ובפרט באשה שרגילה לראות מראות טהורות שלא בשעת וסתה והביא ד' הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קי"ט שכ' שאלה זו ששאל הר"ד הנ"ל להנו"ב וראיתי כי שם מיירי שלא נמצא שם מראה טהור רק פחות מגריס מראה טמא רק שבלא"ה אם לא הי' מוצא כלל כיון שלא בדק העד עד הבוקר הי' דעתו נוטה להקל כי סברתו דע"י הרגשה ודאי ראתה רק דיש ס' אם מראה טהורה או טמאה וכיון דלא נתצא שום דבר וע"כ נאבד או נימוק יש לנו ס' כו' יש לנו להחמיר אבל בלא בדק עד הבוקר יותר יש לנו לתלות שהי' מראה טהורה ונתייבש עד שלא ניכר אבל בנמצא על העד פחות מכגריס בזה יש לטמא וזו עדותו של הר"ד ששמע מרבו הנו"ב אבל להחמיר כהחתם סופר אף בנמצא מראה טהורה רק שבתוכו נמצא פחות מכגריס מראה טמא בזה נ' כיון דהרגישה שוב אין ריעותא כיון דיש במה לתלות ההרגשה ופחות מכגריס לאו ריעותא ודעתי נוטה להקל כדעת הפמ"א שהביא בספרו כו' ובפרט שהנו"ב שם מפקפק על התה"ד בד' התה"ד כו' וכ' אך עכ"פ אף בלא נמצא כלום אין לנו לחוש בהרגשה אלא באם הרגישה פתיחת פי המקור לא היכי שהרגישה כעין זיבת דבר לח בזה לא מקרי הרגשה גמורה וכן הוא דעת החתם סופר והביא ד' הגהות בנו של הנו"ב סי' קי"ח קי"ט שם שכ' דתרתי בעי' פתיחת המקור וזיבת דבר לח אך לפי שנמשך אחר דעת אביו הגאון דעיקר הרגשה הוא זיבת דבר לח א"כ לאיזה צורך נקט המחבר דאם הרגישה שנפתח מקורה ע"כ אמר דתרתי בע' אבל באמת בזה יפה השיג החתם סופר סי' קס"ז דעיקר הרגשה הוא פתיחת המקור א"כ הרגשה שמבואר בהמחבר הוא כשאר הרגשות כו' עכ"ד והיינו דלא כהמקמ"ח הנ"ל שכ' דד' התה"ד הוא אף בזיבת דבר לח והיינו דס"ל להמקמ"ח כהנו"ב הנ"ל שכ' דאף בזיבת דבר לח מקרי הרגשה אבל הנוב"ש ס"ל כהחתם סופר שהשיג על הנו"ב וס"ל דזיבת דבר לח לא מקרי הרגשה ועי' לעיל ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בחכ"א כלל קי"ג דין א' שכ' דבהרגשה שנזדעזעו אברי' אה בדקה ולא מצאה כלום טהורה שתלי' ההרגשה בשאר מקרים והיינו כהמקמ"ח הנ"ל והמקמ"ח לא הביא ד' החכ"א אלו ועי' במשרת משה פ"ה מהל' א"ב מה שהק' על התי' של החו"ד הנ"ל כו' והאריך בזה ובאות ד' שם מ"ש ע"ד התה"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' נמי דכונת התה"ד כעין ד' החו"ד הנ"ל וכ' אמנם אין מכאן ראי' כו' עפ"ד התוס' פסחים צ"א א' גבי המפקח את הגל והט"ז לקמן סי' שצ"ז והנקוה"כ שם כו' והאריך בזה ואח"כ הביא קושי' חכם א' על התה"ד מהא דפריך הש"ס אי דארגשה לאח"ז אמאי פטורין מהקרבן לפמ"ש הרמ"א לעיל כו' לוקמא בארגשה ולאח"ז מצאה דם וגם מראות טהורות דמצד הרגשה אינה טמאה דנוכל לומר דבעת הרגשה יצא ממנה מראה טהורה כו' וכ' ליישב והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' בשמלה ס"ק ה' מ"ש ליישב קושי' הד"מ והרדב"ז הנ"ל על התה"ד והאריך בזה ועי' בנו"ב שם סי' קי"ח מ"ש בכונת התה"ד ליישב קושי' הד"מ והרדב"ז הנ"ל ומה שהק' על התה"ד ומ"ש בכונת התה"ד אי ס"ל דהוי דאורייתא או רק ס' כו' ובסי' קי"ט שם מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי בקו"א שם מ"ש בכונת התה"ד ומה שהק' עליו והאריך הרבה בזה. ועי' בבגדי כהונה חיו"ד סי' ה' מ"ש דדין זה של התה"ד נ' דתליא בפלוגתא דהרי"ף ורמב"ם ורש"י ובין התוס' נדה ע"י כו' ל"ש אלא שלא הגיע שעת וסתה כו'. ומ"ש ליישב קושי' השב יעקב על התה"ד והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במי נדה מהדו"ק סי' קפ"ו מ"ש ראי' להתה"ד והאריך ב"ה ובחידושיו לנדה ט"ז א' ד"ה אלמא כו' וד"ה ומ"ם כו' מ"ש והאריך בזה ועי' במהדו"ב מ"ש. דלכאורה נ' דיש לחלק בזה בין ימי נדה לימי זיבה כו' אך קשה על הש"ס דפריך על המשנה דכל י"א יום בחזקת טהרה למאי הלכתא נימא דנפ"מ לדין הנ"ל דהרגישה שנפתח מקורה ובדקה ולא מצאה כלום דבימי נדה טמאה ובימי זיבה טהורה ומדלא משני הכי יהי' מוכח לכאורה דלא כהתה"ד רק בכ"ע טהורה מיהו י"ל בהיפך דפשיטא לי' כיון שהרגישה א"כ אתרע לה חזקת טהרה דידה ומסתמא ראתה דם כיון שהרגישה עדיף הוכחת הרגשה מחזקת טהרה דימי זיבה ופשיטא דאף בכה"ג טמאה עכ"ד. והעיקר נ' לדינא כהתה"ד הנ"ל אבל היכא דנמצא בי מראה טהור דיש לנו במה לתלות ההרגשה אם מצאה בעד שאינו בדוק נמי מראה טמא פחות מגרים לאו ריעותא כלל וטהורה אף להתה"ד וכמ"ש הנוב"ש הנ"ל ודלא כהחתם סופר הנ"ל וכ"פ בגבעת שאול סי' ס"ז כהנוב"ש הובא דבריו בפ"ת כאן ס"ק ו' ולעיל סי' קפ"ח ס"ק ה' ועי' בתו"ד ס"ק ל"ז דס"ל כהחתם סופר ועי' באמרי בינה ח"א בתשובות שבסוף הס' סי' ו' שכ' להוכיח מד' הר"ח והרמב"ן והרשב"א והר"ן הנ"ל דלא כהתה"ד היפך מד' הס"ט ולא הביא ד' הס"ט הנ"ל:
והנה החו"ד הנ"ל כ' דמד' התה"ד והש"ע סי' קפ"ח מוכח דאפי' בדקה תוך שיעור וסת ומצאה טהורה דטמאה ובפלתי ס"ק ג' כ' דהתה"ד מיירי בלא בדקה א"ע תוך שיעור וסת אלא לאחר שיעור וסת והיינו דלא כהחו"ד והחו"ד לא הביא ד' הפלתי אלו ועי' בס"ט ס"ק ד' מוכח נמי דס"ל כהפלתי ולא כהחו"ד יעוש"ה ועי' בצ"צ סר קל"ג שהביא ראי' להפלתי מד' התה"ד עצמו סי' רמ"ו שכ' וז"ל אשה שהרגישה בעצמה שנפתח מקורה והלכה ובדקה א"ע מיד ומצאתה על העד לחלוחית לבן עכ"ל ותיבת והלכה הוא שפת יתר וידוע דהתה"ד בעצמו המציא השאלות כדי לבאר התשובות א"כ למה כ' והלכה הול"ל ובדקה א"ע מיד א"ו לומר שאם היות שהי' הבדיקה מיד אעפ"כ נשתהה יותר מכשיעור וסת אחר הרגשה דהיינו עד"מ שהיתה בין הנשים והוצרכה לילך מהם לחצר אחר ובדקה א"ע שם זה מורה כפי' הפלתי וכ' דבהכי א"ש מ"ש התה"ד שם בפשיטות דהוי כלמ"ד וסד"א דאפי' בדקה ומצאה טהורה דטמאה עכ"ל ואת"ל דמיירי דבדקה א"ע תוך שעור וסת הרי בכה"ג מפורש בגמ' שם דגם למ"ד וסד"א טהורה וכ' דמ"ש התו"ד דר"נ בר יצחק לא ס"ל כן אין דבריו מוכרחים ומנ"ל לאפושי מחלוקת ועכ"פ ה"ל להתה"ד לפרש כן ואיך יאמר בפשיטות נגד המפורש בגמ' ופירש"י א"ו מיירי שבדקה א"ע אחר שיעור וסת ועוד הא מוכת בגמ' שם נ"ו ב' דאע"פ שהרגישה אמרי' אימר הרגשת עד הוא כ"ש הכא דתלי' הרגשה במראה לובן אף שבדקה א"ע לאחר שיעור וסת וכ' דהעיקר כהפלתי והביא ד' הס"ט וד' התה"ד והרמ"א והרדב"ז הנ"ל והאריך הרבה בזה ובסי' קל"ב מ"ש בד' הפלתי והחו"ד והס"ט הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה. ועי' במנח"י ס"ק ב' שכ' דבמעוברת ומניקה שנפתח מקורה טהורה אם לא מצאה כלום כו' עכ"ד ועי' בדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' ל"א מה שהק' עליו מד' התוס' נדה ה' א' ד"ה הא כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש בד' המנח"י והאריך בזה:
סעיף ב
ו בתינוקת . עי' ש"ך ס"ק ג' שהשיג על הב"ח וס"ל דלא גזרו בתינוקת כלל אפי' בנמצא על גופה וכ' שכן משמע מרש"י ובאמת מד' רש"י נדה ה' א' ד"ה מלוכלכין מוכח להיפך שכ' וז"ל ולא ידעה אי אתי מגופה או לא אין חוששין לה ואפי' אין לה במה לתלות דבשש"ט לא עברה ואיכא למימר עברה ולא אדעתה עכ"ל משמע דבידאי מגופה רק שלא הרגישה טמאה וכן ראיתי בחו"ד ס"ק ד' שהביא ד' רש"י אלו דמוכח להיפך וכ' דכן מוכח מנדה ס"ה ב' גבי וכולן שהי' שופעות מתוך ד' לילות כו' והאריך בזה ועי' בס"ט ס"ק ז' שהביא נמי ד' רש"י הנ"ל דמוכת דהיכא דודאי מגופה אתי' טמאה אף תינוקת שלא הגיע זמנה לראות וכ' דכן נ' מד' החידושי רשב"א שם כו' דדעתו כפירש"י כו' והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שהביא נמי ד' רש"י ד"ה מלוכלכין הנ"ל דמשמע דבידוע שבא מנופה אף שלא בהרגשה מטמא אף בתינוקת והביא ראי' לד' רש"י מנדה ס"ו א' כו' א"ל הכי אמר רבא ל"ש גדולה ול"ש קטנה דקטנה נמי מחמדא ואי נימא דדם שרואה בלא הרגשה אינה מטמאה בתינוקת א"כ אף מחמדא וראתה כיון שראתה בלא הרגשה ליכא איסורא א"ו כשידוע שהדם בא מגופה אף בתינוקת טמאה כו' והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' במי נדה מהדו"ק שהביא נמי ד' רש"י הנ"ל דמבואר כהב"ח והאריך בזה וכ' דהעיקר כהב"ח ועי' בתשובת רע"א סי' פ"א מ"ש ע"ד הס"ט שדקדק מד' רש"י כהב"ח דאינו ראי' דהתם מיירי לענין טומאת מעל"ע בקדשים ובזה אף בלא הרגשה טמאה עכ"פ טומאת ערב כו' חיישי' ג"כ למפרע כו' ומיושב בזה קושי' הס"ט ס"ק ג' כו' והאריך בזה ועי' בשמלה ס"ק ו' מ"ש ליישב קושי' הס"ט והחו"ד מד' רש"י הנ"ל כו' וגם כ' ליישב קושי' החו"ד מוכולן שהי' שופעות כו' והאריך בזה ועי' בחוסן ישועות נדה ה' שהשיג ע"ד הס"ט שהביא ראי' מד' רש"י כהב"ח כו' וכ' השמלה שם אח"כ לולי דמסתפינא הייתי או' אע"ג דבכל אשה בעי הרגשה מדאורייתא מ"מ בקטנה כל שבא הדם מגופה טמאה מדאורייתא דהא חזקת דמים שבאים בהרגשה וזו שהיא קטנה אע"פ שהיא או' שלא הרגישה מ"מ כיון שאינה בת דעת אמרי' ארגשה ולאו אדעתה או שאין אנו מאמינין לה דאין עדות לקטן וקטנה והביא ד' הגאון רע"א וכ' אח"כ דבעיקר הדבר מ"ש מהרש"ל דהאידנא כל אשה שיש לה בעל חוששת לכתמים אפי' היא קטנה כו' הנה מצאנו לו חבר הוא הראב"ד כי הרז"ה בשער הכתמים אות ג' תמה עליו אשר לא הביא דן תינוקת שלא הגיע זמנה כו' ומוכח מזה דס"ל כמהרש"ל ולכן כיון שעתה אין לנו טהרות ולא נפ"מ רק לבעלה וכל שיש לה בעל אין חילוק בין קטנה לגדולה ע"כ לא כ' דינים אלו עכ"ד:
ז פחותה מי"ב. עי' בס"ט ס"ק ה' ו' מ"ש ע"ד רש"י נדה ה' א ד"ה אין חוששין כו' והאריך בזה ועי' לעיל סי' קפ"ד ס"ק ו' מ"ש ע"ד רש"י והרשב"א והארכתי בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי בתשובות בית אפרים חאה"ע סי' קל"א שהק' ד' המחבר אהדדי דכאן גבי כתם פ' דאם אין לה ב' שערות אין לה כתם וגבי מיאון דהוי דרבנן פ' דחיישי' שמא נשרו ואף באין לה תמאן ותי' דלמ"ד דאיכא התם חזקת היתר יש לחלק דבכתמים לא גזרו חכמים בתחלה אלא על גדולה ודאי משא"כ לענין מיאון דלא תיקנו אלא בקטנה ותו דאפי' בספק איכא למגזר במיאון בלא בעל אטו בעל דאיכא ס' א"א דאורייתא דבא"ת קאי משא"כ בכתמים אפי' היא מגופה ליכא אלא אי' דרבנן כיון שלא הרגישה ואין לדמות במה שהחמירו דאין אנו בקיאין במקדיר או במגליד דהתם הס' אינו בגוף האי' אלא דאם הי' יכול להבחין בין מקדיר או מגליד הי' אפשר לברר וכיון דאין אנו בקיאין נשאר הס' אי' במקומו עכ"ד. ועי' במי נדה מהדו"ק מ"ש ליישב קושי זו דהטעם דבכתם מותר אם אין לה עפמ"ש הטעם דגזרו על הכתם ולא הוי ס"ם כו' משום דרוב דמים מן המקור וא"כ תינח בסתם כתם אבל בקטנה יש ס"ס ס' מעלמא ואת"ל מגופה שמא אין לה ב' שערות והדם כתמה טהור דשוב לא גזרו חז"ל על כתמה כיון דאף דהוי מגופה אם לא ארגשה טהורה מה"ת רק מך מדרבנן טמאה וא"כ אם אין. לה ב' שערות דלא גזרו על כתמה טהורה היא והוי ס"ס מעליא. ועוד כ' ליישב והאריך שם לענין ה"ס במקום חזקה יעוש"ה ועי"ש עוד במהדו"ת ובמקמ"ח ובשמלה ס"ק י"א י"ב מ"ש והאריכו בזה:
סעיף ה
ח ושיעור הגריס כו'. עי' במנח"י ס"ק ז' ובפלתי ס"ק ו' ז' ובס"ט ס"ק י' י"א ובמקמ"ח ובחוט השני סי' צ"ז ובמעיל צדקה פי' כ' ובשבו"י ח"ר בסוף הס' בהשמטות וביראים סי' קצ"ב ובבשמים ראש סי' קל"ה ובח"ל סי' ס"ז ובשאילת יעב"ץ ח"א סי' ס"ט ובמאיר נתיבים סי' ט' ובחוסן ישועות בנדה נ"ח ב' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ק"נ שכ' דבר חדש נהי דבכתם דעלמא אינו טמא אלא כגרים ועוד שהוא גדול הרבה ממאכולת שנמצא בזמנינו וכו' משום דתחלת גזירת כתם משום טהרות נגזרה ועתה שבטלו טהרות מ"מ גזירתא לא בטלה וכיון שכל עצמה לא נאסרה אלא משום זמניהם אין אנחנו יכולים לטמאותה אלא בשיעור כתם בזמניהם שאז היתה מאכולת גדולה מצוי' אע"פ שבזמנינו לא נמצא כזאת אבל בדקה בעד שאינו בדוק כו' נהי דדין כתם יש לו מ"מ מדין ספי' לא נפיק ולא מטהרין אלא בשיעור קטן דם מאכולת שנמצא בזמנינו שהוא קטן מהכיל ולא בעי כגריס ועוד עכ"ד. וכ"כ בסי' קפ"ב שם וכונתו דבעד שאינו בדוק דאם הוא מגופה ודאי בהרגשה אתי' כדס"ל להרמב"ם פ"ט מהל' א"ב דעד הבדוק אף בלא הרגשה כמאה מה"ת דחזקת דם בא בהרגשה והאי דלא ארגשה אימר הרגשת עד הוא וא"כ גם בעד שאינו בדוק אם הוא מגופה הרי הוא בהרגשה כמו עד הבדוק וא"כ עד מאכולת דידן מוקמינן לה בחזקת טהרה ותלי' אבל יותר משיעור מאכולת דידן לא תלי' כיון דלא נגזר משום טהרות ואינו דומה לכתמים שהוא ודאי בלא הרגשה ולא נגזר רק משום טהרות אבל עד שאינו בדוק אינו טהור רק עד השיעור שאנו יכולים לתלות באמת ולא יותר ועי' בס' א' מחכמי זמנינו נקרא שפרי ציון סי' כ"ז שכ' ע"ד החתם סופר דדבר חדש הוא מאד כו' והשיג עליו והאריך הרבה ופ' דכשם דמשערין בכתם אחר התשמיש ואחר הטלת מ"ר רק בכגריס כן בבדיקת עד שאינו בדוק לא ישתנה השיעור ולכן ה"ל כהח"צ והשיעור גריס הוא בין בכתמים ובין בעד שאינו בדוק עכ"ד ובסי' כ"ח וכ"ט שם מ"ש והאריך בזה ועי' בס' ברכת רצ"ה סי' מ"ב מ"ש ע"ד החתם סופר הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ט על בשרה כו'. עי' חו"ד ס"ק ו' שכ' נ' דה"ה על בשרה ועל חלוקה דטמאה בכ"ש להרמב"ם וראי' מהט"ז לקמן ס"ק כ"ד שכ' דאם נמצא גם על הירך איהו לטעמי' אזיל דמטמא בכ"ש אף דשם נמצא גם על העד כו' ועוד דהא הטעם דבבשרה כ' הרשב"א בתה"א כיון דבבשרה אשתכח ומבשרה קאחזיא רגלים לדבר א"כ מה בכך שנמצא גם על חלוקה עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' עליו דנעלם ממנו ד' הרמב"ם פ"ט מהל' א"ב הל' כ"ג שכ' וז"ל מצא הכתם על בגדי' ובשרה כא' תולה בכל מה שיש לתלות ותולה במאכולת שמא בעת שישבה נהרג מאכולת ודם זה דם מאכולת הוא עכ"ל וכ' ה"ה פי' לדעת רבינו דיקא שנמצא על בשרה ובגדי' אבל על בשרה לבד כבר כ' למעלה שאין לה שיעור ובכ"ש טמא הרי מפורש ד' הרמב"ם אף דס"ל על בשרה אין לה שיעור וטמאה בכ"ש מ"מ על בשרה ובגדי' תולין במאכולת פד כגרים ועי' בב"מ ד"ה ודע שכ' הרשב"א כו' שסיים הב"י ומיהו ה"מ כשנמצא טל בשרה לבד אבל אם נמצא על בשרה ובגדי כ"א כ' שתולה בכל מה שיש לתלות הרי מבואר כמ"ש ותימה על החו"ד וכ' דמה שהביא ראי' מהט"ז אינו ראי' דשם מה שנמצא על העד אינו מגרע כיון דנמצא על ידי בדיקה ודאי מגופה קאחזי' עכ"ד ועי' בשמלה ס"ק י"ד שהשיג נמי כן על החו"ד מד' הרמב"ם וכ' נמי דאין ראי' מד' הט"ז וכמ"ש המקמ"ח הנ"ל ועי' בהגהות רע"א על החו"ד שהשיג נמי עליו מד' הרמב"ם הנ"ל ועוד השיג עליו במ"ש מד' הרשב"א דהא גם בדי הרשב"א הוא רק בנמצא על בשרה לבד אבל גם על חלוקה מותר בעברה א"ו דעברה רגלים לדבר הוא רק בנמצא על בשרה לחוד וכדדייק הרשב"א בלישנא כיון דמגופה חזי' ובגופה לחוד אשתכח רגלים לדבר כו' עכ"ד ועי"ש עוד במקמ"ח מ"ש עוד החו"ד ס"ק ז' והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף י
י מקבל טומאה. עי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' נ"ב שכ' טעם לזה דהא על כל כתם קשה הא איכא ס' מעלמא והוי סד"ר כו' וע"כ צ"ל כיון דלטהרות דטמאה בלא הרגשה הוי סד"א כו' מש"ה טמאה אפי' לבעלה אלא דאכתי קשה הא אפי' נגד טהרות איכא ס"ס כו' וצ"ל כיון שעל הבגד שמקבל רק טומאה ליכא רק ס' א' ומטמאין אותו ומש"ה מטמאין גם האשה ומש"ה בדבר שאינו מקבל טומאה טהורה עכ"ד. ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב שכ' דעיקר היסוד של הנו"ב מבואר בחידושי הר"ן נדה נ"ז ב' ד"ה מודה שמואל אבל בסגנון אחר שכ' וז"ל וה"ט משום דדבר המקבל טומאה כיון שמה שנמצא על הכתם טמא גזור בה רבנן כדי שלא יבואו לטהר הבגד אבל כשנמצא על דבר שאינו מקבל טומאה לא גזרו על האשה כלל עכ"ל. ועי' בחו"ד ס"ק ת' מה שהק' על הנו"ב כו' וסיים דעיקר הטעם כמ"ש התוס' נ"ח א' כיון שהבגד אינו מקבל טומאה גם עלי' לא גזרו עכ"ד. ועי' במקמ"ח שהביא נמי ד' חידושי הר"ן הנ"ל שהוא כעין ד' הנו"ב וכ' ליישב קושי' החו"ד והאריך בזה ועי' בפרמ"ג בפתיחה כוללת בחקירה ה' אות ט' מה שהק' על הנו"ב דמבואר שאין הדם מטמא להאשה כ"א ביציאתו לחוץ אבל בעודו בפנים לא נטמאה האשה דהוי מגע ביהס"ת ולפי ה"נ הוא נגד ד' התוס' ט"ז א' ד"ה במקור שכ' בהדיא דאע"ג דהוי מגע ביהס"ת עכ"ז מטמא וכ' דשמא הלל"מ היא והביא דכ"כ הנו"ב בעצמו במהדו"ת חיו"ד סי' צ"ז דדוקא בעת שהטיפין מחוברין למקור באותו רגע מטמאין להאשה טומאת ערב שאז הטיפין מחוברין למקור ונוגעין באשה ואף שהיא טומאת ביה"ס כו' עכ"ד הנו"ב. הנה מבואר בדבריו להדיא להיפך כו' והאריך בזה ליישב ד' הנו"ב ועי' במי נדה י"ט ב' ובמהריא"ז ענזיל סי' מ"ש בד' הנו"ב הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' באשכול הל' נדה סי' ל' בנחל אשכול שם אות ו' שכ' לעשות סמוכין להקל בכתמים עפ"ד הנו"ב כו' מ"מ לשיטת רוב הפוס' דלא מטמאין האשה היכא דהבגד טהור כך הוא סברת הנו"ב. לכן יתכן בזמן התנאים ואמוראים שעדיין עסוקין בטהרות והוצרכו לטמא הבגד לקודש ולתרומה אם נפל עליו כתם הוצרכו לטמא האשה לבעלה משא"כ בימינו שכולנו טמאי מתים ואין תרומה טהורה ס"ל להני רבותא דלא גזרו רבנן על כתם כיון דאיכא ס"ס ס' מעלמא וס' לא אהרגשה כו' וכ' לעיל דס"ל כהרמב"ם הא דתנן ס"א מעבירין ז' סימנים על הכתם ואם אינו עובר טהור גם לבעלה אתמר והבינו הרמב"ן והרשב"א מדבריו כל שלא נתברר ע"י סימנים אין כאן טומאת אשה וכיון דבזה"ז ליכא מאן דבקי בהן הוי ס' חסרון ידיעה לכ"ע דמשוי לי' לסד"ר להקל כו' עכ"פ נ' מאשכול שהי' מסופק קצת אם כתמים נוהגים האידנא אבל למעשה לא רצה להקל שהרי מביא בספרו דיני כתמים עכ"ד ועי"ש עוד בחו"ד ובחידושים ס"ק י"ב שכ' וה"ה דבר המקבל טומאת נגעים כגון בגד שאין בו רק ג"א על ג"א שאין מקבל. רק טומאת נגעים ולא שאר טומאות וכן כותל המקבל טומאת נגעי בתים מקבל כתמים ג"כ כו' עכ"ד. ועי' בבית שלמה ביו"ד ח"ב סי' ל"ג שתמה עליו ראשונה שלא הרגיש דהך דינא אי כותל מקבל כתמים מטעם שמקבל טומאת נגעים כבר חידש שם המנח"י ס"ק י"ג והפלתי ס"ק ט' חולק עליו ואחרון הכביד מ"ש לענין ג"א כו' כי עיקר הדין שבגד מג"א על ג"א אינו מקבל שאר טומאות רק טומאת נגעים הוא תמוה שאין הדין כן כי מקבל כל הטומאות זולת טומאת מדרס יש חילוק בזה בין בגדי עניים מקבל טומאת מדרס בג"א על ג"א אבל בגדי עשירים אינם מקבלי ם טומאת מדרס מג"ט על ג"ט אבל שאר טומאות כמו טומאת מת ושרץ ב"כ וב"כ מקבל טומאה כל שיש בו ג"א על ג"א אמנם כ"ז בצמר ופשתים אבל בגד משאר מינים אין מקבל טומאת נגעים כלל ושאר טומאות אין מקבלים פחות מג"ט על ג"ט וכ"ז מבואר מסוגיות הש"ס בשבת כ"ז כו' וכ' דאולי ט"ס נפל וצ"ל בדבריו במקום בגד שתי וערב שאין בי רק ג"א כו' אלא שלשונו מ"ש שאין בו רק ג"א כו' הוא דחיק דש"ו אינו מטמא בשאר טומאות חוץ מנגעים אפי' יש בו כמה אלא אם נאמר דלרבותא דנגעים וכתמים נקט הכי עכ"ד: