אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות מילה

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות מילה

הלכות צדקה

סימן רס

סעיף א

א מ"ע לאב. עי' רמב"ם בפי' המשנה ס"פ ר"א דמילה שכ' דאם לא מלו האב ביום ח' מצוה עליו למולו אח"כ וכן משמע מד' התוס' שבת קל"א א' ד"ה ושוין ועי' בנחל איתן שם הל' א' שהביא ד' היד המלך שכ' דאין מצות מילה מוטל על האב אלא ביום ח' דוקא והשיג עליו מד' הרמב"ם והתוס' הנ"ל והאריך בזה. ועי' במנ"ח מצוה ב' אות ב' מ"ש לענין אם הגדול שמצוה עלי' רמיא אם יש ג"כ מצוה על האב והאריך בזה. וכעת ראיתי בקובץ על הרמב"ם פ"א מהל' מילה הל' א' שהביא ד' המחה"ש באו"ח סי' תמ"ד שכ' דלכאורה נ' נהי דאם עבר יום ח' החיוב על האב למולו מ"מ אין בו חיוב דאורייתא דהא בקידושין כ"ע ילפי' דהאב חייב למול בנו מדכתיב וימל אברהם וגו' והא אברהם מל ליצחק ביום ח' נהי דהבן עובר כל יום כשיגדל מקרא דוכל ערל זכר אבל על האב אינו חיוב מה"ת אבל מלשון הרמ"א סי' רס"א ובד"מ שם בשם הכלבו משמע דהוי עשה דאורייתא על האב והב"ד וכן משמע מתוס' קידושין דמה"ט הוי מ"ע שלהז"ג דמינז ח' ואילך אין לה זמן קבוע הרי דמסיק שם דהוי מה"ת מ"פ בכל זמן אפי' לאחר שעבר יום ח' אלא דלא הביא שם ראי' לזה מתלמודא ומנ"ל אבל באמת מוכח כן משבת קל"ב ב' דקא' תינח גדול קטן בינוני מנין כו' ומשני דאיתא מבנייהו וקשה איך ילפי' מבנייהו דמה לקטן בזמנו שהוא מ"ע על האב והב"ד וגדול הוא מ"ע ע"ע משא"כ בינוני אין כאן מ"ע כלל לעבור בכל יום כו' אע"כ דהחיוב על האב בכל עת עד שיגדל וטעם הדבר כמ"ש רש"י שם דמצוה על האב מדכתיב המול לכם כל זכר וכן מוכח נמי מהא דקי"ל מילת זכריו מעכבו מלאכול הפסח כו' וכ' מ"מ נ' מ"ש הש"ך בחו"מ סי' שפ"ב שמערער על אנשים המוהלים שמכבדים אחריה למול בניהם כו' והתב"ש ביו"ד סי' כ"ח חולק עליו ונ' להכריע דודאי ביום ח' דלמדין מדכתוב וימל כו' הדין עם הש"ך דהוי כמו מצות כיסוי כו' ומצוה על האב למולו בעצמו משא"כ מיום ח' והלאה אף שמצוה על האב היינו מדכתיב המול לכם כל זכר והרי הוא כשאר מצות דעלמא דיכול לעשות ע"י שליח אלא שמצוה בו יותר מבשלוחו אבל לא לומר שמבטל מ"ע אם לא עשה בעצמו ומיושב בזה קושי' התב"ש על הש"ך משבת קל"ג א' כו' והאריך בזה. ועי' במשנת חכמים בקונטרס מעלות המדות הל' מילה מ"ש ע"ד הש"ך והתב"ש והאריך בזה ועי' במהר"ם שיק מצוה ב' אות ב' מ"ש ע"ד רש"י בשבת שם ד"ה בינוני כו' דכונתו דלא כהמחה"ש הנ"ל והאריך בזה וכ' כעין ד' הקובץ הנ"ל ועי"ש עוד באות ד' ה' ובמנ"ח שם מ"ש לענין אשה ומומר והאריכו בזה ומ"ש המנ"ח שם על קושי' הש"א סי' מ"ט והנו"ב מהדו"ת סי' מ"ב דהאידנא כל האומות פטורים מלמול דאזלי' בת"ר עו' והאריך בזה. והק' על הא דאמרי' במילה שלב"ז דאם עבר ומל בשבת דיצא אמאי לא אמרי' כל מלתא דאמר רחמנא ל"ת אי עביד ל"מ וכאן ל"ש תי' מהרי"ט בשוחט בשבת כו' דכאן הא באמת מקלקל בחבורה פטור רק במילה אמרי' דהוי תיקון גברא כו' וא"כ אי נימא דל"מ הו"ל מקלקל וכ' ליישב ל"מ להסוברים דנימול שלא כדין א"צ להטד"ב א"כ נהי דהמצוה לא יצא מ"מ הו"ל מתקן דא"צ למולו עוד הפעם כו' ואפי' אם נאמר דצריך להטד"ב מ"מ הו"ל מתקן כיון דא"צ למולו ולכרות ערלתו ולדעת הש"ך בחו"מ סי' ר"ח דכל היכי דהיום גורם אי עביד מהני ודאי כשר כו' וכ' גם אפ"ל אם מל בשבת שלב"ז הוי מהב"ע ולאותן דס"ל מהב"ע מה"ת אינו יוצא הו"ל כנימול בפסול וצריך להטד"ב ואפי' לשיטת התוס' דרק מדרבנן לא יצא מ"מ מדרבנן צריך להטד"ב כאלו נימול בלילה וכדומה לאותן שיטות וצ"ע עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' קע"ד שנשאל על דין זה אם מל בשבת שלב"ז אי אמרי' בי' דעביד ל"מ והוי כאלו נחתך העור מעצמו כו' דצריך להטד"ב או כיון דרק יומא קברם אין זה בכלל אעל"מ כו' והאריך בזה לדחות ד' השואל וכ' דגם משוחט בשבת אין ראי' דש"ה דאין העבירה תלוי בשחיטה דאף בנוחרו הוי מלאכת שבת ולא יתוקן הלאו במה דל"מ אבל במל בשבת העבירה תלוי במצוה דמילה למאי דקי"ל מקלקל בחבורה פטור אלא דמילה הוי מתקן גברא י"ל בזה דל"מ וצריך להטד"ב ולא נתקן גברא והוי מקלקל ולא נעשה מלאכת שבת כו'. וכ' דנ' עיקר לדינא דבמל שלב"ז בשבת דמהני וא"צ להטד"ב דדמי שפיר לשוחט בשבת דגם במילה אף אם נדון דל"מ וצריך להטד"ב מ"מ לא הוי מקלקל כיון דעשה קצת מן המצוה כו' ואינו חסר רק הטד"ב מקרי מתקן והביא ראי' משבת קל"ג א' כו' והאריך בזה והיינו כד' המנ"ח ולא ראה המנ"ח ד' תשובת רע"א אלו שהרי לא הביאו וכ' אח"כ דיש לדון עוד דצריך להטד"ב מטעם דהוי מהב"ע כו' ודחה זה דל"ש כאן מהב"ע כיון דאין גופה עבירה כו' והביא ד' הירושלמי שבת פ' האורג הובא בב"י יו"ד סי' ש"מ והאריך בזה והיינו דלא כהמנ"ח הנ"ל שכ' דזה הוי מהב"ע ועי' בפ"ת ס"ק א' שהביא ד' תשובת רע"א הנ"ל והק' עליו דהא בשבת קל"ז א' משמע להדיא דבזה א"ע מהני מדקרי לי' התם עשה מצוה גבי שכח ומל של ע"ש בשבת דא"ל דש"ה שהי' בשוגג והך שאלה אתמר לענין מזיד דז"א דהרי הנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ט' הוכיח מתמורה ו' דאף בשוגג א"ע ל"מ ועוד הק' עליו וכן הק' עליו חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיש מד' הגמ' שבת הנ"ל ועי"ש עוד בתשובת רע"א סי' קכ"ט מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי ר"ח ס"ק ב' מ"ש בענין זה דא"ע ל"מ והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. וכעת ראיתי בכתב סופר חאו"ח סי' ל"ה שהאריך בד' תשובת רע"א וכ' ליישב קושי' הפ"ת דהנה הא דאמרי' א"ע ל"מ היינו כדי להרויח שלא יעבור ואפי' בעשה בשוגג אמרי' כן והא למ"ד טעה בדבר מצוה ששגג במצוה ועשה מצוה פטור מחטאת ואפי' כשוגג אין נידון כיון דטעה ועשה מצוה הרי סוף כ"ס לא עשה עבירה אפי' בשוגג מהיכי תיתי לומר דא"ע ל"מ כדי שלא יעבור אפי' עבירת שוגג הרי א"מ טעה בד"מ ועשה מצוה הוא ופטור וליכא אפי' שגגת עבירה דחייב עלי' בידו כו' ובלא"ה לק"מ ממתני' דהא מתני' זו ע"כ דלא כר"י דס"ל מקלקל בחבורה פטור כבש"ס כריתות ועי' ש"א סי' נ"ב בקושי' למה מל של אחה"ש חייב הא מקלקל הוא לפי שהעלה דלא עביד מצוה כלל בתוך זמנו וכ' דממתני' לק"מ דבלא"ה לא אתיא כר"י ואזדא לה קושי' הפ"ת כו' ול"ק אלא מרמב"ם דנקט להלכתא כר"י והא הרמב"ם פ' כמאן דמפרש פלוגתא דר"י ור"י במל של אחה"ש בשבת משום דטרוד בטרדא דמצוה דשל שבת ולק"מ לא ממתני' ולא מרמב"ם כו' עכ"ד ועי' בס' בן יהודא סי' כ"ט מ"ש ליישב קושי' הפ"ת והאריך בזה יעוש"ה:

סימן רסא

סעיף א

א לא מל כו'. עי' ביד אברהם מ"ש לענין אם חייב כרת מבן י"ג קודם כ' כו' ועי' בספרי דברי אליעזר סי' כ' ס"ק ב' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. וכעת מצאתי באשכול הל' מילה סי' ל"ה שכ' וז"ל ואי הוי בר י"ג שנין ולא מהיל נפשי' קאי בכרת עכ"ל הרי להדיא דס"ל דמבן י"ג שנים חייב כרת ודלא כהרמב"ם בפי' המשנה כסנהדרין שהבאתי שם אך לפמ"ש המזרחי בפ' חיי שרה דודאי כרת ליכא בד"ש פחות מבן כ' אבל כיון דכל ח"כ נלקו ועי"כ נפטרו מידי כרת ה"נ במילה כשהי' בן י"ג חי"ב כרת אף דלמעלה עדיין אין חיוב כרת מ"מ ב"ד שלמטה לוקין אותן יעוש"ה א"כ לפ"ד אין חולק האשכול על הרמב"ם אבל באמת ד' המזרחי תמוהים דהא במילה ליכא מלקות וכדאיתא במשנה בריש כריתות דבפסח ומילה ליכא חלקות. וכן ראיתי בנחל אשכול שם אות ח' שהשיג כן על המזרחי והאריך בזה. ועי' בח"צ סי' מ"ט שהשיג נמי כן על המזרחי והאריך בזה וא"כ מוכת דהאשכול הנ"ל חולק ע"ד הרמב"ם בפי' המשנה שהבאתי שם בספרי ועי' בנחל איתן פ"א מילה הל' ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן רסב

סעיף א

א ביום הח'. עי' טו"א חגיגה ס"ז ב' ובנחל איתן פ"א מהל' מילה ובמנ"ח מצוה ב' אות ג' ובס' זכר ישעי' פי"ב מהל' ע"ז מ"ש ליישב קושי' התוס' קידושין כ"ט א' ד"ה אותו כו' והאריכו בזה ומ"ש המנ"ח לענין עבד אי מחויב למול את בנו והביא ד' השעה"מ והאריך בזה יעוש"ה:

ב בהג"ה אבל ומל כו' עי' ש"ך ס"ק ב' שהק' על הרמב"ם פ"ז מהל' תמידין ומוספין הל' ו' כו' מד' הגמ' מנחות ע"ב א' כו' והניח בצ"ע. וכן הקשה בלח"מ שם ובברכת הזבח שם ועי' בח"צ סי' קס"ו ובכנסת יחזקאל סי' מ"ב ובמעין החכמה ס"ט א' ובמשנת חכמים בקונטרס מעלות המדות הל' מילה ובצל"ח הנדפס מחדש במנחות שם ובתפארת ישראל במנחות פ"י אות ע"ט ובכתב סופר חאו"ח סי' ל"ה ובעונג יו"ט חאו"ח סי' מ"ג ובבית הלוי ח"א סי' ובספר בן יהודא סי' כ"ט ובס' אבן הראשה סי' כ' מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ומ"ש עוד בכתב שופר שם ובבן יהודא שם ליישב קושי' הצל"ח פסחים. ע"ב על הרמ"א משבת קל"ז גבי מי שהי' לו ב' תינוקת למול כו' והאריכו בזה יעוש"ה. ועי' במנ"ח מצוה ש"ב אות ב' מ"ש והאריך בזה:

סעיף ד

ג בהג"ה האם נאמנת. ומשמע דנאמנת אף לימול בשבת ואף דהוי אתחזק איסורא אפי"ה נאמנת וכן משמע מד' המחבר בסעי' שאח"ז והוא מד' הירושלמי רפ"ב דר"ה ופ"ג דיומא דע"א נאמן לומר שנולד בשבת ואף דהוי נגד אתחזק אי' והובא בחידושי רע"א לקמן סי' רס"ו וה"ה אשה נמי נאמנת. ועי' באשכול הל' מילה סי' ל"ה בנחל אשכול שם אות ז' מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ג בדין עא"נ באיסורין מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:

סימן רסג

סעיף ב

א לא ימול. עי' בתשובות בית אפרים חיו"ד סי' נ"ז ובחתם סופר חיו"ד סי' רמ"ה ובאשכול הל' מילה סי' ל"ה בנחל אשכול שם ובתשובת הרי"מ חיו"ד שי' ט"ז ובשם ארי' חיו"ד סי' ל"א ובס' ציוני ח"ב ביו"ד סי' מ"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ב וגם אחותה. והוא מד' הרא"ש פהבע"י ועי' במקום שמואל בחידושי דינים שכ' דגם הרא"ש ס"ל דאין אחיות מחזקות רק בג' זימני כו' וכ' דכן הוא דעת הרי"ף והרמב"ם והטור שהשמיעו האי דינא דאחיות מחזקות גבי מילה כו' ומיישב בזה תמיהת הב"י על הרי"ף והרמב"ם והטור שהשמיטו כו' והאריך בזה ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד סי' כ"ד מ"ש בזה ומ"ש להשיג על העצי ארזים באה"ע סי' ב' ס"ק ט"ו דנעלם ממנו ד' הרשב"א ביבמות כו' והאריך בזה ועי' בברית יעקב חיו"ד סי' ס"ד מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן רסד

סעיף א

א הוא קודם. ומשמע דקודם אף לעבד ועי' בבאר יעקב מ"ש והאריך בזה ומ"ש כל ענין אשה יעוש"ה:

ב בהג"ה מומר לערלות. עי' בחידושי רע"א מה שהק' מד' התוס' בע"ז כ"ז א' ד"ה א"ב כו' והניח בצ"ע וכן הק' בבאר יעקב דאמאי לא הזכירו ד' התוס' אלו והניח בצ"ע:

ג קבל קנין. עי' בעצ"ל מ"ש בזה ופי' בספרי דמשק אליעזר סי' ר"א מ"ש בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ד שאינם מעכבים. עי' בנחל איתן פ"ב מהל' מילה שכ' דעל ציצין שאינם מעכבים אינו חייב כרת כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ה החופה כו'. עי' פ"ת ס"ק י"ג שהביא בשם חמודי דניאל כו' שכ' דיש מוהלים שאינם חותכין רק מעט מעור הערלה ומתקנין זה ע"י הפריעה וצ"ע מנין להם וה דמשמע בש"ע דל"מ זה רק שצריך לחתוך כל העור עכ"ד. ועי' בחכ"א כלל קמ"ט סי' י"ז שהחמיר בזה וכ' ומזה הראה הרעה הגדולה מהמולים שאינם בקיאין וחותכין רק מיעוט מהבשר של ערלה והם ערלים מה"ת כו' עכ"ד ועי"ש בתשובה בסוף הס' מ"ש והאריך בזה. ופ' להחמיר דאם לא תתכן כל עור הערלה החופה העטרה לא נימול מה"ת וצריך לחזור למולן יעוש"ה. ועי' בס' ציוני ת"ב ביו"ד סי' נ"א שכ' דד' החכ"א אלו הם ד' אלקים חיים וכל הראשונים ס"ל כן והאריך הרבה בזה ופ' כן ועי' בס' אמרי יואב מבעל שערי בינה הנדפס מחדש בסוף הס' בתשובה שם מהגאב"ד דק"ק אונגוואר ובס' בן יהודא סי' ס"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בתשובת מהרי"מ סי' כ"א מ"ש על הש"ך ס"ק י"ב והאריך בזה ועי' בצ"צ סי' ר"א ר"ב מ"ש ע"ד החכ"א הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד פי' רמ"ח ובח' ו' סי' ס"ד מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סימן רסה

סעיף ה

א ב' תינוקת. עי' בברית אברהם חאו"ח סי י"ד בענין ב' מילות ביום א' ואחת מהם שלא בזמנה אם יש להקדים למול זה שנולד מקודם והאריך בזה. ופ' דצריך מקודם המילה שבזמנה וכ"פ בתשובת יד אלי' סי' מ"א הובא דבריו בפ"ת ס"ק ט' ובגליון מהרש"א לעיל סי' ר"ס ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' ס' שפ' דצריך להקדים מילה שלב"ז לאותו שזמנו היום משום דזה שזמנו היום אין בו איסור אם יאחר זמנה אח"כ ובלבד שיעשנה היום ואין בו רק משום דזריזין מקדימין למצות משא"כ זה שעבר זמנו כל מה שמאחר זמנו באי' כרת הוא וכמבואר בד' הרמב"ם והראב"ד פ"א מהל' מילה וחובה הוא להקדים לעשות דבר הבא לתקן האי' לעשות המצוה אף שהיא תדיר ומקודש כו' והאריך בזה יעוש"ה והיינו דלא כהב"א והיד אלי' הנ"ל:

סימן רסו

סעיף ב

א דוחה יו"ט. עי' בחידושי רע"א שהביא ד' הירושלמי פ"ב דר"ה ופ"ג דיומא דאם אמר ע"א שנולד בשבת מלין אותו על פיו ועי' באשכול הל' מילה סי' ל"ה שכ' וז"ל ויש להזהיר הנשים על הוצאת הראש חוץ לפרוזדור דכנולד דמי ומונין משעת הוצאתו אף יצא כולו בליל שלאחריו וסמכי' עלייהו למימהל בשבתא. ויש להזהירם כשנולד סמוך לשקיעה לראות אם עדין יום או אם נראו ג' כוכבים עכ"ל ומשמע מדבריו דס"ל דסמכי' על נשים לחלל שבת עפ"י עדותן שנולד בשבת. ועי' בנחל אשכול שם אות ז' שהביא ד' רשד"ם ורח"ש שכ' דאין לנשים נאמנות למול ע"פ בשבת וכ' דסברתם כיון דאין עא"נ באתחזק אי' ואין בידו כו' ושבת אתחזק אי' כמ"ש התוס' כריתות י"ז כו' והכי פסקי' ביו"ד סי' ר"א סעיף ד' כו' לכן אפי' רבות מעידות אין מחללין שבת וכ' ואני או' ודאי יולדות עצמה נאמנת באמרה שהמליטה בשבת לספור ז' מיום זה ומותרת לבעלה בשבת הבא מקרא דוספרה לה וכיון שמחזיקין שבת ליום ח' עפ"י דבורה. ודאי נמי לענין מילה בח' מחזיקין דאידי ואידי אי' כרת הוא כו'. וא"ל היולדת נאמנת לעצמה דומיא למ"ש בקידושין ע"ד נאמנת כל ז' לענין בכור ושאר נשים לא הא ליתא דלתוס' בגיטין ויבמות ילפי' מוספרה לה דכל עא"נ באיסורין אף אשה כמ"ש רש"י יבמות פ"ח כו' ואמרי' נדה י"ג החרשת ושוטה חברותי' בודקות וטובלות אותן ותמה על מהרי"ו בתשובה סי' כ"ה שרצה לחלק כן ומ"ש ראי' מתוס' עירובין נ"ט שכ' בתחומין דאו' אינן נאמנות על המדה מדרבנן וכ' התוס' אינן נאמנות בדאורייתא בדבר שאין בידם כלל ודאי כונתם בדבר שאין להם עסק כלל דאלת"ה תקשי הרי נאמנות על חלב ודם דאתחזק אי' וכן פי' רשב"א ורמב"ן בשיטמקו"ב כתובות ע"ב וכ' מיהו הפוס' חולין צ"ז כ' ניסת עפ"י סימנים כו' או ע"א שאמר מת או האשה עצמה אמרה מת וניסת אם זינתה אח"כ לא קטלינן לה כו' דלמא בשעת קידושין לשני לא מת ולא הוי קידושין והביא קושי' הפרמ"ג בפתיחה שתמה כיון דמתירין אותה להנשא כו' למה לא קטלי' לה אם זינתה כו' וכ' דלק"מ דתוס' ס"ל דסמכי' על ע"א מטעם דייקא ומנסבא כו' וקי"ל אין אדם מת עפ"י עצמו ולא עפ"י ע"א כו' אלא לענין אי' אפי' לקרבן עא"נ כו' אבל למכות ולעונשין א"נ והכי איתא בקידושין כ"ו וא"כ ד' התוס' חולין ברורין דעא"נ לאסור ולא לעונשין וכ' דהשתא יש לצדד גם בנ"ד דלמא לענין נדה אשה נאמנת מכח דוספרה וזה מקרי בידה כמ"ש מהרש"א בריש גיטין אבל למול בשבת דאתחזק אי' ואין בידה י"ל דאין עא"נ דאף דהא בהא תליא שאם נאמר שלא המליטה בשבת אלא במוצ"ש אסורה לבעלה בשבת ואנן מתירין לו בשבת הא חזינן מתוס' דאף בחדא מלתא פלגינן ואמרי' עא"נ לבא ולא להא וכ' דלפמ"ש הפ"י בקידושין הא דאמרי' אין עא"נ נגד החזקה כו' דוקא היכא דבלא ד' העד הוי חזקה גמורה כמו בההיא דיבמות כו' אבל אם בלא ד' העד אכתי נשאר לנו ס' שפיר סמכי' על העד כו'. ומצאתי דוגמא ברשב"א יבמות פ"ח כו' ובנ"ד שבת וחול כב' חתיכות דמיין ובלאו עדותן יש לנו ס' אם נולד בשבת או ביום ת' ל"מ חזקת שבת כנגדו בשלמא אי בלא עדותו ידעי' מכת חזקה דלא נולד בשבת אז לא הוי מהני דבורו אבל בנ"ד מהני ובלא"ה לא נתברר עדיין ספי' דש"ס יבמות דאפשר דעא"נ אף נגד החזקה ואינו בידו כו'. וכ' דיצא מזה אף לתוס' שאין לאב מה"ת אלא דין ע"א מ"מ אם מעיד קודם מעשה נאמן מה"ת לקרבן וה"ה כל ע"א והני נשי נמי דאמרי שילדה בשבת כמו שנאמנות מה"ת להתירה לבעלה בשבת הבא ונאמנות נמי לומר שהשלימה יום מלאת להביא קרבן נאמנת נמי לענין שבת שהרי אין מעידות למול לשבת ולהביא קרבן אלא קודם מעשה שהיום ילדה וכדאמר ר"ת נאמן לקרבן והביא ד' הרמב"ם פט"ז מסנהדרין דמבואר כן והאריך בד' הרמב"ם וכ' דממילא בנ"ד כו' אם אמרה אשה שנולד בשבת נקבע אי' והותר ע"פ לענין נדה וקרבן וכן לענין למול בשבת וכ' דמצא דין זה בירושלמי פ"ב דר"ה ופ"ג דיומא כו' הרואה או' ברקאי ע"א מי נאמן ומשני חלתא דעל"ג ותו תניא ע"א או' נולד איש פ' בשבת מלין אותו ע"פ חשכה מוצ"ש מלין אותו ע"פ ר' אמי מל ע"פ נשים דאמרן שמשא הוי על סוסתא וס"ל להירושלמי כיון דאתחזק לילה עד שהאיר יום אין עא"נ לומר יום הוא כיון שלא ראינו שהאיר שא"נ כשאין בידו להכי משני במלתא דעל"ג כו'. ומ"ש הירושלמי אח"כ נולד איש פ' בשבת חלין ע"פ היינו במלתא דעל"ג שאכתי יום הוא ואפשר לברר דל"ל מע"ש נולד דראינוה כריסה ב"ש ועוד דחזקה קמייתא שלא נולד ומוסיף הירושלמי אפי' חשכה מוצ"ש מלין ע"פ ר"ל אפי' אמר במו"ש נולד בשבת דלא הוי מלתא דעל"ג מ"מ נאמן למול ע"פ בשבת וקשה למה הא אין בידו ואתחזק אי' וצ"ל כמ"ש הפ"י בשיטת התוס' קידושין אף שהאב א"נ מה"ת אלא כשאר ע"א וא"נ לקרבן מ"מ אם מעיד ועדותו לא הי' לקרבן ואח"כ נעשה מעשה מהני עדותו אף לקרבן וה"ה אם אמר נולד בשבת אינו או' לנו למול בשבת ולהוציא שבת הבא מחזקת אי' חובל אלא מעיד על יום שנולד כו' אבל האו' ברקאי או' כן בהדיא להוציא לילה מחזקתו ושישחטו התמיד להכי א"נ בלא מלתא דעל"ג. ועוד יש לחלק כמ"ש הפ"י הא דאין עא"נ נגד חזקה אם בלא עדותו יש לנו ברור ע"י החזקה כמו חזקה טבל וחזקת לילה כ"ז שלא האיר היום כו' אבל היכא דבלא עדותו אכתי ס' כגון חתיכות שומן וחלב כו' בהא סמכי' על ע"א כו' וה"נ בלא ד' העד יש לפנינו שבת וחול ואפשר שבשבת נולד כו' להכי נאמן לומר בשבת נולד ואין סתירה וכ' דעוד נ' דדמיא האי דינא להא דיבמות ל"ט דאשתמודיעינהו דהדין פ' אחוה דמתנא ונאמן מטעם שכ' הרי"ף והרא"ש דלאו אמלתא דאיסורא ואממונא קמסהיד אלא מלתא בעלמא מגלי אע"ג דנפיק מיני' דבר שבערוה מ"מ האי לאו סהדותא דערוה וה"ה באשה שאמרה נולד היום והוא שבת וכ' דהירושלמי הנ"ל אשתמיט להטו"א בר"ה כ"ב כו' והאריך בזה. וכ' ליישב קושי' הפ"י שם בר"ה יעוש"ה. וא"כ ד' האשכול הנ"ל מבואר להדיא בד' הירושלמי הנ"ל ועי' בדברי אמת סי' א' שכ' להסתפק באשה שאו' שקודם שנולד התינוק ראתה ג' כוכבים אי מלין אותו בשבת מי נימא עא"נ באיסורין ומהימן או לאו והאריך הרבה בדין אשה אי נאמנת באי' תורה ואח"כ כ' לבאר אם נ"ד דמי לשאר אי' כגון חתיכה ס' חלב ס' שומן דנאמן ע"א א"ד בעי' ב' עדים ואפי' ע"א כשר ל"מ וכ' דהנה שנינו פ"ב דכתובות אלו נאמנין להעיד כו' עד כאן תחום שבת ובגמ' אמרו והוא שגדול עומד עמו והתוס' בעירובין כ' לתי' הא' דהא דבעי' גדול עמו לתחום שבת קאי ומשמע מדבריהם דבתחומין דרבנן הוא דסגי בגדול וקטן הא אי הוי תחומין דאורייתא בעי' ב' עדים גמורים משמע דלענין לחלל את השבת אף בתחומין שאינו אלא אי' לאו בעי' ב' עדים כו' וא"ת הרי כ' ריא"ז הביאו הכנה"ג דע"א המעיד שנולד בשבת מלין אותו ע"פ והוא לקוח מהירושלמי אבל לא ציין מקומו. וכ' דמצא אותו ביומא פ"ג הנ"ל כו' וכ' דנ' דכל ד' הירושלמי עלה דדבר העשוי להתברר הוא דכשם שהאו' ברקאי הוא נאמן מטעם שעשוי להתברר כן ע"א האו' כבר קדש היום ובשבת נולד שכבר נראו ג' כוכבים דבר שעשוי להתברר עא"נ וכן האו' חשכה מוצ"ש נאמן מטעם עשוי להתברר ואי לאו לא הי' נאמן וזה מורה כד' התוס' דאף בתחומין דרבנן בעי' ב' אלא דגדול המעיד וקטן שראה בקוטנו והיום גדול מהימני זכינו לדין שע"א האו' נולד פ' בשבת הוא מטעם דבאותה שעה עשוי להתברר כמו הרואה או' ברקאי והביא ד' הרמב"ם פ"ג מהל' קידה"ח הל' י"ד דעד כשר נאמן ומשמע דוקא עד כשר אבל חשה או שפתה א"נ אפי' בדבר שראוי להתברר כו' והאריך בד' הרמב"ם וכ' דלפי טעם זה דוקא כשאו' העד בשעה שהי' עשוי להתברר כו' שאו' העד הנה ראיתי ג' כוכבים והי' העם שם שאם הי' מביטים בחלונותיהם הי' רואים ג"כ אבל אם לאח"ז אמר אני ראיתי ג' כוכבים קודם שנולד דבר זה לא קרינן דבר העשוי להתברר ואין עא"נ וכ' אבל מה נעשה לד' ריא"ז דסתם למילתי' וכ' דעא"נ לומר פ' נולד בשבת ולא עשוי עלה מטעם עשוי להתברר כו' ודימהו לשאר אי'. שעא"נ בין כשר בין פסול והביא ד' מהרח"ש חאה"ע סי' מ"א כו' וד' מהרשד"ם חאה"ע סי' ר"ת כו' וכ' דנ' כל דבר העשוי להתברר זכינו לדין מד' הירושלמי דבין ע"א ובין אשה נאמנין ולד' הרמב"ם בדבר הנוגע לשבת ומועדות דוקא עד כשר אבל לא אשה ובעד כשר בדבר העשוי להתברר כ"ע יודו אך בדבר שאינו עשוי להתברר באנו למחלוקת דלד' ריא"ז העד נאמן בין כשר בין נפסול אך לד' התוס' בעירובין לתי' הב' בעי' ב' עדים כשרים וכן לד' הרשד"ם וירר"ח כו' והאריך בד' מהרח"ש יעוש"ה. ולא הביא האשכול הנ"ל דלא נדפס בימיו. ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז בדין עא"נ באיסורין מ"ש בדין אשה אי נאמנת באי' והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל' ס"ק ט' ח"ש ע"ד הרמב"ם פט"ז מהל' סנהדדין הנ"ל ומ"ש ע"ד הרי"ף יבמות ל"ט הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ח

ב שאין דוחין. עי' במנ"ח מצוה ב' אות ב' שכ' דאם חל ס' בשבת אף דבכ"מ אם חילל שבת בס' אינו חייב חטאת אלא אשם תלוי זה דוקא בכל ס' אבל כאן גילתה התורה בפירוש ערלתו ודאי ולא ס' א"כ כך הוא גזיה"כ דס' אינו דוחה שבת א"כ הוי חילול וחייב חטאת וכחו דמילה שלא בזמנה אינה דוחה וחייב חטאת ה"נ גזיה"כ דס' לא ידחה שבח ומיושב בזה קושי' התוס' שבת קל"ה א' ד"ה ולא כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ג יו"ט ב'. עי' בדגול מרבבה שכ' ואף דהוי ס"ם כו' דס"ל דבדשיל"מ אסור אפי' ס"ס כו' עכ"ד. ובאמת ל"ש בזה דשיל"מ דראוי להקדים המצוה וכ"כ בחידושי רע"א דמש"ה לא הוי דשיל"מ. ועי' בנו"ב מהדו"ק חאו"ח סי' ל' שכ' הוא עצמו מטעם. אחר דל"ש בזה דשיל"מ כיון דחוזר ונאסר כו' והאריך בזה. ועי' בנחל איתן פ"א מהל' מילה מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יג

ד אותו בשבת. עי' פ"ח ס"ק י"ד שהביא בשם התפארת למשה שכ' דבישראלית שהולידה בן מעכו"ם ג"כ מלין אותו בשבת דהא הולד כשר עכ"ד. ובאמת ז"א וכמ"ש בחידושי רע"א דלפמ"ש מהרש"א בקידושין ע"ה ב' בתוס' שם דס"ל בעכו"ם שבא על בת ישראל דהולד עכו"ם וצריך גירות א"כ אין מלין אותו בשבת עכ"ד:

סעיף יד

ה ב' מוהלים. עי' בש"א סי' ניט מה שהשיג על הרמ"א בתשובה סי' ע"ו והאריך בזה ופ' לאסור ע"י ב' מוהלים ועי' בדרך חיים בסוף הס' מ"ש ע"ד הרמ"א והש"א והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה