יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מזוזה · סימן רפח
סעיף ד
א בב' עורות. עי' בדע"ק ס"ק ב' שכ' דדוקא כשתפר אחר שכ' עמוד א' על עור זה ועמד א' על עור זה משא"כ כשתפר וכ"ש כשדיבק בדבק ב' עורות שנעשו כא' וכ' עליהם מזוזה שע"י דיבוק ה"ז כעור א' מעיקרא כדקי"ל בס"ת כו' עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' רי"ג שכ' נמי לחלק כן ובאמת מבואר כן בב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' דאם תפר קודם הכתיבה כשר להרמב"ם והטור כאן והגאון רע"א והדע"ק לא הביאו ד' הב"ש וכן תמה עליהם בהגהות דע"ק דאמאי לא הביאו ד' הב"ש ועי' בבית מאיר שם ובביאור מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט ובחתם סופר חאו"ח סי' ה' ובתשובות בית אפרים חאו"ח סי' א' ובבית ארי' פ"ט אות ג' ובמגן גבורים באו"ח סי' ל"ב בשלה"ג שם ס"ק כ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבית ארי' פי"א אות א' מ"ש ע"ד הט"ז ס"ק א' וכ' דכונת הש"ע הוא דהקדים פ' דכ' תחלה והיא"ש ואח"כ כ' תחתי' שמע וזה במכ"ש פסול שהרי בתורה כתובה שמע קודם והוא כ' שמע תחת והיא"ש וכ' דבזה מיושב ג"כ קושי' שני' שהק' הט"ז דמתוס' מבואר דבאמת כשר בהקדים פ' ולפמ"ש ל"ק דשם מיירי שעכ"פ כ' שמע למעלה מוהיא"ש אלא שיהי' קודם בכתיבה משא"כ כאן איירי שקדם והיא"ש בתחלת הדף אך הט"ז לקמן סי' ר"צ דחה זה וכ' דא"כ לא הו"ל להשמיט דין זה דהקדים פ' שמע כסדר העמוד אלא שכ' תתלה והיא"ש ולפ"ד לק"מ די"ל דזה בכלל ראשית דבריו דאמר כתבה שלא על הסדר עכ"ד:
סעיף ה
ב אבל במקום כו'. עי' ט"ז ס"ק ב' שכ' ליישב קושי' הכ"מ על הרמב"ם מהא דתנן אין בין ס"ת לתו"מ כו' עפ"ד התוס' מנחות ל"ב א' ד"ה תפילין והוא דחוק כאשר יראה הרואה בתוס' שם ובאחת לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה ט' א' דהתנא דמגילה חומרא דתו"מ קתני אבל קולא בודאי לא קתני וא"כ ל"ק קושי' הכ"מ דלא קתני הא דמזוזה א"צ עיבוד לשמה דקולא היא וכן ראיתי בנחל איתן שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הכ"מ וכ' דבזה יש ליישב נמי דלא תקש' אמאי לא קתני קולא דתו"מ לענין דנכתב שלא מן הכתב וכ' שם עוד על הכ"מ שתמה על הרמב"ם דמנין לו חילוק זה דס"ת הוי חובה"ג דכבר מצינו חילוק זה בד' הירושלמי במגילה והובא ברא"ש סוף הל' תפילין דר"ה סבר דתפילין קודמין למזוזה כו' והאריך בזה. ובסוף דבריו הביא ד' היראים סי' י"ת דילפי' כתיבה מזוזה מס"ת דבעי' עיבוד לשמה כי היכי דילפי' לענין דקדוק חסר ויתיר והשיג עליו די"ל דש"ה דזה מוכת מוכתבתם אבל עיבוד לשמה הוא רק בע"פ וכה"ג אין דנין בגז"ש כמו שמוכח ממ"ש רש"י בשבת קל"ב א' עכ"ד ובאמת אין זה השגה דהיראים ס"ל דדוקא ק"ו אין דנין מהל' אבל גז"ש שפיר דנין מהל' וכן ס"ל להתוס' במנחות ל"ב ב' ד"ה הא דבגז"ש דנין מהל' ועי' לעיל סי' רע"ח ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ומד' היראים מוכח דעיבוד לשמה בעי' מה"ת דהיינו מהלל"מ ועי' פרמ"ג או"ח בפתיחה כוללת להל' תפילין ובסי' ל"ב בא"א ס"ק י"ג שכ' בפשיטות דהא דבעי עיבוד לשמה בס"ת ותפילין אינו אלא מדרבנן ולא מה"ת ולא ראה ד' היראים הנ"ל ועי' לעיל סי' רע"ד ס"ק ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
ג על עור. ע' ש"ך ס"ק ד' שכ' דאם ימתין יתבטל מהמצוה יקבענה בלא ברכה כו' דלא כהב"ח שכ' דלא יקבענה כלל כו' ועי' בבית ארי' שם אות ב' הביא ד' הב"ח שהביא ראי' מהירושלמי דאין קורין בחומשין מגו דנפשין עגומה זבין להו תורה כו' וכ' עליו דאין ראי' דשם שאני דצבור הוי קדירא דבי שותפי ויש לחוש דיתעצלו ועי' עירובין ג' א' גבי מקצת קורה למעלה מי' לאיכא דאמרי דבמבוי פסול משום קדירא דבי שותפי' וה"ה כאן ועי' ב"ב כ"ד ב' עכ"ד:
סעיף ז
ז כמו בס"ת. עי' ט"ז וש"ך ס"ק ה' ועי' בבית ארי' שם אות ג' שהביא ד' הב"י שכ' ע"ד הטור שכ' דכל משפטי ס"ת ודין הדיו כך הוא במזוזה ולא ציין מקום וכ' דנפקא לי' מהירושלמי פ"א דמגילה דר"ת דכ' ספרים כך כ' תו"מ משמע דבכל ענין אפי' לענין שעטנ"ז ג"ץ ולענין דיו כו' והאריך בזה וע' בדע"ק ס"ק ג' שכ' דבכתיבת מזוזה כתיב לשון יחיד כו' ומ"מ הל' פשיטה לקנות מזוזה שלא נכתבה ע"י שליחות ואולי היינו מצד היקש לתפילין דכתיב בפ' א' בהם לשון רבים ולא כתיב לשון שיהי' משמע שהכתיבה מצוה גם לשון רבים מורה שכותב א' מכלל עם בנ"י על ידו יש קיום המצוה כו' אך מ"מ י"ל שיש חסידות לצוות לכתוב מזוזה בשליחות ואולי גם בתפילין מצוה מהמובחר שיכתוב בשליחותו כו' ואף שהשוכר סתם לכתוב לו הו"ל שליחות וכ"ה המנהג בס"ח מ"מ י"ל שלפרש שליחות מדת חסידות עכ"ד ועי' בגיה"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה ובס"ק ד' כ' הדע"ק לענין מה שנהגו לקנות חו"מ מרוכלים אף דצ"ל תוחזק בכשרות אולי הטעם משום כו' דאומנתן בכך כו' והוי כעין חזקה אומן לא מרעי אומנתו ומרתת כי עביד לגלויי גם בריחוק מקום כו' והאריך בזה ובענין חזקה דרבא יעוש"ה: