יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות מזוזה
סימן רפה
סעיף א
א מ"ע כו'. עי' בספר בית ארי' פ"א אות א' שהביא דברי השואל בב' בעלי בתים קנו מסופר כל א' ו' מזוזות כו' והי' מונחים אצל הסופר כו' ואמר להם רב אחד דלא טוב עשו דיש לחוש דהשליח יערב אלו המזוזות יחד ויהי' לכל א' מזוזת חבירו שאינה שלו ואמר להם זאת עשו שיאמר כל א' לחבירו אם יגיע לו מזוזת חבירו יהי' לו למתנה וכן עשו כו' כי באמת השליח לקח כל הי"ב מזוזות ביחד ונתערבו וכבר קבעו אנשי ביתם המזוזות על פתחיהם והביא דברי הגמ"י פ"ו מהל' חו"מ בשם הרוקח בב"א שאופין מצות של מצוה בתנור א' ויש לחוש שמא נחלפו המצות של זה לזה ואין אדם יוצא י"ח במצה גזולה שיאמר כל מי שיגיע לידו מצה שלי הרי היא לו במתנה כו' א"כ ה"ה באלו המזוזות שאין אדם יוצא במזוזה גזולה וכיון דיש חשש שיתערבו שפיר צריך שיאמר א' לחבירו שאם יגיע מזוזה לידו הרי הוא לו במתנה אלא די"ל דל"ד דבשלמא גבי לולב דכתיב לכם משלכם וכן גבי מנה כו' ילפי' גז"ש לחם לחם מחלה כו' משא"כ כאן במזוזה לא בעי משלכם וכ' די"ל דאף דלא בעי משלכם וכשר בה שאול מ"מ גזול פסול דהוי מצוה הב"ע וא"כ כאן שיש לכ"א מזוזת חבירו הוי מצוה הב"ע לפיכך צריך כל א' שיאמר לחבירו כשיגיע מזוזה שלי בידו הרי הוא לו במתנה והאריך הרבה בדין מצוה הב"ע וכ' דבשוגג כו' ליכא משום מצוה הב"ע ומיישב בזה קושי' התוס' סוכה ל' א' ד"ה משום כו' וגם כ' ליישב בזה ד' הרמ"א באה"ע סי' א' סעי' ו' דמי שיש לו בן ממזר דקיים מצות פו"ר והא הו"ל מצוה הב"ע כו' וגם האריך בד' הש"א סי' צ"ב בענין ברירה והאריך בזה ובספרו מאיל המלאים פ"ט אות ג' מ"ש והאריך בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' א' מ"ש ע"ד הרמ"א והארכתי בזה ובספרי דמשק אליעזר סי' ס"א ס"ק א' מ"ש ע"ד הרוקח והש"א הנ"ל והארכתי בזה יעוש"ה ואכע"מ להאריך בזה ואי"ה בחיבורי על או"ח אבאר ענין זה דמצוה הב"ע באריכות:
ב בהג"ה שהיא חובה"ג. והוא מד' הירושלמי סוף מגילה תפילין ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת ר"ה אמר תפילין קודמין כו' ועי' בתשובת רע"א סי' ט' ובחוט המשולש בהחילוקים של הגאון ר' אליעזר יצחק סי' ח' ובארצות החיים סי', כ"ה בא"י ס"ק א' ובבית ארי' פ"א אות ד' ושתפארת ארי' פ"א אות ובאיל המלאים פ"ה אות ט' ופ"ו אות א' ובנחל אשכול הל' תפילין סי' ל' אות י"א מ"ש בד' הירושלמי והאריכו בזה יעוש"ה והגאון רע"א שם והחוט המשולש שם שניהם ס"ל דתדיר ומקודש הואיל דהוי אבעיא דלא אפשטא איזה שירצה יקדים והביאו ד' הרמב"ם פ"ט מהל' תמידין ומוספין הל' ב' שפ' כן ועי' בט"ז באו"ח סי' תרפ"א ס"ק א' שכ' דיש לנו לפסוק דתדיר קודם כיון שהוא כלל בתורה ואין לנו דבר ברור להוציא מן הכלל עכ"ד ודבריו תמוהים דהוא נגד ד' הרמב"ם שפ' דאיזה שירצה יקדים. וכן ראיתי בהגהות מעשה רוקח ובש"א סי' כ"ח שכ' על הט"ז דנעלם ממנו ד' הרמב"ם ועוד השיגו עליו דהא דכל המקודש מחבירו הוא נמי כלל בתורה ומקראי ילפי' לה שלהי הוריות אך ראיתי בהרע"ב על משניות זבחים פ"ו מ"ו שכ' דנ' דתדיר קודם מן המקודש והיינו כהט"ז ולא ראה הט"ז ד' הרע"ב אלו שהרי לא הביאו וחולק על הרמב"ם ועי' בתוי"ט שם מה שהשיג על הרע"ב ופ' כהרמב"ם הנ"ל ופי' בתפא"י שם שכ' כהרע"ב והט"ז ועי' בארצה"ח שם שהביא ראי' להט"ז והרע"ב מהירושלמי נזיר פ"ז הל' א' כו' והאריך בזה ובסי' כ"ו בא"י ס"ק א' ובש"א שם ובסי' כ' כ"א כ"ב ובסי' ס"ב ובחוט המשולש שם ס"י ה' ז' ובנחל אשכול שם ובפ"י ברכות ר"פ אלו דברים ובצל"ח שם ובמעון הברכות שם ובנו"ב מהדו"ת חאו"ח סי' ל"ט ובערעא דרבנן מערכת אות ת' סי' תרמ"ד ובעפרא דארעא שם אות פ"ה ובמלוא הרועים אות ת' ענין תדיר ובס' ארץ צבי חאו"ח סי' כ"א ובס' בית הלוי סי' ובס' מהר"י הכהן מהדו"ת חאו"ח סי' מ"ו ובס' אורח לחיים חאו"ח סי' א' מ"ש לענין תדיר ומקודש והאריכו בזה יעוש"ה ואכ"מ להאריך בזה ואי"ה בחיבורי על או"ח אבאר ענין זה באריכות. ועי' בנחל איתן פ"א מהל' תפילין שהשיג על הגאון רע"א שם שכ' דאפשר דמזוזה עדיפא כו' וכ' עליו דאין זה מחוור דודאי סוכה עדיפא ממזוזה משום דהוי קום ועשה עכ"ד ועי' בתשו' סת"ם הל' תפילין סי' כ"ח מ"ש והאריך בזה ועי"ש עוד בד' הגאון רע"א שכ' דנשים פטורות מתפלת מוסף כיון דנשים לא הי' שוקלות אין להם חלק בקרבנות צבור והביא כן משם הבשמים ראש סי' פ"ט וכ"כ הצל"ח ברכות כ"ו א' והאריך בזה ועי' בעמודי אור סי' ז' ובבאר יצחק סי' כ' מ"ש והאריכו בזה. ועי"ש עוד בבית ארי' אות ד' שכ' דנ' אם הבית בשותפות לאיש ואשה בודאי מזוזה קודמת דהיא חייבת במזוזה ולא בתפילין ולדידי' עכ"פ גם חיוב מזוזה עליו וכן אם הבית היא לטומטום ג"כ מזוזה קודמת דבמזוזה מחויב בודאי משא"כ בתפילין הוי רק ספק ונ' דה"ה לאנדרוגינוס דמזוזה קודמת דלאו זכר ודאי הוא והביא ד' המג"א סוף סי' ל"ח שכ' כו' דתפילין אפשר בשאלה ומ"ש עליו והאריך בזה ועי' בפ"ת ס"ק ב' מ"ש בזה וכ' עוד צ"ע דאם יקנה תפילין יתבטל מב' מנות מצות מזוזה וציצית שדמיהן מועטים ולא אפשר לו תפילין בשאלה איזה מהם קודם עכ"ד ועי' בבית ארי' שם שכ' עליו דנ' משום דבירושלמי סוף מגילה איתא תפלה ומזוזה מי קודם שמואל אמר מזוזה קודמת וי"ל אמאי נקט הלשון תפלה ומזוזה לשון יחיד דמשמע חד תפלה ולא נקט תפילין ומזוזות נ' כיון דתפלה של יד אינה מעכבת של ראש וש"ר אינה מעכבת ש"י א"כ חשיב ב' מצות נגד מזוזה וס"ל דבזה אפי' לשמואל תפילין קודמין דחשיב ב' מצות לגבי מזוזה דהוי חד לכך נקט רק תפלה אחת וא"כ פשוט דב' מצות קודמין וא"כ י"ל כיון דב' תפילין חשיב כב' מצות הדרינן לכללא דתפילין קודמין עכ"ד:
ובפ"ב אות א' כ' ליישב תמיהת הב"י על רש"י מנחות כ"ח א' ד"ה ב' פרשיות שכ' שמע והיא"ש דהא מלתא דפשיטא היא וכ' דכונת רש"י דיכתוב מתחלה שמע ואח"כ והא"ש דשל"כ פסול במזוזה ואח"כ כ' לענין מ"ע שמתן שכרה בצדה דאין ב"ד מוזהרין עלי' כו' אם יש לכפותו בדברים כו' ומיישב קושי' התוס' ב"ב ח' ב' ד"ה אכפי' כו' והאריך בזה ואח"כ הביא הירושלמי דהא דאין ב"ד מוזהרין עלי' היינו שאין נענשים כו' אבל אם רוצים הב"ד יכולין לענוש הובא במרדכי פ"ק דב"ב כו' וכ' ליישב קושי' הט"ז לעיל סי' ר"מ מפ' כל הבשר כו' הואיל ובהשבת העבוט יש ג"כ ל"ת וס"ל להירושלמי חילוק דהיכא דיש רק עשה לבד אין מוזהרין כלל דאפי' אם רוצים לענוש אינם יכולין משא"כ היכא דיש ג"כ ל"ת אזי ברצון הב"ד תליא מלתא ולזה בכבוד אב ואם דליכא ל"ת שפיר אמר שבקוה וכ' דבזה יש ליישב הא דלא הביא הרמ"א בסי' ר"מ דאם רצו לכפות בכבוד דיכולין ובחו"מ בהשבת העביט פ' דיכולים לכפות אם ירצו ולפמ"ש מיושב דבכבוד ליכא ל"ת ועוד כ' ליישב די"ל דהא דאמר הירושלמי דאם רוצים יכולין לענוש היינו היכא דיש לחוש דעוד יעבור שנית על המ"ע אז אע"פ שעל הקדום שעבר אין לענוש דאין מוזהרים מ"מ הואיל ויש לחוש שעוד יעבור יכולים לענוש אבל התם גבי מעשה דרמי איירי שכבר מת אביו ואמו ורצו לענשו רק עבור העבר לזה למר שפיר שבקוהו כו' ואח"כ הק' בהא דאמרי' בחולין קמ"א ב' גבי ההוא גברא דגזינהו לגפה כו' דנגדי' ר"י כו' ומסיק דהוי רק מכות מרדות מדרבנן והא שלוח הקן הוי מ"ע שמשב"צ ואין ב"ד מענשין עלי' וכ' ליישב עפ"מ שנ' מרש"י שם דגרם דתלשינהו לגפה וא"כ י"ל דס"ל צער בע"ח דאורייתא ומה"ט נגדי' משום צער בע"ח דתלש אגפי' וכ' די"ל דמזוזה לא חשיב כלל מ"ע שמתשב"צ דדוקא היכא דכתיב השכר בלשון יחיד כמו כבוד אב דכתיב למען יאריכון ימיך וכן שלה"ק וכדומה בזה חשיב מתשב"צ כיון דהשכר להאי יחיד נאמרה משא"כ גבי מזוזה דכתיב השכר בלשון רבים למען ירבו ימיכם והוי השכר בלשון רבים לא חשיב מ"ע שמתשב"צ דהא רש"י כ' בחולין ק"י ב' לכך פירש שכרה לומר אם לא תקיימה מה עונשה וא"כ י"ל דוקא רבים שאין עושין מזוזה אבל ביחיד אפי' עונשים כו' פכ"ד ועי' לעיל סי' ר"מ ס"ק ג' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' המג"א סי' צ' ס"ק כ"ט על הרשב"א כו' והאריך הרבה בזה ועי' בספרי דברי אליעזר סי' ט"ו ס"ק ג' מ"ש בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ג בהג"ה יניח ידו. עי' בתשובת רע"א סי' כ"ח שכ' דאם אין המזוזה בתוך תיק לא נכון להניח ידו עלי', כמ"ש התוס' שבת י"ד א' ד"ה האוחז דכל כתבי הקודש אסור ליגע בידו ערום ופשיטא דגם מזוזה בכלל וגם באו"ח סי' קמ"ז בהג"ה כ' דטוב להחמיר בכל כת"ק שלא לאחוז ערום ומה שאין נזהרין בתפילין לאוחזם ערום היינו דאין מצותן בכך וא"א בע"א ואם רצונו להניח ידו טוב להוריד מלבושו אשר על אצילי ידיו להניח על המזוזה עכ"ד הובא דבריו בפ"ת ס"ק ד' ועי' בבית ארי' שם אות ה' שהשיג עליו וכ' דהרי סתמא אמרו בע"ז י"א חזא מזוזתא אותיב עלה משמע דעל המזוזה גופי' אנח ידי' דלא מפרש שהיתה כרוכה כו' והאריך בזה ובאיל המלאים פ"נ אות ב' השיג עליו דמזוזה הוי כמו ספר עזרה כיון דהוי משום סרך תרומה מי יתלה תרומה במזוזה הנקבע במזוזת הבית בשליש העליון ועוד דל"ש בזה גזירה שיבואו שמה עכברים כו' והאריך בזה יעוש"ה:
סימן רפו
סעיף א
א ושערי חצרות. עי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' א' שכ' לענין אם שער החצר שלפני הבתים והחצר אינו מקורה דחייב במזוזה והבית ראי' מד' הגמ' יומא י"א אחד שערי חצרות וא' שמרי מדינות ושערי עיירות חייבים במזוזה כו' ושערי מדינות ודאי אין להם תקרה כו' וחייבים במזוזה ומה דקי"ל דבית שאין לה תקרה פטור כ' דתליא בב' לשונות של רש"י שם כו' והאריך בזה ופ' דיש לקבוע מזוזה אבל לא לברך עוד כ' שם בהקדש שיש שם חדר מיוחד שמונח בו המת לאחר מיתתו ויושבים שם שומרים המשמרים אותו דפטור מן המזוזה והאריך בזה יעוש"ה:
ב בהג"ה של ישראל כו' עי' דעק"ד ס"ק ד' מ"ש בזה ועי' במקמ"ע ס"ק ז' שהביא תשובת רע"א סי' ס"ו שכ' בית שותפות יש' וגוי שא"ב כדי חלוקה ופעמים משמש זה ופעמים זה בעת שישראל משמש בו חייב במזוזה וכ' עליו דנ' אף שיש בו כדי חלוקה בשעה שישראל משמש בו חייב במזוזה עכ"ד. ועי' בבית ארי' פ"ב אות ו' מ"ש והאריך בזה ובפ"ד אות ד' ה' מ"ש והאריך בזה ומ"ש ע"ד החתם סופר חיו"ד סי' רפ"א והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יא
ג סוכת החג. עי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' ו' שכ' להסתפק בחדרים שעושין בגנות ופרדסים להיות ישיבה לצל אם חייבים במזוזה או לא והאריך בזה ומסיק דפטורים ממזוזה והביא המשנה במעשרות כו' הצרופין והבורגינין והאלקטיות פטורין ופי' הרע"ב האלקטיות בית שעושין בימות החמה לצל א"כ מוכח דלא נקרא בית להיות קבועין למעשר וא"כ ה"ה נמי דלא הוי בית למזוזה דדמין למזוזה וכן מפורש בפ"ק דיומא דדמין להדדי וא"כ מוכח דפטורין ממזוזה בזה עכ"ד. ועי' בבית ארי' פ"ז אות א' מ"ש בזה יעוש"ה:
ד שבספינה והוא מד' הרמב"ם פ"ו מהל' תפילין הל' ט' והכ"מ שם לא כ' מקור לדין זה והב"ח כ' שהוא תוספתא הובא דבריו בחידושי הגהות על הטור וכ"כ נמי בביאורי הגר"א ס"ק י"ב ועי' בנחל איתן שם שכ' מקור לדין זה מהירושלמי דמגילה והובא ברא"ש הל' תפילין דאיתא שם דתפילין קודמין למזוזה שכן נוהגין במפרשי ימים והולכי מדבריות ומשמע דאלו מזוזה אינה נוהגת במפרשי ימים ואם איתא דבית שבספינה חייבת במזוזה הרי מזוזה ג"כ נוהגת במפרשי ימים אלא ש"מ דבית שבספינה פטור מן המזוזה עכ"ד. וכ"כ בהגהותיו על הרמב"ם ביד איתן ועוד הביא שם סעד לד' הרמב"ם מדאיתא באהלות הובא בירושלמי עירובין וסוכה דאינו מביא את הטומאה דלא חשיב אוהל עכ"ד. וכ"כ בציוני מהר"ן על הרמב"ם שם דמקור דין זה הוא מהירושלמי דסוף מגילה:
ה והחניות. עי' במקמ"ע ס"ק ל"ו מה שהביא ד' הדה"ח דיני מזוזה, וכ' עליו ונ' דאפי' כשחולק מקום הצר אינו גבוה י"ט יכול לקבוע שם כיון דחלל הפתח גובה י' ורחב ד' ומה בכך שהפצים עקום ול"ד למ"ש הט"ז סי' רפ"ז מהטור כשאין המזוזה ישרה דאבן נכנס ואבן יוצא וגם הדה"ח ע"כ מודה לחלק דאי דמי להתם לא יועיל גם קביעתו למעלה במקום הרחב עכ"ד:
סעיף יד
ו תקרה . עי' פ"ת ס"ק י"ג שהביא תשובת ארבעה טורי אבן סי' י"ד לענין מה שיש ברוב מקומות חדרים מקורים עם מזוזה ובסוכות פותחין הקירוי ומסככין בענפים והמזוזה קבועה בדלת ואחר הסוכות משליכין הסכך ומקרין עם הקירוי כמקדם והמזוזה כדקאי קאי אם יפה הם עושים או לא ודעת גדול א' דיש בזה משום תולמ"ה ע"כ צריך אח"כ ליקח משם המזוזה ולקבוע אותה מחדש ולברך עלי' כו' והרב בעהמ"ח חולק עליו חדא דמעולם לא יצא הסוכה הנ"ל מידי חיוב מזוזה דאי משום דסוכה דירת עראי הרי חדר זה דירת קבע כל השנה כו' ואין לפוטרה בשביל שאינו מקורה הרי דרכו בכך והוי כמו חצר ועוד דפסול תולמ"ה לא הוי אלא כשמתחלה נעשה בפסול אבל אם מתחלה נעשה בהכשר כחדר שחייב במזוזה אף שנפטר החדר כו' מ"מ כשנתקן אח"כ כשרה ואין בזה משום תולמ"ה עכ"ד וכ"כ בדה"ח דיני מזוזה דחייב במזוזה ועי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' א' שהביא ד' הארבעה טובי אבן והאריך הרבה בזה לענין תולמ"ה ומסיק דודאי פטור בימי הסוכות במזוזה וממילא אם הניחה כך צריך אח"כ לקובעה מחדש דלא לפסל מכח תולמ"ה מיהו נ' כיון דברכות אין מעכבות וס' ברכות להקל לא יברך עליו אבל חיוב הוא לחזור ולקבעה עכ"ד:
סעיף טו
ז וי"מ שפוטר. עי' ש"ך ס"ק כ"ה ועי' בדה"ח הל' מזוזה שכ' דאף לדעת הפוס' שאם אין דלת פטור ממזוזה אם קבעה כשהי' דלת ואח"כ נוטל הדלת וחוזר ותולה אותה אין בזה משום תולמ"ה דומיא דמותר לסגור ולפתוח הגגין שעל הסכך בסוכה כו' ול"א דכשפתחן אח"כ נפסל הסכך משום תולמ"ה שהרי כשסגר הגג נפסל הסכך עכ"ד וכ"כ בדע"ק ס"ק כ"ג ועי' בבית ארי' פ"ד אות ב' שהשיג עליו וכ' דל"ד דשאני גגין הללו דעומדים לפתות ולסגור בזמן הגשם בתחלת עשיות הסכך עשאו אדעתי' דהכי ול"ש בזה תולמ"ה משא"כ בדלת של ליטלה ולהחזירה תמיד נתנה א"כ י"ל דשייך בה כשהחזירה תולמ"ה ועוד דשאני התם דהגג הוי רק כיסוי ואטו מי נימא תפילין שנתנם לתוך הבתים של מתכת העשוי' להם לשמירה דיפסלו דכיון דכיסה עליהם הבתים הללו נפסלו וכשנוטלן אח"כ הו"ל תולמ"ה א"ו ל"ד דלכיסוי ולשמירה נעשה לכן לדינא צ"ע עכ"ד. ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' קל"ט שכ' דהנכון עם הדה"ח והאריך בזה ועי"ש עוד בבית ארי' פ"ז אות א' מ"ש ע"ד הט"ז. ס"ק י' שכ' דאפי' דרים שם כל היום פטורים כיון שאינם שם בלילה כו' והאריך בזה יעוש"ה. ועי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' ה' מ"ש והאריך בזה ועי' בתשובת מהרי"מ סי' ט' שכ' להסתפק לענין בית שיש בה פתחים וסתם פתח אחד והטיח בטיט אם חייב להעמיד מזוזה באותה פתח שסתם כו' והאריך הרבה בזה ומסיק דפטור ממזוזה וכ' הגם היכא שהי' כבר בו מזוזה ונסתם הפתח אין לעקור בו המזוזה כיון דאף אם אח"כ פתח הפתח אין בו פסול תולמ"ה כיון דנעשה בעת חיוב המזוזה, וכמ"ש הפוס' לענין סכך פסול אבל להחמיר לקבוע מזוזה בעת סתימת הדלת אן להחמיר בזה כו' ע"כ שלא לקבוע מזוזה בעת סתימת הדלת עכ"ד יעוש"ה:
סעיף כב
ח השוכר כו'. עי' בתשובת רע"א סי' ט' שכ' להסתפק בהולך מביתו לעסקיו בשוק שטות תרבה ופעמים נוסע מעירו על איזה ימים דלכאורה הדין דכשחוזר לביתו יברך על המזוזה דהא בנתים שלא הי' בדירת ביתו לא הי' עליו חיוב מזוזה ומתחיל עתה חיוב חדש כו' ויהי' כמו יוצא מסוכתו כו' וכמו פשט טליתו כו' והניח בצ"ע ועי' במקמ"ע ס"ק נ"ט שכ' עליו דלית דחש לה. עוד כ' שם הגאון רע"א דנ' לדינא בשוכר בית שיש בה מזוזה דצריך לברך דהוי מצוה חדשה לו בבית זה כו' ואח"כ הביא ד' הברכ"י באו"ח סי' י"ט שכ' בפשיטות דא"צ לברך ועי' במקדמ"ע סי' רפ"ה וסי' רצ"א ס"ק ב' ובדע"ק ובגיה"ק ובמנחת חינוך מצוה תכ"ג ובמהר"ם שיק על המצות שם אות ב' ובחוט המשולש בחילוקים של הגאון ר' אליעזר יצחק סי' ח' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן רפח
סעיף ד
א בב' עורות. עי' בדע"ק ס"ק ב' שכ' דדוקא כשתפר אחר שכ' עמוד א' על עור זה ועמד א' על עור זה משא"כ כשתפר וכ"ש כשדיבק בדבק ב' עורות שנעשו כא' וכ' עליהם מזוזה שע"י דיבוק ה"ז כעור א' מעיקרא כדקי"ל בס"ת כו' עכ"ד ועי' בתשובת רע"א סי' רי"ג שכ' נמי לחלק כן ובאמת מבואר כן בב"ש סי' ק"ל ס"ק ח' דאם תפר קודם הכתיבה כשר להרמב"ם והטור כאן והגאון רע"א והדע"ק לא הביאו ד' הב"ש וכן תמה עליהם בהגהות דע"ק דאמאי לא הביאו ד' הב"ש ועי' בבית מאיר שם ובביאור מרדכי מהגאון ר' מרדכי בנעט ובחתם סופר חאו"ח סי' ה' ובתשובות בית אפרים חאו"ח סי' א' ובבית ארי' פ"ט אות ג' ובמגן גבורים באו"ח סי' ל"ב בשלה"ג שם ס"ק כ"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בבית ארי' פי"א אות א' מ"ש ע"ד הט"ז ס"ק א' וכ' דכונת הש"ע הוא דהקדים פ' דכ' תחלה והיא"ש ואח"כ כ' תחתי' שמע וזה במכ"ש פסול שהרי בתורה כתובה שמע קודם והוא כ' שמע תחת והיא"ש וכ' דבזה מיושב ג"כ קושי' שני' שהק' הט"ז דמתוס' מבואר דבאמת כשר בהקדים פ' ולפמ"ש ל"ק דשם מיירי שעכ"פ כ' שמע למעלה מוהיא"ש אלא שיהי' קודם בכתיבה משא"כ כאן איירי שקדם והיא"ש בתחלת הדף אך הט"ז לקמן סי' ר"צ דחה זה וכ' דא"כ לא הו"ל להשמיט דין זה דהקדים פ' שמע כסדר העמוד אלא שכ' תתלה והיא"ש ולפ"ד לק"מ די"ל דזה בכלל ראשית דבריו דאמר כתבה שלא על הסדר עכ"ד:
סעיף ה
ב אבל במקום כו'. עי' ט"ז ס"ק ב' שכ' ליישב קושי' הכ"מ על הרמב"ם מהא דתנן אין בין ס"ת לתו"מ כו' עפ"ד התוס' מנחות ל"ב א' ד"ה תפילין והוא דחוק כאשר יראה הרואה בתוס' שם ובאחת לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ק דסוכה ט' א' דהתנא דמגילה חומרא דתו"מ קתני אבל קולא בודאי לא קתני וא"כ ל"ק קושי' הכ"מ דלא קתני הא דמזוזה א"צ עיבוד לשמה דקולא היא וכן ראיתי בנחל איתן שם שכ' נמי כן ליישב קושי' הכ"מ וכ' דבזה יש ליישב נמי דלא תקש' אמאי לא קתני קולא דתו"מ לענין דנכתב שלא מן הכתב וכ' שם עוד על הכ"מ שתמה על הרמב"ם דמנין לו חילוק זה דס"ת הוי חובה"ג דכבר מצינו חילוק זה בד' הירושלמי במגילה והובא ברא"ש סוף הל' תפילין דר"ה סבר דתפילין קודמין למזוזה כו' והאריך בזה. ובסוף דבריו הביא ד' היראים סי' י"ת דילפי' כתיבה מזוזה מס"ת דבעי' עיבוד לשמה כי היכי דילפי' לענין דקדוק חסר ויתיר והשיג עליו די"ל דש"ה דזה מוכת מוכתבתם אבל עיבוד לשמה הוא רק בע"פ וכה"ג אין דנין בגז"ש כמו שמוכח ממ"ש רש"י בשבת קל"ב א' עכ"ד ובאמת אין זה השגה דהיראים ס"ל דדוקא ק"ו אין דנין מהל' אבל גז"ש שפיר דנין מהל' וכן ס"ל להתוס' במנחות ל"ב ב' ד"ה הא דבגז"ש דנין מהל' ועי' לעיל סי' רע"ח ס"ק א' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ומד' היראים מוכח דעיבוד לשמה בעי' מה"ת דהיינו מהלל"מ ועי' פרמ"ג או"ח בפתיחה כוללת להל' תפילין ובסי' ל"ב בא"א ס"ק י"ג שכ' בפשיטות דהא דבעי עיבוד לשמה בס"ת ותפילין אינו אלא מדרבנן ולא מה"ת ולא ראה ד' היראים הנ"ל ועי' לעיל סי' רע"ד ס"ק ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
ג על עור. ע' ש"ך ס"ק ד' שכ' דאם ימתין יתבטל מהמצוה יקבענה בלא ברכה כו' דלא כהב"ח שכ' דלא יקבענה כלל כו' ועי' בבית ארי' שם אות ב' הביא ד' הב"ח שהביא ראי' מהירושלמי דאין קורין בחומשין מגו דנפשין עגומה זבין להו תורה כו' וכ' עליו דאין ראי' דשם שאני דצבור הוי קדירא דבי שותפי ויש לחוש דיתעצלו ועי' עירובין ג' א' גבי מקצת קורה למעלה מי' לאיכא דאמרי דבמבוי פסול משום קדירא דבי שותפי' וה"ה כאן ועי' ב"ב כ"ד ב' עכ"ד:
סעיף ז
ז כמו בס"ת. עי' ט"ז וש"ך ס"ק ה' ועי' בבית ארי' שם אות ג' שהביא ד' הב"י שכ' ע"ד הטור שכ' דכל משפטי ס"ת ודין הדיו כך הוא במזוזה ולא ציין מקום וכ' דנפקא לי' מהירושלמי פ"א דמגילה דר"ת דכ' ספרים כך כ' תו"מ משמע דבכל ענין אפי' לענין שעטנ"ז ג"ץ ולענין דיו כו' והאריך בזה וע' בדע"ק ס"ק ג' שכ' דבכתיבת מזוזה כתיב לשון יחיד כו' ומ"מ הל' פשיטה לקנות מזוזה שלא נכתבה ע"י שליחות ואולי היינו מצד היקש לתפילין דכתיב בפ' א' בהם לשון רבים ולא כתיב לשון שיהי' משמע שהכתיבה מצוה גם לשון רבים מורה שכותב א' מכלל עם בנ"י על ידו יש קיום המצוה כו' אך מ"מ י"ל שיש חסידות לצוות לכתוב מזוזה בשליחות ואולי גם בתפילין מצוה מהמובחר שיכתוב בשליחותו כו' ואף שהשוכר סתם לכתוב לו הו"ל שליחות וכ"ה המנהג בס"ח מ"מ י"ל שלפרש שליחות מדת חסידות עכ"ד ועי' בגיה"ק ס"ק ב' מ"ש והאריך בזה ובס"ק ד' כ' הדע"ק לענין מה שנהגו לקנות חו"מ מרוכלים אף דצ"ל תוחזק בכשרות אולי הטעם משום כו' דאומנתן בכך כו' והוי כעין חזקה אומן לא מרעי אומנתו ומרתת כי עביד לגלויי גם בריחוק מקום כו' והאריך בזה ובענין חזקה דרבא יעוש"ה:
סימן רפט
סעיף א
א לקבוע מזוזה. עי' רמב"ם פי"א מהל' ש ברכות הל' י"ג שפ' דאם קבע מזוזה לאחרים מברך על קביעת מזוזה וכן הוא באשכול הל' מזוזה סי' כ"ד והוא מד' הגמ' פסחים ז' ב' ועי' בכ"מ שם והטור והמחבר השמיטו דין זה ולא ידעתי למה השמיטו וע' בנחל אשכול שם אות י"ת מ"ש בזה ובאות י"ט שם חמה על הש"ע שלא הביא מ"ש הרמב"ם עושה מפקה לעצמו מבניך לעשות מעקה עושה לאחרים מברך על עשות מעקה והביא ד' הבה"ג הל' מזוזה שכ' עבד מעקה מברך וצונו על המעקה והק' למה לא כ' לעשות מעקה כמ"ש גבי מזוזה וכ' דאפשר דקמ"ל דעל נמי להבא משמע כדמסיק בפסחים וכן במילה מברך על עכ"ד:
ב ולא יברך. עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' הפרישה שכ' הא דאין מברך שהחיינו משום דאינו בא מזמן לזמן הו' ומצאתי באשכול הל' מזוזה שכ' וז"ל דאי בעי לברך שהחיינו הרשות בידו אבל ברכת לקבוע מזוזה חובה היא וכיון שברך בשעה שקובעה תו ל"צ לברוכי עכ"ל הרי שכ' להדיא דיש לו רשות לברך שהחיינו ות"ש כיון שברך בשעה שקובעה כו' הוא דלא כהמג"א סי' י"ט ס"ק א' שכ' דאם קבע מזוזה קודם שדר בתוכה כשנכנס לדור בתוכם מברך אקב"ו לדור בבית שיש בה מזוז' ובאשכול מבואר דא"צ תו לברוכי וכ"כ בנחל אשכול שם אות י' וע' בבית ארי' פט"ז אות א' ת"ש לענין אי מברך שהחיינו על המזוזה ומ"ש לענין אם כותב ס"ת כו' אם תברך שהחיינו והביא ד' הגהות ר' ברוך פרענקיל באו"מ סי' רכ"ג ותשובת ר"י בירב דצריך לברך שהחיינו והאריך בזה וכ' אח"כ דצ"ע אימתי יברך כו' והאריך בזה וכ' דהי' נ' דמי שכותב לעצמו ס"ת או קנה והגיה בה שילבוש ג"כ בגד חדש ויברך עלי' ויפטור ג"כ הס"ת כו' ודרך הקצינים שקונים אז ג"כ כלי הקודש של כסף וזהב לכבודה א"כ בודאי מברך שהחיינו כדין כלים חדשים שהקונה חייב לברך וא"כ בלא"ה יפטור בברכת ס"ת עכ"ד ובאות ב' הביא שם ד' החיי אדם הל' מזוזה כלל ט"ו סי' י"ז שכ' דאם קבעה בשמאל וצריך להסירה לקבוע כדינה א"צ לברך פעם אחרת והק' עליו דהא קי"ל דשמאל מעכב אפי' בדיעבד דכתיב ביתך ביאתך וא"כ ה"ז דומה כנוטל הלולב שלא כדרך גדילתו כו' וכ' דכונת הח"א כשנודע לו תיכף אתר קביעתה בזו הרגע ותיכף נוטלה וקובעה בימין דא"צ לברך ואתר כך דתה זה והניח בצריך עיון. ובפי"ד אות א' הביא ד' המעשה רב של הגאון ר"א מווילנא שכ' דלא יכרוך מזוזה בקלף וכדומה שלא יהי' חוצץ בין מזוזה למזוזות הבית. וחמה עליו דהא גבי ציץ כתיב והי' על מצת אהרן ואחרי' בתולין קל"מ א' כיפה של צמר הי' מונח על מצח כה"ג ועליו הציץ נתון וגבי לחה"פ כתיב על המערכת לבונה זכה והרי הלבונה נתון בבזיכין. ועוד יש ראי' מקרא דכתיב ונתת על חוהמ"ש את האורים ואת התומים יהי' על לב אהרן ובהדיא אמרו בירושלמי מגילה פ"ד הל' י"ב חקק בראש מקל והניחו ומשמע שם דאם הי' במקום הראוי דכשר עכ"ד ועי' בפ"ת ס"ק ב' שהביא ד' המעשה רב וכ' עליו דצ"ע ועי' במקמ"ע ס"ק א' שהביא נמי ד' המעשה רב וכ' דהעולם אין נזהרים בזה נ' דס"ל דלא פסל כאן חציצה כו' וטוב ליזהר הוא ל ונפק מפי הגאון עכ"ד ועי' במהר"ם שיק מצוה תכ"ד שהביא נמי ד' הגר"א הנ"ל וכ' דמנהג העולם שכורכים אותם בנייר וכיוצא וצא בהם ונכון הם עושים דהאי על לאו דוקא אלא על בסמוך כדקי"ל בתוס' סוטה ל"ז ד"ה מאי על עכ"ד ועי"ש עוד בבית ארי' אות ד' מ"ש לענין מזוזה שנקבעה ונפסלה ע"י שנתחב המסמר באותיות ואין כאן מזוזה אחרת אי יניחנה בקביעותא עד שיבואו אחרת או שצריך להסירה תיכף והאריך בזה ומסיק דיש להניחה עד שיבואו לו אמרת והביא קצת ראי' מסוכה מ"ח ב' אותו יום נפגמה קרן המזבח והביאו בול של חלת וסתמוהו לא מפני שהוכשר לעבודה אלא שלא יראה מזבח פגום וא"כ י"ל ה"ה בכה"ג מפני הכבוד שלא יראה שיושב בלי מזוזה יש להניחה עד שיבואו לו אחרת עכ"ד. ובאות ה' שם מ"ש ע"ד הפרמ"ג באו"ח סי' ל"מ בא"א ס"ק ט"ו שהביא ד' הירושלמי סוף מגילה והאריך בזה ובפ' ט"ו אות א' כ' שנשאל לענין מזוזה שנפלה אי צריך להתענות דאולי מזוזה גרע דהוי ערומה משא"כ תפילין דעכ"פ מכוסין בבתים. גם נסתפק הא דקי"ל דאם התפילין בנרתקן א"צ להתענות אם הנרתוק עשוי' כמו שעושין הסופרים על הבתים בתים של נייר קשה ומכסה רק הבית אבל התיתורא מגולה אם גס זה נחשב נרתק או צריכין שיהי' מכוסין לגמרי כמו בכיס והאריך בזה ומסיק דכל שאין מכוסות לגמרי יש להתענות כו' וה"ה מזוזה שנפלה מידו ג"כ יתענה עכ"ד. ובפי"ז אות ד' הביא ד' החיי אדם כלל ט"ו סי' כ"א שכ' דצריך לקבוע המזוזה אחורי הדלת דוקא במזוזה עצמה ולא בכותל ואם הרחיק טפח מחלל הפתח לכ"ע פסול דלא יהא אלא שקבעה במזוזה עצמה בעומק טפח דפסולה והשיג עליו דלד' דבהעמיק לה טפח לא הוי על המזוזה כי אם תוך כמ"ש הלבוש משא"כ כאן הרי הוי על המזוזה כו' והאריך בזה. ובאות ה' שם מ"ש לענין שצייר נכרי צורת ע"ז ומחק הצורה האסורה שהי' במקום המזוזה אי רשאי הישראל הנכנס לדירה הזאת לקבוע שם מזוזה כו' והאריך בזה וכ' דבאפשר לעשות מזוזה חדשה בצד זה יעשה ואם א"א נ' דישנה בו איזה שנויים ברהיטנא והרי אפי' באתנן זונה דאסור לדבר מצוה קי"ל הם ולא שנויהם ונעבד מאתנן גמרי' עי' ע"ז מ"ו ב' והביא דכ"כ האבני מלואים בסוף הס' בתשובות שם סי' ומיישב קושי' הא"מ שם יעוש"ה:
סעיף ג
ג שחולק ביתו. עי' ט"ז ס"ק ד' ועי' בעצ"ל ובתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' ד' ה' ז' ת' ובס' זכר ישעי' הל' תפילין פ"ו מ"ש והאריכו בזה ועי' בדע"ק ס"ק א' מ"ש לענין אם יש לקבוע המזוזה בתיק של ברזל כו' שאינו בדין שיונף המקצר על המאריך כו' ומ"ש בס"ק ב' אי צריך שליחות לקביעת מזוזה כו' והאריך בזה. ומ"ש לענין לקבוע מזוזה שנפלה ממקומה בשבת כו' ומ"ש בס"ק י"ד ט"ו והאריך בזה ובס"ק י"ז כ' קובע מזוזה קודם שעשה דלת וכן קודם עשיית תקרה וכן קודם השלמת המשקוף וב' המזוזות הוי תולמ"ה אך פתח שממנה כניסה מבחוץ ואח"כ בנה לפני' חדר כו' צ"ע אי שייך תולמ"ה מצד החדר ואולי שייך הכר בזה שאם הציר הוא בחדר החדש והדירה בו כבחדר הישן שפתוח אליו שעי"ז עיקר המזוזה לחדר החדש שייך בצדו תולמ"ה כו' אף אם קבעו מתחלה לפני התקרה דחדש כו' ואם הישן עיקר הוי גם אח"כ החדש כדליתי' עכ"ד. ובס"ק ט"ו כ' מזוזה שנקבעה שלא כפי היכר ציר ואח"כ שינה הציר לכפי הכשר קביעתו י"ל דל"ש בכך תולמ"ה כו' פתה איגלי למפרע שהחדר שעושה בו עכשיו הציר הוא עיקר וכן הי' מקודם כו' עכ"ד ועי' במקמ"ע ובגיה"ק ס"ק א' ב' ובכתב סופר חיו"ד סי' קל"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ה
ד פסולה. וכ' הט"ז ס"ק ה' הטעם משום דהוי תולמ"ה עי' במנחת חינוך מצוה תכ"ג אות א' שכ' לחקור בשכר בית ותוך ל' יום שפטור ממזוזה קבע בה מזוזה אם יוצא בה לאחר ל' יום דאפשר דהו"ל תולמ"ה בפטור דאז הי' פטור ואפשר כיון דהוי רק מח"ז אינו מקרי מן העשוי' כו' עכ"ד ועי' בתשו' סת"ם הל' מזוזה סי' ג' שכ' דאם נטל המזוזה ממקומה לדעת להחזירה אם צריך לברך כשמחזיר נ' דתליא בפלוגתא המבואר באו"ח הל' ציצית ותפילין וקי"ל שם דאין לברך וה"ה בזה אבל אם בעצמה נפלה נ' דחייב לברך לכ"ע וכן נמי חם נטלה ע"ח לבודקה אם היא כשרה א"כ כיון דחשש שמא תמצא פסולה ויצטרך לאחרת הרי אסח אדעתא מינה נ' דבזה צריך לברך לכ"ע וכן בתפילין וציצית אם הסירן כדי לבודקן אם המה כשרים כיון דהי' ספק לו אם יניחם כלל כל כה"ג הוי היסת הדעת וצריך לברך פ"א אף שנמצאו כשרים עכ"ד ועי' בדע"ק ס"ק ד' שכ' כשבודק מזוזה ומחזירה א"צ ברכה והיינו דלא כהתשו' סת"ם וכ' וכשקובע אחרת על שהראשונה נפסלה צריך לברך כו' ומ"ח אם בשעה שבירך על קביעות מזוזות ביתו נמלך אח"כ ומחליף אחר י"ל אף שהי' שינוי מקום בנתים א"צ ברכה אחרת וה"ל עוסק באותו ענין ודעתו מעיקרא על הליכה מתדר לחדר בנתים כו' והאריך בזה ובסת"ם שם ובסי' ד' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה.
סימן רצ
סעיף א
א אגליוני ס"ת. עי' ברמב"ם פ"ה מהל' תפילין הל' א' שכ' וז"ל ולא מן הגליונים של ס"ת אין כותבין עליו מזוזה לפי שאין מורידין עכ"ל ומדלא כ' סתמא ולא מן הגליונים לפי שאין מורידין כו' משמע דדוקא על גליוני ספר תורה אין כותבין אבל על גליוני תפילין כותבין מזוזה ולכאורה קשה אמאי הא גם בתפילין הוי הורדה וצ"ל דשאני ספר תורה דקדיש טפי מתפילין מחמירין אפי' בגליון. אך קשה מנ"ל הא וי"ל כמ"ש בבית ארי' פי"ח אות ב' דבאמת יש סברא לומר דאף דס"ת קדוש טפי מ"מ הגליון דס"ת הרי לא כ' עליו ורק לנוי ושומר לס"ת עשוי א"כ י"ל דאם בלה וכותבין על הגליון מזוזה לא הוי הורדה דעכ"פ יש בו עתה מעלה שנכתבו הפרשיות ממש עלי' וכ' דלכאורה בגמ' מבואר כן מדהק' במנחות ל"ב הא מורידין עושין ואמאי הכא סתומות והכא פתוחות ומאי פריך לשני דטעמא הוא משום גליון דאפי' על הגליון אין כותבין מזוזות מטעם דאין מורידין אלא ש"מ דעל הגליון שרי אלא דא"ז ראי' די"ל דבס"ת כיון דקדושתה גדולה אפי' מתפילין א"כ עכ"פ גליונה אין יורד מב' מדרגות. להתיר לכתוב עלי' אפי' מזוזה דקלה מתפילין ודי אם נתיר לכתוב עלי' תפי' וכן גליוני תפי' לכתוב עלי' מזוזה אבל לא מס"ת למזוזה והשתא י"ל דמגליוני ס"ת אסור לכתוב מזוזה מהא דלא משני דברייתא איירי בגליונים דע"כ דומיא דהכא בתפי' שבלו איירי ג"כ מגליונים שבלו וק' הא בתפי' מותר לעשות בגליונים ולפ"ז שפיר דייק הרמב"ם דוקא מגליוני ס"ת אבל מגליוני תפי' שרי עכ"ד ובאות ג' ה' מ"ש והאריך בזה ועי' במקמ"ע ובגידולי הקדש ס"ק א' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סימן רצא
סעיף ב
א השוכר בית. פי' בבית ארי' פ"כ ופכ"א אות ב' ג' ובאות ד' שם נשאל ע"ד א' שנאסר בבית אסורין לכמה חדשים אמנם החדר הוא כשאר חדרים אי חייב במזוזה והאריך בזה ופ' דצריך לקבוע בו מזוזה בלא ברכה והביא דכ"כ הבר"י בשם השער אפרים דחייב במזוזה:
סעיף ג
ב את הקטנים. עי' בבית ארי' פי"ט אות ו' שהביא ד' הרמב"ם פ"ה מהל' מזוזה הל' י' דכ' סתם דמחנכים את הקטנים ולא כ' אח השיעור ואלו בסוכה. כ"ח ב' קא' דשיעור קטן שא"צ לאמו דחייב בסוכה מדרבנן הוא שנעור משנתו ואינו קורא אימא אימא ואמר בעירובין פ"ג דהוא כבן ד' כבן ה' ובאמת בהל' סוכה פ"ו הל' א' כ' כבן ה' כבן ו' כו' אלא דיש לעי' הא אמרי' בסוכה מ"ג דקטן היודע לנענע חייב בלולב להתעטף חייב בציצית היודע לדבר אביו מלמדו תורה צוה לנו והתוס' ד"ה כאן כ' כו' דבהגיע לחינוך דאמרי' בכל דוכתא אין כולם שוים דהכא אמרי' בא"ל לאמו וגבי חגיגה שיכול לעלות וא"כ הי' לו להרמב"ם לכתוב גבי מזוזה האיך הוא השיעור די"ל דהוי דומיא דסוכה בן ה' או ו' כמ"ש בסוכה א"ד דהוי דומיא דתורה היודע לדבר וצ"ע וגם בש"ע מסתם סתים לי' והביא ד' הירושלמי סוכה פ"ב הל' ט' תני ר"ה קטן שא"צ לאמו חייב בסוכה ויוצא בעירובו של אמו וצ"ל דהיינו באין האב במתא וכדאמרי' בעירובין עכ"ד:
סימן רצב
סעיף א
א שלוח הקן עי' בבית לחם יהודא ובפ"ת ס"ק ב' מ"ש לענין אי מברך על מצוה זו ובאמת מבואר להדיא בתשובת הרשב"א סי' י"ח ובאבודרהם שער ה"ג בשם תשובת הר' יוסף אבן פלאט דאינו מברך על מצוה זו ועי' בבנין ציון החדשות סי' י"ד ובמנחת חינוך מצוה תקמ"ה ובסוף הס' בקונטרס קומץ מנחה מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ו
ב ישלחנה ופטור. עי' ש"ך ס"ק י"א ועי' במנ"ח שם ובמעין החכמה קכ"ד ב' ובצל"ח חולין קמ"א א' ובשאגת ארי' סי' ל"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן רצג
סעיף א
א לאכול חדש. עי' תוס' קידושין ל"ח א' ד"ה אקרוב שהביאו דבירושלמי מקשה למה לא אכלו מצה מחדש ויבא עשה דבערב תאכלו מצות וידחה ל"ת דחדש. ומתרץ דאין עשה דקוה"ד דוחה ל"ת דאחר הדיבור א"נ י"ל דגזירה כזית ראשון אטו כזית שני עכ"ל ועי' לעיל סי' רט"ו דין עשה דוחה ל"ת מ"ש והארכתי הרבה בד' הירושלמי אלו ליישב קושי' המקנה שם וקושי' העצ"ל וקושי' הטעה"מ פ"ג מהל' נדרים ובקושי' הש"א סי' צ"ו ובד' השעה"מ הל' יסוה"ת פ"ה הל' ח' יעוש"ה: