אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות מאכלי עכו"ם › סימן קיט

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות מאכלי עכו"ם · סימן קיט

סימן קיח

סעיף א

א אין לסמוך עי' ש"ך ס"ק א' שהביא ד' הב"י שכ' דגבי שוחט צריך שיהי' מוחזק ככרות הרי מבואר דאין לסמוך על סתם ב"א שאינן מוחזקין בהדיא בכשרות והק' דכאן מבואר בדבריו דאם אינו חשוד קונין ממנו ודיינינן לי' כמוחזק בכשרות וכ' ליישב דשאני טבח שוחט דשכיחא טובא כו' ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שכ' ליישב דשחי' שאני כיון דבהמה בתי' בחזקת אי' עומדת כו' ע"כ אין להתיר עד שייודע שהשוחט שנשחטה בהמה זו על ידו הוא מוחזק בכשרות אבל שאר דברים שאין מוחזקין באי' אף אם אין המוכר מוחזק בכשרות קונין ממנו וכיון דרוב ישראל כשרים הם יש כאן חזקה דאתיא מכח רובא כו' וכ' עוד לחלק כיון דכל אדם בעת לידתו כשר הוא חשוב כמוחזק בכשרות אבל שחי' דעד שיהי' גדול ולמד הלכות ומוחזק בעצמו שלא יתעלף שחיטתו אסורה א"כ בעת שאנו מתחילין לדון עליו אם שחיטתו כשרה יש לנו ס' אם הוא אדם כשר ואין ידוע לנו לכן בעי' שיהי' מוחזק בכשרות עכ"ד ועי' במקמ"ח שכ' נמי ליישב כתי' הא' של הישוי"ע והביא ד' רש"י ביבמות פ"ח א' ד"ה ואמר כו' דמוכח דסחמא דמלתא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות כו' והאריך ביה. וע"ש עוד בישוי"ע מ"ש ע"ד הרמב"ם דאף שאר דברים אין לקנות רק מן המוחזק בכשרות ומ"ש ע"ד הש"ך והאריך בזה ובס"ק א' שם יעוש"ה:

סעיף ב

ב בהג"ה חשוד עי' ט"ז ס"ק ד' שהק' על הרמ"א דאי במוחזק שעובר עבירה בשאר אי' הא אפי' שלא לתיאבון נאמן הוא בשאר אי' כו' ואי לאותו דבר שהוא מוחזק אפי' הוא לתיאבון א"נ כיון דהוא חשוד לאותו דבר ועוד הק' דלא מצינו שיהי' חשוד גרע טפי מעובר מעובר לתיאבון דאי תימא דשם חשוד מורה שעושה כן במזיד אפי' יש היתר לפנינו כו' דא"כ ה"ל כעכו"ם גמור כמ"ש רמ"א כי' ב' דמי שאוכל נבילות שלא לתיאבון דינו כמומר להכעיס כו' א"כ מאי קא' דלא מקרי חשוד עכקוש"י. ובאמת קושי' השני' לק"מ דמ"ש רמ"א בסי' ב' כו' דדינו כמומר להכעיס היינו לענין שחי' דוקא דלא מקרי בר זביחה כיון דאוכל נבילות אפי' שלא לתיאבון אינו חושש כלל על אי' שאינו זבוח ואינו מקרי בר זביחה אבל פשיטא דלא מקרי מומר לכל התורה אלא בעושה דוקא הדבר להכעיס וא"כ לק"מ קושי' הט"ז דנהי דחשוד הוא היינו דעושה שלא לתיאבון ולא להכעיס מ"מ לא מקרי ישראל מומר ונאמן הוא בשאר אי' וגם לאותו דבר דנו ומעידים דכישראל חשבינן לי'. וכן ראיתי במקמ"ח שכ' נמי כן ליישב קושי' הט"ז השני' ועל קושי' הא' של הט"ז הנ"ל כ דכונת הרמ"א כמו שיטת הרא"ה בב"ה קי"ט א' כו' והאריך בזה. ועי' במקום שמואל בחידושי דינים שכ' נמי כעין זה ליישב קושי' שני' של הט"ז הנ"ל וכ' ועוד אף לפי שיטתו משכחת לה דחשוד דן בשל אחרים לענין אם אכל רק פ"א נבילות אף להכעיס דזה לא מקרי מומר להכעיס אלא פסול לעדות וחשוד לאותו דבר ואפי"ה א"צ בדיקת סכין לשל אחרים וכמ"ש הש"ך בסי' ב' ס"ק כ' כו'. ובזה נדחו כל ד' הט"ז וע"ש עוד מ"ש ע"ד הט"ז ומ"ש שם עוד להשיג על תי' הש"ך ה"ק א' שהבאתי בס"ק א' שכ' לחלק בין שוחט לשאר אי' דהרי שוחט גופי' לא למד הרמב"ם אלא השאר אי' והיינו מהא דאיתא בע"ז ל"ט ב' אין לוקחין ימ"ח מת"ג בסוריא כו' וכ' ליישב קושי' הש"ך הנ"ל שהרי לא כ' הטור דהתם כל אדם בחזקת כשרות אלא לאכול עמו ובזה אפי' הרמב"ם מודה כמבואר בב"י והיינו מטעם דלא שביק התירא ואכל אי' ולוה כל אדם בחזקת כשרות אבל לענין לוקח ממנו נ' דגם הטור מודה כו' וכ' דכל זה לדעת הרמב"ם אבל הראב"ד בהשגות פי"א מהל' מכ"א דס"ל דאפי' לוקח מכל אדם אמרי' התם כל אדם בחזקת כשרות הוא. וכ"נ מפירש"י שפי' בהך דסוריא כו' חנוני שבסוריא חשיד. וכ"פ ר"ל בן חביב כו' וכן הסכימו שאר אחרונים גם בד"מ גופי' כ' אמנם המנהג אינו כן אלא מחזקינן כל אדם בחזקת כשרות וצ"ע למה השמיטו כאן בהג"ה ובט"ז כ' דדעתו דלא ינהגו הכי לכתחלה דלא אכשר דרא כו' ואני או' הנח להם לישראל כי' בפרט שיש להם על מי שיסמכו וכנ"ל ברור ונכון בלי גמגום ופקפוק עכ"ד:

סעיף ה

ג על אי' חמור. עי' ש"ך כ"ק י"ב שהביא לשון הטור וכ' דכונתו דל"מ החמור ממנו בעונש דאז אפי' הקל ממנו בעונש חמור בעיני ב"א חשוד גם עליו כו' ועי' בחו"ד שכ' עליו לא ידעתי מה יענה להא דבכורות ל"ו דהחשוד על המעשר אינו חשוד על השביעית אף דמעשר חמור בעונש דטבל במיתה ושביעית בלאו כו' עכ"ד. ודבריו תמוהים וכמו שתמה עליו במקמ"ח דהוא פי' חשוד על המעשר היינו כאינו מעשר פירותיו וליתא דכבר כ' התוס' בבכורות ל' א' ד"ה מעשרות דהפי' חשוד על המעשרות היינו שנותן מע"ש בחזקת חולין כו' א"כ הוי רק לאו בעלמא דלא תוכל לאכול בשכריך ומ"ש בשביעית היא לאו ליתא דרק הוא בעשה דלאכלה ולא לסחורה וא"כ הכי הי"מ להקשות כיון דחשוד על המעשרות דהוא אי' לאו מכ"ש דחשוד על השביעית דהיא אי' עשה בעלמא דקיל ממנו בעונש אף דהוא חמור בעיני הבריות והביא ד' הרא"ש דמבואר להדיא מטעם הוכחה זו דלא אזלי' בתר ק"ו בעונש שמים רק מה דחמור בעיני הבריות כו' וכ' אמנם ליישב ד' הש"ך נ' דמפרש המשנה דהחשוד על המעשר כו' אין הפי' דחשוד לאכול מעשר חוץ לחומה אלא הפי' דחשוד למכור מעשר בתורת חולין אינו חשוד למכור שביעית בתורת פירות שאר השנים כו' ולפ"ז י"ל דסברת הש"ך דזה לא מקרי חמור בידי שמים וקל בידי שמים כיון דאיהו גופי' לא עבד לי' רק מוכר לאחריני א"כ עובר רק אלאו דלפני עור ולא מקרי חמור בידי שמים זו מזו והכל בלאו א' דלפני עיר כו' והש"ך מיירי דחמור בידי שמים וקל בעונש שמים היינו דאיהו גופי' חשוד לאכול דבר שחמור בעונש שמים כ"ש דחשוד לאכול קל בידי שמים אף דחמור בעיני הבריות כו' עכ"ד. עוד כ' הש"ך דכל זה לא איירי אלא כו' אם הם מין אי' אחד כגון ששניהם בדבר מאכל כו' הא לא"ה לא וכן דעת הרמב"ן בתשובה כו', וכן משמע מד' המחבר בסי' ב' דכ' דמומר לערלות אינו מומר לשחי' והוא מהש"ס חולין ה' אע"פ שהדבר ידוע דמילה חמור בעונש ובעיני הבריות משחי' א"ו כדאמרן עכ"ד. ועי' בדגול מרבבה שכ' עליו דאין ראי' ממילה דאף שהיא תמורה בעונש כרת מ"מ יש לו זמן כל ימי חייו משא"כ שאר אי' שאם עבר שוב אין לו תקנה עכ"ד ובאמת ראי' זו מהא דחולין הנ"ל מבואר בתשובת הרמב"ן הובא בב"י ומה שדחה הדג"מ ראי' הנ"ל עי' במקמ"ח שכ' דזה תליא במחלוקת של הרמב"ם והראב"ד בפ"א מהל' מילה הל' כ' דהרמב"ם ס"ל דבכל יום ויום שיעבור עליו משיגדל ולא ימל א"ע הרי הוא מבטל מ"ע אבל איני חייב ברת עד שימות והוא ערל במזיד. והראב"ד חולק עליו וכ' וז"ל אין בזה תבלין וכי משום התראת ס' פוטרין אותו מן השמים וכל יום עומד באי' כרת עכ"ל. וא"כ לשיטת הרמב"ם דכל ימי חייו יש לו תקנה עד שימות א"כ י"ל דקיל הוא בעיניו אי' זה אבל לדעת הראב"ד דמי ממש לאי' חמור כיון דכל יום הוא עומד באי' כרת וכל יום כ"ז שלא מל עובר בעשה באי' כרת אף דאם ימול אח"כ נפטר מאי' כרת מ"מ כ"ז שלא מל עובר בכל יום אי' כרת רק אח"כ כשימול נתקן האי' וכל האי' אם עשה תשובה מועיל כו'. עכ"ז כ"ז שלא עשה חשובה הוא בעונש בידי שמים כן ג"כ מילה נהי דאח"כ כשימול הי' נפטר מהכרת מ"מ כ"ז שלא מל עובר כל יום על אי' עונש כרת א"כ י"ל דהרמב"ן ס"ל כהראב"ד וממילא ראייתו נכונה ועי' לקמן סי' רס"א כרמ"א דמשמע דס"ל כהראב"ד כו' א"כ ד' הש"ך נכונים אליבא דהלכתא והביא ראי' מהא דהק' התב"ש לעיל סי' ב' על הך דינא דסעי' ח' מבכורות מה' גבי כהן שנשא בעבירה כו' והאריך בזה ועי' ביד אברהם שכ' נמי ע"ד הדג"מ דז"א לפמ"ש בהג"ה לקמן בריש הל' מילה דבכל יום עובר באי' כרת וא"כ לא מתקן על העבר במה שמל אח"כ עכ"ד ועי' במהרי"ט אלגזי בבכורות פ"ד אות ל"ד מ"ש והאריך בזה ועי' בש"ך ס"ק י"ג שהביא ד' הפרישה ומ"ש עליו ועי' במקמ"ח מ"ש ע"ד הפרישה והש"ך והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ז

ד ובשל אחרים. עי' ש"ך ס"ק י"ח שכ' לחלק מהא דלממון פסול לעדות דלענין ממון כתיב אל תשת רשע עד דכל היכא דנקרא רשע אסור להעיד עכ"ד. וכן מבואר להדיא בתוס' בכורות ל"ו א' ד"ה אומר כהש"ך ועי' במקמ"ח שכ' דבעיקר הדבר הוא מחלוקת הראשונים דהרמב"ם פי"ב מהל' מעשר פ' דהחשוד על הדבר נאמן בשל אחרים והראב"ד השיגו כו' והאריך בזה. ומ"ש להביא ראי' להפר"ח והתפארת למשה מר"ה בר"פ אם אין מכירין כו' לא ראה ד' המח"א הל' עדות סי' י"ט שכבר הקדימו בזה ועי' במקום שמואל בחידושי דינים מ"ש ע"ד הרמב"ם והראב"ד ומ"ש ליישב קושי' הב"י על הרמב"ם והאריך בזה. ועי' בפר"ח ס"ק י"ז ובמהרי"ט אלגזי שם אות ל"ב מ"ש והאריכו בזה ועי' בחו"ד מ"ש ע"ד הש"ך שכ' אבל במומר כו' והאריך בזה. ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ע"ז מ"ש ע"ד הרמ"א בהג"ה והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ח

ה אפי' בשבועה עי' בישוי"ע ס"ק ג' ד' ובמהרי"ט אלגזי שם אות ל"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' לעיל סי' ב' ס"ק ד' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף יג

ו המוכר יחזור. עי' ש"ך ס"ק כ"ה כ"ז ועי' בפר"ח ס"ק כ"ד ובמקמ"ח ובמח"א הל' אונאה סי' כ"ז ובמהרי"ט אלגזי שם פ"ה אות נ"א מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' רל"ד ס"ק א' מ"ש ע"ד הנתיבות שם ס"ק ג' והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בחו"ד מ"ש ליישב קושי' הט"ז ס"ק י"ד והש"ך ס"ק כ"ט כו' ופ' כהט"ז:

סעיף יח

ז בהג"ה דברי חבירות. עי' בברית אברהם חיו"ד מסי' א' עד סי' י"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף יט

ח בהג"ה אי' דאורייתא. עי' ט"ז ס"ק י"ח שהק' על הרמ"א דברשב"א במשה"ב כו' מבואר דלגבי מומר לתיאבון שאו' פ' מומחה שחט לי אז דוקא נאמן ושם מיירי באי' דאורייתא שהרי שחי' דאורייתא וכ"כ שם בהדיא במשה"ב דאפי' באי' דאורייתא סמכי' ע"ז שאו' בפירוש איש פ' משום מרתת כו' עכקוש"י. ועי' בש"ך ס"ק ל"ז מ"ש ליישב כו' ועי' בחו"ד מ"ש עליו דאין לו הבנה וכ' לפרש דבריו ועי' בעה"ב לעיל סי' ב ס"ק ה' דד' הש"ך פשוט כו' והאריך בזה ועי' עוד בש"ך מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ומה שדחה תי' של הפרישה ופי' בחו"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל. עוד הק' הט"ז מהא דבסי' פ"ו אנו סומכין אפי' על ד' עכו"ם כשאו' ביצים אלו מעוף פ' הם והלא זה אי' דאורייתא ועי' בחו"ד שכ' ליישב דבעכו"ם שייך יותר מרתת וכמ"ש התוס' חולין ג' ב' כו' דמומר לא מרתת כ"כ כו' שמחזיקים אותו בכשר ועוד דגבי ביצים מרתת יותר דשמא הישראל הלוקח מכיר בעצמו הביצים שמעוף ותפס תיכף בשקר עכ"ד. וכבר קדמו התב"ש בסי' ב' ס"ק ט"ו בתי' הא' ועי' במילואים שכ' נמי ליישב כן דבעכו"ם שייך יותר מרתח ולא ראה ד' החו"ד והתב"ש שכבר הקדימו בזה אבל באמת ד' החו"ד תמוהים וכמו שתמה עליו בעה"ב שם דהא בסי' פ"ו איתא להדיא הך דינא גם בישראל ומיירי בישראל חשוד דלא מהימן רק באו' משל עוף פ' כו' וא"כ לא תיקון כלום דאכתי קשה מישראל חשוד דמהימן ואמרי' דישראל ג"כ מרתח אף בדאורייתא כו' עכ"ד. עוד כ' התב"ש שם ליישב דשאני התם משום דאיכא בהדי סימנים ועי' בעה"ב שם דתמה עליו דהא בחולין ס"ג ב' איתא כו' באו' של עוף פ' טהור ופריך ולבדוק בסימנים כו' ומשני לא צריכא דחתיכות ולבדוק בחלבון וחלמון ומשני דטרופות בקערה כו' ומסיק דסי' לאו דאורייתא. וקשה דלפי הס"ד דמשני בטרופות בקערה א"כ איך מהני מה שאו' מעוף פ' דהטעם משום דמרתת הא מרתת לא מהני בדאורייתא והתם א"ל דסימנים מסייעין הא ע"כ מיירי בשבורות וטרופות כדמשני התם. א"ו מוכח דאפי' בלא סי' מהני כשאו' מעוף פ' משום דמרתת ומוכח דמרתת מהני אף בדאורייתא כו' עכ"ד. אך יש ליישב קושי' הנ"ל כהתי' הב' של החו"ד דגבי ביצים מרתת יותר כו' או כמ"ש הש"ך כיון שהוא עצמו מוכר לו סמכי' עלי' או כמ"ש העה"ב שם ליישב עפ"ד הרשב"א והר"ן בחולין שם שכ' כיון דאיכא מיעוטא דטמאין ומיעוטא דנבילות וטריפות אמרי' סמוך מיעוטא למיעוטא ואתרע לי' רובא א"כ באו' הנכרי מעוף פ' וטהור י"ל דמש"ה מהימן משום דמסייעין לי' רובא דרוב טהורין רק דחיישי' למיעוטא. ובזה מהני סברא דמרתת כו' עכ"ד. ועי' במטה יהונתן מ"ש נמי ליישב כעין זה עפ"ד הר"ן הנ"ל. אך סיים וזה ידוע דכל היכא דאיכא ב' מיעוטי אינו אסור אלא מדרבנן. ומעתה לק"מ דהתם הוא ג"כ אי' דרבנן לכך הוא נאמן באו' מעוף פ' וטהור הוא עכ"ד. ועל תי' זה יש לתמוה וכמו שתמה בהג"ה שם דהא כ' הר"ן דהוי מחצה ע"מ או רובא וא"כ הוי ספי' דאורייתא עכ"ד אבל לפ"ד העה"ב הנ"ל הוא נכון יותר דהטעם דמהימן משום דמסייעין לי' רובא רק דחיישי' למיעוטא. ובזה מהני סברא דמרתת וכנ"ל ועי' עוד בעה"ב סי' פ"ו ס"ק ב' שכ' על תי' הנ"ל דזה ניחא לפ"ד הרשב"א והר"ן דעופות טהורים הם רוב אבל לפ"מ שתי' בתוס' דיש מאה עופות וכולם מין איה י"ל דבכל מין יש עופות טמאים הרבה וליכא רובא. הדרא קושי' לדוכתא דאיך נאמין לעכו"ם באו' של עוף פ' וטהור וכ' ליישב די"ל דדוקא התם באו' ממומחה קניתי אינו ירא כ"כ דאפי' אם יבא ויאמר שלא קנה ממנו לא יהי' נתפס כ"כ בשקרא כיון דהוא מכחישו ומאי חזית דהוא או' שקר דלמא המומחה משקר אבל באו' ביצה זאת מעוף פ' וטהור אם יתברר הדבר שאין ביצים כאלו מאותו עוף הוא דבר הנראה ונוכל לכל ששקר ואי' להכחיש כלל וכה"ג דהוי דבר דעבודא לגלויי לכל י"ל דמהני אף באי' דאורייתא דמרתת טפי כו'. וכ' ליישב ד' התב"ש מקושי' הנ"ל די"ל דלפי הס"ד הוי ס"ל דסמכי' על הך סברא דמרתת לחוד אף בלא סי' אבל לפי האמת דמסיק דסי' דרבנן וא"ל לאוקמי בטרופות י"ל דבאמת לא מהימן רה מטעם צירוף סי' דוקא כו' והאריך הרבה בזה ובסי' פ"ג ס"ק ג' יעוש"ה:

ועי' במקמ"ח שכ' נמי ליישב הקושי' מהא דסי' פ"ו משום דאיכא סי' דקא מסייע הא לא"ה לא סמכי' כו' והביא ד' רש"י חולין ס"ד א' ד"ה אבל שכ' וז"ל סייעתא הוי הנך סי' לעכו"ם לדבריו ואם אמר לך של עוף פ' טהור סמוך עליו דקא מסייע לי' סי' עכ"ל הרי מבואר מדבריו דלהכי סמכי' כי אמר משל עוף פ' וטהור משום דאיכא סי' דקא מסייע לי' הא לא"ה לא סמכי' כו' וכ' דכן מבואר בד' הרשב"א בחידושיו שם כו' ומד' הרשב"א בתה"א ס"ה א' כו' כהרמ"א. וכ' ליישב ד' הרשב"א שלא יסתרו דבריו אהדדי מהא דכ' במשה"ב הנ"ל כו' ועי' בעה"ב שם מ"ש שאין ראי' מד' רש"י הנ"ל ומ"ש בד' הרשב"א והאריך בזה ובקושי' מהא דסי' ב' הנ"ל כ' ליישב עפ"ד הר"ן בחולין שם ככ' וז"ל ודאמרי' ב' ראשים כדים טמאה לאו ודאי טמאה אלא כיון דרובא טמאים הכי איתניהו אפי' אמר של עוף פ' וטהור הוא לא סמכי' עלה עכ"ל. למדנו מד' הר"ן דסמכי' על הך סברא דאו' של עוף פ' טהור הוא אפי' בדאורייתא רק היכא דהס' הוא ס' השקול בזה סמכי' על עכו"ם כו' דמרתת אבל היכא דמעיד נגד רובא כמו בב' ראשים כדים אף דאיכא מיעוט דטהורים מ"מ כיון דהעכו"ם מעיד נגד רובא לא סמכי' על הך סברא דמרתת. ובזה מיושב ד' הרמ"א דקאי על הך דינא דגבינה כו' דנאמן אף דמעיד נגד רובא דרובא אינן נאמנים לענין גבינה וכמו שפי' הרמ"א בסעי' א' כו' א"כ כשמעיד ממומחה פ' הוא מעיד נגד רובא ולזה א"נ כה"ג באי' דאורייתא רק באי' דרבנן סמכי' ע"ז כו' וכן הרשב"א שהוציא דין זה מכאי דנאמן לומר איש פ' מעשר הוא ג"כ נגד הרוב דרוב אינם נאמנים על המעשר כו' וזה סברת הב"י בשם הרשב"א דוקא באי' דרבנן סמכי' אבל היכא שאינו מעיד נגד רובא סמכי' אפי' באי' דאורייתא:

ובזה מיושב דפ' מומחה שחט לי דשם אינו מעיד נגד רובא דאדרבה רוב המצוין אצל שחי' מומחין רק דחיישי' שמא הוא בעצמו שחט לזה סמכי' טל הך סברא דמרתת אפי' בדאורייתא וכן ל"ק מהא דסי' פ"ו דשם העכו"ם אינו מעיד נגד הרוב וכמ"ש הר"ן ולזה סמכי' אפי' בדאורייתא וגם כ' ליישב בזה ד' המחבר לקמן סי' רצ"ד סעיף כ"ט גבי עכו"ם כו' שאמר של ערלה הן כו' א"נ כו' ואמאי סתם הרמ"א כו' דאזיל לשיטתי' כו' דס"ל דהיכא דמעיד נגד הרוב לא סמכי' על הך סברא דמרתת באי' דאורייתא כו' א"כ שם הוא נגד הרוב דרוב פירות אינם ערלה כו' ולהכי א"נ אפי' להחמיר כו' אף דבאי' דרבנן סמכי' ע"ז להקל כו' אבל מ"מ א"נ להוציא מחזקת היתר להחמיר היכא דמעיד נגד הרוב ואיכא דלהשביח מקחו אמר כן כו' עכ"ד. אך הט"ז הק' עוד מדין הב' שכ' הרשב"א כיון דאם הביא לו מנחה כו' דאין אדם עשוי ליתן משלו בשם אחר וזה מצינו אותו אפי' באי' דאורייתא כו' אלמא בדאורייתא נמי אמרי' כן כו' ופ' כן דאפי' באי' בדאורייתא סמכי' אהך סברא דמרתת ודלא כהרמ"א ועי' בפר"ח ס"ק ל"ד שהשיג נמי על הרמ"א דכיון דטעמא משום מרתת שמא ימצא שקרן מטעם זה יש להאמינו אפי' באי' דאורייתא וכ' דכן מוכח מד' הרשב"א במשה"ב הנ"ל כו' וכ' דכן העליתי לעיל סי' פ"ג שלא כדעת הרמב"ם דלוקחים ביצים מן העכו"ם באו' של עוף פ' טהור הוא משום דמרתת אע"ג דהוי אי' דאורייתא. וקרוב לזה אמרי' בפ' החולץ גבי אשת מודעינהו דאחוה דמיתנא דגלויי מלתא בעלמא הוי ואפי' קרוב ואפי' אשה מהימני ולפיכך יש להתיר בב' הדינים שהזכיר המחבר ואפי' באי' דאורייתא וכן דעת הט"ז ועיקר ודלא כהש"ך עכ"ד. ועי' בביאורי הגר"א ס"ק מ' שהשיג נמי על הרמ"א וכ' דליתא כו' וסיים דכבר השיגו ט"ז ופר"ח. ובאת מבואר להדיא מד' המחבר לעיל בסי' הקודם סעיף י' דאף באי' דאורייתא סמכי' על הך סברא דמרתת שכ' המניח עכו"ם בביתו ובו דברים ש"ם הוחלפו יש בהם אפי' אי' תורה אם הוא יוצא ונכנס או אפי' שהה זמן רב ולא הודיעו שדעתו לשהות יותר ולא חיישי' שמא החליף אפי' אם הוא נהנה בחליפין כו' לפי שהוא מתירא בכל שעה לומר עתה יבוא ויראני הרי מבואר להדיא דסמכי' על הך סברא דמרתת אפי' באי' דאורייתא וכהט"ז והפר"ח הנ"ל ולא ידענא אמאי לא הביאו הט"ז והפר"ח והביאורי הגר"א ראי' מד' המחבר דסמכי' על הסברא דמרתת אף באי' דאורייתא וגם מסתימת ד' המחבר הנ"ל משמע דאין חילוק דאפי' אם מעיד נגד הרוב נמי סמכי' על הך סברא דמרתת אפי' באי' דאורייתא ודלא כהמקמ"ח הנ"ל ועי"ש עוד בעה"ב סי' פ"ו ובכתב סופר חיו"ד סי' ע"ו מ"ש והאריכו בזה:

וכעת ראיתי בס' ברית יעקב חאה"ע סי' ל' שכ' דסמכי' על הך סברא דמרתת אפי' באי' דאורייתא והשיג על הש"ך והתב"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה ופ' כן יעוש"ה. וכן עיקר לדינא ועי' עוד בט"ז מה שהביא ד' הרמב"ם והראב"ד פי"ב מהל' מעשר ומה שהק' על הכ"מ שם ועי' בישוי"ע ס"ק ה' מ"ש ע"ד הרמב"ם והאריך בזה:

סעיף כ

ט שאין הרבים. והוא מד' הרשב"א בתה"א ועי' במ"מ פ"ח מהל' מכ"א שכ' דהרמב"ם לא ס"ל כן ועי' במקמ"ח שכ' דבכורות ל' א' גבי ההוא טבחא דהוי חשוד לזבוני תרבא דאטמא בחילוף שומן דכנתא כו' מבואר כהרשב"א וסיים בל"ע ליישב ד' הרמב"ם יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה