אור ברסלב
יד אליעזר חלק ב הלכות יין נסך › סימן קלד

יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג

הלכות יין נסך · סימן קלד

סימן קלג

סעיף ב

א כולו לעכו"ם. עי' בישוי"ע ס"ק כי' שהק' בהא דמשני הש"ס בחולין מ"א א' דאית לי' שותפות בגווי' דאסור מכת תערובות אמאי לא יחלקו השותפות ואמרי' הוברר הדבר שזה חלקו מתחלה ויין שלו נאסר ושל חבירו מותר וכמו דקא' הש"ס בתמורה ל' לענין מחיר כלב. אמנם בדאורייתא קי"ל דאין ברירה וכיון דהוא י"נ גמור ל"א הוברר הדבר לאחר חלוקה כו'. ועי' במקו"ח סי' תמ"ח ס"ק א' ובפתח הבית דיני ברירה סי' ד' ענף ט' ובחידושי הר"ן על ב"מ בסוף הס' בח"ת של המביא לבית הדפוס מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה:

יב בהג"ה בטל ס'. עי' בישוי"ע ס"ק י"ג שהביא ד' התוס' בע"ז בשם ר"ת דס"ל דסתם יינם בטל כו' והתוס' הביאו ראי' מהך דעכבת יין דאינו בטל וכ' דהך סוגיא כר"י דס"ל מב"מ לא בעל והק' דהא בחולין צ"ט ב' אהא דקא' הש"ס שאני ציר דזיעה בעלמא כ' התוס' דאינו אסור אלא מדרבנן ובאי' דרבנן מודה ר"י דמב"מ בטל וא"כ סתם יינם דאינו אסור ג"כ רק מדרבנן אף לר"י בטל עכקוש"י והאריך בזה ליישב. וכן הק' לעיל סי' קכ"ג ס"ק ב' והאריך בזה ליישב. ועי' לעיל סי' קכ"ג ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' זו יעוש"ה. וכעת ראיתי במקמ"ח כאן שהק' נמי קושי' זו וכ' דצ"ל דסברת התוס' בזה כיון די"נ חמור עשאוהו כאי' של תורה וכיון דלרבנן גם באי' תורה מב"מ בטל ממילא גם בסתם יינם בטל בס' משא"כ לר"י דראי' הורה לא בטל מב"מ ממילא ה"ה סתם יינם לא בטל בס' והביא סמך לסברא זו בהגה"מ פי"ו מהל' מכ"א דאין לבטל סתם יינם לכתחלה. וכ' וז"ל ואע"ג דמבטלין אי' דרבנן לכתחלה כו' סתם יינם הוי כאלו יש לו שורש מה"ת כדכתיב ישתו יין נסיכם עכ"ל. וע"ז הסברא מיוסד שיטת ר"ת אף דבאי' דרבנן לר"י מב"מ בטל מ"מ י"נ חמור ועשאוהו כשל תורה וכ' ליישב בזה קושי' הר"ן על ר"ת דלמה דייק התוספתא מפני שטיפת של י"נ כו'. וגם כ' ליישב בזה נמי קושי' הר"ן בע"ז ע"ג דקאמרי רב ושמואל כל אי' שבתורה כו' וכ' דאמרי' בגמ' זה הכלל כו' לאתויי כל אי' שבתורה וכ"ת כיון דכל אי' דינא הכי למה פרט התנא י"נ יותר משאר אי' כו'. ולפמ"ש א"ש דלהכי קט י"נ דבשאר אי' דרבנן אמרי' מב"מ בטל וזהו דדייק כל אי' שבתורה מב"מ במשהו כו' ס"ל דבאי' דרבנן בטל בס' כמ"ש התוס' והרשב"א בחולין רק בי"נ עשאוהו כשל תורה ולהכי פרט המשנה י"נ אף דאי' דרבנן הוא כו' חמור דאוסר במשהו במינו והדר מרבה זה הכלל מב"מ במשהו היינו כל אי' תורה דבזה בכל אי' במשהו לרב ושמואל עכ"ד:

סעיף ג

ג בנו"ט. עי' ש"ך ס"ק ט"ז מה שהק' על התוס' והרא"ש וכ' דנ' דהרא"ש אזיל לטעמי' דס"ל דל"א חנ"נ רק בבב"ח וכדלעיל סי' צ"ב שכ' הטור דמסקנת הרא"ש דס"ל דל"א חנ"נ רק בבב"ח כו' ועמד הב"י שם לדקדק מהיכא הוציא הכור מסקנת הרא"ש כן. ולפ"ד הש"ך מוכח מד' הרא"ש כאן דס"ל דל"א בשאר אי' חנ"נ כד' ר' אפרים וכ"כ במקמ"ח דמד' הרא"ש אלו מוכח דס"ל כר' אפרים ועי' בישוי"ע ס"ק י"ד שהוכיח נמי מד' הרא"ש פ' בתרא דע"ז סי' פ"ח דס"ל כר' אפרים כו' והאריך בזה יעוש"ה. אך עי' בהרא"ש שם סי' ל"ו בפלפולא חריפתא שם אות מ' שהוכיח מד' הרא"ש שם דס"ל דלא כר' אפרים אלא כר"ת דס"ל דאף בשאר אי' נמי אמרי' חנ"נ ותמה על שב"י שלא הזכיר כלום מד' הרא"ש אלו וכ' עליו ואין ספק דאשתמיטתי' והישוי"ע הנ"ל לא ראה ד' הפלח"ר אלו שהרי לא הביאו:

סעיף י

ד על עדשים. עי' במקום שמואל סי' ל"ט מ"ש ליישב קושי' הנקוה"כ על הט"ז דיין דהוא חריף מבליע במאכל בזמן מועט וא"צ מעל"ע ולא דמי לסי' ק"ד ק"ה דש"ה דאיירי להפליט המאכל מש"ה צריך מעל"ע משא"כ כאן דאיירי להבליע והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף יב

ה בהג"ה ס' נגד יין כו'. עיין בחידושי רע"א שכ' דמקור הדין ברשב"א איתא דצריך ס' נגד הבשמים דלא ידעינן כמה יין בלעו ולדידן ג"כ אם ידעי' כמה הי' היין מ"מ הא קי"ל חנ"נ וראיתי בס' הזכרון ספ"ג כ' שצריך להגיה ברמ"א ס' נגד הבשמים עכ"ד. ועי' במראות הצובאות בסוף הס' שהק' על הרמ"א דהרשב"א שתלה הטעם דלא ידעי' כמה בלעו אזיל לטעמי' דס"ל כר' אפרים כו' דל"א חנ"נ בשאר אי' כ"א בבב"ח לכן אתי עלה מהא דלא ידעי' כמה בלעו אבל הרמ"א שהכריע בסי' צ"ב דאמרי' חנ"נ בכל אי' א"כ לעולם צריך ס' נגד כל התבלין וכ' דהי' אפשר ליישב ד' הרמ"א דאיירי כשהיין פוגם התבלין אלא שנו"ט לשבח בתבשיל דבכה"ג ל"א נ"נ כדלעיל סי' ק"ג בט"ז ס"ק י' ובש"ך כאן ס"ק כ"ח אבל סתימת לשונו לא משמע כן וכ' ע"כ לבי או' לי שטעות הדפוס הוא שנפל בכל ספרי הש"ע וצריך להגיה אם יש ס' נגד התבלין עכ"ד. והיינו כד' החידושי רע"א בשם ס' הזכרון הנ"ל ועי' במקמ"ח שהק' נמי קושי' הנ"ל וכ' ליישב דבאמת ג' חילוקים יש בדין זה כו' דאם היין נטל"פ בתבלין התבלין מותרין באכילה. אמנם אסור ליתן בקדירה היכא שהיין נו"ט לשבח בתבשיל והיכא שהיין נו"ט לשבח בתבלין התבלין אסורין באכילה ואסור ליתנם בקדירה אף שהתבלין נותן בהם טל"פ כיון שהתבלין בעצמם אסורין אסור ליתן לתוך תבשיל אף שפוגם בהם הטעם כדין כל נטל"פ דלכתחלה אסור אבל בדיעבד מותר כיון שהיין פגמו והיכא שהתבלין נפגם בטעם היין וגם נטל"פ בתבשיל מותרין לכתחלה לאוכלם ומותר ליתנם בקדירה אפי' לכתחלה כיון דהתבלין בעצמם מותרין הם וא"כ ד' הרמ"א נכונים דהא דכ' ס' נגד הבלוע היינו דמיירי באופן שהתבלין בעצמם לפגם מחמת טעם היין שבהם בקדירה עצמה כטל"ש ובזה סגי נגד יין הבלוע דהא התבלין לא נ"נ דהא התבלין בעצמם מותר לאוכלם רק שאסורים בקדירה כיון שהיין נותן בהם טל"ש אמנם ל"ש לומר חנ"נ כיון דהתבלין בעצמם מותרין וכמו שנ' מדיוק לשון רמ"א שכ' בסוף ואם היין שבהם הוי לפגם בתבשיל אפי' ס' א"צ מכלל דעד השתא מיירי שנטל"ש בתבשיל מ"מ הם נותנים טל"פ בתבלין. ולפ"ז א"צ נגד הבלוע כיון דלא נ"נ וא"ל דה"ל להרמ"א לכתוב דאם נטל"ש בתבלין דצריך ס' נגד כל התבלין דז"א דלדינא אין נפקותא מזה דאף דלא בעי' אלא נגד הבלוע מ"מ צריכין לשטר נגד כל התבלין דלא ידעי' כמה בלע רק בטעמא איכא נפקותא דהיכא דהתבלין נטל"ש ושוב נפל לקדירה צריכין ס' נגד כל התבלין מטעם חנ"נ והיכא דהתבלין נפגם רק בקדירה נטל"ש בזה צריכין ס' נגד כל התבלין מטעם דלא ידעי' כמה בלע ולא מטעם חנ"נ כיון דהתבלין לא נ"נ וכיון דאין נפקותא לדינא נקט הרמ"א יותר ס' נגד הבלוע דכולל אף שהתבלין נפגמים בעצמם מחמת היין רק בקדירה נותן בהם טל"ש והביא ד' המרהצו"ב הנ"ל שהרגיש במ"ש אלא דדחיקא לי' בלשון רמ"א וכ' דלפמ"ש בהצעת לשון רמ"א א"ש עכ"ד. ועי' בישוי"ע ס"ק כ' שכ' דיש כאן חילוקי דינים אם היין נטל"ש בבשמים ונתן הבשמים לתבשיל והיין נותן בו טל"פ אף שהבשמים בעצמם נטל"ש בתבשיל הזה מ"מ מותר התבשיל והטעם כ' הרשב"א משום דל"א חנ"נ רק בבב"ח א"כ אין הבשמים בעצמם אסורות רק טעם היין הנבלע בתוך הבשמים באים לאסור התבשיל וכיון דטעם היין פוגם בתבשיל התבשיל מותר. ולפ"ז לדידן דקי"ל חנ"נ בכל אי' הי' ראוי לומר דאף שאין היין נטל"ש בתבשיל כיון שהבשמים נטל"ש בתבשיל נאסר התבשיל מן הבשמים כיון שיכולין הבשמים לילך לשם ויתן טעם משובח אמנם ביין בבשמים שנאסר מן היין שלא ע"י בישול בזה ל"א חנ"נ כו'. א"כ אף לדידן ד' הרשב"א נכונים ונ' דבקדשים דקי"ל היתר מצטרף לאי' וכ' הרשב"א בחולין דגילתה התורה דגם חלק ההיתר נעשה אי' ונהפך ההיתר לאי' דאז נ"נ מה"ת א"כ ה"ה בזה דאם ההיתר נטל"ש והאי' שבתוכו נטל"פ בתבשיל השני אסור כיון דחלק ההיתר נעשה אי' עכ"ד ועי"ש עוד בישוי"ע מס"ק א' עד ס"ק ת' ובמקמ"ח מ"ש לבאר השיטות בענין קמא קמא בטל והאריכו הרבה בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה