יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות יין נסך · סימן קכג
סעיף א
א אסור בהנאה. עי' ברמב"ן פי"א מהל' מכ"א הל' א' שכ' וז"ל יין שנתנסך לע"ז אסבה"נ והשותה ממנו כ"ש לוקה מה"ת וכן האוכל כ"ש מתקרובות ע"ז מבשר או מפירות כו' כ"ש לוקה שנא' אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם עכ"ל. ובהל' ב' כ' וז"ל יין שנתנסך לה כזבח שקרב לה וכיון שאין זה משום ע"ז הוא אין לו שיעור שנא' בע"ז ולא ידבק בידך מאומה מן החרם עכ"ל והרמב"ן בס' המצות חולק עליו ועי' במקמ"ח ובמעין החכמה כו' ב' ד"ה ברוך ובמנחת חינוך מצוה קי"א אות א' ובמהר"ם שיק מצוה קי"ב ובס' נר מצוה על ס' המצות מצות ל"ת כ"ה ול"ת קנ"ד מ"ש בד' הרמב"ם והרמב"ן והאריכו בזה והנר מצוה שם הק' על הפלתי סי' ס"א שכ' לדעת הרמב"ם דס"ל דבתקרובות עכו"ם בעי כזית כו'. והא הרמב"ם הנ"ל כ' בהדיא דתקרובות עכו"ם לא בעי שיעור וחייב אף בכ"ש והאריך בזה וכבר קדמו בקושי' זו באור חדש בפסחים ע"ג א' ובבאר יצחק חאו"ח סי' י"ט ועי' בישוי"ע ס"ק ב' שהק' על התוס' בע"ז שכ' ליישב מה דקשה לר"ת דס"ל דסתם יינם בטל בס' מהך דעכבת יין דקא' הש"ס דאינו בטל והתם סתם יינם הוא ותי' דאתיא כר"י דס"ל בעלמא מב"מ אף באלף לא בטל והק' דהא מבואר בתולין צ"ט ב' דקא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא וכ' התוס' ד"ה שאני דבאי' דרבנן ס"ל לר"י ג"כ דמב"מ בטל וכיון דסתם יינם אינו רק גזירה דרבנן אף ר"י מודה דמב"מ בטל עכקוש"י וכ' ליישב והאריך בזה. ובאמת לק"מ די"ל דר"ת ס"ל דאף באי' דרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל והא דקא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כמ"ש הריטב"א שם ד"ה שאני וז"ל ויש רוצים ללמוד מכאן שלא אמר ר"י מב"מ במשהו אלא באי' של תורה ונ' דשאני הכא שהאי' בעצמו הוא גרוע שהוא זיעה בעלמא וכשם שהתירו במיא דביעי לפי שהוא ולא כלום והכי דייק לשנא וכשם שהקיל ר' יוסי לדונו בששה עשר ואע"פ שכל אי' של דבריהם בס' וכן עיקר עכ"ל וכן י"ל דס"ל לר"ח הנ"ל ועי' ברש"י חולין קט"ז ב' ד"ה בז' דס"ל נמי דאף באי' דרבנן ס"ל לר"י דמב"מ לא בטל ועכצ"ל לרש"י דהא דקא' הגמ' שאני ציר דזיעה בעלמא הוא כמ"ש הריטב"א וכן ס"ל לר"ת הנ"ל ולק"מ קושי' הישוי"ע הנ"ל ועי' בשעה"מ פי"א מהל' מכ"א הל' ג' מ"ש ע"ד הרמ"א בהג"ה והאריך בזה יעוש"ה
סעיף יא
ב בהג"ה יין צמוקים עי' ש"ך ס"ק כ"ג שהביא ראי' ממ"ש הרא"ש פ"ק דכתובות היכא שאין יין מצוי יקח הצמוקים וישרה אותם במים ויסחוט אותם ויברך עליו בורא פרי הגפן כו' ובאמת מבואר כן להדיא בב"ב צ"ג ב' דקא' הגמ' שם של מרתף ושל צמוקים בכולן לא יבא ואם הביא כשר וכיון דאם הביא כשר אנן מקדשין עליו לכתחלה וכמבואר בש"ס שם א"כ הרי מבואר דצמוקים חשוב יין גמור וברכתו בורא פרי הגפן וכן ראיתי במקמ"ח שתמה על הש"ך דאמאי לא הביא מד' הגמ' הנ"ל ועי' בס' דברי יוסף סי' תתמ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יד
ג החרצנים כו'. עי' ש"ך ס"ק כ"ו מה שהשיג על הב"י מד' הריב"ש סי' רצ"ה שכ' דבסתם יינם אפרן אסור כו' ומע"ז ס"ב ב' בחטין שקבל בשכר יי"נ דאפרן אסור ועי' בדגמ"ר מ"ש על הש"ך ועי' בישוי"ע ס"ק י' ובמקמ"ח מ"ש והאריכו בזה. ועי' בס' נחלי מים בקונטרס עין המים שם סי' ט' שהביא ד' התשב"ץ ת"ג סי' רצ"א דמבואר כד' הדגמ"ר והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יז
ד מאימתי. עי' בישוי"ע ס"ק י"ב שהביא ד' הראב"ד הובא בריטב"א ע"ז נ"ו ב' שכ' דר"י לא ס"ל דמב"מ לא בטל אלא לענין אי' אכילה ולא לענין הנאה כיון דחידוש הוא כו' ומ"ש עליו והאריך הרבה בזה יעוש"ה.