יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות חלה · סימן שכו
סעיף א
א בהג"ה באחת כרכום. עי' בישוי"ע שכ' דבחג המצות שהמנהג ליקח מן מצת מצוה ומן שאר המצות ומצרפים אותם לחלה דלאותן הנוהגים כדעת הרבה פוס' דלמצת מצוה אין יוצאין רק בחיטים שהם משומרים משעת קצירה ובשאר מצות שאינן מצוה לצאת בהם ידי חובתן אכיל מצה בלילות הראשונים אינם מקפידים שיהי' משומרים נ' ברור דאין מצטרפין העיסות כיון שמקפיד על תערובתן וגרע יותר מעיסה שאין בה כרכום שאינה מצטרפת מחמת שמקפיד עליהם שלא יתערבו דכ"ש בזה דחשיב קפידא כו' ומ"ש להקשות על הרמ"א והאריך בזה ליישב יעוש"ה:
סעיף ב
ב עיסה כו'. עי' ט"ז ס"ק ב' שהביא ד' המ"ב סי' א' שכ' דהמנהג בקצת מקומות שנחתום ישראל עושה עיסה גדולה ובאות הנשים ולוקחות ממנו כל אחת כדי שיעור חלה וכ"א נוטלות חלה מעיסה שלקחה מהנחתום דשפיר עבדי הכי דבדעת האדם תליא מילחא כו' והב"ח חולק ע"ז כו' והא כ' ליישב המנהג עפ"ד ד' הגמ' גיטין ל' א' גבי המלוה מעות את הכהן להיות מפריש כו' אם הוא באופן שזכרתי שיש נשים רגילין ליקח בכל ע"ש מזה הנחתום אבל לא באופן אחר עכ"ד והש"ך ס"ק ד' ס"ל כהב"ח והביא ד' המ"ב וכ' עליו שאין דבריו מוכרחים ובאמת ד' הט"ז מה שהביא ראי' מגיטין יש לדחות דשאני תרומות ומעשרות שאין לבעלים רק ט"ה שיכול ליתן לכל כהן שירצה והלכך במכירי כהונה שבודאי יתן לו ממילא שאר הכהנים מסחי דעתייהו והוי כאלו אתי לידי' וזה לא שייך הכא דהא אם יבואו נשים אחרות ויוסיפו על המקח בודאי ימכור להם נקרא עצי ברושים שכ' נמי כן לדחות ראי' הט"ז והאריך בזה יעוש"ה: