יד אליעזר חלק ב· רבי אליעזר ניצברג
הלכות בכור בהמה טהורה
סימן שו
סעיף א
א בין בח"ל. עי' במעין החכמה ז' א' ד"ה קנית ובמהר"ם שיק מצוה י"ח מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ב בהג"ה לכהנת. עי' ביאורי הגר"א ס"ק ה' שהק' על הרא"ש בסוף בכורות שכ' ואיתקש להדדי בכור אדם ובכור בהמה כו' דא"י היכן דבגמ' שם ד' א' אמרי' דלא איתקש אלא בכור אדם ובהמה טמאה עכקוש"י וכן הק' המשל"מ פ"א מהל' בכורות וכבר הקדימו בקושי' זו במעדני יו"ט שם אות א' וכ' ליישב דברישא דקרא נמי איתקש דכתיב כל פטר רחם לכל בשר אשר יקריבו לה' באדם ובבהמה יהי' לך וזה כולל בין בהמה טמאה בין בהמה טהורה כו' והאריך בזה. ועוד יש קרא אחרינא דהוקשו להדדי בפ' בא י"ג פ' י"ב והעברת כל פטר רחם לה' וכל פטר שגר בהמה אשר יהי' לך הזכרים לה' הרי דאיתקש בכור אדם לבכור בהמה טהורה ושפיר ד' הרא"ש ולק"מ קושי' הביאורי הגר"א והמשל"מ הנ"ל. וכעת ראיתי במעיה"ח צ"א א' שכ' דבלא"ה לק"מ דהרא"ש שם קאי על פטר חמור כו' אבל בכור בהמה טהורה א"צ לפנים דמקרא מלא הוא ובשרם יהי' לך כחזה התנופה ודרשי' אחד תם וא' בע"מ פשיטא דחזה ושוק של שלמים אינם נותנים לבת כהן הנשואה לישראל שהרי אפי' חוזרת לבית אבי' שאוכלת בתרומה אימעיט מקרא שאינה חוזרת לחזה ושוק כו' עכ"ד. ועי' במהר"ם שיק מצוה שצ"ג שכ' ע"ד המעיה"ח אלו דזה אינו מספיק דאכתי לפנוי' בת כהן מנ"ל דאינה ניתן ועכ"ח מכח היקש לאדם והביא קושי' החתם סופר חיו"ד סי' ש"א שהק' בכהנת הנשואה לישראל איך אפשר ליתן הא מיד זכה הבעל בפירות כו' אלא א"כ ניתן לה ע"מ שאין לבעלה רשות בה וכ' ליישב כיון דחז"ל תיקנו פרקונה תחת פירות א"כ הרי זיכו לה חליפי פירותי' זכות אחר וא"כ מה לי הן מה לי חילופיהן ולכך ס"ל לתוס' בחד תי' דרשאי ליתן לבעל הכהנות פדיון אלא דלא קי"ל כן עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' ר"ס מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סימן שח
סעיף א
א אסור בהנאה. עי' בטוב טו"ד מהדו"ק סימן רנ"ט שכתב בדין אם מכר הבכור תם שמת אם מכר לנכרי וקיבל דמים אם דמיו אסבה"נ והביא ד' הרע"ב פ"ד דבכורות מ"ו דכ' מכרוהו לנכרים בבכור לא נקט מכרוהו לנכרים דבמכירתם אסבה"נ והתיו"ט תמה עליו דאין לך דבר שתופס דמיו רק ע"ז ושביעית וכ' ליישב ד' הרע"ב והאריך בזה וכ' דלפ"ז יצא דין חדש שאם מת בכור תם או בע"מ כיון דמת אסבה"נ אם מכרו לנכרים אסבה"נ הדמים ואם קידש בהם אשה י"ל דא"מ ודוקא בבכור חי מקודשת דראוי לכהן כשיפול בו מום אבל בבכור מת אפי' מכרו וקידש בדמיו א"מ ולדעת התיו"ט מקודשת ודמיו מותרין והוי בזה פלוגתא והעיקר כדעת הרע"ב עכ"ד ועי' בישוי"ע מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סימן שיג
סעיף א
א להטיל מום. הנה דעת רש"י בע"ז י"ג ב' ד"ה בזמן דמטיל מום בזה"ז אינו אסור אלא מדרבנן וכן הוא דעת התוס' בכורות ל"ג ב' ד"ה בע"מ ובהרא"ש שם סי' ד' ובב"מ פ' השוכר את הפועלים סי' ו' דאינו אסור אלא מדרבנן ודעת הרמב"ם פ"א מהל' איסורי מזבח הל' ז' דגם בזה"ז אסור מדאורייתא אך דאינו לוקה וכן הוא דעת החינוך מצוה רפ"ז דאסור מדאורייתא ועי' ברא"ש בכורות שם סי' ו' שכ' וז"ל והרמב"ן ז"ל פ' כלישנא בתרא ולא ידענא טעמא מאי דבשל תורה הוא ואפשר דה"ט אע"ג דאי' הטלת מום הוי דאורייתא מה שאינו נאכל באותו מום הוי מדרבנן עכ"ל ועי' בט"ז ס"ק ו' שכ' דט"ס הוא בהרא"ש שכ' והרמב"ן וצ"ל והרמב"ם. ולכאורה קשה דהא הרא"ש בסי' ד' ובב"מ הנ"ל ס"ל דאינו אסור אלא מדרבנן וצ"ל דכונת הרא"ש להקשות לפ"ד הרמב"ם דס"ל דאסור מדאורייתא. וכן ראיתי בחוט המשולש סי' ד' בתשובת הגאון בעל מראות הצובאות שם שכ' נמי כן בכוונת הרא"ש ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' פ"ב שכ' בפשיטות דאינו אסור אלא מדרבנן ובאמת הא דעת הרמב"ם והחינוך דאסור מדאורייתא וכן השיג עליו בהגהות ר' ברוך פרענקיל ועי"ש עוד בחוט המשולש ובסי' ב' ובסי' ו' שם ובישוי"ע ובמהרי"ט אלגזי בכורות פ"ה אות מ"ב ובמעיה"ח ס"ד א' ובחתם סופר חיו"ד סי' ש"ו וסי' שי"ט ובתשובות בית אפרים חיו"ד סי' ע"ה ובאגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' י"ד ובגליא מסכת בקו"א סי' א' ב' ובנודע בשערים ח"א ביו"ד סי' י"ז ובמנ"ח שם אות ג' ובכתב סופר חיו"ד סי' קנ"ח וסי' קס"ב ובארץ צבי חיו"ד סי' נ"ב ובס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד מסי' י"ב עד סי' ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן שיד
סעיף ה
א אפי' אשה. עי' בחידושי רע"א שהביא בשם מהראנ"ח דא"נ במעיד מפי אחר דהוי תרתי לריעותא כו' ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ועי' בס' מלבושי יו"ט ח"ב ביו"ד סי' ט"ו מ"ש להסתפק אם עכו"ם מסלפ"ת נאמן בזה וכן קטן מסלפ"ת אי נאמן וצ"ע:
סעיף ו
ב לא הי' כו עי' בישוי"ע שהק' בהא דקא' הגמ' בכורות ל"ו לא הי' מוחזקין בו שהוא בכור ובא א' ואמר זה בכור ומומו עמו כו' נאמן ופריך מאי קמ"ל שהפה שאסר הוא הפה שהתיר תנינא האשה שאמרה א"א הייתי כו' נאמנת אמאי יהא נאמן לומר שהוא בכור ונפל בו המום תאלי' משום מגו דאי בעי אמר שאינו בכור כלל לדעת הסוברים לגרוע ל"מ אף למה שלא נגרע כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף ז
ג והעיד כו'. עי' ש"ך ס"ק ו' שהביא ד' הב"ח שכ' דהיכא דלא ידעי' דבכור זה ניתן לכהן זה בלא מום א"צ להביא עדים שיעידו על המום דנאמן במגו כו' והש"ך השיג עליו דלפ"מ דפ' לקמן דצריך שיאמר ישראל פ' דוקא א"כ אין כאן מגו דמסתפי שמא ישאל ויתבדה משא"כ הכא שאו' שמעצמו נפל אין כאן מי שיכחישנו עכ"ד. וסברא זו לענין מגו כ' הרשב"ם בב"ב מ"ה א' והרא"ש שם סי' מ"ו דמש"ה א"נ לומר פרעתיך ביני ובינך במגו דפרעתיך בפני פ' ופ' והלכו למדה"י כו' דמלתא דעבידא לאגלויי לא משקר אינש פן יעשה בדאי היום ולמחר כי הדרי עדים ממדה"י ויאמרו להד"מ עכ"ל. הרי להדיא שכ' דהיכא דמסתפי לא הוי מגו וכהש"ך ולהב"ח קשה מד' הרשב"ם והרא"ש ועי' בתומים בכללי מגו סי' ל"ז מ"ש בזה יעוש"ה. ועי' בישוי"ע ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' רס"ב מ"ש והאריכו בזה:
סימן שטו
סעיף א
א תקפו בהן. עי' בישוי"ע שכ' להסתפק בפה"ב אם תפס הכהן מאיש א' שחייב בפה"ב שווי ה' סלעים אי צריך להחזיר לו כשיאמר הישראל אין רצוני ליתן הה' סלעים לפדות את בנו כו' והביא ד' המח"א שכ' דצריך להחזיר הכהן הה' סלעים והק' עליו מקידושין ו' ב' אי קסבר מתנה עמלה"ח כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:
ב אין מוציאין עי' בישוי"ע בחו"מ סי' כ"ה ובעטרת חכמים בחידושיו לב"מ ו' ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' רס"ד מ"ש ליישב ד' הרמב"ם מקושי' הרשב"א סי' שי"א והאריכו בזה יעוש"ה:
סימן שטז
סעיף א
א תוך שנתה. עי' בישוי"ע שהק' דבאמת יש כאן חזקה שלא ילדה ושלא טינפה רק שיש כנגדו ח"מ מבלי להוציא מיד הבעלים אמנם יש כאן רוב ג"כ דרוב אינם מטנפים כו' רק דאין הולכין בממון אחה"ר ואמנם בהך דמשארסתני נאנסתי קי"ל כר"ג ור"א דהיא נאמנת כו' מ"מ כאן דיש רוב להוציא מהמוחזק למה לא יהי' מועיל הרוב בצירוף חזה"ג נגד חז"מ כמו דקא' הש"ס כתובות ט"ז א' כיון דרוב נשים בתולות נישאות כברי ושמא דמיא כו' אבל אנן דלא קי"ל כר"י למה בזה קי"ל כותי' וכ' ליישב והאריך בזה. ועי' בהיד החזקה סי' י"א מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בישיו"ע מ"ש ע"ד הרמ"א בסעי' ג' והאריך בזה:
סימן שיח
סעיף א
א זכר ונקבה. ולכאורה קשה לפ"מ שהק' התוס' חולין י"א ב' ד"ה לר"מ דאמאי לא נוקמא אחזקה שלא ילדה כבר ותי' דכנגד חזה"ג יש לנו חזקת חולין דכמו כשהי' במעי אמו קודם שיצא לאור העולם לא הי' קדוש דאין קדושה חלה במעי אמו ה"ה כעת שילדה אינה קדושה וא"כ נהי דגבי ס' אם כבר ילדה ל"ש להחשיבו לודאי שאינו קדוש בקדושת בכור משום חזקת חולין דיש לנו לסתור חזקה זו מכת חזה"ג שלא ילדה אבל בס' אם ילדה זכר תחלה או נקבה תתלה דבזה ל"ש חזה"ג כיון דילדה שניהם בשעה אחת אין לנו סיוע מחזה"ג איזה יצא ראשונה א"כ נימא דהזכר לא נתקדש בבכור דיצא אח"ז שנולדה הנקבה מטעם חזקת תולין וכן הק' בישוי"ע וכ' ליישב דאף דאיכא חזקה כיון דידוע דבפת הלידה אזיל חזקה זו דאם יהי' בכור לרחם יהי' קדוש אף דח"מ חזקת חולין יש כאן נגד חזה"ג מ"מ החמירו חז"ל באי' תורה כמ"ש לענין ס' טרפה דאף דאיכא חזקת היתר מ"מ כשהאי' וההיתר שוין ואין קרוב להתיר יותר מלאסור מחמירין מדרבנן כו' וכ' ליישב בזה הקושי' לדעת הפוס' דס"ל דבס"ס מוציאין ממון דקשה מבכורות י"ח ב' רחילות כו' וגם כ' ליישב נמי בזה ד' הגמ' בכורות י"ב א' כו' אי יכול לפדות פט"ח בבהמת שביעית כו' והאריך בזה יעוש"ה. ופי' בטוב טו"ד מהדו"ק סי' רס"ז מ"ש והאריך בזה:
סימן שכ
סעיף ו
א דבר שלב"ע. והוא מד' התוס' בכורות ג' ב' ד"ה דקא מפקע שכ' וז"ל עוד פר"ת רב מרי שהי' מקנה אוזן עובר לעכו"ם כוי דבר שלבל"ע אלא הי' מקנה בהמה לאזני עובר כמו דקל לפירותיו וטעה אינש ואמר אזני עובר הי' מקנה כמו פירות דקל ואתי לידי תקלה אבל כי מקנה אזני הבהמות שרי דלא אתי למטעי עכ"ל, ולכאורה קשה ע"ד התוס' אלו משבת קל"ה ב' דפריך בשלמא לר' חמא משכחת יליד בית נימול לא' כו' מקנת כסף נימול לא' כו' אלא לת"ק כו' יליד בית שנימול לא' היכי משכחת לה אמר בלוקח שפחה לעוברה ופריך הניחא למ"ר ק"פ לאו כקה"ג דמי אלא למ"ד כקה"ג דמי מאי איכא למימר ומשמע דלר' חמא ניחא אפי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי הא זה שפחה וזה עוברה לא משכחת דעובר ה"ל דבר שלב"ע עד דמזבין שפחה לעוברה ותקשי נמי לדידי' למ"ד ק"פ כקה"ג דמי וכן ראיתי במח"א הל' מוכר דשלב"ע סי' א' שהק' כן והוכיח מזה דמצי להקנות העובר בלא הקנאת אמו ולא חשיב דשלב"ע דלא כהתוס' והאריך בזה. ובאמת אין זה הוכתה דקושי' זו יש ליישב לפמ"ש המח"א גופי' שם סי' ג' דשכר פעולה היכא שהבטיח ליתן לו חפץ בשכרו הוי כנותן מעות על החפץ כו' ועי' בנתיבות סי' ר"ג ס"ק ז' ככ' נמי כן וכ' לחלק דהיכא דא"ל עשה עמי כפועל ויהי' חפץ זה שלך ודאי דחשיב כנתינת מעות על החפץ וחייב לקבל מי שפרע כשא"ר ליתן לו החפץ כו' אבל היכא שאמר עשה עמי כפועל ואתן לך חפץ זה בשכרך דאתן לאו קנין הוא הוי כאו' לו לוה לי מעות ואפרע לך בחפץ זה דיכול ליתן לו דמיו כו' עכ"ד. וא"כ י"ל דשפיר משכחת לה זה שפחה וזה עוברה שקנה העובר בשכר פעולה דשכירות קונה אף בדבר שלבל"ע וא"כ שפיר י"ל כד' התוס' הנ"ל דעובר הוי דשלבל"ע. וכן ראיתי בארץ צבי חיו"ד סי' נ"ד שכ' נמי ליישב כן קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' בקצה"ח סי' ר"ט ס"ק א' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הריב"ש שכתב דקודם מ"ת אף דשלבל"ע נמי נקנה כו' ועי' בהפלאה כתובות י"א א' ובחתם סופר חיו"ד סי' שי"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בעצ"ל מ"ש בכונת הג"א פ' הזהב לענין עובר להפקיע מבכורה כו' והאריך בזה ואכ"מ להאריך בזה ועי' בישוי"ע מ"ש ליישב קושי' הש"ך ס"ק ה' והאריך בזה יעוש"ה:
ב שיקבל פרוטה כו'. הנה דעת רש"י בבכורות ג' ב' ד"ה קנין ובחולין ל"ט ב' ד"ה ואי לא דעכו"ם לא קני אלא בכסף דס"ל דהל' כר"ל דישראל במשיכה ודרשי' לישראל במשיכה ולעכו"ם בכסף וכן הוא דעת הג"א פ' הזהב סי' ח' בשם או"ז דעכו"ם בכסף ודעת ר"ת הובא בתוס' בכורות י"ג ב' ד"ה ר"א ובב"מ מ"ח א' ד"ה נתנה דהל' כר"י דדבר תורה מעות קונות בישראל ודרשי' ישראל בכסף ולעכו"ם במשיכה וכן הוא דעת הרא"ש פ"ב דבכורות שם ובפ' הזהב סי' ח' והרמב"ן בבכורות שם דהל' כר"י דישראל בכסף ועכו"ם במשיכה וכ' דכן הוא דעת בה"ג ורב האי גאון בס' המקח דמשיכה בעכו"ם קונה וכן מפורש בבה"ג הל' בכורות סי' ע"ג קל"ט ד' שכ' ח"ל ישראל שנתן מעות לגוי על בהמתו ולא משכה וילדה ברשות גוי פטורה מן הבכורה עכ"ל הרי להדיא דס"ל כדעת ר"ת. אך קשה מהא דאיתא בבה"ג הל' הלואה סי' מ"ט ק"ט ד' וז"ל דתנן ושאין להם אחריות אין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד עמיתך דבר הנקנה מיד ליד עכ"ל ומדהביא הך קרא דאו קנה מיד עמיתך ש"מ דס"ל דהל' כר"ל דמשיכה מפורשת מה"ת דהא אמרי' בקידושין כ"ו א' מנלן כו' דאין נקנין אלא במשיכה דכתיב או קנה מיד אמיתך דבר הנקנה מיד ליד ולר"י דאמר דבר תורה מעות קונות מאי איכא למימר תנא תקנתא דרבנן קתני וא"כ אי ס"ל דהל' כר"י איך מביא מקרא א"ו מוכח דס"ל דהל' כר"ל וא"כ קשה איך כ' בהל' בכורות הנ"ל דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות והא לר"ל הוא בהיפך לעמיתך במשיכה ולעכו"ם בכסף וכן ראיתי במהרי"ט אלגזי בבכורות שם אות י"ז שהק' כן על הבה"ג והניח בצ"ע וצ"ל דבה"ג מחלק בין ישראל מעכו"ם לבין עכו"ם מישראל דישראל מעכו"ם בעי משיכה כמו ישראל מישראל ובעכו"ם מישראל קונה בכסף וכן ראיתי בכתב סופר חיו"ד סי' קנ"ג שכ' נמי כן ליישב ד' הבה"ג והאריך בזה. אבל באמת זה דוחק דאין חילוק בין ישראל מעכו"ם לבין עכו"ם מישראל וכמ"ש הט"ז ס"ק ח' והש"ך ס"ק ח' בשם תשובת רמ"א סי' פ"ז וכ"כ הש"ך בחו"מ סי' קצ"ד ס"ק ד' דאין חילוק והשיג על הסמ"ע שם ס"ק ט"ז ועי' בט"ז לעיל סי' קל"ב ס"ק ח' וד' הבה"ג צ"ע ועי' בריטב"א ע"ז ע"א א' ד"ה תדע שהביא משם הרמב"ן שכ' דהא דאמר אמימר שם משיכה בעכו"ם קונה אף משיכה קא' וה"ה לכסף וכ"כ הרשב"א בתוה"ב הארוך בית ה' שער ב' בשם הרמב"ן דאמימר לאי משיכה דוקא קא' אלא אף משיכה קא' וה"ה למעות עכ"ד. והובא דבריו לעיל בב"י סי' קל"ב. ובאמת הא הרמב"ן בכאיות הנ"ל ס"ל דמשיכה בעכו"ם קונה ולכאורה ד' הרמב"ן סתרי אהדדי ומפ"ז כ' המהרש"ך ח"ב סי' קט"ז דגרסי' בד' התוה"ב הרמב"ם ולא הרמב"ן אבל באמת א"צ לזה דשפיר גריס הרמב"ן בד' התוה"ב ואפי"ה א"ש ולא תקשי ד' הרמב"ן אהדדי דמ"ש התוה"ב והריטב"א בשם הרמב"ן היינו דס"ל בפי' הסוגיא דע"ז מתפרש הכי דהסוגיא דהתם ס"ל דאפי' לר"י דרשי' הכי לעמיתך בכסף לחוד ולעכו"ם בין בכסף ובין במשיכה אבל הסוגיא דבכורות לא ס"ל הכי אלא אדרבה אמרי' מה עמיתך באחת אף עכו"ם באחת וא"כ ע"כ לר"י דקי"ל כותי' אין קנין עכו"ם אלא במשיכה וס"ל להרמב"ן דכסוגיא דבכורות קי"ל ומש"ה פ' הרמב"ן בבכורות הנ"ל דעכו"ם במשיכה ולא בכסף ולא סתרי כלל ד' הרמב"ן אהדדי וכ"כ המ"מ פ"א מהל' זכי' הל' י"ד דדעת הרמב"ן דעכו"ם במשיכה ולא בכסף וכמ"ש בבכורות וכ"כ במהרי"ט אלגזי שם דלא סתרי כלל ד' הרמב"ן אהדדי וכן ראיתי בנחלת שבעה סי' ל"א שכ' נמי דדעת הרמב"ן כר"ת וכמ"ש בהל' בכורות והשיג על מהרש"ך שם סי' ל' שכ' דעכו"ם קונה או בכסף או במשיכה והאריך בזה וכן הוא דעת הרשב"א בחולין ל"ט ב' גבי הא דקא' חזי' אי אינש אלמא הוא כו' כתב וז"ל ומסתבר לי דהא אתיא כאמימר דאמר בשלהי ע"ז דמעות אינן קונות וקי"ל כותי' הלכך לאו גברא אלמא הוא הא לא קנה ואינו שותף בה דא"ל רישך והר ומיהו בגברא אלמא כו' אסור מדרבנן קא' עכ"ל הרי דס"ל דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות וכדעת הר"ת והרמב"ן והרא"ש הנ"ל וכ"כ במהרי"ט אלגזי שם שכן הוא דעת הרשב"א מהא דחולין וכ' דזה היפך ממ"ש הריב"ע בתשובת מהרש"ך שם דהרשב"א ס"ל כהרמב"ם כו' וכ"כ הכנה"ג בחו"מ סי' קצ"ד בהגהות הטור אות י"ג דהא הכא מפורש דדעתו כר"ת דדוקא משיכה קונה ולא מעות עכ"ד. אך ראיתי בב"י לעיל סי' קל"ב שכ' דדעת הרשב"א דעכו"ם קונה או בכסף או במשיכה ממה שהביא בתוה"ב הנ"ל ד' הרמב"ן משמע שתופס ד' הרמב"ן עיקר וכן ס"ל למהרש"ק בנת"ש סי' ל' בדעת הרשב"א כהב"י והיינו כמהרש"ק והכנה"ג הנ"ל ולפ"ד. סתרי דברי הרשב"א אהדדי מהא דחולין הנ"ל וצ"ל דהרשב"א הביא ד' הרמב"ן דרק דפי' הסוגיא דע"ז מתפרש הכי דס"ל דאפי' לר"י דרשי' הכי לעמיתך בכסף לחוד ולעכו"ם בין בכסף ובין במשיכה אבל הסוגיא דבכורות ס"ל לר"י דלעמיתך בחדא בכסף לעכו"ם נמי בחדא במשיכה דוקא ולא בכסף וס"ל להרשב"א דהעיקר כהסוגיא דבכורות ומש"ה פ' בהא דחולין דעכו"ם במשיכה ולא בכסף וכ"כ לעיל בד' הרמב"ן דס"ל דהעיקר כהסוגיא דבכורות וכן הוא נמי להרשב"א והיינו דלא כהב"י ומהרש"ך ומהרש"ק והכנה"ג בדעת הרשב"א אלא כמהרי"ט אלגזי בדעת הרשב"א וכדמוכח מד' הרשב"א חולין דס"ל כדעת ר"ת ועי' במעדני יו"ט פ"ק דבכורות אות ק' ובדברי חמודות פ"ב אות ג' שהק' ד' הרא"ש אהדדי דבפ"ב פ' דמשיכה קונה בעכו"ם ולא כסף וכדעת ר"ת ובפ"ק משכת תקנתא למיעבד תרווייהו לצאת מידי ספי' דדינא דדלמא כותי בכסף קונה ולא במשיכה כו' עכקוש"י. ובאמת כונת הרא"ש רק כדי לצאת ידי שניהם אף לדעת רש"י צריך העכו"ם למשוך הבהמה כו' וגם שיתן דמים וכן הוא הלשון בטור כאן אבל להל' ס"ל להרא"ש כדעת ר"ת דמשיכה קונה בעכו"ם ולא מעות וכמ"ש פ"ב דבכורות ופ' הזהב הנ"ל ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"א ועי' במרדכי ב"מ סי' ש"ב ובע"ז סי' תת"נ משמע נמי דס"ל כדעת ר"ת ודעת הרמב"ם פ"א מהל' זכי' הל' י"ד דעכו"ם קונה בין במשיכה לחוד ובין בכסף לחוד שכתב וז"ל עכו"ם שמכר מטלטלין לישראל או קנה מטלטלין מישראל קונה במשיכה ומקנה במשיכה או בדמים עכ"ל וכ' הכ"מ שם וז"ל דס"ל להרמב"ם דכי אמרי' התם בע"ז ע"א א' משיכה קונה אף משיכה קא' וה"ה למעות כו' ולא קי"ל כי האי סוגיא דאמרי' בבכורות י"ג א' מה עמיתך בחדא אף עכו"ם בחדא אלא עכו"ם בין במשיכה בין בכסף כו' עכ"ל. וכן הוא דעת רבינו חיים הובא בתוס' ב"מ שם דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף וכדעת הרמב"ם וכן משמע נמי דעת התוס' בע"ז ע"א א' ד"ה שקילו כהרמב"ם והר' חיים דעכו"ם תונה בין במשיכה ובין בכסף ועי' בלח"מ שם שהק' על הרמב"ם דבפ"ז מהל' ע"ז כ' הלוקח גרוטאות כו' אם נתן מעות יחזירם עכו"ם ואם משך ולא נתן מעות אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה דכיון שהוא סובר דקונה משיכה או מעות היכי קא' אע"פ שמשיכה בעכו"ם קונה דמשמע דמעות אינם קונות מדלא קא' אע"פ שמעות עכו"ם קונות אלא גבי משיכה עכקוש"י והניח בצ"ע. ובאמת לק"מ וכמ"ש בחתם סופר ח"ו בחידושיו לע"ז שם דהא הוי מקח טעות ואפי' בעיבוד תרווייהו כסף ומשיכה מעיקר הדין יחזיר רק משום דמחזי ע"כ ברישא דמעות לחוד ואין ישראל רגיל לקנות במעות לעולם דהא עקרו חז"ל קנין כסף א"כ פשיטא דליכא שום מחזי משא"כ במשיכה דרגיל ישראל לקנוח ה"א דאסור משום דמחזי קמ"ל דכ"ע ידעי' דהוי מק"ט אך באיכא תרווייהו מחזי כמוכר ע"ז שלו לגוי עכ"ד. ועי' בשאילות שמואל סי' פ"ו ובס' מנחת הבקר ב"מ מ"ח א' מ"ש ליישב קושי' הלח"מ והאריכו בזה. ועי"ש עור בחתם סופר שהביא ד' תשובת המיוחסת להרמב"ן סי' רכ"ה דס"ל נמי כהרמב"ם דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף והאריך בזה. וכ"כ בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ח ולפ"ד סתרי ד' הרשב"א אהדדי מהא דחולין הנ"ל דהא תשובה המיוחסת דהרשב"א היא וסתרי דבריו אהדדי וכן משמע נמי דעת הרי"ף בפ' הזהב מ"ז ב' כהרמב"ם הנ"ל שכ' דה"ט דר"י משום דיליף מק"ו אם גופו קונה ממונו לכ"ש וא"כ מוכח דעכו"ם נמי קונה בכסף דאל"כ נימא עכו"ם יוכיח דקונה ישראל בכסף דכתיב ומכסף מקנתו וממונו לא קנה אלא במשיכה א"ו מוכח דס"ל להרי"ף כהרמב"ם דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף ועי' בנ"י שם ובפ"י שם ובמנחת הבקר שם מ"ש בזה וכן ראיתי בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ב ובכתב סופר חיו"ד סי' קמ"ג שכ' נמי שכן הוא דפת הרי"ף והאריכו בזה. ועי' ברבינו ירוחם במשרים נתיב כ"ב שכ' וז"ל לשון הרמב"ם הגוי אינו קונה בחזקה כו' ואינו מקנה אלא בשטר אבל במטלטלין קונה ומקנה במשיכה או בדמים כו' ואח"כ כ' משיכה בגוי קונה אם משך הישראל אפי' נתן מעות עד שימשוך כו' וקי"ל כר"י דדבר פורה מעות קונות ולעכו"ם צריך דבד אחר וזה משיכה כו' ואח"כ כ' לשון הרמב"ם הל' למעשה מתוך שאנו מסופקים אם כר"ל דאמר משיכה מפורשת כו' וא"כ לגוי בכסף תו הל' כר"י כו' וא"כ לגוי במשיכה דלעולם לישראל בדבר אחד ולגוי בדבר אחד כו' עכ"ל. ולכאורה דבריו תמוהים דמתחלה הביא ד' הרמב"ם והרמב"ם ס"ל בפ"א מהל' זכי' דעכו"ם קונה בין בכסף ובין במשיכה ואח"כ כ' משיכה בעכו"ם קונה כו' וזהו דעת ר"ת והרא"ש הנ"ל והוי דברים הסותרים זא"ז ול"ל דח"ש הר' ירוחם משיכה בעכו"ם קונה אף חשיכה קא' וכמ"ש המ"מ הנ"ל לדעת הרמב"ם דז"א שהרי הרי"ו מסיים אפי' נתן מעות עד שימשוך דמשמע משיכה דוקא ועוד שהראי' שהביא אח"כ וקי"ל כר"י כו' ולעכו"ם צריך דבר אחר וזהו משיכה משמע משיכה דוקא קונה וכמ"ש הרא"ש והרמב"ן בבכורות שם ועוד קשה מ"ש אח"כ לשון הרמב"ם הל' למעשה מתוך שאנו מסופקים אם כר"ל כו' או הל' כר"י כו' דלעולם לישראל בדבר א' ולגוי בדבר אחד כו' וזהו סותר מ"ש לעיל בשם הרמב"ם דס"ל דעכו"ם קונה בין במשיכה ובין בכסף וצ"ל דמ"ש הרי"ו לשון הרמב"ם הל' למעשה כו' הוא ט"ס וצ"ל לשון הרמב"ן כו' דדעת הרמב"ן כן בבכורות הנ"ל דמשיכה בעכו"ם קונה ולא כסף וא"כ ניחא ד' הרי"ו דמתחלה העתיק ד' הרמב"ם כו' ואח"כ כ' משיכה בעכו"ם קונה כו' ואח"כ הביא לשון הרמב"ן כו' וס"ל כן להל' כהרמב"ן דדוקא משיכה קונה בעכו"ם ולא כסף והיינו כדעת ר"ת והרא"ש ולא כדעת הרמב"ם הנ"ל וגם מוכח מד רי"ו דס"ל בדעת הרמב"ן דס"ל כדעת ר"ח וכמ"ש בבכורות הנ"ל וכמ"ש ולא כתוה"ב והריטב"א בע"ז בדעת הרמב"ן דס"ל כהרמב"ם וכן ראיתי בשער אפרים סי' ע"ט שכ' נמי כן בכונת רי"ו דס"ל כדעת ר"ת והאריך בזה יעוש"ה. וא"כ דוב הפוס' ס"ל כדעת ר"ת הנ"ל דדוקא משיכה קונה בעכו"ם ולא כסף היינו הרמב"ן והרא"ש והרשב"א בחולין והמרדכי והרי"ו הנ"ל וראיתי במ"ב סי' ליה שכ' דרוב המחברים הסכימו לדעת רש"י הנ"ל דעכו"ם קונה דוקא בכסף ולא במשיכה וכ"פ העור בחו"מ סי' קצ"ד כו' והאריך בזה, וכן הוא דעת מהרש"ק בנח"ש סי' ל' שם כהמ"ב והאריך בזה. וכן הוא נמי דעת הפ"מ ח"ב סי' נ"ב כהמ"ב ובאמת דבריהם תמוהים דאדרבה רוב המחברים פ' כדעת ר"ת דדוקא משיכה קונה בעכו"ם ולא כסף וכמ"ש וכן הק' בשער אפרים שם ובתשובות רע"א סי' ל"ז ובמחה"ש סי' תמ"ח ס"ק ד' על המ"ב והביא השער אפרים שם דכ"כ בתשובת הר"מ מינץ סי' ה' דרוב הפוס' ס"ל כדעת ר"ת הנ"ל. ועוד הק' עליו במ"ש דהטור בתו"מ סי' קצ"ד פ' כרש"י דלפ"ד סתרי ד' הטור אהדרי דהא פ' בסי' קצ"ח שם כר"י כו' וא"כ מוכח דעכו"ם במשיכה ועוד הק' עליו מד' הטור ביו"ד סי' קל"ב שכ' וז"ל בד"א שהגוי נותן המעות קודם שנתן הישראל היין אבל אם הגוי לוקח ואח"כ נותן המעות כיון שאחר שקנה הגוי היין במשיכה נותן הדמים לא הוי י"נ עכ"ל. א"כ מוכח מזה דגוי קונה במשיכה וכ' דמ"ש הטור סי' קצ"ד אבל במטלטלין קונה בנתינת המעות לא שבא להורות שפ' כרש"י כו' אלא שבא להורות שא"צ שטר כמו שצריך בקנין קרקע בגוי כו' ומעות אינו קונות לאפוקי במטלטלין קונות בנתינת המעות אליבא דמ"ד דהמעות קונות בגוי וה"ה אליבא דר"ת שפ' הרא"ש כותי' דמשיכה קונה אז קונה במטלטלין בגוי במשיכה שיותר טוב מנתינת המעות שהטעם שאז סמכא דעתי' דישראל בלקיחת המטלטלין משא"כ בקרקע שלא סמכא דעתי' ולכן צריך שטר כו' והאריך הרבה בד' הטור ומסיק דדעת הטור כדעת ר"ח דמשיכה דוקא קונה בעכו"ם ולא כסף וכן הוא דעת הגאון רע"א שם ובנח"ש שם סי' ל"א ולא כדעת המ"ב בדעת הטור דס"ל כדעת רש"י ועי' בח"י סי' תמ"ח ס"ק י"ד שהשיג נמי על המ"ב והאריך בזה ועי"ש עוד בתשובת רע"א מ"ש ע"ד המחבר ביו"ד סי' קל"ב והאריך בזה. ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' נ"ו מ"ש ע"ד הגאון רע"א והאריך בזה, ועי' בחתם סופר סי' שי"ח מ"ש והאריך בזה:
והנה הטור אמר שהביא מחלוקת רש"י ור"ת הנ"ל כ' וז"ל הלכך לצאת ידי שניהם צריך שיתן העכו"ם מעות וגם משיכה לרשותו והמחוור שבכולם שיקבל פרוטה מהעכו"ם ומקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו האוזן עכ"ל, והוא מד' הרא"ש בריש בכורות סי' ב' הובא בב"י וכן הוא בתוס' ע"ז שם ד"ם ר"א שכ' וז"ל והרוצה לחוש לד' רש"י ור"ת המקנה בהמה לעכו"ם לפוטרה מן הבכורה צריך שיתן העכו"ם וגם משיכה בעכו"ם בסימטא או לרשותו של עכו"ם שהוא שלו ואם אין לו רשות לעכו"ם מקנה לו הישראל חדר בביתו והעכו"ם ינעול ויפתח דבהכי קני לו לרשות כדאמר בגיטין ע"ז ותיחוד ותפתח ואח"כ ימשוך העכו"ם הבהמה לאותו חדר עכ"ל וכן פ' המחבר דהקנין יהי' שיקבל פרוטה מהעכו"ם ומקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו מלק באם והוא מד' הרא"ש והטור והרמ"א כ' או שיקבל מעות מן העכו"ם וימשוך הבהמה לרשותו או לסיטמא דאז משיכה קונה לו עם המעות והוא נמי מד' הטור והרא"ש והתוס' לדעת רש"י ור"ת הנ"ל. והנה המהרש"ק בנח"ש סי' ל' הביא ד' התוס' והרא"ש והטור וכ' דכן אנו נוהגין לענין מכירת חמץ שמקנין לו בכסף ובשטר החדר מה שבתוכו החמץ והמקום קונה לו החמץ כו' והק' ע"ז דהא דחצר קונה הבהמה או הוא מדין שליחות דאי מדין יד הי' צריך הכותי להיות עומד בסמוכין לו דמה יד בסמוכה כו' וא"כ כיון דמדין שליחות קנוי החצר ואנן קי"ל דאין שליחות לעכו"ם כו' וא"כ תקנה זו לא ידענא דמנ"ל לומר דחצירו של עכו"ם קונה לו ודוחק לומר דעכו"ם לעכו"ם יש שליחות כו'. ומצאתי ברבינו ירוחם חאו"ח נתיב כ' ח"ב שכ' וז"ל ולצאת ידי שניהם יקבל מהעכו"ם מעות בשביל אוזן הבהמה פרוטה וימשוך הבהמה או יקנה להכותי המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אגביו אוזן הבהמה עם העובר עכ"ל כו' דלכולהו אית להו פרכא ולדידי' לית לי' פרכא כלל דמבואר שלא מדין חצר קני לי' אלא מתורת מטלטלין אג"ק כו', וגם במכירת חמץ יש לנו להזהר למכור להעכו"ם החדר שהחמץ בתוכו וליקח פרוטה ואקני חדר וחמץ אגבי' ולא שנותנו בתורת חצר וכ' דקלסו רבותיו את דבריו. ובאמת י"ל דאין כונת הרא"ש הנ"ל הוא מטעם חצר אלא כונתו הוא מטעם משיכה ומ"ש הרא"ש ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם ויקנה לו אוזן הבהמה כונתו שיקנה במשיכה שימשוך הבהמה לאותו המקום שקנה העכו"ם וכן י"ל דזהו נמי כונת הטור שכ' והמקום יקנה האוזן היינו ע"י משיכה שימשוך האוזן לאותו המקום וכן מבואר להדיא בתוס' ע"ז הנ"ל שכ' וז"ל ואם אין לו רשות לעכו"ם מקנה לו הישראל חדר בביתו והעכו"ם ינעול כו' ואח"כ ימשוך העכו"ם הבהמה לאותו חדר עכ"ל. הרי שכ' להדיא שהקנין הוא ע"י משיכה שימשוך הבהמה לאותו חדר וכן הוא נמי כונת הרא"ש והטור מטעם משיכה וכן ראיתי בקצה"ח סי' קצ"ד ס"ק ג' שכ' נמי כן דזהו כונת הרא"ש והטור והשיג על מהרש"ק הנ"ל אבל באמת א"א לומר כן בכונת הטור הנ"ל שהרי כ' בקיצור פסקי הרא"ש בבכורות שם סי' ב' וז"ל מקבל פרוטה מן העכו"ם ויקנה לו המקום שהבהמה עומד לשם ויקנה לו אגבן אוזן הפרה עכ"ל. הרי שכ' דמטעם אגב הוא קונה ולא מטעם משיכה והיינו דלא כהקצה"ח בכונת הטור ומסתמא כן הוא נמי כונת הרא"ש הנ"ל לפ"ד הקיצור פסקי הרא"ש אך מד' התוס' הנ"ל מבואר כהקצה"ח ומהרש"ק לא ראה ד' הק"פ הרא"ש שכ' נמי כד' רי"ו הנ"ל שיקנה לו אגבן אוזן הפרה והיינו מטעם חגב ומד' הק"פ הרא"ש מוכח דכונת הרא"ש והטור הוא מטעם אגב ולא מטעם חצר ולא כהמרש"ק בכונת הטור והרא"ש ועי' בהגהות אמרי ברוך שכ' נמי דכונת הרא"ש והטור הוא מטעם חצר ולא מטעם אגב. וכ"כ בספרו עטרת חכמים חחו"מ סי' י"ד ט"ו והיינו כמהרש"ק ומ"ש בהגהות אמ"ב דמהרש"ק ס"ל דכונת הרא"ש והטור הוא מטעם אגב הוא ט"ס דאדרבה דעת מהרש"ק דכונת הרא"ש והטור הוא מטעם חצר ולא מטעם אגב וכמבואר להדיא בדבריו הנ"ל. ועי' במהרי"ט אלגזי שם שכ' נמי דכונת הרא"ש והטור הוא מטעם חצר ולא מטעם אגב וכהמרש"ק הנ"ל וגם הם המהרי"ט אלגזי והאמ"ב לא ראו ד' הק"פ הרא"ש דמבואר להדיא דהוא מטעם אגב ולא מטעם חצר וכעת ראיתי בעט"ח שם סי' י"ד שהביא ד' הק"פ הרא"ש וכ' דכונתו הוא מטעם חצר ולא מטעם אגב כו' והאריך בזה. אבל באמת פשט ד' הק"פ הנ"ל משמע דהוא מטעם אגב ולא מטעם חצר וכמ"ש ועי' בט"ז ס"ק ז' שכ' דהטור כ' שהדרך הראשון דהיינו שיקנה לו המקום הוא יותר מובחר ונ' טעמו לפי שקנין אגב הוא עדיף ממשיכה כו' עכ"ד. הרי שכ' דכונת הרא"ש והטור הוא מטעם אגב וכדמוכח מד' הק"פ הרא"ש ולא כהמרש"ק בכונת הרא"ש והטור דהוא מטעם חצר וגם לא כהקצה"ח הנ"ל בכונת הרא"ש והטור דהוא מטעם משיכה אלא דהוא מטעם אגב וכמ"ש ועי' בעט"ח שם שכ' דכונת הט"ז נמי הוא מטעם חצר ולא מטעם אגב. ובאמת פשט ד' הט"ו משמע דהוא אגב ולא מטעם חצר וכמ"ש ומוכח מד' הק"פ הרא"ש והט"ז דפי' מטעם אגב ולא מטעם חצר דס"ל דאין חצר קונה בעכו"ם דחצר קני מטעם שליחות ואין שליחות לעכו"ם וכמהרש"ק הנ"ל וכן משמע מד' התוס' בע"ז שכ' דעכו"ם ימשוך הבהמה לאותו חדר משמע דבלא משך לא קני מטעם חצר דאין חצר קונה בעכו"ם משום דאין שליחות לעכו"ם והיינו כמהרש"ק וכ"כ בגליון מהרש"א דכן משמע מד' התוס' ועי' עוד בקצה"ח שהק' על מהרש"ק הנ"ל שכ' דלכולהו איכא פרכא ולד' רי"ו לית לי' פרכא דגם בתורת אגב יש לגמגם לפמ"ש התוס' והרא"ש בב"ק י"ב א' דקנין אגב אינו אלא מדרבנן כו' ולפמ"ש רי"ו כו' דאם קידש אשה עי' מעמ"ש כו' לא הוי קידושי תורה וא"כ בקדושת בכור דהוא אי' תורה לא פקע ע"י קנין דרבנן ואפי' לפמ"ש הב"י באה"ע סי' כ"ח דכיון שתיקנו חכמים שיהי' קונה ה"ל קידושי תורה אכתי יש לחוש לדעת הע"ש והסמ"ע סי' ס"ו ס"ק א' שכ' דלמ"ד מכירת שטרות דרבנן עכו"ם אינו קונה בתקנתם דרבנן כו' וא"כ בקנין אגב דאינו אלא דרבנן אפשר דעכו"ם אינו קונה עכקוש"י וכן הק' במהרי"ט אלגזי שם וכ' מכח זה דע"כ צ"ל דמדין חצר קא' ומ"ש רי"ו וקונה לו אגביו לאו דוקא לשנא דאגב דמצינו לשון אגב שאינו קנין אגב כו' והכונה דאגב דקונה העכו"ם המקום קונה הבהמה מדין חצר כו' עכ"ד. ובאמת פשט ד' רי"ו משמע שהוא מטעם אגב ולא מטעם חצר וכמ"ש מהרש"ק וקושי' המהרי"ט אלגזי והקצה"ח על הרי"ו לק"מ וכמ"ש ליישב בספרי דמשק אליעזר סי' קכ"ג ס"ק ב' די"ל דס"ל להרי"ו דקנין אגב דאורייתא וכן ס"ל להתוס' בקידושין ה' א' ד"ה שכן והריטב"א שם כ"ו ב' דקנין אגב דאורייתא ועי' בקצה"ח סי' ר"ב ס"ק ה' שכ' דגם דעת רש"י כן בר"פ הזורק דקנין אגב דאורייתא וכן ס"ל להרמב"ן דקנין אגב דאורייתא הובא בשימקו"ב ב"מ מ"ז ב' ועי' בנ"י בר"פ הגוזל עצים שכ' וז"ל וכן בדינא דאגב דאפשר דהוי דין תורה דבקידושין מפיק לה מדכתיב ויתן להם אביהם כו' עכ"ל משמע נמי דס"ל דקנין אגב דאורייתא וא"כ י"ל דגם רי"ו ס"ל כן ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות א' סי' ל"ב ענין אגב שהביא הוא עצמו ד' הפוס' הנ"ל דס"ל דקנין אגב דאורייתא והאריך בזה ולק"מ קושי' המהרי"ט אלגזי והקצה"ח הנ"ל ושפיר ד' הרי"ו ומד' רי"ו והק"פ הרא"ש הנ"ל מבואר להדיא דיש קנין אגב בעכו"ם ודלא כהתומים סי' קכ"ג ס"ק י"ב שכ' דאין קנין אגב בעכו"ם, וכן ראיתי בקצה"ח שם ס"ק ו' שהשיג נמי על התומים מד' רי"ו הנ"ל אך לא הביא ד' הק"פ הרא"ש שכ' נמי כהרי"ו ועי' בספרי דמשק אליעזר שם מ"ש והארכתי בזה. והבאותי שם ד' הרמב"ן במלחמות בפסחים ל"א ב' וד' השה"ג שהובא דבריו במג"א סי' תמ"א ס"ק א' שס"ל דיש קנין אגב בעכו"ם יעוש"ה. ועי' בלב"ש בח"ד סי' קי"ג שפ' דיש קנין אגב בעכו"ם והיינו דלא כהתומים אלא כהפוס' הנ"ל ועי"ש עוד בעט"ח ובנשמת אדם הל' מכירת חמץ סי' ה' מ"ש והאריכו בזה. ומ"ש הקצה"ח והמהרי"ט אלגזי הנ"ל דאי קנין אגב דרבנן אינו מועיל להפקיע אי' תורה כו' עי' בנש"א שם ובמקו"ח סי' תמ"ח ס"ק ה' מ"ש בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה. ועי"ש עוד בתומים שכ' דאין קנין חצר בעכו"ם דהא ר"ל אמר כו' דקטנה אין לה חצר דחצר משום שליחות אתרבאי וקטנה אין לה שליחות וא"כ ה"ה לעכו"ם דל"ל שליחות ואין חצר וא"כ במה יקנה עכ"ד. והיינו כד' מהרש"ק והקצה"ח והמהרי"ט אלגזי שם כ' דיש קנין חצר לעכו"ם ומיישבים קושי' מהרש"ק הנ"ל ומביאים ראי' מע"ז ע"א ב' ותקני לי' כליו וכליו קני מטעם חצר כו' א"כ מוכח דיש חצר לעכו"ם כו' והאריכו בזה וכ"כ המקו"ח שם דבחצר המשתמרת יש קנין חצר לעכו"ם והביא ראי' מד' הגמ' בע"ז והאריך בזה וכ"כ במגן האלף שם ס"ק ה' דיש קנין תצר לעכו"ם והאריך בזה ועי' בטור האבן סי י"ח שכ' נמי להוכיח דיש קנין חצר לעכו"ם מד' הגמ' הנ"ל ואח"כ דחה זה וכ' די"ל דמיירי בעומדת בצד כליו דאז הוי מטעם יד כו' וכ"כ בס' בגדי ישע חאו"ח סי' ב' אות ז' לדחות כן דברי המקו"ח והאריך בזה. ובאמת הקצה"ח שם כ' דל"ל דאיירי בעומד בצד כליו דאי נימא דאין חצר לעכו"ם גם בסמוכה ל"מ ועוד דכבר כ' ה"ה כו' הא דאמרו בחצר עומד דצדו היינו בתוכה כו' ומדפריך מכי מטא לאויר קניא מוכח דקנה לי' חצירו עכ"ד וגם המקו"ח שם כ' דל"ל דאיירי בעומד בסמוך כו' ועי' בעונג יו"ט חאו"ח סי' כ"ח כ"ט מ"ש ע"ד הקצה"ח אלו והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ש"י ובחידושיו לע"ז ע"א ב' שכ' נמי דיש קנין חצר לעכו"ם אך לא מטעם יד או שליחות אלא מטעם רשות כמו קודם מ"ת והאריך בזה ועי' בנתיבות בפתיחה בסי' ר' ובנודע בשערים ת"ב באו"ח סי' ז' מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קכ"ג שם מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה. ואכ"מ להאריך בזה. ועי"ש עוד בתשובת רע"א שכ' דיש עוד צד היתר אחרי שמנהג התגרים בין ישראלים בין נכרים באם נותן קצת מעות על המקח כו' שוב אין המוכר יכול לחזור כו' א"כ יש ביד הנכרי לכוף להישראל ליתן לו הפרה שקנה והוי כמו סטומתא דקונה כו' והאריך בזה הרי דס"ל דמנהג הסותרים מהני גבי בכור וכ"כ בשאילות שמואל חיו"ד סי' פ"ו והאריך בזה ועי' בצ"צ חיו"ד סי' רל"ג מ"ש לענין סטומתא גבי בכור והאריך בזה. ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש לענין מנהג הסוחרים אי הוי קנין דאורייתא והארכתי בזה יעוש"ה. עוד כ' הגאון רע"א שם דיש עוד צד היתר עפ"ד התוס' בכורות י"ח ב' ד"ה אקנויי לפי חי' הא' שם דהיכי דגמר ומקני בודאי מהני אף בלא מעשה קנין כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קפ"ט ס"ק א' מ"ש בזה והבאתי שם ד' המנ"ח שכ' ליישב קושי' המקו"ח סי' תל"ד על הט"ז ס"ק ו' עפ"ד התוס'. וכעת ראיתי במקו"ח הנדפס מחדש בקו"א שם שכ' נמי כן ליישב קושי' המקו"ח עפ"ד התוס' והאריך בזה ועי' בבנין עולם חיו"ד סי' נ"ט שהשיג על הגאון רע"א הנ"ל וכ' עליו דלא נ' כן מהא דבכורות ג' ב' גבי עובדא דרב מרי בר רחל כו' דקא' דרב מרי בר רחל ידע לאקנויי קנין גמור וחזי לי' אינשי אחרינא כו' ופירש"י ד"ה קנין גמור ליטול כסף כו' דאי' לא קני אלא בכסף כו' משמע מדבריו דכ"ע לא ידעי ומקני במשיכה ואין זה מועיל ולמה לא נאמר דמועיל משיכה בכל אדם משום דכדי להפקיע אי' בכורה גמר ומקנה כו' א"ו דל"מ גמר בדעתו כ"ז שלא עשה קנין גמור שקונה מדינא וכ' דכן נ' מהא דגיטין ע"ז ב' גבי ההוא שכ"מ כו' דקא דתיזול ותיחוד ותפתח כו' ולמה הצריכו קנין חזקה ול"א כיון שדעתו לגרשה כדי לפוטרה מיבום גמר בדעתו להקנות בלא שום קנין וקנתה המקום שמונת בו הגט וכן בעובדא דר"ג וזקנים דפ"ק דב"מ כו' דקא' שם ג"כ דנתקבלו שכר זה מזה למה ל"א דמשום קיום מצות ביעור ודאי דר"ג גמר ומקנה שהרי ר"ג רצה לקיים בזה מצות ביעור גם מהא דאיתא בפ"ק דקידושין במעשה במורני אחד בירושלים כו' שאמרו אין לו תקנה כו' והרי חזינן שם דרצה להקנות בלב שלם ואפי"ה אינו מועיל אם לא עשה קנין המועיל מה"ת ודחה ראי' הגאון הנ"ל מהא דבכורות כ"ו וכ' דנ' דכונת התוס' בחי' הא' הוא משום דקי"ל במכירי כהונה עשו את שאינו זוכה כזוכה והבכורות שיוולדו קונה וזהו שכ' דמיירי ברועה כהן דהיינו מכירי ורגיל ליתן לו מתנותיו והא דמקנה לו חצירו היינו כדי שלא יהי' הבעה"ב מוחזק לגבי ס' וכוונתם דהבעה"ב אינו מקפיד על מקום שעומד שם הבהמה דאע"ג דלא מקרי חצירו של רועה מ"מ לענין זה נפקו הבעה"ב מרשותו דלא להוי נקרא חצירו של בעה"ב ואינו נקרא מוחזק ולענין סילוק לא בעי' קנין גמור והוי כמו הא דקא' בפ' הזורק בזרק לתוך חיקה כו' לפי שאין אדם מקפיד על מקום חיקה כו' הרי דלא בעי' שיקנה לה מקום חיקה ומקום קלתה ממש שיהי' שלה שהרי לא קא' שמקנה לה מקום חיקה כו' אלא שאינו מקפיד כו' ובזה הוי קנוי לה דלא קרי חצירו של בעל ובהכי סגי דלא להוי כליו של לוקח ברשות מוכר ואף שמלשון רש"י בבכורות שם ד"ה אקנויי כו' דמקנה לי' חצירו י"ל דרש"י ס"ל כתי' הב' של התוס' שם דהרועה פותח ונועל כמ"פ ועל הראי' שהביא מהא דפ"ב דע"ז בחנוני המקיפו כו' כ' עליו דלפמ"ש התוס' שם דמטעם שיעבוד הוא כו' וא"כ אין משם ראי' וגם דחה ראיתו מפ' הגוזל עצים דקא' דנעשה כמו שהקנה להם מעיקרא כו' והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל שם ובהגהות הרש"ש בבכורות שם מ"ש בזה ועי' בנחל יצחק סי' מ' מ"ש בד' התוס' הנ"ל והאריך בזה וכ' דל"א כן אלא היכא דאמרו חז"ל דגמר ומקנה אבל היכא דלא אמרו כן בפירוש אין לנו כח לומר כן עכ"ד יעוש"ה. ולא הביא ד' הגאון רע"א והב"ע הנ"ל ועי"ש עוד בתשובת רע"א שתמה על התוס' והפוס' למה הצריכו כסף ומשיכה הא יכול להקנות במשיכה ליתן לנכרי במתנה חלק באם ובמתנה לכ"ע משיכה בנכרי קונה וכמ"ש התוס' ע"ז ע"א א' ד"ה פרדשני עכקוש"י והניח בצ"ע. ועי' בשאילות שמואל שם שכ' עליו דעדיין לא יצאנו ידי חובותינו משיטת הרמב"ן דס"ל דגם במחנה משיכה אינו קונה עכ"ד. ובאמת עיקר קושי' הגאון רע"א הוא על התוס' והמרדכי שכ' בשם ר"י דצריך משיכה וכסף והא ר"י עצמו ס"ל בתוס' הנ"ל דבמתנה דליכא כספא לכ"ע משיכה קונה. וכן ראיתי במהרי"ט אלגזי שם שהק' כן על התוס' והמרדכי בשם ר"י הנ"ל והניח בקושי' וזהו נמי כוונת רע"א ומ"ש מהרי"ט אלגזי שם דהרמב"ן בפ' הזהב הובא באס"ז שם ס"ל כר"י דלר"י כו' במתנה דליכא מעות קונה במשיכה תמהני דבשימקו"ב שם מבואר להדיא להיפך דהרמב"ן חולק על ר"י וס"ל דאף במתנה אינו קונה במשיכה לר"י אלא בחליפין או בחצירו או באגב והמהרי"ט אלגזי בעצמו בספרו קהלת יעקב בתוס' דרבנן אות א' סי' ל"ב ענין אגב הביא ד' השימקו"ב הנ"ל בשם הרמב"ן להיפך וכבר הקדימו בקושי' זו בעה"ג סי' כ"ה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ש"י וסי' שט"ז ובכתב סופר חיו"ד סי' קנ"ד ובבאר יצחק חיו"ד סי' כ"ג כ"ד מ"ש והאריכו בזה. ועי' במח"א הל' קנין מעות סי' ט' שהק' על התוס' והפוס' הנ"ל דל"ל כולי האי הא כשיתנה עם הגוי שיקנה במשיכה או בדמים סגי כדמוכח בפ"ב דבכורות גבי הלוקח גרוטאות מהגוי עכקוש"י. ועי' בהג"ה שם מ"ש ליישב עפ"ד הרמב"ן בתשובה סי' רכ"ה כו' ועי' עוד במח"א סי' א' דס"ל דאם התנה בהדיא דהמעות מקנו דקנה וכמו שפי' הרמ"א סי' קצ"ח סעי' ה' והשיג על הש"ך שם ס"ק י' דס"ל דל"מ תנאי והאריך בזה ועי' במהרי"ט אלגזי שם מ"ש ע"ד המח"א ומ"ש להשיג על התי' של הג"ה ומ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה והביא ד' הצ"צ סי' ס"ב שכ' דהיכא דהעכו"ם הוא גברא אלמא מהני מעות לחודא לפטור מן הבכורה ואפי' לא משך העכו"ם כו' והשיג עליו והאריך בזה. ועי' בישוי"ע ובנודע בשערים ת"ב סי' י"ז מ"ש בזה ועי' בחתם סופר סי' שט"ז ובכתב סופר שם סי' קס"ג ובשאילות שמואל שם סי' פ"ז מ"ש ע"ד הצ"צ והאריכו בזה יעוש"ה:
ולענין הפקר אי מהני בבכורה. עי' בטו"א ר"ה י"ג א' שהוכיח מהא דרב מרי בר רחל בכורות ג' ב' דהוי מקנה אודנייהו לנכרי ואמאי לא מצא תקנה להפקיר ומוכרת דהפקר חייב בבכורה עכ"ד. ועי' בחידושי רע"א שהביא בשם עה"ג סי' כ"ה שכ' דאין לעשות תקנה ע"י מתנה או הפקר כ"א ע"י מכירה עכ"ד ואין עה"ג ת"י ועי' בחתם סופר סי' שט"ז שהביא תוספתא פ"ב דבכורות דמהני הפקר להפקיע קדושת בכור ודחה ההוכחה של הטו"א הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בדברי חיים חיו"ד סי' נ"ו שהביא נמי תוספתא הנ"ל והאריך בזה ועי' בבאר יצחק שם סי' כ"ג שכ' נמי דהפקר מפקיע קדושת בכור ודחה ההוכחה של הטו"א דהי' חושש דלמא יחזיקו בה אחרים דהא הפקיר בפני ג' א"כ יתפרסם הדבר כו' והביא נמי תוספתא הנ"ל והאריך הרבה בזה. ועי' בכתב סופר שם סי' קנ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי' בבאר יעקב מ"ש לענין חליפין בעכו"ם לגבי בכור ומ"ש ע"ד הש"ך בחו"מ סי' קכ"ז ס"ק ל' והאריך הרבה בזה, ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' ל"ב ובברית יעקב חחו"מ סי' קי"ד מ"ש לענין חליפין בעכו"ם והאריכו בזה ועי' בספרי דמשק אליעזר שם מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתשובת רע"א ובחתם סופר שם סי' שי"ג ובח"ו ס' כ"ח ובאגודת אזוב הנדפס מחדש חיו"ד סי' י"ד ט"ו ובחוט המשולש בתשובת הגאון ר' הלל סי' ה' ובנודע בשערים שם סי' י"ח מ"ש לענין דעת אחרת מקנה אותו אי מהני קנין שלא במתכוין והאריכו בזה ועי' בספרי תורת אליעזר דיני זכי' ושליחות מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד באחרונים הנ"ל ובישוי"ע כאן בד' נכד המחבר ובישוי"ע באו"ח סי' תמ"ח ובד' בן המחבר שם וביד אברהם ובעצ"ל ובמים חיים חיו"ד סי' מ"ו מ"ז וברמ"ץ חיו"ד מסי' ע"ג עד סי' פ"ד ובשם ארי' חיו"ד סי' מ"ז מ"ח ובארץ צבי חיו"ד מסי' נ"ב עד סי' נ"ה ובדע"ק בסוף הס' בח' התשובות סי' נ' ובס' ציוני ח"ב ביו"ד סי' מ"ט ובס' רב טובך מסי' פ"א עד סי' פ"ח ובס' באר משה חיו"ד סי' מ"ה ח"ו מ"ז ובס' ברית עולם חחו"מ סי' מ"ג מ"ש לענין קנין בכור והאריכו בזה יעוש"ה: