אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות תערובות › סימן קה

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות תערובות · סימן קה

סימן קד

סעיף א

וא) מקרי כבוש. והוא מימרא דשמואל בפסחים ע"ו א' ובחולין צ"ז ב' מליח הרי הוא כרותח כבוש הרי הוא כמבושל ובחולין שם קי"א ב' אמר ר"י אמר שמואל קערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח שמואל לטעמי' דאמר שמואל מליח כרותח כבוש כמבושל כי אתא רבין אר"י מליח אינו כרותח כבוש אינו כמבושל אמר אביי הא דרבין ליתא דההוא פינכא דהוי בי ר"א דמלח בה בשרא ותברי' מכדי ר"א תלמיד דר"י הוי מ"ט חברי' לאו משום דשמיעא מיני' דר"י דאמר מליח כרותח עכ"ל הגמ' וברי"ף שם הביא מימרא דר"י אמר שמואל וכ' וז"ל דאף ר"י סבר להא דשמואל דהא ר"א תלמידו של ר"י כדאימלח לי' בשרא בההוא פינכא חברה עכ"ל וכ"כ הרא"ש שם סי' כ"ח וכ"פ הטור והמחבר והרמב"ם בהל' מכ"א לא הזכיר דין זה דכבוש ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו שהק' דהא לפי כללי דאמוראי הל' כר"י לגבי שמואל כו' ולמה שבקו לדר"י ופ' כשמואל ואי משום דמסיק אביי שם בחולין דהא דרבין ליתא דהא האי פינכא כו' ותברה כו' דשמיעא מיני' דר"י דמליח כרותח אכתי אני תמה וכי בשביל דליתא להא דרבין במליח נימא דכל מה דכייל רבין משמי' דר"י ליתא אתמהה והלא בהא דכבוש שאינו כמבושל לא אשכחן משמי' דר"י להיפך מד' רבין וכ' בתחלה ליישב דטעמייהו דפוס' הוא משום הא דעכברא בשכרא בע"ז ס"ו ב' דאסר רב והאי עכברא בשכרא צונן הוא וע"כ משום כבוש שהוא כמבושל אסרה וכמ"ש התוס' והרא"ש שם א"כ קם לי' רב ושמואל בחדא שיטתא והו"ל ר"י יחידאה לגבייהו ואח"כ דחה זה דגם בזה לא יספיק לדחות ד' ר"י כיון דכללא הוא דרב ור"י הל' כר"י וכן שמואל ור"י הל' כר"י א"כ אפי' קיימי רב ושמואל בחדא שיטתא נגד ר"י אפי"ה הל' כר"י לגבי תרווייהו שהרי בשמעתא דגלודה בחולין נ"ה ב' כ' הרא"ש דהדרי' לכללא כו' ולבסוף מסיק הרא"ש לחלוטין כר"י אף דרב ושמואל ורבה בב"ח ור"א בר' ינאי לכולהו עכ"פ עור בית הפרסות אינו מציל אפי"ה הל' כר"י לגבי כולהו ומתרץ ד' הרי"ף דאוסר כבוש מס' אי הל' כתרווייהו נגד ר"י אבל על הרא"ש קשה שהרי הרא"ש דותה שם ד' רב ושמואל וכולהו אמוראי כו' ופ' אפי' לקולא כר"י לחוד דמציל וא"כ הוא גופי' קשי' למה לא ידחה בכבוש ד' רב ושמואל נגד ר"י ע"כ קושי' ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ס' שהביא ד' השמן רקח שהק' לו מד' הרא"ש בשבת פ' חבית סי' ד' שכ' ומסתברא דלית הלכתא כר"י לענין חיוב חטאת דהוה להו רב ושמואל בחדא שיטתא כו' וה"ל ר"י יחיד ואין דבריו של אחד במקום שנים וכ"כ הרא"ש בעירובין ר"פ הדר סי' ב' דקי"ל כרב דהא הדר שמואל לגבי רב וה"ל ר"י חד לגבי תרי וגם הק' ד' הרא"ש אהדדי מלבד הוכחת הנו"ב מד' הרא"ש בפ' כירה סי' א' שכ' לענין לשהות תבשיל שבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו שמותר כר"י ואע"ג דרב ושמואל פליגי עלי' הא קי"ל כר"י לגבי רב ושמואל וגם חמה על הנו"ב אמאי לא הביא סיוע לדבריו מד' הרא"ש בפ' כירה וכ' ליישב די"ל דבפ' כירה הוי מלחא דרבנן לכך פ' להקל מס' משא"כ כבוש הוא אי' דאורייתא פ' להחמיר כרב ושמואל ומש"ה הוצרך להביא ראי' מגלודה והביא דגם הקרבן נתנאל בתחלת חיבורו בכללים הק' ד' הרא"ש אהדדי וכ' הנו"ב ליישב דמוכת דהרא"ש ס"ל דהל' כר"י לגבי רב ושמואל והרי"ף ספוקי מספקא לי' אי הל' כר"י לגבי רב ושמואל כו' והאריך בזה ועי' בשמן רקת ת"ב באו"ח סי' י"ב שהביא קושי' הנ"ל שהק' להנו"ב והביא חי' של הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ובהג"ה שם הביא ד' השל"ה בכללי הוראה בהג"ה בשם תשובת הרשב"א סי' ק"א דהיכא דפליגי רב ושמואל ור"י קי"ל כרב ושמואל דרבים נינהו וכ' דלא מצא בתשובת הרשב"א ואפשר שהוא בתשובות המיוחסת וגם הביא ד' הגהמ"י פ"ג מהל' גירושין אות ב' שכ' בפשיטות דהל' כר"י נגד רב ושמואל וגם הביא ד' הרי"ף סוף ב"ק שפ' כר"י בשלא לדעת כו' ורב ושמואל חולקים שם על ר"י וגם ציין ע"ד מהרש"ל בשבת נ"ג א' ד"ה דשמעי' והיינו שהביא שם ד' הרא"ש דפ' כירה הנ"ל ועי' בס' נר תמיד בכריתות כ"א א' ד"ה כלל שהביא ד' הנו"ב הנ"ל וכ' עליו דלא יכולתי לעמוד על בירור הדברים והביא ד' הרשב"א בתשובה סי' תמ"ז שכ' דקי"ל כר"י נגד רב ושמואל וכן התוס' בשבת קמ"ה א' ד"ה ור"י כ' דהל' כר"י אף נגד רב ושמואל ותמה על הק"נ פ' חבית סי' ד' שכ' דהתוס' בחולין צ"ז א' ד"ה אמר רבא ס"ל דהל' כר"י אף נגד רב ושמואל ולא הביא במקומו ד' התוס' וכן הוא בתוס' ר"ה ל"ד ב' ד"ה לדידי כו' והאריך בד' הרי"ף והרא"ש בזה וגם הביא ד' הרשב"א בשבת קמ"ה א' שכ' וז"ל ולענין כבשים ושלקות אע"ג דר"י מחייב חטאת לא קי"ל כותי' אלא כרב ושמואל דתרווייהו ס"ל דאינו חייב חטאת וה"ל תרי לגבי דר"י דקי"ל כותייהו וגם הביא ד' השל"ה הנ"ל בשם הרשב"א שכ"כ וסתר ד' הרשב"א אהדדי וכ' ליישב דהרשב"א מספקא לי' וכמ"ש הנו"ב הנ"ל לענין גלודה כו' והאריך בזה וסיים בצ"ע ועי' ביד מלאכי אות ה' סי' קנ"ב שהביא כמה ראי' דהל' כר"י אף נגד רב ושמואל והאריך בזה ועי' בסדר תנאים ואמוראים מר' יוסף טוב עלם סי' ל"א באבן ציון שם מ"ש והאריך הרבה בזה ומ"ש בד' הרשב"א הנ"ל ועי' באשכול הל' תערובות אי' סי' ל"ה בנחל אשכול שם אות י"ד מה שהשיג על הנו"ב הנ"ל וכ' עליו דאישתמיט לי' מ"ש הרי"ף בפ' חבית קמ"ה גבי כבשים ושלקות כו' ולית הלכתא כר"י דאין דבריו של א' במקום שנים וכ"כ הרי"ף בעירובין ע"ד שאין המבוי ניתר כו' כרב ושמואל דהוי ר"י יחיד לגבייהו ובלא"ה לא מורין ד' הרי"ף שמסופק בדבר שכך לשונו אמר שמואל קדירה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח דמליח כרותח כבוש כמבושל ואף ר"י ס"ל כשמואל מההיא פינכא כו' משמע שר"ל דליכא מאן דפליג בכולא מלתא דשמואל והכי מסתברא כיון דרבין בדותא בריש מלחא דאמר משמי' דר"י בסיפא נמי לאו דסמכא וכן ה"ג ושאילתות הביאו ד' שמואל ולא הביאו כלל הא דרבין ומאין נאמר דמספק לי' לרי"ף ובכ"מ דמספק לי' בהדיא אמר וכ' דמד' רבין גופי' נשמע דר"י לא פליג על שמואל דקשי' טובא כיון דאביי מוכיח דר"י ס"ל מליח כרותח איך נאמר דרבין לא דיבר אמת ועוד דביבמות ס"ד אמרי' אבין דסמכא ופירש"י כל מה שאמר משם ר"י נוכל לסמוך עליו אבל דע שהפר"ח והפלתי והש"א מסקי בבב"ח ודאי צלי כמבושל מה"ת כדכתיב ויבשלו את הפסח אבל מליחה לא נקרא בישול ולא אסור בבב"ח מה"ת וכבוש ודאי אינו אסור בבב"ח מה"ת כדאמרי' אי תרי לי' כולי יומא כו' אע"ג דבשאר אי' מליח כרותח וכבוש כמבושל ולפ"ז י"ל דעל בב"ח אמר ר"י בקושטא מליח אינו כרותח וכבוש אינו כמבושל ורבין שמע זה מר"י ושגג וסבר דעל כל אי' קאי וכיון שא"א שאמר ר"י מליח אינו כרותח לענין שאר אי' מההיא פינכא וע"כ מוקמי' דבריו בבב"ח דודאי לא שקר רבין וכיון דבחד לשנא אמר כבוש אינו כמבושל ממילא. ידעי' שגם זה לא אמר אלא בבב"ח וא"כ בשאר אי' לא פליג ר"י והביא ד' הרשב"א בנדרים מ"ט שהביא ד' הירושלמי פ"י דתרומות אמר ר"י לית בה נכבשין אלא נשלקין דכבוש אינו כמבושל אלמא שלוק בציר ממבושל אפי' מכבוש והכי מסיק בירושלמי שם לר"י עכ"ד ומיושב קושי הנו"ב הנ"ל וגס מיושב קושי' התוי"ט הנ"ל דל"ק מהא דירושלמי הנ"ל דשפיר, ס"ל לר"י דבשאר אי' כבוש כמבושל ועוד יש ליישב קושי' הנו"ב הנ"ל כמ"ש בעה"ב ס"ק ב' דמש"ה פ' כרב ושמואל נגד ר"י בכבוש משום האי מעשה דעכברא בשכרא דקי"ל מעשה רב ואפי' אם החולק עצמו עושה מעשה כשמעתי' אמרי' מעשה רב לדעת הרבה פוס' כמ"ש ביד מלאכי אות י' סי' תכ"ד בפרט שרב גופי' אינו הבר פלוגתא דהש"ס אינו מביא רק ד' שמואל ור"י וכיון דרב עביד כשמואל בעכברא בשכרא קי"ל כותי' דמעשה רב ועוד יש הוכחה דכבוש אסור משמן של נכרי דאסרו מתחלה ור"י נשיאה התירו משום דנוטל"פ שרי ומוכת דכבוש אסור ובאמת לר"י ל"ק מהא דשמן די"ל דר"י ס"ל דמטעם אחר גזרו על שמנם משום חתנות וכדאמר רב התם דדניאל גזר עליהם אבל התם בע"ז ל"ז א' מוכת דר"י נשיאה וב"ד דהתירו השמן משום דנוטל"פ מותר א"כ מוכח דכולהו ס"ל דכבוש אסור כו' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות בחולין שם שכ' ליישב קושי' הנ"ל דאביי בא לדחות מההיא פינכא כל ד' רבין דנ' דלכ"ע מליח נ"ט כדי קליפה וכבוש נ"ט בכולה שהרי החוש מעיד ע"ז שהמלוחים והנכבשים זה עם זה נ"ט זה בזה אלא שאינו נ"ט כמו רותח ומבושל שע"י האור יוצא עיקר הטעם וס"ל לרבין דנ"ט שע"י כבישה ומליחה לא חשוב נ"ט כיון שאינם ע"י האור וכיון שהוכיח אביי מההיא פינכא דמליח כרותח לאסור כ"ק הרי דנ"ט שלא ע"י האור נמי חשוב נ"ט ממילא מוכח דכבוש הוא כמבושל לאסור כולה עכ"ד ועי' באמרי בינה דיני בב"ח סי' י"א שכ' מתחלה ליישב קושי' הנ"ל די"ל דשמואל ור"י פליגי אי אמרי' קמא קמא בטל ור"י אזיל לשיטתי' דס"ל בע"ז ע"ג דאמרי' קמא קמא בטל כו' ולדידן דלא פסקי' בזה כר"י ואמרי' חוזר וניעור לכך קי"ל דכבוש כמבושל וכ' ליישב בזה קצת דעת ר' ירוחם שהביא הב"י שכ' דבבב"ח ל"א כבוש כמבושל כו' ואח"כ דחה זה דבאמת אף הפוס' דס"ל דאמרי' קמא קמא בטל פוס' ג"כ דכבוש כמבושל א"כ עכצ"ל דלא תליא זה בזה כו' וכ' ליישב והאריך בזה ובד' ר' ירוחם הנ"ל יעוש"ה ועי' באבן ציון שם וביד מלאכי בכללי ר' סי' תקנ"ח מ"ש והאריכו בזה ואין כאן מ"ל בזה עוד הביא הנו"ב שם ד' התיו"ט פ"י דתרומות מ"י שהק' במשניות דתרומות ופ"ז דשביעית דסתרי אהדדי וגם הק' למה בפלוגתא דר"י ושמואל בחולין קי"א ב' אי כבוש כמבושל למה לא מותיב מהני משניות לא על שמואל ולא על ר"י וכ' ליישב דמוכח מהמשניות הנ"ל דאין טבע כל המינים שווים דיש דברים דבלעי ופלטי בכבוש ויש דלא בלעי ופלטי בכבוש כו' אפי' מה שנאסר ע"י כבוש לא נתבאר במשנה אי נאסר כולו או כ"ק ולפ"ז שמואל ור"י שווים בזה שיש דבר הנאסר בכבוש ויש דבר שאינו נאסר ששום אחד מהם לא יחלוק על שום משנה ואמנם פלוגתייהו הוא בהנך דברים הנאסרים בכבוש ס"ל לשמואל דכבוש במקום שאסור הרי הוא כמבושל ואוסר כולו ור"י ס"ל דאפי' במקום שאוסר אינו כמבושל לאסור כולו אלא אוסר רק כחום צלי שאוסר כ"ק אבל במה שמבואר במשנה שאינו אוסר בין לשמואל בין לר"י ניחא שאינו אוסר כלל דדבר זה אינו פולט בכבוש וכ"כ יש מה שאינו בולע וא"כ אין מקום להקשות לא על שמואל ולא על ר"י מהנך משניות דשביעית ותרומות ומתורץ תמיהת התיו"ט והאריך בזה ליישב כל קושי' התיו"ט וכ' אח"כ היוצא לנו דין חדש דלא בכל הדברים אמרי' כביש כמבושל והא דאנו מחמירין בכל דבר לומר כבוש כמבושל לפי שאין אנו יודעים איזה מין שייך בי' כבוש או לא ובמה ששייך כבוש הוא אי' תורה ולכן צריכין אנו להחמיר בכל הדברים מצד הס' שמא טבעו של זה להפליט ולבלוע ע"י כבוש זולתי המינים המפורשים במשנה שאין בהם אי' ולפי שדבר זה להחמיר בכל הדברים מצד הס' אינו מפורש בש"ס אף שהדין אמת דס' תורה להחמיר מ"מ הרמב"ם בספרו במכ"א לא הזכיר דין כבוש כלל רק בהל' תרומות ובהל' שביעית הביא הדינים המפורשים במשניות ההם כו' ושאר כל הדברים שלא נפרטו במשניות לא לקולא ולא לחומרא הניחם הרמב"ם ולא הזכירם וממילא ידעי' דס' הוא אם שייך בהא כבוש וא"כ אם הוא באי' דאורייתא ראוי לאסור כבוש ואם הוא באי' דרבנן הי' לנו להתיר כבוש משום דסד"ר להקל ולפ"ז בשר שנשרה בחלב מעל"ע ראוי שלא לאסור כו' ובאמת מצינו בסי' ק"ה דס' כבוש מותר בבב"ח משמע דודאי שרוי בו מעל"ע אסור אף בבב"ח אך זה ניחא דבב"ח מביא בגמ' דעכ"פ דרכו להפליט ולבלוע ע"י כבוש דאל"כ כו' א"כ אפי' בשר נבלה וטרפה אינו אוסר אפי' אם תרו כולי יומא א"כ מאי חידושי' דבב"ח נגד שאר אי' א"ו דבשר פולט ובולע ע"י כבוש וא"כ בב"ח עכ"פ מדרבנן רק ספי' מותר אלא אי קשי' הא קשי' דבשאר אי' שאינו בב"ת פ' ברס"י ק"ה בהג"ה דגם ס' כבוש אסור משום דהוי ס' תורה ולדידי הי' ראוי להיות מותר שהרי זה ס"ס ס' שמא מין זה אין דרכו להפליט או לבלוע בכבוש ואת"ל שדרכו להפליט ולבלוע אכתי שמא לא שהה מעל"ע ולא מקרי כבוש כו' וסיים וראוי להתיר מטעם ס"ס זולתי במינים המפורשים במשניות שנאסרין בכבוש וכן בבשר אי' שבשר ודאי טבעו להיות נ"ט בכבוש אבל בשאר כל מיני אי' יש מקים להקל בס' כבוש כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי קושי' התיו"ט שם דבירושלמי ס"ל לר"י דכבוש כרותח די"ל דכונת ר"י בירושלמי כרותח דצלי שאוסר כ"ק אבל אינו כבוש ממש ולק"מ קושי' התיו"ט הנ"ל וכן ראיתי בתוס' חדשים בתרומות שם שכ' נמי כן ליישב קושי' התיו"ט הנ"ל אבל באמת ד' הנו"ב הוא דחוק לומר דכל דבר הנכבש הוא רק ס' ולא ודאי אי' ופשטות ד' הגמ' והפוס' משמע דהא דאמרי' כבוש כמבושל הוא ודאי אי' ולא ס' אי' ועי' במקמ"ח שם מה שהק' ע"ד הנו"ב הנ"ל ועי' בחו"ד ס"ק ב' שכ' ליישב קושי' התיו"ט אמתני' דכל הנכבשין כו' דהא כבוש כמבושל וכן בחגבים טמאים דטעם גופי' ודאי אסור מדאורייתא מקרא דהטמאים ולפ"ז בתרומה דלא נלמד מקרא דשרצים כמבואר בחולין ק"כ ואפי' מיחה גופן למשקין מותר וכן בדגים וחגבים טמאין דלית לן קרא דהטמאין גבייהו וכל היוצא מהן מותר מדאורייתא גם טעמן מותר דמה"ת יהי' טעמן עדיף ממיחה גופן למשקין דמותר ומיישב בזה קושי' התוס' חולין שם ד"ה ורוטבן כו' וקושי' הח"צ סי' כ' כו' והשתא א"ש דשאני כל איסורין שבתורה דהטעם אסור מדאורייתא מגע"נ ומשרת לכל טעם בעולם אסור בכבוש משא"כ בתרומה ודגים וחגבים דלא אסור רק מדרבנן הם אמרו והם אמרו ולא אסרו נכבשין ונשלקין רק אותן שהזכירו שם בתרומות עכ"ד ודבריו תמוהין וכמו שתמה במקמ"ח שם דמד' התוס' בנזיר ל"ו ב' ד"ה וכזית מוכת להדיא דגם בתרומה טכ"ע אסור מדאורייתא ועי' באמרי בינה שם שהק' נמי על החו"ד דדבריו הם נגד ד' התוס' בכמה מקומות בפסחים ונזיר וחולין סוגיא דטכ"ע דמבואר להדיא דאף בתרומה טכ"ע אסור מדאורייתא ולדבריו גם בחלה לא נימא טכ"ע מה"ת וביו"ד סי' שכ"ד מבואר דיכול להפריש מטעם הנבלע על העיקר כו' דטכ"ע דאורייתא ולא הוי מחיוב על הפטור כו' ועי' מתני' דחלה פ"נ מ"ח ובר"ש שם ובתשובת הרא"ש כלל ב' דמבואר דטכ"ע דאורייתא ותלה ותרומה שוין הן ועוד יש כמה ראי' ע"ז עכ"ד ועי' בטור האבן סי' ל"ד שכ' נמי מתחלה ליישב כהחו"ד והביא ד' החו"ד ואח"כ כ דז"א דאם נאמר דלהכי בתרומה כבוש מותר משום דטכ"ע ליתא בהו א"כ קשה אדתני כבוש מותר לתני מבושל מותר וכ"ש כבוש ועוד דמצינו בהרבה מקומות דטכ"ע אסור בתרומה ואפי' גידוליהן אסור וכן אפי' בצונן אמרי' בפ"ב דערלה והובא בפסחים כ"ו ובע"ז ע"ג שאור של חולין ושל תרומה שנפלו בעיסה ואין בזה כדי להחמיץ כו' ונצטרפו וחמצו דר"א ס"ל אחר אחרון אני בא וחכ"א לעולם אינו אסור עד שיהי' בתרומה לבד כדי להחמיץ אלמא דביש כדי להחמיץ אסור מבואר דבזה טכ"ע בתרומה אף די"ל דמדרבנן כלמ"ד טכ"ע לאו דאורייתא יקשה המשניות הנ"ל והא דשביעית דאפי' בכבוש אסור ועכצ"ל דמדרבנן עכ"פ אסור וא"כ אמאי מותר כבוש בתרומה וכן תנור שהוסק בקליפי ערלה חדש יותץ אפה בו הפת אסור ואם יש שבת עצים בפת מכ"ש אי כבוש כמבושל או טכ"ע שראוי להיות אסור וכן מבואר ביו"ד סי' ק"ו דדגים טמאין שנתבשלו עם הטהורים דאסורין מדאורייתא אלמא אע"ג שלא נחרבה ציר ומשקה דגים אפי"ה טעמם דאורייתא דחיישי' התם שמא נשארו מהטמאים לבסוף באופן שלא הי' ס' נגדם ובדרבנן ודאי לא חיישי' כו' א"ו ליתא לסברא זו ובודאי גם בתרומה ובכל אי' טכ"ע דאורייתא עכ"ד ועי' בהגהות אמרי ברוך מה שהשיג על החו"ד הנ"ל ובקושי' התיו"ט הנ"ל הוא כמ"ש המקמ"ח שם דהעיקר כמ"ש הפלתי כיון דתרומת ירק הוא מדרבנן ראו חכמים להקל בזה בכבוש לכן כל הנכבשין זע"ז מותרין חוץ מן החסיות דהם אמרו והם אמרו דתרומת ירק גופי' דרבנן לכן הקילו חכמים בכבוש חוץ מחסיות דיש לו טעם חריף לא רצו להקל גם בתרומת ירק ומיישב בזה קושי' התיו"ט ממשנה דשביעית פ"ז ופ"ט דשם בשביעית מיירי דהוא אי' דאורייתא לכן מחמירין בזה בכבוש משא"כ גבי תרומה דתרומת ירק דרבנן ראו חכמים להקל בשביעית וגם מיישב קושי' התיו"ט על שמואל ממשנה דתרומות הנ"ל דבתרומת ירק דרבנן הקילו חכמים בזה וגם מיישב דל"ק לר"י ממתני' דשביעית כו' והאריך בזה ועי' בתוס' חדשים שם שכ' נמי כן ליישב קושי' התיו"ט הנ"ל דתרומת ירק שהוא מדרבנן הקילו ועי' בשם ארי' ח"א בתשובות שבסוף הס' סי' ו' מ"ש ליישב קושי' התיו"ט הנ"ל והאריך בזה וא"כ נ' עיקר דכבוש כמבושל אסור מדאורייתא מטעם ודאי ולא מטעם ס' ובכל אי' אסור כבוש מדאורייתא ודלא כהנו"ב הנ"ל ועי' בטור האבן שם שכ' מתחלה ליישב קושי' הנו"ב והתיו"ט הנ"ל דע"כ הא דרבין ליתא דאל"כ קשי' דר"י אדר"י דר"י ס"ל בע"ז ס"ו דטכ"ע לא"ד כו' ובפסחים מ"ד ב' בעי' למילף טכ"ע מבב"ח וכן בחולין ק"ח ואמרי' דחידוש הוא דאי תרו לי' כולי יומא בחלבא כו' וא"כ אי ר"י ס"ל כבוש אינו כמבושל א"כ תו בב"ח לאו חידוש הוא דהא בכ"מ כבוש אינו כמבושל וא"כ קשי' דר"י אדר"י דאמאי אמר טכ"ע לא"ד כיון דשפיר נוכל ללמוד טכ"ע מבב"ח א"ו דס"ל לר"י כבוש כמבושל וליתא לדרבין ושפיר בב"ח חידוש דאי תרו שרי דהא בכ"מ כבוש כמבושל וא"ש דלהכי פסקי' כרב דכבוש כמבושל וליתא לדרבין וגם ליכא קושי' על ר"י ממתני' דר"י ס"ל דכבוש כמבושל ואח"כ דחה זה דא"כ הו"ל לאקשוי' על רבין דאליבי' קשי' דר"י אדר"י ועוד דלהתוס' והרא"ש שם בע"ז שכ' דהא דאר"י כו' אסור ואין לוקין דדוקא מלקות ליתא אבל אי' דאורייתא איכא וא"כ שפיר נוכל לומר דר"י ס"ל דכבוש אינו כמבושל ושפיר יליף טכ"ע מבב"ח ואמאי פ' הרא"ש דכבוש כמבושל כיון דר"י ס"ל דאינו כמבושל וכ' ליישב קושי' הנו"ב וקושי' התיו"ט הנ"ל והאריך הרבה בזה ומסיק דודאי אליבא דכ"ע כבוש דרבנן ואליבא דאביי ורבא ור"י כבוש אינו כמבושל וא"כ בספי' ראוי להתיר כו' עכ"ד ולא נהירא אלא העיקר דכבוש כמבושל מדאורייתא וכמ"ש ובבב"ח אסיר כבוש מדרבנן וכן ס"ל להרא"ש בפ"ב דע"ז סי' כ' ובפ"ה שם סי' י"א דכבוש מעל"ע אסור מדאורייתא כמבושל ובבב"ח אסור מדרבנן שכ' וז"ל ויראה לומר שצריך שישהה בתוכו מעל"ע דצונן בצונן פולט או בולע במעל"ע והכי אמר בחולין ק"ח א' בב"ח חידוש הוא דאי תרי כו' שרי וכי בשיל לי' אסור ומאי חידושי' כל אי' שבתורה נמי אי תרי כולי יומא אי' והיתר בהדי הדדי שרי דצונן לא פליט ולא בלע ואי בשיל לי' אסור א"ו כל שאר אי' אי תרי לי' יום שלם מעל"ע אוסר כאלו בשלם יחד דצונן בצונן פליט ובלע בשהי' מעל"ע כמו בבישול והיינו כבוש דתנן בכ"ד שהוא כמבושל אבל בבב"ח גזיה"כ הוא דדרך בישול אסרה תורה עכ"ל וכ"כ בפ"ה שם בשם ריצב"א הרי דס"ל דכבוש כמבושל אסור מדאורייתא בשאר אי' ובבב"ח אסור מדרבנן וכן ס"ל להאו"ה כלל ל' דכבוש כמבושל דאורייתא וספי' לחומרא הובא דבריו בד"מ ס"ק א' וכן ס"ל להאשכול הל' תערובות אי' סי' ל"ה שכ' וז"ל וחזי לן דאיירי שכבוש שם יום שלם דיהיב טעמא דאמר שמואל כבוש כמבושל והאי כבוש יום שלם כדאיתא בפ' א"ע בב"ח חידוש דאי תרי לי' כולא יומא בחלבא שרי ובבישול אסור משום דכתיב לא תבשל אלמא בשאר אי' אי תרי כולא יומא כו' ודוקא בבב"ח כבוש מותר מה"ת עכ"ל הרי דס"ל דבשאר אי' כבוש אסור מדאורייתא ובבב"ח אסור מדרבנן וכ"פ הרמ"א דבשאר אי' כבוש כמבושל מדאורייתא וספי' לחומרא מלבד בבב"ח דאזלי' לקולא ועי' בפלתי ס"ק ב' שהביא ד' הכנה"ג בשם ד"א כו' כי הוא חוכך מנלן דהוא דאורייתא וכ' עליו דלא הבנתי דמה יאמר בראי' הנ"ל מהא דקא' הגמ' דבב"ח חידוש הוא דאי תרי לי' כו' ועי' בשערי שמחה שער א' דיני כבוש סי' א' שכ' דכן מוכח נמי מהך ברייתא דפסחים מ"ד ב' דמקשה והאי משרת להכי הוא דאתי הא מיבעי' לי' משרת ליתן טכ"ע שאם רה ענבים במים ויש בהם טעם יין חייב מבואר דכבוש מפליט הטעם ומהא דאמרי' שם שאם שרה פתו ביין ויש בו לצרף כזית חייב ל"ק דשם נבלע ממשות היין בפת אמנם בשרה ענבים במים דלא נבלע אלא פליטתו והביא ד' החידושי הר"ן בחולין צ"ח כו' דמוכח בהדיא דטעם יוצא ע"י כבישה ואוסר מה"ת כו' והאריך בזה ועי' בעמודי אור סי' ו' שהביא נמי ראי' הנ"ל מהא דאם שרה ענבים במים כו' דכבוש כמבושל כו' וכ' דנפלאתי על הנו"ב שהאריך לפלפל מנין לנו יסוד כבוש ונדחק מאד והרי כאן מפורש דכבוש כמבושל כו' וכ' דבזה מיושב הא דר"י חולין קי"א לא ס"ל דכבוש כמבושל דאיהו לטעמי' דדריש בפסחים מ"ג ב' משרת להיתר מצטרף לאי' וא"כ אין לנו יסוד לדין כבוש כו' והאריך בזה וכ"כ בפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' דכבוש מעל"ע אסור מה"ת כדמוכח מהא דאמרי' בב"ח חידוש הוא ש"מ דבשאר אי' הוא מה"ת כו' עכ"ד וכן עיקר דבכל אי' כבוש כמבושל ואסור מדאורייתא מטעם ודאי ולא מטעם ס' ובבב"ח אסור מדרבנן:

ב] עוד הביא החו"ד ד' המג"א סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שכ' בשם הד"מ בכבוש בהתירא בלע דמותר וכ"כ בסי' תנ"א בשם המרדכי וכ' החו"ד דיש ראי' לדבריו משביעית פ"ז מ"ז דקתני וורד חדש שכבשו בשמן ישן ילקט הוורד ומפרש הרע"ב דהיינו קודם זמן הביעור ותמה התיו"ט דמה בכך שילקט הוורד הא מ"מ נשאר הטעם בשמן ולפי הנ"ל לק"מ דקודם זמן הביעור הוי התירא בלע ולא אסור כבוש וראי' ברורה הוא ולפ"ז ל"ק ג"כ קושי' התיו"ט הנ"ל הא דמתיר כבוש בתרומה דתרומה הוי כמו התירא בלע כמ"ש הרשב"א כו' ובזה שכ' ישראי' לד' האו' דציר דגים דרבנן אפי' ע"י בישול דטכ"ע הוי דרבנן כו' ולענין הל' נ' דיש להקל באם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו בשר כיון דהוי התירא בלע וגם הט"ז מיקל בכ"ע בבישל בכלי שנכבש בו אי' עכ"ד והשיג על הנו"ב ועי' במקמ"ח שם שהשיג על החו"ד וכ' ליישב קושי' התיו"ט הנ"ל והאריך בכונת הרע"ב הנ"ל והר"ש שם וכ' דראי' החו"ד אינו ראי' כלל ונ' ראי' להיפך דגם בהתירא בלט אמרי' כבוש כמבושל דהנה התוס' בפסחים נ"ב א' ד"ה הכובש הביאו ד' התו"כ דפליגי בקראי כו' והק' וז"ל וא"ת לר"א לשתוק קרא מיני' דנפקא לן מולבהמתך וי"ל דסברה ר"א דאי לאו האי קרא הו"א דאותו המין דוקא יבער ולא יותר אע"פ שטעם האי' מעורב בהן דלא דמי אי' דביעור לשאר אי' דהא שרי לעניים והו"א דנחשב כמבוער כיון שאין כאן אלא טעם עכ"ל ואי ס"ל להתוס' דהיכא דהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל ל"ל לדחוק לר"א הא בלא"ה לק"מ דאי לאו קרא הייתי או' דמותר הטעם משום דהתירא בלע קודם זמן הביעור ובהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל אפי' בשאר אי' והו"א דגם כאן טעמא מותר לכן קמ"ל קרא דיבער הכל א"ו ס"ל להתוס' דכבוש כמבושל אפי' היכא דהתירא בלע ועוד יש להביא ראי' מד' ר"ג דס"ל ממשות של כל אחד שכלה מן השדה אסור אבל הטעם הרי הוא כמבוער ועי' בתיו"ט דנפקא לי' ג"כ מהך קרא דר"י וס"ל דאי לאו האי קרא הו"א דאף הטעם אוסר והכל יבער דדין ביעור הו"א דשוה לשאר אי' לאסור בטעמו קמ"ל הך קרא דמן השדה תאכל שכ"ז שהמין בשדה אע"פ שיש בה בלוע טעם האי' לית לן בה ואתה אוכל מן הבית והיינו דצ"ל דס"ל סברא הפוכה מד' ר"א דר"א ס"ל כו' ולר"ג הסברא הפוכה דאי לאו קרא הייתי או' דביעור שוה לשאר אי' קמ"ל קרא דטעם חשוב כמבוער ואם איתא דבשאר אי' בכבוש בהתירא בלע ל"א הרי הוא כמבושל ל"ל קרא ע"ז לר"נ נמי דשוה לשאר אי' הא גם בשאר אי' ל"א בהתירא בלע כבוש כמבושל א"ו דבשאר אי' אף בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל ולכך איצטריך קרא דהייתי או' דשוה לשאר אי' וקמ"ל קרא דטעם הרי הוא כמבוער עוד נ' ראי' כו' מפסחים מ"ד ב' דקא' כו' מאי חידוש אילימא דהאי לחודא והאי לחודא שרי ובהדדי אסור כלאים נמי האי לחודא כו' אלא דאי תרי לי' כולי יומא בחלבא שרי בשיל לי' בישולי אסור ואם איתא דבהתירא ל"א כבוש כמבושל א"כ אמאי הוי בב"ח חידוש הא מצינו דוגמתו בהתירא כגון חמץ שנכבש עם מצה קודם הפסח מותר לאכול בפסח כיון שנכבש בהתירא ל"א כבוש כמבושל ומותר לאכול המצה בפסח ואם בשיל בישולי קוה"פ חמץ עם מצה פשיטא דאסור לאכול המצה בפסח דטכ"ע דאורייתא א"כ הרי מצינו דוגמת בב"ח ולא הוי חידוש כמו דאמר הש"ס על חידוש דהאי לחודא כו' דלא הוי חידוש דמצינו דוגמתו בכלאים כ"כ לענין כבוש לא הוי בב"ח חידוש דמצינו דוגמתו בהתירא בלע א"ו דגם בהתירא אמרי' כבוש כמבושל כו' לכן נ' להחמיר בזה עכ"ד ובאמת מ"ש החו"ד הנ"ל דהמג"א בסי' תמ"ז כ' בשם הד"מ דמותר הנה הד"מ לא כ' אלא בלשון אפשר שכ' וז"ל מיהו צ"ע דאפשר דאם שהה תוך הכלי מעל"ע הוי כבוש וכבוש כמבושל כו' ואפשר דמאחר שחמץ קודם זמנו היתר גמור ל"א כבוש כמבושל כו' ומיהו יש לדחות דל"א כבוש כמבושל רק בדבר לח אבל בדבר יבש קשה כגבינה לא וכ"נ דבדבר לח שנשתהה בכלי אמרי' בי' כבוש כמבושל כמו בשאר אי' עכ"ל והעתיקו המג"א שם הרי דכ' רק בלשון אפשר כו' ומסיק דאף בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל ועי' בפרמ"ג שם בא"א ס"ק ט"ז שכ' ע"ד המג"א עי' בסי' תנ"א אות מ' דעיקר הקולא שם דנוטל"פ הוא הא כבוש לח בכלי מפליט ומבליע בכולו ואף בהיתר כמו חלב שכבוש מעל"ע בכלי מתכות ועירו ובתוך מעל"ע בישלו בה בשר אסור באכילה והנאה עכ"ד והיינו נמי דלא כהחו"ד הנ"ל וכן ראיתי בשערי שמחה שם שער ב' סי' מ"א שהשיג נמי כן על החו"ד והביא נמי ד' הפרמ"ג הנ"ל וכ' דגם ראיתי שם בבה"ט מהרמ"ז שלא נסמך על היתר זה דהתירא בלע כו' והק' ע"ז דאי אמרת דחמץ קו"פ מקרי התירא בלע אז אפי' אי אמרי' גם בהתירא בלע כבוש כמבושל אפי"ה יהי' מותר מטעם נ"ט בר נ"ט טעם א' בהכלי וטעם הב' במאכל שהי' כבוש בו כיון דקו"פ הי' היתר ורק בפסח יחול עליו אי' מחדש הוא דומיא דנותר אע"כ דחמץ ל"ת התירא בלע כמו דאסרי' בחמץ נ"ט בר נ"ע כיון דשמו עליו כ"כ נימא דל"ח התירא בלע וכ' ליישב עפ"ד החו"ד ס"ק א' והאריך בזה וכ' די"ל טעם דל"א בהתירא בלע כבוש כמבושל דכבוש אינו בולע אלא טעם קלוש רק דטעם זה אוסר באי' משא"כ בהתירא בלע הא עכשיו הוא היתר רק דיהי' אוסר אח"כ בזה אמרי' שפיר דעל טעם קלוש לא יכול לחול אי' מחדש והוי דומיא דנ"ט בר נ"ט דבאי' אסור משום דמ"מ מרגישין טעם האי' משא"כ בהתירא מותר כיון דנ"ט בר נ"ט הוא טעם קלוש ולא יחול עליו אי' מחדש כ"כ אמרי' דטעם היוצא ע"י כבוש כיון דהוא טעם קלוש ולא יכול לחול עליו אי' מחדש כו' ובסי' י"ב שם כ' נמי להשיג על החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועוד השיג שם על החו"ד הנ"ל שכ' דכ"כ המג"א בשם המרדכי כו' וכונתו לד' המג"א שם בס"ק מ' כו' ותמה עליו דמטעם אחר כ' המרדכי להתיר דכיון דהתירא בלע א"צ לשער נגד כל החביות הרי דנהפוך הוא דעיקר טעמו כיון דא"ל לשער נגר כל החתיכה אבל אם הי' הדין דצריך לשער נגד כולו הי' אסור גם ע"י כבוש הרי דגם בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל וכ' פי' אחר בכונת המרדכי והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' באמרי בינה שם מה שהשיג על החו"ד הנ"ל והביא ד' הראב"ן כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק א' שהביא ד' המג"א והחו"ד הנ"ל וכ' דיש ליתן טעם נכון לחלק בכבוש בין התירא בלע או איסורא בלע עפ"ד הר"ן גבי פלוגתא דרב ושמואל גבי נ"ט בר נ"ט כו' והאריך בזה וגם דחה ראי' המקמ"ח הנ"ל וכ' כד' השערי שמחה הנ"ל בסברא דכבוש בהתירא מותר ועי' עוד בעה"ב לעיל סי' פ"ז ס"ק י' מ"ש ע"ד החו"ד הנ"ל והאריך בזה ועי' בטור האבן שם שכ' טעם דבהתירא בלע ל"א כבוש כמבושל דבשלמא ע"י בישול אע"פ כשקיבל הטעם הי' היתר עכשיו שהוא אי' חוזר ואוסר ונעשה אי' משא"כ בכבוש דע"כ נתן מתחלה למשקה ומן המשקה לאוכל ואם הי' אז בהיתר בלע הוי נ"ט בר נ"ט דהתירא והטעם נקלש בהיתר ולהכי אף שעכשיו הוא אי' אפי"ה אינו חוזר להיות אסור כיון דהוי נ"ט בר נ"ט דהתירא כו' ומיישב בזה דל"ק מהא דשביעית להאי דתרומה כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בשערי חשובה שם סי' תמ"ז ס"ק ט"ז שהביא ד' המקום שמואל סי' נ"ב שכ' בשר שמלחוהו לקיום לפסח בכלי שנשתמש בו חמץ בחמין תוך מעל"ע ועלה ציר על כל גדותיו וכ' להתיר אף שנוהגין בכל המקומות לאסור כבוש מעל"ע בכלי אי' דלא כהט"ז והש"ך מ"מ בזה י"ל דקוה"פ שעדיין היתר ל"א כבוש כמבושל ואף שאין נ' כן מהמג"א כו' והשע"ת השיג עליו וכ' דאין לסמוך ע"ז ואין לחלק לענין הך מלתא דכבוש כמבושל בין בליעת היתר לבליעת אי' כדמוכח בשביעית כו' וגם דהא אמרי' בב"ח חידוש דאי תרי לי' כו' וקצת יש לדחות דהתם אי הוי אמרי' כבוש אז ע"י הכבישה הי' חלות אי' בב"ת ומ"מ י"ל דכה"ג אין חידוש כיון דהאי לחוד שרי אין בליעת היתר ע"י כבוש מחדש אי' א"ו דליתא דכיון דכמבושל דיינינן לי' שהוא טעם גמור מה בכך שהוא בזמן היתר ומכ"ש למ"ד היתר בהיתר לא בטל וה"ל כאלו עודנו בעין בפסח עכ"ד והיינו כהמקמ"ח והפרמ"ג דסי' תמ"ז הנ"ל וכן ס"ל להשער שמתה שם והאמרי בינה שם דלא כהחו"ד הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדו"ק הל' מליחה סי' ק"ז שהשיג נמי על החו"ד הנ"ל והאריך בזה וכ"נ עיקר לדינא דאף בהתירא בלע אמרי' כבוש כמבושל ועי' בס' שערי תשובה סי' תמ"ז שם מ"ש בזה להכריע דתליא אם הדבר לח הנכבש הוא גופו עצמו של אי' או מחמת דבר הנכבש בו עו' דעיקר סברת הענין דבהיתר ל"א כבוש כמבושל כו' הוא דהוי כמו נ"ט בר נ"ט דהתירא דמותר ד"מ בכלי שנתבשל בו חלב ואח"כ נכבש בו בשר הא הבשר בעצמו זולת המים ל"ש כלל כבוש רק ע"י עזר המים נמצא החלב נ"ט בהכלי והכלי למים ועדיין היתר והמים להבשר אבל בהיפך בכלי בשר שנשרה בו תלב אסיר דהחלב גופי' בולע מהכלי וכן בחמץ שנכבש עם בשר קוה"פ הבשר מותר דהוי נ"ט בר נ"ע דהתירא החמץ להמים והמים להבשר והמשקה אסור מטעם כבוש אבל אין בו כח לאסור הבשר דאין המשקה אסור רק מחמת החמץ שבו וה"ל נ"ט בר נ"ט דהתירא כו' עכ"ד ולא הביא ד' הטור האבן והשערי שמחה הנ"ל שכבר הקדימו בסברא זו משום דהוי נ"ט בר נ"ט ומ"ש החו"ד הנ"ל דיש להקל אם עמד חלב בכלי מעל"ע ואח"כ בישל בו בשר כו' דהט"ז מיקל בכ"ע בבישל בכלי שנכבש בו אי' עי' באמרי בינה שם שהשיג עליו דבזה גם הט"ז מודה דכשנכבש בכלי דבר בעין ל"ש נוטל"פ כו' והאריך בזה:

ג] עי' בחו"ד ס"ק ה' שכ' ע"ד הרמ"א שפ' מלבד בב"ח דאזלי' להקל ולבשלן אסור דנגד לבשלן הוי ס' דאורייתא עכ"ד וכ"כ לעיל סי' פ"ז ס"ק א' דטעם הנבלע ע"י כבישה כו' ונתבשל בחלב אסור מדאורייתא וכ"כ בחידושי רע"א ובחידושי בית מאיר ובגליון מהרש"א דאסור לבשלו דהוי ס' דאורייתא ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' שהביא נמי ד' הגהות שבסוף או"ה שס"ל דאסור לבשל חתיכה כבושה מעל"ע בחלב דמעיקרא כבוש ועתה אי' תורה עכ"ד ועי' פרמ"ג לעיל סי' פ"ז במשב"ז ס"ק א' שכ' דקדירה שהי' כבוש בו חלב מעל"ע ובשל בו בשר בהמה אסור בהנאה אף דבלעה הקדירה ע"י כבישה מה בכך הלא פלטה אח"כ ע"י בישול לבשר ואסבה"נ וזה פשוט עכ"ד וכ"כ בפתיחה להל' בב"ח דכבוש ומליחה דרבנן בתנאי שלא יבשל אח"כ דא"כ עובר על הבישול ואסבה"נ מה"ת עכ"ד וכ"כ עוד לעיל סי' ס"ד במשב"ז ס"ק א' ולקמן סי' קי"א בש"ד ס"ק ג' ועי' בישוי"ע לעיל סי' פ"ז בד' נכד המחבר שכ' נמי כן דבב"ח הנאסר מדרבנן ע"י כבוש ומליחה אם בישל אח"כ חוזר להיות אי' תורה ועי' בבית יהודא שכ' מתחלה די"ל כיון דכבוש כמבושל אף שנתבשל אח"כ אין בישול אחר בישול ואינו אסיר כי אם מדרבנן לכך מותר בהנאה ואח"כ הביא ד' הגהות שבסוף או"ה שכ' דאסור לבשל חתיכת בשר כבושה מעל"ע בחלב דמעיקרא כבוש ועתה אי' תורה כו' ולא הוי בישול אחר בישול עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' רמ"ז שאלה ה' שכ' ע"ד הפרמ"ג הנ"ל שאין דבריו מוכרחים מב' טעמים א' דהא הט"ז הק' בכל ס' כבוש נימא אוקמא אחזקה רק דהנקוה"כ חולק עליו כו' וא"כ י"ל דוקא בשאר אי' כיון דאם הי' כאן מעל"ע כבר הוא אסור א"כ חזינן ריעותא לפנינו ואיתרע חזקת היתר אבל בב"ת אף אם הי' כבוש מעל"ע עדיין הוא מותר לאכילה רק לבשלו אסור וזה אינו ניכר לפנינו אם יבא לבשלו או לא ואם יבשלו אולי ירבה עליו עד ס' ומותר כיון דמה"ת עדיין היתר הוא כמ"ש הט"ז בהל' סוכה ובהל"פ וא"כ במה שנמצא עתה כבוש בחלב לא איתרע בזה חזקת היתר לכך מוקמינן לה אחזקה דמעיקרא ושוב מותר לבשלו ובזה י"ל דהכל מודים להט"ז כו' וכ' דבאמת אף שכ"כ הפרמ"ג היינו רק בודאי בב"ח דרבנן בזה ודאי אסור בבישול ד"ת אבל בס' לא אמר כלל וי"ל אף הפרמ"ג מודה בס' שמותר לבשלו אח"כ ועוד הרי באמת לא ידעי' כמה בלע ונהי דמס' משערי' נגד כולו מ"מ עכ"פ ס' הוי וא"כ בזה יש ס"ס דלמא לא הי' כבוש מעל"ע ואת"ל הי' מעל"ע דלמא נבלע רק מעט בענין שהי' בו ס' והוי מותר ג"כ ולכך המורה בזה להקל אין מזחיחין אותו עכ"ד ועי' בעה"ב שכ' דלפמ"ש דכבוש דהתירא מותר י"ל גבי בב"ח שנכבש מעיקרא ואח"כ בישל דאינו אסור מה"ח דהא מה"ח מותר בכבוש א"כ הוי כבוש דהתירא בלע דמותר מה"ת א"כ אם מבשל אח"כ אין כאן אי' תורה כו' עכ"ד ועי' עוד בעה"ב לעיל סי' פ"ז ס"ק ב' שכ' מתחלה דדין זה תליא אי אמרי' טכ"ע דאורייתא או לאו דאורייתא כו' ומיישב בזה קושי' העולם בפסחים מ"ד ב' כו' ודחה ד' החו"ד שם ס"ק א' מה שהק' על הפלתי שם ואח"כ כ' די"ל מטעם אחר דאם הי' כבוש בב"ח אין אי' אח"כ בבישול מה"ת דנ' דטעם היוצא מן הכבישה כו' הוי טעם קלוש ובזה פליגי אי אמרי' כבוש כמבושל או לא דפליגי אי טעם קלוש כזה אוסר כו' ובשלמא בשאר אי' דלא קפדה רחמנא אבישול דוקא א"כ גם טעם ע"י כבישה ומליחה אוסר אבל בב"ח דקפדה אבישול דוקא כו' י"ל דלא אסרה תורה רק טעם היוצא ע"י בישול אבל הטעם היוצא ע"י כבישה ומליחה דקלוש טפי מהטעם היוצא ע"י בישול לא אסרה תורה ואפי' אם נתבשל אח"כ אין כאן אי' מה"ת כלל כו' כיון דבא הטעם ע"י כבישה וכ' דכן מוכח מד' הת"ת בשם או"ה שהביא הש"ך לעיל פי' ע' ס"ק ט"ז גבי דגים שנמלחו עם עופות כו' ואח"כ כ' אכן ממה דאמרי' בפסחים מ"ד ב' דבב"ח חידוש הוא כו' נ' לכאורה דאין לחלק בין טעם היוצא ע"י כבישה לטעם היוצא ע"ו בישול כו' וא"כ גם בכבוש ואח"כ נתבשל נ' דאסור מה"ת כו' ואח"כ דחה זה והאריך בזה וכ' להוכיח מד' התוס' חולין קט"ו א' ד"ה חורש דטעם שע"י כבישה לא דמי לטעמא דבישול כו' ואח"כ הביא ראי' דכבוש בבב"ח אין אי' בבישול אח"כ מהא דאמרי' בע"ז ל"ה ובס"פ כ"ה דמש"ה אסרו גבינות עכו"ם משום דמעמידין אותם בעור קיבת שחיטתם דהוא נבלה וכ' התוס' דהא דלא קא' משום בב"ח ואף בעור כשירה משום דבב"ח שע"י כבישה לא הוי מה"ת כו' וכ' ליישב בזה ד' ר' ירוחם שכ' דכבוש בבב"ח שרי ומשמע דאף באכילה שרי כו' ואח"כ הביא ד' רש"י ותוס' דמחולקים בהא דטעמו ולא ממשו דרש"י ס"ל דבין הבשר שבלע מחלב בין החלב שבולע מבשר הוי רק טעמו ולא ממשו והתוס' ס"ל בע"ז ס"ז א' ד"ה אמר דדוקא החלב שבולע הוי רק טעמו ולא ממשו כו' אבל החלב שנבלע בבשר הוי טעמו וממשו כו' וא"כ לדעת התוס' אסור לבשל אח"כ החתיכה בשר שנכבש בחלב דהבשר בלע ממשו של חלב אבל החלב שבלע מבשר דזה הוי רק טעם בעלמא וטעם שיוצא ע"י כבישה אף אם יבשלו אח"כ י"ל דשרי דהתורה לא אסרה רק הטעם שיוצא ע"י בישול אבל טעם שיוצא ע"י כבישה לא נאסר אף אם מבשל אח"כ אבל לשיטת רש"י אף חלב שנבלע בבשר יש להתיר דהוי ג"כ רק טעם בעלמא וכ' דמסתפינא להקל בזה שהחמירו אחרונים בפרט באי' דאורייתא אך במקום שיש עוד איזה צדדים יש לצדד להקל בזה כו' וכ' דאם הבליעה הי' ע"י כבישה או צלי' בכלי ודאי דיש להתיר לבשל אח"כ מה"ת ואינו אסור בבישול והנאה ואח"כ כ' דיש עוד צד להקל בכבוש אם בישלו אח"כ די"ל גבי בב"ח צירן מותר מה"ח כמ"ש הפרמ"ג ר"ס פ"א וגם היוצא ע"י כבישה מקרי צירן כמ"ש במנח"י ובנו"ב סי' כ"ו כו' והיוצא ע"י כבישה מקרי ציר ולא רוטב כו' עכ"ד ובס"ק י' שם האריך נמי בזה ומיישב בזה ד' ר' ירוחם הנ"ל כו' ובסי' ק"ז ס"ק ב' כ' נמי כן והאריך בזה ומסיק דיש כאן מקום לצדד להקל ועי' עוד בספרו שם ארי' חיו"ד סי' ס"ו מ"ש והאריך בזה ומסיק דאם הי' כבוש בב"ח גם הבשר אינו בולע רק טעמו וא"כ גם הבשר שרי לבשל אח"כ אך בבשר דאית בי' פילי נ' כו' דאסור לבשל אח"כ מה"ת עכ"ד יעוש"ה ועי' בפ"ת ס"ק ד' שהביא ד' המנחת עני סי' ל"ה שהסכים להוראות הרב המורה שם להתיר לכתחלה לבשל בס' כבוש שהס' הוא אם נכבש מעל"ע כו' ואין המנחת עני ח"י ובאמת מבואר להדיא בתוס' מנחות ק"א ב' ד"ה פיגול דאם נתבשל אחר שנכבש אסור מה"ח שכ' וז"ל וי"ל דהו"א שעת הכושר דבב"ח כגון שנתערב קודם בישול כגון דתרי לי' כולי יומא בחלבא ואח"כ בישל עכ"ל הרי להדיא שס"ל להתוס' דכבוש בבב"ח אסור לבשל מה"ח וכן ס"ל לרש"י שם ד"ה הואיל שכ' וז"ל דאי חרי לי' כולי יומא בחלבא לא מחסר עד שיבשלנו עכ"ל וכן ראיתי בשערי שמחה שם סי' י"ב שהביא ד' רש"י ותוס' אלו ולא ראו הפרמ"ג והחו"ד והגאון רע"א והבית מאיר והעה"ב הנ"ל ד' רש"י והתוס' הנ"ל שהרי לא הביאום ועי"ש עוד בשערי שמחה סי' י"ד מ"ש והאריך בזה:

ד] עוד כ' החו"ד בס"ק ה' ובדם ג"כ הוי ס' כבוש מותר דכבוש בדם נ"כ הוא רק מדרבנן כמ"ש בסי' ס"ט מאו"ה כלל ו' דין כ' עכ"ד ועי' באמרי בינה שם שחמה עליו דבהדיא מבואר באו"ה כלל ל' דין א' שכ' וז"ל הלכך היתר שנפל לתוך אי' ושהה בתוכו כשיעור כבישה בכל שאר אי' לבד מבב"ח אפי' צונן כו' בדבר שאין מתערב האי' תוך ההיתר שהיינו דבר יבש בתוך דבר לח כגון בשר תפל שנפל לתוך דם או יי"נ כו' וכן שרץ מת כו' ומשתה' בו יום שלם אסור מה"ת דכבוש כמבושל דודאי בולעין זה מזה והיינו בכל שאר אי' לבד מבב"ח שאינו אלא מדרבנן עכ"ל הרי מבואר דגם כבוש בדם אסור מה"ת ובכל הדברים אסור כבוש מה"ת מלבד בב"ח ועוד מבואר שם דדוקא ס' כבוש בב"ח אמרי' לקולא אבל בשאר אי' דמדאורייתא הן ס' לחומרא דכבר איתרע לי' חזקתי' ומבואר להדיא דרק בב"ח ובדם אף דדם שבישלו הוי דרבנן אבל ע"י כבישה לא הוי דרבנן והא דאו"ה כלל ו' שם הוא ענין אתר בבשר מליח שנתערב עם בשר שלא הודח ולא נמלח והושם עמו במים בהדחה קמייתא דהבשר מליח נאסר לפי שבולע מדם בעין וכ' ודוקא ששהה שיעור מליחה כבר דאל"כ יש לו תקנה ע"י הדחה ומליחה דלא גרע מנפל לציר דהכא נ"כ דם דרבנן הוא מאחר שנתערב במים דהתירא דהא דלא קרוי דם לאו דבנתבטל טעמא חלי' מלתא אלא בראוי להקרבה ע"ג המזבח וכשנתערב במים ג"כ אינו ראוי להקריב עכ"ל א"כ אחי עלה מטעם אחר כיון דאין הדם נכנס לבשר המליח רק שמתערב במים ואחרי שנתערב ואינו ראוי להקרבה לית בי' אי' דם מה"ח וזה דוקא שם אבל בנכבש בדם דדם בעין בולע הבשר אסור מה"ח ואף דנתערב עם לחלוחית הבשר מ"מ כד נכנס ונבלע בהבשר דם האסור מה"ת בולע ולכך לא הוי כנתערב במים ואסור מה"ת וממילא ס' אם נכבש מעל"ע אסור וכמבואר בד' או"ה הנ"ל ומלבד זה כבר כ' הרשב"א בתו"ה דכיון דעיקר דם מה"ת החמירו בספי' כשל תורה ודאי ס' כבוש בדם אסור ומהרש"ל בסמ"ג כ' אף בדם הכבד דהוי דרבנן יש להחמיר בספי' עכ"ד ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ב' שהביא ד' או"ה כלל ו' הנ"ל דאסור ד"ח דלא דמי לדם שמלחו ושבישלו דכבוש אינו כמבושל ממש רק שמפליט ומבליע לכך דם היוצא ע"י כבישה אסור מה"ת ובפתיחה להל' מליחה ובסי' ע"ג בש"ד ס"ק י"ד כ' נמי כן ועי' בעה"ב ס"ק ג' שהביא ד' הפרמ"ג אלו וכ' דפלא בעיני שראיתי בחו"ד סי' זה שכ' בשם או"ה להיפך דס' כבוש בדם מותר דדם שיוצא ע"י כבישה הוי רק דרבנן ואין לי ס' או"ה לעי' בי' עכ"ד ולעיל סי' ס"ט ס"ק א' בעה"ב כ' נמי כן דד' או"ה שהביא הפרמ"ג סוחר לד' או"ה שהביא החו"ד הנ"ל כו' והביא ראי' מע"ז ל"ה דאמרי' דאסרו גבינות עכו"ם משום דמעמידין אותם בעור קיבת נבלה כו' דמוכח דגם כבוש בדם הוי רק דרבנן והאריך בזה יעוש"ה ולפ"ד האמרי בינה הנ"ל אין כאן שום סתירה בד' או"ה הנ"ל ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' קמ"א שכ' לענין ס' אם נשרה בשר מעל"ע קודם מליחה והאריך בזה ופ' דאסור דיש כאן ס"ס דלמא כהפרמ"ג דדם שנכבש אסור מה"ח ואת"ל כהחו"ד דלמא כהסוברים דסד"ר באתחזק איסורא אסור כו' עכ"ד ובד' רש"י הנ"ל עי' בישוי"ע ס"ק א' שכ' דדעת רש"י הוא דע"י כבישה פולט מעט מעט רק שאין בכחו לאסור אבל מ"מ קצת טעם פולט ומה"ט נ' דגם רש"י מודה דהיכא דאסור במשהו אסור אף אם נכבש בדבר שאינו חריף ומיישב בזה ד' רש"י שהביא הטור באו"ת סי' תמ"ז שכ' דבשר יבש וגבינה שנמלחו קוה"פ ולא נזהרו במליחתן מחשש חימוץ דמותרין ודקדק הב"י מלשונו דנקט דוקא כו' שנמלחו קוה"פ דאם שרו אותם במים בפסח ולא נזהרו בהם מחשש חימוץ דאסור משום דכבוש כמבושל וקשה דהא רש"י עצמו ס"ל דאין כבוש איסר רק בחומץ וציר ולפמ"ש א"ש דבחמץ בפסח דהוא במשהו אף רש"י מודה דאף בשאר דברים כבוש כמבושל רק בשאר אי' ס"ל לרש"י דבשאר דברים שאינם חריפים אינו פולט רק מעט ואינו אוסר וגם מיישב דלא תקשי על רש"י מד' הגמ' פסחים מ"ד ב' הנ"ל והאריך בזה והיינו כעין ד' העה"ב הנ"ל בדעת רש"י ועי' במנח"י כלל ג' אות כ' שכ' דגם הרמב"ם בפי' המשנה פ"י דתרומות מ"י ס"ל כרש"י דבכל האי' כבוש מותר אלא דוקא ד"ת כמו חסית אבל שאר כל הכובשים מותרין ולכן לא הביא כלל דין זה דכבוש בהלכותיו רק בדברים החריפים לפי שפ' כסתם מתני' כו' וקושי' המרדכי על רש"י ממתני' פ"ז דשביעית וורד חדש כו' כ' דהרמב"ם עצמו מיישב זה בפי' המשנה שם כיון דוורד הוא חדש ועדיין לח מיד שנותן אותו תוך השמן יכנס בו כח הורדין וטעמם בשמן וגם מיישב קושי' הנ"ל מהא דאי תרי לי' כו' לדעת רש"י והרמב"ם והאריך בזה ועי' בב"י שהביא תשובת הרשב"א סי' תק"ד דס"ל נמי כרש"י הנ"ל ועי' בשערי שמחה שם שער ד' סי' א' מ"ש בד' הרשב"א כו' ומיישב בזה קושי' הנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' נמי דהרמב"ם ס"ל כרש"י והאריך בזה וכ' דבכבוש בחומץ וציר י"ל דזה אינו אסור אלא מדרבנן ויש לצדד להקל בספי' כיון דמשנה שלימה כל הנכבשין כו' מותרין עכ"ד ועי' בחידושי מהרא"ל שהשיג עליו וכ' דאדרבה קיל טפי כבישה דמעל"ע מכבישה דציר דכבישה בציר מוסכמת לכ"ע דאסור כו' והאריך בזה ועי' בט"ז ס"ק א' שהביא ד' או"ה כלל ב' לענין כבוש בכלי ומ"ש עליו ועי' בפר"ח ס"ק א' ובפלתי ס"ק א' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובחו"ד ס"ק א' ובעצ"ל ובעה"ב ס"ק ד' ובבינת אדם סי' ע"ז ע"ח ע"ט ובחו"י סי' ק' ובשערי שמחה שער ב' סי' י"ג ובאמרי בינה שם וביד יהודא לעיל סי' ס"ט בפי' הארוך ס"ק ס"ד מ"ש והאריכו בזה ועי' בס' רשמי שאלה מסי' ו' עד סי' ט' מ"ש לענין תבשיל שנמצא חטה בע"פ בשעת הבישול ונצטנן התבשיל בע"פ ועמד יותר מעל"ע עם החטה ההיא בכבוש אחר הבישול כו' ופלפל בזה עם הגאון בעל פרי תבואה דדעתו להתיר והוא השיג עליו ופלפל בד' האו"ה הנ"ל ובד' הנו"ב בסי' כ"ו הנ"ל ובסי' כ"ח שם ובד' המנח"י הנ"ל והאריך הרבה בדין כבוש כמבושל ולא העלה דבר ברור להיתר יעוש"ה ועי' בס' חסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' ל"א שכ' להסתפק באי' שנכבש בהיתר מעל"ע והי' ס' בהיתר נגד האי' ואח"כ נתמעט מהיתר עד כדי נ"ט אי חוזר ואוסר ההיתר שיש בו נ"ט אף שלא שהה אח"כ שיעור כבישה כי כבר נתעורר הטעם במעל"ע הראשון שנכבש לצאת ולהבליע בהיתר בלי עיכוב או בעינן שיעור כבישה שנית אחרי שנתמעט ההיתר והאריך בזה בד' הרא"ם פ' צו והמג"א בסי' תמ"ז ס"ק ט"ז כו' ובד' החו"י סי' ק"א ומסיק דאחר שבולע בכלות המעל"ע כשבא להבליע טעם חדש צריך שיעור מעל"ע שנית וכ' דנפ"מ בזה גם לענין חמב"פ שאם שהה החמץ בכלי מעל"ע קו"פ והי' ס' אף ששהה אח"כ בתוך הפסח שאסור במשהו אינו נאסר עד שישהה מעל"ע מחדש דהטעם הראשון כבר נתבטל בכלות המעל"ע קוה"פ ומיישב בזה קושי' המקו"ח על הט"ז סי' תס"ז ס"ק י"ח כו' ואח"כ כ' עוד לחקור בזה באי' שנכבש בכלי יותר ממעל"ע ונטלו אח"כ האי' מתוכה ואח"ז בשלו בה היתר אי חשבי' מעל"ע משעה שנטלה האי' מתוכה וכל שלא שהה מעל"ע מנטילת האי' חשיב ב"י או נימא דכיון דקודם שנטלו האי' ממנה כמה שעות כלה מעל"ע שנכבש האי' בהכלי ואותה הבליעה שבלעה הכלי בכלות המעל"ע כבר נפגמה ע"י שהי' מעל"ע ואף ששהה האי' בתוכה איזה שעות אח"כ כיון שלא שהה מעל"ע מחדש אין כאן בליעה חדשה וא"כ ההיתר שבישל בתוכה אח"כ שרי דהו"ל אב"י מזמן הבליעה וכ' דזה תליא בין שיטת הרא"ם כו' לבין שיטת החו"י וכ' דלהלכה נ' להחמיר כהחו"י כו' והאריך בזה יעוש"ה:

ב בתוך חומץ. עי' ש"ך ס"ק ב' שחולק על המחבר וס"ל דחומץ אינו אוסר רק בשיעור מעל"ע והביא ראי' מד' הרא"ש בפ' בתרא דט"ז כו' ועי' בפר"ח ס"ק ד' ובפלתי ס"ק ב' ובפרמ"ג בש"ד ס"ק ב' ובחו"ד ס"ק ו' ובחידושי מהרא"ל ובמקמ"ח ובעצ"ל ובעה"ב ס"ק ה' וביד יהודא שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ב

ג חום של כ"ר. עי' ש"ך ס"ק ה' מ"ש בדיני עירוי ועי' בפלתי ס"ק ה' ובישוי"ע ס"ק ה' ובחידושי מהרא"ל ובעה"ב ס"ק ה' ובפרמ"ג לעיל סי' ס"ח במשב"ז ס"ק ט' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה והביא הש"ך ד' רש"ל שכ' להחמיר בכ"ר אף שאין היס"ב כו' כדאיתא בירושלמי והשיג עליו ועי' בפר"ח סי' ס"ח ובפרמ"ג שם מ"ש והאריכו בזה ועי' בעה"ב ס"ק ז' מ"ש פי' אחר בד' הירושלמי ומיישב בזה קושי' החו"ד לעיל סי' צ"א ס"ק ה' והאריך בזה:

סעיף ג

ד שניהם חמים. עי' ש"ך ס"ק ח' שהביא ד' רש"ל דבדבר גוש לעולם ככ"ר כו' דבדבר גוש דליכא דפנות חשיב, ככ"ר ועי' בעה"ב ס"ק ט' שהק' עליו דאמאי ל"א תתאה גבר ושולי הכלי שהדבר גוש מונח עלי' מקרר כו' ורש"ל י"ל דאזיל לשיטתי' דס"ל דבכלי ל"א תתאה גבר כו' אבל לדידן דלא קי"ל כרש"ל כו' קשה וכ' ליישב דאפשר דס"ל דל"א תתאה גבר רק לענין בליעה ופליטה אבל עכ"ז גוף החתיכה נחשבת רותח לבלוע ממקום אחר כו' והאריך בזה וכ' דהסומך בהפ"מ ע"ד הרמ"א דדבר גוש דין כ"ש יש לו לא הפסיד והביא ד' החתם סופר סי' צ"ה שכ' שקבל ממורו להקל בדבר גוש לעת הצורך וכ' עוד דאין להקל אף בכלי ג' וד' כ"ז שהיס"ב בלא הפ"מ רק אם הדבר ס' אולי נתקרר ע"י ג' או ד' כלים אז יש להקל בס' בזה כיון דבלא"ה מתירים בהפ"מ עכ"ד:

ה שצלאו בגידו. עי' בישוי"ע ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ומסיק דעכ"פ יוצא לנו כי רבים החמירו אף בכחוש במליחה ואף כי רוב הפוס' חולקים עכ"פ בשמן כ"ע מודים דאסור במליחה בס' ודעת ראבי"ה שמתיר אף בשמן בכ"ק דעת יחידאה הוא ואף בס' טרפה אין להתיר אף בהפסד וזה לא תשיב ס"ם בפרט בס' אי' תורה ודלא כמ"ש בשבו"י להקל בס' טרפה דהיינו בנמצא קוץ בחלל הגוף ונמלח עם בשר אחר וכ' להקל משום דחשוב ס"ס שמא אינו טרפה ושמא הל' כראבי"ה ולדבריו כ"ש בודאי אי' דרבנן יש להקל מהך ספי' דשמא הל' כראבי"ה וזה סותר דעת הקדמונים ע"כ כו' אין לסמוך עליו בזה עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ' שדחה נמי ד' השבו"י הנ"ל וכ' דלדבריו שחושב דעת ראבי"ה לס' נגד הרבה פוס' א"כ בכל אי' דרבנן לא אסר במליחה יותר מקליפה אפי' באי' שמן דס' אם הל' כראבי"ה וסד"ר לקולא והא ודאי ליתא דע"כ לא שרי' באי' דרבנן אלא בלא שייך בו שמנונית או אפי' במקום דשייך שמנונית ואינו שנון ממש ובהפ"מ כו' אבל בשמן לגמרי ודאי דאף באי' דרבנן אסור עד ס' כו' והאריך בזה ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' צ"ג שהסכים להשבו"י הנ"ל והביא ד' המנח"י כלל ל"ח שכ' שרוב הראשונים ס"ל כהראבי"ה כו' וכ' דט"ס הוא בשבו"י שם כו' וסיים דיש לצרפו לס' אחר ולעשותו ס"ס ובשגם בהפ"מ וסעודת מצוה אין ס' שראוי לסמוך על הראבי"ה עכ"ד והיינו דלא כהישוי"ע והנו"ב הנ"ל ועי' בשאילות שמואל חיו"ד סי' ס"ג מ"ש בד' השבו"י והנו"ב הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ו כדי נטילה. עי' ש"ך ס"ק ט"ו שהביא דעת מהרא"י ומהרש"ל דבצלי אף כחוש בעי' ס' ועי' בישוי"ע ס"ק ד' שהק' דהוא לכאורה נגד הש"ס חולין צ"ו א' כו' דמשני ההוא כחוש הוה מבואר דבכחוש א"צ רק קליפה ונטילה כו' וכ' דע"כ העיקר בזה כדעת הטור כו' והאריך בזה וכ' להוכיח מד' הגמ' בזבחים צ"ו ב' גבי בישול בלא בלוע כו' דכחוש אינו אוסר יעוש"ה:

סעיף ז

ז או בב"ח. עי' ש"ך ס"ק י"ז שהביא מחלוקת שפ הפוס' אי בב"ח מקרי אי' מחמת עצמו לאסור חם בחם בלא רוטב ודעת הש"ך דמקרי אי' מחמת עצמו ועי' בישוי"ע ס"ק ה' שכ' להוכיח מד' הגמ' חולין ק"ח א' כו' קסבר ר"י כל שהוא מין ומינו וד"א כו' דגם בב"ח מקרי אי' בלוע והאריך בזה ובס"ק ו' האריך נמי בזה והוכיח דבב"ח מקרי אי' בלוע ועי' בעה"ב ס"ק י"א שכ' להביא ראי' דבב"ח מקרי אי' בלוע מד' התוס' חולין צ"ו ב' והרשב"א כו' דלמה לא נימא דקליפה נ"נ ואוסרת קליפה הסמוכה וחי' דאין הנאסר יכול לאסור יותר מן האוסר כו' והביא ד' החו"ד לעיל סי' צ"ב ס"ק ה' והאריך בזה יעוש"ה ועי' במקמ"ח מ"ש להשיג ע"ד החו"ד לעיל סי' צ"ב ס"ק ה' בכונת הש"ך ומ"ש הוא בכונת הש"ך והאריך בזה ועי' בבית יהודא מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ח בהג"ה אבל כלי. עי' תו"ד ס"ק ט"ו שכ' דאין כלי נאסר ממאכל שיש בו אי' בלוע אפי' שמן דהא אין כלי אוסר כלי אפי' בלוע שמן כו' והביא ראי' מהט"ז סי' צ"ד ס"ק י"ד כו' ועי' בעה"ב ס"ק י"ב שתמה עליו דלא ראה ד' הט"ז כאן ס"ק ט"ז כו' והביא ד' הפרמ"ג באו"ח סי' תמ"ז במשב"ז ס"ק י"ג כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בתוי"ק ס"ק ח' מ"ש בד' הרמ"א והאריך בזה ועי' בעצ"ל מ"ש והאריך בזה:

ט אוסר היתר. עי' ש"ך ס"ק כ"ג שכ' מיהו באי' שמן שנבלע בכלי אפשר דאפי' ביבש לגמרי אוסר בס' ואע"ג דלא מפלגי' בין כחוש לשמן היינו בגוף הדבר אבל מה שנאסר ע"י בליעה לא מחמרינן כו' ומ"מ צ"ע לדינא עכ"ד ועי' במג"א סי' תנ"א ס"ק ל"ז שכ' בפשיטות דאף שמן אינו אוסר יותר, מכ"ק ועי' בדגול מרבבה שציין ע"ד המג"א אלו ועי' בספרו נו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ל' שכ' דיש להקל כהמג"א דלא שבקינן מה דפשיטא לי' להמג"א בשביל ספי' של הש"ך ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' י' שהק' על המג"א מפסחים ל' א' גבי תנור שטתו באלי' דכל הפת אסורה דמוכת דבשמן אוסר כולה כו' וכ' ליישב והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ט

י חלב מפעפע. עי' ט"ז ס"ק כ"ב שהק' על המחבר דסתרי אהדדי כו' ועי' בישוי"ע ס"ק ט' שכ' ליישב דהמחבר מחלק בין צלי למליחה כו' דענין פיטום לא שייך במליחה כו' ומיישב בזה קושי' התוס' בתולין צ"ו ב' ד"ה אבל כו' והאריך בזה ועי' בבית יהודא ובעצ"ל מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יד

יא אם יש ס'. עי' בישוי"ע ס"ק י"א מ"ש לענין צוקר שלנו הנעשה ברעפאנארי שבעת הרתיחה מערבין בתוך הצוקר דם הרבה כו' וכ' דנשאל ע"ז מהגאון מהר"י מליסא וכ' דאין בזה מיחוש כי נתבטל הדם בהצוקר כו' וסיים וצריך להתבונן על ענין פעולתן עכ"ד ועי' בעה"ב בסוף הס' בת' התשובות השייך לסי' זה מ"ש והאריך הרבה בזה ועי' בספרי תורת אליעזר הלכות פסת סי' תס"ז ס"ק ה' מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה