יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות תערובות · סימן צט
סעיף א
א עצמות כו'. עי' ט"ז ס"ק א' ועי' בחו"ד ס"ק א' שכ' ליישב קושי' הפלתי דהלחלוחית אין בהם טעם ונהי שקבלו טעם אין בהם כת לאסור עכ"ד ולא ידענא מאי קא' דהא עיקר הקושי' היא מפסק הרמ"א דהחרס נ"נ אף דהחרס אין בהם בנו"ט מ"מ החמיר הרמ"א להצטרך ס' נגדו וכן הק' במקמ"ח וכ' דעיקר הקושי' לק"מ דהחמיר הרמ"א בסי' צ"ת דבכ"ח נ"נ ויצטרך ס' נגד גוף החרס הוא גופי' חומרא בעלמא כמו שנ' בחו"ח כלל נ"א כו' אלא דמ"מ החמיר בכ"ח דנ"נ גוף החרס מ"מ שם שאני שכבר נבלע האי' בחרס ונ"נ ויצטרך ס' נגדו אבל הכא דיהי' נבלה ע"י אי' דבוק כולי האי לא מחמרי' דאי' דבוק גופי' חומרא הוא כו' ותרי חומרא לא מחמרי' וכה"ג כ' הש"ך בסי' ע"ה ס"ק ו' ליישב ד' הרמ"א דאי' דבוק חומרא בעלמא הוא והיכא דאיכא עוד חומרא לא מחמרי' כולי האי עכ"ד ועי' בעה"ב ס"ק א' מה שהק' מפסחים פ"ג א' דפריך הגמ' הני עצמות ה"ד כו' והניח בצ"ע:
סעיף ה
ב אין מבטלין כו'. עי' ש"ך ס"ק ז' שהביא ד' הרשב"א בתה"א וד' הר"ן בפגה"נ דהיינו מדרבנן לדעת התוס' ולדעת הראב"ד הוא מדאורייתא ועי' בשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' כ"ה שהק' על התוס' מהא דאמרי' בחולין ק"מ א' כו' למאי אי לשילוח לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' והא ודאי דאם שלוחה ליכא אי' משום דאזלי' בחר רובא ואפי"ה לשלחה לא אצטריך קרא למעט דלא אמרה תורה שלח לתקלה הרי להדיא דלערב אי' בידים אסור מה"ת דאי מדרבנן מאי האי דק"ל לא אמרה תורה שלח לתקלה הא מדאורייתא מותר לשלחה ולבטלה ברוב צפרים דעלמא ע"כ קושי' ודחק ליישב ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' מ"ה שכ' ליישב קושי' זו דהרי הרשב"א והר"ן שכ' בשם התוס' שמה"ת מותר לבטל א"ל ליישב סוגיא דזרוע בשלה כ"כ וא"כ דוקא דומיא דזרוע בשלה שהזרוע עצמה לא נתבטלה כלל ונשארה באיסורה לזר ונתנה לכהן אחר בישולה רק הטעם דמפיק מהזרוע ונבלע בשאר האיל הוא שנתבטל וטעם שנתבטל לא נשאר בו אי' כלל אבל יבש ביבש לבטל האי' והוא נשאר בעין והוא בעולם ובאי' עומד כו' אלא כ"ז שאין מכירין אותו גזיה"כ אחרי רבים להטות ועכ"פ האי' בעין ויכול לחזור לאי' בזה לכ"ע לא התירה התורה לבטלו לכתחלה ואיך אפשר שדבר שאפי' אחר ביטול אם יוכר יהי' אסור לבטלו עתה והרי הוא מכירו אבל טעם הנבלע בזה כשנתבטל אין כאן טעם אי' כלל כו' ובפרט בזרוע בשלה שהי' בו ס' או מאה כו' דבזה אין אנו צריכין להתירו מטעם אתרי רבים להטות רק כיון שיש כאן אין כאן טעם כלל ולא נשאר שום אי' בזה ס"ל שמותר לבטלו לכתחלה, מה"ת וגם מיישב בזה קושי' טל התוס' הנ"ל מהא דכ' התוס' בע"ז כ' א' ד"ה ור"מ ובחולין קי"ד ב' ד"ה עד דהא דאמרי' שם להקדים נתינה דגר למכירה דנכרי דזה דוקא בא"י באותן הימים שאין הנכרים מצויין שם וצריך למכרה בדבר מועט דהא גם בימיהם היתה הנבלה שוה הרבה לישראל שהרי יכול לבטלה ברוב היתר ואעפ"כ אמרה, תורה הקדים נתינה דגר כו' והאריך בזה ועי' בהגהות מהר"ץ ביומא ס"ז ב' שכ' נמי ליישב קושי' השעה"מ הנ"ל דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מדאורייתא ולא ראה ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ג' שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל וכ' עפ"ז ליישב קושי' על הראב"ד מד' הגמ' בפסחים מ"ד ב' דיליף טכ"ע מגיע"נ דחזי' דהצריכה התורה הגעלה לטעם הנבלע בקדרה כו' ומאי ראי' מגיע"נ שם בלכתחלה מיירי אי רשאי לבשל בתוך הכלי ואין מבטלין א"ל כו' וכ' דכן נ' מד' הש"ס בגיטין נ"ד ב' כו' גבי נפלו ונתפצעו דגזרי' שמא יפצעם בידים והוי מבטל א"ל והא הכא דמה"ת חד בחרי בטל וקשה הא אף אי נימא דד"ת אינו בטל מה"ת מ"מ הך דיפצעם אותן בידים אינו רק מדרבנן דהוי מבטל אי' והוא ראי' ברורה שוב ראיתי בפר"ח במים חיים שהרגיש בזה ולפמ"ש א"ש כו' והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ה' שהק' נמי מהא דגיטין ועי' בס' טיב גיטין שם שהק' נמי קושי' הנ"ל והאריך בזה ועי' במלא הרועים אות ב' ביטול א"ל סי' ב' שכ' נמי דעפ"ד הנו"ב הנ"ל מיושב קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל והיינו כהישוי"ע וכ"כ בכתב סופר חאו"ח סי' ס"ב דעפ"ד הנו"ב מיושב קושי' הפלתי הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' הישוי"ע והמלא הרועים הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועי' בס' יד אלי' בח' הכתבים סי' א' שהק' נמי קושי' הנ"ל על הראב"ד מהא דפסחים מ"ד כו' והאריך בזה ליישב ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לק"מ וכמ"ש בישוי"ע הנ"ל ועי' בשמן רקח ח"ב סי' י"ד שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בבאר יצחק חאו"ח סי' י"ת מ"ש בזה עוד כ' ביד אלי' שם להוכיח דביטול א"ל אסור מדאורייתא דאל"כ יוכל כל אדם לבטל את התורה ולאכול תמיד נבילות וטריפות וטמאות ע"י ביטול ברוב חד בחרי דמה"ת לא בעי' ס' ודבר חשוב ג"כ בטל ובמה יודע איפוא אשר מקיימין ישראל ולא תטמאו בהם ונטמתם בם כו' קדושים תהי' ולמה הצריכה תורה למכור הנבלה ולהשליך הטרפה לכלב כיון דבקל יכול להנות ממנה ע"י ביטול ברוב גם על קרא דיחזקאל דאמר נבלה וטרפה לא אכלתי מאי קא מתמה חלמודא דלמא ה"ק אפי' ע"י ביטול ברוב לא אכלתי שלא רציתי לבטל לכתחלה א"ו דאסור מה"ח לבטל א"ל ובאם נתבטל ממילא ל"ש להתפאר בזה דלא מצינו שיהי' בזה מדת חסידות שלא לאכול מה שנתבטל ממילא עכ"ד ולפ"ד הנו"ב אין זה הוכחה דביבש ביבש אסור לבטל א"ל מה"ח לכ"ע וראיתי בס' מיני תרגומא בסוף הס' בליקוטים שם שהק' נמי קושי' הנ"ל על התוס' מהא דחולין וכ' ליישב דהתוס' אזלי לשיטתם בב"מ ו' ב' ד"ה קפץ דבעלי חיים וברי' אפי' באלף לא בטל מדין תורה הוא ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה דאינה בטלה אבל הנהו דס"ל דכל הדברים החשובים אינם בטלים היינו מדרבנן כו' ס"ל כדעת הראב"ד דאין מבטלין א"ל הוא מה"ח ושפיר קא' רבא לא אמרה תורה שלח לתקלה והא בהא תליא עכ"ד ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לא תליא הא בהא דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת ועי' ביד אברהם מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דחולין ועי' בשאילות יעב"ץ ח"א סי' קל"ה שהביא קושי' בשם אביו הגאון בעל ח"צ ביומא פ"ג א' דקא' הגמ' כי פליגי היכא דלא אפשר מ"ס טבל חמור ומ"ס תרומה תמורה דאמאי פליגי ומ"ט לא ניתקני' לטבל דבמיתה ונוציא ממנו תרומתו ומעשרותיו והדר נבטלינהו ברובא דתולין כו' ואי משום דאין מבטלין א"ל הא נמי לא אסור אלא מדרבנן ואמאי לא עבדינן לי' כי האי מלתא דשויא לתרווייהו איסורי כו' דלא ליכול אי' דאורייתא לגמרי לא טבל ולא תרומה ע"כ קושי' וכ' דלית נגר דיפרקינה ולפ"ד הנו"ב הנ"ל לק"מ דביבש ביבש אסור לבטל א"ל מה"ת לכ"ע אך השאילת יעב"ץ שם כ' אח"כ דאפי' למ"ד דאסור לבטל א"ל מה"ת נמי קשה דכה"ג שרי וכדיעבד דמי דלגבי' דהאיך דבשבילו מתבטל הא אשתרי כו' והאריך בזה ליישב ועי' בפרש"ד דרוש י"ט שהק' נמי קושי' זו אפי' למ"ד דאסור לבטל א"ל מה"ח כו' דמוטב שנעבור אי' זה דאין מבטלין א"ל שאינו אלא אי' בעלמא ממה שיעבור התולה אי' שהוא במיתה ביד"ש כו' והאריך בזה ליישב ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' שי"ט שכ' נמי כהנו"ב הנ"ל וכ"כ בחאו"ח סי' קכ"ט וכ' כדמוכח מהא דאמרי' לא אמרה תורה שלח לתקלה כו' ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל שכבר הקדימו בזה ועל קושי' השעה"מ הנ"ל מהא דחולין כ' בסי' שי"ט שם ליישב דודאי מוכת מה"ת שלא לבטל א"ל דאלת"ה למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולגר ולמה לא נבטלנו חד בתרי וביותר לפמ"ש התוס' פכ"ה קי"ד ב' ד"ה עד כו' צריך לתנו בדמים מועטים כו' ואמאי הא שוי' טובא לבטל ברוב עם שחיטות של ישראל חביריו ושכניו דשכיחי בא"י אע"כ מה"ת אסור למיעבד טצדקי למאכל נבילות וטריפות שיהי' אפשר בשום אופן שיפגע ישראל בגוף האי' ואולי מזה אסרו למכור טריפות במקום שאין מכריזין כו' והיינו שלח לתקלה כו' אך כשמעתין בביטול דא"מ בנו"ט דהוא כשורפו ומאבדו בהא פליגי התוס' והראב"ד ולק"מ קושי' השעה"מ כו' וגם הביא קושי' הת"צ הנ"ל והאריך בזה ועי' בשאילות שמואל חאו"ח סי' מ"ז שכ' נמי ליישב קושי' הפרש"ד עפ"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בפלתי לקמן סי' ק' ס"ק א' מ"ש בזה ועי' בנחלת צבי שכ' ליישב עפ"ד הנו"ב הנ"ל ד' הרמב"ם פ"ה מהל' אישות שפ' המקדש בדבר שאסור בהנאה כו' אינה מקודשת ואפי' באיה"נ של דבריהם כגון חמץ בשעה ו' מיום י"ד א"מ וכ' הכ"מ דס"ל להרמב"ם דדוקא בכה"ג דהוי חד דרבנן א"מ אבל בתרי דרבנן כו' חוששין לקידושין כו' ואמאי בחד דרבנן א"מ והלא בר מינו הוא שהרי יכול לערבו ברוב היתר כו' ואי משום דאסיר לבטל א"ל אפי' באי' דרבנן הרי הא דקי"ל אין מבטלין באי' דאורייתא הוא רק מדרבנן כו' וא"כ באי' דרבנן הוי תרי דרבנן והא בתרי דרבנן חוששין לקידושין ולפ"ד הנו"ב הנ' ניחא כיון דבאי' דאורייתא כה"ג אסור מה"ת א"כ באי' דרבנן לא הוי רק תד דרבנן לכן א"מ והביא בשם הגאון ר' אברהם אבלי מווילנא ליישב קושי' זו דכבר כ' טעם הדבר דאמרי' מדאורייתא חמץ אינו ברשותו רק דעשאו הכתוב כאלו הוא ברשותו אע"ג דאפשר לבטל מדאורייתא כו' והתי' ע"ז מאחר דכל אדם יכול ליקח ולבטל מאחר דקודם ביטול הוא אסבה"נ וע"י הביטול הוא שלו והא דאמרי' נתערב לו קב חטין כו' היינו דיש לו בעלים משא"כ אם אין לו בעלים א"כ בכה"ג לא הוי שלו ולא מידי יהיב לה והא דהק' התוס' מאפרן היינו משום דעליו המצוה לשרוף והוא שלו עכ"ד ולפ"ד הנו"ב הנ"ל גם קושי' הגאון ר' אברהם אבלי נמי מיושב דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת ובלא"ה לק"מ קושי' הגאון הנ"ל די"ל כמ"ש בעטרת חכמים חיו"ד סי' ט' דהיכא שיש מ"ע דאורייתא לבער האי' כ"ע מודים שאסור לערבו לכתחלה מה"ת דהא עי"ז לא יקיים מצות ביעור וגבי חמץ יש מ"ע בביעור כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל דערלה מצותו בשרפה לכ"ע אסור לערבו לכתחלה מה"ת כו' והאריך בזה ובסי' י' שם יעוש"ה וגם מיושב נמי עפ"ד אלו קושי' הנח"צ הנ"ל ועי' בא"מ בסוף הס' בתשובות שם סי' י"ת שכ' ליישב קושי' הפרש"ד הנ"ל דשאני תרומה דכתיב ושמרתם את משמרת תרומותי כו' ומה"ת צריך שימור שלא נפסיד תרומה וכשמבטל תרומה בתוך תולין נהפך האי' להיתר ונעשה התרומה תולין כו' והו"ל מאבד בידים התרומה כו' והתורה אמרה ושמרתם כו' ומיישב בזה ד' הגמ' חולין צ"ת ב' גבי זרוע בשלה דאמר חידוש הוא כו' לדעת הפוס' הנ"ל דס"ל דאין מבטלין א"ל אינו רק מדרבנן דהתם שאני כו' שהרי היא מתנות כהונה ואקרי תרומה ואסור לאבדה כדכתיב משמרת תרומותי שלא יפסידנה עכ"ד והיינו כעין ד' העטח"כ הנ"ל ועי' בהג"ה שם מה שהק' על הא"מ והאריך בזה ועי' בס' ארץ צבי חיו"ד סי' כ"ה מ"ש ליישב קושי' הפלתי על הראב"ד הנ"ל מהא דאמרו דאותו כלי שבישל בה חטאת מבשל בה שלמים כו' עפ"ד הא"מ הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' י' שכ' דמד' הכ"מ פ"א מהל' אבה"ט בשם הר"י קורקס מוכת כהנו"ב הנ"ל והאריך בזה ועי' בשערי שמתה שער ג' בענין היתר בהיתר מ"ש ע"ד הנו"ב הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח שכ' דבר חדש דאף לשיטת התוס' הנ"ל דס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן היינו דוקא באי' אכילה אבל לא באיה"נ וטעמא רבה איכא בשלמא באי' אכילה עיקר האי' שיאכל דבר אי' ע"ז יש לנו לומר דמדאורייתא שרי לבטל ושוב לא יהי' אסור אבל באיה"נ כיון דאסרה התורה ליהנות ממנו זה גופי' הנאה הוא שנהנה מהאי' ונהי דאח"כ יבטל האי' ברוב היתר מ"מ אין רשאי ליהנות באיה"נ וזה הנאתו שיבטל בהיתר ויהי' מותר ולכ"ע אסור לבטל איה"נ מה"ת ודוגמא לזה מצינו בתוס' ע"ז מ"ט א' ד"ה שאם דתי' דערלה דאיה"נ יש לאסור הגידולין שגם זה הנאה אבל באי' אכילה אין לאסור הגידולין שאינו אוכל האי' עצמו וה"ה לנ"ד והביא ראי' לזה סוכה ל"ה א' גבי אתרוג של ערלה דפסול כו' ועוד הביא ראי' מב"ק מ"א ומקידושין נ"ח כו' דדרשי' כו' ת"ל בעל השור נקי כו' יצא פ' נקי מנכסיו ואין לו בהם הנאה של כלום ואם איתא דאי' דאורייתא מותר לבטל לכתחלה מה"ת היכא אמרי' כו' ואין לו בהם הנאה של כלום הרי שרי לבטל איה"נ ויכול לחתוך לחתיכות ולערב ברוב היתר ויהי' לו הנאה כו' מכל הני ראי' נ' ברור דאיה"נ מה"ת אסור לבטל לכתחלה עכ"ד ולפ"ד מיושב נמי קושי' הגאון ר' אברהם אבלי וקושי' הנח"צ הנ"ל דהא אסבה"נ ולכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכן ראיתי בעה"ב ס"ק ב' שכ' נמי כן דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכ' ליישב בזה קושי' הגאון ר' אברהם אבלי וקושי' הנח"צ הנ"ל וגם מיישב בזה קושי' הפלתי מהא דגיטין הנ"ל וכ' לפרש בזה ד' הגמ' פסחים כ"א ב' אמר חזקי' כו' וכ' דעפ"ז י"ל בהא דאיתא בחולין צ"א וטבוח טבת והכן כו' טול גיה"נ בפניהם דלמה צוה דוקא ליטול בפניהם גיה"נ הא יש כמה גידים וקרומים שאסורים משום תלב ודם כו' ולפמ"ש י"ל דכל הנך גידים וקרומים בטלים ברוב או בס' ואע"ג דאין מבטלין א"ל זה רק מדרבנן ולא חששו לזה שעדיין לא נמר בזה אבל גיה"נ דקי"ל דאין בגידים בנו"ט ואמרי' בפסחים כ"ב דכיון דאין בהם בנו"ט אינם בכל היתר נבלה ואסבה"נ א"כ כיון דגיה"נ אסבה"נ ממילא אסור לבטל דבר תורה לכך לא הי' רשאים לבטל הגיה"נ ולכך צוה ליטול הגיה"נ בפניהם דגיה"נ אסור לבטל משום דאסבה"נ כו' והאריך בזה והיינו כהמקמ"ח הנ"ל ולפ"ד העטח"כ הנ"ל אין ראי' מהא דגיטין נ"ד ומהא דסוכה ל"ה הנ"ל דהתם משום דמצותו בשרפה לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכן מהא דאין לו הנאה של כלום הנ"ל נמי אין ראי' די"ל כיון דכתבה התורה סקל יסקל כו' צריך לקיים המ"ע דסקילה ולכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת לפ"ד העטח"כ הנ"ל אבל בשאר איה"נ שפיר י"ל דמותר לבטל א"ל מה"ת רק מהא דטול גיה"נ בפניהם שפיר יש ראי' דאף בשאר איה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"מ ועי' בס' עין יצחק חאו"ח סי' ב' בהג"ה שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל מהא דגיטין בתי' הא' כהעטח"כ הנ"ל ובתי' הב' כ' כהמקמ"ח הנ"ל וכ"כ עוד בספרו באר יצחק חאו"ח סי' י"ח ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה אך לפ"ד הנו"ב הצ"ל אין שום ראי' לא מגיטין נ"ד ולא מסוכה ל"ה ולא מהא דאין לו הנאה של כלום ולא מהא דטול גיה"נ בפניהם הנ"ל דביבש ביבש לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת והתם בכל הנ"ל הוי יבש ביבש אבל בלח בלח י"ל דאף באיה"נ מותר לבטל א"ל מה"ת לדעת התוס' הנ"ל אבל באמת ד' הנו"ב הנ"ל תמוהים מהא דתנן בתרומות פי"א תשנה ו' מגורה שפנה ממנה חטי תרומה אין מחייבין אותו להיות יושב ומלקט אחת אחת אלא מכבד כדרכו ונותן לתוכה חולין וקשה מזה לדעת הראב"ד הנ"ל דס"ל דאסור לבטל א"ל מה"ת היכי מקילינן כולי האי מדרבנן ועי' בפר"ח ס"ק ת' שהק' קושי' זו וכ' להוכיח מזה כהתוס' הנ"ל דאין מבטלין א"ל הוא רק מדרבנן ולפ"ד הנו"ב הנ"ל קשה לכ"ע דהא מגורה הוא חטין ושעורין דהוי יבש והאיך מקילין לכתחלה לערב וכן הק' במלא הרועים שם על הנו"ב והניח בקושי' ועי' בארעא דרבנן מערכת אות א' סי' ט"ז מ"ש ע"ד הפר"ת הנ"ל דלפ"ד הרשב"א שכ' דהמשנה מיירי בתרומה בזה"ז דרבנן אין ראיתו מכרחת כו' יעוש"ה ולפ"ד יש ליישב קצת ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על הנו"ב מה שהק' עליו והאריך בזה ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' פ"ד שכ' ע"ד החתם סופר סי' שי"ט הנ"ל דאין נ' כן מד' הפוס' וח"ש ראי' דאל"כ למה נשליך טרפה לכלב ונבלה לנכרי ולמה לא יבטל חד בחרי כ' עליו דאין זה ראי' דהתורה הוצרכה להתיר נבלה וטרפה בהנאה כו' דאל"ה הי' אסבה"נ כר' אבהו דלא תאכל משמע איה"נ וכ"כ בתשובה דבאיה"נ י"ל דכ"ע מודים דאסור לבטלו מה"ת דהרי נהנה בביטולו ועוד כמ"ש רש"י פסחים כ"ב א' די"ל דאצטריך קרא למצותו כו' וע"כ ינתן לו הטרפה ולנכרי יתן רק הנבלה וכ"ז י"ל בשא"צ לעצמו דהיינו כשאין לו רוב בשר כשר לבטלו ולכן ג"כ אין ראי' מתוס' תולין קי"ד ב' כו' דמיירי כשאינו שוה לעצמו כלום דאין לו במה לבטלו ואז יתננו לגר כמו דמוקמינן שאינו שוה הרבה למכור לנכרי והמדקדק היטב בד' הב"י סי' צ"ט ובד' הפוס' שהביא לענין אי' דרבנן שאין לו עיקר בדאורייתא אי שרי לבטל ברוב כו' ומביא מהר"ש דחלה דדוקא לכהן טמא מבטל אבל לא לזר וה"ה לשאר אי' והתם מיירי ביבש ביבש ולדעת החתם סופר דביבש ביבש איכא אי' מה"ת לכ"ע האיך נילף מזה כסתימת דבריהם אפי' בלח בלח בס' וכל מעי' ישפוט בצדק דלא עלה סברא זו על דעת כל הקדמונים כו' עכ"ד וא"כ דין זה דיבש ביבש צ"ע אבל דין זה דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל אי' מה"ת מוכת מהא דטול גיה"נ בפניהם הנ"ל אף להעטח"כ וכמ"ש בעה"ב הנ"ל ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"ב שכ' נמי כן דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת והביא ראי' מפסחים כ"ב א' כשהותרה נבלה היא וחלבה וגידה הותרה כו' אבל על היתר הנאה דגיד קשה דהרי יש בהאי נבלה גופי' גידין המותרין בהנאה ואף הגיה"נ דאסבה"נ יכול למכור ע"י ביטול ברוב דשאר גידין א"ו דבדבר האסבה"נ אסור לבטל מה"ת וע"כ דגיה"נ מותר בהנאה כו' ומיישב בזה קושי' הפר"ת והפלתי מהא דגיטין הנ"ל כו' דערלה הוי איה"נ כו' וגם מיישב בזה קושי' הפרש"ד הנ"ל דכבר כ' התוס' שבת כ"ו א' דאף דתרומה מותר בהנאה לישראל מ"מ בהנאה של כילוי אסורה וה"נ אסור לישראל לבטל מה"ת התרומה בתולין דע"י הביטול הוא כמכלה אותה מהעולם דכיון דאי' נהפך להיתר הרי הוא כאלו התרומה חלף ועבר מהעולם כו' והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני בב"ת סי' ט"ז שכ' נמי דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת בו' ומיישב בזה הקושי' מהא דגיטין הנ"ל והק' בן מסברת עצמו ולא ראה ד' הפר"ח והפלתי הנ"ל שכבר הקדימו בקושי' זו והביא ד' המקמ"ח הנ"ל שכ"כ וגם כ' ליישב קושי' זו עפ"ד הנו"ב הנ"ל וגם דחה ראי' הפר"ח ס"ק ח' מהא דמגורה שפנה כו' הנ"ל דהר"ש כ' שם דאיירי בתרומה דרבנן והרמב"ן ב"ב פ"ג כ' אף בתרומה דאורייתא מותר ועי"ש הטעם דלא להטריח יותר מדאי ואין למדין מזה לאי' אחרים כו' והאריך בזה יעוש"ה והיינו כד' הארעא דרבנן הנ"ל וכן עיקר לדינא דבאיה"נ לכ"ע אסור לבטל א"ל מה"ת וכהמקמ"ח והעה"ב והרמ"ץ והאמרי בינה הנ"ל ועי' בתרומות פ"ד מ"ת ר"י או' תאנים שחורות מעלות כו' וכ' הרע"ב ד"ה תאנים וז"ל כולם מצטרפין לבטלה שאם הי' רוצה הי' דורסן ומערבן הכל ביחד עכ"ל והק' התיו"ט ד"ה ר"י דהא אין מבטלין א"ל וב' ליישב דאף דאין מבטלין א"ל ה"מ להרבות בהיתר ברי לבטל האי' אבל בכה"ג שאינו מרבה בהיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' ומפרידן כאשר אי' מקדם כדי לערבם יחד בכה"ג נ"ל דשרי לבטל לכתחלה כו' עכ"ד ועי' בתפארת ישראל שם שכ' ראי' להתוי"ט מלקמן פ"ה מ"ט דמותר לטוחנו כדי שיתירו ולא מחשב מבטל א"ל עכ"ד ועי' ב"ח באו"ח סי' תרכ"ו שהביא בשם המרדכי שהק' בהא דאמרי' דאם אין עצי הסוכה צלתה מרובה מחמתה אלא ע"י האילן שצריך שישפיל הענפים ויערבם עם הסכך בענין שלא יהי' נכרים והק' דהא אין מבטלין א"ל ותי' דקודם יו"ט שאינו אי' דעדיין לא חל חיוב סוכה יכול לבטל שהרי אינו מבטל אי' אלא היתר דהשתא כולי היתרא הוא ועוד תי' דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן וה"מ במקום שנהנה אבל מצות לאו ליהנות ניתנו עכ"ד ולפ"ד התיו"ט הנ"ל דהיכא דאינו מרבה ההיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' שפיר דמי מיושב קושי' המרדכי הנ"ל דהתם נמי אינו מרבה ההיתר אלא משנה האי' מכמות שהי' דמשפיל הענפים ומערב עם הסכך בכה"ג שרי לבטל לכתחלה וכ"כ בארעא דרבנן שם דלפ"ד התיו"ט מיושב קושי' המרדכי הנ"ל אך בעפרא דארעא שם אות י"ז דתה זה וכ' דאינו דומה דהתם בדריסת תאנים אורחייהו לדורסן ולערבן ביתד ולעשותן עיגולי דבילה משא"כ בענפי האילן עם סכך כשר לאו אורחייהו בהכי ולמה עשה כן אם לא בשביל להתיר ועוד דהתם לאחר שהוא דורסן ומערבן ישארו כך עומדין וקיימים ושוב לא יהא בהם פירוד איש מעל אתיו אבל בענפי אילן חוזרין ליבדל ולהתפרד מהסכך וכל א' חוזר לאיתנו הראשון ועוד דבתאנים כשישתנו הוי שינוי גמור שאינן נכרין כלל משא"כ בענפי האילן יכול הוא למשוך הענף ולהחזירו לקדמותו בראשיתו והוא נות לחזור ולא דמי כלל לתאנים שחורות ולבנות עכ"ד ודבריו נכונים ובאמת ד' התיו"ט הנ"ל תמוהים מד' הגמ' גיטין הנ"ל גבי נפלו ונתפצעו דפירש"י אגוזי פרך שאינן בטלין אפי' באלף מפני חשיבותן ובד"ה אחד כ' וז"ל שפצען שוגג שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותם בא' ומאתים כדין ערלה בין שפצען מזיד שנתכוין לכך לא יעלו אפי' באלף דקניס ר"מ ור"י שוגג אטו מזיד עכ"ל ולפ"ד התיו"ט הנ"ל דהיכא דמשנה האי' מכמות שהי' מותר לבטל לכתחלה א"כ יהי' מותר לפצוע לכתחלה וכן ראיתי בס' אחד מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה שהק' כן על התוי"ט הנ"ל וכ' דאין הכרת מהא דתאנים שחורות לד' התיו"ט דאפשר לאוקמי באינו מתכוין לבטלו רק מתכוין לערבו כדי לעשות קציעות דרוסות דבכה"ג באינו מתכוין מותר וגם כ' להקשות על הנו"ב הנ"ל מערלה פ"א מ"ז נטיעה של ערלה ושל כה"כ שנתערבו באחרות כו' והאריך בזה ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' שהביא ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ט"ז שהביא ד' התיו"ט הנ"ל והשיג עליו דהא פליגי התם ר"ע ור"א וכ"פ הר"מ פי"ד מהל' תרומות הל' א' ב' דכה"ג נמי אין מבטלין וכן משמע מריש ביצה ומגיטין נ"ד דנתפצעו מזיד עכ"פ אסור ול"ש לבטל כן אף שאין מוסיף עכ"ד אך הפר"ח באו"ח סי' תנ"ג ס"ק ג' אביא ד' התיו"ט הנ"ל ופ' פן אך הפרמ"ג בא"א שם ס"ק ו' השיג על הפר"ח כמו שהשיג צאן על הכנה"ג הנ"ל ועי' בקהלת יעקב ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות א' סי' ט"ז וביד מלאכי בכללי הדינים אות מ"ג שהביאו נמי ד' התיו"ט הנ"ל ומד' המרדכי בתי' הב' הנ"ל מוכח דלא כהנו"ב הנ"ל דהא התם הוי יבש ביבש ולהנו"ב לכ"ע וסור לבעל א"ל מה"ת ועי"ש עוד בארעא דרבנן מה שהביא ד' הט"ז באו"ח סי' תמ"ז מזה כו' ומה שתמה עליו ועי' בעפרא דארעא שם אות י"ח מ"ש בזה ועוד הביא הקהלת יעקב שם ד' הב"ח באו"ח סי' תק"ו שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד במידי דבר אכילה אבל במידי דלאו בר אכילה כגון סכך פסול דסוכה מבטלין ברוב סכך של היתר וגם הביא ד' הב"ח בשם המרדכי דסי' תרכ"ו הנ"ל כו' עוד הביא ד' הב"י לקמן סי' קט"ו בשם התה"ד שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד בודאי אי' אבל בס' אי' מבטלין והוא ט"ס מ"ש בסי' קט"ו אלא צ"ל בסי' פ"ד דכן הביא הב"י שם בשם תה"ד אבל בסי' קט"ו כ"כ הב"י מסברת עצמו ולא הביא ד' התה"ד ועי' בש"ך סי' קט"ו ס"ק כ"ח וסי' קי"ד ס"ק כ"א וסי' צ"ב ס"ק ח' שכ' נמי כן ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ז' מ"ש בכונת התה"ד עוד הביא ד' מהרי"ט חיו"ד סי' י"ת שכ' דהא דאין מבטלין א"ל היינו אי' אבל היתר בהיתר כגון חלב ויין מותר לערבו ולאכול עם בשר כו' כיון דכל א' בפ"ע מותר עוד הביא בשם הרמ"ע מפאנו שכ' דהא דאין מבטלין א"ל ה"ד בדאפשר אבל בא"א בלא"ה מבטלין ועי' בארעא דרבנן שם שכ' עליו דצ"ע בדבריו ועוד תמה שם על המוצל מאש סי' מ' בענין זה והאריך בזה ועי' ברמ"ץ שם סי' מ"א שכ' בהך דשרץ שרוף שנפסל מאכילת אדם דל"ש בי' הא דאין מבטלין א"ל דוה דוקא ע"י תערובות בס' אבל לעשות מאי' היתר ע"י שנפסל מאכילת אדם אין שום אי' והביא ראי' מד' הרא"ה בבד"ה בית ד' שער ד' שכ' הטעם בהך דקנקנים בע"ז פא"מ הוא משום דהיין נפגם במים ובזה ל"ש דאין מבטלין אי' משום דעושה מאי' היתר והך דשרץ שרוף הוא כ"ש מסברת הרא"ה בהני קנקנים בפגם ע"י תערובות ודמיא למ"ש שם למה זה דומה למי שבא להפסיד גופה של נבלה עד שתהא פגומה כשהוא בעין דודאי מותר לעשות כן כו' והאריך בזה ובסי' ל' שם כ' נמי כן והאריך בזה ועי' בחידושי הרי"מ חולין צ"ח ב' שכ' ע"ד התוס' הנ"ל דאינו מובן מנ"ל אי' זה מה"ת כו' ואפשר דהוי כמו עושה סחורה בנבלות כו' ושאר אי' אכילה דאסור מה"ת להרבה פוס' ובנפל לתוכו הוי כנזדמנו משא"כ לערב דעכשיו אי' הניכר ועושה בו סחורה להרויח דלנכרי למכור ג"כ מותר באי' ואעפ"כ אסור לכתחלה עכ"ד ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ר"ה וסי' ר"כ ובכתב סופר חיו"ד סי' ס' ובחאו"ח סי' פ' וסי' קי"ג מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
ג לכתחלה . עי' ט"ז ס"ק ז' שכ' וז"ל בסי' פ"ד סעי' י"ג מבואר דאם אין כונתו רק לדבר אחר כגון לתקן הדבש מותר ובסי' קל"ז סעי' ב' כ' דהיינו דוקא בא"א בענין אחר עכ"ל הנה דין זה דסי' פ"ד הוא מד' הב"י שם בשם הא"ח וכן מבואר בסעי' י"ד שם בחטים מתולעים דמותר לטחנו והוא מד' התה"ד סי' קע"א וז"ל דאף אם יטחנו התולעים בטלים בס' כתוך הקמח ואין זה מבטל א"ל כיון דספק הוא אם יתערב שם אי' כלל וגם אינו מכוין לבטל עכ"ל הובא בב"י שם ובש"ך שם ס"ק מ' וכ"כ עוד התה"ד סי' קי"ד והביא שם ד' הטור באו"ח סי' תנ"ג לענין ברירת עים מאכילת העכבר כו' שכ' ועוד אפי' אם יש בה נשוכים אינו אלא א' מאלף ומתבטלים הם כשיטתן ואין כאן מבטלין א"ל שאינו טוחן כדי לבטלם כו' עכ"ד ועי' ברמ"א לקמן סי' קט"ו סעי' ג' שכ' לבי חמאה של עכו"ם גם מותר לבשלה לכתחלה כדי שילכו צחצוחי חלב והוא מד' הב"י שם וכ' שם הובא בש"ך שם ס"ק כ"ח ואין זה כמבטל א"ל דשמא אין כאן אי' כלל ועוד דאין כונתו לבטלה רק שילכו הצחצוחי חלב ב"י ות"ח כלל ע"ה דין א' עכ"ד והיינו כהתה"ד והא"ת הנ"ל ועי' בט"ו שם ס"ק י"ב שכ' דבזה הוי מבעל א"ל ועי' בש"ך סי' קל"ז ס"ק ז' שהביא ד' הב"ח שהשיג על הב"י שאין וה מבטל א"ל כיון שאין כונתו אלא להוציא יין ולא כדי לבטל האי' שבנקה והכי אמרי' לעיל סי' פ"ד ס"ק מ' וסי' קט"ו ס"ק כ"ח עכ"ד ועי' בתשובת הרשב"א סי' תס"ג שכ' וז"ל וכל האיסורין שריבה עליהם שוגג מותר ואע"פ שטחנו מזיד נקרא שוגג לענין ביטול שלא נתכוין לבטל אלא לטחון ולא לאכול וכדאיתא בירושלמי אף טוחן לכתחלה ומותר שכן דרך הכהנים טוחנים מדומע בבתיהם עכ"ל והובא בארעא דרבנן שם הרי שכ' בהדיא דהיכא דאין כונתו לבטל מותר לבטל א"ל וכ"כ עוד הרשב"א בתשובה סי' תפ"ח הובא בפר"ח באו"ח סי' תנ"ג והק' בארעא דרבנן שם מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י לקמן סי' קל"ד שכ' וז"ל שאם נתן יין כשר שמעורב בו מים לכלי של עכו"ם האסור מחמת יי"נ דמים שביין כשר מבטלים הבליעה של האי' דהיינו כדי קליפה מהכלי אבל לכתחלה לא דאין מבטלין א"ל עכ"ל והא אין כונתו לבטל האי' אלא לשום בו יינו והוי דומיא דההוא דטחינה ועוד הק' מד' הרשב"א בתשובה סי' תתל"א גבי חטים מבוקעים שנטחנו קודם הפסח כ' להדיא דיש לאסור כיון שאין מבטלין א"ל והא אין כונתו לבטל האי' אלא לטחון ולאכול כו' ע"כ קושי' וכ' ליישב עפ"ד הט"ז הנ"ל כו' וניחא ההוא דתשובת הרשב"א ביי"נ כיון דאפשר בלא"ה עכ"ד ובאמת הט"ז עצמו בסי' קל"ז ס"ק ד' כ' דכן מוכת מתשובת הרשב"א שזכרנו בסי' קל"ד סעי' ה' אם נתן יין כשר כו' דכ' שם דהוי מבטל א"ל היינו ג"כ שאפשר בלא"ה עכ"ד הרי שהט"ז בעצמו כ"כ ליישב ד' הרשב"א הנ"ל ולא הביא הארעא דרבנן הנ"ל ד' הט"ז אלו ועי' בפר"ח שם שהביא ד' הט"ז הנ"ל והשיג מכח זה על הרמ"א שם שמתיר בלא ברירת הדגן שצמח אך עדיין אינו מיושב ההוא דתשובת הרשב"א דסי' תתל"א הנ"ל וסתרי דבריו אהדדי מהא דסי' תס"ג וסי' תפ"ח הנ"ל אך הפר"ח שם כ' דהרשב"א דסי' תתל"א פליג על מ"ש בתשובה סי' תפ"ח הנ"ל ועי' בעפרא דארעא שם שהביא נמי ד' הפר"ח אלו ותמה על הארעא דרבנן שלא הביא ד' הפר"ח ועי' בר"ן בע"ז ל"ג ד"ה איבעיא להו שכ' וז"ל ותי' לי הר"י שבליעת היין אינו אלא משהו וכיון שא"א לבוא לידי נתינת טעם מבטלין אותו לכתחלה כו' וכ"כ הראב"ד ז"ל באי' משהו שלו כו' ואפי' בשאר אי' כגון טיפת חלב כו' והשיג עליו וכ' ועוד שאפי' תאמר שאין מוציאין אותו משם ומערבין אותו עם ההיתר לא נאסר לבטל א"ל אלא למי שנתכוין לבטלו כדי ליהנות ממנו הא לא"ה לא שאם לא תאמר כן למי שסובר דמאי דאמרי' אין מבטלין א"ל מדאורייתא הוא כו' א"כ האיך הכשירה תורה כלי מדין בהגעלה דודאי בב"י אמרי' כן כו' האיך צותה תורה להגעילן והרי הוא מבטל אי' הבלוע בהם לכתחלה במים שהוא מגעיל אותו א"ו לא אמרו אין מבטלין אי' אלא במתכוין לערוב אי' בהיתר כדי ליהנות ממנו אבל במתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האי' שרי כו' עכ"ל הרי שכ' בהדיא דהיכא דאין כונתו לבעל האי' מותר לבטל א"ל וכהרשב"א דסי' תס"ג וסי' תפ"ח והטור הנ"ל וכ"כ הריב"ש בתשובה סי' שמ"ט על ענין החלב שמשימין בין נסר לנסר בקנקנים של עץ כדי שיחוברו היטב ולא ינטף היין וכ' שם וז"ל ועוד כי גם היין הנוגע בחלב אינו כבשר שנוגע בחלב שצריך הדחה לפי ששם קלט הבשר מעט מן החלב ועומד שם בעינו אבל כאן היין הנוגע בחלב כבר הוא מתערב עם היין האחר ואין זה כמבטל א"ל כיון שאין כונתו ליהנות מן האי' אלא כונתו לתקן הכלי ולהדביק סדקיו וראי' לזה מכלי מדין שאמרה תורה להגעילן ובודאי בב"י דבר הכתוב כו' וא"כ למאן דאית לי' דמבטלין א"ל הוא אי' דאורייתא כו' מה הועילה הגעלה והלא אפי' הי' במים שיעור לבטל פליטת הכלי או כל הכלי הנגעל עדיין המים אסורין משום דאין מבטלין א"ל וחוזרין ואוסרין הכלי הנגעל ואין כאן הכשר אלא שאפי' נאמר שאין מבטלין א"ל המים מותרים לפי שאין זה נקרא לכתחלה כיון שאין כונתו אלא להכשיר הכלי ולא לבטל האי' כדי שיהנה ממנו כו' עכ"ל הרי שכ' כהר"ן הנ"ל דהיכא דאין כונתו לבטל האי' מותר לבטל א"ל וגם הביא ראי' הר"ן הנ"ל מהא דהכשירה תורה כ"מ בהגעלה ועי' בפר"ח לעיל סי' ס"ד ס"ק כ"ו שהביא ד' הריב"ש הנ"ל וכ' עליו דכל דבריו בזה אינו אלא ד' תימה דהא מלתא דפשיטא דאף מאן דאית לי' דהא דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת כו' מ"מ מודה שאם עבר ובטל מדאורייתא בטל ואפי' במזיד ואף מדרבנן דוקא למי שעבר ובטלו אסור כו' וא"כ מאין הרגלים לומר שהמים אסורים וחוזרים ואוסרים הכלי הנגעל ולא. מה טעם כו' לומר שהמים אסורים כו' ותמה על הרא"ם פ' ראה כו' והאריך בזה ויפה תמה אבל הר"ן הנ"ל לא כ' דהמים אסורים כהריב"ש אלא הביא ראי' מהא דהכשירה תורה הגעלה והא הוי מבטל א"ל ע"י הגעלה א"ו דהיכא דאין כונתו לבטל אי' מותר לבטל א"ל והפר"ת לא הביא ד' הר"ן הנ"ל אך באו"ח סי' תנ"ב הביא ד' הר"ן הנ"ל וכ' דכן תי' הסמ"ג וכן בסי' תנ"ג שם הביא ד' הר"ן הנ"ל עוד הק' הפר"ת על הריב"ש דמה ראי' מייתי מהגעלה כו' דשאני הכא דגלי קרא דמהני וקושי' זו קשה נמי על הר"ן אבל באמת לק"מ וכמ"ש בבית יהודא שם דמ"מ שפיר יש להביא ראי' מכ"מ דאין זה נקרא מבטל א"ל כיון דאין כונתו ליהנות מן האי' רק לתיקון הכלי דאי נימא דאף בכה"ג הוי מבטל א"ל קשה האיך צוה התורה להגעיל כ"מ כו' ומ"ש דלמא שאני הכא דגלי קרא דמהני הוא תמוה וכי זה נגד הסברא לומר כיון דאין כונתו לבטל האי' רק לתקן הכלי לא הוי מבטל א"ל הא אדרבה הסברא נ"כ הוא כו' ומהיכי תיתי לנו לומר שאין ראי' מכ"מ דהתם גלי קרא עכ"ד ושפיר ד' הר"ן והריב"ש הנ"ל דמוכת מכ"מ דהיכא דאין כונתו לבטל האי' מותר לבטל א"ל וכהרשב"א והטור והא"ת הנ"ל והפר"ח עצמו שם ועי' בתיו"ט פ"ה דתרומות מ"ט ובר"ש שם ובתוס' רע"א שם אות ל"ז מ"ש בזה ועי' בפר"ח לקמן סי' קט"ו ס"ק כ"ג שכ' דלא הוי כמבטל א"ל דשמא אין כאן אי' כלל ועוד שאין כונתו לבטל האי' לאוכלו עם ההיתר מעורב כשאר ביטול בעלמא אלא כונתו לבטול ולהוציא האי' מהעולם דומיא דהגעלה וליבון דלא מקרי מבטל אי' עכ"ד ולכאורה קשה מד' הריב"ש ע"ד הט"ז הנ"ל שכ' דהיכא דאפשר לעשות באופן אחר אף דאין כונתו לבטל אסור א"כ איך שרינן בהגעלה מה"ט דאין כונתו לבטל הא אפשר לעשות באופן אתר שישהה הכלי עד שלא יהי' ב"י דהא לא אסרה תורה רק קדרה ב"י ואיך צותה תורה להגעיל למ"ד דאין מבטלין א"ל מה"ת וכן ראיתי בעה"ב לעיל סי' פ"ד ס"ק ז' שהק' כן על הט"ז הנ"ל וכ' ליישב עפ"מ דאיתא לקמן סי' ק"ג דאף בטעם לפגם בעי' עכ"פ שיתבטל ברוב א"כ כשתהי' אינה ב"י נצטרך לבא מכח ביטול ברוב א"כ זה לא מקרי אפשר באופן אחר כיון דע"כ צריך לבא לביטול האי' גם באב"י כו' ולכך הותר בהגעלה דאין כונתו לבטל וגם א"א באופן אחר וכדעת הט"ז הנ"ל וכ' דבזה יש טעם למנהג שהביא המג"א סי' תק"ט ס"ק י"א דנוהגים אי' להגעיל כלי בשר להשתמש בו תלב או להיפך כו' והאריך בזה ועוד כ' ליישב דע"כ לא החמיר הט"ז בדאפשר באופן אתר כו' רק היכא דאינו בא להפריד את האי' כמו בהא דסי' קל"ז אבל במקום שבא להפריד האי' כמו בהגעלה שרי אף דאפשר לעשות באופן אתר ולפ"ז ל"ק למה מותר להגעיל כו' וגם כלי שאפשר בליבון יהי' צריך דוקא ליבון דכיון דבא להפריד האי' ע"י הגעלה שרי אף דאפשר באופן אחר והביא ד' הר"ן הנ"ל שכ"כ דכל שבא להפריד האי' ואינו מכוין לבטל עדיף טפי כו' עכ"ד ועי' בט"ז באו"ת סי' תנ"ב ס"ק ה' שכ' דמותר להגעיל כלי אי' בכלי היתר ולא הוי מבטל א"ל דלא נתכוין על ביטול האי' מה שיבלע אלא על הפליטה במה שיש בו כו' עכ"ד והק' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ז' דד' הט"ז למ"ש כאן אם אפשר בע"א אסור וכ' ליישב דודאי בכלי אי' א"א להגעיל וטוב להגעיל בהיתר והא דלא מכשיר היורה. אתר כן כיון דבעי' גדנפא הוי טירחא וכל כה"ג תו שרינן עכ"ד וכ"כ בעה"ב שם דהיכא דאיכא טרחא מקרי א"א לברר וכ"כ בספרו שם ארי' חאו"ח סי' י' והאריך בזה ועי' בברית אברהם חאו"ח סי' ל"ד שכ' נמי כן דהיכא דאיכא טרחא מקרי א"א לברר כו' ומיישב בזה קושי' הפר"ת הנ"ל על הטור מד' הט"ז הנ"ל והאריך בזה ועי' בשערי שמתה שער א' בענין נטל"פ מ"ש בכונת הט"ז הנ"ל דהוי כמו דשיל"מ שהחמירו רבנן כו' ומיישב בזה הקושי' דאמאי לא יהי' אסור כלי בהגעלה היכא דאפשר בליבון והאריך בזה וראיתי בבית יהודא שכ' להסתפק במאליניש שמבשלים במים ואח"כ סוחטים את המאליניש וזורקים את המאליניש ומסננים את הסאק ומבשלים אותו בדבש לטבל בהם פת ובשר אם צריך לבדוק את המאליניש אחד אחד לראות בתוך הנקבים של המאליניש לבודקם מתולעים דשכיחא להיות בהם ואף שבודאי יש ס' במאליניש נגד התולעים כו' וא"ל דברי' אפי' באלף לא בטל ז"א דהא סוחטים את המאליניש וזורקים אותם עם התולעים שיש בתוכם ולא נשאר כי אם טעם התולעים ושפיר בטל בס' א"ד דהוי מבטל א"ל ואף דאין כונתו לבטל האי' רק לתקן המאליניש מ"מ כיון דאפשר לבודקם המתולעים צריך לבדוק כמ"ש בט"ז סי' קל"ז כו' אבל שוב ראיתי די"ל דשאני גבי יין דבקל יכול לעשות שלא יצטרך לבטל האי' והוי כלכתחלה דאסור אבל הכא שקונים י' קווארט מאליניש או יותר והטרחא מרובה כו' אין זה לכתחלה והביא ד' הפרמ"ג הנ"ל וכ' דלק"מ טל הט"ז דכאן מהא דסי' תנ"ב הנ"ל כו' וי"ל אף שיש טרחא אין מבטלין א"ל אף אם כונתו לבטל האי' רק לתקן הכלי אם אפשר בע"א כו' ושאני הכא גבי הגעלה דמה יועיל אם יעשה גדנפא ויכשיר דמה אולמא הגעלה זו מהגעלה ראשונה שהגעילו בו הכלי של אי' דכמו שהי' אז הפליטה בטל בס' וחוזר ונבלע בהיורה כ"כ בהגעלה שני' והוי א"א אבל היכא דאפשר אף ע"י טרחא י"ל דאסור עכ"ד אך אף שאין מוכרת לומר כן מפני קושי' הפרמ"ג הנ"ל מ"מ י"ל כן דהיכא דאיכא טרחא מקרי א"א ויכול לבטל א"ל היכא דלא נתכוין לבטל האי' וכמ"ש הברית אברהם והעה"ב הנ"ל וכ' שם דנ' דגוף הסברא בזה דבאפשר לעשות באופן אחר אסור אף שאין כונתו לבטל האי' דכיון דיכול לעשות בהיתר ואינו עושה גלי דעתי' דניחא לי' שיתערב אבל היכא דיש טורח גדול ליכא גילוי דעת בזה עכ"ד ודבריו נכונים ועי' ברמ"ץ חאו"ח סי' ל"ה שכ' נמי כן דהיכא דאיכא טרחא מקרי א"א ויכול לבטל א"ל היכא דלא נתכוין לבטל האי' והאריך בזה וא"כ בנידון של הבית יהודא הנ"ל כיון דאיכא טרחא מרובה א"צ לבדוק את המאליניש אחד א' כיון דלא נשאר כי אם טעם התולעים ושפיר בטל בס' ולא מקרי מבטל א"ל כיון דאין כונתו לבטל האי' וכ"כ בעה"ב שם לענין חטין המתולעים כעין זבובים כו' דא"צ לברר המנוקבים כו' כיון דיש טורח גדול לברר מקרי ג"כ לא אפשר ויכול לבעל א"ל היכא דאין כונתו לבטל האי' כו' והאריך בזה ועי' בס' ציוני ח"ב חאו"ח סי' נ"ד נ"ה מ"ש והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' כ"ו בהג"ה שכ' דהא דאמרי' היכא שאין כונתו לבטל יכול לבטל א"ל היינו היכא דכבר נתערב אלא שעדיין לא נתבטל והוא עושה איזה דבר ועי"ז מתבטל בזה אזלי' בתר הכונה שאם הכונה לבטל אסור ואם הכונה לברר לצורך אחר מותר כמו בחטין שיש בהם חטין מבוקעים שמותר לטחון אף שעי"ז מתבטלין הכונה רק לטחון לעשות קמח אבל אסור לערב חטים מבוקעים בידים כדי לטחנו כו' וראי' גדולה ממ"ש הרשב"א כו' דאי' מועט שנבלע בכלי שאין דרכו להשתמש בו בדבר מועט כו' ה"ז מותר להשתמש בו כו' גם בזה חולקים הרא"ה והטור כו' אבל בכלי שדרכו להשתמש בדבר מועט כמו קערה וכיוצא בזה אסור להשתמש בה שאין מבטלין א"ל אפי' אי' מועט ואפי' אי' הבלוע כמבואר בסי' קכ"ב זה הטעם מפורש שאין מבטלין א"ל ולכאורה יפלא הא אין כונתו לבטל רק לבשל בהקדרה או לאכול בהקערה וכיון שאין בו כונה לבטל מותר א"ו שדוקא בדבר שכבר נתערב התירו אם אין כונתו לבטל אבל לערב מתחלה אף שאין כונתו לערב רק להשתמש בכלי אסור עכ"ד וכ"כ נמי במהדו"ת חיו"ד סי' נ"ו נ"ז וכ' דזהו טעמו של הצ"צ הביאו המג"א סי' תמ"ז ס"ק מ"ה ביין לבן שהוכהה מראיתו שאסור ליתן לתוכו תלב בהמה או חלב תטה אפי' פתות מס' דמבטל א"ל והרי שם אין כונתו שיתן טעם רק לתקן המראה א"ו דלערב בידים גם זה אסור ואפי' המג"א שהתיר היינו משום דבשעה שמערב עדיין אין כאן אי' כלל אלא אח"כ כשיגיע הפסח או כשישתה עם בשר אז יהי' אסור ואז כבר נתבטל אבל באי' ממש לערב לכתחלה אפי' אין כונתו לבטל רק בשביל צורך אתר אסור כו' עכ"ד ובסי' קפ"ו שם כ' נמי כן ועי' בנח"צ לעיל סי' פ"ד סעי' י"ג שהשיג עליו מד' הר"ן הנ"ל דמבואר להדיא דלא כותי' אלא דאף לערב לכתחלה שרי בכה"ג וכן מבואר בט"ז לקמן סי' קל"ז סעי' ד' כו' והשיג עליו בדעת הצ"צ והמג"א הנ"ל וכ' דס"ל דאף לערב בידים מותר כו' וגם דחה ראי' הנו"ב מד' הרשב"א הנ"ל וכ' דאדרבה משם מוכח איפכא דלפ"ד יקשה אמאי מותר להשתמש בכלי שדרכו להשתמש בשפע הרי עכ"פ הוא מבטל א"ל וע"כ הטעם מאחר שאין כונתו לבטל וכן ביאר הפרמ"ג כו' וא"כ מוכח דאף לערב לכתחלה שרי בכה"ג והא דאסור בכלי שדרכו להשתמש בדבר מועט מפורש הטעם בסי' צ"ט מאתר שדרכו בדבר מועט גזרי' שמא ישתמש בדבר מועט כו' משא"כ בדבר דל"ש גזירה הנ"ל אפי' לערב לכתחלה שרי בכה"ג כמו בקדרה גדולה עכ"ד ולא הביא ד' הריב"ש הנ"ל דמבואר ג"כ להדיא דלא כהנו"ב הנ"ל אך ראיתי בנו"ב מהדו"ת שם סי' מ"ו שהביא בשם גדול א' שהק' עליו מד' הריב"ש הנ"ל וכ' ליישב דד' הריב"ש הם על דרך זה דוה פשוט אצלו דכבוש ודאי לא שייך בזה אלא שהוסיף לומר שאפי' נגיעה בעלמא שניחוש מתוך שהחלב רך בטבע אפי' בנגיעה בעלמא אוסר טפה הנוגעת ג"כ אין כאן ושוב אמר שאפי' נימא שנוגע קצת מ"מ כיון שעכ"פ אינו נכבש א"כ אינו אוסר רק קצת טפה הנוגעת וטפה זו מתערבת ביין ובטילה והוא אינו מכוין לזה כו' ובעירוב זה של הטפה ביין הוא אינו מערב בידים רק מתערבת ממילא וכ"כ גיע"נ המים בולעים קצת והוא אינו משתמש אח"כ במים ועיקר החשש ששוב הכלי בולע מהמים וזה אינו עושה הוא בידים רק הכלי בולע אח"כ מעצמו נמצא שהוא אינו מערב בידים שום דבר כו' עכ"ד הרי שהנו"ב מיישב שלא יסתרו דבריו מד' הריב"ש הנ"ל ומש"ה לא הביא הנ"צ מד' הריב"ש הנ"ל אך מד' הר"ן הנ"ל מוכת דלא כהנו"ב ועי' בהגהות ר' ברוך פרענקיל על המדו"ק שם דציין על הר"ן הנ"ל וכונתו דמד' הר"ן מוכת דלא כהנו"ב הנ"ל וכמ"ש הנ"ל הנ"ל ועי' בהגהות ר' יוסף שאול על המדו"ת סי' מ"ו שכ' על הנו"ב במחכ"ת לא זכר ד' הר"ן פא"מ גבי נתן בה שכר שמבואר שם ככל ד' הריב"ש והריב"ש כוון לזה דלא כד' הנו"ב ועי' בנו"ב סיק נ"ו שכ' ג"כ חילוק זה ולפמ"ש א"א לאומרו גם מ"ש ליישב ד' הצ"צ בודאי ליתא דכל שנשתמש בהיתר ואח"כ הגיע הפסח ל"ש אין מבטלין א"ל כמ"ש הר"ן פכ"ש גבי לישהינהו כו' עכ"ד ועי' בם בית שלמה ת"ב חאו"ח סי' פ"ט מ"ש על הנו"ב הנ"ל והאריך בזה:
והנה התוס' פסחים ל' א' ד"ה לישהינהו כ' וז"ל תימה לר"י נהי דס"ל דטעמא דחמץ בקדרה חשיב משהו כו' מ"מ הא חנן אין מבטלין א"ל עכ"ל והא התם אין כונתו לבטל ומשמע דס"ל להתוס' דאף היכא דאין כונתו לבטל אפי"ה אסור לבטל א"ל דלא כהפוס' הנ"ל וכן ראיתי בישוי"ע ס"ק ד' ובשעה"מ פט"ו מהל' מכ"א הל' כ"ה ובהגהות מעשה רוקח באו"ת סי' תמ"ז שכ' דמד' התוס' אלו מוכת דס"ל דאף היכא דלא נתכוין לבטל אסור לבטל א"ל ומד' התוס' אלו הק' המעשה רוקח על המג"א שם ס"ק מ"ה וכ' דגם הראב"ד שהביא הרשב"א בתשובה סי' רכ"ב מוכח להדיא דס"ל דאף דאין כונתו לבטל אסור ומהא דסי' פ"ד אין ראי' דש"ה שכבר מעורב אבל לערב לכתחלה אין ראי' משם וכ"כ בבית שלמה שם דכן הוא דעת התוס' הנ"ל ועי' בהגהות ר' יהודא בכרך על הר"ן שהק' על הר"ן והתוס' הנ"ל דהא אין כונתו לבטל והניח בקושי' ובאמת משמע דהתוס' ס"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל אסור לבטל א"ל וכמ"ש הישוי"ע והשעה"מ והגהות מעשה רוקח והבית שלמה הנ"ל ועי' עוד בישוי"ע באו"ת סי' תמ"ז ס"ק א' וס"ק ו' מ"ש והאריך בזה ולפמ"ש הפר"ח בס"ק ת' הנ"ל דלהראב"ד דס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת היכא דאין מתכוין אסור מדרבנן ולהפוס' דס"ל דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן היכא דאינו מכוין מותר א"כ י"ל דהתוס' פסחים הנ"ל ס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדאורייתא ומש"ה ס"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל אסור לבטל א"ל אך ד' הר"ן קשה דבפסחים שם הק' נמי כמו שהק' התוס' הנ"ל ומשמע דס"ל דאף היכא שאין כונתו לבעל אסור לבטל א"ל ובע"ז הנ"ל ס"ל דהיכא דאין כונתו לבטל מותר לבטל א"ל וסתרי דבריו אהדדי וכן הק' בשעה"מ שם ד' הר"ן אהדדי והניח בצ"ע אך י"ל כמ"ש הפר"ח סי' תנ"ג שם ע"ד מהר"ם בתשובה הובאה בתשובת הרשב"א סי' תתל"א שם דס"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל האי' אסור לבטל א"ל לא פליג אהא דסי' פ"ד וסי' קט"ו הנ"ל דמאחר שאינו נהנה מן האי' כלל אלא רוצה להפריד האי' מן ההיתר כדי לאכול ההיתר הרי אין כאן מבטל אי' דאלת"ה האיך התירה התורה להגעיל אע"כ לומר כמ"ש הר"ן הנ"ל שכיון שנתכוין להכשיר הכלי ואינו נהנה מן האי' שרי וה"נ דכותי' עכ"ד וא"כ ניחא ד' הר"ן הנ"ל דהתם בפסחים לא הוי להפריד האי' מן ההיתר בהא ס"ל להר"ן הנ"ל דאף היכא דאין כונתו לבטל האי' אסור לבטל א"ל אבל בהא דע"ז הנ"ל דהוי להפריד האי' מן ההיתר בהא ס"ל להר"ן דהיכא דאין כונתו מותר לבטל א"ל ושפיר ד' הר"ן ולא סתרי דבריו אהדדי ולק"מ קושי' השעה"מ הנ"ל על הר"ן וכן ראיתי ביד אברהם שכ"כ ליישב קושי' השעה"מ עפ"ד הפר"ת הנ"ל וכעת ראיתי בשלטי הגבורים בע"ז ע"ג שכ' דמש"ה מהני הגעלה ולא מקרי מבעל א"ל דכשהוא מגעיל אינו מבטל האי' רק הוא מפרידו מן הכלי וחשיב כמו ניקור הבשר מן הדם והחלב דכי היכי דהתם בשביל שמפריד האי' מן ההיתר אינו נקרא מבטל א"ל ה"נ שיבא הגעלה מפריד האי' מן הכלי שהי' נבלע בו שמפליטו ממנו ע"י הגעלה עכ"ל והיינו כד' הפר"ח ולא ראה הפר"ח הנ"ל ד' השלה"ג אלי שהרי לא הביאו ועי"ש עוד בשהע"מ שהק' על התוס' בע"ז ע"א ב' ד"ה הכא שהק' תימא לבטל ההוא פורתא בס' כו' והא אין מבטלין א"ל כו' וכ' מתחלה ליישב משום דאינן מכונים לבטל את האי' כו' ואח"כ הק' מד' התוס' פסחים הנ"ל דס"ל, דאפי' בשאינו מכוין לבטל את האי' אין מבטלין א"ל כו' ע"כ קושי' וזה יש ליישב בדוחק לפ"ד הפר"ח הנ"ל דהתוס' בע"ז הנ"ל ס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מדרבן ומש"ה ס"ל דבאינו מכוין לבטל את האי' מותר אפי' לכתחלה והתוס' פסחים הנ"ל ס"ל דהא דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת ומש"ה ס"ל דאפי' בשאינו מכוין לבטל את האי' אסור לבטל לכתחלה אך אח"כ הק' השעה"מ בד' התוס' דע"ז הנ"ל לפמ"ש הנ"ל דהיכא ואפשר בע"א מקרי מבטל א"ל עדיין קשה ה"נ הא אפשר בע"א וכתקנתא דרב כו' ע"כ קושי' והניח בקושי' ועי' בברכת אברהם בפסחים שם שכ' ליישב ד' התוס' דעכצ"ל דכאן שהכלי אסור וא"כ בזה שמבשל בה מתכוין להכשירה ושפיר הוי מבטל אי' ודוקא בהגעלה שכונתו להכשיר הכלי ואינו מתכוין על המים שיתבטל בה האי' זה לא נקרא מבטל אי' לדעת הר"ן כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' השעה"מ הנ"ל על הר"ן שלא סתרי דבריו אהדדי וגם יש ליישב קושי' השעה"מ על התוס' הנ"ל וגם מיושב קושי' ר' יהודא בכרך הנ"ל דאין התוס' פסחים חולק על הר"ן דע"ז הנ"ל ועי' בישוי"ע שם מ"ש ע"ד התוס' פסחים הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד ברמ"ץ ובסי' ל"ו ובחיו"ד סי' מ"ב מ"ש על הפוס' הנ"ל דס"ל דהיכא דאינו מתכוין לבטל האי' מותר לבטל א"ל והא הוי פסיק רישא כו' וכ' דלהפוס' דס"ל דאין מבטלין א"ל הוא מדרבנן ניחא דבאי' דרבנן שרי באינו מכוין אף בפס"ר וכמ"ש בתה"ד הובא באו"ת סי' שכ"א כו' אבל להפוס' דס"ל דאין מבטלין א"ל הוא מה"ת יש לאסור בפס"ר אף באינו מכוין והביא ראי' מד' התוס' פסחים הנ"ל כו' וע"כ דקושי' דהוי בס"ר ואזלי לשיטתם בתולין צ"ח ב' ד"ה לאו שנ' דס"ל להראב"ד באסור מה"ת וא"ל אסור גם באינו מכוין כיון דהוי פס"ר ודחה זה דבש"ס שם פריך לרב ואיהו ס"ל לר"י דדבר שא"מ אסור כו' ושפיר הק' התוס' לשיטתו ואח"כ כ' להוכיח סברא הנ"ל מד' הראב"ד בחולין שם כו' והאריך בזה ובד' הט"ז הנ"ל יעוש"ה ולפ"ד מיושב נמי קושי' השעה"מ הנ"ל על הר"ן דהתם בפסחים קאי על רב והוא ס"ל כר"י דדבר שא"מ אסור ומש"ה ס"ל להר"ן שם דאף שא"מ לבטל אסור לבטל לכתחלה וגם מיושב לפ"ד ד' התוס' הנ"ל ועי' בחידושי הרי"מ בחידושיו לפסחים שם מ"ש בזה ועי' בקהי"ע ממהרי"ט אלגזי בתוס' דרבנן אות ט"ז שתמה על מהרי"ט תע"ד סי' ב' שכ' דבההוא דס' טרפה דלא ימכרנו לנכרי דקשה אמאי הרי ס' הוא אם ימכרנו או לישראל והוי ס"ס כו' ותי' דאין לעשות ס"ס בידים דהוי כמבטל א"ל ותמה עליו בהא אם א"מ לבטל מותר לבטל א"ל ואין לך א"מ לבטל יותר מזה שהוא מכוין ליטול דמיו עכ"ד ועי' בתוי"ק ס"ק ב' מ"ש לפרש ד' המחבר בסי' פ"ד הנ"ל די"ל דכונתו דרק בנהפבוד האי' מההיתר מותר לבטל לכתחלה או י"ל דתרתי שמעי' מיני' דאפי' מה שבולע מהנמלים בשעה שיחמם ג"כ מותר לבטל לכתחלה כו' ומסיק דתרתי שמעי' מיני' כו' והאריך בזה ועוש"ה:
ד ואפי' נפל. עי' ש"ך ס"ק ז' שכ' מיהו בדיעבד גם דעת הראב"ד כמ"ש המחבר וכמ"ש הרשב"א והר"ן שמו עכ"ד ועי' בחו"ד ס"ק ד' שהק' עליו דהא אנן ק כר"י בגיטין נ"ד ב' דבדאורייתא קנסו שוגג אטו מזיד וכיון דלהראב"ד אסור מדאורייתא יש לקנוס שוגג אטו מזיד וכן משמע כו' גבי נפלו ונתפצעו כו' דאם ביטל אי' בעין דיש לקנוס שוגג אטו מזיד ומ"ש דכ"כ הרשב"א והר"ן לא מצאתי בדבריהם כן דהם לא כ' רק דבדיעבד אם ביטל האי' בטל מדאורייתא וזה ודאי אמת אבל מדרבנן נ' דיש לאשור בשוגג להראב"ד בביטל אי' בעין כיון דעבר אאי' דאורייתא א כו' עכ"ד ובאמת משמע מד' הר"ן בחולין צ"ח ב' כהש"ך שכ' וז"ל ומיהו אע"ג דביטול א"ל מדאורייתא הוא לד' הראב"ד אם עבר וביטלו מדאורייתא בטל ואפי' במזיד לא בטל בשוגג פליגי בה ר"י ור' יוסי בגיטין נ"ד וקי"ל כר' יוסי דאמר בשוגג בטל כו' עכ"ל הרי להדיא דכ' זאת אפי' לד' הראב"ד דס"ל דהוא מ דאורייתא מ"מ בשוגג בטל וכן ראיתי במקמ"ח שהשיג כן על החו"ד וכ' דכן משמע מד' הרשב"א בחידושיו שם וכ' ליישב קושי' החו"ד והאריך בזה ועוד כ' שם להשיג על הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' שהק' על הט"ז והב"מ כו' וכ' עליו דלא עי' בלשון הירושלמי שהביא הט"ז כו' ועוד כ' ליישב הקושי' שהק' ד' הטור אהדדי כו' והאריך בזה ליישב עפ"ד התוס' זבחים ע"ד א' ד"ה ונפלה כו' יעוש"ה ועי' בישוי"ע ס"ק ה' ובעה"ב ס"ק ד' ובבית יצחק בשער הקבוע סי' ס"א ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ה מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה:
ה ואם במזיד. עי' ט"ז ס"ק ט' שכ' דאומר מותר שוגג הוא כו' ועי' בכתב סופר חיו"ד סי' ס"ב מ"ש ע"ד הט"ז והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ה' מה שהק' על הדין של המחבר שכ' וכן למי שנתבטל דהא קי"ל דא"א אוסר דבר שא"ש כו' והאריך בזה ליישב ובד' התוס' יבמות פ"ג א' ר"ה א"א כו' יעוש"ה:
ו בהג"ה ואסורים למכרו. עי' ש"ך ס"ק י"ד שכ' שאם מכרו לישראל בזול כמו לעכו"ם דשרי דהא לא מהני מעשיו עכ"ד ובפר"ח ס"ק י"ד השיג על הש"ך וכ' להתיר אף לישראל ביוקר מלנכרי דזה גופי' הוי קנסא שמוכרח למכרו ולא לאכול בעצמו והביא ראי' מב"מ צ"ב ב' גבי שור שסרסו על ידי הערמה כו' ובפלתי ס"ק ז' השיג על הפר"ח והסכים להש"ך ועי' בעה"ב ס"ק ו' שהשיג על הפלתי והסכים להפר"ח והאריך בזה יעוש"ה ועין ש"ך ס"ק י"ד מה שהק' מחולין ק"ח ב' דפריך חלב נבלה הוא כו' ועי' בתוי"ק ס"ק ג' מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ועי' במקמ"ח שהביא ד' הפרמ"ג בש"ד ס"ק י"ד שהביא ד' המנח"י כלל פ"ה אות ל"ב שכ' דהראב"ד בתמים דעים סי' ז' דמתרץ ההוא דחולין כו' והפרמ"ג השיג עליו והעתיק תשובת הראב"ד בתמים דעים והשיא כונתו לע"א והוא השיג עליהם וכ' דשניהם שגו בכונת הראב"ד והאריך בזה ועוש"ה ועי' בעצ"ל מ"ש בזה:
ז ולא נהגו. עי' בתוי"ק ס"ק ה' שכ' דלא ידעתי טעם נכון לזה כו' ומ"ט א"צ לחקור ומ"ש הש"ך דאחזוקי אי' לא מחזקינן קשה דהא בכ"מ קי"ל היכא דאפשר למבדק לא סמכי' אחזקה וא"כ ה"ה הכא כו' והאריך בזה והניח דין זה בצ"ע גדול למעשה יעוש"ה ועי' בעצ"ל מ"ש בזה:
סעיף ו
ח מרבה עליו עי' ט"ז ס"ק י"ב וש"ך ס"ק רי"ט שהק' דבאו"ח סי' תרע"ז סתם המחבר וכ' דמותר השמן שבנר חנוכה שנתערב וכו' שאין להוסיף עליו לבטלו והרי נ"ח אינו אלא מדרבנן כו' ועי' במג"א שם ס"ק י"ב שכ' ליישב דאפשר דהכא חמיר טפי כיון דהוי דשיל"מ כו' והוי דומיא דחמץ כו' עכ"ד ודבריו תמוהים וכמו שתמה בבאר היטב ס"ק י"ד דא"כ אפי' באלף לא בטל ולמה כ' המחבר שם ואין בו ס' לבטלו עכ"ד וכן הק' בתשובת רע"א בסוף הס' בהשמטות לסי' ל"ח ועי' בלב"ש באו"ח שם שכ' ליישב וכונת המג"א כיון דדמי קצת לדשיל"מ חמיר טפי לענין דאסור להוסיף ועכ"פ ס' סגי עכ"ד והוא דחוק ועי' בפרמ"ג שם בא"א ס"ק י"ב ובהגהות ר' ברוך פרענקיל שם מ"ש בזה ובחו"ד ס"ק ח' כ' ליישב דיש לחלק בין אי' אכילה לאיה"נ דבאי' אכילה כו' כיון דמבטל לי' שוב אינו מרגיש הטעם אבל באיה"נ הרי נהנה במה שנוטלו ומבטלו ולכך אסור לבטלו כו' וה"נ אין לך הנאה גדולה מזה שמרבה ומשביח ההיתר במה שזורק האי' לתוכו ומוקצה למצוה איה"נ הוא כו' עכ"ד ועי' בס' בית הלוי עה"ת בסוף הס' בחידושים לשבת כ"ג ב' שכ' נמי כן ליישב קושי' הנ"ל והאריך בזה ולא ראה ד' החו"ד הנ"ל שכבר הקדימו בזה ובאמת ז"א וכמו שהק' הבית יהודא דהא היש משא"ו הוא מהר"ם מרוטונבורג שהביא הטור באו"ח שם ומוכרח דלא ס"ל לחלק בהכי דכ' שם ול"ד לעצים שנשרו מן הדקל לתוך התנור ביו"ט שמרבה עליהם עצים מוכנים ומבטלם דשאני התם שאינו נהנה מהם עד אחר ביעורן אבל הכא נהנה ממנו בשעה שהנר דולק עכ"ל ואם איתא הו"ל למימר דשאני הכא דאסור בהנאה אבל מוקצה מותר בהנאה כמ"ש התוס' בע"ז ס"ו הביאו המג"א סי' שכ"ה וא"ל דס"ל דמוקצה אסבה"נ וכמ"ש המג"א שם כו' א"כ גם תי' אינו דכ' דש"ה דאינו נהנה מהם עד אחר ביעורן כו' דהא נהנה בזה שהוא נוטלן ומבטלן ונהנה מהם בעודם בעין שמרבה עליהם עצים ומבטלן אע"כ דאין זה סברא כלל לומר דלכך אסור להוסיף עליו ומבטלו שנהנה במה שמבטלן דלא דמי ומ"ש החו"ד כמו שאסור לפטם בהמה באיה"נ כו' וה"נ אין לך הנאה גדולה מזה כו' כ' עליו דזה ל"ד כלל לאיה"נ דהא הכא הטעם הוא דאסבה"נ משום ביזוי מצוה ליהנות מהם כו', וא"כ כשמערבן בס' שוב לא הוי ביזוי מצוה כשמשתמש בהם אח"כ ומה בכך שנהנה במה שמבטלו דהא אינו אסבה"נ ואין זה אי' מה שיש לו הנאה מהביטול רק האי' הוא במה שמשתמש בו תשמיש שאינו של מצוה וכאן לא הוי ביזוי מצוה דהא כבר נתבטל רק דלכתחלה אין לבטל כו' ולכך הק' הט"ז והש"ך שפיר אמאי בנ"ח אסור להוסיף ובשאר אי' דרבנן כ' המחבר שמותר להוסיף דא"ל דהטעם הוא בנ"ח משום שנהנה במה שמבטל דמה בכך שנהנה הא אינו אסבה"נ רק משום ביזוי מצוה כו' כמו בנוי סוכה שאסור ליהנות מהם משום ביזוי מצוה אבל אין זה ביזוי מצוה במה שמבטלו ואח"כ כ' ע"ד המג"א אי מוקצה אסבה"נ והאריך בזה וצ"ל בקושי' הנ"ל כמ"ש הגאון רע"א שם בהשמטות ליישב והאריך בזה ועי' בבאר יעקב מ"ש ע"ד המג"א הנ"ל והאריך בזה ועי' בברוך טעם בדין ביטול בדשיל"מ פ"ד מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה:
ט בהג"ה נפל למים. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהביא בשם הת"ח דאפי' לכתחלה מותר ליתן המים לקדרה של בשר וכ' הש"ך וא"ל אגוף הדין פשיטא דהא כל אי' בטל בס' י"ל משום דלקמן בסי' רצ"ט נתבאר דהיתר בהיתר לא שייך ביטול קמ"ל דהכא לא אמרי' הכי וכן הוא באו"ה כלל כ"ד ד"ת עכ"ד ודבריו תמוהים כמו שתמה בחידושי רע"א דהא אדרבה דהתם איתא דצמר גמלים וצמר רחלים שטרפן זה בזה אם הרוב גמלים בטל הצמר רחלים ומותר לתפרו בפשתן וכ' דלק"מ דודאי הוי חידוש דין דהא לפמ"ש הר"ן בנדרים נ"ב א' דבדשיל"מ מיד אפי' מבשא"מ לא בטל וא"כ אם נתערב חלב במים אסור לערבו עם בשר לזה הוצרך האו"ה לאשמועי' דבטל וכ"נ לדינא דעת המחבר ריש סי' צ"ה אבל עכ"פ להרי"ף קם הדין דאסור לערבו עם בשר ולהרי"ף קשה איך יתרץ מתני' דכלאים דצ"ג כו' והא התם הוי ג"כ היתר בהיתר דיכול לתפרו שלא בפשתן ואעפ"כ בטל ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בתשובתו סי' ל"ח וסי' קפ"ט וסי' ר"ז ובתוס' רע"א במשניות בכלאים אות ל"ה על הרי"ף ועוד הק' מחולין קי"א ב' כו' צנון שחתכו בסכין של בשר דע"י טעימת קפילא מותר לאכלו בכותח מה מהני טעימת קפילא הא מכ"מ אם יש בו משהו ג"כ אסור לאכלו בכותח דהוי דשיל"מ וכ' די"ל דמה"ט באמת אמרי' שם דאמר אביי בשם חזקי' צנון כו' אסיר לאכלו בכותח וכ' בערוך מש"ך סי' צ"ח דמשמע דאביי בא לאסור אפי' ע"י טעימת קפילא כו' ולפי הנ"ל י"ל דס"ל דגם דיש לו היתר מיד בטל במבשא"מ ולא ס"ל כשנויא דר"א בביצה גבי מים ומלח כו' אבל אביי י"ל דס"ל כר"א כו' והאריך בזה ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' קפ"ו שהק' נמי על הש"ך דגם בסי' רצ"ט היתר בהיתר בטל כו' ועוד הק' דדין זה מפורש בגמ' דצנון כו' וכ' ליישב והאריך בזה וכו הק' בישוי"ע ס"ק ז' ולעיל סי' ס"ט ס"ק י"ג מהא דצנון כו' והאריך בזה ועי' בעה"ב ס"ק ט' י' שהק' נמי כן והאריך בזה ובסי' ק"ב ס"ק ה' כ' נמי דלהרי"ף יש להחמיר בהאי דינא דחלב שנפל למים כו' דאסור לכתחלה דהוי דשיל"מ כה"ג אף בא"מ וגם הק' על הרי"ף מהא דצנון כו' הנ"ל ועוד הק' שם והאריך בד' הרי"ף ולא הביא ד' הנו"ב הנ"ל ועי' בבית יהודא שכ' נמי כהחידושי רע"א הנ"ל דאתי לאשמועי' כו' אף דהוי דשיל"מ דלא בטל דהא יכול לבשל במים זה תלב קמ"ל הת"ח דאפי' לכתחלה מותר לבשל במים זה בשר דלא ס"ל כהר"ן וכ' דאף דהמחבר לעיל סי' צ"ו פ' כן דפת שאפאה עם הצלי אסור לאכלו בחלב א"כ אמאי כ' רמ"א בת"ח דאף לכתחלה מותר ליתן המים שנתערב בו חלב בבשר י"ל דפת שאפאה עם הצלי הטעם הוא דלכתחלה אמרי' ריחא מלתא וכיון דאפשר לאכלו בלא תלב הוי כלכתחלה אבל הכא כיון שכבר נתבטל אף לכתחלה שרי ואח"כ הק' לפ"ד הר"ן בשם הרי"ף הנ"ל על הש"ך בסי' ק"ח ס"ק ב' שכ' דפת שאפאה עם הצלי אסור לאוכלה בכותח מטעם שכ' הרי"ף כו' וז"א כו' אבל בש"ע לא פ' כן כו' רק הטעם הוא דלכתחלה יש לחוש לד' האו' דריחא מלתא הוא כו' והביא ד' הפר"ח שכ' דיש להחמיר כהרי"ף והר"ן כו' וכ"נ דעת רש"י כו' ולפ"ז גם בדין הנ"ל כזית חלב כו' לא בטל ואסור לבשלו בבשר כיון שיכול לבשל בו חלב הוי דשיל"מ ולא בטל ואח"כ הק' דאיך כ' הר"ן גבי פת שאפאה עם הצלי דהוי דשיל"מ דזו היא לטעמו של רש"י עד שתאכלנו באי' כו' י"ל כשיש לו שעת הכושר תיכף לאכלו בהיתר אף בא"מ לא בטל אבל לטעם הר"ן דכיון שיש ל"מ הוי מב"מ ואף לרבנן לא בטל א"כ מה בכך דיכול לאכלו בלא כותח כיון דפח עם צלי הוי מבשא"מ ואמאי לא בטל אח"כ ראיתי דמ"ש הפר"ת בשם הר"ן דס"ל ג"כ כהרי"ף דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ היינו הר"ן בנדרים נ"ב אבל הר"ן שבאלפסי פגיה"נ חזר וכ' דלא הוי דשיל"מ עכ"ד ולא ידענא מאי קשי' לי' על הר"ן דהא מבואר להדיא בר"ן נדרים נ"ב א' ד"ה ונתערב דאף לפ"ט שכ' דכיון שיל"מ הוי מב"מ ואף לרבנן לא בטל אפי"ה ס"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ שכ' וז"ל דחזי' לרבנן ולר"י דפליגי במב"מ אי בטל או לאו ואמרי' בפ' הקומץ כו' דשניהם מקרא א' דרשו דכתיב ולקח מדם הפר ומדם השעיר כו' אלמא לא בטל וקסבר ר"י דה"ט דמב"מ לא בטל לפי שכל דבר שדומה לחבירו אינו מחלישו ומבטלו אלא מעמידו ומחזקו ומש"ה ס"ל לר"י בכולהו אי' דמב"מ לא בטל ורבנן לא משמע להו הכי דמ"מ מב"מ דאי' והיתר אין דומין זה לזה כיון דחד אסור וחד שרי שאין ראוי לילך אחר דמיונם בעצם אלא אתר חילוקן באי' והיתר אלא ה"ט דדם הפר אינו מבטל דם השעיר משום דכיון דשניהם עולין כלומר שכשרים לזריקה אין מבטלין זא"ז דכי היכי דר"י אזיל אתר דמיון העצם אזלו רבנן אחר דמיון ההיתר ולפיכך כל שחלוקין באי' והיתר אפי' מב"מ בטל דה"ל כמבשא"מ ומש"ה אמרי' דבדשיל"מ נטו רבנן משום חומרא לדר"י דכיון שאין דבר זה חלוק מן ההיתר לגמרי באי' והיתר שהרי אף הוא סופו להיות ניתר כמוהו אמרי' שאינו בטל במינו דאי הכי הוי דמי טובא חדא שהן שוין במין ועוד שאינן חלוקין לגמרי באי' והיתר ומש"ה לא בטל אלא בשא"מ כדי שאותו חילוק בין במינו לשא"מ ישלים אותו שווי שניתוסף כאן משום דשיל"מ לפי שהחילוק שבין המינים סיבת הביטול והשווי נותן שלא יהו בטלין הלכך כל שהוא אסור עכשיו ואינו חסר מן איסורו אלא שעתיד להיות ניתר לאח"ז אותו חסרון של אי' כיון שהוא מועט ראוי הוא שישלימנו אותו חילוק שיש בין מינו לשא"מ אבל כשיש לו עכשיו היתר כי ההוא דפ' משילין שאף מים ומלח מותרין עכשיו כו' הרי נתקרב הרבה היתר של עיסה למים ומלח שאף עכשיו שניהם מותרין וכיון שהיתרן קרוב א"א לחילוק שיש בין מינו לשא"מ שישלימנו דהא הש"ס לרבנן חילוק דאי' והיתר עדיף להו מחילוק דמין ושא"מ כו' הלכך דבר שהוא ניתר עכשיו כמים ומלת ראוי יותר שלא יתבטל לגבי עיסה אע"ג דהוי מבשא"מ ממה שראוי שלא יתבטל דבר שהוא אסור עכשיו ועתיד להיות ניתר אח"ז לגבי מב"מ ומש"ה נהי דמסקי' דדשיל"מ בשא"מ בטל מפני שהוא אסור עכשיו אסיק ר"א התם דמים ומלת שהן ניתרין עכשיו אינן בטלין לגבי עיסה אע"פ שהוא מבשא"מ כו' ופת שאפאה עם הצלי להא דמיא שאף עכשיו יש לה היתר לאכילה שלא בכותח הלכך בדין הוא שאפי' בשא"מ לא בטל כו' עכ"ל הרי להדיא שכ' סברתו משום דכיון דהוי דשיל"מ הוי מב"מ ואף לרבנן לא בטל כו' ואפי"ה ס"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ ולא ראה הבית יהודא הנ"ל ד' הר"ן אלו אך מ"ש דהר"ן בפגיה"נ חזר כו' בזה דבריו נכונים ועוד כ' להשיג על התוי"ק ס"ק ז' והאריך בזה ועי' בעה"ב שם מ"ש ליישב ד' הרמ"א והאריך בזה וקושי' הגאון רע"א על הרי"ף עי' בסי' ר"ט שם מה שהביא בשם חכם א' ליישב כו' והוא כ' עליו דהוא בוחר דרך לעצמו בכונת הרי"ף והאריך בזה יעוש"ה ועי' בנו"ב שם שכ' לדחות הראי' ממשנה דכלאים הנ"ל דהיתר בהיתר בטל וכ' דהיתר בהיתר לא בטל ואמנם היינו שנשאר כמו שהי' אבל שם חדש לא יחול על המיעוט כי כיון שנתערב ברוב כל מה שנתחדש אח"כ על שם הרוב נקרא ולכן צ"ר שנתערב בצ"ג והרוב של גמלים אף דלא בטל ונשאר צ"ר מעורב מ"מ כשעושה אח"כ ממנו חוטים שם החוט ושוע שעושה אח"כ אינו נקרא חוט צ"ר או שוע של צ"ר רק נקרא חוט צ"ג או שוע צ"ג וכיון שכ"ז שאינו לא שוע ולא טוי ולא נוז ל"ש בו אי' כלאים כלל ולכך מותר לחברו עם הפשתן אבל חוט כבר יש בו אי' כלאים אם הוא שזור לכל מר כדאית לי' אי מה"ת אי מדרבנן אפי' נתערב בכמה חוטין של גמלים היתר בהיתר לא בטל ונשאר שמו עליו חוט צ"ר ואסור עם פשתן כו' והאריך בזה ולפ"ד מיושב קושי' הגאון רע"א הנ"ל על הרי"ף ממתני' דכלאים דס"ל להרי"ף הנ"ל דהתם לאו מטעם ביטול הוא רק שאינו בא לכלל אי' כלל ראינו נקרא שוע טוי ונוז של צ"ר וכן ראיתי בס' ארצות החיים באו"ח סי' ט' בא"י ס"ק א' שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הנו"ב אך כ' שם דמד' הר"ן עצמו בתשובה מבואר דלא כהנו"ב דהר"ן בתשובה סי' צ"ז נ"ט ס"ד כ' להתיר קמת חטים מחומצים שנתערב בשאר קמת קודם פסת ונתבטל ברוב שאינו חו"נ בפסח והביא ראי' מהמשנה דכלאים הנ"ל ואי ס"ל כסברת הנו"ב אינו ראי' כלל דהא שם אינו בא לידי אי' כו' והאריך בזה אך ראיתי בס' עזרת יהודא חיו"ד סי' כ"ה שכ' נמי ליישב קושי' הנ"ל עפ"ד הנו"ב הנ"ל והרגיש בד' הארצה"ח הנ"ל וכ' דאף דממ"ש בתשובת הר"ן להביא ראי' ממשנתינו לדין חמץ שנתבטל קו"פ דאינו חו"נ מבואר דס"ל ענין טעם משנתינו מחמת ביטול דלא כסברא הנ"ל מ"מ אין זה מהתימא כלל שכמה פעמים מצינו חזרה בד' הר"ן מפסקיו לתשובותיו ובפרט בזה שד' הר"ן בנדרים שם ס"ל הכל בפי' הרי"ף וא"ש ול"ק כלל עכ"ד ודבריו נכונים בזה דהא הר"ן עצמו בפגיה"נ חוזר ממ"ש בנדרים הנ"ל וא"כ ממילא אינו מן התימא אם חוזר בתשובה ממ"ש בנדרים וס"ל בתשובה כמ"ש בפגיה"נ הנ"ל ועי' בתפארת ירושלים שם ובתפארת ישראל שם ובדברי חיים בקונטרס מים חיים סי' כ"ו ובטוב טו"ד מהדו"ק סי' קנ"ח ובכתב סופר חיו"ד סי' ס"ז ובס' יד אלי' בח' הכתבים אות ד' דשיל"מ סי' ג' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' ו' שכ' ליישב קושי' הנ"ל דביבש ביבש אף הר"ן מודה לד' רש"י כו' רק בלח הוכרח הר"ן לחדש טעם אחר כו' והאריך בזה וכבר קדמו בזה בדברי חיים חיו"ד סי' ט"ו ליישב כן קושי' הנ"ל דביבם אף הר"ן חודה לד' רש"י הנ"ל כו' והאריך בזה ובהג"ה מבן המחבר שם מ"ש והאריך בזה ועי' באמרי בינה דיני פסח סי' י"ז מ"ש ע"ד אביו מד' תשובת הר"ן הנ"ל והאריך בזה ובדיני בב"ת סי' י"ג מ"ש ליישב קושי' הגאון רע"א הנ"ל על הרמ"א והת"ת והאריך בזה ועי' בשטרי שמתה שער ג' מ"ש ליישב קושי' הנ"ל מהא דצ"ג כו' ומהא דצנון כו' הנ"ל ומ"ש בד' הרמ"א והת"ת הנ"ל והאריך בזה ועי' בס' שפת הים חיו"ד סי' כ"ז מ"ש והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בעזרת יהודא שכ' ע"ד הרמ"א והת"ת דצ"ע בזה לדינא לפ"ד הרי"ף הנ"ל דפת שאפאה עם הצלי הוי דשיל"מ כיון דאפשר לאוכלו בלא כותח וה"נ בזה דגם שם נאמר דכבר נתבטל ואולי יש לחלק בזה עכ"ד והניח בצ"ע ועי' במלא הרועים אות ד' ענין דשיל"מ סי' י' שכ' נמי דלפ"ד הר"ן בשם הרי"ף הנ"ל בהך דינא דהרמ"א והת"ת כו' דאסור לבשל בשר באותן המים כו' עכ"ד והיינו כהגאון רע"א והבית יהודא והעה"ב והעזרת יהודא הנ"ל ועי' בס' עמק הלכה חיו"ד סי' מ"ב שכ' נמי דלהרי"ף הנ"ל אסור לבשל בשר באותן המים כו' וכ' ליישב קושי' הר"ן על הרי"ף מדגים שעלו בקערה כו' והאריך בזה וכעת ראיתי במקמ"ח לקמן סי' ק"ת שכ' דבהך סברת הרי"ף כו' והסכימו כל הראשונים וכאשר קי"ל בש"ע ולפ"ז לא ידעתי בהא דפסקי' סי' צ"ט סעי' ו' כו' ועי' בש"ך ס"ק כ"ב בשם הת"ת כו' ולא ידעתי כיון דלסברת הראשונים מקרי זה לכתחלה כיון דאפשר לאכול בלא כותח ה"נ לכתחלה יהי' אסור לבשל המים עם בשר כו' ואין מבטלין א"ל כו' כיון דאפשר לשתות המים בלא בשר מקרי זה לכתחלה ולא ידעתי טעם ברור לחלק כו' עכ"ד וא"כ לענין דינא לפמ"ש הפר"ת והשעה"מ להחמיר כהרי"ף הנ"ל גבי פת שאפאה עם הצלי דיש נמי להחמיר בדין זה דהרמ"א והת"ת הנ"ל דאסור לבשל בשר באותן המים וכמ"ש הגאון רע"א והבית יהודא והמלא הרועים והעה"ב והעזרת יהודא הנ"ל ועי"ש עוד בבאר יצחק סי' י"ב מ"ש והאריך בזה ובעיקר דין זה דהיתר בהיתר אי בטל או לאו עי' בתשובת הר"ן שם ובנו"ב שם ובישוי"ע שם ובארה"ח שם ובשערי שמחה שם ובאמרי בינה שם ובעזרת יהודא שם ובחתם סופר חאו"ח סי' ק"ז ובת' יו"ד סי' פ"ה וסי' צ"ו ובחידושי חתם סופר בנדרים נ"ט ב' ובברוך טעם בשער התערובות דין א' ובספרו עטרת חכמים חאו"ח סי' ה' ובגבעת פנחס מבעל הפלאה סי' ס' ובשושנת העמקים כלל י"ד ובשערי תורה ת"ג כלל ג' פרט א' ב' ובשם ארי' חאו"ח סי' ח' ובארץ צבי חיו"ד סי' כ"ז וביד יהודא סי' ס"ט ס"ק ס"ג אות י"ז י"ח י"ט מ"ש והאריכו בזה ועי' בספרי תורת אליעזר על או"ת סי' תמ"ז ס"ק ת' מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:
סעיף ז
י אי' מיעוט כו. לכאורה קשה מד' התוס' בפסחים ל' א' ד"ה לשהינהו שכ' וז"ל נהי דס"ל דטעמא דחמץ בקדרה תשיב משהו שאין רגילין להשתמש הרבה ביתד מ"מ הא תנן אין מבטלין א"ל עכ"ל והא הוי רק משהו וא"א לבא לידי נ"ט והוי כמו כלי שדרכו להשתמש בשפע ואפי"ה הק' התוס' הא אין מבטלין א"ל ומשמע דהתוס' לא ס"ל דין זה של הרשב"א והמחבר וכן ראיתי בהגהות הש"ס מבעל בנין עולם שכ' דמד' התוס' אלו מוכת דלא ס"ל לחלק בין השתמש בשפע או לא וס"ל דאי' מיעוט שנבלע בקדרה אסור רק בכ"ת מותר לבטלו עכ"ד והיינו כד' הט"ז ס"ק ט"ו שהשיג על הרשב"א והמחבר ופ' דאף כלי שדרכו להשתמש בשפע אסור אלא דוקא במקום שהוא פוגם וזהו כתי' הא' של התוס' שם בשם הר' יוסף הואיל ואיכא תרתי לטיבותא שהוא נוטל"פ ומשהו שלא במינו בכה"ג מבטלין אבל היכא דלא הוי נוטל"פ אף היכא שא"א לבא לידי נ"ט אסור לבטל א"ל ועי' ביד אברהם שכ' דנ' עיקר כמ"ש התוס' בפסחים ל' בשם הר' יוסף דאם האי' רק משהו והכלי אינו ב"י דאיכא תרתי משהו ונטל"פ ואז שרי לבטל לכתחלה והיינו כמסקנת הט"ז דאינו שרי אלא באי' פגום כו' עכ"ד הרי דס"ג נמי דדעת התוס' דלא כהרשב"א והמחבר אך י"ל דכונת התוס' הנ"ל הוא כמ"ש בישוי"ע ס"ק ז' כיון דרב ס"ל מב"מ במשהו א"כ אי עביד בהו במינו חשוב לאסור דמצא מין את מינו א"כ כשעביד בהו שלא במינו באופן שיתבטל תשוב כמבטל א"ל ודוקא לדידן בכלי שדרכו להשתמש בשפע א"כ כיון דבשום פעם א"א לבא לידי אי' אף במינו אבל לרב אפשר לעשות הדבר במינו ואסור לפ"ז אף שלא במינו עכ"ד ולפ"ד י"ל דאף התוס' הנ"ל ס"ל דהיכא דא"א לבא לידי נ"ט מותר לבטל א"ל וכהרשב"א והמחבר ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"ז ובחידושי בית מאיר ובפרמ"ג לעיל סי' צ"ג בש"ד ס"ק ג' מ"ש בזה ועי' בעה"ב ס"ק י"ב שכ' דמטעם אחר יש לאסור להשתמש בכלי שבלע דבר אי' מועט כשהוא ב"י אף בכלי שדרכו להשתמש בשפע עפמ"ש הש"ך לקמן סי' ק"ב ס"ק ת' לענין כלי אי' שנתערב בהיתר כו' דעכ"פ אסור להשתמש בהם עד אחר מעל"ע דאז שרי מה"ת דבזה כיון שיש ל"מ בלא שום הוצאה הוי שפיר דשיל"מ א"כ ה"ה כו' בכלי שדרכו להשתמש בשפע אין להשתמש כשהיא ב"י דהוי דשיל"מ להמתין עד שלא יהי' ב"י ובדשיל"מ לא מהני ביטול כו' ולפ"ז אין שום ראי' מה שהביא הרשב"א מקנקנים של עכו"ם כו' דבי"נ קי"ל דאפי' כלי שאינה ב"י אסור כו' א"כ לכך מותר אף בב"י דלא הוי דשיל"מ בי"נ להמתין עד שלא יהי' ב"י דגם אב"י אסור אבל בשאר אי' דכלי שאב"י שרי מה"ת שפיר הוי דשיל"מ להמתין עד שלא יהי' ב"י ואפי' בנבלע דבר מועט אסור להשתמש אפי' בכלי שדרכו להשתמש בשפע כ"ז שהיא ב"י וכ' ליישב ד' הרשב"א והאריך בזה ומסיים דעכ"פ לדינא אין ראי' הרשב"א מוכרחת עכ"ד וגם פשט ד' התוס' הנ"ל משמע דלא כהרשב"א והמחבר וכמ"ש בהגהות וביד אברהם הנ"ל ולכן העיקר לדינא דאף כלי שדרכו להשתמש בשפע לא שרי אלא דוקא במקום שהוא פוגם וכמ"ש הט"ז הנ"ל וגם כלי גדול שהיא ב"י מותר להשהות ער שיהי' אב"י ולהשתמש בכלי וכמ"ש בעה"ב הנ"ל וכן משמע מד' התוס' הנ"ל דהתם מיירי בקדרה שאב"י ופריך הגמ' ולשהינהו כו' ולעביד כן אף לכתחלה ועי' בגליון מהרש"א שכ' ויש לעי' אם מהני בכלי גדול להשהותו עד שיהי' אב"י כו' עכ"ד ומד' התוס' הנ"ל משמע דמותר להשהותו עד שיהי' אב"י וכן ראיתי בס' א' מחכמי זמנינו נקרא דרכי הוראה ח"ב פ' ס"ה שפ' נמי כן שמותר להשהות כלי גדול עד שלא יהי' ב"י והביא ד' הירושלמי פ"ג דערלה הל' א' אמר ר"י שמותר לעשות כן לכתחלה כו' דמבואר כהרשב"א הנ"ל יעוש"ה ועי' בעצ"ל שכ' דלפ"ד הט"ז משמע דזה בפוגם כגון הכלי שאב"י מותר בכלי גדול באי' מועט דאף אם ישתמש במועט לא יבא לידי נ"ט דנטל"פ כו' וגם משמע באי' דרבנן בכלי גדול באי' מועט מותר אף בב"י אך הפרמ"ג כ' דלדידן דחנ"נ אם כשנפל אי' מועט על הקדרה ועירה בתבשיל מתוכו והקדרה תמה נאסר הבלוע בקדרה דלגבי הבלוע אין ס' נגד המועט ור"ל דאח"כ שוב לא הוי אי' מועט דכשמבשל אח"כ בקדרה צריך ס' נגד כל הבלוע שנ"נ מתחלה ובפרט בכ"ח כו' ולכן אף שהקדרה אב"י ואי' מועט אפי"ה אסור דהא הוי לדידן אי' מרובה ע"י הבליעה ואף באי' דרבנן ואב"י שייך זה דאמרי' נמי חנ"נ כו' ומסיים ואולי בצונן בכבוש שייך זה וצ"ע עכ"ד: