יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג
הלכות שחיטה · סימן יח
סעיף א
א ה"ז נבילה. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק א' שהביא ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ג' בשם הגהות אלפסי שכ' דבספי' דדינא לא אזלי' בתר חזקה כו' ומ"ש עליו ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה:
ב בעצם המפרקת כו'. עי' בתוי"ק ס"ק א' מ"ש בד' הגמ' חולין י' א' השוחט בסכין כו' ובד' הגמ' בריש נדה כו' ומ"ש בענין תרתי לריעותא כו' והאריך הרבו בזה יעוש"ה:
סעיף ב
ג כל שהוא. עי' ט"ז ס"ק ב' שהביא ד' הגמ' דהרבה אמוראים שהחמירו בבדיקה לבדוק בשמש ובמים כו' והיינו אפי' בכל שהוא ומסיק רש"ל שראוי להחמיר כן אלא דמסתמא די בבדיקה אבשרא ואטופרא עכ"ד ומוכח מד' הט"ז אלו דבדיקה דשמשא ומיא עדיפא טפי דניכר אפי' פנימה כל שהוא ואפי"ה אין מחמירין לבדוק דוקא בזה רק די בבשרא ואטופרא וא"כ היכא דבדק בשמשא למראית עין א"צ עוד לבדוק אבשרא ואטופרא ועי' בערוגות הבושם ס"ק א' שכ' דהעיקר הבדיקה הוא דוקא אבשרא ואטופרא והאריך בזה ומסיים שראוי להחמיר לבדוק גם בשמשא אחר שבדק אבשרא ואטופרא כו' יעוש"ה ועי' בריטב"א חולין י"ז ב' ד"ה ד"ת שכ' וז"ל הנהו אמוראי דבדקי בשמשא ובמיא לא פליגי עלי' דר"ח כו' וכל מה דאמרי' בהנהו אמוראי אינו אלא בתחלה ולא דעבדי הכי מדינא ממש דהא לא נקט חד מנייהו לישנא דאצרכתא אלא הני בדקי והני בדקי לנהוג בו חומר בעצמן כראוי לכל בעל נפש לדקדק בזה לכתחלה הרבה שלא לזלזל בו ול"א אצרכתא אלא בבשרא וטופרא ותלת רוחתא דהא ודאי צריך לכתחלה אבל בדיעבד הכל מודים כר"ח שאינו נפסל אלא כחגירת צפורן ודמיא לסאסאה כו' התירו לשחוט אף לכתחלה נמצאת או' לפי שיטה זו ג' דינים בדבר כי למצוה מן המובחר ויראת שוים ראוי לדקדק בה כל מה דאפשר ומשורת הדין צריך לבדוק לכתחלה אבשרא וטופרא ותלת רוחתא וכל מה שמרגיש בו פגם אין שוחטין בו לכתחלה ואע"פ שאין בו אלא חגירת חוט השערה ואם שחט כל שלא הי' בו חגירת צפורן כשרה ודמיא לסאסאה מותרת אף לירא שמים כו' עכ"ל ולפ"ד אין להחמיר לבדוק גם בשמשא אתר שבדק אבשרא ואטופרא ועי' בלב ארי' בחולין שם וכ"פ בשמל"ח אות ד' דא"צ לבדוק בשמשא וכן מוכח מד' המחבר בסעי' ט' שלא הזכיר בדיקה בשמשא ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' ובדעת קדושים ס"ק ג' וס"ק ח' וס"ק י"ג מ"ש והאריכו בזה ומ"מ העיקר לדינא כמ"ש הערוגות הבושם הנ"ל והוכיח כן דראוי להחמיר לכתחלה לבדוק גם בשמשא וכ"פ בס' מנחת הזבח כלל י' בקומץ אות ג' דיש לעשות כן לכתחלה לבדוק בשמשא ועי' בעשרון שם מ"ש והאריך בזה והביא בשם ס' אוהל יצחק שהעיד דבמדינת פולין החזיק מאד בדיקת ראיית השמש אתר הבדיקה דדינא וכן לדקדק על נקודה לבנה כו' ועי"ש עוד במנה"ז אות ז' שכ' דבסכין שקורין רוי"ך מותר בדיעבד ועי' בעשרון שם אות ח' ולא הביא ד' הכרתי בס"ק ו' שכ' דמי ששוחט בסכין שהוא רוי"ך הוא רשע ומאכיל טריפות לישראל כו' והוא פגימה גמורה עכ"ד וכן העתיק בחכמת אדם כלל ג' סי' י"א ד' הכרתי אלו ופ' כן והמנה"ז לא כ' רק ד' השמל"ח אות ה' והתב"ש שם אות י"ג:
סעיף ג
ד צריך לבדוק כו'. עי' באר היטב ס"ק ו' שכ' דמש"ה אין מברכין על בדיקת הסכין שמא ימלך ולא ישחוט עכ"ד ועי' בלחה"פ שכ' בשם מהר"ל מפראג הטעם דאין מברכין משום דבדיקת הסכין הוא רק מדרבנן ומביא ד' הע"י דחמה עליו דהא מגילה וחנוכה הוא ג"כ מדרבנן ואפי"ה מברכין עליהן ולכן כ' הלחה"פ הטעם שאין מברכין משום דהבדיקה אינה גמר מצוה דהא צריכין לשחוט אח"כ והוי כמו עשית סוכה שאין מברכין עלי' ועוד שמא ימלך ולא ישחוט כו' והובא דבריו בס' זבחי רצון סי' י' במוספין אות א' והוסיף שם ע"ד מהר"ל הנ"ל וכמסקנת הש"ס י"ז עכ"ד והנה אין הלחה"פ ת"י ובאמת דבריהם תמוהים דהא מבואר להדיא בתולין י"ז ב' דבדיקת הסכין קודם השחיטה הוא מה"ת דקא' הגמ' שם מנין לבדיקת הסכין מה"ת שנא' ושחטתם בזה ואכלתם פשיטא כיון דכי נקיב טרפה בעיא בדיקה לחכם קאמרינן והאמר ר"י לא אמרו להראות סכין לחכם, אלא מפני כבודו של חכם מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא הוא עכ"ל הגמ' הרי מבואר להדיא מד' הגמ' דבעי' בדיקה לסכין מה"ת כיון דכי נקיב טרפה רק להראות לחכם בזה אינו אלא מדרבן ועי' בשחיטת מהרי"ו דיני שחיטה סי' ט"ו בזבחי צדק שם אות ב' שכ' נמי בפשיטות דבדיקת סכין קודם שחי' הוי מה"ת והביא ראי' מד' הגמ' הנ"ל והיינו כמ"ש והזבחי רצון הנ"ל כ' להיפך דמסקנת הגמ' הנ"ל הוא דבדיקת סכין לפני שחי' אינו אלא מדרבנן ומד' הגמ' הנ"ל מבואר להדיא להיפך דהוי מדאורייתא ועי' בבה"ג ריש הל' שחיטת חולין סי' ס' שתפס בפשיטות לשון של ר"ח מנין לבדיקת סכין מה"ת שנא' ושחטתם בזה ואכלתם משמע דכך הי' לו הגירסא בגמ' ולא יותר וא"כ בודאי דבדיקת סכין מה"ת וי"ל דכן הי' גירסת הפרישה ולא קשה עליו קושי' הש"ך בס"ק ה' ועי' בהגהות ר' צבי הירש חיות שם מ"ש בזה ועי' בחוי"ק ס"ק ו' מ"ש ע"ד בה"ג הנ"ל והאריך הנ"ל וכן לפ"מ שפי' רש"י בחולין ט' א' דעיקור היינו ששחט בסכין פגומה ועי' בתוס' שם ד"ה כולהו וא"כ מוכח דבדיקת סכין מה"ת דשמא והי' פגום והוי עיקור דהוא מה"ת מה' הלכות שחי' וכן מוכח מהא דכתיב בפ' תולדות כ"ז פ' ג' שא נא תליך וקשתך ופירש"י שא נא לשון השחזה כו' חדד סכינך ושחוט יפה שלא תאכילני נבילה עכ"ל וכן בבעל הטורים שם פי' כן והוא מד' המדרש רבה שם והוא כדי שלא ישחוט בסכין פגומה וכמו שפי' הרא"ם והשפתי חכמים שם הרי מוכח מה"ת דצריך בדיקת סכין ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ט"ו שהק' ע"ד רש"י הנ"ל שא"א לפרש שישחיזנו משום פגימה דממ"נ אי נחשד עשו בעיני יצחק שאוכל נבילות בלי בדיקת סכין איך האמין לו עתה ואי לא הי' חשוד בעיניו מה הי' צריך להזהירו עכשיו ומש"ה פי' דכונת יצחק הי' להסיר השמנונית של ע"ז שעל הסכין כו' והאריך בזה והיינו שלא כהרא"ם והש"ת הנ"ל ולפ"ד אין מוכח דבדיקת הסכין קודם השחי' הוי מה"ת ובאמת לק"מ וכמ"ש בגור ארי' שם די"ל דעשו לא הי' חשוד בעיני יצחק ואפי"ה הי' צריך יצחק להזהירו שהי' מתיירא שמא ימהר לכיבוד אב ואם ומתוך זה ימהר בבדיקה ולא יבדוק בכונת הלב ובמתון לפיכך הזהירו שיבדוק הסכין יפה במתינות ולא יחוש על כבודו עכ"ד וא"כ שפיר י"ל דהזהירו שישחיזנו משום פגימה ולק"מ קושי' החת"ס הנ"ל ולא ראה החתם סופר ד' הגור ארי' הנ"ל ועי"ש עוד בגור ארי' מ"ש בזה ובאמת קשה על החתם סופר שכ' דכונת יצחק הי' משום שמנונית דע"ז שעל הסכין דהא בד' המדרש שם מבואר להדיא שחוז מאני זינך שלא תאכילני נבילות וטריפות הרי להדיא דהחשש הי' משום נבילות ולא משום שמנונית ע"ז שעל הסכין ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ג' מ"ש ליישב קושי' החתם סופר הנ"ל משום דר"י ס"ל דסומא פטור מן המצות ולקצת פוס' גם בלאוין אינו מצווה כו' א"כ י"ל דיצחק חשש דלמא ס"ל דהל' כר"י ומותר להאכילו נבילות כיון שהוא סומא לכך אמר לו שישחיז סכינו שלא יהי' פגום דאין הל' כר"י או כדעת הסוברין דסומא מצווה בלאוין עכ"ד ועי' לעיל סי' א' ס"ק י"ח מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה ועי"ש עוד מ"ש ליישב קושי' החתם סופר הנ"ל והוא כעין ד' הגור ארי' הנ"ל וא"כ שפיר מוכח מהא דשא נא כליך דצריך לבדוק סכין מה"ת קודם שחי' וצ"ל דמהר"ל מפראג הנ"ל ס"ל כהחתם סופר הנ"ל דכונת יצחק הי' שישחיז סכינו מהשמנונית של ע"ז שהי' על סכין אבל לפמ"ש דכונתו הי' שישחיז הסכין שלא יהי' פגום וכהרא"ם והש"ח הנ"ל שפיר מוכח מהא דצריך לבדוק הסכין קודם שחי' ודלא כמהר"ל מפראג הנ"ל והתי' הב' של הלחה"פ הנ"ל הוא כמו תי' של הבאר היטב הנ"ל וע' בכנה"ג לקמן סי' כ"ט שכ' הטעם דאין מברכין על בדיקת הריאה משום דהוי הבדיקה סעיף מחלקי השחי' כו' והובא דבריו בראש אפרים סי' ל"ט ס"ק י"ט וה"נ י"ל לענין בדיקת הסכין דמה"ט אין מברכין ועי' בראש אפרים שם ובערוגות הבושם שם ס"ק ב' ובטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ע"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:
סעיף ד
ח שחיטתו פסולה. והטעם כ' הש"ך ס"ק ח' בשם הפוס' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש אמר ולאו אדעתי' ועי' לעיל סי' א' סעי' ג' שכ' המחבר דאפי' אמר ברי לי ששחטתי יפה והיינו נמי מה"ט משום דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש אמר ולאו אדעתי' וכמ"ש הט"ז שם ס"ק ח' והש"ך ס"ק י"ב ובסי' ו' סעי' א' בהג"ה כ' דאם שחט בו ואמר ברי לי שלא נגעתי במקום פגימה שחיטתו כשרה וכ' הט"ז שם ס"ק ג' דמיירי דוקא שידע שהיתה פגומה אלא שנזהר ממנה אבל אם לא ידע בה כלל ודאי א"נ כו' והיינו נמי מה"ט משום דכל מלתא דלא רמיא כו' ולאו אדעתי' והנה לקמן סי' ק"צ סעי' נ"ב כ' המחבר דאם הי' שלשתן ערות כו' ונמצא דם תחת אחת מהן כו' כיון שכל אחת מכרת מקומה אותה שתאמר ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם טהורה והוא מד' הרשב"א בתוה"ב הארוך בשם הראב"ד והק' הט"ו שם ס"ק מ' דהלא אמירה זו אינו מועילה כלל דהא איתא בחו"מ סי' ע"ט סעי' י"א א"ל מנה הלויתיך בצד עמוד פ' כו' לא הוחזק כפרן דמלתא דלא רמיא כו' ולאו אדעתי' וה"נ נימא כאן בהאי אשה שאו' לא נכנסתי כו' אימא דנכנסה ולאו אדעתה כו' דש"ה כיון דסמוך לשכיבתן נמצא הדם ובזמן קצר כזה שפיר יודעת אם נכנסה למקום חברתה כיון דהוא דבר שאינו רגיל קצח אבל אם יש זמן רב אחר שכיבתן למציאות הדם נ"ל דגם החיצונה טמאה עכ"ד וקשה דהא הכא ובסי' א' ובסי' ו' הנ"ל אף דהוי בזמן קצר אפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא כו' ולאו אדעתי' ומאי שנא גבי נדה דמהני ברי לי ובנקוה"כ שם השיג על הט"ז וכ' דהתם אמרי' לאו אדעתי' ואפשר דמ"מ אמת שפרעו אבל הכא הא או' ברי לי ורמיא עלה ואי לאו דודאי קושטא קאמרה איסורא קעבדה ודאי דלא בעי למיעבד איסורא עכ"ד קשה נמי דהא הכא ובסי' ו' ובסי' א' הנ"ל דהוי איסורא ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ומ"ש גבי נדה דמהני ברי לי ועי' בתורת השלמים שם שהק' על הנקוה"כ דבאו"ח סי' תמ"ז מבואר דאף לענין אי' אמרי' הכי וכונתו על מה שמבואר שם בסעי' ה' בהג"ה בשומן מהותך בכלי חמץ אסור מדינא אם לא הי' נזהרין בשעת עשייתו מחמץ ושלא התיכו אותו בכלי חמץ שהם ב"י וכ' המג"א שם ס"ק כ"ג דאפי' אמר ברי לי שלא הי' ב"י אסור דמלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' עכ"ד הרי דאפי' לגבי אי' נמי אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' זהו כונת התוה"ש ובאמת הי' יכול להקשות מהכא ומסי' ו' ומסי' א' הנ"ל וכמ"ש ובתפארת ישראל שם השיג על הט"ז דלדבריו כל עדות שאם עד יאמר כזה ראיתי ולא נתחיידתי לעד נימא דשקר קאמר דלא רמיא ולאו אדעתי' א"ו דלענין להשוות לאינש להוחזק כפרן אמרי' כל טצדקות ואמתלות שבעולם אפס לא יהי' שארית ישראל בחזקת פסלנים אבל מסתמא אם הוא עומד ואמר לא עברתי מהיכי תיתי לימא דלאו אדעתי' וכן הדבר פה וא"צ לחלק בין זמן קצר לזמן מרובה עכ"ד ולפ"ד נמי קשה מהכא ומסי' ו' ומסי' א' ומסי' תמ"ז הנ"ל דהתם נמי ליכא הכחשה ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ומ"ש גבי נדה דמהני ברי לי ובתב"ש ס"ק כ"ט כ' דדוקא התם בסי' ע"ט הנ"ל אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' משום דהוי דבר שאין בו שום נפ"מ אם עבר בצד עמוד פ' או לא וגם התם אמרי' הכי שלא להחזיקו בכפרן דאין להוציא האדם מחזקת כשרות כ"א בבירור וחזקה אלימתא כו' עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' הט"ז הנ"ל דגבי נדה יש נפ"מ אם שכבה במקום הזה או עברה שם לענין מציאת הכתם א"כ י"ל מתחלה אסקא אדעתה שמא תמצא שם כתם ושפיר רמיא אנפשה ומדכרה וכן לפי טעם הב' דאין להוציא מחזקת כשרות נמי ניחא דהתם גבי נדה היתה ער עכשיו בחזקת טהורה ועכשיו באנו לטמאותה בזה אמרי' להיפך דמוקמינן לה אחזקתה ומדכרה שפיר ואף דבזה מטמאינן אחרות מה בכך הרי אף אם נימא דלא רמיא אנפשה נמי נצטרך להחזיק אחת לטמאה וסוף סוף נוציא אחת מחזקתה דמעיקרא לכך עדיף טפי להיות מחזיקין את זו לטהורה כיון שאו' ברי לי משנטמא אותה ונטהר אחרת ועוד דאף אם לא נחזיק אותה בברי שלה לברי ממש נמי נטמא את כולן מס' וסוף סוף נוציא את כולן מס' מחזקה ולכך שוב אזלי' בתר חזקה דמעיקרא שלה ואמרי' דברי שלה הוי ברי ממש ומיושב שפיר קושי' הט"ז הנ"ל ולפי טעם הא' של התב"ש הנ"ל עדיין קשה הא דאמרי הכא ובסי' ו' ובסי' א' הנ"ל דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' דלפי טעם הא' של התב"ש הנ"ל הא הכא יש נפ"מ לדינא בין הולכה או הובאה וכן בסי' ו' הנ"ל יש נפ"מ לדינא לענין אם ימצא שם פגימה במקום הזה וכן בהא דסי' א' הנ"ל יש נפ"מ בין אם שחט יפה או לאו והוי דומיא ממש להא דנדה הנ"ל ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' אך לפי הטעם הב' של התב"ש הנ"ל ניחא דהכא ובסי' ו' ובסי' א' הנ"ל דיש חזקת אי' דבהמה בחי' בחזקת אי' עומדת והוי דומיא להא דסי' ע"ט הנ"ל גבי הוחזק כפרן ומש"ה שפיר אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ולא דמיא להא דנדה הנ"ל וכמ"ש ועי' בס' מי נדה בסי' ק"צ שם שכ' ליישב קושי' הט"ז הנ"ל ומחלק בין היכא שיש נפ"מ ובין היכא דליכא נפ"מ כו' וכ"כ מסברת עצמו ולא הביא ד' התב"ש הנ"ל אך בספרו טוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' ס"ה הביא ב' הטעמים של התב"ש הנ"ל וכ' דלפ"ד מיושב קושי' הט"ז הנ"ל וגם כ' דלפי טעם הב' של התב"ש ניחא בהא רסי' ו' הנ"ל ולפי טעם הא' של התב"ש אינו ניחא כו' וגם הק' על הנקוה"כ הנ"ל מהכא ומסי' ו' וכ' דלפמ"ש הפרמ"ג בש"ד ס"ק ח' די"ל הטעם דאמרי' לא רמיא אנפשי' משום דבעבידתי' טרוד אבל איש אחר אף חד נמי נאמן א"ש דהתם בנדה דאינה נעשית שום פעולה אחרת ול"ש לומר דבעבידתי' טרוד לכך נאמנת לומר שלא עברה במקום הזה אבל בשוחט שטרוד בעבודתו י"ל בעבידתי' טרוד לכך אמרי' דלא רמיא אנפשי' ומדכר ויהי' נפשט ספי' של הפרמ"ג ויהי' מוכח דאחר אפי' חד נאמן עכ"ד ובאמת אינו מוכח מזה לפשוט ספי' של הפרמ"ג הנ"ל די"ל כמ"ש הטיב טו"ד שם אח"כ לחלק בין ההיא דנדה להך דסי' ו' הנ"ל עפ"ד השמל"ח סעי' ג' שכ' דחיישי' שמא השיב ידו מעט דכל מלתא דלא רמיא כו' ומדכ' שמא השיב ידו מעט משמע דבא לומר דאם הוי תלוי הדבר במעשה ממש לא הוי חיישי' לשכחה אף דלא רמיא עלי' רק דבזה דבהשבת ידו מעט נאסר כיון דהוי תרתי יחד מעשה כל דהו וגם לא רמיא עלי' בזה חיישי' לשכחה אבל בההיא דנדה לעבור דרך אשה אחרת הוי מעשה ממש כו' אבל במסוכסכת וכן בהי' פגימה בסכין דהוי מעשה כל דהו שפיר יש לחוש שמא עשאו ולא הרגיש כיון דלאו אדעתי' כו' ומפ"ז התיר בהפ"מ לצורך שבת אם היתה הפגימה בסוף הסכין סמוך להקתא כו' אם השוחט או' ברי לי שלא שחט רק עד חצי הסכין כו' דבזה הוי מעשה ממש כו' ועוד כ' לחלק דגבי נדה הוי רק אי' דרבנן דכתמים דרבנן כו' לכך ל"ח לשכחה אבל כאן הוי אי' תורה לכך חיישי' לשכחה כו' והאריך בזה יעוש"ה וא"כ אינו נפשוט ספי' של הפרמ"ג הנ"ל ואין חילוק בין השוחט עצמו לאחר ואף אחר א"נ רק דיש לחלק בין מעשה כל דהו למעשה ממש ובין אי' דרבנן לאי' דאורייתא וכמ"ש הטוב טו"ד הנ"ל או כחילוק הב' של התב"ש הנ"ל ועי' בחכם צבי סי' ק"ד שכ' דמש"ה בהא דסי' א' הנ"ל אף שאו' ששחטתי כהוגן אין שומעין לו ואמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' משום שבא להוציא הבהמה מחזקת אי' כו' והיינו כחילוק הב' של התב"ש והטוב טו"ד הנ"ל ולפ"ד ניחא נמי הא דאיתא לקמן סי' צ"ד בש"ך ס"ק א' בשם מהרש"ל באו"ש סי' ס"א ובהג"ה סי' מ"א דאם אינו ברור לו עד כמה תחב משערים בסתם שדרך לתחוב דהיינו עד ראש הכף עכ"ד ומשמע דאם ברור לו עד כמה תחב מהימן ואמאי ל"א דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ולפ"ד הח"צ והתב"ש הנ"ל ניחא דדוקא היכא שבא להוציא מחזקה בהא אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עצי דאינם כו' אבל בהא דסו' צ"ד הנ"ל לא הוי נגד החזקה ואדרבה י"ל דאיכא התם חזקת היתר ומש"ה מהימן ול"א בזה דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וכן ראיתי בערוגות הבושם סי' צ"ד ס"ק ד' שכ' ליישב כן ד' מהרש"ל הנ"ל והביא ד' הח"צ הנ"ל וכ' דאף אי נימא דהתם לא הוי חזקת היתר כו' אבל עכ"פ אינו סותר החזקה כו' מש"ה מהימן והאריך בזה וסיים אך צ"ע אם לסמוך על חלוקו של החל בפרט שהוא בעצמו לא כ"כ בבירור רק בדרך ולא תימא כו' עכ"ד והניח בצ"ע ולא ראה ד' התב"ש הנ"ל שכ' בהדיא כן בבירור דהיכא דלא הוי נגד החזקה ל"א דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וכן ס"ל להטוב טו"ד הנ"ל וא"כ מיושב שפיר ד' מהרש"ל הנ"ל ועי' פרמ"ג בפתוחה כוללת באו"ח בסדר הנהגות הנשאל עם השואל סדר שני אות י"ג שכ' דמש"ה ל"א בהא דסי' צ"ד הנ"ל דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' משום דמ"מ ניכר הוא עפ"י הרוב ויש בו רושם עד היכן נתחב עכ"ד ועי' בנו"ב מהדו"ת חיו"ד סי' ט"ז שכ' דבדבר שהאדם בעצמו עושה ל"ש לומר מלתא דלא רמיא אלא אפי' לא רמיא עלי' כעת כיון שעכ"פ יודע שבשום פעם יש חילוק בדבר יודע הוא איך עושה וראי' מריש סי' צ"ר בש"ך ששואלין עד היכן תחב הכף והלא בשעה שתחב לא ידע שזה בשר וזה חלב אמנם בדבר שאינו מעלה על לבו שיש בזה איזה קפידא בשום פעם כגון שוחט שלא למד הל' שחי' ואו' אחר שלמד ברי לי ששחטתי יפה לא מהני כיין שבשעת שחיטה לא ידע שיש קפידא בשום פעם בשהי' דרסה עכ"ד ודבריו תמוהים דהא הכא ובסי' ו' הנ"ל דיודע שבשום פעם יש חילוק בדבר ואפי"ה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וד' מהרש"ל הנ"ל ניחא עפ"ד הח"נ והתב"ש הנ"ל וכמ"שי וכן ראיתי בפ"ת סי' צ"ד ס"ק א' שהק' כן אך מה שהשיג שם על הנו"ב במה שהביא ראי' מד' הש"ך בריש סי' צ"ד כו' דבש"ך אין זכרון מזה כלל וכ' דט"ס הוא בנו"ב וצ"ל בסוף סי' צ"ד וכונתו לד' הש"ך שם ס"ק כ"ח כו' אבל גם משם אין ראי' לענין תחיבת כף דשאני התם דהוי ספד"ר כו' עכ"ד אין כאן שום השגה על הנו"ב ואין כאן ט"ס בנו"ב וכונת הנו"ב להביא ראי' מד' הש"ך ברס"י צ"ד בשם מהרש"ל שכ' ראם אין ברור לו עד כמה תחב משערין בסתם כו' עד ראש הכף דמשמע דאם ברור לו עד כמה תחב דמהימן זהו כונת הנו"ב הנ"ל ואין השגת הפ"ת כלום על הנו"ב ועי' ביד אברהם שם שהק' ד' מהרש"ל אהדדי מהא דכף הנ"ל דמיקל וגבי חתיכת סכין מחמיר הובא בש"ך שם ס"ק כ"ח ומ"ש על הנו"ב מד' הצ"צ סי' ס"ה לענין אשה שבדקה בתוך ה' לשימושה ושוב לא בדקה דל"מ הבדיקה לז' ימים נקיים משום דלא רמיא עלה אז לז"נ שעדיין לא היתה ראוי' אז להתחיל ועי' בשם ארי' ח"א בסוף הס' בתשובות שם סי' ז' שכ' לחלק דדוקא בהא דסי' ע"ט הנ"ל דאמר לא עברתי דהוי העדר פעולה אמרי' דכל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ואינו זוכר ונדמה לו שלא עבר אבל שיאמר שעשה איזה פעולה מה שלא עשה כלל זה אין סברא לומר כן דמהיכי תיתי שיאמר כן דדרך האדם לשכח אשר עשה שלא בכונה כו' שהוא מלתא דלא רמיא עלי' כו' אבל לומר שעשה על מה שלא עשה זה אין סברא כלל וכ' דלפ"ז אם אמר פרעתי בצד עמוד פ' ובאו עדים שלא עבר הי' הדין נותן שיוחזק כפרן כו' ולפ"ז יקשה מה דאיתא שם מ"א באמר פרעתיך בפני פו"פ אתו פו"פ ואמרו להד"מ דאמרי' ג"כ דלא הוחזק כפרן משום דהוי מלתא דלא רמיא ופירש"י שלא שם לבו לזכור אם בעדים פרע אם שלא בעדים כו' והתם הא אמר שעשה מעשה בפני עדים מה שלא הי' כלל עדים דלא שייך בזה שכחה לומר דבר שלא הי' כלל לומר שהי' וא"כ מוכח מזה דאין לחלק ובכל ענין מלתא דלא רמיא כו' אך הרמב"ם כו' מפרש מה דאמרי' גבי פרעתיך בפני פו"פ דהוי מלתא דלא רמיא דקאי על העדים שאין העדים זוכרים כו' א"כ שפיר יש לחלק כנ"ל דבעדים שאו' שלא ראו שפרעו שפיר הוי מלתא דלא רמיא דהוי העדר פעולה וי"ל דשכחו אבל לגבי הלוה שאו' שפו"פ הי' שם ל"ש לומר דמשום מלתא דלא רמיא יאמר דבר שלא הי' מעולם כלל ולכך פי' כן על העדים דאצלם הוי זה העדר פעולה וי"ל דשכחו נמצא דלפ"ד הרמב"ם ושאר פוס' שפי' דקאי על העדים שפיר יש לחלק ומיישב בזה קושי' הלח"מ שם על הרמב"ם דלמה פי' דקאי על העדים כו' משום דא"א לומר דקאי על הלוה כו' דאיך יאמר על מה שלא הי' עדים שהי' עדים משום מלתא דלא רמיא לכך פי' דקאי על העדים שהי' באמת ומפני מלתא דלא רמיא שכחו כו' ואח"כ הביא בהא דאיתא בחו"מ סי' כ"ט דעד שמעיד ראיתי דבר זה ופ' הי' עמי ואותו פ' או' לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי עמו והוי מלתא דלא רמיא והוא מתשובת הרא"ש נ' דאף אם או' דבר שלא הי' אמרי' מלתא דלא רמיא משום דהרא"ש נ' דלית לי' חילוק זה שכ' וס"ל כדעת רש"י כו' דמפרשים הא דפרעתיך בפני פו"פ דהוי מלתא דלא רמיא דקאי על הלוה אבל לדעת הרמב"ם א"ל כן אך לדעת הרמב"ם י"ל דעד הב' שאו' לא הייתי עמך אינו מדקדק והוי אצלו מלתא דלא רמיא כו' והדין אמת גם להרמב"ם עכ"ד וכבר הקדימו בסברא זו לחלק בין העדר פעולה לבין שאו' שעשה איזה פעולה במהראנ"ח ח"ב סי' מ"א וסי' פ"ו והאריך בזה ועי' במשל"מ פ"ו מהל' גירושין הל' י"ט שכ' נמי חילוק זה ועי' בשעהמ"ש סי' ל' ס"ק ב' שכ' נמי חילוק זה והאריך בזה ובסי' ל"ה שם ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה ולא ראה השם ארי' הנ"ל ד' המהראנ"ח והמשל"מ והשעהמ"ש אלו שכבר הקדימו בזה ועי' בס' דברי נחמי' חאה"ע סי' י"א שכ' נמי חילוק זה והביא נמי ד' מהראנ"ח הנ"ל וכ' ליישב קושי' השם ארי' מהא דשבועות מ"א הנ"ל והאריך בזה ועי"ש עוד בשם ארי' מ"ש לחלק דבא"י הל' שחיטה וכן בא"י שהסכין פגום או מסוכסכת דבזה מסתמא מי שא"י הל' שחיטה בודאי לא שחיט שפיר וכן בא"י שהוא פגים ומסוכסכת דדרך להעביר את כל הסכין והוי בזה כמו אנן סהדי דלא שחיט שפיר והוא בא לומר ששחט שפיר ואו' ברי בזה שפיר אמרי' דהוי מלתא דלא רמיא ולא יכול להכחיש מה דאנן סהדי דלא כן הוא ומתרצים דבריו משום דהוי מלתא דלא רמיא כו' ולכן לא דקדק בדבר היטב כו' וכ' דה"ט נמי דהא באו"ח סי' תמ"ז הנ"ל כו' משום דחמץ לא בדילי מיני' ודרך להשתמש בחמץ וגם משום חומרא דחמץ כו' והאריך בזה ועי' בעצי לבונה סי' ק"צ שם שכ' נמי כהש"ך והאריך בזה ועי' בראש אפרים בח' התשובות סי' כ"ד מ"ש והאריך בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ח' מה שמסתפק אי מה"ת שחיטתו פסולה ודאי או ספי' היא או חומרא בעלמא ועי' ביד יהודא לעיל סי' א' ס"ק ד' שכ' דהוי ספי' דאורייתא עוד הביא הפרמ"ג בשם הפר"ת ס"ק ו' שכ' דאם ראו עדים ואמרו ברי אין לאסור וכ' עליו דיש לעי' אם נאמר דא' או' בדדמי וב' לא כמו עד א' במלחמה או הטעם כיון דהוא טרוד בעבודתו לאו אדעתי' אבל אחר אפי' א' מהימן כו' עכ"ד ועי' בשם ארי' שם שכ' מתחלה דמד' הרמב"ם הנ"ל לא משמע כן ואח"כ כ' דאף לד' הרמב"ם ניחא ומחלק בין ממון לאי' דבאמת אף דבשנים ל"א כל מלתא דלא רמיא כו' אבל הרי עכ"פ על הא' אמרי' מלתא דלא רמיא ולא נשאר רק א' וא"כ לגבי אי' דדי בע"א כו' א"כ אף דבע"א הוי מלתא דלא רמיא מ"מ הא נשאר עכ"פ א' ודי בזה אבל בד"מ כיון דעל האחד חוששין דהוי מלתא דלא רמיא א"כ לא נשאר רק ע"א וע"פ ע"א לא הוחזק הלוה כפרן ולכך פי' הרמב"ם כו' דקאי על העדים כו' והאריך בזה והנה כאן כ' הפרמ"ג להסתפק בע"א ולעיל בסי' הקודם הביא הפרמ"ג בש"ד ס"ק ג' ד' הכנה"ג בהגהות הטור אות ה' שכ' דצריך שידע מתחלה שהיא מסוכנת הא לא"ה כל מלתא דלא רמיא כו' כמו בסכין מלובנת עכ"ד הרי שכ' בפשיטות בשם הכנה"ג דבע"א אמרי' כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' ועי' ביד יהודא בסי' הקודם ס"ק ט' שתמה ע"ד הכנה"ג הנ"ל דמצינו כן בדבר שבידו לעשות וצריך ליזהר לעשות כהוגן בזה אם לא ידע מתחלה ליזהר אמרי' כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' כגון בסי' א' כו' ובסי' י"ח כו' אבל בדבר שנעשה ע"י אחרים והוא מעיד שנעשה כך לא מצינו דנימא בזה כל מלתא כו' ואדרבה אמרי' ראה א' ששחט אם ראה מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו ול"א דוקא אם זה שראה הי' יודע דהשוחט א"י הל' שחי' אז מותר אבל אם לא ידע שזה א"י כל מלתא דלא רמיא עלי' לאו אדעתי' ולא מצינו כן כו' מכ"ש בדבר שנעשה ממילא וגם הרגילות להיות נעשה כן והוא או' שנעשה כן שהוא ראה זה אמאי לא יהא נאמן והביא ד' רש"י בשבועות ל"ד ב' דפי' דקאי על הלוה אבל על העדים ל"א דאמרי בדדמי ואף דגם להם מה נפ"מ באיזה הוא משתין כו' והביא ד' הפרמ"ג דכאן וכ' עליו ולא ידעתי מה נין בדדמי לזה דשם אמרי' דהי' סבור דמת ואינו כן ואם או' דבר ברור דודאי מת כגון דאמר קברתיו באמת נאמן והביא הא דתו"מ סי' כ"ט הנ"ל והאריך בזה ופ' דנאמן וסיים בצ"ע ובפי' הקצר שם פ' בפשיטות דנאמן אך זהו לפי פירש"י בשבועות הנ"ל דקאי על הלוה אבל לפ"ד הרמב"ם הנ"ל דקאי על העדים לכאורה אינו מוכח דע"א נאמן בזה אבל לפמ"ש השם ארי' הנ"ל אף לפ"ד הרמב"ם הנ"ל נמי לגבי אי' עא"נ ול"א בזה כל מלתא דלא רמיא עלי' דאינש כו' וכנ"ל:
סעיף ה
ו כולן מסוכסכת. ובטור הביא בשם בעה"ע דאם הם מסוכסכת כשרה בדיעבד אם שחט בענין שלא נגע בעוקץ הפגימה אלא מיירי שהן אוגרות והק' הב"י דא"כ אפי' אחת פסולה ותי' ועי' בט"ז ס"ק ד' מ"ש ליישב ולא ראו ד' הבעה"ע עצמו בהכשר הבשר שכ' וז"ל סכין שיש בה פגימות הרבה תידון כמגירה פירש"י דאפי' בכולן מסוכסכת כו' ומסתברא דכולן מסוכסכת והוליך ולא הביא הרי הוא כשוחט במגל קציר דרך הליכתה דכשרה והכא באוגרת הוא דקאמר ואם יש ב' או ג' פגימות הרי הוא כמגל לענין נבילה ואם יש בה פגימה א' אוגרת פסולה ואסורה באכילה אבל מטהרתה מידי נבילה עכ"ל הרי דתי' בעצמו קושי' הב"י הנ"ל והב"י והט"ז לא ראו רק ד' הטור בשם בעה"ע אבל לא ראו ד' בעה"ע עצמו שמיישב בטוב קושי' הנ"ל ובאמת ד' הטור הנ"ל תמוהים שכ' דבעה"ט מכשיר דהא מוכח להדיא מד' בעה"ט הנ"ל שאסורה באכילה ולא מכשירה רק לטהר מידי נבילה דהא כ' דכולן מסוכסכת הרי הוא כשוחט במגל קציר דרך הליכתה דכשרה ואח"כ כ' שם וז"ל השוחט במגל קציר דרך הולכה ב"ש פוסלין וב"ה מכשירין ודוקא לטהרה מידי נבילה אבל באכילה לא עכ"ל הרי דפ' במגל קציר דאסור באכילה ומדכ' דכולן מסוכסכת הוי כשוחט במגל קציר דכשרה מבואר דכונתו כמו במגל קציר אסורה באכילה ה"ה הרבה מסוכסכת אסורה באכילה ומ"ש דכשרה היינו לטהרה מידי נבילה ולאפוקי מפירש"י דס"ל דאפי' כולן מסוכסכת הוי כמגירה ומטמא בנבילה דרש"י לשיטתי' דס"ל דמסוכסכת קורעת גם בדרך הולכה וד' בעה"ע קאי לשיטת הרי"ף דס"ל דמסוכסכת אינו קורע דרך הולכה כמו מגל קציר וא"כ איך קא' תידון כמגירה דמשמע שמטמא כנבילה ואמאי ומש"ה כ' דמיירי באוגרת הרבה אבל בזה ס"ל להבעה"ע נמי דאסור באכילה במסוכסכת הרבה וכן הק' חותני הגאון מ' יצחק צבי ז"ל אב"ד דסעמייטיץ על הטור וצ"ע:
סעיף ו
ז סכין חדה כו'. עי' בחכמת אדם כלל ג' סי' י"א מה שצוח ככרוכיא על מה שנהגו לשפשף על היד כו' והביא בשם בעל בית מאיר להחמיר בזה ועי' בדעת קדושים ס"ק י"ב י"ד ט"ז שכ' נמי להחמיר לשפשף על היד וכ' דיכול להיות דאף פגימה יסיר ע"י שפשוף והאריך בזה ועי' בברית אברהם חיו"ד סי' י"ב שכ' נמי להחמיר בזה לשפשף על היד וכ' דאפשר דאף פגימה גמורה יכול להסיר ע"י שפשוף ועי' בחתם סופר חיו"ד סי' ט"ו שכ' נמי להחמיר בס' פגימה בשפשוף ע"ג עור או שאר דבר כו' אך כ' דפגימה א"א להעביר ע"י השחזת האלו כ"א ע"י משחזת העשוי' לכך כו' רק דמ"מ אסור לעשות כן משום דהוי עיקור ושיהוי ואטו פגימה נאמרה למשה מסיני כו' והאריך בזה ומסיים דכל העושה כן הוא מאכיל טריפות לישראל ועי' בשם ארי' חיו"ד סי' ג' מה שהשיג על החתם סופר וכ' דבלייגליך וברויך יש להקל ע"י שפשוף כו' וכן בפגימה קטנה פחות מכדי חגירת צפורן ונגע במפרקת יש להקל ע"י שפשוף כיון דהשבו"י מקיל בזה לגמרי כו' והאריך בזה ועי' בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' פ' שהשיג נמי על החתם סופר הנ"ל דאין מקום להחמיר משום שיהוי או עיקור כו' וכ' דא"א שיעביר הפגימה ע"י שפשוף בבשר כו' והאריך בזה ומסיק דיש להקל בשפשוף על היד אך במהדו"ת סי' ס"ד כ' דבלייגיל על הסכין אין להכשיר ע"י שפשוף להחזיר הלייגיל יעוש"ה ואינו ת"י ועי' בחסד לאברהם מהדו"ת חיו"ד סי' י"א שכ' דאין להכשיר בלייגיל שנמצא אחר השתי' רק כשידוע בודאי שנגע בעצם המפרקת אבל באינו ידוע אם נגע אין להכשיר רק בלא בדקו כלל עד אחר השפשוף אבל אם מצא לייגיל והעבירו ע"י שפשוף אין להתיר עכ"ד והיינו דלא כהשם ארי' הנ"ל דלהשם ארי' בלייגיל כשר אף בלא נגע במפרקת רק בפגימה קטנה פתות מכדי חג"צ בזה בעי' דנגע במפרקת ומ"מ נ' עיקר בזה כהחסד לאברהם דבא"י אם נגע דאין להכשיר רק בלא בדקו כלל עד אחר השפשוף ואף בפגימה קטנה נ' דיש להכשיר היכא דלא בדקו עד אתר השפשוף רק בפגימה ממש אין להכשיר בזה אך פגימה ממש לא שכיחא רק בפגימה קטנה פחות מכדי חג"צ ובלייגיל בזה יש להכשיר אם לא בדקו כל עד אחר השפשוף וכהחסד לאברהם הנ"ל וכ"פ בס' מנחת הזבח כלל י' בקומץ אות י"ט דתיכף אחר השחיטה יכול לשפשף על היד ואם ימצאנו אח"כ חלק לגמרי בבדיקתינו דשחיטתו כשרה ועי' בעשרון שם אות ל"ד מ"ש בזה ועי' בס' ועד חכמים בקונטרס דרך תשובה מסי' א' עד סי' ו' מ"ש להמליץ בעד השוחטים הנהוגים לשפשף על היד והאריך הרבה בזה יעוש"ה וכעת ראיתי בס' אורי וישעי סי' צ"ב שפ' נמי כן דבלייגיל יש להכשיר אם לא בדקו כלל אחר השפשוף והאריך בזה וכן עיקר לדינא:
סעיף ט
ח אבשרא ואטופרא ועכשיו נתבטל בדיקת אבשרא. ועי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ג' מ"ש ועי' בחידושי מהרא"ל מ"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה ובאמת מד' רש"י בתשובה בפרדס הגדול משמע דלא בעי' בדיקה אבשרא לענין הרגשת פגימה שכ' וז"ל ועוד מוליך הסכין על אצבעו או בבשר ידו לראות אם חד או לאו עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' רש"י אלו דלא לענין בדיקות פגימות הוא דזה רק בבדיקת צפורן הוא והסי' דבשרא הוא רק לענין החדדת הסכין וזהו שלא כד' הפוס' והמחבר הנ"ל ועי' באשכול הל' שחיטת תולין סי' ח' בנחל אשכול שם מ"ש בזה:
סעיף יא
ט בהג"ה שרוצה להכניס כו'. עי' ט"ז ס"ק ח' שהביא בשם הלבוש דחייב השוחט לשלם אם נמצא פגום דמזיק בידים הוא והט"ז השיג עליו ועי' בנקוה"כ שהשיג על הט"ז ועי' בישוי"ע ס"ק ד' מ"ש ע"ד הלבוש והאריך בזה ועי' בתב"ש ס"ק כ"ד שכ' דאפי' לא ברי הזיקא ולא נעשה מיד חייב משום דהו"ל שליח ושומר דבעל הבהמה כו' ודמי למ"ש בב"מ מ"ב גבי בקרא כו' והכי משמע בכתובות פ"ה גבי עובדא דאבימי כו' והאריך בזה ולפ"ד הי' לו להלבוש לבאר דהיינו דוקא בשכר ולד' הלבוש הוי הטעם דפושע הוא דעבר ע"ד חז"ל וכן השיג עליו בדרך חיים ס"ק י"א ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ז' מה שהשיג על ראי' התב"ש דהתם גבי בקרא ועובדא דאבימי הפסיד המעות שנתן לו והוציא המעות על המכר ונאבד אבל כאן אין אנו יודעין שהפסיד כלום דשמא באמת כשרה היא ואנו אסרי' מס' כו' ויכול לומר הרי שלך לפניך כו' והאריך בזה ועי' בש"ך חו"מ סי' שס"ג ס"ק ז' ובנתיבות שם ס"ק ג' ובשעהמ"ש סי' ס"ו ס"ק ל"ד ובשעה"מ פ"ז מהל' תובל ומזיק הל' ג' מ"ש בדין זה אי שומר יכול לומר הש"ל והאריכו בזה ועי' בפלתי ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה עוד כ' התב"ש שם דאם שחט לשנים כו' מצי מדחי לכל אחד לומר בשלך נעשה הפגם וכ' דאפי' יכתבו הרשאה זה לזה לא מהני דאע"ג דבכתובות צ"ה ובב"ב קכ"ז אמרי' בכיוצא בזה דמדחי לכל חד ואם יכתבו הרשאה זה לזה גובין ממ"נ יש לחלק דהתם מקנה לי' מאי דאית לי' אפי' בספק משא"כ כאן דאינה אלא תביעה ואין מועיל בה הרשאה כ"א מתקנת הגאונים כו' ובכה"ג מספי' לא תיקנו עכ"ד ועי' בס' עין יצחק ח"ב סי' ס"ו מה שתמה ע"ד התב"ש אלו והאריך הרבה בזה ופ' דכותבין הרשאה זה לזה ומהני יעוש"ה:
סעיף יב
י לחזור ולבדוק כו'. הטעם משום דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא סמכינן אחזקה ולא ארובא ודעת הראב"ד בהשגות פ"א מהל' שחיטה הל' כ"ב והבעה"מ בפ"ק דחולין דא"צ לבדוק הסכין אחה"ש והק' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ח' דאמאי ס"ל דא"צ לבדוק הא כיון דיכולין לברר צריכין לברר והאריך בזה ליישב ובאמת לק"מ די"ל דהראב"ד ובעה"מ ס"ל דהכא הוי ס"ס ס' שאינו פגום ואת"ל פגום שמא בעצם המפרקת נפגמה וס"ל דבס"ס אף היכא דאפשר לברר א"צ לברר וכ"פ הרמ"א לקמן סי' ק"י סעי' ט' ואפי' אי נימא להראב"ד ובעה"מ דס"ל כהפוס' דאף בס"ס צריך לברר הובא בש"ך שם ס"ק ס"ו מ"מ י"ל דכאן א"צ לברר וכמ"ש בחידושי רע"א דדוקא היכא דאחר הבירור נעמוד על הבירור דאסור ודאי או לאו אבל היכא דרק ס' א' מתברר אלא דאזי לא יהי' ס"ם ויהי' אסור מס' י"ל דלכ"ע א"צ לברר כיון דהשתא איכא ס"ס וגם אחר הבירור לא יהי' ודאי אי' ומיישב בזה קושי' הש"ך שם בסי' ק"י מההיא דרואה מ"ת ומש"ה ס"ל להראב"ד ובעה"מ הנ"ל דא"צ לברר ולק"מ קושי' הפרמ"ג הנ"ל ולדידן דס"ל דצריך לברר אע"ג דהוי ס"ס צ"ל כמו שתי' בחידושי רע"א דמ"מ בחזקת אי' שאינו זבוח צריך לברר אף בס"ס והראב"ד ובעה"מ הנ"ל י"ל דס"ל דהכא לא הוי בחזקת אי' כיון דהי' הסכין בדוק קודם השחי' ומש"ה ס"ל דא"צ לברר ועי' בדע"ק ס"ק ט"ו שכ' נמי כה"ג וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ד' שכ"כ ליישב ד' הראב"ד והבעה"מ הנ"ל משום דהוי ס"ס א"צ לברר והק' לדידן אמאי צריך לברר והאריך בזה ליישב ובעיקר דבר זה דצריך לברר עי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ג מ"ש והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בדע"ק ס"ק י"ד שכ' דס' אם בדק הסכין אחר שחי' הו"ל ספד"ר וכמו בדיעבד ועי' בגידולי הקדש שם ס"ק ב' ובתוי"ק ס"ק ד' מ"ש והאריכו בזה ועי' בנו"ב מהדו"ק חיו"ד סי' ו' מה שהק' על המחבר דכאן פ' כהרשב"א דנאבד הסכין כש דחזקת הסכין מהני לבהמה ובאה"ע סי' ל"ה פ' כהרמב"ן דחזקת פנוי' דידה מהני לעצמה ולא לקרובותי' כו' והאריך בזה ליישב יעוש"ה:
סעיף יג
יא ויצא בהיתר. עי' ט"ז ס"ק י' וש"ך ס"ק כ"ב ועי' בפר"ח ס"ק כ"ב מה שהק' על זה דמה בכך שיצא בהיתר הרי עתה נמצא הסכין והוא פגום ועי' בתב"ש ס"ק כ"ט מ"ש ליישב והביא ראי' לסברא זו דיצא בהיתר מכתובות כ"ד ב' גבי גדולה חזקה כו' והאריך בזה ועי' במקמ"ח מה שהשיג על התב"ש דהתם לא נמצא ריעותא כלל אלא שלא נמצא כתב יוחסין אבל הכא איכא ריעותא כו' אך הביא ראי' לסברא זו דיצא בהיתר ואף דאיכא השתא ריעותא לפנינו מאה"ע סי' קנ"ו דאמרי' היכא דלא הוחזק באחי ובבנים ואמר דיש לו בנים דאין כו' והאריך הרבה בזה ועי' בחוי"ק ס"ק ז' מה שהשיג על התב"ש הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה ועי' ביד יהודא ס"ק י"ג מ"ש והאריך בזה ועי' במהרי"ק שורש ע"ב שכ' נמי הסברא דיצא בהיתר והביא ראי' מכתובות כ"ג גבי אם משנשאת באו עדים כו' רלא תצא מהיתירא הראשון הואיל דנשאת בהיתר ועי' בדרך חיים ס"ק י"ג שהביא ד' מהרי"ק אלו וכ' דלא דמי לכאן דאין ההיתר ברור אלא מתלי תלי כשנאבד עד שימצא ויבדקנו כו' ועי"ש עוד מ"ש על קושי' הפרמ"ג במשב"ז ס"ק י' מנמצא הגרגרת שמוטה כו' ולבסוף כ' דמש"ה מהני כאן הסברא דיצא בהיתר עפ"ד הרשב"א ביבמות ל"א שכ' דכל ס' בשחי' לא תלינן דעל המכשיר להביא ראי' כו' וכיון דהסכין בדוק ויצא השחי' בהכשר על האוסר להביא ראי' כו' והיינו כד' המקמ"ח שם ועי"ש עוד בד"ח לעיל סי' א' סעי' א' ובתשובת שמואל סי' א' ובס' דברי נחמי' חיו"ד סי' ו' מ"ש ליישב ד' האגודה גבי אם בדקו השוחט ונמצא שא"י כו' מקושי' הט"ז שם ס"ק ו' עפ"י סברא הנ"ל דיצא בהיתר כו' והאריכו בזה ועי' בבאר יצחק חיו"ד סי' י"ח שכ' נמי ליישב ד' האגודה עפ"י סברא הנ"ל דיצא בהיתר כו' וגם מיישב בזה קושי' הקצה"ח בחו"מ סי' ל"ד ס"ק ה' על הרמ"א שם דאמאי ל"א תרתי לריעותא כו' כמו במקוה כו' והאריך בזה ועי' בברית אברהם חאה"ע סי' ס"ט מ"ש והאריך בזה ועי' בפלתי ס"ק ד' מה שהק' מחולין מ"ט א' דקא' דהא תלינן בזאב כו' ועי' בבינת אדם שער או"ה סי' י"א ובתשובת ר' משולם איגרא חיו"ד סי' ב' מ"ש ליישב קושי' הפלתי והאריכו בזה ועי' באמרי בינה דיני שחיטה סי' כ' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף טו
יב שהוא רך. עי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ל"ד שהביא ד' השבו"י ח"א סי' כ"נ שכ' דאם נגע הסכין במפרקת והפגימה אינה נרגש בצפורן הו"ל ס"ס שמא בעצם המפרקת נפגמה ואת"ל בעור נפגמה שנוא לא מקרי פגימה עד שתחגור בה צפורן וזו שלא נפגם כ"כ יש להכשיר והביא ד' הבל"י שהק' עליו דהא כ' בח"א סי' מ"ו דס"ס במקום חזקה לא אמרי' וכ' הפרמ"ג ליישב ד' השבו"י דע"כ ל"א דס"ס במקום חזקה לא מהני אלא בס' ע"ד הקרי והזדמן כו' משא"כ בס' פלוגתא דרבוותא או בעיא דלא אפשטא כה"ג ל"ש לומר אוקמא אחזקה כו' וא"כ ל"מ היכא שב' הספי' הם בס' פלוגתא דרבוותא הוי ס"ס אלא אפי' בנידון השבו"י אפי"ה אמרי' שמא פנימה כ"ש לא הוי פגימה דבזה אתה צריך להתחיל תתלה והוי ס' השקול ול"ש אוקמא אחזקה וכיון שכן בא ס' הב' נוסף על הראשון אף שהוא ע"ד הקרי הוי שפיר ס"ס עכ"ד ובאמת דבריו תמוהין דאף להפוס' דס"ל דאמרי' ס"ס במקום חזקה דוקא היכא דב' הס' הם נגד החזקה אבל היכא דס' א' הוא נגד החזקה ולא ס' הב' בזה ס"ל לכ"ע דל"א ס"ם במקום חזקה וכ"כ הפרמ"ג בעצמו לקמן בסי' ק"י בכללי ס"ס ס"ק כ"ח ובחו"ד שם בכללי ס"ס ס"ק כ"ז ובחידושי רע"א לעיל סי' י"ג סעי' ב' ובתשובת רע"א סי' ל"ז ובשערי תורה ת"א כלל כ"ד פרט ב' דהיכא דרק ס' א' הוא נגד החזקה בזה לכ"ע ל"א ס"ם במקום חוקה וא"כ הכא הס' אי בעור נפגמה או במפרקת לא הוי ס' בדין והוי נגד החזקה ולא הוי ס"ס בכה"ג וכן הק' בערוגות הבושם בסוף הס' בח' התשובות סי' א' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' ג' על הפרמ"ג וכ' ליישב משום דאיכא כאן חזקה להיפך דאוקי הסכין בחזקת בדוק ואח"כ הוא דאתרע כשחתך במפרקת כו' א"כ כשיש עוד ס' הוי שפיר ס"ם כו' והאריך בזה ועי' בבית יצחק בשער הספי' סי' נ"ו שהק' על הפרמ"ג הנ"ל דהתינח אם נאמר דלכך ס"ס במקום חזקה לא מהני משום דס' הא' נעשה ודאי אי' דאורייתא ולכך כאן דס' ראשון אינו כווא שפיר דמי אבל אם נאמר דטעם ס"ס הוא מטעם רוב וסמכי' מיעוטא לחזקה א"כ מה בכך דס' א' הוא בפלוגתא דרבוותא כיון דהס' שמא בעור נפגמה מצטרף לחזקה י"ל דאסור ע"כ קושי' ולפ"ד ערוגות הבושם הנ"ל ניחא כיון דיש חזקה דסכין הוי שפיר ס"ס ועי"ש עוד מ"ש ליישב ד' השבו"י הנ"ל והאריך בזה ולבסוף כ' די"ל דלא הוי ס"ס דהך ס' דשמא כדעת המכשירין כשאין הפגימה כחגירת צפורן אינו מצטרף לס"ס כיון שרוב הפוס' ס"ל דבפגימה כ"ש פסולה השחיטה כו' וא"כ נ' דלדינא אין לעשות מזה ס"ס והניח בצ"ע ולפמ"ש הבית יצחק שם שפיר יש להקל די"ל דס' שמא בעור נפגם לאו ס' השקול הוא דרוב נוטה דנפגם במפרקת ומה דמחמירין לאסור היינו משום דשכיח ג"כ שבעור נפגם והוי מיעוטא דשכיח דסמכינן לחזקה והוא רק מדרבנן כו' ולכך כל שנתוסף עליו עוד ס' שמא אין זה פגימה הוי ספי' בדרבנן דיש להקל אף בחזקה עכ"ד וא"כ אף דרוב הפוס' ס"ל דאף בפגימה כ"ש פסולה השחיטה מ"מ כיון דיש מיעוט פיס' דס"ל דפגימה כ"ש לא הוי פגימה שפיר מצטרף הך מיעוט לרוב שבמפרקת דאינו אסור אלא מדרבנן וכמ"ש הבית יצחק ובפרט לפ"ד ערוגות הבושם הנ"ל דיש כאן חזקת היתר דסכין וא"כ לענין דינא שפיר יש להקל בהפ"מ כהשבו"י והפרמ"ג הנ"ל וכ"פ הבית יצחק שם ועי"ש עוד בפרמ"ג מה שהביא ד' הפר"ח ס"ק ל"ב בשם תשובת מהריב"ל ח"א כלל ט' בא' ששחט ונתן ביד הנער הסכין כו' ועי' בבית יצחק שם סי' מ"ח מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:
סעיף יח
יג בהג"ה ולכן נהגו כו', עי' ט"ז ס"ק ט"ו מה שהק' ממתני' בפ"ב דנגעים כו' וכ' הר"ש שם דהיכא דאתחזק אי' לא חזי לנפשי' וא"כ ה"נ בשלמא בדיקה שפיר כו' אלא שחיטה להוי אסור מדינא כו' ונ' דלא שרי מדינא. אלא לשחוט כו' אבל אם אירע לו הוראה לא יורה עכ"ד ועו' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ט"ו מ"ש לענין ת"ת אי יכול להורות באווזות שמלעיטים כו' דאתחזק אי' כו' ועי' בבאר היטב ס"ק כ"ו שהק' על הט"ז דלא ראה ד' התוס' נדה כ' ב' ד"ה כל יומא וכונתו למה שכ' התוס' שם וז"ל אבל אין לומר דאסור לראות דמי אשתו דהא במס' נגעים תנן כל הנגעים אדם רואה חוץ מנגעי עצמו ר"מ או' כו' כל הנדרים אדם מתיר כו' ר"י או' אף לא נדרי אשתו ואלו כל הדמים אדם רואה חוץ מדמי אשתו לא קתני עכ"ל הרי דס"ל להתוס' דמותר לראות דמי אשתו אף דהוי אתחזק אי' וה"ה דיכול להורות אבל באמת לק"מ דהא גבי נדה לא הוי אתחזק אי' וכמ"ש התוס' בריש גיטין ב' ב' ד"ה ע"א דנדה לא הוי אתחזק אי' ומש"ה ס"ל להתוס' הנ"ל דיכול לראות דמי אשתו אבל היכא דאתחזק אי' כמו שחיטה אסור להורות לעצמו וכמ"ש הט"ז הנ"ל ולק"מ קושי' הבאר היטב ועי' בבינת אדם שער בית הנשים סי' נ' מ"ש בזה ועי' פרמ"ג בש"ד ס"ק ל"א שהביא ד' התב"ש ס"ק ל"ז והבל"י דודאי להתיר האי' המפורש אין חושדין אותו ודוקא ההיא דבכורות שיש שיקול הדעת אמנם להורות הוראה וליטול שכר ממנה ודאי אסור ולא טיב עושין הרבנים הנוטלין שכר על הוראתן כו' עכ"ד ועי' ברשמי שאלה חיו"ד סי' כ"ב שכ' דעיקר הראי' שלהם דאסור ליטול שכר מן הכשירות לבד מהא דאילא ביבנה בבכורות כ"ט א' כו' ויש לדחות די"ל דדוקא התם כיון דידעו חכמים דאילא הוא בקי במומין ומומחה ביותר וא"כ חששו כיון דלפעמים יראה המון שהוא מתיר אפי' מום שאינו ניכר לרבים ויהי' אותו היתר דבר תמוה בעיניהם ובע"כ יתלו המה הדבר ויאמרו שהתיר כן מחמת האגרא ואתו למחשדי' ולכך הוצרכו שם לתקן באילא שיטול מתם ובע"מ בשוה כו' והביא ראי' לזה מסנהדרין ה' ב' מהא דמשני גבי רב ואבע"א משום הא גופי' דרב בקיאי במומא טפי כו' אבל בשאר כל אדם שמוחזק בכשרות ולא ימצאו בו שום ריעותא להביאו לידי חשדא מהי"ת נימא לחוש שיאמרו שהתיר משום אגרא כיון שמעולם לא ראו ממנו שמתיר דבר התמוה לרבים כו' א"כ גם אם יטול שכרו רק מכשירות ולא מטריפות אפשר ג"כ דליתא לחשדא כלל כו' והאריך בזה ובסי' כ"ו שם מ"ש והאריך בזה ועי' בחולין מ"ד ב' דאמר ר"ת איזהו ת"ח זה הרואה טרפה לעצמו ופירש"י כשנולד ספק טריפות בבהמתו ונראה בו טעם לאי' וטעם להיתר ואינו חס עלי' ואוסרה עכ"ל ומשמע דאם רוצה הי' בכחו להתירה ויכול להורות לעצמו אך י"ל דהתם מיירו בלא אתחזק אי' כגון בשאלה דבדיקות אבל בשאלה בשחיטה י"ל דא"י להורות כיון דהוי אתחזק אי' ועי"ש עוד בתב"ש ובכרתי ס"ק כ"ז ובתוי"ק ס"ק י' ובתפארת למשה ובדע"ק ס"ק כ"ו וביד אברהם ובבכור שור בבכורות ל"א ובערוגות הבושם בסוף הפ' בח' התשובות סי' ב' ובספרו שם ארי' חיו"ד סי' ו' ובס' קשיות מיושב בקונטרס אומר השכחה אות מ"ה ובס' דרכי הוראה פי"א י"ב ובס' עולת יצחק סי' ר"ל וסי' רמ"ט מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בתוי"ק ובגידולי הקדש בכללי הל' שחיטה כלל א' ובסוף הס' בקונטרס התשובות מסי' א' עד סי' ד' מ"ש לענין אם יכול לקבל שכר עבור נתינת כתב קבלה לשו"ב והאריכו בזה: