אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות שחיטה › סימן ד

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות שחיטה · סימן ד

סימן ג

סעיף ב

א שחט סתם כו'. עי' ש"ך ס"ק ב' שכ' דמשמע מד' הט"ו דהיכא דשחט מתחלה בפירוש לשם מצות שחיטה אפי' זרק או הקטיר אחר השחיטה לע"ז לא פסיל והיינו דלא כהט"ז ס"ק ב' וכונת דבריו מ"ש דמשמע מד' הט"ו היינו ממ"ש שחט סתם כו' ה"ז ספק ז"מ ומשמע דוקא בשחט סתם הוי ס' ז"מ אבל היכא דשחט בפי' לשם שחיטה כו' לא פסיל ולכאורה קשה דהיכא מוכח מד' הט"ו כן הא אדרבה מדכ' שחט סתם משמע כמו בכל שחיטה ואע"ג דברך מקודם על השחיטה והוי כאו' ששחט לשם מצות שחיטה ואפי"ה כ' דאם אח"כ חשב לזרוק דמה כו' ה"ז ס' ז"מ וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק א' שהק' כן וכ' דמזה ראי' להתב"ש ס"ק ז' שכ' שיש אפיקורסים שמעלים שמות הבעלים כאשר יחפצו ולא שרי כ"א באו' לשון מבואר ששוחט כפי שצוה הש"י על השחיטה לישראל כו' ולכך א"ש דהברכה לא מהני דאולי כונתו לשמות הבעלים כו' ומיישב בזה קושי' הפלתי ס"ק א' והאריך בזה וראיתי בשערי תורה ח"א כלל ד' פרט ב' שכ' דע"כ האי דינא דשחט ואח"כ חשב מיירי ששחט בלא ברכה דאם שחט בברכה כו' הרי אמר בפי' ששחט לשם מצות שחיטה ול"א, הוכיח סופו על תחלתו ולפ"ז יש להוכיח דלא כשיטת אלדד הדני המובא. במרדכי פ"ק דחולין והט"ז לקמן סי' י"ט ס"ק א' שכ' דהיכא דשחט ולא בירך אסורה הבהמה דלדבריו קשה הברייתא דשחט ואח"כ חשב כו' במה מיירי אי לא אמר ברכה אמאי הוי ס' אפי' לענין אכילה הא לאכילה ודאי אסורה משום ששחט בלא ברכה ואי איירי ששחט בברכה הוי בפי' ששחט לשם מצות שחיטה ובכה"ג ל"א הוכיח כו' וע"כ צ"ל דס"ל להאלדד הדני כהט"ו ואולם הט"ו אזלי לשיטתם שכ' בסי' י"ט דאם שחט ולא בירך שחיטתו כשרה וי"ל דברייתא מיירי ששחטה סתם ולא בידך ולפ"ז יצא לנו דין מחודש דהיכא שבירך על השחיטה ל"א הוכיח כו' וק"ק למה כ' הב"א ששחט מתחלה בפי' הא בברכה לבד סגי כו' וא"כ לפ"ז לולי ד' התב"ש לק"מ קושי' הנ"ל כיון דאיירי ששחט בפנינו כו' אבל להתב"ש דמיירי ששחט שלא בפנינו ואין אנו יודעים כלל הדרא קושי' לדוכתי'. הא אפשר בשאלה לשאול את פיו כו' והאריך בזה והוכיח דלא בהפלתי ס"ק ב' שכ' דאף לרשב"ג לא הוי הכא רק ס' ז"מ משום דליכא אמתלא יעוש"ה ולפ"ד הערוגות הבושם הנ"ל אין זה הוכחה דשפיר י"ל דמיירי ששחט בברכה ואפי"ה לא הוי כפי' ששחט לשם נוצות שחיטה די"ל כהתב"ש דיש אפיקורסים שמעלים שמות הבעלים כו' וכמ"ש הערוגות הבושם הנ"ל וא"ב י"ל דאף שבירך על השחיטה נמי אמרי' הוכיח סופו על תחלתו ודלא כהשערי אורה הנ"ל שהוכיח מכח קושי' הנ"ל דהיכא שבירך ל"א הוכיח כו' אלא אפי' היכא כו' ועי"ש עוד בערוגות הבושם מ"ש להביא ראי' להש"ך הנ"ל מחולין מ"ב באו' בגמר זביחה הוא עובדה כו' והאריך בזה ועי"ש עוד ובתב"ש ס"ק ב' ובפלתי ס"ק א' ובפרמ"ג במשב"ז ס"ק א' ובישוי"ע בפי' הקצר ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ד' ובשערי תורה שם פרט א' ג' ובראש יוסף חולין ל"ט ב' ובלב ארי' שם מ"ש לענין אי סגי כאן במחשבה או בעי' דבור גמור להוציא בפיו והאריכו בזה ובאמת מלשון הגמ' הנ"ל דקא' באו' בגמר זביחה הוא עובדה משמע דבעי' אמירה וכ"כ בדרך חיים ס"ק א' להוכיח כן מד' הגמ' הנ"ל והאריך בזה ועי' בחתם סופר בחידושיו לחולין ל"ט ב' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ב ואח"כ חשב. עי' פלתי ס"ק ב' שכ' להסתפק באם אין עדים שתשב לזריקה רק הוא או' שתשב כן והוא או' שלא חשב כן בשעת שחיטה אם נאמן במגו דלא חשבתי כלל או דלמא כיון דהוכיח סופו על תחלתו הוי כמגו במקום חזקה עכ"ד והניח בצ"ע ובאמת לפמ"ש הרמב"ן בחידושיו לב"ב ע' א' דהיכא דהוי הפה שאסר מהני אף במקום חזקה והובא דבריו בש"ך בחו"מ סי' ק"ח ס"ק ז' וכ"כ הקצה"ח שם ס"ק ד' ובסי' צ"ז ס"ק י"א ובסי' ע"ת ס"ק ה' לחלק בין מגו להפה שאסר וא"כ הכא דהוי הפה שאסר שפיר נאמן במגו נגד הוכיח סופו על תחלתו אף אי נימא דהוי כחזקה הא הפה שאסר מהני אף במקום חזקה אך הפלתי ס"ל דאין לחלק בין מגו להפה שאסר וכמ"ש הש"ך שם דמוכת מד' התוס' פ' המוכר את הבית שם ומד' התוס' בריש ב"ב ה' ב' כו' דאין חילוק בין מגו להפה שאסר וכן משמע מד' התוס' בכתובות י"ט א' ד"ה חזקה דאין חילוק בין מנו להפה שאסר וכן משמע מד' התומים בכללי מגו סי' מ"ו דאין חילוק בין מגו להפה שאסר ומש"ה הניח כאן דין זה בצ"ע אבל להרמב"ן והקצה"ח הנ"ל שפיר נאמן הכא במגו כיון דהוי הפה שאסר ועי' בסי' ע"א שם בסמ"ע ס"ק ה' ובש"ך ס"ק ד' שכ' נמי לחלק כן בענין נאמנות בין מגו במקום הנאמנות ובין מגו בעיקר הנאמנות כו' ועי' בהפלאה כתובות י"ט א' ד"ה אימא שכ' נמי לחלק לענין במקום עדים דהיכא דהוי מגו בעיקר העדים אמרי' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' כ"ט ס"ק ד' וסי' מ"ו ס"ק א' וסי' ע"ת ס"ק ד' וס"ק ו' ובכללי מגו סי' א' וסי' ג' מ"ש והארכתי בזה בענין הפה שאסר יעוש"ה שוב ראיתי בשערי תורה כלל ד' פרט ד' שהביא ד' הפלתי הנ"ל וכ' עליו דהכא מהני מגו משום דהוי מגו בעיקר החזקה והביא ראי' מהא דנאמנות הנ"ל והאריך בזה בענין מגו בעיקר העדים יעוש"ה וכן עיקר לדינא דמהני כאן מגו:

ג ס' ז"מ. עי' ט"ז ס"ק ב' וש"ך ס"ק ב' שהביאו ד' מהרש"ל שפ' כר"א דאסור באכילה ומותר בהנאה לא כב"י דס"ל דאסור אף בהנאה וכ"פ הדרישה והב"ח דמותר בהנאה ועי' בפלתי ס"ק ב' שכ' הטעם של הב"ח לחלק בין אכילה להנאה דבשלמא באכילה הוי ס' בשחיטה דאם יש כאן מחשבת ע"ז הרי לאן שחיטת ז"מ וכל ס' שבשחיטה להחמיר דבהמה בחי' בחזקת אי' עומדת אבל לענין הנאה בהמה בחזקת היתר עומדת ואם יש ס' אמרי' אוקי אחזקה ובחזקת היתר עומדת עכ"ד וכ"כ בבכור שור בחולין ל"ט ב' כהפלתי ובאמת דבריהם תמוהים מד' הגמ' חולין ז' א' גב' לא בדק בסימנים דפליגי דר"א בן אנטיגנוס משום ר"א בר' ינאי ס"ל טרפה ואסורה. באכילה במתניתא תנא נבלה ומטמא במשא וקא' דפליגי בדר"ה דאמר בהמה בחי' כו' מר סבר בחזקת אי' קיימא והשתא מתה היא ומר סבר בחזקת אי' אמרי' בחזקת טומאה לא אמרי' והרמב"ם פ"א מהל' שחיטה הל' י"ב פ' דמטמא נמי הרי דאמרי' דכיון דאסורה באכילה מטעם חזקה מהני נמי הך חזקה לטמא בנבלה אע"ג דבחי' לא היתה מטמא מ"מ כיון דאנו מחזיקין אותה שלא נשחטה כהוגן ממילא בת טומאה היא א"כ ה"נ לענין אי' הנאה אף דבחי' לא היתה אסורה בהנאה מ"מ כיון שמה שאנו אוסרין אותה באכילה הוא מחמת שמהני חזקת אי' דידה לחוש שמא חשב עלי' בשעת שחיטה א"כ ממילא אסורה בהנאה וכמו דאמרי' גבי טומאה הנ"ל וכן הק' בדרך חיים ס"ק ב' ובישוי"ע בד' נכד המחבר על הפלתי הנ"ל מד' הגמ' אך י"ל דלא דמי אי' הנאה להא דטומאה הנ"ל משום דאמרי' דמהני האי חזקה שהיתה בתי' בחוקת אי' שתהא דומה כאלו לא נעשה בה שום מעשה מטמאה דהרי מתה מש"ה אמרי' בלא בדק בסי' דמטמאה אבל לענין אי' הנאה דאם מהני חזקת אי' דידה למהוי כאלו לא נעשה בה שום מעשה עדיין מותרת בהנאה מש"ה שרינן שפיר בהנאה ושפיר ד' הפלתי והבכ"ש הנ"ל וכן ראיתי בעונג יו"ט חיו"ד סי' נ"ו שכ"כ ליישב ד' הפלתי ועי' בחידושי רע"א מ"ש בזה ועי' בשערי תורה שם פרט ז' שכ' דלפ"ד הפלתי והבכ"ש הנ"ל יש ליישב ד' הפוס' דס"ל דאסור בהנאה דס"ל כמו שפירש"י בחולין שם דבהמה בחי' בחזקת אי' אבר מה"ח עומדת וס"ל דמחזיקין מאי' לאי' מאי' אבר מה"ח לאי' נבלה כו' וא"כ ה"ה די"ל כיון שהי' בחזקת אי' לענין אי' אכילה מחזיקין מאי' אכילה לאי' אחר ואח"כ דחה זה דהתם הבהמה לא הי' מעולם בחזקת היתר לענין אי' אכילה לכן מחזיקין מאי' זה לאי' אחר משא"כ הכא הבהמה בתי' היתה בחזקת היתר הנאה שהיינו נהנין מחלבה וגבינות ועכשיו שנולד הס' אם נאסרה שפיר י"ל לענין היתר הנאה היא בחזקתה בודאי לא אלים בכה"ג לומר שמחזיקין מאי' לאי' אחר להוציא מחזקת היתר כו' וכ' אח"כ דטעם הפוס' דס"ל דאבה"נ משים דבספי' דדינא לא אזלי' בתר החזקה עכ"ד וכ"כ הפרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' דמש"ה ל"א אוקי אחזקה משום דבס' פלוגתא לא שייך זה אבל באמת אף דבספי' דדינא לא אזלי' בתר החזקה וכמ"ש בספרי דמשק אליעזר סי' ל"א ס"ק א' והארכתי בזה יעוש"ה אבל הכא לא הוי ספי' דדינא אלא ס' במציאות דאנו מסופקים אם גם מתחלה חשב לע"ז או לאו ואע"ג דנחלקו בזה תנאים מ"מ הס' הוא במציאות וכן ראיתי בערוגות הבושם ס"ק ב' שהשיג כן על הפרמ"ג הנ"ל והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק א' וביד יהודא ס"ק ב' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בעונג יו"ט מ"ש להביא ראי' דאין חילוק בין אי' אכילה לאי' הנאה דלא כהפלתי מחולין י"ג ב' וניחוש שמא מין הוא כו' והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ד בהמת חבירו. עי' פרמ"ג בשפ"ד ס"ק ו' שהביא מחלוקת רש"י ותוס' באם הגבי' לבהמה אי קניא או לאו כו' ומ"מ לדינא כולם השמיטו זה משמע דס"ל דלא הוי כשלו לענין לאסרו אלא לשלם הוי כשלו ולא לאסור עכ"ד ודבריו תמוהין וכמו שתמה בערוגות הבושם ס"ק ג' דלמה להפוס' להביא מחלוקת זה ומאי נפ"מ לדינא דממ"נ היכא דשייך לצעורי אף שהגבי' להבהמה אינו כלום אף לשיטת רש"י כיון דלא עביד רק לצעורי והיכא דלא שייך לצעורי כגון במומר או בשותף כו' א"כ אף כשלא הגבי' אותה אסורה דהא קי"ל דאדם אוסר דבר שא"ש כשעשה בה מעשה כל דהו ובלא עשה בה מעשה כלל לא נאסרה אף כשהגבי' אותה כו' ומש"ה השמיטו הפוס' עכ"ד ודבריו נכונים ועי"ש עוד בערוגות הבושם ובחוי"ק ס"ק א' ובישוי"ע ס"ק ו' ובד' נכד המחבר שם ובעצי לבונה ובלב ארי' תולין מ' א' ובחוסן ישועות שם ובחמדת צבי שם ובגיטין נ"ג ובתורת גיטין בגיטין שם ובחמדת שלמה שם ובגרש ירחים שם ובעטרת חכמים ת"ב בחידושיו לב"ק ס"ו א' ובמהר"ם מינץ סי' י"ב ובמלא הרועים אות א' ענין א"א אוסר דבר שא"ש ובזית רענן ח"א בדין א"א אוסר דבר שא"ש ובח"ב סי' פ"ה ובשערי תורה כלל ד' פרט ט"ו וברמ"ץ חיו"ד סי' י"ח ובעונג יו"ט חאו"ח סי' ל"ד ובס' חידושי מהרשד"ם אות ה' היזק שאינו ניכר מ"ש ליישב קושי' התוס' על רש"י בחולין שם והאריכו בזה יעוש"ה:

ה אלא לצעורי. ולכאורה קשה הא קי"ל בקידושין נ' א' ובכ"מ דדברים שבלב אינם דברים וכיון שאמר בפיו בפירוש ששוחט לע"ז נהי דבמחשבתו הי' לצער את חבירו ולא לע"ז מ"מ האיך מפקא דברים שבלב אח הדבור שמוציא בפיו וכן הק' בערוגות הבושם ס"ק ד' וכ' ליישב דהא דאמרי' דדברים שבלב אינם דברים הוא רק בעושה בשלו ובש"ע בזה אמרי' דבאם הדברים שבלב סוחרים למה שבפיו לא משגיחין בהם והולכין אחר הדברים שבפיו דהעדאת פיו גדולה מדברים שבלב אבל בשוחט בהמת חבירו דקי"ל דא"א אוסר דבר שא"ש רק בעושה בה מעשה אסורה לכך אם י"ל דהמעשה הזאת לאו לע"ז רק לצעורי אינו נאסר ואע"ג דאמר בפירוש ששוחט לע"ז מ"מ א"י לאסור שא"ש בדברים שבפיו ולאו כל כמיני' לאסור דשא"ש באמירת פיו כיון דיש לתלות דגוף המעשה הוא רק לצעורי ולא לע"ז ולכך אזלי' בזה בחר מחשבתו דהוא לצעורי ולא משגיחין במה שאו' בפיו שמכוין ובכי הא דברים שבלב הוי דברים ומיישב בזה ד' הרמב"ם שכ' דא"א אוסר דשא"ש שלא כוון רק לצעורי דהא בהא תליא כו' וגם מיישב בזה ד' הרמב"ם ורש"י שכ' דבאית לי' שותפות אוסר ול"א לצעורי קמכוין כו' וגם מיישב בזה קושי' רש"י והתוס' בחולין מ"א א' דמשני הא דהמטמא כו' מיירי בישראל מומר דאמאי לא משני כדמעיקרא דאית לי' שותפות בגוה כו' והאריך בזה ועי' במקור מים חיים שכ' ליישב קושי' הנ"ל דכל היכי דהדברים מוכיחים שכונתו הי' כן בלבו לא הוי דברים שבלב וכמ"ש גבי שטר מברחת וגבי הכותב כל נכסיו לאחרים ונמצא דאשתו מעוברת כו' דלא הוי דברים שבלב רק דברים גלוים וידועים ה"נ הכא דודאי חזקה שאין אדם מישראל רוצה לעבוד ע"ז א"כ הך חזקה מפקא מן דבור ואזלי' בחר דברים שבלב דהוי דברים גלוים וידועים א"כ זהו סברת הש"ס דבישראל מומר נאסר היין דבישראל מומר אין לנו הוכחה זו כיון דבלא"ה עובד ע"ז כו' וי"ל דגם בישראל מומר רוב פעמים מכוון לצער חבירו אלא דאעפ"כ נאסר היין כיון דבפיו או' לעבוד ע"ז ונהי דבלבו הי' לצערו מ"מ שוב לא מפקא דברים שבלב את הדבור שמוציא בפיו כיון דאין לנו הוכחה כ"כ שוב לא הוי דברים גלוים וידועים אלא דברים שבלב ואזלי' בחר דבורא עכ"ד ומיישב בזה ד' הראב"ד בהשגות פ"ו מהל' חובל ומזיק כו' וגם מיישב בזה ד' מהרש"א בחולין מ' א' ד"ה לפני כו' וגם מיישב בזה קושי' הב"י סי' ה' על הרא"ש כו' והאריך בזה ובאמת מלשון המחבר משמע כדבריו שכ' שודאי לא כוון אלא לצערו משמע דזה הוי הוכחה והוי דבר הגלוי וידוע דכונתו הי' רק לצערו ולפ"ד יש ליישב ד' התוס' והרא"ש שס"ל דאף באית לי' שותפות אמרי' לצעורי קא מכוין משום דזה הוי הוכחה דא"א עובד ע"ז כו' ואמרי' דודאי לצעורי קא מכוין ומש"ה ס"ל דאף באית לי' שותפות אמרי' לצעורי קא מכוין גם על חלקו וכ"כ בערוגות הבושם שם דזהו סברת התוס' והרא"ש והביא ד' המקמ"ח הנ"ל וכ' ליישב בזה קושי' הש"ך ס"ק ה' על הסמ"ע סי' שפ"ה כו' והאריך בזה ועי' ברמ"ץ חיו"ד סי' י"ן שכ' נמי כהמקמ"ח הנ"ל וכ' ליישב בזה קושי' הש"ך ס"ק ה' על הסמ"ע כו' והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ח' שכ' נמי כעין ד' המקמ"ח הנ"ל והאריך בזה ולפ"ד א"צ לומר דהא דפליגי הנך ב' דיעות אי אמרי' באית לי' שותפות לצעורי קא מכוין תליא אי אמרי' דהא דיכול לאסור במעשה אי הוי רק מדרבנן או אף מדאורייתא כו' אלא שפיר י"ל דס"ל דאסור מדאורייתא וכדס"ל להרמב"ן בע"ז נ"ג ב' והריטב"א שם רק דפליגי בסברת המקמ"ח והערוגות הבושם הנ"ל ומ"ש הפלתי ס"ק ג' להוכיח כן מד' הרא"ש שהביא מחלוקת ר"ח ורש"י לענין אי במעשה רבה מודה ר"נ כו' עי' בלב ארי' שם ד"ה היתה מ"ש ליישב ד' הרא"ש הנ"ל והאריך בזה ובאמת כבר קדמו בקושי' זו על הרא"ש ביש"ש שם סי' כ"ב ועי' במקמ"ח שם מ"ש ליישב קושי' זו והאריך בזה ומ"ש עוד הפלתי הוכחה לדבריו דאל"כ מאי מקשה ר"נ לר"ה מברייתא דהשוחט חטאת כו' ליקשה לנפשי' כו' עי' בלב ארי' שם ובאגודת אזוב חיו"ד סי' ט"ז מ"ש ליישב קושי' זו והאריכו בזה ועי' בחוסן ישועות שם ובקו"א שם מ"ש בד' הפלתי ועי' בעצי לבונה ובמלא הרועים שם מ"ש להשיג על הפלתי והאריכו בזה ועי' בחוי"ק ס"ק ב' ובשערי תורה כלל ד' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד במקמ"ח שהק' בהא דהביא הגמ' בתולין שם מ"א א' פלוגתא דתנאי אי א"א אוסר דשא"ש מהך ברייתא עכו"ם שניסך יינו של ישראל אמאי לא הביא המשנה דכלאים פ"ו והובא בש"ס בב"ק ק' א' וביבמות פ"ג המסכך גפנו ע"ג תבואתו של חבירו ה"ז קידש וחייב באחריותו ד' ר"מ ר"י ור"ש או' א"א אוסר דשא"ש ועי"ש בתוס' שהק' דמ"ש מכל האיסורין דאי נתן אי' בתבשיל כו' וחי' ר"י דבדבר דתלוי במחשבה אמרי' הכי כגון המשתחוה לבהמת חבירו דאפי' עשה בה מעשה כגון ששחטה איכא למ"ד דלא אסרה ואי' כלאים נמי תלוי במחשבה הרי בהדיא דמדמה התוס' להשוחט בהמת חבירו לעכו"ם א"כ יותר הו"ל להש"ס להביא הך מתני' מהך ברייתא ע"כ קושי' ולא ראה ד' ס' המכריע סי' ח' שכבר הק' קושי' זו וכ' ליישב וז"ל דלא דמי להדדי דהשוחט לע"ז אע"פ שיש שם מעשה אין המעשה יכול לאוסרה עד שיחשב עלי' לע"ז א"כ המחשבה היא שאוסרת והיכא דאיכא מחשבה בלא מעשה כגון המשתחוה לבהמת חבירו דהוי מחשבה בלי מעשה ליכא מאן דפליג דא"א אוסר דשא"ש אפי' לגבוה וכשעשה מעשה בגוף הבהמה ושחטה לע"ז איפלגי אמוראי מכיון דמעשה זו עשאה על המחשבה אמרי ר"ה ועולא דא"א אוסר דבר של חבירו במעשה במחשבה זו אפי' להדיוט ור"נ ור"ע ור"י סברי כי היכי דבמחשבה לבד לא אסרה ה"נ מחשבה עם המעשה מפני שאין המעשה אוסר שאם שחטה סתם כשרה אלא המחשבה היא שאוסרת וכמו שבהשתחוה לה לא אסרה אע"פ שחישב ועשאה ע"ז גם כששחטה לשם ע"ז לא פסלה שאין מחשבה פוסלת אדבר של חבירו אבל המסכך גפנו על תבואתו של חבירו המעשה הוא דאוסר שעירב גפנים עם תבואה ומודו בהא ר"נ ור"ע ור"י דבמעשה אדם אוסר דשא"ש מידי דהוה אמבשל בשר בחלב שאע"פ שהיא של חבירו נאסר בהנאה כיון שעשה בהן מעשה והמעשה הוא שאוסר ומאן דשרי במסכך גפנו: אמרי דל"ד למבשל בב"ת דהתם כיון שמבשל בנו"ט כבר נתערבו ולא תוכל להפריד זה מזה אבל במסכך אע"פ שנתערב הגפנים עם התבואה תוכל להפרידם ולהעמיד אלה לבד ואלה לבד ואע"פ שינקו ביחד אין היניקה אוסרת בהם אלא התערובות שהרי אם הי' גדר בנתים זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן ואע"פ שיונקים ביחד אין בכך כלום כיון שאינם מעורבין מש"ה הביא מן המנסך לע"ז שאין המעשה אוסר שאם ניסך יינו ושפכו מכלי אל כלי כל היום ולא חישב לע"ז אינו אוסר אותו ואם חישב לע"ז אוסר אותו כיון שיש מחשבה באותו מעשה וזה ודאי דומה לשוחט לע"ז שאין מעשה השחיטה אוסר אלא המחשבה שחישב לע"ז עכ"ל הרי שמיישב קושי' הנ"ל ואף לפ"ד התוס' הנ"ל נמי לק"מ קושי' המקמ"ח הנ"ל וכמ"ש בזר זהב הנדפס מחדש על ס' המכריע שם די"ל דהתוס' אזלי לשיטתייהו דס"ל בע"ז נ"ב ב' דכלים דאחז הוא מדרבנן וא"כ גם בשחיטה הוא מדרבנן וא"כ ל"ק לימא הש"ס כתנאי מההיא דהמסכך משום דלא אתבררו להו אם ר"י התיר מדאורייתא ולהכי לא רצה הש"ס להביא מה דאסתפקו להו עכ"ד ועי' בברוך טעם בדין דא"א אוסר דשא"ש מ"ש והאריך בזה וגם הוא לא ראה ד' ס' המכריע הנ"ל ועו' בעצי לבונה מ"ש ליישב קושי' הנ"ל די"ל כפי' הירושלמי דטעמא דת"ק וכלאים מ"מ כו' אבל בעלמא כגון בע"ז י"ל דמודה ח"ק לסברת התוס' כו' וגם הוא לא ראה ד' ס' המכריע הנ"ל וכעת ראיתי ביד המלך פ"ז מהל' חובל ומזיק הל' ו' שהק' נמי קושי' הנ"ל דאמאי לא הביא הגמ' בחולין מתני' דהמסכך גפנו כו' וכ' ליישב וגם מיישב הקושי' על התוס' תמורה ל' א' דיה ואידך שכ' דהיכא דהוברר האי' פעם אחת בפ"ע ל"ש בי' כללא דברירה מד' הגמ' הנ"ל והאריך הרבה בזה יעוש"ה וגם הוא לא ראה ד' ס' המכריע הנ"ל ועי' ביד יהודא ס"ק ג' מ"ש והאריך בזה:

ולענין אי הא דא"א דשא"ש ע"י מעשה אי אסור מדאורייתא או מדרבנן כבר הבאתי לעיל בשם הרמב"ן והריטב"א דס"ל דאסור מדאורייתא והרשב"א שם לא השיג עליו בזה אך מד' התוס' בע"ז נ"ב ב' ד"ה ברוך משמע דס"ל דאינו אלא מדרבנן וכן משמע מד' רש"י שם ד"ה איתסרו דאינו אסור אלא מדרבנן והפלתי שם כ' דגם הרמב"ם ס"ל כן והתב"ש ס"ק י' כ' דמהרמב"ם פ"ח מהל' ע"ז משמע דס"ל דאסור מדאורייתא ולא ידענא היכא מוכת כן מד' הרמב"ם שם יעוש"ה וכן הוא דעת השה"ג בע"ז שם דאינו אסור אלא מדרבנן וכן הוא דעת הלבוש דאינו אסור אלא מדרבנן ועי' בתב"ש שם שהק' מהא דפריך הגמ' בחולין שם מהשוחט חטאת בשבת כו' כיון ששחט בה פורתא אסרה אידך הו"ל מחתך בעפר כו' ומאי קפריך אטו משום דאסור מדרבנן לא מחייב עלה משום שחוטי חוץ הא מדאורייתא מתקבל בפנים הוא כו' ועוד ראי' מב"ק ע"א א' בשלמא שוחט לע"ז שחיטה שאינה ראוי' היא כו' וכ' התוס' שם דאתיא כמ"ד א"א דשא"ש ע"י מעשה וא"כ מוכח להדיא דמדאורייתא הוא דאי מדרבנן אמאי ניחא טפי משוחט בשבת כו' ע"כ קושי' וכן הק' בשעה"מ פ"ח מהל' לולב הל' א' על רש"י ותוס' דע"ז הנ"ל מהא דב"ק ובאמת לק"מ וכמ"ש בשימקו"ב בב"ק שם ד"ה כיון דתקרובות עכו"ם אסור מה"ח ובהנאה י"ל דאסור מדרבנן ומ"מ בע"ז דחמיר איסורי' לא הוי שחיטה ראוי' אף שהוא מדרבנן והוכיח כן מהא דתולין הנ"ל וכן י"ל דס"ל לרש"י ותוס' והלבוש הנ"ל ולק"מ קושי' התב"ש והשעה"מ הנ"ל וכן ראיתי בשאילות שמואל בכלילות שמואל שם בכללי ה"א אות כ"ז שהשיג כן על השעה"מ וכ' דנעלם ממנו ד' השימקו"ב הנ"ל ועי' בחינוך מצוה קי"ג שכ' דע"י מעשה רבה כמו שחיטה שהוא מעשה גדול וכן אם ניסך לפני ע"ז גם זה הוא מעשה גדול ואסור מדאורייתא ומעשה מועט כמו נגיעה אינו אסור אלא מדרבנן וכן משמע מד' התב"ש שם דס"ל כן אך לא הביא ד' החינוך וא"כ ניחא ד' הגמ' בחולין ובב"ק הנ"ל דהתם הוי מעשה רבה ואסור מדאורייתא ומש"ה לא מחייב אשחוטי חוץ וגם אינו חייב בד' וה' ועי' בישוי"ע ס"ק ה' מ"ש ליישב ד' התב"ש הנ"ל ע"פ מ"ש לענין קנין דרבנן אי חשוב כשל תורה כו' דהיכי דעשו רבנן דבריהם כשל תורה בלי שום שיור לסיבת היותו מדין הפקר ב"ד נגעו בה וחשוב כשל תורה ממש אבל היכי דהם בעצמם הניחו שיור לסיבת היותו מדרבנן א"כ אף לדבר זה שנעשה ג"כ אינו ממש כשל תורה דהרי אם הי' דעתם לעשות כשל תורה לא הי' עשו שיור כמו מכירת שטרות כו' דהרי חזי' דיכול למחול לפי שהוא מדרבנן לפיכך לא העמידו חז"ל דבריהם לעשותו כקנין תורה אבל מעמ"ש דא"י למחול עשו אותו כעין של תורה ומתורת הפקר ב"ד נגעו בה וה"ה בזה אי נימא דחז"ל אמרו דע"י מעשה יכול לאסור דשא"ש אף בהנאה א"כ מתורת הפקר ב"ד נגעו בה ומהני אף לענין דבר של תורה אבל אי נימא דאינו אסבה"נ אלא באכילה מדרבנן א"כ ל"מ לענין שחוטי חוץ ולענין ד' וה' כו' עכ"ד ומיישב בזה ד' הרא"ה דס"ל דאף דא"א אוסר דשא"ש מ"מ באכילה אסורה דלא תקשה עליו מהא דפריך הגמ' ב"ק שם בטובח לע"ז מכי שחיט בה פורתא אסרה אידך לאו דמרי' קטבח כו' ועי' בספרי דמשק אליעזר סי' קצ"ד ס"ק א' מ"ש לענין קנין דרבנן אי חשוב כשל תורה והארכתי הרבה בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בברוך טעם ובמלא הרועים שם ובישוי"ע בד' בן המחבר שם ובד' נכד המחבר שם ובאמרי בינה דיני שחיטה סי' י"ב ובברית יעקב חאו"ח סי' ו' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד ביש"ש שכ' דאם יודעים שהשוחט אוהב להבעלים ל"א לצעורי קא מכוין הובא דבריו בתב"ש ס"ק י"ט ועי' בפ"י בסוף הס' ובפני ארי' ב"ק ה' א' שכ' להוכיח מד' הגמ' שם כהיש"ש ועי' בערוגות הבושם סי' ה' ס"ק ב' מ"ש בד' היש"ש והאריך בזה ועי' בפ"י ב"ק ע"א א' שהק' על התוס' הנ"ל דמשמע מדבריהם דאף אם נאמר דאיירי שהמשלח צוה לשליח לשוחטו לע"ז אפי"ה קרי' בי' דשא"ש כיון דקי"ל דאין שליח לד"ע וקשה דבע"ז נ"ג ב' אמרי' ישראל שזקף לבינה להשתחות לה ובא עכו"ם והשתחוה לה אסרה דכיון דגלי דעתי' דניחא לי' בההיא ע"ז עכו"ם שליחותי' דידי' קעביד א"כ מכ"ש הכא שעשאו שליח בפי' דיכול לאסור ע"כ קושי' וכ' ליישב דשמא משמע להתוס' דהכא לא איירי שצוה לשוחטו לשם ע"ז כו' עכ"ד וסיים בצ"ע ועי' בפני ארי' שם מ"ש ליישב קושי' זו ובאמת לק"מ וכמ"ש בטוב טו"ד מהדורא תליתאי סי' נ"ה דהתם גבי ישראל שזקף לבינה הוי כמו שיש לו שותפות בגוי' דהשדה הוי שלו והנכרי נמי יש לו במה שזרע וכמ"ש התוס' בפ"ק דר"ה הוי כיש לו שותפות והיכא דיש לו שותפות אמרי' דיש שליחות לנכרי וכמו דמהני יש לו שותפות לענין שליח לד"ע דאמרי' בכה"ג יש שליח לד"ע וכדאמרי' בב"מ ח' א' גבי שותפין שגנבו כו' ה"ה דמהני נמי לענין שליחות לנכרי כו' ומיישב בזה ד' הרשב"א שהביא המחבר בסעי' הקודם וכ' דזה נמי כונת התב"ש ס"ק י"ב והאריך בזה וא"כ שפיר מהני התם השליחות של העכו"ם ומש"ה אמרי' דאסרה ולק"מ קושי' הפ"י ושפיר מי' התוס' הנ"ל אך קשה לי ע"ד הטוב טו"ד דאי נימא דהתם מקרי יש לו שותפות א"כ קשה אמאי קא' התם והא א"א אוסר דשא"ש והא באית לי' שותפות לשיטת רש"י והרמב"ם אמרי' דא"א דשא"ש וצ"ל בדוחק דזהו כונת הגמ' שם כיון דפלחי ישראל לעגל כו' ועי' בשושנת העמקים כלל כ"א מ"ש ליישב קושי' הפ"י הנ"ל דמ"מ הבעלים הראשונים לא עשאו שליח הובא דבריו ביד אברהם ועי"ש עוד באמרי בינה מ"ש לענין אם יכול לאסור דבר של הפקר למ"ד א"א אוסר דשא"ש בלא עשה מעשה והביא ד' המקו"ח באו"ח סי' תמ"ח ס"ק ט' שכ' בפשיטות דא"י לאסור דבר של הפקר כו' והאריך הרבה בזה ועי' בעונג יו"ט סי' ס' מ"ש לענין אם הי' סבור שהבהמה שלו אם נאסרה או לא והאריך בזה ובסי' נ"ט מ"ש בד' הרמב"ם לענין א"א אוסר דשא"ש והאריך הרבה בזה יעוש"ה:

ו ולצעורי. עי' ט"ז ס"ק ד' שהביא דעת הר"ן דס"ל דבאכילה אסורה כו' וכן הוא דעת הרא"ה בב"ה הובא דבריו בש"ך ס"ק ה' ועי' בפלתי ס"ק ה' מ"ש להוכיח כהר"ן מחולין מ' כו' ומב"ק ע"א א' כו' והאריך בזה ועי' בתב"ש ס"ק י"ד ובתוי"ק ס"ק ג' ובישוי"ע מס"ק ב' עד ס"ק ו' ובד' בן המחבר שם ובד' נכד המחבר שם ובחידושי מהרא"ל ס"ק ט' ובדרך חיים ס"ק ד' וביד יהודא ס"ק ג' ובצל"ח בחולין שם ובמלא הרועים שם ובח"ג הנדפס מחדש בענין א"א אוסר דשא"ש ובזית רענן ח"א שם ובברית אברהם חאו"ח סי' ו' ובעונג יו"ט סי' נ"ד מ"ש בד' הר"ן והרא"ה הנ"ל והאריכו בזה ומד' המלא הרועים שם משמע שלא ראה ד' הפלתי הנ"ל יעוש"ה:

ז י"א שאוסר. עי' ש"ך ס"ק ה' מה שהק' מחו"מ סי' שפ"ה כו' ועי' בתב"ש ס"ק י"ז ובפלתי ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ו' ובד' בן המחבר שם ובד' נכד המחבר שם ובדרך חיים ס"ק ד' ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק ה' וביד יהודא ס"ק ה' ובחמדת שלמה בגיטין נ"ג ובנחלת יעקב ח"ב בחידושיו לחולין מ"א א' ובחמדת צבי שם מ' א' ובחידושי הר"ן בב"מ בסוף הס' בחידושים המביא לבית הדפוס שם ובמשנת חכמים סי' ל"ט ביבין שמועה אות ב' ובזית רענן שם ובטוב טעם ודעת סי' נ"ז נ"ח מ"ש ליישב קושי' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד במשנת חכמים ובחידושי הר"ן שם מה שהק' על התוס' חולין מ"א א' ד"ה ת"ש שכ' דהאי' הוא באית לי' שותפות דנאסר חלק חבירו משום דמתערב בשלו והק' לפמ"ש התוס' בתמורה ל' א' דיה ואידך בשם הרמ"ר כלל גדול בדין זה דודאי כל דבר שהוברר האי' מתחלה ואח"כ נתערב בהיתר לא סמכי' אברירה כיון שתערובתו הי' באי' אבל הני תערובתן בהיתר כי האי' לא הי' מבורר קודם תערובתו ולאחר התערובות נולד האי' אז סמכי' אברירה עכ"ל א"כ לא משני הגמ' כלום בשותפות הא יכול לומר נחלוק ונסמוך אברירה ונימא דהוברר דזה חלקו דהא ג"כ נולד האי' בתוך החערובות ע"כ קושי' וכן הק' בחוסן ישועות בקו"א שם ובתורת גיטין בגיטין נ"ג ובגרש ירחים שם ובישוי"ע בד' בן המחבר שם ובפתח הבית דין ברירה סי' ו' ענף ט' והגאון ר' משולם איגרא הק' קושי' זו הובא בשערי תורה ח"ג כלל ג' פרט ד' ובטוב טו"ד שם ול"ל דמתני' דמנסך אתיא כר"י דס"ל אין ברירה ז"א וכמ"ש בחידושי הר"ן בסוף הס' שם דלפ"מ דמסקינן בביצה ל"ח א' דבדרבנן יש ברירה וא"כ י"ל דהמתני' מיירי דחלק יין הניסוך הי' מועט מן חלק ההיתר ולא הוי רק אי' דרבנן דמדאורייתא ברובא בטל אף די"נ הוא מאי' משהו הוא רק משום חומרא דע"ז כו' ובדרבנן סמכי' אברירה ודוחק לומר דמתני' איירי דהיין הי' שוה בשוה עכ"ד ובאמת בלא"ה קשה דהא איירי התם ר"מ ור"י בגיטין נ"ג ב' בדין דמנסך ור"מ ס"ל יש ברירה, אף בדאורייתא בגיטין כ"ה ב' גבי הלוקח יין מבין הכותים כו', וא"כ לר"מ יקשה קושי' הנ"ל ובזה א"ל נמי כמ"ש בפחת הבית שם ליישב דבדבר לח ל"ש ברירה דהקושי' היא לר"מ ור"מ ס"ל יש ברירה אף בדבר לח גבי הלוקח יין מבין הכותים וראיתי במקו"ח סי' חמ"ח ס"ק א' שהק' נמי קושי' הנ"ל וכ' דלפ"ד הרשב"א בר"פ השותפין דהתם הוי דאורייתא די"נ מדאורייתא ואין ברירה ואף שכ' התוס' בתמורה הנ"ל דכל שבא האי' בתערובות אמרי' יש ברירה אף דמתיר כלב דאורייתא ז"א דהא שם איכא י' טלאים אצל חבירו וא"א זהו המחיר כלב הי' לו להיות בטל ברוב רק דצ"ל דבע"ח חשיבי ולא בטלי וזהו רק מדרבנן ובדרבנן יש ברירה וכן הא דיומא גבי לא הי' שופרות לקיני חובה דקא' ולישדי' ד' זוזי לנהרי ואידך נשתרי ומטעם ברירה התם נמי הא דמטבע חשוב ולא בטל הוא רק מדרבנן משא"כ במנסך הוא דאורייתא ואין ברירה אבל לדעת הר"ן שם קשה דגם במנסך יש להתיר כו' מטעם הר"ן דהא נדר ג"כ דאורייתא עכ"ד ובאמת אף לפ"ד הרשב"א הנ"ל נמי לא ניחא וכמ"ש בחידושי הר"ן הנ"ל דבמנסך מיירי דחלק יין הניסוך הי' מועט מן חלק ההיתר ולא הוי רק אי' מדרבנן כו' ובדרבנן יש ברירה כו' וא"כ אף לד' הרשב"א קשה קושי' הנ"ל והחידושי הר"ן שם כ' ליישב מתחלה עפ"ד המרדכי בחולין פ' הזרוע שכ' דהיכא דלא הוברר האי' מתחלה ונולד בתוך התערובות ל"ש ביטול והוכיח מיבמה שרקקה דם א"כ גם. בזה ל"ש ביטול ביין והדר הו"ל דאורייתא ואין ברירה ואח"כ דחה זה עפ"ד הפלתי לקמן בסי' ק"ב שהק' ע"ד המרדכי שהביא הרמ"א שם דהיכא דלא ניכר האי' מתחלה ל"ש דין דשיל"מ כמו ביין בגיגית והק' דסותר דע' המרדכי מהא דיבמה שרקקה דם וחי' דסברת המרדכי הוא רק היכא דהאי' וההיתר שניהם לא הי' ניכרים בתחלה ונולדו ביחד בתוך התערובות כמו ביבמה שרקקה כו' אבל היכא דההיתר הי' מבורר מתחלה והאי' נולד בתוך התערובות שפיר שייך ביטול וא"כ גם הכא שייך ביטול והו"ל דרבנן וסמכי' אברירה והדרא קושי' לדוכתי' עכ"ד ועי' בחוסן ישועות שם ובתורת גיטין שם ובגרש ירחים שם ובטוב טו"ד שם משום דקי"ל דניצוק חיבור אך הפתח הבית שם דחה תי' זה וכ' דלקמן סי' קכ"ו מוכח דל"ש בכה"ג ניצוק חיבור וצ"ל כמ"ש בישוי"ע בד' בן המחבר שם ליישב דהכא בי"נ דקי"ל דאם אמר נכרי לישראל כו' המתן עד שאמכור י"נ ואביא לך המעות אסור משום שרוצה בקיומו של אי' שלא יאבד י"נ כו' וכן אסור להבעיר חביות י"ל בשכר משום שרוצה בקיומו שלא תשבר החביות ויפסיד שכרו וא"כ ה"נ אסור לו לברור חלק א' ולומר הוברר הדבר למפרע שזה חלק המנסך האסור והשאר היתר הוא דא"כ הרי רוצבק"י של אי' שהרי אם הי' נאבד חלק מהיין שבתוך החביות קודם שבירר חלק מהמנסך הי' נשאר להמנסך חלק ביין הנותר כחלק חבירו וא"כ הרי הוא רוצבק"י של י"נ שלא יאבד חלק ממנו ואסור כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בגרש ירחים שכ' דהמרדכי הנ"ל גבי יבמה שרקקה דם לא ס"ל כהתוס' הנ"ל ולא נהירא דשפיר י"ל דאף המרדכי ס"ל כהתוס' לפ"ד הפלתי וכמ"ש בחידושי הר"ן הנ"ל וכ"כ ביבין שמועה שם אות ז' ועי"ש עוד בחידושי הר"ן מ"ש ליישב עפ"ד המרדכי הנ"ל ד' הרי"ף בע"ז י"ט ב' וד' הטור לקמן סי' קמ"ג שלא הביאו רק דין כיפה דשכרו מותר אבל דין שכר דע"ז עצמו לא הביאו כו' והאריך בזה וכן תי' ביבין שמועה שם אות ח' והאריך בזה ועי"ש עוד בפלתי ובכרתי ס"ק ח' שכ' דאף אם שחט בשוגג לע"ז ואפי' אית לי' מגו א"נ נגד הכלל דעושה לצערו כו' ועי' בפ"י גיטין נ"ב ב' שכ' דאף אם שחט בשוגג ל"ש לומר לצעורי קא מכוין כו' והאריך בזה וחולק על הפלתי הנ"ל ועי' בעטרת חכמים חיו"ד סי' י"ב י"ג ובס' עדות ביהוסף בחלק הדרוש דרוש י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ח בהג"ה ה"ז אוסר. עי' ש"ך ס"ק ו' שכ' וז"ל ודע דבכל הסי' דאמרי' שחט לע"ז מיירי אפי' במעשה כל דהו וכדלקמן סי' קמ"ה עכ"ל וכונתו דבא לאפוקי מד' הט"ז לעיל סוף סי' ב' ס"ק י"ד שכ' דהא דבעי למימר דילפי' מדעולא דאפי' במעשה כל דהו אוסר היינו עכ"פ במידי שעושה נבילה כו' דלא כדבריו אלא דאף במעשה כל דהו אוסר וכן השיג בנקוה"כ שם על הט"ז וכן השיג הפר"ח כאן ס"ק ז' על הט"ז וס"ל כהש"ך ועי' בדרך חיים ס"ק ד' שכ' דדין זה תליא אי אמרי' דאין לשחיטה אלא לבסוף או אמרי' ישנו לשחיטה מתחלה ועד סוף כו' ומיישב בזה ד' הט"ז הנ"ל והאריך בזה וכ' לבסוף די"ל דהא דפליגי הפוס' אם נפסל באותה שחיטה משום מומר תליא נמי בזה כו' ומיישב בזה קושי' התוס' חולין י"ד א' ד"ה השוחט מהא דשוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם כו' דהתם ר"ל לשיטתו דס"ל אין לשחיטה אלא לבסוף משא"כ לר"י כו' וגם מיישב בזה ד' הרשב"א שהביא הש"ך לעיל ס"ק ד' כו' ועי' במשכנות יעקב חיו"ד סי' י' ובעונג יו"ט סי' נ"ח מ"ש והאריכו בזה ועי' בחו"ד לעיל סי' ב' ס"ק ב' מ"ש ליישב ד' הט"ז הנ"ל והק' מע"ז נ"ד א' דאפי' ניסך בין קרני' הוי מעשה ומחלק דשם איירי שעושה הבהמה לע"ז משא"כ בשוחט לע"ז לא נאסר רק בשחיטה כעין פנים וכל זמן דלא עשה מעשה נבילה לא התחיל בה עדיין מעשה השחיטה כו' והא דפריך בחולין מ' אשחוטי חוץ לא לחייב כו' היינו כיון דבמעשה כ"ש נאסר לגבוה מוקצה ולא בעי' מעשה שחיטה כלל שוב אינו מתקבל בפנים ואינו חייב אשחוטי חוץ וכ' דיש ג' חילוקים דאם עבד לבהמה ועשה הבהמה גופא ע"ז אפי' ניסך וזרק בין קרני' נאסרה ואם שחט בהמה לע"ז בעי' דוקא מעשה נבילה ולגבוה נאסר אפי' במעשה כל דהו עכ"ד ולפ"ד יש ליישב קושי' הפלתי לקמן סי' כ"א ס"ק ב' הק' לרב אדא בר אהבה דס"ל בע"ז דבניסך בין קרני' הוי מעשה ואסרה קשה קושי' הגמ' בחולין מ' מברייתא דשלש חטאות דמכי עביד בה מעשה פורתא אסרה כו' ולא מצי לאוקמי בחטאת העוף ובחצי קנה פגום דהא ר"א ב"א ס"ל בתולין כ"ח א' ושע ולא קנה ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דאף ר"א ב"א לא אמר רק לחומרא אבל בדיעבד אף בקנה סגי כו' ולפ"ד החו"ד הנ"ל מיושב קושי' זו דאף ר"א ב"א לא ס"ל דנאסר ע"י מעשה זוטא רק בניסך יין בין קרני' עדיף לאסור הואיל דעשה הבהמה גופא לע"ז דניסך לפני' ולק"מ קושי' הפלתי הנ"ל וכן ראיתי באמרי בינה סי' י"ב שם שכ' ליישב כן קושי' הפלתי עפ"ד החו"ד הנ"ל והביא דכד' הט"ז מוכח מד' רש"י בע"ז ל"ד ב' ומד' רש"י בב"ק ע"א ב' כו' והאריך בזה ועי' בלב ארי' בחולין מ"א ב' ובחוסן ישועות שם מ"ש ליישב ד' הט"ז הנ"ל ועי' בגידולי הקדש ס"ק א' מ"ש להשיג על החו"ד והאריך בזה ועי"ש עוד בלב ארי' מ' ב' ובחוסן ישועות שם וכ"ח א' ד"ה ר"א ובצל"ח שם ובאגודת אזוב חיו"ד סי' ט"ז ובברוך טעם בדין א"א אוסר דשא"ש ובערבי נחל בדרוש לשבת תשובה ובערוגות הבושם לקמן סי' כ"א ס"ק ד' ובעונג יו"ט שם מ"ש ליישב קושי' הפלתי הנ"ל והאריכו בזה ועי' בס' מהר"ן יפה חיו"ד סי' ג' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה