אור ברסלב
יד אליעזר חלק א הלכות שחיטה › סימן ב

יד אליעזר חלק א· רבי אליעזר ניצברג

הלכות שחיטה · סימן ב

סימן א

סעיף א

א שחיטת עכו"ם. עי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' שהק' בהא דתולין ו' א' דקא' דר"ג גזר על שחיטת כותי ואסרוהו מטעם שדמות יונה מצאו להם בהר גריזים ור"מ לטעמי' דחייש למיעוטא כו' דאי הר גריזים מיעוטא דשכיח הוא אפי' לא ס"ל כר"מ נימא סמוך מיעוטא לחזקה ע"כ קושי' והאריך בזה וכן הק' בצל"ח הנדפס מחדש בחולין שם ועי' בספרי דברי אליעזר סי' י"ז ס"ק כ"ב מ"ש ליישב קושי' זו והארכתי בזה יעוש"ה ועי' בפלתי ס"ק א' שהביא ראי' מחולין צ"א א' גבי וטבוח טבת פרע להם בית השחיטה כו' להרמב"ם ועי' בבית שמואל אחרון חיו"ד סי' ה' שהביא ראי' מד' הגמ' זו לד' הרא"ש היפך מד' הפלתי והאריך בזה ועי' בערוגות הבושם בפתיחה להל' שחיטה ובס' בית הלוי ח"א סי' ט"ו מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

ב אינו עובד ע"ז. עי' ש"ך ס"ק ב' שהביא ראי' דנכרי שאינו עובד ט"ז אסור שחיטתו מה"ת מהא דאמרי' בחולין ה' א' גבי מכם ולא כולכם להוציא את המומר דאפי' ישראל מומר לכל התורה חוץ מע"ז ושבת שחיטתו אסורה מה"ח כ"ש נכרי שאינו עובד ע"ז ועי' בפלתי ס"ק א' שהשיג על הש"ך ודחה ראייתו דבזה פשיטא דישראל מומר חמור מנכרי דמה מומר שייך תו בנכרי שאינו עובד ע"ז והרמב"ם בפ"ג מהל' מעשה הקרבנות כ' דעולת עוף מקבלין מן נכרי אפי' עובד ע"ז ובהל' ג' כ' שמומר ישראל אין מקבלין וא"כ קיל לי' נכרי מישראל מומר עכ"ד ובאמת אין מזה השגה על הש"ך דלענין קרבנות אתמעט מקרא מכם בכם חלקתי ולא באומות אבל לענין הכשר שחיטה פשיטא דלא עדיף נכרי מישראל מומר ובהדיא אמרי' בחולין י"ג ב' אין מינין בעכו"ם למאי אילימא לשחיטה השתא שחיטת מין דישראל אמרת אסורה דנכרי מיבעיא כו' אמר רב עוקבא בר חמא לקבל מהן קרבן כו' הרי להדיא דלענין שחיטה נכרי גרע מישראל מומר ולק"מ קושי' הפלתי על הש"ך ושפיר ד' הש"ך הנ"ל וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק א' שהשיג כן על הפלתי ועי' בחתם סופר בחידושיו לחולין ה' א' שהק' על הש"ך הנ"ל דאיך אפשר שיהי' נכרים נודרים נדרים ונדבות כישראל הא כל דאיהו לא מצי עביד שליח לא מצי משוי ואיהו לא מצי לשחוט כו' דלא מקרי בידו לגייר עצמו דמי יימר דמזדקק לי' תלתא כו' והוכיח מזה כהרמב"ם הנ"ל והי"ל בידו לפרוש מע"ז והו"ל בר זביחה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק א' ב' ובס' ארץ צבי חאה"ע סי' י"ב ובס' עדות ביהוסף סי' ל"ד מ"ש והאריכו בזה ולפ"ד מיושב קושי' החתם סופר הנ"ל יעוש"ה ועי' בתב"ש ס"ק ג' מ"ש לענין שחיטת מין והאריך בזה:

סעיף ב

ג לתיאבון. עי' פרמ"ג במשב"ז ס"ק ב' שהק' על הר"א ממיץ דס"ל דבמוחזק בכשרות נאמן אף נגד החזקה מה יענה למימר דרבא מומר כו' וכי מוחזק בכשרות מקרי מי שאוכל נבילות כו' וכן הק' הפ"י בתולין ג' ב' ובמהר"ם מינץ סי' י' ועי' בחוסן ישועות בחולין ג' ב' ובשערי תורה ח"ג כלל י"ח פרט ה' מ"ש ליישב קושי' זו ועי"ש עוד בשערי תורה מ"ש ע"ד הפ"י שם שכ' דהא דאין ע"א נאמן נגד החזקה היינו מקרא: דלא יקום ט"א באיש כו' ומ"ש ע"ד הר"א ממיץ הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

ד בודק סכין כו'. ומשמע מסתימת לשון המחבר דא"צ לבדוק הסכין אחר שחיטה וכמ"ש בב"י כן בשם הרשב"א ועי' בש"ך ס"ק ד' ובפר"ח ס"ק ה' ובתב"ש ס"ק י' דלכתחלה צריך לבדוק הסכין ג"כ אחר השחיטה וכ"כ הט"ז ס"ק ב' דבדיקת המומר לאו בדיקה היא ועי' בתורת יקותיאל ס"ק א' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ג' ד' ה' ובדרך חיים ס"ק ב' ובערוגות הבושם. ס"ק א' מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ג

ה אפי' נשבע כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ב שכ' דהוא חשוד על השבועה לאותו דבר ועי' בכרתי ס"ק י"א שכ' ע"ד הש"ך ולא הבנתי מה זה שדייק לאותו דבר אלא העובר על לאו דנבילה פסול לשבועה עכ"ד ובאמת לק"מ דכונת הש"ך ליישב קושי' הט"ז ס"ק ו' ממ"ש בחו"מ סי' ל"ד דאין פסול לעדות אלא בעובר עבירה שיש בה מלקוח כו' וכ"כ בנקה"כ ליישב כן קושי' הט"ז משום דהוי חשוד לאותו דבר והיינו כמ"ש הש"ך הנ"ל אך על הרשב"א גופי' קשה דלמה צריך ליתן טעם משום דהוה מושבע ועומד הא העובר על לאו דנבילה פסול לעדות ולשבועה וכן הק' בתב"ש ס"ק י"ב וכ' ליישב דדוקא גבי שבועת ממון ילפינן מעדות כו' אבל באיסורין דקי"ל כו' ולכן החשוד אנבילה אינו חשוד אשבועה אם לא מטעם דחשוד אשבועה גופה דמושבע ועומד עכ"ד עוד הק' התב"ש על הרשב"א מבכורות מ"ה ב' גבי כהן הנושא נשים בעבירה פסול לעבודה ואמרי' החם נודר ועובד כו' וקשה מאי מהני האי נדר הא עבר אמושבע ועומד כו' וכן הק' בחכם צבי סי' ל"א בשם הגאון ר' יצחק אב"ד דק"ק ליסא וכ' הח"צ ליישב דע"כ לא קא' הרשב"א אלא בעודו עומד במרדו והוא חשוד עדיין אלא שרוצה להשבע שזה כשר כו' בזה ס"ל דא"נ שהרי הוא עודנו לא ישוב אלא חשוד ועובר על שבועת הר סיני לענין אי' זה אבל בבכורות מיירי בכהן שבא לחזור בתשובה ורוצה לגרש אשתו הנשואה לו בעבירה כו' יכול לעבוד עבודתו כו' ואפי' נדר לא הי' צריך אלא משום דתקיף יצרו בעבירה עשינו לו סייג כו' אבל אה"נ דמשעת קבלתו הרי הוא כשר ככל אחיו הכהנים ולא מקרי חשוד כלל עכ"ד ולפ"ד מיושב קושי' החידושי מהרא"ל ס"ק ח' שהק' מיומא י"ט ב' שהשביעוהו להכה"ג שלא יתקן בחוץ ויכניס בפנים ומה מועיל השבועה הא הוה מושבע ועומד ולפ"ד הח"צ הנ"ל לק"מ דהא התם אינו חשוד ורוצה לשבע על להבא שלא יעשנה כך ולק"מ קושי' החידושי מהרא"ל הנ"ל וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק ג' שכ"כ ליישב קושי' הנ"ל מיומא עפ"ד הח"צ הנ"ל אבל באמת ד' הח"צ תמוהים וכמו שהק' בערוגות הבושם ס"ק ד' מד' הרשב"א בתשובה שהביא הב"י סי' קי"ט שכ' וז"ל ועוד תדע לך שאפי' נשבע שלא יאכל הוא ולא יאכיל לאחרים אין מקבלין אותו עד שיקבל חבירות בפני ג' חברים כדתניא התם בפ' עד כמה הבא לקבל ד"ח צריך לקבל בפני ג' ואם איתא ישבע בפני שנים ונאמן עכ"ל הרי מבואר להדיא מד' הרשב"א דאפי' נשבע לקבל עליו חבירות בפני ב' ובשבועה לא מהני אע"ג דרוצה לעשות חשובה א"ו דאין חילוק כלל בזה ועוד מוכח דאף כשחוזר בו לא מהני שבועה מהא דפ' ז"ב כ"ה הטבח שהוציא טרפה מח"י דאם בא לחזור לאומנתו דאין לו תקנה רק שילך למקום שאין מכירין ויוציא טרפה בדבר חשוב או יחזיר אבידה וכ"פ הרמב"ם ובש"ע לקמן סי' קי"ט והרי יש תקנה קלה שישבע ע"ז שיהי' נזהר במלאכתו שלא יוציא עוד טרפה ולד' הח"צ כשמקבל עליו כן בשבועה מהני כמו בנודר ועובד א"ו דאף בכה"ג לא מהני מה שנשבע עכ"ד ועי' ברשמי שאלה חיו"ד סי' י"ט שהק' נמי על הח"צ מד' הרשב"א הנ"ל ועוד הק' עליו והאריך בזה וצ"ל בקושי' הנ"ל מהא דיומא כמו שחי' בחידושי מהרא"ל שם או כמו שחי' ברשמי שאלה שם ועי"ש עוד ברשמי שאלה ובסי' י"ח מ"ש בקושי' הנ"ל ובד' התב"ש הנ"ל והאריך בזה ועי' בעצי לבונה מ"ש ע"ד התב"ש הנ"ל והאריך בזה יעוש"ה:

סעיף ד

ו מומחה שחט לי. עי' ט"ז ס"ק ז' וש"ך ס"ק י"ד ט"ו ועי' בערוגות הבושם ס"ק ה' מ"ש לענין אי מהני מרתת בדאורייתא ומ"ש על התב"ש והאריך בזה ובס"ק א' שם מ"ש והאריך בזה ועי' לקמן סי' קי"ט ס"ק י"ב מ"ש והארכתי בזה יעוש"ה:

סעיף ה

ז מומר להכעיס כו'. עי' במקור מים חיים שהק' בד' הר"ן בריש חולין דיש סתירה בדבריו דמתחלה העתיק ד' רש"י דמומר להכעיס אפי' נמצאת סכינו יפה לא מהני דמועד לנבל בידים ומשמע הא אחרים רואים מהני ואח"כ כ' הר"ן דמומר להכעיס לא מהני אפי' אחרים רואים אותו דהוו מומר לכל התורה ולאו בר זביחה הוא עכ"ל הר"ן ע"כ קושי' והניח בקושי' ובאמת לק"מ דכן הוא דרך הר"ן דהעתיק לשון רש"י אף דלא ס"ל כותי' ועי' בגליון אלפס על הרי"ף שכ' נמי ליישב קושי' המג"א באו"ח סי' ל"ט ס"ק ג' ותשובת רע"א סי' ס"ט שהק' ד' הר"ן אהדדי דהכא ס"ל דמומר לאכול נבילות שלא לתאבון הוי בר זביחה ובפ"ב דע"ז כ' דאם יש לפניו אי' והיתר ומניח ההיתר ואוכל האי' מקרי להכעיס ובמומר להכעיס הא ס"ל להר"ן שאינו בשחיטה כלל ע"כ קושי' וכ' ליישב דד' הר"ן בע"ז הוא רק העתיק ד' רש"י וכבר ידוע שדרכו של הר"ן להעתיק ד' רש"י גם במקום דלא ס"ל כותי' ולא קשי' ד' הר"ן אהדדי עכ"ד וממילא מיושב נמי קושי' המקמ"ת הנ"ל על הר"ן דהר"ן העתיק ד' רש"י אף דלא ס"ל כותי' ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"א מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ח אפי' לדבר אחד. עי' ש"ך ס"ק ט"ז שכ' דדעת המחבר שהוא כעכו"ם ממש ושחיטתו נבילה מדינא כו' והכי משמע נמי מד' התוס' והרא"ש שכ' מדכתיב וזבחת ואכלת ילפי' מה שאתה זובח אתה אוכל כלומר אותו שהוא בר זביחה לאפוקי עכו"ם ואוכל נבילות להכעיס משמע דמומר להכעיס מימעט מקרא כמו עכו"ם דלא כהב"ח שכ' דשחיטתו אינה אסורה אלא מדרבנן ואינה נבילה כו' עכ"ד ובאמת מד' התוס' והרא"ש משמט איפכא דדוקא באוכל נבילות להכעיס דאינו בר זביחה אבל לדבר אחר אפי' להכעיס י"ל דאף התוס' והרא"ש ס"ל דאינו אלא מדרבנן וכהב"ח הנ"ל וכן ראיתי בדרך חיים ס"ק ה' שהק' כן על הש"ך הנ"ל ומיישב שם קושי' המג"א באו"ח סי' ל"ט ס"ק ב' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק ט' שהק' נמי על הש"ך שהשוה דעת התוס' והרא"ש להר"ן דהתוס' והרא"ש לא כ' רק באוכל נבילות להכעיס דלאו בר זביחה הוא לסברתם משמע דלעבירה אחרת להכעיס שחיטתו כשרה והק' דהא בסנהדרין כ"ז א' מכשיר רבא במומר אוכל נבילות לעדות אלמא אין דינו כעכו"ם ואע"ג דאמר בע"ז כ"ו ב' דאוכל נבילות להכעיס מין הוא אפשר דוקא לענין מורידין דלא עדיף ממלשון ואעפ"כ אין דינו כעכו"ם לענין שחיטה דבסנהדרין משמע שאין דינו כעכו"ם רק דרשע הוא לכן פסול לעדות לאביי ולרבא לא מקרי רשע דחמס א"כ משמע דלא הוי מומר לכל התורה. ע"כ קושי' ועי' בס' יד יהודא ס"ק ז' ח' מ"ש והאריך בזה יעוש"ה:

ט מומר לעכו"ם כו'. עי' ש"ך ס"ק י"ז שכ' כהאומרים דמומר לע"ז אפי' בצנעא ואפי' רק פעם אחת הוי מומר לכל התורה וכן אפי' חילל שבח פ"א בפרהסיא מיהו באותה שחיטה לא נעשה בה מומר כו' ועי' בט"ז לקמן סי' י"א ס"ק ב' דס"ל דבפ"א לא נעשה מומר כו' והיינו כחי' הב' בתוס' חולין י"א א' ד"ה השוחט והנה התוס' שם הק' דאי במזיד האיך שחיטתו כשרה והא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו כדמוכח לעיל ה' ועוד דבגמ' בעי לאוקמי במזיד ור"מ ור"מ אית לי' בפ' עד כמה ל' ובפ' ז"ב כ"ז דמומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה כולה וי"ל דהתם בפרהסיא והכא בצנעא ומיהו למאי דמוקי כר"מ קשה ועוד י"ל דמשום פ"א לא חשיב מומר וכן משמע בפ"ב לקמן ל"ט דקא' השוחט את הבהמה לזרוק דמה לעכו"ם ר"ל אמר מותרת כו' והתם גברא בר קטלא הוא כו' ועוד אמרי' לקמן סוף פ"ב מ"א אפי' למ"ד אדם אוסר דבר שא"ש ה"מ עכו"ם אבל ישראל לצעורי בעלמא קא מכוין ופריך מב' אוחזין בסכין ושוחטין כו' שחיטתן פסולה ומשני הב"ע בישראל מומר והשתא כיון דמומר הוא בלא שום אחד מכל אלו תפ"ל דפסול אבל אי בחדא זימנא לא איתסר שחיטתו ניחא עכ"ל והנה מפשט ד' התוס' בתי' הא' משמע דהיכא דהוה בפרהסיא אף בפ"א ואף באותה שחיטה נעשה מומר דאל"כ בלא"ה ל"ק קושי' התוס' דהא מומר לחלל שבתות אסור לאכול משחיטתו דהא באותה שחיטה לא נעשה מומר ומש"ה שחיטתו כשרה א"ו דס"ל להתוס' דאף באותה שחיטה נעשה מומר וזהו בפרהסיא אבל בצנעא לא נעשה מומר בפ"א והיינו דוקא במחלל שבת אבל במומר לעכו"ם אפי' בצנעא ואפי' בפ"א נעשה מומר כן ס"ל להתוס' בתי' הא' ובחי' הב' ס"ל דאפי' בפרהסיא בפ"א לא נעשה מומר וה"ה במומר לעכו"ם לא נעשה מומר בפ"א וכן ראיתי במהרי"ק שורש ק"ס שפי' כן ד' התוס' וא"כ תי' הב' הוי לקולא לגבי תי' הא' ולענין בצנעא היכא דעבר כמה פעמים י"ל דאין חילוק בין תי' הא' לתי' הב' אך עי' בדרישה שהביא ד' התוס' הנ"ל וכ' דהטור ס"ל כתי' הא' הנ"ל מדכ' כאן מומר לעכו"ם ומחלל שבת בפרהסיא ולא הזכיר דאפי' בלא בפרהסיא נמי מקרי מומר כשעבר כמה פעמים ש"מ דתפס שינויא דבפרהסיא לעיקר עכ"ד ומשמע מדבריו דס"ל דלתי' הא' של התוס' הנ"ל ס"ל היכא דעבר בפרהסיא אף בפ"א נעשה מומר והיכא דעבר בצנעא אף בכמה פעמים לא נעשה מומר ולתי' הב' של התוס' הנ"ל ס"ל דבצנעא היכא דעבר כמה פעמים נעשה מומר ובפרהסיא אף בפ"א נעשה מומר וא"כ תי' הב' מחמיר יותר מתי' הא' לענין צנעא ומש"ה כ' הדרישה דהטור ס"ל כתי' הא' של התוס' הנ"ל ומד' הט"ז דסי' י"א הנ"ל משמע דס"ל כפי' מהרי"ק בד' התוס' הנ"ל ועי' בראש יוסף בתולין שם מה שהאריך בד' התוס' והביא ד' הפרישה ולא הביא ד' מהרי"ק בפי' ד' התוס' הנ"ל ועי' בבכור שור שם מ"ש בד' התוס' ובד' המרדכי ובד' מהרי"ק והאריך בזה ועי' בחוסן ישועות שם ובצל"ח שם ובחתם סופר שם ובלב ארי' שם ובבאר יעקב מ"ש בד' התוס' הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי בפלתי סי' י"א ס"ק ב' שהק' על התוס' הנ"ל דמאי מקשים מר"מ וכי אמרי' דאינו בר זביחה כלל והרי הוא בכלל כוחי ויצא מחזקת ישראל נחשב הוא לכל התורה כו' אבל לא שיצא, מתורת ישראל כו' א"כ מאי קשי' להו משוחט בשבת אטו מתורת נאמנות אתינן עלה במשנה גוף הדין אתא להודיענו ומיירי בעומד ע"ג אחד ורואה ששוחט כדת ותו ליכא למיחוש מידי ע"כ קושי' והניח בצ"ע ועי' בלב ארי' שם מ"ש ליישב קושי' זו דהתוס' ס"ל כהמרדכי דבפרהסיא לאו דוקא בפני י' רק כיון דמפקיר עצמו בפני אדם חשיב בפרהסיא כו' והאריך בזה ובאמת לא ראו הפלתי והלב ארי' ד' מהרי"ק שם שכ' ליישב כן קושי' התוס' וכ' דהתוס' דלא חי' כן דס"ל דאי אחרים רואים אותו פשיטא דלא תשיב כעכו"ם דאע"פ שחוטא ישראל הוא כו' ועוד דא"כ הי' לי' לרבי לקבוע בבא זו דהשוחט בשבת בחר ההיא דשחיטת נכרי נבילה כו' ועלה הו"ל למתני השוחט בשבת כו' ולמה הפסיק ביניהם וקתני השוחט בלילה וכן הסומא ששחט כו' אלא ע"כ משום כך הפסיק כו' לאשמועינן דההיא דהשוחט בשבת איירי אפי' היכא דאיכא למיחוש דלמא לא שחיט שפיר דהיינו כגון שאין אחרים רואין אותו דומיא דהשוחט בלילה כו' ומש"ה מקשים התוס' כיון דע"כ איירי באין אחרים רואין אותו א"כ היכי מצי אתיא כר"מ הא אית לי' דמומר לדבר א' כו' ודלמא לא שחיט שפיר כו' ומש"ה הוצרכו לתרץ דמשום פ"א לא הוי מומר עכ"ל הרי דהרגיש בקושי' זו ומיישב ד' התוס' הנ"ל שלא חי' כן ולא ראו הפלתי והלב ארי' הנ"ל ד' מהרי"ק אלו וכעת ראיתי בס' עדות ביהוסף סי' ג' ענף י"ד שחמה על הפלתי הנ"ל וכ' דכונת התוס' הוא כיון דלר"מ מומר לד"א נחשד לכה"ת א"כ ממילא הוי מומר לכה"ת דבמומר לכה"ת לכ"ע דינו כעכו"ם כו' והאריך בזה ואשתמיטתי' ד' מהרי"ק הנ"ל שכ' בהדיא דלר"מ מומר לד"א לא הוי רק חשוד לכה"ת ולא מומר והיינו כהפלתי הנ"ל ומיישב בטוב קושי' הפלתי וכנ"ל ועי' בעמודי אור חיו"ד סי' מ"ד שכ' נמי דלר"מ הוי מומר לכה"ת והביא ראי' מעירובין ס"ט כו' והיינו כהעדות ביהוסף הנ"ל ואח"כ הביא ד' מהרי"ק הנ"ל וכ' דלפ"ד צ"ל דהגמ' בעירובין קאי על בפרהסיא אבל לא בצנעא כו' והאריך בזה יעוש"ה ועי' בת"ת בתולין שהק' על הרמב"ם פ"ג מהל' גירושין הל' י"ט שפ' דהכותב גט בשבת או ביוה"כ בזדון ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולים מה"ת והא בפ"א לא נעשה מומר ותי' משום דבב' אותיות הראשונות נעשה מומר ובאמת לק"מ על הרמב"ם דס"ל בפי' המשנה שם בחולין דבפ"א נעשה מומר שכ' וז"ל ואמר השוחט בשבת אם הי' שוגג ולפיכך שחיטתו כשרה ושמא תאמר ולמה לא תהא שחיטת מזיד בשבת כשרה הואיל ואינו מחלל שבת ואין שחיטתו פסולה אלא אחר גמר השחיטה ואם שחט אח"כ שחיטה שני' הוא שיהי' אסור דע שמשיתחיל לעשות חבורה בצואר הבהמה הוא מחלל שבת קודם שישחוט שום דבר מן הושט והגרגרת ואם תרצה לבאר יותר מזה תאמר בשעה שישחוט קצת הסימנים קודם שיגמור השחיטה הוא מחלל שבת ובשעה שיגמור השחיטה הוא פסול עכ"ל הרי דס"ל להרמב"ם דבאותה שחיטה נעשה מומר אך הפלתי שם הק' על הפוס' האחרונים דס"ל דאינו נפסל באותו פעם ובאה"ע סי' קכ"ג סעי' ה' בהג"ה דאם כתב בזדון גט בשבת ה"ז בטל הרי דהחליט דלאו בר כתיבה היא והביא ד' הב"ש שם ס"ק ח' שכ' ליישב דלא הוי פ"א דכל ב'. אותיות דכותב מחלל שבת והוי מומר וכ"כ הט"ז שם ס"ק ט' ליישב כן והיינו כהת"ח אך הפלתי הק' על חי' זה דהא גם בשוחט איתא סברא זו דכל חתיכה וחתיכה שחותך הרי מחלל שבת וכמ"ש הרמב"ם הנ"ל ודוחק לומר דגבי שחיטה אם אין דעתו על הגמר הוי מקלקל רק דעתו על הגמר הו"ל מלאכה כחדא משא"כ בגט כל ב' אותיות מיחשב מלאכה בפ"ע כו' אבל כל זה דוחק ומי מכריח אותנו לדחוקים הללו ולחלוק על הרמב"ם ולהקל ע"כ קושי' ומפ"ז כ' דאסור כהגהות רמ"א באה"ע ובאמת אין זה דוחק דהא הר"ן בחידושיו לחולין שם דחה ד' הרמב"ם וכ' סברא זו דבשבת נמי לא מחייב עד גמר שחיטה דמקמי הכי הוי מקלקל בחבורה דקי"ל דפטור עכ"ל והובא דבריו בחידושי רע"א הרי דס"ל להר"ן סברא זו דהוי מקלקל וכן ס"ל להפוס' הנ"ל ומש"ה ס"ל דאינו נפסל באותו פעם ואין זה דוחק ושפיר ד' האחרונים הנ"ל ואין שום סתירה עליהם ועי"ש עוד בפלתי מה שהק' על הרמב"ם הנ"ל מב"ק ע"א א' ומכתובות ל"ד א' דפריך הגמ' מ"ט דרבנן דפטרי ומשני ר"ש הוא כו' וס"ל כר"י הסנדלר כו' וא"כ ע"כ איירי במזיד כו' ובמזיד הא הוי מומר כו' והאריך בזה ליישב ועי' בחידושי רע"א ובדו"ח שלו מערכה ג' ובפ"י בב"ק שם בסוף הס' בחידושי פני ארי' שם ובים התלמוד ובמפרשי הים שם ובחמדת צבי שם ובחולין שם ובראש יוסף בחולין שם ובצל"ח שם ובלב ארי' שם ובעטרת חכמים ח"ב בחידושיו לחולין שם ובהפלאה בכתובות שם ובבית יעקב שם ובדרך חיים סי' י"א שם ובחידושי מהרא"ל שם ובעצי לבונה שם ובעמודי אור שם ובעדות ביהוסף שם ובמשנת חכמים הל' ע"ז סי' י"ד ביבין שמועה אות ט' ובבית שמואל אחרון חיו"ד סי' ז' ובחידושי הר"ן בב"מ בסוף הס' בחידושים של המביא לבית הדפוס שם ובמהר"י הכהן ח"ב בשער העניינים סי' כ"ו ובחידושי מהרשד"ם ת"ב אות מ' בענין מומר לחלל שבת מ"ש בד' הרמב"ם הנ"ל והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד בדו"ח ובפני ארי' ובלב ארי' ובחידושי מהרא"ל ובמשנת חכמים ובעמודי אור שם ובתב"ש בשמ"ח אות ט"ז ובישוי"ע ס"ק ה' וביד יהודא ס"ק י' ובפרמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח בפתיחה להל' שבת שם ובספרו שושנת העמקים כלל כ"ג ובחתם סופר ת"ו סי' פ"ג ובחידושיו לגיטין כ"ג א' ד"ה אבל ובנחל איתן פ"ג מהל' גירושין הל' י"ט ובטוב טעם ודעת מהדורא תליתאי סי' ל"ו ובס' בית הלוי ת"א סי' ט"ו מ"ש לענין המחלל יוה"כ בפרהסיא אם דינו כשבת והוי מומר לכה"ת או לא והאריכו בזה יעוש"ה ועי"ש עוד ביד יהודא ס"ק ט' מ"ש והאריך בזה:

י חוץ מב' אלו. והוא מד' ר' ירוחם שהוכיח כן מחולין ה' א' ועי' בפר"ח ס"ק א' מה שהק' על זה כו' ועי' בתב"ש ס"ק י"ב י"ג מ"ש בזה ובאמת דעת השה"ג בריש חולין בשם הריא"ז שפ' דהרי הוא כישראל גמור אלא שהוא פושע לפיכך אם הי' כשר אע"ג כו' שחיטתו כשרה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י' ובדרך חיים ס"ק ה' וביד יהודא ס"ק י"א מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

יא שאינו חושש בשחיטה. עי' בתוי"ק ס"ק ג' שהניח ד' הרמ"א בצ"ע דכיון שמסכים למומר לד"א להכעיס נמי הוה כעכו"ם ופ' דאוכל נבילות שלא לתאבון אע"פ שאינו להכעיס שחיטתו אסורה וצ"ע דב' דינים אלו המה תרתי דסתרי כו' והאריך בזה ופ' דיש להקל בדיעבד ועי' ביד אברהם מה שהביא בשם הפנים מאירות ח"ב סי' מ"א מי שאכל בשר ואח"כ נודע שהיתה טרפה א"צ כפרה כו' ומ"ש עליו ועי' בחמדת שלמה חיו"ד סי' א' ובנודע בשערים ח"ב בחידושיו לכתובות מ"ש ע"ד הפ"מ והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ו

יב ולהרמב"ם צריך. עי' ט"ז ס"ק ט' וש"ך ס"ק י"ד שהביאו קושי' הדרישה מלעיל סי' א' סעי' ד' דאף דנחשד על הגניבה לא נחשד על השחיטה ותי' דלא נעשה מומר אלא א"כ עשאו כמה פעמים כו' ודחו תי' זה וחי' דמש"ה מותרין בהא דסי' א' דשמא נתן לאחר לשחוט ובאמת בלא"ה לק"מ דהתם כ"ע מודו משום דחמירי להו לאינשי טובא אכילת איסור מאכילת גזל וגניבה וכדאיתא בב"ב קס"ה א' רוב בגזל ומיעוט כו' וה"ה לשאר אי' והרמב"ם לא קא' רק דהחשוד על א' משאר עבירות חשדינן לי' נם אשחיטה מדחשיד אחדא דלא ידעינן הי מינייהו קילא לי' וליכא טעמא לפלוגי בינייהו חיישינן מדחשיד אחדא איתרע חזקתו גם באידך ולא סמכי' עליו דהא חזינן בי' דמיקל באי' לתאוותו אבל בגניבה דידעי' דקולא טובא לאינשי ודאי לא חשדינן להו באי' וכן ראיתי במשכנות יעקב חיו"ד סי' ו' שכ' ליישב כן והביא ראי' מבכורות ל' ומד' הרמב"ם בפי' המשנה שם והאריך בזה יעוש"ה ועכ"פ מבואר דאף הרמב"ם ס"ל דהחשוד על הגניבה אינו חשוד על השחיטה ושחיטתו כשרה ועי' בשאילתות פ' בהעלותך שאילתא קכ"ד בהעמק שאלה אות ח' שכ' דהרמב"ם ס"ל דחשוד על הגניבה חשוד על השחיטה ושחיטתו פסולה והיינו דס"ל כהיראים בסי' קל"ז שהבאתי לעיל סי' א' ס"ק י"א יעוש"ה ומד' הדרישה והט"ז והש"ך והמשכנות יעקב הנ"ל מבואר בהדיא דאף הרמב"ם ס"ל דהחשוד על הגניבה שחיטתו כשרה ודלא כהעמק שאלה הנ"ל ואשתמיטתי' להעמק שאלה ד' הדרישה והט"ז והש"ך והמשכנות יעקב הנ"ל ועי' בעמודי אור סי' מ"ד שהביא ראי' מקרא דכי יגנוב איש שור או שה וטבחו לדעת הפוס' דס"ל דשחיטת מומר הוי נבילה ואמאי חייב בד' וה' ואף דמריבויא דקרא אתרבי גם שליח לטביחה אבל פשטי' דקרא בי' גופי' כתיב איו דאע"פ שגנב בעדים כשר הוא לשחיטה כו' עכ"ד ובסי' מ"ב שם כ' דאף להרמב"ם אינו פסול לשחיטה רק מדרבנן כו' והביא ראי' מע"ז ס"ט ב' דאמר רבא כו' זונה כותית במסיבת ישראל חמרא דידהו שרי כו' שלא לחשוד מאי' לאי' כו' והאריך בזה ועי' בחידושי רע"א שהק' על הרמב"ם דא"כ אמאי אמרי' בחולין ג' ב' אביי לא אמר כר"א לא ס"ל לדרבא הא אף אם לא ס"ל לדרבא מ"מ ע"כ ס"ל למומר לדבר א' אם אינו לאותו דבר דמותר עכ"פ ע"י בדיקת סכין כו' וא"כ אם נימא כהרמב"ם דבמומר לדבר א' בעי' ג"כ בדיקת סכין עדיין לוקי למתני' בהכי הכל שוחטין ואפי' מומר לדבר א' בד"א בבודק סכין כו' ע"כ קושי' והניח בצ"ע וכן הק' בקרן אורה בהוריות י"א א' וכ' ליישב דצ"ל דמלתא דפשיטא היא ולא אצטריך לאתויי כו' וכ' הוכחה לזה והאריך בזה ועי' בביאורי הגר"א ס"ק י"ז ובתוי"ק ס"ק ד' ובישוי"ע ס"ק ג' ובחידושי מהרא"ל ס"ק י"ב ובדרך חיים ס"ק ו' וביד יהודא ס"ק י"ב ובלב ארי' בחולין ג' ב' ובחמדת צבי שם מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף ט

יג צדוקי ובייתוסי כו'. עי' ש"ך ס"ק כ"ב שהכריע מד' הגמ' חולין ד' א' כהרמב"ם כו' ועי' במקמ"ח מ"ש ליישב שיטת הרשב"א והאריך בזה ועי' בישוי"ע ס"ק ד' ובחידושי מהרא"ל ס"ק ט"ז ובדרך חיים ס"ק ט' ובעצי לבונה ובערוגות הבושם ס"ק ו' ובב"ש אחרון חיו"ד סי' ד' מ"ש והאריכו בזה ועי"ש עוד בדרך חיים וביד יהודא ס"ק י"ג ובגט מקושר סדר גט ראשון אות ז' מ"ש לענין מסור והאריכו בזה יעוש"ה:

סעיף יא

יד פסולה. עי' ש"ך ס"ק ל' שהביא דעת הרבה פוס' דמכשירין ועי' בערוגות הבושם ס"ק ז' שכ' דזה תליא בהא דנחלקו הפוס' אם בפעם אחת הוי מומר כו' והאריך בזה ואח"כ מדמה דין זה להא די"נ לקמן סי' קכ"ה כו' והשיג על התב"ש והאריך בזה ועי' בחידושי מהרא"ל ס"ק י"ט כ' ובדרך חיים ס"ק י"א וביד יהודא ס"ק ט"ז מ"ש והאריכו בזה יעוש"ה וראיתי במקמ"ח לקמן סי' קנ"ח שהק' על התוס' בע"ז כ"ו ב' ד"ה איזהו דס"ל דישראל העובד ע"ז שחיטתו מותרת אף באכילה כו' דהא בחולין ה' מסיק הגמ' דרב ענן בתיובתא כו' וראייתם מחולין מהשוחט לזרוק דמה לע"ז כו' כבר כ' התוס' בחולין י"ד א' ד"ה השוחט דבפ"א לא נעשה מומר ע"כ קושי' והניח בצע"ג ולא ידענא מאי קשי' לי' דהא דכ' התוס' בע"ז הנ"ל דמותר לאכול משחיטתו מיירי היכא דלא עבד ע"ז רק פ"א מש"ה מותרת אף באכילה ובחולין ה' הנ"ל מיירי היכא דעבד ע"ז בג' פעמים בזה מסיק הגמ' בתיובתא על רב ענן ושפיר ד' התוס' בע"ז הנ"ל:

תוכן העניינים

יד אליעזר חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה